1. תביעה כספית להשבת חוב הלוואות שנטען שניטלו בלא הסכמים, "בין חברים". התובע, מר

חיים שמעון , והנתבע מר שרון לוגאסי , היו חברים טובים במשך 15 שנה עד שהתגלע קרע עמוק ביחסים ביניהם, שתביעה כספית זו נחזית כ"קצה הקרחון" שלו.

2. לטענת התובע, במהלך השנים נהג להלוות כספים לנתבע, הן על ידי מסירת כספים במזומן, הן על ידי משיכת כספים באמצעות כרטיס האשראי של התובע והן על ידי רכישת מוצרים למיניהם באמצעות כרטיס האשראי של התובע. בנוסף, נטל התובע הלוואה בבנק עבור הנתבע והיה ערב למספר הלוואות שנטל הנתבע מבנקים. לטענת התובע, עשה זאת על מנת לסייע לחברו, כאשר הנתבע נהג להחזיר לתובע את ההלוואות. זאת עד שהתגלע הסכסוך. התובע טוען שהלווה לנתבע כספים משך שנים וסמך על כך שחברו הטוב יחזיר לו את הכספים כפי שהחזיר בעבר. על כן לא ערך עמו כל הסכם הלוואה בכתב ולא דרש ערבויות להחזר כספי ההלוואה. בכתב התביעה המקורי שהגיש התובע הועמד סכום התביעה על סך של 17,612 ₪ ובכתב התביעה המתוקן הוגדל סכום התביעה לסך של 23,116 ₪.

3. מנגד, טוען הנתבע כי כל הלוואה שנטל מהתובע הוחזרה לו בסמוך לקבלתה וכי כיום אינו חייב כספים לתובע. הנתבע מפנה לכך שהינו שוטר המשתכר לפרנסתו, אשתו עובדת ואין הוא חסר דבר כך שלא היתה סיבה שלא להשיב מה שניתן לו כהלוואות. לטענתו, הלוואת הכספים לא נעשתה באופן חד כיווני, אלא גם הנתבע סייע לתובע לפרקים, מאחר והאחרון נקלע לקשיים כלכליים שנבעו מחובותיה של זוגתו דאז. לטענתו, הכספים שלווה התובע מהבנק נועדו אכן למסירה לנתבע, אלא שלא לשם מתן הלוואה לנתבע, אלא לשם החזרת חובות עבר שהתובע חב לנתבע. כמו כן, התובע היה לחוץ לקבל כספים במזומן, ועל כן ביקש לבצע עבור הנתבע רכישות בכרטיס האשראי שלו כאשר הנתבע השיב לו כספים במזומן בעבור אותן רכישות.

לטענת הנתבע התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה להוציא מהנתבע כספים שלא כדין, כאשר פעולותיו ומחדליו של התובע גרמו לנתבע לנזק כספי ניכר ופגיעה בשמו הטוב, ועל כן הנתבע זכאי לפיצוי בגין הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לו.

במסגרת כתב ההגנה המתוקן ראה הנתבע לבקש לחייב התובע בהוצאות משפט וכן בסך של 25,000 ₪ בגין "נזק תדמיתי". לא הוגשה תביעה שכנגד ולכן תמוהה דרישה אחרונה זו שנטענה על דרך הסתם, אם אם חפצו להעלותה כטענת קיזוז (והדבר לא בואר): אם דין התביעה להתקבל ממילא אין מקום לדרישה לגופה, אם דין התביעה להידחות הרי שממילא אין ממה לקזז).

טענות הצדדים – כללי

4. לטענת הנתבע, קשרי החברות בינו לבין התובע היו מעולים, וזאת עד שהכיר התובע את גב' ויקטוריה ליבסון (להלן: "ויקטוריה"), שהייתה זוגתו לחיים של התובע, והחלה לחבל ביחסי החברות שבינו לבין התובע. לטענתו, בעקבות חובותיה של ויקטוריה, שהיא אם חד הורית לשני ילדים, החל התובע להיזקק לכספים רבים, שכן תמך בה, ועל דלתות ביתו החלו לדפוק מעקלים בשל חובותיה. בנוסף, התובע נכנס לחובות כבדים בעקבות הימורים שלו ושל ויקטוריה שהיא מהמרת כפייתית. על כן, החל לדרוש כספים מן הנתבע והנתבע עזר לו בהזדמנויות שונות על ידי מתן כספים ועל ידי המרת תשלומים כאמור מאשראי למזומן. לביסוס טענתו צירף הנתבע את החלטת בימ"ש השלום בה"פ 31331-01-10 ללמדך על חובותיהם של התובע וויקטוריה בהוצל"פ (נספח ב' לכתב ההגנה).

5. מנגד, טוען התובע כי מעולם לא ביקש הלוואות מהנתבע במישרין או בעקיפין, וכי מעולם לא קיבל עזרה כספית מהנתבע. להיפך, התובע הוא זה שהלווה לנתבע כספים במשך כל תקופת היכרותם, בתשלומים שוטפים לצורך מחיה, שכן מאז ומעולם היה הנתבע בחובות עקב בזבזנות יתר והימורים כפייתיים. למרות שהנתבע מנסה להציג עצמו כאדם אמיד המשתכר שכר נאה, הרי שהראיות מעידות כי נטל הלוואות הן מהתובע והן מהוריו אשר סייעו לו כלכלית.

לטענת התובע, הנתבע הלווה ממנו כספים באופן כרוני לאורך השנים בדרכים הבאות:

• • 1. משיכת כספי מזומן דרך כספומטים לעיתים תכופות בסכומים של אלפי שקלים בכל פעם, בבנקים לאומי, פועלים ודיסקונט הנמצאים ליד ביתו של התובע.
    2. תשלומים דרך כרטיס האשראי של התובע לחברות שונות הנותנות שירותים.
    3. עזרה באמצעות מתן ערבויות אישיות של התובע להלוואות שלקח הנתבע במשך השנים מבנקים

בסכומים של מאות אלפי שקלים.

ביחס לחובותיה של ויקטוריה, מבאר התובע כי מדובר בחובות לבנקים וכן חובות בשל הוצאות מחיה שוטפות, ולא בחובות בגין הימורים; חובות אלו נוצרו טרם ההיכרות בין התובע לויקטוריה והתובע לא היה קשור בחובות אלו. לטענת התובע מעולם לא באו לביתו מעקלים, לא לפני שויקטוריה עברה לגור עימו ולא אחרי שנפרד ממנה, הן בעקבות העובדה שמעולם לא היה לו חוב ולו הקטן ביותר, והן משום שטרח להגן על עצמו מפני חובות העבר של ויקטוריה מבעוד מועד: באמצעות החתמתה על הסכם ממון, ובאמצעות בקשה למתן פס"ד הצהרתי על מנת למנוע מצב של השתתפות בחובותיה. הטענה כי התובע נכנס לקשיים כלכליים בשל הימורים כביכול שלו ושל ויקטוריה היא טענה מופרכת ומשוללת כל יסוד.

דיון

6. איני מקבל טענות הנתבע , שנזכרו לעיל. מתיאור התנהלותם של הצדדים, הראיות שצורפו לכתבי הטענות וכן מהעדויות שנגבו בחקירות הצדדים ובחקירות העדים, התמונה המצטיירת היא שהנתבע הוא אשר היה שרוי בקשיים כלכליים וכי התובע הוא שסייע לו .

ראשית, מדובר אמנם ביחסי חברות קרובה, ומתן הלוואות בלא הסכמים, מה שעשוי להקשות ברגיל על הקביעה בשאלה מי הלווה למי ומתי. אלא שעדיין - הנתבע לא הציג ראיה שתתמוך בגרסתו לפיה אי פעם הלווה כספים לתובע. מנגד, הראיות תומכות בגרסת התובע כי ביחסים בין השניים הנתבע הוא שנזקק לאורך השנים לתמיכה מחברו, וכי התובע הוא שהלווה לו כספים וסייע לו כלכלית בדרכים שונות. כך, במסגרת חקירתו הנגדית אישר הנתבע כי התובע חתם עבורו על ערבויות של הלוואות שקיבל מהבנקים (עמ' 14 לפר'). במסגרת דיון ההוכחות הגיש ב"כ התובע את המסמכים הבאים המעידים על נטילת הלוואות על ידי הנתבע ועל כך שהתובע ערב לאותן הלוואות בסכומים של מאות אלפי ש"ח: כתב ערבות שחתם התובע ביום 3.4.08 עבור הלוואה שנטל הנתבע מבנק דיסקונט ע"ס 150,000 ₪ (ת/1); מסמך גילוי מידע לערב חתום בידי התובע מיום 26.1.07 בגין הלוואה שנטל הנתבע ע"ס 50,000 ₪ מבנק יהב (ת/2); מסמך גילוי מידע לערב חתום בידי התובע מיום 23.9.05 בגין הלוואה שנטל הנתבע ע"ס 20,000 ₪ מבנק יהב (ת/3); מסמך גילוי מידע לערב חתום בידי התובע ממרץ 2008 עבור הלוואה שנטל הנתבע ע"ס 120,000 ₪ מבנק יהב (ת/4). בנוסף הגיש התובע מסמך מבנק דיסקונט בדבר תזכורת לגבי ערבותו של התובע לקיום חובות הנתבע ביחס להלוואה שנטל הנתבע ושהוא חייב בגינה סך של 121,421 ₪ (צורף לבקשת התובע מיום 15.11.10 להגשת מסמכים נוספים). בנוסף, הגיש התובע ראיות נוספות המעידות על רכישות שונות בכרטיס האשראי שלו, ועל נטילת הלוואה מבנק הפועלים (צורף לכתב התביעה), אשר נעשו לטענתו עבור הנתבע (ראו דיון בהמשך). מנגד, הנתבע כאמור לא הציג אף ראיה לביסוס טענתו כי הלווה כספים לתובע.

