פתח דבר

1. בפניי תביעה נזיקית שהוגשה על ידי התובע וחברה בבעלותו (להלן: "התובעת"), בגין נזקים, שעל פי הנטען נגרמו להם כתוצאה מהתנהלותו של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הנתבע" או "הבנק"), בכל הנוגע לאי כיבוד שיקים של התובע, בהעדר כיסוי, לאחר שחשבונו נסגר.
2. תביעה זו הוגשה בראשית ההליך באמצעות התובע בלבד, כנגד הבנק יחד עם נתבעים נוספים; עיריית קריית ים (להלן: "העירייה"), והגב' שוש ויירון, מנהלת הארנונה בעירייה (להלן: "עובדת העירייה").

בהחלטתי מיום 20/5/10 הוריתי על דחיית התביעה נגד עובדת העירייה על הסף, מפאת כך שהתקיימו בה תנאי חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בהמשך, ובעקבות החלטתי לדחות את בקשת העירייה לסילוק התביעה נגדה על סף, תוקן כתב התביעה תוך צירופה של החברה כתובעת בהליך זה.

יצוין, כי לבקשת הצדדים, עוכב המשך בירור ההליך דנן עד למיצוי הליך אחר שהוגש בעניין תשלומי ארנונה שחב התובע לעירייה (ת"א 707282-06).

1. בין לבין, הגישה העירייה הודעת צד ג' כנגד עו"ד מרדכי כהן – ניסן (להלן: "הצד שלישי"), אשר ייצג את העירייה בהליכי גביה והוצאה לפועל שננקטו כנגד התובע. במסגרת הסדר דיוני בין העירייה לצד השלישי, שאושר ביום 13/1/15, הוסכם על הפרדת הדיון בהודעה לצד השלישי עד לגמר הדיון שבין התובע לעירייה.
2. ביום 12/4/15 לבקשת הצדדים, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין התובע לעירייה, ולפיו התביעה כנגד העירייה נדחתה ללא צו להוצאות, ויתרת חובותיו של התובע לעירייה הועמדו על סך של 150,000 ₪ בכפוף לתנאים שפורטו במסגרת ההסכם.
3. עניינו של פסק דין זה, אפוא, בתביעת התובעים נגד הבנק.

רקע עובדתי

1. התובעת היא חברה לייצור מוצרי מזון, שנרשמה ברשם החברות בסוף שנת 2000, וניהלה את עסקיה בנכס אשר בבעלות התובע, הנמצא ברחוב לכיש 20/2 באזור התעשייה קריית ים (להלן: "הנכס").
2. בחודש מאי 2005, ביקש התובע לנהל אצל הנתבע חשבון בנק לצורכי התובעת, ומשכך פתח חשבון עובר ושב שמספרו 765163 (להלן: "החשבון"). אין חולק כי החשבון נפתח כחשבון פרטי על שם התובע שהינו גמלאי, ובו הופקדה קצבתו החודשית, ללא הקצאת מסגרת אשראי בנקאית, כאשר צפי ההפקדות החודשיות בחשבון נאמד עד ל- 10,000 ₪.
3. בחודש ספטמבר 2005, שלח הבנק לתובע מכתב ובו הודעה כי לאחר שנצפתה פעילות רבה של הפקדת שיקים ומזומנים, אשר אינה מתאימה לחשבון פרטי, החל מחלוף שבועיים ממועד המכתב (הנושא תאריך 12/9/05), ישונה סיווג החשבון מ"פרטי" ל"עסקי", על כל המשתמע מכך . בנוסף, הודע לתובע כי החל מיום 15/9/05 לא יכובדו בחשבונו שיקים שימשכו על חשבון שיקים אחרים שהופקדו ביום הפירעון, כך שעליו לדאוג להפקיד מזומנים באותו התאריך עליו רשום השיק שברצונו לפרוע, או להפקיד שיקים אחרים שלושה ימי עסקים לפני תאריך השיקים שברצונו למשוך מהחשבון. כן צוין, כי כל חריגה מהמפורט לעיל, תגרום להחזרת השיקים שימשכו מהחשבון ויגיעו לפירעון (ראו נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבע).
4. בתשובתו לבנק מיום 6/10/05, ביקש התובע שלא לשנות את סיווג החשבון בזו הלשון : "החשבון שבנדון נפתח כחשבון פרטי ולא עסקי וכך ישאר. במידה והפעילות בו גדולה שלפי דעתי אינה נא הנחיותיך ע"מ לצמצם אותה או לבטל אותה כלל". כמו כן ביקש התובע להחזיר חיובים לא רלוונטיים (ראו נספח ג' לתצהיר מטעם הנתבע).
5. בתחילת חודש יולי 2007, הוטל על חשבונו של התובע צו עיקול במסגרת תיק הוצל"פ 02-33986-06-1 שפתחה העירייה, לביצוע פסק דין שניתן לטובתה בהיעדר התובע, בגין חובות של מיסי ארנונה, מים וביוב הקשורים לנכס (ראו נספח ו' לתצהיר התובע). בעקבות זאת, שלח הנתבע לתובע הודעה כי הבנק יפעל בהתאם לצו העיקול, וביקש ממנו לסור לסניף בדחיפות.
6. ביום 12/7/07 הגיש התובע בקשה דחופה לביטול פסק הדין ועיכוב הליכי ההוצל"פ (בש"א 11679/07), וביום 19/11/07 בוטל פסק הדין. דא עקא, עוד לפני שבוטל פסק הדין והוסר צו העיקול, פנה התובע ביום 4/9/07 אל הבנק בבקשה בעל פה לסגור את חשבונו, בכדי להתגבר על העיקול שהוטל, ועל מנת להמשיך את פעילותה העסקית של החברה. יומיים לאחר מכן, ביום 6/9/07, הגיע התובע אל הבנק על מנת לסלק את יתרת החובה בחשבונו שעמדה על 15 ₪, וחזר על בקשתו לסגור את החשבון, תוך שהוא מסרב לחתום על מסמכי סגירת החשבון.

