1. התובע, עו"ד במקצועו, נשכר על ידי הנתבעת לייצגה, כפי שיפורט להלן (להלן: "התובע").
2. הנתבעת התקשרה עם התובע בהסכמי שכ"ט וחתמה על ייפוי כוח לטובתו, לייצגה בהליכים שונים, כפי שיפורט להלן (להלן: "הנתבעת").
3. בתאריך 22.7.2009 נחתמו בין התובע לנתבעת, הסכמי שכ"ט לפיהם שכרה הנתבעת את שירותי הייצוג של התובע בטיפול בתביעות כדלקמן:

א. הגשת תביעה לגט פיטורין לבית הדין הרבני בגינה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע

שכ"ט בסיסי בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא כולל הוצאות שונות.

ב. הגשת תביעה לפירוק שיתוף/איזון משאבים לבית המשפט לענייני משפחה בגינה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט בסיסי בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא כולל הוצאות.

ג. הגשת תביעה למשמורת ילדים לבית המשפט לענייני משפחה, בגינה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט בסיסי בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא כולל הוצאות.

ד. הגשת תביעה למזונות ילדים לבית המשפט לענייני משפחה בגינה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט בסיסי בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא כולל הוצאות.

ה. הגשת תביעה למזונות אישה לבית המשפט לענייני משפחה בגינה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט בסיסי בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא כולל הוצאות.

ו. הגשת תביעה למדור שקט ושליו לבית המשפט לענייני משפחה בגינה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט בסיסי בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לא כולל הוצאות.

1. בתאריך 23.7.2009 חתמה הנתבעת על ייפויי כוח לטובת התובע ו/או עו"ד שרית סגיב ו/או עו"ד נירית לוין זמיר, לייצוגה בכל אחד ואחד מההליכים לעיל.
2. הסכמי שכ"ט וייפוי הכח נחתמו לאחר פגישות שנערכו בין התובע, הנתבעת, אביה ובנוכחות עו"ד נירית לוין זמיר, אשר הפנתה את הנתבעת לתובע.
3. בתאריך 23.7.2009 מסרה הנתבעת לתובע המחאות דחויות בגין שכ"ט, זמן פירעון החל מתאריך 29.7.2009 ובכל חודש שלאחריו, כל אחת על סך 4,660 ₪ וסה"כ 15 המחאות.
4. בתאריך 26.7.2009 החליפה הנתבעת חלק מההמחאות בשיק בנקאי על סך 30,000 ₪ , אשר נמסר לתובע.
5. בתאריך 24.7.2009 נמסרה לנתבעת תביעת גירושין שהגיש בעלה.
6. בתאריך 16.8.2009 הגיש התובע, עבור הנתבעת, את התביעות למזונות ילדים, למדור שקט ושליו, למשמורת ילדים, לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון ולמזונות אישה לבית המשפט לענייני משפחה ובתאריך 19.8.2009 הגיש התובע, עבור הנתבעת, כתב תביעת גירושין וכן עתירה לחיוב הבעל בכתובתה ובנדונייתה לבית הדין הרבני.

בנוסף, הוגשו בקשות שונות לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני.

1. במהלך ניהול ההליכים אף הוגשו על ידי התובע בקשה לפסלות דיין אשר דן בתיק בבית הדין הרבני וכן, תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, כנגד שופטת אשר בפניה התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה.
2. בתאריך 1.11.2009 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה בבקשה הדחופה לפסיקת מזונות ילדים זמניים ובתאריך 10.11.2009 העבירה עוה"ד סגיב, ממשרד התובע למשרד ב"כ הבעל, מכתב ובו נדרש הבעל להעביר את תשלום המזונות שנפסק באמצעות התובע , היות והצדדים מסוכסכים ועל מנת שהתשלומים ייעשו על מי מנוחות.
3. בין התובע לב"כ הבעל (ב"כ הנתבעת נכון להיום), התנהלה חלופת מכתבים בנושא העברת המזונות הזמניים.
4. בסמוך לאחר חלופת המכתבים פנתה הנתבעת לתובע וביקשה כי יעביר אליה את הכספים וכן מסרה לטענת התובע, כי שוחחה עם ב"כ הבעל אשר מסר לה כי נדרש על ידי התובע להעביר את ההמחאות בגין המזונות הזמניים לפקודת התובע.

התובע טען כי מסר לנתבעת כי לא היו דברים מעולם, אולם הרוחות היו סוערות בשיחה, אשר נותקה. מאוחר יותר התייצבה הנתבעת במשרד התובע, תוך שלטענת התובע היא גידפה וצעקה ומסרה כי אינה מאמינה לדבר מדברי התובע וברצונה להביא יחסיהם העסקיים לסיום.