שנית, הנתבע אף לא הציג אסמכתאות שיעידו כי מצבו הכלכלי היה טוב באופן שאפשר לו בכלל לסייע כלכלית לתובע, הגם שהאסמכתאות שהציג התובע ביחס להלוואות שנטל הנתבע מעידות על כך שמצבו הכלכלי של האחרון היה בלתי יציב. לעומת זאת, התובע הציג ראיות המעידות על מצבו הכלכלי היציב. כך, התובע הגיש מסמך מבנק הפועלים מיום 8.4.10 המעיד על כך שחסכונותיו בבנק עומדים על סך של 344,340 ₪ (מצורף לבקשת התובע מיום 15.11.10 להגשת מסמכים נוספים). לפיכך, הדעת נותנת כי אם התובע היה שרוי במצב של מצוקה כלכלית, הוא היה יכול להשתמש בכספיו ולא היה נזקק לסיוע כלכלי מהנתבע. בנוסף, לטענת התובע יש לו דירה ללא משכנתא, והנתבע הודה כי היה מודע לעובדה זו (עמ' 13 לפר'). יצוין כי גם ויקטוריה העידה כי התובע לא היה שרוי בחובות (עמ' 40 לפר'), וכי מצבו הכלכלי של התובע היה טוב וכי הוא לא נזקק להלוואות מהנתבע (עמ' 44 לפר').

שלישית, הנתבע לא ביסס את טענתו כי התובע היה שרוי בקשיים כלכליים עקב חובותיה של ויקטוריה או בשל הימורים כביכול שלו ושל ויקטוריה, וכי נפתחו נגדו אישית תיקי הוצל"פ. עוד לא בוססזה הטענה שויקטוריה היא מהמרת כפייתית, להבדיל מחייבת (כאשר עצם עובדת היותה חייבת לנושים שונים, כאמור לא היתה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין, אלא שהתובע טוען שאין מדובר בחובות משותפים שלו ושלה). בהקשר זה טוען התובע כי הוא מעולם לא הימר והוא לא מבין בהימורים, וכי הוא הוציא לראשונה בחייו דרכון לצורך הנסיעה הספציפית של הזוגות לטאבה. לעומת זאת, הנתבע הוא אשר נוהג להמר ולצאת לטיולים שמטרתם הימורים בלבד. התובע מציין כי עם הגעתם למלון בטאבה הנתבע אף חתם על חברות במועדון הימורים VIP, וזאת במעמד כל הנוכחים.

גם ויקטוריה מכחישה מכל וכל (בתצהירה מיום 1.4.10) את טענת הנתבע לפיה חובותיה נבעו מהימורים והדגישה כי חובותיה נבעו מקשיים כלכליים עקב הצורך לפרנס את שני ילדיה. יצוין כי במסגרת חקירתה הנגדית העידה ויקטוריה כי הרעיון לנסוע לטאבה היה של הנתבע, כי הנתבע חתם על טופס מיוחד בכניסה לקזינו וכי כאשר נכנסו לקזינו התרשמה כי מכירים את הנתבע במקום (עמ' 43 לפר'). אכן, התמונה המצטיירת מחומר הראיות בתיק (כפי שיפורט גם בהמשך) היא שהנתבע נוהג להמר ולא התובע וויקטוריה, והנתבע אף הודה בחקירתו הנגדית כי הוא נוהג להמר: "אני אוהב להמר, אני מגרד חיש גדים, שולח צ'אנס ולוטו ואני אוהב כאשר אני נוסע לחו"ל אם זה בצרפת ואם זה בטאבה, להמר בקזינו." (עמ' 16 לפר').

רביעית, מחומר הראיות בתיק עולה כי הנתבע נתמך כלכלית על ידי הוריו באופן קבוע וכי ניסה להסתיר מהם את דבר נסיעתו לטאבה מאחר שחשש שאם הדבר ייוודע להם הם יפסיקו את תמיכתם הכלכלית.

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הנתבע האם כיום הוריו מסייעים לו כלכלית והוא השיב: "תמיד, גם היום. הם יכולים לבוא ולתת לי סל קניות ב 1000 ₪ וזה גם עזרה."(עמ' 17 לפר'). (הדגשות שלי, י.פ.). וכן: "יש לי עזרה מההורים כל הזמן" (עמ' 16 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). העובדה שהוריו של הנתבע מסייעים לו כלכלית מחזקת את טענותיו של התובע ומהווה אינדיקציה לכך שמצבו הכלכלי של הנתבע אינו יציב. כמובן אין פסול בענין זה כשלעצמו, ולא אחת אף יסייעו הורים לילדיהם בגיל מאוחר. אך הרלבנטיות נעוצה בכך שבעוד שלא ניתן לחלוק על כך שהתובע סייע לחברו לאורך שנים (אין זה ענין של מה בכך לערוב להלוואות בסכומים מצטברים של מאוטת אלפי ₪, והדבר נותן תימוכים עקיפין לגרסת התובע כי אף הלווה לחברו כספים לאורך השנים , בסכומים נמוכים בהרבה שחלקם שלא נפרע – נתבע כאן), קשה להלום שהנתבע, לאור מצבו הכלכלי, היה מסוגל להלוות כספים לתובע.

סיכום ביניים: הנתבע הוא זה אשר נוהג להמר והוא זה אשר היה שרוי בקשיים כלכליים לאור השנים, ונזקק לסיוע. ולא התובע. הטעם לאותם קשיים חשוב פחות והוא בבחינת נתון. בעוד התובע ביסס טענותיו בדבר מתן סיוע כלכלי לנתבע (וכפי שיפורט גם בהמשך), הנתבע לא הציג כל ראיה שתבסס את טענתו כי נהג להלוות כספים לתובע. התמונה המצטיירת היא שהתובע נהג להלוות לנתבע כספים ולסייע לו כלכלית וזאת באופן שיטתי וחד כיווני. דברים אלו משליכים על המחלוקות שבין בעלי הדין, ביחס למספר אירועים שיפורטו להלן.

הטיול לטאבה

7. ביום 8.1.10 נסעו התובע וויקטוריה לטיול בטאבה יחד עם הנתבע ואשתו, הגב' שחר לוגסי (להלן: "גב' לוגסי"), ויחד עם חברו של הנתבע, מר נחום חיים חי (להלן: "חי") ואשתו לימור (להלן: "לימור").

8. לטענת התובע, הנתבע הימר בקזינו והפסיד למעלה מ-3,000$ בלילה. לאחר שבזבז הנתבע את כספיו ביקש מהתובע להלוות לו 450$, והתובע נענה לבקשתו. ביום 10.1.10 משך התובע דרך הכספומט באילת מחשבונו סכום של 1,520 ₪ שהינו סך של 450 $ ומסר אותו לנתבע. לביסוס טענתו צירף התובע לכתב התביעה העתק דף חשבון המעיד על משיכת סכום של 1,520 ₪ ביום 10.1.10. לטענתו, סכום נתבע זה, לא הוחזר לו עד היום.

מוסיף התובע, כי בעת שהותם בטאבה פרץ ריב בין התובע לויקטוריה כתוצאה מהלוואת הכספים השיטתית של התובע לנתבע, שתוצאתו הייתה שויקטוריה החליטה לעזוב באותו הרגע ולחזור הביתה, ואולם הנתבע ואשתו החליטו להישאר בטאבה ולהמשיך להמר.

למחרת היום ויקטוריה, אשר הכירה את אימו של הנתבע שהייתה הגננת של ילדיה, דיווחה בהודעת SMS להוריו של הנתבע אודות מה שהתרחש בטאבה וכי בנם הינו מהמר. כתוצאה מכך שויקטוריה פנתה להוריו של הנתבע וסיפרה להם את אשר אירע, החל להתגלגל הסכסוך בין התובע לנתבע שתוצאתו הסופית ניתוק הקשר בין הצדדים. לאחר שנתגלע הסכסוך, פנה התובע בדרישה אל הנתבע להחזיר לידיו את כל הכספים שהלווה לו, ואולם הנתבע התכחש לעצם מתן ההלוואות וטען באוזני התובע כי הנתבע אינו חייב לתובע מאומה.

9. מנגד, לטענת הנתבע, באותו לילה לווה אכן מהתובע סך של 450$. אלא שכאשר החל לשחק, התמזל מזלו והוא זכה בסך של כ-3,000$. מיד עם זכייתו החזיר את כספי ההלוואה שלקח שעה קודם לכן לתובע בסך של 450$, כאשר במעמד זה נכחו במקום חי ולימור. כך, במסגרת חקירתו הנגדית טען הנתבע: "...אני זוכר בוודאות ששימי ירד עמי לקזינו, ומשך עם הכרטיס אשראי שלו כי לי אין כרטיס אשראי משך 450 דולר מהקופה ואז באותו רגע ישר הלכנו לשולחן ביחד איתו והוא אמר לי איפה לשים בשולחן את הכסף ולמזלי באותו רגע הרווחתי סכום של בערך 2000 דולר...ואז אשתי דרשה ממני להחזיר לו מיד את ה 450 דולר. החזרתי לו." (עמ' 18 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). כן העיד הנתבע: "...ואני והוא ירדנו למלון סה"כ כדי שימשוך מהקופה 450 דולר..." (עמ' 18 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). יצוין כי הנתבע הודה כי קיבל מהתובע הכספים: "איני מכחיש שקיבלתי 450 דולר." (עמ' 19 לפר').

הנתבע מוסיף כי מיד לאחר שזכה בקזינו, עלה התובע לחדרו, כאשר ויקטוריה צעקה בקולי קולות מדוע לא ביקש התובע "טיפ" מהנתבע בסך של לפחות 100$. לאחר הויכוח הסוער בין התובע לויקטוריה פנה התובע לנתבע לבקש "טיפ", אך הנתבע טען בפניו שהוא קיבל את החזר ההלוואה וכי אין ביניהם כל חוב.

