1. תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם שכירות שנכרת ביום 18.9.2009 בין התובע לבין עמותת תמרה אלזיתון (להלן- "העמותה"), לשכירת נכס בבעלות התובע, הידוע כגוש 10280, חלקה 31 (להלן- "המושכר"), לתקופה שהחל מיום 1.10.2009 ועד ליום 31.8.2010, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 2,500 ₪ לחודש. לעמותה ניתנה אופציה בהסכם השכירות להאריך את תקופת השכירות בשלוש שנים נוספות תמורת דמי שכירות חודשיים בשיעור של 1,000 דולר לחודש.
2. מטרת השכירות הייתה ניהול גן ילדים במושכר על ידי העמותה האמונה על שיטת החינוך האנתרופוסופי, מיסודו של הפילוסוף הגרמני שטיינר וולדורף.
3. אין חולק כי החזקה במושכר נמסרה לעמותה עוד לפני חתימת החוזה הפורמלי, וזאת על מנת להתאים את המושכר לצרכיה. העמותה עזבה את המושכר לאחר שכבר החלה בעבודות ההתאמה במושכר, וזאת, לטענתה, על רקע הפרת התחייבויות התובע לעניין קבלת האישורים הנדרשים להקמת מקלט, על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מקלט שהיה דרוש, בין השאר, לשם קבלת אישור ותקצוב לגן הילדים על ידי משרד החינוך.
4. ב- "הואיל" השני להסכם הצהירה העמותה כי בדקה את המושכר ומצאה אותו מתאים למטרת גן ילדים.
5. בסעיף 6 להסכם השכירות נקבע כי: "למען הסר ספק, השוכר יבנה במושכר מקלט על חשבונו ומכיסו הפרטי אשר יהיה בבעלותו הבלעדית של המשכיר, ולא תהיה לשוכר זכות לדרוש ו/או לתבוע החזר השקעה בהקשר זה" (ההדגשה במקור, ע.א.).
6. בסעיף 7 להסכם השכירות נקבע כי:

"המשכיר יפעל להשגת את כל האישורים ו/או ההיתרים הנדרשים עפ"י חוק לצורך השימוש הספציפי לפי הסכם זה, הן מאת עיריית שפרעם ו/או מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים. אולם לצורך בניית המקלט יהיה על השוכר להשיג אישור משרד הבריאות, אישור בטיחות, אישור קונסטרוקציה וכל אישור אחר לצורך השימוש המתאים במקלט והשגת אישור ממשרד החינוך אולם על המשכיר יהיה לשלם את כל המיסים וההיטלים הקשורים עם קבלת היתר בנייה למקלט."