במקביל פנה התובע לבנק מרכנתיל בקריית מוצקין לצורך פתיחת חשבון בנק חדש, בכוונה להעתיק אליו את הפעילות שבוצעה עד כה בחשבון שנוהל אצל הנתבע, וביום 10/9/07 נפתח חשבון עו"ש פרטי על שם התובע.

1. ביום 3/11/07 שלח הבנק לתובע הודעה על הגבלת חשבונו (ראו נספח ח' לתצהיר מטעם הנתבע) לאחר שסורבו 12 שיקים שנמשכו על חשבון התובע ללא כיסוי. ביום 3/12/07 הודע לתובע ע"י בנק מרכנתיל כי גם חשבונו אצלם הוגבל הגבלה חמורה.
2. התובע, שלא השלים עם ההגבלה שהוטלה על חשבונו אצל הנתבע, הגיש ביום 19/12/07 בקשה לבית משפט השלום בחיפה (בש"א 20327/07) לגריעת שיקים מרשימת 12 השיקים שהביאו להגבלת החשבון. במסגרת הדיון בבקשה ביום 16/3/08, ולאור הסכמת הצדדים, ניתנה החלטה לפיה יגרעו מרשימת השיקים שסורבו, כל השיקים שהתקבלו בחשבון ושסורבו לאחר יום 4/9/07 (המועד בו התקבלה אצל הבנק לראשונה בקשת התובע לסגירת חשבונו).

בהמשך לכך, נשלחה לתובע ביום 26/3/08 הודעה מאת בנק ישראל- הפיקוח על הבנקים מדור שיקים ללא כיסוי, בדבר ביטול הודעה על הגבלה בנסיבות מחמירות.

טענות הצדדים בתמצית

1. התובעים טוענים, כי הבנק הפר את חובתו הבנקאית, עת גרם שלא כדין להגבלת חשבונו של התובע לפי סעיף 2 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א -1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי").

בכגון דא, טוענים התובעים, כי הבנק לא פעל בהתאם להוראת התובע בדבר סגירת חשבונו, שאלמלא כן, לא היה חשבון התובע מוגבל, הואיל ושיקים שסורבו לאחר מועד מתן הוראת סגירת החשבון, היו מסורבים מחמת "חשבון סגור", ולא מחמת אי כיסוי מספיק (אכ"מ), ולכן לא היו נמנים במניין מושכי שיקים ללא כיסוי (להלן: "מושל"כ").

לדידם, הסרת ההגבלה מחשבונו של התובע (לאחר שמרשימת השיקים נגרעו 4 שיקים שסורבו במועד מאוחר למועד שבו נתן התובע הוראת סגירה לחשבון) מדברת בעד עצמה ומעידה על התנהלות קלוקלת מצד הבנק.