אם כן, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה האם הנתבע הפסיד כספים או זכה בכספים בקזינו והאם הנתבע השיב לתובע את כספי ההלוואה של 450 דולר, שאין חולק כי נטל ממנו. בנוסף, לטענת התובע גרסתו של הנתבע אינה נכונה כי דף החשבון שצורף על ידי התובע והוגש כראיה מעיד על משיכת כסף במזומן ביום 10.1.10 בכספומט באילת, ולא בקזינו או בבית המלון בטאבה, וכן לטענתו ההלוואה ניתנה בשקלים (1,520 ₪) ולא בדולרים. הנתבע כלל לא התייחס לטענות אלה בדבר מקום ואופן מתן ההלוואה; אם כי אין חולק כאמור לא על עצם מתן ההלוואה ולא על סכומה הדולרי, גם אם ניתנה בש"ח שנמשך מכספומט כטענת התובע.

על מנת לבסס את גרסתו כי הנתבע הפסיד כספים בקזינו, צירף התובע לכתב התשובה תמליל של הודעותSMS (להלן: "המסרונים"), שנשלחו בין הצדדים.

ביחס למסרונים, לבקשת ב"כ הנתבע בישיבת ההוכחות מיום 13.6.11, הוריתי בצו לחב' אורנג' (פרטנר) ולחב' סלקום להמציא את כל הודעות המסרונים שנשלחו ממספרי התובע למספר הנתבע לתקופה שבין 1.1.10 עד 18.3.10. ואולם, בהודעתה מיום 15.4.12 הודיעה סלקום כי היא אינה שומרת את תוכן ההודעות הכתובות של לקוחותיה ועל כן לא ניתן להפיק המידע כפי שנדרש בצו. גם פרטנר, בהודעתה מיום 3.5.12, הודיעה כי תוכל להפיק מידע בקשר למועדי שליחת ההודעות בלבד להבדיל מתוכנם.

10. ביום 17.4.12 הגיש הנתבע הודעה לבימ"ש בה טען כי לאור הודעת סלקום הנ"ל, ככל הנראה המסרונים הודפסו על ידי התובע ויש להטיל ספק באמיתות תוכנם. בנוסף, התובע בחר להציג אך ורק את המסרונים שנראו לו מתאימים לכתב תביעתו. לפיכך דרש הנתבע כי התובע יציג את מלוא המסרונים בסדר רץ כולל התגובות של הנתבע או לחילופין למחוק מכתב התביעה את מלוא ההודעות שצירף התובע לאור העובדה שהוגשו שלא כדין. בהחלטתי מיום 3.5.12 הוריתי כי טענות הצדדים ביחס לאופן צירוף המסרונים תישמרנה לסיכומים. במסגרת סיכומיו טען הנתבע כי עקב הודעותיהן של חברת סלקום ופרטנר כי לא ניתן להפיק המסרונים, אין ללמוד דבר מן המסרונים, מחשש ממשי כי זויפו על ידי התובע.

אין בידי לקבל את טענות הנתבע. ראשית, טענתו של הנתבע לפיה יש להטיל ספק באמיתות תוכנם של המסרונים או שהיו מסרונים נוספים התומכים בעמדתו לוקה בשיהוי כבד– כתב התשובה אליו צורפו המסרונים הוגש על ידי התובע ביום 15.6.10. הדעת נותנת כי אם הנתבע היה סבור כי המסרונים אינם אמיתיים או שזויפו בחלקם, או שהוסתרו מסרונים אחרים, אזי היה טוען זאת בסמוך לאחר שהוגש כתב התשובה ומעלה כבר אז דרישותיו לצירוף המסרונים בשלימותם. אלא שהנתבע העלה טענה זו לראשונה רק בהודעתו מיום 17.4.12, וזאת תוך הישענות על עניין טכני לפיו חברות הסלולר אינן שומרות את תוכן המסרונים. אכן, ככל הנראה המסרונים נשמרו במכשיר הנייד של התובע ולא בחברת הסלולר, ונשלפו על ידו משם להדפסה. אך אין בכך כדי לשלול את קבילותם של המסרונים, אשר הנתבע לא התכחש לתוכנם או קבילותם במשך תקופה ארוכה ובלתי סבירה. קשה להלום שנתבע המעיין בתוכן מסרונים שצורפו לכתבי הטענות, גם אם אינו זוכר מסרון זה או אחר, אך כן רואה שאין הם מתיישבים עם גרסתו - לא יעלה חשד בלבו שמא המסרונים אינם אותנטיים (ככל שגרסתו שלו היא האותנטית). או שרק חלק נבחר צורף. טענות דיוניות מעין אלה אין לנצור לשעת כושר מאוחרת. יש להבדיל בין החובה להמחיש אותנטיות המסרונים שהנה על התובע, לבין הצורך להעלות במועד התנגדות ביחס לאותנטיות שתאפשר אכן בירורה, כדי שידע הצד השני מבעוד מועד בפני מה הוא עומד, וכי אותנטיות הראיה שהגיש שנויה במחלוקת. לא צריך צד לצפות התנגדויות או טענות שאינן מועלות במועד אלא רק בזמן השמיעה (כשניתן וצריך היה להעלותם עוד בשלב קדם המשפט או בכתובים הרבה לפני מועד השמיעה). שהרי במשפט האזרחי יכולים הצדדים להכשיר מסמכים באי התנגדותם, אשר כמותה כהסכמה לקבילות.

אין הסבר סביר לכבישת טענה לזיוף המסרונים שהגיש התובע או ההתנגדות להגשתם כמסרונים חלקיים, פרק זמן כה ארוך. אם האמין הנתבע בתום לב בטענה בדבר אי אמינות המסרונים שעורר באיחור, חזקה שהיה מעורר התנגדותו הרבה לפני שלב שמיעת הראיות, וניתן אף היה לצפות לכך כדי שאם יש צורך בהגשת חוו"ד מומחה, העמדת מכשיר הסלולאר לבדיקה שמירת המסרונים וכיוצ"ב – יוכל הצד שכנגד לכלכל מעשיו ולפעול בהתאם, והטענה תועמד לבירור לגופה בדרך המתאימה לרבות חוו"ד שבמומחיות שתעיד על חילוץ המסרונים ממכשיר הסלולאר , אי שינוי התוכן וכיוצ"ב.

שנית, יש לציין כי הצדדים אמורים לצרף ראיות שברשותם לכתבי הטענות בסדר הדין המהיר, שבו הוגשה התביעה במקורה, בטרם הועברה לסדר דין רגיל. עיין בתק' 214ח(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבע אכן צירף אף הוא תמליל של מסרונים מחברת סלקום, אלא שהציג אך ורק את המסרונים ששלח התובע ללא המסרונים ששלח הוא עצמו. משכך, ישנו טעם לפגם או למצער אי עקביות בדרישתו כי התובע ימציא את מלוא המסרונים בסדר רץ כולל התגובות של הנתבע, כאשר הוא עצמו מצרף רק מסרונים ששלח צד אחד. בהקשר זה יצוין כי תמליל המסרונים שצירף הנתבע לכתב ההגנה עוסק במו"מ שהתנהל בין הצדדים לצורך הסדר פשרה. בהחלטתי מיום 9.6.10 הוריתי על מחיקת סעיף 33 לכתב ההגנה המתאר את פרטי הסדר הפשרה והמפנה למסרונים שצורפו לכתב ההגנה. משכך, המסרונים העוסקים בפרטי הסדר הפשרה, אשר הוגשו הן מטעם הנתבע במסגרת כתב ההגנה והן מטעם התובע במסגרת כתב התשובה אינם קבילים כראיות בתיק דנן. יתר המסרונים (שהוגשו על ידי התובע בכתב התשובה) קבילים כראיה, אם כי ממילא ישנן כאמור ראיות נוספות בתיק התומכות בתוצאה.

11. התובע מבקש לבסס את טענתו כי הנתבע הפסיד 3,000 $ בקזינו, בין היתר, על המסרונים הבאים:

הודעה ששלח הנתבע לתובע ביום 8.1.10 בשעה 09:52 בבוקר: "על הפנים אחי, אני בקושי מדבר עם יוליה ישנו במיטות נפרדות, הפסדתי אלפיים דולר חזרתי ב 5 בבוקר."(מצורף לכתב התשובה ומסומן באות ח') (הדגשות שלי, י.פ.).

הודעה ששלח הנתבע לתובע ביום 8.1.10 בשעה 10:07 בבוקר: "אחי יש לי 500 דולר בבית שאני יעביר לחי. כל הכסף שהיה לי בכללי זה 2000 דולר ואלף שקל מזומן הכל הפסדתי!! תוכל להוציא לי מזומן גם." (מצורף לכתב התשובה ומסומן באות נ') (הדגשות שלי, י.פ.).

הודעה ששלח הנתבע לתובע ביום 8.1.10 בשעה 10:14 בבוקר: "יש פה כספומט תן לי 200 דולר ואלף חמש מאות מזומן תוכל לארגן לי." (מצורף לכתב התשובה ומסומן באות ע') (הדגשות שלי, י.פ.).

מסרון ששלח הנתבע לתובע ביום 8.1.10 בשעה 21:27 בלילה: "פישר מה יש לנצל אני מופסד 3000 דולר, עזרת לי לצאת טיפה מהבוץ וזה חייב להיות בתשלום איפה החברות שלנו מה קרה?" (מצורף לכתב התשובה ומסומן באות ת') (הדגשות שלי, י.פ.).

אמירות אלו של הנתבע עולות כדי הודאת חוץ (בעובדה) של בעל דין. הגישה המקובלת גורסת כי הודאת חוץ של אדם מתקבלת כראיה לחובתו – כחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה – בשל כך שהיא עומדת בניגוד לאינטרס שלו, וההנחה הבסיסית היא שאין אדם אומר דברים בניגוד לענייננו, אלא אם כן הוא מאמין, בעת האמירה, שהם נכונים. "הודאת חוץ" יכול שתהיה הודאה בזכות, דהיינו שהיריב הינו "בעל זכות", ויכול שתהיה הודאה בעובדה, כמו בענייננו, דהיינו הודאה בקיומה של "עובדה" הדרושה להוכחת זכותו של היריב לקבל את נושא תביעתו. הודאת בעל דין מהווה ראיה קבילה לאמיתות תוכנה, ובית משפט רשאי להכריע בתביעה אזרחית על פי הודאת בעל דין כעדות יחידה, בתנאי שההודאה תהא מהימנה עליו ויינתן לה מלוא המשקל הראייתי (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תש"ע-2009, בעמ' 1386-1387, 1392). יצויין כי לא כל ההודאה צריך שתפעל לרעת המודה; די שחלקים שבה יפעלו לרעתו על מנת להכשירה כחריג לעדות שמיעה. עוד ברי כי כוחו של ביהמ"ש עמו שלא לייחס להודאה משקל, אף אם קבילה היא ולהעדיף גרסתו של בעל הדין שניתנה בביהמ"ש.

