ע"י ב"כ עו"ד ערן לביא

מבוא

1. לפני תביעה לתשלום עבור חשמל שסיפקה התובעת – חברת החשמל לישראל בע"מ, לנתבע, ע"ס 148,068 ₪.

2. התביעה הוגשה בגין 2 חוזי אספקת חשמל לנתבע מס' 4353481 ו- מס' 2101074, שהחוב בהם היה 110,827.12 ₪ ו- 37,240.74 ₪ בהתאמה , נכון לחודש ינואר 2009.

3. בדיון שהתקיים ביום 14.9.11 הצהיר הנתבע כי אין לו טענות כלשהן לגבי חשבונו מס' 2101074 ולגבי צריכת החשמל בו ולפיכך ניתן כנגדו פס"ד חלקי בהתאם.

4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפיכך לחשבון מס' 4353481 וליתרת החוב בגינו. פסק הדין ידון בחשבון זה בלבד.

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

5. לטענת התובעת בכתב תביעתה הלקוני, הנתבע החזיק בנכס ברח' רוטשילד 66 בראשון לציון, היא סיפקה לו לנכס זה חשמל באופן שוטף, הוא לא שילם את החשבון שנשלח לו באופן סדיר ונותר חייב לה ,במסגרת חשבון מס' 4353481 , סך של 110,827.12 ₪.

6. הנתבע בכתב הגנתו טען, בין היתר, כי אחד מן החשבונות ("נכסים") היה בהחזקת חב' "דליקטס אוננה בע"מ", אשר הפעילה במקום בעבר קונדיטוריה, ולפיכך תמוה מדוע מצאה התובעת לחייב ולדרוש ממנו באופן אישי תשלום חובות החברה.

7. הנתבע הגיש תצהיר עדות מטעמו מיום 12.6.11 ומטעם התובעת הוגש תצהירו של מר במנולקר אליהו. מצהירים אלו נחקרו בישיבת ביהמ"ש מיום 12.6.12. הצדדים אף הגישו סיכומים קצרים בכתב.

דיון והכרעה

סקירת העדויות בקצירת האומר

8. במנולקר בעדותו ציין, בין היתר, המדובר בשני חוזים – שני נכדים הנמצאים באותה כתובת, שני חוזים מסחריים כאשר האחד שימש לחנות והשני לבית מאפה (עמ' 6 ו- 7 לפר').

הנתבע אישר, כי במקום הופעל בית מאפה (עמ' 7 שו' 20). עד התובעת הוסיף כי שני העסקים היו מסחריים ע"ש הנתבע ו- "אם לקוח היה במקום מסוים ורשם חוזה על שמו ועזב את הנכס ולא הודיע לחב' חשמל, חב' חשמל לא יודעת שהוא עזב..." (עמ' 8 שו' 17-12).

9. במנולקר נשאל מדוע למרות שהמדובר בקונדיטוריה התובעת בחרה לתבוע את הנתבע באופן אישי, תשובתו: "... כי החשמל מופיע על שמו ויש גם שיקים שהוא שילם..." (עמ' 8 שו' 24).

עוד ציין העד, כי "...ברגע שהלקוח היה בא לשלם בחברה הוא היה מקבל שובר, היה הולך לקופה והיה יכול לשלם עם כל שיק שהוא רוצה, כל מי שהוא חפץ, אנחנו לא שאלנו אותו עם איזה שיק אתה משלם..." (עמ' 9 שו' 16-14).

ובהמשך – "... אז במקרה הזה החשמל היה על השם של הלקוח פרץ ארמונד, שהוא בעל החוזה וכל המחוייבות של החשבונות מוטל עליו..." (עמ' 9 שו' 24-22 ו- שו' 27).

10. לבמנולקר הוצג כי אין שום מסמך שהנתבע חתום אצלם ואפילו אין מסמך שהוא מבקש חשמל, תשובתו: "... ברגע שהוא פנה אלינו והחשמל הועבר על שמו והוא שילם את החשבונות, הוא שילם את החשבונות הרי..." (עמ' 12 שו' 7-6).

11. הנתבע העיד בחקירתו, בין היתר, כי חב' דליקטס אוננה הוקמה בשנת 1997 , פעלה עד שנת 2008 ומשהוקמה פעלה ברח' רוטשילד 66 (עמ' 14 שו' 31-29).