1. עוד טוענים התובעים, כי כתוצאה מהתנהלותו של הבנק, חלה הגבלה חמורה גם ביחס לחשבון שנפתח בבנק מרכנתיל, ובכך לא התאפשר לתובע להמשיך ולנהל את עסקי התובעת כראוי, והמוניטין העסקי של התובעים נפגע קשות. נטען, כי התובע פעל להקטנת נזקיו בכך שמיד עם קבלת ההודעה על ההגבלה, הגיש הוא בקשה לביטולה בחודש דצמבר 2007, אלא שעד למועד הדיון בבקשה וקבלתה במרץ 2008,חלפו מספר חודשים בהם התובע לא הצליח לשרוד כלכלית ונאלץ לסגור את עסקיו.

לעמדת התובעים, התנהלות הבנק היא זו שהביאה בסופו של יום לקריסת הפעילות הכלכלית של התובעת שהסבה לתובעים נזקים כלכליים, אשר הועמדו על סך של 500,000 ₪.

1. מנגד, מבקש הבנק לדחות את התביעה. לטענת הבנק, חשבונו של התובע הוגבל כדין וההגבלה לא נעשתה מפאת טעות או מרשלנות מצד הבנק, אלא על פי הוראות סעיפים 1 ו- 2 לחוק שיקים ללא כיסוי, ועל יסוד הודעת הבנק על אי פירעון של לפחות 10 שיקים.

עוד נטען, כי סיבת סירוב מחמת "חשבון סגור" לא הייתה מועילה לתובע, הואיל וזו לכל היותר "נסיבה נוספת" לסירוב שיק, לצד העובדה כי במועד הצגת השיקים לפירעון, גם לאחר סגירת החשבון, לא הייתה יתרה מספקת בחשבון התובע. בעניין זה טוען הבנק כי נציגו אמר לתובע באופן מפורש שסגירת החשבון לא תמנע החזרת שיקים מחמת היעדר כיסוי, וכי עליו להשאיר בחשבון יתרה מספקת לתשלומם.

כן נטען, כי הסרת ההגבלה במסגרת החלטת בית המשפט, נעשתה לפנים משורת הדין ולאחר שנכמרו רחמיו על התובע, אלא שהתובע בחר לעשות שימוש בהחלטה שיפוטית זו כדי לנגח את הבנק שהינו בבחינת גורם בעל כיס עמוק.

1. ממשיך וטוען הבנק, כי הנזקים הלכאוריים הנטענים לא הוכחו על ידי התובעים, וממילא אין כל קשר בינם לבין ההתנהלות המיוחסת לבנק. בכגון דא נטען, כי לא הגבלת חשבון התובע היא שגרמה להפסקת פעילות התובעת; הבנק אינו אחראי להפסד השקעותיו הכספיות של התובע בתובעת או לתוצאות הנגזרות מהחלטתו להפסיק את פעילותה; הבנק אינו אחראי לחוסר הצלחת התובע להשכיר את הנכס בו ניהלה התובעת את עסקיה או להפסד השתכרותו מהעסק לתקופה של 3 שנים מאז הפסקת פעילות החברה.

ראיות הצדדים

1. בשים לב למחלוקות שבין הצדדים, הביאו הצדדים את ראיותיהם, כשמטעם התובעים העידו שני עדים; רו"ח משה צרפתי (להלן: "רו"ח צרפתי") אשר נחקר על חוות דעתו מיום 04/08/09 (ת/1), ואחריו העיד התובע בעצמו שנחקר על תצהירו (ת/2).

מטעם הנתבע העיד מר אייל סואץ, שבמועדים הרלוונטיים כיהן כסגן מנהל סניף אצל הנתבע (להלן: "נציג הבנק") שנחקר על תצהירו (נ/4).