ובענייננו: יש כאמור אינדיקציות נוספות התומכות בגרסתו של התובע. אולם משעה שנדחתה טענת הנתבע בדבר אי אמינות המסרונים, הרי שיש לומר כי אף בהם מודה הנתבע כי הפסיד (ולא הרוויח) בקזינו סכום של 3000$, מה שתומך אף הוא בגרסת התובע כנדבך נוסף.

בנוסף, התובע הציג מסרונים בהם ביקש הנתבע כי התובע וויקטוריה לא יגלו להוריו כי היה בטאבה וכן מסרונים המבטאים את כעסו של הנתבע על כך שויקטוריה גילתה זאת להוריו, משום שחשש שהם יפסיקו את תמיכתם הכלכלית בו. גם מסרונים אלו מחזקים את גרסת התובע בכללותה, ואת המהלך בקזינו.

הודעה ששלח הנתבע לתובע ביום 9.1.10 בשעה 02:26 בצהריים: "פישר בקשה אחרונה ממני ואשתי לויקי, שלא תרמוז אפילו על זה שהיינו בטאבה אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לדבר עם ההורים שלי!!!" (מצורף לכתב התשובה ומסומן באות תג')

הודעה ששלח הנתבע לתובע ביום 11.1.10 בשעה 19:45: "...אגב אתה גם לא תופס שאני וההורים שלי לא מדברים בגללכם היום אני מסתדר לבד ההורים שלי לא מוכנים לעזור לי בשקל אחד וזה הכל בגללכם אז כל אחד עם ההשלכות שלו יתמודד מהמריבה הזאת." (מצורף לכתב התשובה ומסומן אאא')

הודעה ששלח הנתבע לתובע ביום 11.1.10 בשעה 23:55: "...אתה והיא הרסתם לי עזרה מההורים שעוזרים לי חודש בחודשו ותומכים בי כלכלית לפחות 1500 שקל בחודש..." (מצורף לכתב התשובה ומסומן באות אא') (הדגשות שלי, י.פ.).

12. מעבר לכך, ביחס לטענתו של הנתבע כי השיב את הכספים לתובע, נתגלו סתירות בין האמור בתצהירו לבין האמור בחקירתו הנגדית. כמו כן, גרסתו של הנתבע כי השיב לתובע את הכספים נתמכה בתצהיריהם של אשתו, הגב' לוגסי, חי וויקטוריה, אלא שבעת מתן עדותם של עדים אלו התגלו סתירות בין האמור בתצהיריהם לבין האמור בעדויותיהם, כפי שיפורט להלן.

הנתבע : בסעיף 17 לכתב ההגנה טען הנתבע כי חי ואשתו של חי - לימור היו נוכחים במעמד השבת הכספים לתובע. ואולם, בחקירתו הנגדית טען כי חי ואשתו של הנתבע, הגב' לוגסי, היו נוכחים במעמד זה (עמ' 18 לפר'). הנתבע נשאל מדוע בכתב ההגנה לא נכתב שאשתו הייתה נוכחת במעמד זה והשיב: "לא יודע בדיוק, אני אמרתי לך לא זוכר, זוכר שאשתי גם היתה, זוכר שחי גם היה, לא זוכר שלימור הייתה אך זוכר שהחזרתי לו 450 דולר." (עמ' 18-19 לפר'). (הדגשות שלי, י.פ.). לשאלה אם לימור היתה השיב: "לא זוכר. אם רשום היא הייתה." (עמ' 19 לפר').

אשתו של הנתבע, הגב' לוגסי: בתצהירה מצהירה אשתו של הנתבע, הגב' לוגסי, כי באותו ערב בקזינו ראתה כי הנתבע העביר סך של 450$ לתובע (סעיף 4 לתצהיר). לשאלת ב"כ התובע מי היה במעמד החזרת הכספים השיבה: "...לא יכולה להגיד בדיוק. אני לא זוכרת. אני זוכרת שחזרנו לא זוכרת אם זה לקזינו או לבית המלון, ונודע לי ששרון הרוויח איזה שהוא סכום כסף ואז אמרתי לו אם אתה הרווחת את הכסף הזה אז תחזיר עכשיו לשימי מה שאתה חייב וככה לו תהיה חייב לו דבר". (עמ' 29 לפר').

לשאלת ב"כ הנתבע מדוע בכתב ההגנה לא נכתב שהיא הייתה נוכחת במעמד השבת הכספים השיבה: "לא יכולה לענות לך על אנשים אחרים...אני זוכרת שאמרתי לשרון להחזיר את הכסף ברגע שאמרו לי שהוא זכה באיזה שהוא סכום. אולי אני לא זוכרת באיזה שטרות הוא העביר את הכספים כי לא ראיתי את הפעולה של החזרה מיד ליד." (עמ' 29 לפר'). אם כן, נכחה או לא נכחה, ראתה או לא ראתה מעמד החזרת הכסף הנטען?

חי: בתצהירו מצהיר חי כי ערב היותם בקזינו הבחין כי התובע העביר לנתבע סך של כ-450$. כשנשאל חי האם היה עד רק להחזרת הכספים מהנתבע לתובע השיב: "לא. הייתי עד ששרון קיבל מהתובע 450 דולר והייתי עד בהחזר של הנתבע לתובע בסך 450 דולר." (עמ' 24 לפר'). לשאלת ב"כ התובע היכן התרחשה ההלוואה מהתובע לנתבע השיב: "אני חושב שזה היה בבית המלון עצמו, לא זוכר בדיוק." (עמ' 24 לפר'). ואולם, הדבר נוגד את האמור בתצהירו לפיו התובע הלווה לנתבע את הכספים בקזינו.

כשנשאל חי האם התובע הלווה לנתבע סכום של 450 דולר, האם זה היה בדולרים השיב חי שכן (עמ' 24 לפר'). לטענת ב"כ התובע כי התובע לא הלווה לנתבע 450 דולר אלא 1520 ₪ השיב חי: "הסיטואציה היחידה שאני ראיתי שהוא לווה כסף זה 450 דולר ירוקים. כל הקשור לשקלים, ליש"ט למיניהם לא הייתי בסיטואציה." (עמ' 25 לפר'). כלומר, לפי עדותו של חי התובע הלווה לנתבע כספים בדולרים ולא בשקלים, וזאת בניגוד לטענה של התובע ולאסמכתא שהציג לפיה ההלוואה ניתנה בשקלים (טענה שכאמור הנתבע כלל לא התייחס אליה).

בנוסף, בתצהירו מצהיר חי כי ראה במו עיניו כי הנתבע החזיר לאחר שעתיים לערך בפניו ובפני אשתו לימור, וכן בפני אשתו של הנתבע, הגב' לוגסי, סכום של כ-450$ בדולרים. במסגרת חקירתו הנגדית העיד חי כי הנתבע השיב לתובע את הכספים בקזינו וכי: "הנתבע החזיר לתובע סך 450 דולר ששלושתנו עמדנו אחד ליד השני ואני במרחק מרוחק מהם, אני זוכר את הסכום שנשלח מיד ליד."(עמ' 22 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). כשנשאל איפה אשתו הייתה השיב: "לא היתה נוכחת." (עמ' 22 לפר'). (הדגשות שלי, י.פ.). כשעימת ב"כ התובע את חי עם האמור בתצהירו, שם הצהיר כי במעמד החזרת הכספים נכחו גם אשתו לימור, ואשתו של הנתבע, הגב' לוגסי, השיב חי: "אני לא זוכר את הסיטואציה מי ראה, יכול להיות שבתצהיר כן זכרתי. אני זוכר החזרה של 450 דולר בירוק. מהנתבע לתובע." (עמ' 23 לפר').

נוסף, ב"כ התובע שאל את חי מאיפה היה לנתבע כסף לשלם והשיב: "רווחים שהוא הרוויח באותו רגע." (עמ' 22 לפר'). לשאלה האם ראה שהנתבע הרוויח כסף השיב חי שלא (עמ' 22 לפר'). כפי שניתן לראות יש סתירות בין האמור בתצהירו של חי לבין עדותו בחקירה הנגדית, הן באשר למקום בו ניתנה ההלוואה מהתובע לנתבע והן ביחס למי שנכח במעמד השבת הכספים, מה עוד שחי כלל לא ראה שהנתבע הרוויח כספים בקזינו.

13. ויקטוריה: עדה זו הגישה תצהיר, ולאחר מכן חזרה מהאמור בתצהירה, בתצהיר נוסף. התצהיר הראשון של ויקטוריה מיום 28.2.10 (להלן: "התצהיר הראשון") הוגש במסגרת כתב ההגנה. לטענתה, בעת מתן תצהיר זה, הייתה במצב נפשי קשה וירוד ביותר, משום שהתובע נפרד ממנה בעת שהייתה בהיריון ממנו וביטל את חתונתם והיא נאלצה לעבור הפלה.

לפיכך, רצתה להתנקם בתובע והייתה מוכנה לשתף פעולה עם הנתבע כנגד התובע. אלא שלטענתה, לאחר שעיינה בתצהיר החתום על ידה כביכול, גילתה כי רומתה ע"י הנתבע וב"כ. לטענתה, היא הוחתמה על העמוד השני של התצהיר כאשר הדף הראשון לתצהיר כלל לא הוצג לעיונה ונכללו בו הצהרות שכלל לא הצהירה. במסגרת עדותה הכחישה ויקטוריה את תוכנו של התצהיר הראשון (עמ' 35 לפר', עמ' 37 לפר', ועמ' 41 לפר'). יצוין כי בהקשר זה, הציג התובע מסרונים ששלחה לו ויקטוריה בדבר כוונתה לנקום בו.