1. התובע ביקש מהנתבעת למסור לו הודעה בכתב ובתאריך 15.11.2009 העבירה הנתבעת למשרד התובע מכתב בו היא מודיעה לו על סיום שירותיו. הנתבעת טענה במכתבה כי הסיבה לביטול ייפוי הכח והסכמי שכר הטרחה הינה אי שביעות רצונה מהתנהלותו של התובע בטיפול בתיקיה ועקב הטעויות הרבות שנעשו. כן דרשה הנתבעת השבת שכר הטרחה שכבר שילמה.
2. התובע טוען כי חוב הנתבעת בגין יתרת שכ"ט אשר לא נפרע, בגינו נמסרו המחאות אשר לא כובדו, עומד על סך 27,960 ₪ בגין 6 המחאות, כל אחת על סך 4,660 ₪ שזמן פירעונן, החל מתאריך 1.12.2009 ועד 29.4.2010.
3. בתחילה הגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל שתי המחאות אשר לא כובדו ובמסגרת הסכמות בין הצדדים, הוסכם כי כל ההמחאות יצורפו לתובענה, כאשר ההתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעת, תחשב אף כהתנגדותה להמחאות שנותרו וכי עיכוב ההליכים שניתן ביחס לשתי ההמחאות, יורחב ויוחל על ההמחאות הנותרות.
4. במסגרת ההתנגדות שהגישה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל, בתאריך 3.2.2010, טענה הנתבעת כי ביטלה את השיק מתאריך 29.12.2009 "בעקבות שחיתות ומרמה שנעשו על ידי עו"ד אברהם סגיב, עו"ד שרית סגיב ועו"ד נירית לוין זמיר" ובשל כך אף ביטלה 4 שיקים נוספים שנמסרו על ידה לתובע.
5. הנתבעת טענה כנגד דרך הפעולה של התובע בעניינה, ביחס למרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני וכי הדרישה להגשת 6 תביעות בבית המשפט לענייני משפחה, בעוד שידע מראש כי הסמכות היא לבית הדין הרבני, נבעה מתוך תרמית של התובע, מאחר וידע כי הסמכות כבר נמסרה לבית הדין הרבני והתביעות חסרות סיכוי.

עוד טענה הנתבעת כי התובע ניצל את תמימותה ותמימות אביה וכל רצונו היה לעשוק אותה ואת אביה.

1. בנוסף, טענה הנתבעת במסגרת ההתנגדות כי התובע: "מצא קרפיון בים אשר יוכל בעצם לגזול ממנו כספים על כספים בעודי לחוצה להתגרש מבעלי והנני לא מבינה, לא בנושא גירושין ולא בסכומים כאלה גדולים אשר לוקחים או לא לוקחים בעת טיפול בתיק גירושין בכללי".
2. הנתבעת הוסיפה וטענה, במסגרת ההתנגדות, כי התובע לא עשה דבר לטובת תיק הגירושין שלה ונקט בסחבת עד שנאלצה לפטר אותו מהטיפול בתיק.
3. הנתבעת אף הגישה תלונות נגד התובע בלשכת עוה"ד.
4. בסמוך לאחר הגשת ההתנגדות, הגישה הנתבעת תביעה כספית בבית משפט זה כנגד הנתבע, על סך 150,000 ₪ .
5. תביעתה של הנתבעת נמחקה בשל אי תשלום אגרה.

דיון:

1. התובע והנתבעת הינם צדדים קרובים לשטר.
2. בין צדדים קרובים, דינו של שטר כדין חוזה וכל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי החוזה (דנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי ואח' פדי נה (4) עמ' 193).
3. בהתאם לסעיף 29 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]:

"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך"

נטל ההוכחה להוכיח כי לא ניתנה תמורה, מוטל על הנתבעת, בהתאם לנימוקי התנגדותה.

1. מהראיות שהובאו בפני עלה כי ההתקשרות בהסכמי שכ"ט בין התובע לנתבעת, התבצעה לאחר פגישות ממושכות בין התובע לבין הנתבעת, במהלכן הסביר התובע לנתבעת את המצב המשפטי, דרכי הפעולה המשפטיות המומלצות על ידו וכן את עלות שכ"ט הנדרשת על ידו. בתחילה סברו הנתבעת ואביה כי דרישת שכ"ט גבוהה מידי, אולם התובע הבהיר כי אין בכוונתו להפחית משכ"ט הנדרש על ידו.
2. הנתבעת היא זו ששבה ופנתה אל התובע, לאחר מספר ימים ממועד קיום הפגישות וביקשה לשכור את שירותיו.
3. הנתבעת העלתה במסגרת התנגדותה טענות קשות ומרחיקות לכת כנגד התובע, אשר בדל מהן לא הוכח על ידה.
4. מהראיות שהובאו בפני הוכח כי התובע פעל בעניינה של הנתבעת בצורה מסודרת ויסודית, כאשר בעת שהמליץ לנתבעת על אופן הפעולה הנדרש, לא התקבלה עדיין תביעת הגירושין שהגיש בעלה של הנתבעת וגם לאחר קבלתה, החליט בהתאם לשיקול דעתו המקצועי, לנוכח התביעה שהוגשה ע"י הבעל, כי יש להמשיך ולפעול בדרך המומלצת על ידו.
5. התובע פעל נמרצות במסגרת ההליכים השונים, כאשר לטעמה של הנתבעת הוא אף פעל באופן לוחמני יתר על המידה, כאשר הגיש בקשה לפסלות של דיין בבית הדין הרבני ואף תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים כנגד שופטת בבית משפט לענייני משפחה.
6. בסופו של יום, הפסקת ייצוגו של התובע, נעשתה ביוזמתה של הנתבעת לאחר שנודע לה ממאן דהוא כי ביקש מב"כ בעלה, אשר מייצג אותה כיום בהליך זה, להעביר את דמי המזונות הזמניים שנפסקו, באמצעות משרדו והנתבעת חששה כי בכוונתו ליטול אליו את כספי המזונות.
7. התובע ניסה להסביר לנתבעת, כפי שאף כתב לב"כ הבעל, כי מטרת הפנייה הייתה כדי להסדיר כמקובל את אופן העברת כספי המזונות לצורך ביצוע רישום מסודר ומניעת מחלוקות בין הצדדים בדבר תשלום המזונות ולא התכוון ליטול אליו את כספי המזונות.

