בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 10.6.10.

הבקשה הוגשה בחודש מרץ 2014, כאשר המבקשת – שלטענתה אינה מתגוררת בארץ משנת 2000 ולא היתה בארץ משנת 2006 – גילתה כי תלוי כנגדה צו עיכוב יציאה מהארץ רק כשניסתה לשוב למקום מושבה בחו"ל, ועוכבה בשדה התעופה. מבירור שערכה התברר לה כי מקורו של צו עיכוב היציאה מהארץ הוא בפסק הדין שניתן בתיק זה, עוד בשנת 2010, כאמור.

כדי שתותר יציאתה מן הארץ, טוענת המבקשת, היה עליה להפקיד את מלוא סכום התביעה (כ-48,000 ₪) בתיק ההוצאה לפועל.

כפי שעולה מן הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כתב התביעה הומצא בחודש מרץ 2010 לידי אימה של המבקשת, "המתגוררת עמה". מתצהיר השליח שביצע את המסירה עולה כי האם "אישרה כי [המבקשת] מתגוררת עמה בכתובת".

אשר על כן, לכאורה, בוצעה מסירה כדין ופסק הדין שניתן ביום 10.6.10 ניתן כדין.

לפיכך, ומאחר והמבקשת קיבלה זימון לדין ולא הגישה כתב הגנה, הרי שלכאורה היא אינה זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

עם זאת, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת.

התרשמתי כי למבקשת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו - המבקשת טוענת כי כתב התביעה מתייחס לתאונה משנת 2008, בה היה מעורב רכב הרשום על שם המבקשת. לטענתה, גם באותה עת לא היתה בארץ.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשת באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין. נוכח ההפקדה שבוצעה לתיק ההוצאה לפועל, ובהתחשב בסיכויי ההגנה, לא מצאתי לחייב את המבקשת, בשלב זה, בהפקדה נוספת כתנאי לביטולו של פסק הדין.

המזכירות תקבע מועד חדש לדיון, על פי יומן בית המשפט, ותעדכן את הצדדים בהחלטה ובמועד שייקבע.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.