כך, ביום 25.2.10 שלחה ויקטוריה לתובע ההודעה הבאה: "עם לא תענה לי אני ארים טלפון לשרון ואשבש לך את התביעה! אני נשבעת לך שלא יהיה טוב אתה לא תראה שקל מהכסף! תחזור אלי מיד."(מסומן באות תתז' לכתב התשובה) (הדגשות שלי, י.פ.).

ביום 12.4.10 הגישה ויקטוריה בקשה למחיקה ופסילה של התצהיר הראשון, וציינה כי הגישה נגד ב"כ הנתבע תלונה בלשכת עוה"ד וכן תלונה במשטרה בגין זיוף התצהיר הראשון. לבקשתה צירפה ויקטוריה תצהיר שנחתם על ידה ביום 1.4.10 (נ/4) (להלן: "התצהיר השני") ובו הכחישה טענות שכביכול נטענו על ידה בתצהיר הראשון וכן התייחסה לטענות שנטענו כנגדה בכתב ההגנה. בתצהיר השני מציגה ויקטוריה גרסה שתומכת ככלל בטענות התובע, וגם עדותה בבימ"ש תומכת רובה ככולה בטענותיו של התובע.

עוד יצוין כי ויקטוריה חתמה על תצהיר נוסף ביום 18.3.10 (נ/3) וזאת במסגרת בירור שנערך בחברת ישראכרט לגבי התנהלותו של התובע אשר ביטל עסקאות שבוצעו בכרטיס האשראי שלו (יידון בהמשך). ויקטוריה חזרה בה גם מהאמור בתצהיר זה והעידה כי בשל הפרידה מהתובע הייתה מוכנה לחתום על כל מסמך כדי להתנקם בו (עמ' 42 לפר').

ברי כי מדובר בעדה בלתי מהימנה אשר פעלה ממניעים אישיים ושינתה בהתאם לכך את גרסתה מספר פעמים. לפיכך, על אף שאציג את גרסתה למחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, אינני מייחס משקל רב לאמור בתצהיריה השונים ולעדותה בבימ"ש (למעט כפי שיחוור, בעניינים בהם תמכה גרסתה בביהמ"ש ולו בעקיפין בגרסת הנתבע, שכן במועד זה ובמובהק, כבר ביקשה לסייע בידי התובע).

עם זאת יצויין כי לאור גרסתה של ויקטוריה בדבר הרצון להתנקם בתובע שגרם לה למסור גרסת שקר בתצהיר עדות ראשית, ממילא ועל פני הדברים לא הומחש כי רומתה כטענתה על ידי ב"כ הנתבע. גם אם אניח שגרסתה המאוחרת התומכת בתובע, היא גרסת האמת, הרי העדה עצמה מודה כי היתה נכונה למסור גרסה כוזבת מטעמי נקמה בשלב המוקדם יותר, ולא על ב"כ הנתבע "לנחש" שמדובר בגרסת כזב, כאשר נופלת לידיה כפרי בשל עדה שכזו שמוכנה כביכול למסור האמת.

14. ביחס להלוואת הכספים בטאבה, במסגרת תצהירה הראשון הצהירה ויקטוריה כי הנתבע ביקש מהתובע הלוואה בסך של כ-450$, ואחרי כמה שעות, ביום שישי ערב ההלוואה, ראתה במו עיניה כי הנתבע החזיר סכום זה לתובע. כאמור, תוכנו של תצהיר זה הוכחש על ידה, ובמסגרת חקירתה הראשית העידה ויקטוריה: "450 דולר אני לא יודעת אם הוא החזיר לו את זה. אני יודעת ששרון לקח כסף בטאבה, אני הייתי עם שמעון באילת כאשר יצאנו מטאבה כדי שהוא יוציא את הסכום הזה באילת מכספומט. הכוונה לשמעון. חזרנו לטאבה ושמעון הביא לשרון את הסכום. אני לא יודעת אם זה מסתכם ב450 דולר. הוצאנו שקלים." (עמ' 38 לפר'). (הדגשות שלי, י.פ.). וכן: "חזרנו לטאבה שמעון הביא לשרון את הכסף בטאבה כאשר נכנסנו למלון, אח"כ הם הלכו שניהם לקזינו והוא אמר שהוא החזיר. במו עיני לא ראיתי את ההחזרה כי לא הייתי שם. לא הייתי בקזינו ולא ראיתי את זה במו עיני." (עמ' 38-39 לפר').

אם כן, לפי התצהיר הראשון (ממנו חזרה ויקטוריה) הצהירה ויקטוריה כי היא ראתה במו עיניה שהנתבע השיב לתובע את הכספים ואולם לפי עדותה בבימ"ש היא לא ראתה את השבת הכספים. כאמור, בשל הסתירה החזיתית בגרסאותיה של ויקטוריה אין לייחס משקל ממשי לגרסאותיה בשלבים השונים פעם לטובת צד זה ופעם לטובת השני, וממילא אין בעדותה כדי לתמוך בגרסת מי מהצדדים.

15. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבע לא הצליח לבסס גרסתו כי הוא הרוויח כספים בקזינו וכי הוא השיב את כספי ההלוואה לתובע. עוד יצוין כי הנתבע כלל לא התייחס לטענות התובע ביחס למועד מתן ההלוואה והאופן בו ניתנה. לאור הראיות שהציג התובע מצד אחד, ולאור הסתירות שעלו בעדויותיהם של הנתבע ועדיו מצד שני, יש להעדיף את גרסתו של התובע. גרסתו של התובע גם מתיישבת עם הקביעות שקבעתי לעיל כי לפיהן הנתבע נהג ללוות כספים מהתובע באופן חד כיווני ושיטתי בשל הקשיים הכלכליים אליהם נקלע. לפיכך, אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע סך של 1,520 ₪.

ההלוואה מבנק הפועלים

16. לטענת התובע, ביום 18.12.09 נטל מחשבונו הפרטי מבנק הפועלים הלוואה כספית על סכום של 10,000 ₪ לפי בקשת הנתבע ולטובתו. במעמד נטילת ההלוואה היו עימו הנתבע, ויקטוריה ושני ילדיה. התובע לקח את ההלוואה לתקופה של 3 שנים ובגין כך חויב חשבונו בריבית בסך של 1,700 ₪. לאחר נטילת ההלוואה וזקיפת סכום ההלוואה לחשבון, ניגש התובע באותו הרגע ומשך את הסכום של 10,000 ₪ וסכום זה הועבר מייד לידי הנתבע. הנתבע לא החזיר לתובע את סכום ההלוואה ולכן חייב לו בגין רכיב זה סך של 11,700 ₪.

לביסוס טענותיו צירף התובע לכתב התביעה העתק ממסמכי ההלוואה מבנק הפועלים המפרטים את תנאי ההלוואה וחיוב הריבית, העתק מלוח הסילוקין של ההלוואה, והעתק דף חשבון המעיד על משיכת כספי ההלוואה ביום 18.12.09 בסכום של 10,000 ש"ח.

17. בכתב ההגנה מודה הנתבע כי קיבל את כספי ההלוואה מהתובע, אלא שלטענתו ההלוואה נועדה להחזיר לנתבע כספים שהלווה בכמה מועדים שונים בעבר לתובע, סכומים שהצטברו לסך של 10,000 ₪. התובע מכחיש טענתו של הנתבע וטוען כי מעולם לא פנה לנתבע לקבלת הלוואה, וכי המסרונים שהוחלפו בין התובע לנתבע ביום מתן ההלוואה ויום לפני מתן ההלוואה מעידים מעל לכל צל של ספק על הלחץ הכספי שבו היה שרוי הנתבע אשר ביקש את הכסף לשם תשלום הוצאות שוטפות וכי מדובר על הלוואה ולא על החזר חוב לנתבע.

18. כאמור, אף בלא המסרונים ניתן לקבוע כי התובע הוא שסייע לחברו לאורך השנים. אולם אף המסרונים שהציג התובע אכן תומכים בגרסתו כי מדובר בהלוואה לנתבע ולא בהחזרת חובות עבר של התובע לנתבע. כמו כן ניתן ללמוד מהמסרונים כי הנתבע היה נתון בלחץ כספי וכי ביקש את ההלוואה לצורך תשלום הוצאות שוטפות אותן ביקש הנתבע לשלם עוד באותו היום:

ביום 17.12.09 בשעה 20:45 שלח הנתבע לתובע הודעה: "אתה פנוי? צריך אותך דחוף" (מסומן תתע' לכתב התשובה)

ביום 17.12.09 בשעה 22:36 שלח הנתבע לתובע הודעה: "מחר שלא תשכח אותי אני חייב שתעזור לי ותקבל פיצוי הולם על העזרה" (מסומן תתק' לכתב התשובה) .

ביום 17.12.09 בשעה 22:43 שלח הנתבע לתובע הודעה: "אתה יודע שממני בחיים לא הפסדת בחיים ולא מדובר רק בכסף שאתה תצטרך משהו שאני יוכל לעזור אתה יודע שתמצא חבר שתמיד יעזור בכל מחיר" (מסומן באות תתר' לכתב התשובה).

ביום 17.12.09 בשעה 22:43 שלח התובע לנתבע הודעה: "זה ברור לי בגלל זה אני מלווא כשאין לי" (מסומן באות תתש' לכתב התשובה – השגיאה במלה "מלווה" במקור).

ביום 17.12.09 בשעה 22:45 שלח הנתבע לתובע הודעה: "אני לא ביקשתי אגב לרבע שתלווה לי אחי אמרתי לך באמצעות הבנק שלך תיקח הלוואה אני יודע שלך אין." (מסומן באות תתת' לכתב התשובה – השגיאה במלה "רגע" במקורה).