למרות זאת, בסמוך לאחר מכן, הודיעה הנתבעת לתובע על רצונה כי יפסיק הטיפול בעניינה.

1. הנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח כי התובע פעל "בשחיתות" ו/או "במרמה" בעניינה ועסקינן בטענות סרק אשר מוטב היה שלא היו נטענות.
2. הטענות הנוספות שהועלו על ידי הנתבעת במסגרת התנגדותה, אף הן לא הוכחו.
3. הנתבעת הפסיקה את טיפולו של התובע בעניינה וסיכלה את הסיכוי מבחינתו להצליח בהליכים בהם נקט ועל כן, היא מנועה מלטעון היום כי פעל בדרך משפטית שגויה.
4. מכל מקום עצם הצעתו של עו"ד לפעול בדרך משפטית מסוימת אינה משמשת ערובה ו/או הבטחה להצלחת ההליך ו/או קבלת טענות מרשו ע"י בית המשפט.
5. אף אם הייתה מוכחת טעות בשיקול הדעת של התובע, כטענת הנתבעת, לא היה בכך בכדי להצדיק העלאת טענות כה קשות ומרחיקות לכת כנגד עו"ד בדמות טענות שחיתות ומרמה.

מובהר בזאת כי הנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח כל טעות בשיקול הדעת המקצועי של התובע.

1. מטעם התובע העידו אף עו"ד נירית לוין זמיר, אשר עדותה תומכת בגרסת התובע בכל הקשור לדרך הטיפול בנתבעת, לרבות הפגישות שנערכו, ההסברים שנתנו לנתבעת ולאביה וכן, הליווי הצמוד והמסור שניתן לנתבעת ימים כלילות הן על ידי התובע והן על ידי עוה"ד לוין זמיר, אשר חולקת עם התובע את שכ"ט בעניינה של הנתבעת.
2. בנוסף העיד עו"ד משה יצחק אוסדיטשר, אשר במשרדו עבד התובע בעבר כשכיר. העד ציין כי אף הוא עוסק בתיקי משפחה, לרבות מזונות וכי דרישת התובע מב"כ הבעל להעביר את כספי המזונות באמצעותו, מוכרת ומקובלת בתחום המשפחה וננקטת כדבר שבשגרה במשרדים העוסקים בענייני משפחה.
3. לא יעלה על הדעת כי מעת שעו"ד, אשר הנכס החשוב לו ביותר הוא שמו הטוב, פועל כנגד לקוח על מנת לגבות את שכ"ט שבתשלומו התחייב הלקוח, יהיה נתון מאותו רגע למסכת השמצות נטולת רסן וזאת אך ורק בשל כך שפעל לדרוש את המגיע לו.
4. הוכח בפני כי הנתבעת התקשרה עם התובע בהסכמי שכ"ט לאחר שהובהר והוסבר לה היטב מה הן דרכי הפעולה המשפטיות הנדרשות בעניינה ולאחר ששקלה את הדברים ולא תחת לחץ, החליטה להתקשר עם התובע בהסכמי שכ"ט.
5. מצאתי כי טענותיה של הנתבעת נגועות בחוסר תום לב, הכל מתוך כוונה להתחמק מתשלום שכר הטרחה המגיע לתובע בגין עבודתו עבורה.
6. לא מצאתי ליתן אמון בגרסתה של הנתבעת. תשובותיה של הנתבעת בחקירתה הנגדית היו מתחמקות ומרבית תשובותיה היו כי "אינה זוכרת".
7. התובע פעל והגיש את התביעות השונות, הכל בהתאם להסכמים עם הנתבעת, ביצע עבודתו כנדרש וכראוי ועל כן, בדין מגיע לו שכה"ט אשר הוסכם בינו ובין הנתבעת, תוך מתן תמורה עבור ההמחאות אשר נמסרו לו ע"י הנתבעת.
8. בנסיבות אלו, הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובע יתרת ההמחאות אשר טרם נפרעו ודוחה את התנגדותה.

התובע רשאי לשפעל את תיק ההוצאה לפועל וכן, לבצע בו הגדלת קרן של כל ההמחאות אשר טרם נפרעו.

1. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.