החלטה

לפני בקשת הנתבעת לחייב התובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה במידה ותביעתה תדחה, תגובת התובעת ותשובת הנתבעת.

מהות תביעת התובעת:

1. התובעת, חברה הרשומה בהולנד, הגישה כנגד הנתבעת, חברה הרשומה בישראל, תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם התקשרות בו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת 2,200 טון פסולת מתכת לתורכיה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ההסכם היה חלק מ- 3 הסכמי התקשרות והוא בוטל בהסכמת התובעת, עקב הטעייתה באשר לשיטת הפריקה והשקילה.

הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות:

2. טוענת הנתבעת שיש לחייב התובעת להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה במידה והתביעה תדחה מהסיבות כדלקמן;

1. התובעת היא חברה בע"מ הרשומה בהולנד ולפיכך קיימת חזקה שהנתבעת חייבת להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות המבקשת, אלא אם תרים היא נטל הראיה בדבר יכולתה לשלם הוצאות אלו;
2. אין בחומר הראיות אינדיקציה לכך שלתובעת נכסים כלשהם בארץ, וקיים חשש כי אם התובעת לא תחויב בהפקדת ערובה, הנתבעת לא תוכל לגבות ההוצאות אשר נגרמו לה, אם וכאשר תידחה תביעת התובעת;
3. מדובר בתביעה מורכבת הדנה במכלול היחסים החוזיים בין הצדדים, ובמסגרתה על הצדדים להביא ראיות ביחס לאופן הפריקה והשקילה של משלוחי פסולת פלדה בתורכיה ומחוצה לה, וסיכויי התובעת לזכות בתביעתה, בהעדר תעודות שקילה פרטניות, קלושים;
4. עקב התנהלות התובעת בתובענה, חרג היקף ההתדיינות נשוא התביעה מכל פרופורציה סבירה, וההליכים הרבים חייבו 123.5 שעות עבודה ושכר טרחה בגובה 105,627.74 ₪, וזאת בטרם החל שלב ההוכחות וכתיבת הסיכומים בתיק. לפיכך יש לחייב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות המשיבה בגובה 175,000 ₪;

3. לטענת התובעת יש לדחות הבקשה מהנימוקים כדלקמן:

1. הרציונל העומד בבסיס בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע הוא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו כאשר סיכויי התביעה נמוכים. בעניינו, סיכויי התביעה טובים מלכתחילה ולמעלה מכך. זאת מאחר שהנתבעת הודתה בקבלת ההתחייבות, אך טענה כי היא ביטלה את ההסכם בהסכמה, עקב הטעייה באשר לתוצאות השקילה ושיטת הפריקה מה שמהווה הודאה והדחה, טענה המעבירה את נטל ההוכחה לנתבעת, ומכאן כי סיכויי התביעה מצוינים;
2. מדובר בתביעה פשוטה וברורה- הפרת התחייבויות חוזיות של הנתבעת על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים;
3. הנתבעת השתהתה למעלה משנה בהגשת בקשה זו מיום שבית המשפט נעתר לבקשתה להגיש בקשה להפקדת ערובה, תוך ניצול לרעה של הליכי בית משפט והתנהלות חסרת תום לב שמטרתה יצירת הוצאות שווא בגין הליכי סרק;
4. עלויות שכר הטרחה המתוארות בבקשה מופרזות ומופרכות ונובעות מבקשות הסרק שהגישה.

4. בתשובתה טענה הנתבעת כי לא מדובר בהודאה והדחה, נטל ההוכחה לא הועבר ויש לקבל את הבקשה מהסיבה שהתובעת לא הביאה ראיות בדבר יכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת, ככל שהתביעה תדחה , נמנעה מלהגיש תצהיר בעניין או לטעון טענה כלשהי בעניין זה.

דיון ומסקנות:

המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין"

6. ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם בנבו, 11.2.09) קבע כב' השופט ח' מלצר כי סעיף זה גובר על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי כשמדובר בחברה תובעת. בנוסף הוא קובע כי בית המשפט רשאי להורות לחברה ליתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע כאשר מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת ולבקשת הנתבע וזאת לאחר קיום מספר שלבי בדיקה:

(1) בשלב הראשון על בית המשפט לבדוק האם החברה הראתה כי תוכל לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, במידה ולא הראתה זאת על בית המשפט לעבור לשלב השני;

(2) בשלב השני בית המשפט יתחשב, בין היתר:

1. בזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים ובהן זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מול זכותו של הנתבע לא לצאת נפסד ושלא ייפגע קניינו אם תדחה התביעה.
2. בבכך שהכלל הוא לחייב את החברה, שלא הראתה שתוכל לשלם הוצאות במידה ותביעתה תדחה, להפקיד ערובה, והפטור הוא החריג לכלל זה. בשלב זה ייבחנו סיכויי התביעה אך הנטל להראות מדוע אין לחייב התובעת בהפקדת הערובה מוטל על כתפי החברה התובעת, כאשר אין להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.
   1. בשלב השלישי יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים ובהן זכות הגישה לערכאות והזכויות הקנייניות של הצדדים.

מן הכלל אל הפרט

7. בעניינו, מדובר בחברת חוץ שמענה לא פורט בכתב התביעה או בתגובה לבקשה. התובעת לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם תביעתה תדחה ואף לא העלתה כל טענה לעניין זה. באיזון הזכויות החוקתיות בין הצדדים בעניינו סבור אני כי יש מקום לחייב התובעת בהפקדת ערובה, שכן התובעת לא העלתה טענה לפיה חיובה בערובה יחסום דרכה לקבל את יומה בבית המשפט, ומנגד קיים חשש ממשי כי זכותו הקניינית של הנתבע תפגע במקרה שהתביעה תדחה, ובייחוד כאשר הפטור מהפקדת ערובה בנסיבות העניין הוא החריג לכלל.

8. אני סבור כי בענייננו אין להיזקק לעניין סיכויי התביעה. זאת מאחר שעל פניו לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההליך קלושים או גבוהים במיוחד, שכן שני הצדדים מעלים טיעונים כבדי משקל אשר דינם להתברר במסגרת שלב הראיות בתיק. בנוסף, הצדדים נמצאים בעיצומו של הליך הוכחות, והבעת דעה אודות סיכויי התביעה, יכולה לפגוע או להועיל לאחד הצדדים.

9. יחד עם זאת גובה הערובה אותה מבקשת הנתבעת אינו מידתי, גבוה ומופרך ביחס לגובה סכום התביעה והשלב בו אנו מצויים. סבור אני שהסך 50,000 ₪ הוא סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר:

לאור כל האמור אני מחייב את התובעת להפקיד בקופת בית המשפט בתוך 15 יום ערובה בסך 50,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, אם בסופו של יום תידחה התביעה.

מובהר בזה כי הפקדת הערובה הנ"ל להוצאות מהווה תנאי להמשך שמיעת הראיות בתיק זה.

על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.