ביום 18.12.09 בשעה 10:41 שלח הנתבע לתובע הודעה: "מתי להיות בבנק אחי?" (מסומן באות תתתא' לכתב התשובה); ביום 18.12.09 בשעה 12:06 שלח הנתבע לתובע הודעה: "פישר אני צריך עוד לשלם את המשכנתא והפלאפון בדואר, הכל יסגר איפה אתה" (מסומן באות תתתב' לכתב התשובה).

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הנתבע האם נכון שיום לפני קבלת ההלוואה הוא הציף את התובע בהודעות וביקש ממנו להגיע לבנק דחוף כדי לקבל ההלוואה והנתבע השיב: "כן. ההודעות האלה כמו ששימי ציין וכמו שאני מציין ויקי כולל אשתי לא אהבו את ההתנהלות הזו בינינו של הכספים. שימי לא סיפר לויקי שהוא מלווה ממני כספים בתקופה האחרונה ולא סיפר דבר על מצבו הכלכלי. כל ההודעות האלה זה סה"כ הודעות שהוא הראה לה שהוא לא רצה שהיא תדע שהוא בחובות והוא סה"כ הראה לה שהוא מלווה לי כביכול כסף וזה לא נכון זה כסף שהוא היה חייב לי." (עמ' 19 לפר'). (הדגשות שלי, י.פ.).

ראשית, דברים אלה של הנתבע מחזקים אותנטיות המסרונים ככאלה. להבדיל מטענת הנתבע שצורפו רק חלק מן המסרונים – ואף ביחס לטענה זו הרחבתי קודם ולא אשוב.

19. אין בידי לקבל גרסת הנתבע. ראשית, הנתבע כאמור לא ביסס את טענתו כי התובע היה נתון בקשיים כלכליים וכי הנתבע סייע לו כלכלית והטענה לא מסברת האוזן לגופה; שנית, הנתבע אף לא טרח לפרט טענתו ביחס להלוואות שהתובע כביכול נטל ממנו במועדים שונים ואשר הסתכמו לטענתו בסך של 10,000 ₪ (מתי ניטלו? כיצד?); שלישית, מתוכן המסרונים עולה בבירור כי הנתבע היה לחוץ לקבל את הכספים באותו בוקר על מנת לשלם את חובותיו.

כשנשאל הנתבע מדוע היה לחוץ לקבל את הכסף השיב תחילה: "הייתי לחוץ לכסף בגלל שהייתי זקוק לכסף ששייך לי. היתה נסיעה כעבור כמה ימים שעמדה על הפרק, אם זוכר נכון ורציתי את הכסף שלי בחזרה." (עמ' 20 לפר'). ואולם כשב"כ התובע טען בפניו כי היה לחוץ לקבלת הכספים לפני שנסגר הבנק כי היה צריך לשלם משכנתא ופלאפון, השיב הנתבע : "זה מתיישב שאמרתי שהכסף שהוא היה חייב לי, ויש לי גם תשלומים שאני אמור לשלם כמו המשכנתא והפלאפון וחלק מהכסף הזה אם אני זוכר נכון הלכתי ושילמתי." (עמ' 20 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). כלומר הנתבע הודה שמטרת קבלת הכספים הייתה לשלם את חובותיו באותו היום. עוד נדבך המלמד שקשה להלום שהיה במצב כלכלי שאפשר לו בכלל להלוות כספים לתובע.

בנוסף, במסגרת חקירתו הנגדית הציג הנתבע גרסה אחרת לסיבה שבגינה נלקחה ההלוואה. לטענתו התובע ביקש לקנות ממנו דולרים ובאותו מעמד של מסירת כספי ההלוואה מסר הנתבע לתובע דולרים:

"לפני ההלוואה הוא רצה דולרים לטבה שאני פרעתי לו והיו סכומים שהוא היה חייב לי ובזמן לקיחת ההלוואה זה היה סכומים של הכסף שלי." (עמ' 18 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). וכן: "אני הבאתי דולרים והוא הוציא כסף מהבנק לקנות ממני דולרים שיהיו לו דולרים לטבה. הוא רצה במקום להמיר אני נתתי לו כסף בלי ריבית. חלק מה 10,000 ש"ח הבאתי לו דולרים. והוא הביא לי שקלים." (עמ' 19 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). לשאלת ב"כ התובע האם הנתבע לקח 10,000 ₪ מהתובע השיב: "לא זוכר אם כל 10,000 ש"ח הועבר אלי. אני גם באתי עם דולרים, שכביכול הוא רצה לקנות דולרים, אני זוכר שהוחזר לי, אנו כל הזמן יושבים ומחשבים."(עמ' 20 לפר') .

אם כן כעת לא בהחזר הלוואה לנתבע עסקינן, אלא בקניית דולרים. גרסה כבושה זו של הנתבע, לפיה משך התובע 10,000 ₪ מהבנק שלו על מנת לקנות דולרים מן הנתבע בכל או חלק מן הסכום, הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית. הנתבע לא ביסס טענה זו והיא אף סותרת גרסתו בכתב ההגנה לפיה מטרת המשיכה מהבנק הייתה להשיב לנתבע חובות עבר בגין כספים שהלווה הוא עצמו לתובע במועדים שונים. יתרה מזאת. גרסה זו גם אינה מתיישבת עם כך שהנתבע היה לחוץ לקבל הכספים עוד באותו היום לשם תשלום חובותיו השוטפים, ונקלע למעשה מצוקה כלכלית, שהרי אם היו בידיו דולרים למכירה יכול היה לשלם חובותיו או חלקם, ללא צורך בקבלת הכספים מהתובע.

20. לשלימות התמונה גם תצהירה השני וחקירתה של ויקטוריה תמכו תוכנית בגרסתו של התובע, אף שכאמור איני מייחס לגרסאות עדה זו משקל של ממש. בתצהירה הראשון טענה ויקטוריה כי הנתבע ביקש החזר של כספים שנתן לתובע ואילו בתצהירה השני הכחישה כי מדובר בהחזר כספים וטענה כי הנתבע ביקש מהתובע הלוואה על מנת לשלם התחייבויותיו השוטפות. במסגרת חקירתה הראשית נשאלה ויקטוריה בגין מה הייתה ההלוואה והשיבה: "לפי ההודעות שקבלתי לטלפון שרון היה צריך לשלם כל מיני דברים אני זוכרת שהוא רשם הכל נסגר לפני 12 וחייבים עכשיו, לא היה לי זמן להתארגן עם הילדים אז פשוט לקחנו אותם איתנו, ששימי יוכל לתת לשרון את ההלוואה." (עמ' 40 לפר'). כמו כן הכחישה ויקטוריה כי ההלוואה הייתה בגין חובות עבר של התובע לנתבע (עמ' 40 לפר'). בנוסף, במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה ויקטוריה האם במעמד ההלוואה הנתבע מסר לתובע דולרים בתמורה וויקטוריה השיבה שלא (עמ' 43 לפר').

21. אף כאן אפוא, לאור כל האמור, אני מבכר גרסת התובע, ודוחה דברי הנתבע שמטרת המשיכה של 10,000 ₪ הייתה להשיב חובות עבר של התובע לנתבע, או שמטרת ההלוואה הייתה לקנות דולרים מהנתבע. מדובר בסכום נוסף שכולו נמסר לנתבע כהלוואה. אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע את סכום ההלוואה והריבית בה חויב התובע בסך של 11,700 ₪.

רכישות מוצרים בכרטיס האשראי

22. לטענת התובע, במועדים שונים ביקש הנתבע מהתובע לרכוש עבורו מוצרים באמצעות כרטיס האשראי שבבעלות התובע, תוך התחייבות הנתבע להחזיר לידי התובע את סכומי הרכישות, והתובע נענה לבקשותיו. לטענת התובע, הרכישות להלן בוצעו על ידו, באמצעות כרטיס האשראי שבבעלותו ומחשבונו, כאשר סכומי הרכישות לא הוחזרו לו על ידי הנתבע. מנגד, לטענת הנתבע, רכישות אלו בוצעו בכרטיס האשראי של התובע מאחר והתובע היה זקוק לכספים במזומן, והנתבע השיב לתובע הכספים בגין רכישות אלו במזומן.

השעון

23. לטענת התובע, ביום 29.12.09 הוא רכש בעבור הנתבע לפי בקשתו, כמתנת חג מולד לאשתו של הנתבע, הגב' לוגסי, שעון זהב בסכום של 2,107 ₪, וסכום זה לא הושב לו על ידי הנתבע. התובע רכש את השעון עבור הנתבע מכיוון שלנתבע לא היה כסף לקנותו וכן מכיוון שהנתבע לא רצה שהוריו, אשר תמכו בו כלכלית מידי חודש, ידעו על המתנה היקרה שכן אסרו עליו לבזבז כספים, כל שכן לצורכי מתנות ומוצרים לא הכרחיים. לביסוס טענתו צירף התובע לכתב התביעה העתק מפירוט החיובים בכרטיס האשראי שלו.

ביחס לשעון העיד התובע בחקירתו הנגדית: "הנתבע בסוף שנת 2010 רצה להפתיע את אשתו במתנה לחג המולד, הוא הלך לחנות בקריון התקשר אלי ואמר שאין לו כסף והוא רוצה לקנות מתנה ושאבוא ואשלם. הוא בחר שעון, הוא לא אסף אותו, הוא התקשר אלי מספר פעמים באותו יום לוודא שאגיע, הגעתי באותו יום לחנות ושלמתי עבורו שעון זהב." (עמ' 5 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.).

24. מנגד, הנתבע טוען כי המחיר המלא של השעון הוא 3,300 ₪ כאשר התובע ביצע עסקה באשראי על סך של 2,107 ₪ ב-4 תשלומים, והנתבע השיב לו את מלוא הכספים עבור השעון במזומן כי התובע היה זקוק למזומנים. לביסוס טענתו מצרף הנתבע קבלה עבור קניית השעון (נספח ה' לכתב ההגנה). יצוין כי לפי הקבלה הסכום המלא של השעון הינו 3,307 ₪ כאשר מצוין בה כי שולם סכום של 1,200 ₪ במזומן, והיתרה בסך של 2,107 ש"ח שולמה באמצעות כרטיס אשראי בארבעה תשלומים.