הנתבע אישר כי היה מנהל חב' דליקטס אוננה (עמ' 15 שו' 11 וכן בעמ' 9 שו' 7-6).

הוא נשאל האם מסר גם שיקים אישיים שלו לתשלום חובות החשמל והשיב: "... נכון נתתי שיקים אישיים שלי כאשר חשבון החברה היה מוגבל. כשאני הוגבלתי בחשבון הפרטי שלי אז השתמשתי בחשבון של אשתי" (עמ' 15 שו' 16-14).

12. הנתבע נשאל האם כשקיבל את החשבונות וראה שכתוב עליהם פרץ ארמונד האם זה לא הפריע לי, תשובתו: "... מרוב שהייתי עסוק בכל הנושא של מה שנקרא סיחרור לחובות שהייתי חייב בהם אני הפסדתי שני בתים על כל החובות, לכן לא ייחסתי חשיבות לכך.." (עמ' 16 שו' 7-5).

הוא נשאל גם מתי החל סיחרור החובות והשיב: "...קרוב ל- 6 שנים, זה שלא שילמתי את החשבונות זה גם חלק מכל הסיפור" (עמ' 16 שו' 13).

13. הוא נשאל מדוע כשהיה בחב' חשמל ורצה להבין כיצד היא חייבה, לא אמר להם שיש טעות, תשובתו: "...זה הכל מתמימות, אם הייתי מבין בנושא הזה אז מלכתחילה הייתי רושם את החשבון על שם החברה..." (עמ' 16 שו' 11-9).

14. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שבאו בפני נחה דעתי כי דין התובענה להתקבל. להלן יפורטו הטעמים המובילים למסקנה זאת.

15. חברת החשמל הינה גוף ציבורי המספק חשמל לציבור, ופועל בהתאם לחוק משק החשמל – 1996, בהתאם לאמות המידה לצרכנים, י"פ 3524 תשמ"ח 735, לפי תקנות מכוח חוק החשמל 1954 ואף לפי אמות המידה לרמה, לטיב ולאיכות שירות של ספק שירות חיוני, י"פ 5346 מיום 25.11.04 (נספח א' לסיכומי התובעת)(להלן: "אמות המידה").

בפרק א1 במבוא לאמות המידה (סעיף ההגדרות) נקבע, בין היתר:

"מקום הצרכנות" – מקרקעין הרשומים בפנקס ספק השירות החיוני על שם צרכן פלוני, לרבות רכוש משותף".

"צרכן" – מי שרוכש חשמל ואינו בעל רשיון ספק שירות חיוני " .

"צרכן רשום" – צרכן שמקרקעין מסוימים רשומים על שמו כמקום צרכנות.

סעיף א.1.3.1 לאמות המידה קובע כי: "הפרטים הרשומים בפנקסי ספק השירות החיוני יהוו ראיה לכאורה לכל ענין הרשום בהם לרבות לגבי זהות הצרכן, גודל החיבור ומצב החשבון בין הצרכן לבין ספק השירות החיוני."

16. סעיף ב.1.5.1 קובע כי: "צרכן רשום המבקש להתנתק מרשת החשמל יודיע על כך לספק השירות החיוני, וישלם עבור הניתוק..."

סעיף ב.1.5.4 קובע כי: "...הצרכן הרשום לא יחשב לצרכן רשום במקום הצרכנות לגביו התבקש הניתוק כאמור לעיל החל מיום הניתוק ולא יאוחר משלושים יום מיום רישום בקשתו במשרדי החברה..."

סעיף ב.1.5.5 קובע כי: "... כל עוד לא פעל הצרכן הרשום על פי האמור באמת מידה ב' 1.5.1 או באמת מידה ב' 1.5.3 ישאר הצרכן הרשום אחראי לתשלום בגין שירותי חשמל הניתנים על ידי ספק השרות החיוני, לרבות לתשלומים בגין צריכת חשמל".

סע' ב' 1.5.7 קובע כי: "צרכן המבקש להעביר זכותו לקביעת שירותי חשמל יפעל על פי האמור באמת מידה ב 1.7. .."