הצדדים הגישו את ראיותיהם יחד עם התצהירים שהוגשו מטעמם, ובכלל זה מסמכים וטפסים פנימיים של הבנק, דפי חשבון וכיוצא בזה. כמו כן, סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים על נספחיהם, ונתתי את דעתי לטיעוני באי כוחם, שוכנעתי לדחות את התביעה, הכל בהתאם לממצאים שלהלן.
2. הצדדים חלוקים ביניהם בסוגיות שונות הנוגעות לנסיבות פתיחת חשבון הבנק על שם התובע אצל הנתבע, נסיבות סגירתו של החשבון, שאלת הוכחת הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי להתנהלות המיוחסת לנתבע; אך דומני שהסוגיה המרכזית הטעונה הכרעה, נעוצה בשאלה האם הוספת השיקים שסורבו לאחר שהתובע הודיע על רצונו לסגור את חשבון הבנק, אל רשימת השיקים שהביאו להגבלת חשבונו, נעשתה כדין.
3. בטרם אגש להכריע בשאלות אלו, מוצא אני לנכון להקדים ולפרט בקצרה את המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לענייננו.

חוק שיקים ללא כיסוי נחקק במטרה לסייע בהגברת האמינות של השימוש בשיקים ולהרתיע בעלי חשבונות מפני משיכת שיקים ללא כיסוי, באמצעות הטלת סנקציות שונות על מושכי שיקים ללא כיסוי.

סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע, כי חשבון יוגבל, ובעליו יהיה לקוח מוגבל, אם במשך שנה סורבו עשרה שיקים או יותר שנמשכו מהחשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון.

שיק שסורב, הוגדר בסעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, הוא סעיף ההגדרות, בהאי לישנא:

"שיק שהוצג לפירעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם הייתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול".

במקרה בו לקוח מוגבל בשנית, עוד בטרם חלפו 3 שנים מתום ההגבלה הקודמת, מוגדר הלקוח בהתאם לסעיף 3 לחוק, כלקוח מוגבל בנסיבות מחמירות. תקופת ההגבלה בגין הגבלה חמורה נמשכת שנתיים ובמהלכה מוגדרים כל חשבונות הבנק של הלקוח כמוגבלים.

1. ומן הכלל אל הפרט.

בעניינינו, לאחר שהוטל צו העיקול על חשבון התובע ובטרם הוסר, הוטלה הגבלה נוספת לפי סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי, ובכך הפך התובע ללקוח מוגבל חמור.

אלא מאי? שהתובעים טוענים במסגרת סיכומיהם, כי סעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, אינו מציין מה דינו של שיק המגיע לבנק הנמשך, בנסיבות בהן חשבון הבנק נסגר כדין לפני מועד הצגת השיק. לדידם של התובעים, בנסיבות מעין אלו, בהן אין כל הוראה בחוק או בתקנות המתריעה בפני הלקוח כי במצב בו שיק מוצג לפירעון בחשבון סגור – יוחזר השיק ויצורף לרשימת השיקים המסורבים על פי חוק, היה על הבנק להחזיר את השיק מחמת חשבון בנק סגור בלבד, מבלי שהדבר יוביל להגבלת חשבונו.

אל מול זאת, טוען הבנק, כי החלטתו להוסיף את השיקים שסורבו לאחר סגירת החשבון למניין השיקים שהביאו להגבלת החשבון נעשתה כדין, זאת מן הטעם שלא הייתה בחשבון יתרה מספקת ובהיעדר מתן אשראי, כך שאין זה משנה שהחשבון היה סגור באותה העת.

1. בסוגיה זו, נחה דעתי שהבנק פעל כדין, ובצדק הוספו לרשימת השיקים המסורבים, אותם שיקים שהוצגו לפירעון לאחר שחשבון התובע נסגר. בעניין זה כבר נקבע בפסיקה, כי כאשר לקוח מבקש לסגור את חשבון הבנק מבלי להותיר בו יתרה המאפשרת כיבוד שיקים שנמשכו מן החשבון, לא קמה לבנק חובה לפרוע שיקים שתאריך פירעונם לאחר סגירת החשבון, בפרט כאשר הסגירה היא רצונית ועל יסוד בקשת בעל החשבון. החזרת שיק מסיבה של חשבון סגור מהווה סירוב הנופל בגדר הסירובים הגורמים להגבלת החשבון (רע"א 38639-06-15 זהראן נ' בנק ערבי ישראלי – סניף אעבלין, פורסם במאגרים משפטיים (27.07.2015) להלן: "עניין זהראן").

סבורני כי מסקנה זו מתחייבת גם לנוכח תכליתו של חוק שיקים ללא כיסוי, אשר בא למגר מצב שבו אדם יסגור את חשבונו מבלי לדאוג לכך שלכל השיקים שעתידים להימשך מהחשבון ימצא כיסוי.

1. בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, לא ניתן לקבל את דרך פעולתו של התובע ואת הנחתו כי עם סגירת החשבון, מבלי להותיר בו יתרה מספקת לכיסוי שיקים עתידיים, הוא לא יאלץ להתמודד עם ההשלכות הנובעות מכך.

משנה תוקף לקביעה זו קיים בסעיף 10 לתצהירו של נציג הבנק, ולפיו הלה זוכר היטב שהסביר לתובע ששיקים שיוצגו לפירעון בחשבון אף לאחר סגירתו וככל שאין יתרה מספקת לתשלומם, יסורבו ויכללו במניין השיקים המסורבים על פי חוק שיקים ללא כיסוי. הטענה כי נציג הבנק התריע באוזני התובע שסגירת החשבון לא תחלץ אותו מהגבלה במידה והשיקים יחזרו, לא נסתרה על ידי התובע, והיא משתלבת היטב עם מכלול עדותו של נציג הבנק, אותה מצאתי ראויה לאמון.

הבהרה זו שניתנה לתובע בשיחתו עם נציג הבנק מצטרפת להתראה קודמת ששלח הבנק לתובע בדצמבר 2006 על פי חוק שיקים ללא כיסוי, בדבר 5 שיקים ראשונים שסורבו בחשבון (ראו נספח ד' לתצהיר הבנק). נוכח זאת עולה, כי הבנק התריע בפני התובע על התנהלות לא תקינה בחשבונו, ועל כן אני קובע כי בניגוד לטענת התובע, הבנק לא פעל בניגוד לדין, ולא הפר את חובתו הבנקאית המיוחסת לו על ידי התובעים.

1. זאת ועוד, איני מקבל את טענת התובעים כי הסכמת הבנק להסרת השיקים מרשימת השיקים המסורבים בפני הערכאה שדנה בבקשה, מהווה ויתור על טענותיו בעניין זה, ובחזקת הודאת בעל דין כי החזרת השיקים נעשתה שלא כדין ובניגוד לחוק.

יובהר כי איני מוצא כל מקום להידרש לטעמים או לנסיבות שבהן ניתנה הסכמת הצדדים להסרת השיקים מהרשימה שהביאה להגבלת חשבון התובע, בדיון בפני כב' השופט חדיד. עם זאת, אני סבור שמתן הסכמה שם אינו מייצר בשום אופן מעשה בית דין לקביעה שההגבלה נעשתה מראש בניגוד לדין, וכנגזרת מכך הסכמת הבנק שניתנה שם אינה מאיינת את זכותו לטעון בהליך דנן, כי מראש הגבלת החשבון נעשתה כדין.

דומני שדי באמור בכדי לדחות את התביעה, עם זאת ולמעלה מן הצורך אדון בקצרה ביתר הסוגיות שבמחלוקת.

1. אשר לנסיבות פתיחת חשבונו של התובע, טוענים התובעים כי פתיחת החשבון אצל הנתבע נעשתה בתום לב וללא כוונה להסתיר את נפח או סוג הפעילות הצפוי. לעמדת התובעים, טענות הבנק בהקשר זה מבוססות על עדות שמיעה ועל סמך מסמכים שהוכנו ע"י פקיד בשם יעקב קוגן שלא נדרש להעיד מטעם הבנק. הימנעות מהבאתו לעדות פועלת לרעת הנתבע, והיא הנותנת כי התובע לא הסתיר דבר מהבנק, בפרט שנפח הפעילות בחשבון לא חרג מסך של 10,000 ₪ בחודש כפי שציין התובע בפני פקיד הבנק בעת פתיחת החשבון.

עוד טוענים התובעים, כי בדף המידע שנחתם בעת פתיחת החשבון צוין שמקור ההכנסה העיקרי הינו "אחר" כך שאין מדובר בהכנסות מגמלה בלבד, אלא יכול שתהיינה הכנסות ממקורות אחרים כולל עסק, והדבר אושר על ידי נציג הבנק בעדותו (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 14 – 18).

1. אכן, מן הראוי היה להביא לעדות את פקיד הבנק שהחתים את התובע על הטפסים לצורך הוכחת נסיבות פתיחת החשבון. ברם, אין לטעמי כל נפקות לסוגיה זו על התוצאה של קבלת התביעה או דחייתה.