לטענת התובע, ביקש רק סכום של 2,107 ₪ ששילם באמצעות כרטיס האשראי שלו ולא את יתרת הכספים שהוסיף באותו מעמד במזומן מכיוון שאת החלק שהתובע שילם במזומן החזיר הנתבע לתובע. במסגרת חקירתו הנגדית הציג התובע גרסה שונה לפיה את החלק ששילם במזומן החזירה לו אימו של הנתבע.

כאשר נשאל התובע האם כספי התמורה של השעון הושבו לו הוא השיב: "לא. למעט זה שלא תבעתי את כל סכום השעון והיתה לכך סיבה, כיוון שבת זוגתי לשעבר היא גרושה +2 הילדים שלה היו בגן של ההורים של הנתבע ואחד מהשיקים על סך 1,200 ₪ שנתתי עבור הילדים של בת זוגי לאם הנתבע, היא השיבה לי אותם בחזרה ולכן הפחתתי את הסכום הזה מסך התביעה כדי להיות הוגן." (עמ' 5 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). מכל מקום, הצדדים חלוקים ביחס לשאלה אם הנתבע השיב לתובע את הכספים ששילם התובע בכרטיס האשראי שלו עבור השעון, דהיינו סך של 2,107 ₪.

25. בתצהירה מצהירה הגב' לוגסי (סעיף 6 לתצהיר), כי בארוחת ערב שהתארחו אצל התובע וויקטוריה, החזיר הנתבע את מלוא הכסף במזומן עבור השעון שנקנה על ידי התובע. כמו כן, באותה ארוחה נאמר בין התובע לנתבע כי הסתיימו כל החובות ביניהם. במסגרת חקירתה החוזרת נשאלה גב' לוגסי כמה כסף החזיר שרון על השעון והשיבה: "לא זוכרת כמה. זוכר שהוא העביר כסף." (עמ' 31 לפר') (הדגשה שלי, י.פ.).

בתצהירה הראשון הצהירה ויקטוריה כי היא והתובע אירחו את הנתבע ואשתו על מנת לחגוג את השנה האזרחית החדשה, וכי ראתה במו עיניה כי הנתבע החזיר לתובע את הכסף עבור השעון. כאמור, ויקטוריה חזרה בה מהאמור בתצהירה הראשון, אך יחד עם זאת גם במסגרת עדותה העידה כי הנתבע השיב לתובע כספים באותו ערב. כך, בחקירתה הראשית נשאלה ויקטוריה האם במסגרת ארוחת הערב הגב' לוגסי השיבה לתובע את הכסף עבור השעון והיא השיבה: "אני לא זוכרת. היה שם העברת כספים. לא זוכרת." (עמ' 40 לפר') (הדגשה שלי, י.פ.). כשנשאלה ממי למי השיבה: "אני חושבת משרון לשמעון." (עמ' 40 לפר') (הדגשה שלי, י.פ.). במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה ויקטוריה מי השיב את הכסף לתובע, הנתבע או אשתו, וויקטוריה השיבה: "חושבת אשתו, לא זוכרת. הכוונה לצד שלהם." (עמ' 45 לפר') (הדגשה שלי, י.פ.). בנוסף הצהירה ויקטוריה כי היא לא יודעת איזה סכום הועבר ובגין איזה חוב (עמ' 45 לפר'). כלומר, לפי גרסתה של ויקטוריה בעדותה בבימ"ש (בשלב בו ביקשה לתמוך כאמור בטענות התובע) העידה ויקטוריה כי היא לא יודעת מהו הסכום שהשיב הנתבע לתובע והאם השבת הכספים הייתה עבור השעון, אך גם בתצהיר הראשון וגם במסגרת חקירתה העידה כאמור כי באותו ערב אכן השיב הנתבע כספים לתובע.

26. במסגרת כתב התשובה טען התובע טענה כללית לפיה לעניין הכספים שהוחזרו, הרי שלנתבע היו חובות גדולים אצל התובע, אם כמתן ערבויות לבנקים, אם דרך שימוש בכרטיסי האשראי של התובע, אם דרך הלוואות מהבנק, אם דרך הוצאת עשרות אלפי שקלים מכספומטים על בסיס קבוע, ולכן כל תשלום שקיבל בעבר התובע מהנתבע היה לצורך החזרי חובות עבר.

אין בידי לקבל את טענתו של התובע. לפי עדותה של ויקטוריה, הן בתצהירה הראשון והן במסגרת עדותה, וכן לפי עדותה של הגב' לוגסי, הנתבע השיב לתובע כספים במסגרת ארוחת הערב המשותפת בה חגגו הזוגות את השנה האזרחית החדשה, כאשר הדעת נותנת כי השבת הכספים מהנתבע לתובע אכן הייתה עבור השעון שנרכש עבור הגב' לוגסי כמתנה לחג הקריסמס. אך מעבר לכך, התובע למעשה התעלם במסגרת כתב התביעה מכך שהנתבע השיב לו כספים באותו הערב ואף לא פירט כמה כספים החזיר לו הנתבע, אלא הסתפק באמירה כללית במסגרת כתב התשובה לפיה כל סכום שהושב לו על ידי הנתבע נזקף בגין חובות עבר ולא בגין חוב ספציפי כזה או אחר, אלא שלא ניתן להסתפק בטענה זו שאינה מפורטת דיה. בעוד שכללית לא ייחסתי משקל רב לעדותה של ויקטוריה מטעמים שבוארו, הרי שכאן כאמור יש משקל לגרסתה לפיה אכן היה החזר כספים באותו ערב מן הזוג לוגאסי לתובע. שכן גרסה זו באה כאמור בשלב בו ביקשה לסייע לתובע.

משכך, אני מבכר כאן טענת הנתבע לפיה השיב לתובע הכספים עבור רכישת השעון. תביעתו ברכיב זה – נדחית.

קאנטרי אביבים

27. לטענת התובע, הוא רכש עבור הנתבע מנוי ל"קאנטרי אביבים", ושילם בעבור המנוי ביום 4.1.10 סכום של 2,285 ₪, וסכום זה לא הושב לו על ידי הנתבע. לביסוס טענתו צירף התובע לכתב התביעה העתק מפירוט החיובים בכרטיס האשראי שלו.

בתצהירה מצהירה הגב' לוגסי (סעיף 5 לתצהיר) כי התובע קיבל החזר כספי מלא ממנה עבור רכישת המנוי- 1,000 ₪ ראשונים קיבל עוד טרם רכישת המנוי ולאחר מכן עוד 1,000 ₪ נוספים במזומן בארוחת ערב משותפת בין הזוגות. בחקירתה הנגדית העידה הגב' לוגסי כי: "..ששם באחת השיחות שלנו אני אמרתי לשימי שאני רוצה לעשות לבעלי מתנה מנוי לקנטרי ושימי שאל איזה יופי כמה זה עולה. שאלות רגילות. אמרתי לו שזה קרוב ל2000 והוא שאל איך אני משלמת את זה ואמרתי שבמזומן. שכך אנו מתנהלים. ואז שימי הציע לי לשלם את זה בכרטיס האשראי שלו כי בזמן האחרון המצב שלו היה טוב. כך הבנתי. לי לא הייתה בעיה. אני מאמינה לו וסומכת עליו" (עמ' 27 לפר') .

לשאלה האם שילמה עבור המנוי בקנטרי השיבה: "לשימי 1000 ₪ לפני שבכלל הוא ביצע את העסקה. ו1000 ₪ אח"כ." (עמ' 32 לפר') (הדגשות שלי, י.פ.). כשנשאלה מתי שילמה בפעם השנייה השיבה: "לדעתי היה באחת ארוחות הערב." (עמ' 31 לפר').

בתצהירה הראשון הצהירה ויקטוריה כי הייתה יחד עם התובע בביתם של הנתבע ואשתו, הגב' לוגסי, והגב' לוגסי פנתה לתובע בבקשה שירכוש את המנוי. הגב' לוגסי מיד שלפה מחצית מן הסכום במזומן כ-1000 ₪ מקופת העבודה שלה ומסרה לתובע את הכסף, וטענה בפניו כי חודש הבא תעניק לו את ההפרש. ההפרש השני הוענק בארוחת ערב משותפת של הזוגות. כאמור, ויקטוריה חזרה בה מהאמור בתצהירה הראשון, אך יחד עם זאת במסגרת עדותה העידה כדלקמן:

"אשתו של שרון רצתה לעשות מנוי לבעלה. וביקשה משימי שהוא ישלם בכרטיס אשראי ושהיא תחזיר לו מזומן." וכן: "כאשר היינו אצלה בבית היא הוציאה סכום ראשוני והעבירה לו, אני לא יודעת כמה." (עמ' 41 לפר' – בחקירתה לב"כ הנתבע).

בחקירתה הנגדית לב"כ התובע העידה ויקטוריה כי: "זוכרת שהיא נתנה סכום ראשוני אשתו, לא יודעת כמה לשאלתך. היא אמרה שהיא תחזיר לו את השאר." (עמ' 46 לפר'). (הדגשות שלי, י.פ.). כן העידה ויקטוריה כי במסגרת ארוחת ערב משותפת בין הזוגות השיב הנתבע כספים לתובע אך היא לא ראתה מהו הסכום שהועבר ובעבור איזה חוב בוצעה החזרת הכספים (עמ' 44 לפר').