סע' ב' 1.7.1 קובע כי: "צרכן רשום המבקש להעביר זכותו לקבלת שירות חשמל בנכס מסוים (להלן – הצרכן המעביר) או מי שמבקש להחשב כזכאי לקבלת שירותי חשמל בנכס מסוים (להלן – הצרכן החדש) יפנו לספק השירות החיוני לבד או בפניה משותפת."

סע' ב' 1.7.3 קובע כי: "כל עוד לא נעשתה פניה כאשר באמת מידה ב' 1.7.1 יהיה הצרכן הרשום אחראי לתשלום בגין שירותי החשמל הניתנים למקום הצרכנות על ידי ספק השירות החיוני".

17. אין חולק כי הנתבע היה הבעלים היחיד של חב' דליקטס אוננה בע"מ. אין עוד חולק כי חשבונות החשמל העיתיים היו ע"ש הנתבע – פרץ ארמונד – ונשלחו למקום הצרכנות.

18. לא הוכח על ידי הנתבע בראיות מהימנות של ממש, כי הוא פנה לתובעת וביקש להעביר זכותו (האישית) לקבלת שירותי חשמל, לחב' דליקטס אוננה וכי הוא עשה כן בהתאם לכללי אמות המידה ((ר' גם סע' 13 לעיל).

19. אין חולק כי התובעת סיפקה לנתבע – הצרכן הרשום, חשמל באורח סדיר למקום הצרכנות. לאחר בחינת העדויות ניתן לקבוע כי הנתבע לא שילם חובותיו לתובעת, לא מפני שאלו לכאורה חובות של החברה שבשליטתו, אלא מפני מצוקתו הכלכלית (ר' סע' 12 לעיל).

20. העובדה שהנתבע שילם חלק מחשבונותיו (האישיים)בגין צריכת החשמל , באמצעות שיקים של חב' דליקטס אוננה , אינה מלמדת כי היה זה חובה של חברה , כך אף כששילם חובות באמצעות שיקים של אשתו, אין הדבר מלמד שמדובר בחוב של אשתו. אבן הבוחן הינה זהות הצרכן הרשום – שזה הנתבע באופן אישי . אין כל הכרח שתהא זהות בין הצרכן הרשום לבין מבצע התשלום ולא ניתן להסיק כי המשלם הוא הצרכן .

21. לא הוכח על ידי הנתבע כי ביקש להתנתק (באופן אישי) מרשת החשמל בדרך שנקבעה באמות המידה ובכלל. בסופו של יום קובעת זהות הצרכן הרשום וככל שהנתבע לא פעל לשינוי הרישום משמו לשם החברה שבשליטתו ,אין לו להלין אלא על עצמו .

סוף דבר

22. לא עלה בידי הנתבע לסתור בראיות מהימנות של ממש את החזקה לכאורה הקבועה באמת מידה א' 1.3.1. הטענות שהועלו בסיכומים בדבר טעויות ברישומי התובעת לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת הן נותרו בגדר ספקולציה חסרת אחיזה במציאות .

האמירה כי "חדשות לבקרים נופלות טעויות ברישומי התובעת"(ר' סע' 25 לסיכומי הנתבע ), לא הוכחה . כעובדה הנתבע הסכים לנכונות הנתונים ביחס לחשבון מס' 2101074 .

23. העובדה שבימ"ש מצא בפרשה אחרת ( ה"פ 175010/09) טעויות בחשבונות ,אין בכוחה לסייע לנתבע כאן .לא עלה בידו להוכיח טענת "שיטה ומעשים דומים" במידת ההוכחה המתחייבת. זאת ועוד עיון מעמיק בכתב ההגנה מלמד שטענה מפורשת שחשבונות התובעת שגויים , כלל לא נטענה .

24. הנתבע לא פעל בשום שלב להעברת חיובו האישי על שם חב' דליקטס אוננה , בהתאם לכללים שנקבעו באמות המידה. הנתבע הוא זה שרשום כצרכן בספרי התובעת והחשבונות נשלחו על שמו לכתובתו הרשומה – מקום הצרכנות.

25. בהינתן האמור דין התובענה ביחס לחשבון צרכנות מס' 4353481 להתקבל.

26. הנתבע ישלם לתובעת הסך של 110,827.12 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד הפרעון המלא בפועל.

27. כן ישלם הנתבע לתובעת את אגרת המשפט ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום.

28. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הסך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.