גם אם אקבל את טענות התובעים בעניין זה במלואן, ויקבע כי התובע לא ניסה להסתיר דבר בנוגע לסוג ולנפח הפעילות בחשבון, אין בכך להשפיע על התוצאה של דחיית התביעה אליה הגעתי כאמור.

1. טענה נוספת שמעלים התובעים בסיכומיהם נוגעת לחוסר עקביותו של הבנק וחוסר תום ליבו. לשיטתם, מתוך הנתונים בדפי החשבון עולה כי הבנק אישר חריגות בחשבון באופן לא עקבי. כך לדוגמא אושרה בעבר חריגה בסך של 2,405 ₪ ומאידך לא כובד שיק שהביא לחריגה בסך של 528 ₪ בלבד.
2. בכל הכבוד הראוי, טענה זו נדחית באשר אין חולק כי סוג החשבון שניהל התובע אצל הנתבע לא כלל מתן אשראי מצד הבנק. כך שמה לו לתובע כי ילין? שהרי אישור משיכות יתר מסוימות מצד הבנק אין בו לגרוע מזכות הבנק שלא להסכים למשיכת יתר פלונית אחרת.

בסוגיה זו ראוי להפנות לדבריו של כב' השופט יצחק עמית מתוך מאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי" התשמ"א -1981, הפרקליט מד, 455 אשר צוטטו במסגרת החלטתו של בית משפט המחוזי בעניין זהראן שהובא לעיל, ושיפים גם לענייננו, לאמור:

"העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על החובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי...

... מקום שבו חורג הלקוח ממסגרת האשראי המוסכמת, ניתן לומר, כי לא בזכות עסקינן, אלא בציפייה מסחרית, אשר לכלל זכות לא הגיעה, ואין ניצבת מולה חובה של הבנק".

1. אשר לנזקים הנטענים על ידי התובעים, לאחר שקבעתי כי לא נתקיימה מצד הנתבע הפרה המזכה את התובעים בסעד כלשהו, אין למעשה צורך להידרש לסוגיה זו. חרף זאת, אתייחס לסוגיה זו בקציר האומר.

מוצא אני לקבוע, כי התובע כשל מלהוכיח את הנזקים הנטענים על ידו. כך למשל, לא הובאו עדים כדוגמת ספקים או לקוחותיה של התובעת, בתמיכה לטענה בדבר פגיעה במוניטין העסקי של התובעים, ואף לא הוצגו דו"חות כספיים המצביעים על הפסדים כספיים בסמוך לאחר הטלת ההגבלה על חשבון התובע.

1. בנוסף, לצורך הוכחת הפסד השקעותיו, מסתמך התובע על חוות דעתו של רו"ח צרפתי, אלא שלאחר ששמעתי את עדותו של רו"ח צרפתי, שוכנעתי כי לא מדובר בחוות דעת שבמומחיות. רו"ח צרפתי לא ידע להשיב לאיזה צורך נתבקש לתת את חוות דעתו, ואישר כי בפשטות היא מתארת את הנתונים שעולים מהדו"חות הכספיים של החברה (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 18 – עמ' 15 ש' 5). יצוין כי הדו"חות הכספיים של התובעת לא הוגשו כראיה בתיק. אגב כך יוער, כי אין מקום להישמע לטענת התובעים (בסעיף 8 לסיכומיהם) שהללו לא נתבקשו על ידי הבנק, שכן כידוע, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעים, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.

כמו כן, התובע לא תמך בראיות את הפסד השתכרותו בהיקף שלטענתו עמד על 5,000 ₪ לחודש, ואף אותם הפרסומים שצירף התובע לתצהירו (נספחים כד- כה) בדבר ניסיונותיו להשכיר את הנכס אינם מהווים אסמכתא המבססת את גובה דמי השכירות הנטענים.

1. חשוב מכך, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעים להצביע על קשר סיבתי בין הגבלת החשבון על ידי הבנק (הגבלה שהוסרה לאחר מספר חודשים מועט) לבין הנזקים הנטענים

סוף דבר:

1. השורה התחתונה מכל האמור היא, שהתביעה נדחית במלואה.

בנסיבות, מצאתי לפסוק לחובת התובע סכום מתון של הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 3,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרש הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק לבית משפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תמציא לצדדים עותק פסק הדין כמקובל.

ניתן היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.