כלומר שוב, גם בתצהיר הראשון (ממנו חזרה) וגם בעדותה המאוחרת בביהמ"ש (בשלב בו ביקשה לתמוך בטענות התובע) העידה ויקטוריה כי כבר באותו מעמד שבו ביקשה הגב' לוגסי כי התובע ירכוש את המנוי עבור הנתבע, העבירה הגב' לוגסי לתובע סכום ראשוני במזומן עבור רכישת המנוי (בתצהיר בראשון הצהירה כי מדובר ב-1000 ₪ ובעדותה הצהירה שאינה יודעת מהו הסכום). עדותה של ויקטוריה בעניין זה שומטת למעשה את טענתו של התובע לפיה לא הוחזרו לו בכלל כספים בגין רכישת המנוי. לכן גם כאן, כמו בפרשת השעון, יש להעדיף בענין זה את גרסת הגב' לוגסי והנתבע, מה גם שהתובע כלל לא התייחס לטענה לפיה חלק מהכספים הושבו לו בגין רכישת המנוי. ביחס להפרש התשלום, הדברים שנקבעו לעיל ביחס לשעון נכונים גם ביחס למנוי הקאנטרי, משהתעלם הנתבע מהטענה כי הנתבע השיב לו כספים ארוחת ערב משותפת של הזוגות. משכך, ביסס אמנם התובע מימון השעון כהלוואה, אולם הנתבע הרים כאן הנטל בטענת "פרעתי" , וביכרתי גרסתו ברכיב זה. אני קובע שדמי המנוי שמימן התובע לנתבע – הושבו לו.

חיובים נטענים נוספים בגין עסקאות שבוצעו בכרטיס האשראי של התובע

28. התובע טוען כי הוא שילם באמצעות כרטיס האשראי שלו סכום של 5,504 ₪ בעבור עסקאות שונות של הנתבע, וזאת לפי בקשתו של הנתבע ותוך התחייבותו להשיב לתובע את הכספים. התובע עבד באותה עת בחברת ישרכארט כסוכן מכירות שטח במחלקה לאבטחת שיקים. לטענת התובע, לאחר שהתגלה לו כי הנתבע אינו מוכן להחזיר לו את הכספים שהלווה לו, ביטל את העסקאות עם חב' האשראי בתום לב במטרה להציל את כספיו וזאת ללא כל ייעוץ מוקדם.

העסקאות הנ"ל שביצע הנתבע בכרטיסו הפרטי של התובע היו עסקאות טלפוניות, חלקן בידיעתו של התובע טרם העסקה וחלקן הודיע לו עליהן הנתבע בדיעבד, אך מכיוון שמדובר היה בשירותים שלא סופקו לתובע אישית, סבר התובע בתמימותו ובשיקול דעת מוטעה כי מותר לו לבטלן. בדיעבד התברר לו כי פעל שלא כדין, דבר שהוביל לחקירה במקום עבודתו ולפיטוריו (ענין זה כפי שניתן היה להתרשם, היווה נדבך מרכזי במטען הרגשי הנלווה לסכסוך). מכל מקום, התובע חויב מחדש בגין אותן עסקאות בסכום של 5,504 ₪, והוא שילם עבור עסקאות אלו כולל תשלומי ריבית ותוספת פיגורים. יצוין כי התובע לא כלל רכיב זה בכתב התביעה המקורי, מכיוון שביטל את העסקאות וכי ביקש לתקן את כתב תביעתו על דרך של הגדלת סכום התביעה לאחר שלטענתו חויב מחדש בגין אותן עסקאות.

29. לטענת הנתבע, ויקטוריה סיפרה לו כי התובע ביטל את כל העסקאות בחברת האשראי, ואז פנה הנתבע לראש ימ"ר חיפה בכדי לברר את מהות העניין, ובשיתוף פעולה עם קב"ט חברת האשראי החלו בחקירות פנימיות של הפרשה. לטענת הנתבע, התובע ניסה לסחוט את חברת ישראכרט עבור כספים שקיבל מהנתבע, וכי ניסה לטעון בפני חברת ישראכרט כי הנתבע השתמש בכרטיס האשראי, ואולם בסופו של דבר הודה בחקירתו כי הוא ביצע את כל העסקאות. לפיכך, נאלץ התובע להחזיר את מלוא הכספים אשר קיבל לידיו שלא כדין לחברת ישראכרט, וחברת ישראכרט החזירה את כל הכספים על העסקאות לנתבע, שנאלץ בעבר לשלם את החשבונות פעמיים. ביום 22.3.10 אף הגיש הנתבע תלונה במשטרה כנגד התובע בגין קבלת דבר במרמה (אישור בדבר הגשת תלונה מצורף כנספח ז' לכתב ההגנה). בנוסף, טוען הנתבע כי בשל אי כיבוד תשלומיו שבוצעו בכרטיס האשראי נתקל בתגובות משפילות מצד בתי עסק וגופים ציבוריים איתם הוא עובד ביום יום ועל כן על התובע לפצותו בסך של 25,000 ₪ בגין "נזק תדמיתי".

לטענת התובע, הנתבע לא הציג כל ראיה כי שילם פעמיים עבור העסקאות, וכי התובע הספיק להחזיר הגלגל לאחור ולשלם בחזרה סכומים אלה עוד לפני שהנתבע שילם עבורם בעצמו. התובע שולל את טענתו של הנתבע כאילו נתקל בתגובות משפילות מבתי עסק כיוון שתוך מספר ימים העסקאות האלו אושרו מחדש והתובע שילם עבורן. כמו כן התלונה במשטרה הוגשה על ידי הנתבע כשלושה שבועות לאחר שהתובע פוטר ממקום עבודתו והוגשה ללא קשר לבדיקה שערכה ישראכרט, אלא הנתבע הגיש את התלונה בכדי לנקום בתובע לאחר שנכשל ניסיונו של הנתבע לסחוט כספים מן התובע.

30. התובע אמנם לא פירט בכתב התביעה באילו עסקאות מדובר, מועד קיומן של העסקאות, סכום העסקאות וכו', אלא הסתפק בטענה כללית בדבר סכום העסקאות הכולל ששילם לטענתו עבור הנתבע. התובע צירף תדפיסים של חברת האשראי עליהם סימן את העסקאות שבוצעו עבור הנתבע ושיש לבטלן, אולם הסך הכולל של העסקאות שסימן על גבי התדפיסים אינו עולה כדי 5,504 ₪. אלא שהנתבע לא העלה טענה כי לא מדובר בעסקאות שבוצעו עבורו ואף לא העלה טענה כנגד הסכום. כל שטען הנתבע הוא שהוא השיב הכספים לתובע עבור אותן עסקאות, וכי לאור ביטול העסקאות על ידי התובע אף נאלץ לשלם פעמיים בגין העסקאות.

אין בידי לקבל את גרסת הנתבע בעניין זה –

ראשית, לאור מערכת היחסים ששררה בין הצדדים, גרסתו של התובע לפיה ביטל את העסקאות מאחר והנתבע גילה את דעתו כי לא ישיב לתובע הכספים שלווה ממנו, סבירה יותר מאשר גרסתו של הנתבע לפיה השיב הכספים לתובע (ובשלב זה לאור ערעור יחסי החברות וכניסת הצדדים לסחרור, ברור שהנתבע כבר היה דואג לאסמכתאות לו אכן השיב הכספים לתובע, ומשלם לו רק כנגד אסמכתאות)

שנית, הנתבע לא ביסס את גרסתו כי השיב את הכספים לתובע עבור העסקאות, ועליו הנטל בטענת "פרעתי", כאשר אין הוא מתכחש כאמור לעצם הרכישות בכרטיס האשראי שבוצעו עבורו או לסכום המצטבר. לביסוס טענתו הציג הנתבע תצהיר שהגישה ויקטוריה במסגרת הבירור שנערך בחברת ישראכרט שנחתם על ידה ביום 18.3.10 (נ/3) ובו היא מצהירה כי היא יודעת שהתובע ביטל עסקאות שבוצעו עבור הנתבע בכרטיס האשראי שלו, וכי התובע סיפר לה שקיבל עבור כל עסקה את מלוא הכספים במזומן מהנתבע. ואולם, במסגרת חקירתה הנגדית התכחשה ויקטוריה לאמור בסעיפים 5 ו-6 לתצהיר בהם הצהירה כי ידוע לה שהתובע קיבל לידיו את הכספים עבור עסקאות האשראי במזומן מהנתבע (עמ' 41 לפר'). כלומר, גם כאן חזרה בה ויקטוריה מהאמור בתצהירה, וגם כאן לא אוכל לסמוך יהבי על גרסאותיה , לכאן או לכאן, כפי שבואר.

שלישית, הנתבע לא ביסס טענתו כי נאלץ לשלם בעצמו לחברות השונות בעבור אותן עסקאות לאחר שהתובע ביטל אותן, והרי הנתבע יכול היה בנקל להמציא אסמכתאות עבור ביצוע תשלומים אלו. לאור כל האמור אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע סך של 5,504 ₪.

מדובר בענייננו בהלוואות שניתנו בין מי שהיו חברים טובים לעת מתן ההלוואות, ולא נערך ביניהם הסכם, ולו בעל פה, בדבר מועד ההחזר. חל כאן הדין הכללי ביחס לחיוב שלא הוסכם על מועד קיומו: סע' 41 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע שחיוב כזה יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת ההסכם, במועד עליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש. כך פני הדברים אף ביחס להלוואות. בחוב שלא נקבע בו מועד פירעון, פירעונו תוך זמן סביר לאחר יצירתו, במועד שהנושה מודיע עליו לחייב. הודעת הנושה חייבת להינתן תוך זמן סביר. ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ISRAEL BRITISH BANK פ"ד מ"ד(2) 265 . הסבירות – נקבעת על פי מכלול הנסיבות. ברור שהסכסוך בין הצדדים היווה "קו פרשת מים" ממנו היה ברור לשני הצדדים כי אין עוד ארכות ויש להשיב ההלוואות בזמן סביר.

לכל המאוחר יש לראות בכתב התביעה משום מתן ההודעה של התובע - הנושה לנתבע - החייב. ברור גם שלאור יחיס הצדדים הקרובים לעת מתן ההלוואות, לא הוסכם על ריבית חריגה. יש לשערך אפוא על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ולא מעבר.

31. סוף דבר:

אני מקבל את התביעה ברובה, ומורה לנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 18,724 ₪ (1,520 ₪ + 11,700 ₪ + 5,504 ₪), בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כן ישא הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 9000 ₪, וכן באגרה ששילם התובע כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה. בשכה"ט שנפסק התחשבתי גם בסכום שנפסק אך גם במאמץ הדיוני לו נדרש התובע לשם גבייתו.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.