1. התובע טען בתביעתו כי העמותה שהצהירה כי מצאה את המושכר מתאים לצרכיה, הפרה את התחייבויותיה כלפיו כאשר נטשה את המושכר בחודש אוקטובר 2009, תוך הותרת נזקים במושכר ואי השבת המצב לקדמותו, ולכן עתר לתשלום דמי השכירות החודשיים, וכן לפיצוי בגין הנזקים שהותירה העמותה במושכר ועלות השבת המצב לקדמותו על פי חוות דעת שצורפה על ידו.
2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובתביעתה הנגדית כי פעלה להכנת התוכניות הנדרשות לשם קבלת האישורים לבניית המקלט, ושכרה את שירותיהם של מודד ומהנדס לשם כך. ואולם, משפנתה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעות אלונים (להלן- "הוועדה המקומית"), נתברר לה, בדיעבד, כי במושכר חריגות בניה שלא קיבלו היתר בנייה כדין, וכן שהתובע תופס שטח העולה על זכויותיו הרשומות במקרקעין.
3. לפיכך, נדרש התובע כתנאי לקבלת ההיתר, לבצע לגליזציה של תוספות הבנייה שנבנו ללא היתר, וכן לסמן השטח התפוס על ידו והעולה על זכויותיו במקרקעין, כשטח המיועד להריסה, ולחלופין, לדאוג לרישום הזכויות בשטח עודף זה על שמו.
4. נטען כי התובע הסכים להכשיר את חריגות הבנייה, אך סירב לכל שינוי בבעלות במקרקעין, ועמד בסירובו זה גם לאחר שהוסבר לו על ידי העמותה כי סירובו מונע קבלת ההיתר למקלט, ואף מונע לגליזציה של החלקים שנבנו ללא היתר.
5. העמותה מוסיפה וטוענת כי לאחר שהתובע הביע אי-נכונות ואי-מסוגלות לשינוי הבעלות כנדרש, והתנצל על כך בפני נציגי העמותה, החליטה העמותה שלא להתעמת עם התובע, ואף נעתרה לבקשתו להותיר אצלו את לוחות הגבס והציוד הנלווה שרכשה העמותה ואשר אמור היה לשמש את העמותה להתאמת המבנה. ואולם, לתדהמתה, נודע לה כי התובע פרע את השיק ע"ס של 2,500 ₪ שמסרה עבור חודש השכירות הראשון.
6. העמותה תובעת בתביעה שכנגד, סך של 12,500 ₪ הכולל את הרכיבים הבאים: (א) החזר סכום השיק הראשון ע"ס של 2,500 ₪; (ב) החזר שכר המודד בסך של 1,000 ₪; (ג) החזר שכר טרחת המהנדס בסך של 4,000 ₪; (ד) סך של 1,500 ₪ עבור פירוק ופינוי קירות הגבס; (ה) סך של 3,500 ₪ בגין קירות ותקרות הגבס.
7. ביום 8.11.2010 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק. בישיבה זו התברר מעדות התובע כי הנזקים במושכר לא תוקנו על ידו, אלא על ידי השוכר החדש ששכר את הנכס, וזאת תמורת הנחה בתשלום דמי השכירות.
8. לאור העובדות החדשות שנתגלו, התרתי לתובע לתקן את תביעתו. ואולם, התובע בחר להמשיך ולהעמיד את תביעתו על חוות הדעת אף שהתברר, כאמור, כי התיקונים בוצעו על ידי המשכיר החדש, וזאת, לטענת התובע, תמורת הנחה בדמי שכירות.
9. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק ביום 23.4.2012, הודיעו הצדדים לבית המשפט (מיוזמתם) כי הגיעו להסדר פשרה המותנה באישור אסיפה מיוחדת של העמותה, לפיו תשלם העמותה לתובע סך של 45,000 ₪. ההסכם המותנה קיבל תוקף של פסק דין, ואולם בוטל מאוחר יותר לאחר שהעמותה הודיעה כי ההסכם לא קיבל את אישור העמותה, והתיק נקבע להוכחות פעם נוספת.
10. בפתח ישיבת ההוכחות השנייה שהתקיימה ביום 11.10.2012, הסכימו הצדדים למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בתביעה ובתביעה שכנגד, כאשר הסכום המרבי שיהא רשאי בית המשפט לפסוק לטובת מי מן הצדדים, לא יעלה ע"ס של 30,000 ₪ לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
11. לאור הסכמה זו שמעתי את טיעוני הצדדים בעל-פה, לפי סעיף 79א', כבר באותו היום, ועתה באה העת ליתן פסק דין.
12. לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, ושקלתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים בעל-פה, ולאור הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים, לפסוק על דרך הפשרה, בתביעה ובתביעה שכנגד, הנני מחייבת את הנתבעת והתובעת שכנגד לשלם לתובע סך של 7,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקנת ועד היום, וכן בתוספת סך של 347 ₪ מתוך האגרה הכוללת ששולמה על ידו, כשהוא משוערך ממועד הגשת התביעה המקורית ועד היום, וכן בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.
13. בקביעת גובה שכר הטרחה, נתתי דעתי לא רק ליחס בין סכום התביעה לתוצאה, אלא גם להוצאות שנגרמו לתובע בשל התארכות המשפט, והצורך בקביעת ישיבת הוכחות נוספת בשל אי אישור הסדר הפשרה עליו הודיעו ב"כ הצדדים, ובכלל זה ב"כ העמותה.
14. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לאור המתווה הדיוני, ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה הן בתביעה והן בתביעה שכנגד.

המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.