מבוא

1. התובעת, עליזה מלכה, הגישה כנגד הנתבעת הגב' אילנית דוידי, תביעה בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה במהלך טיפול שעברה אצל הנתבעת.

2. הנתבעת התגוננה והכחישה את הטענות כנגדה.

3. מטעם התובעת הוגש תצהירה.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירה.

הנתבעת אף זימנה לעדות את מר שלמה שרון מחברת מד-אופ אסתטיק.

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של ד"ר שמר לפיה, נגרמה לה נכות של עשרה אחוז בגין צלקת מכערת.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של ד"ר זאב פם לפיה, נגרמה לנתבעת נכות בשיעור של חמישה אחוז בגין הצלקת.

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 8.2.12 לפיה, אין צורך בהזמנת הרופאים וכאשר כל צד שומר על חוות דעתו והצדדים הסכימו על נכות רפואית ממוצעת בין שתי חוות הדעת בשיעור של 7.5 אחוז.

4. בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירות וכן מר שלמה שרון.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובעת

5. לטענת התובעת, בינואר 2007 פנתה לנתבעת לצורך טיפול בפצעי אקנה.

הנתבעת יעצה לה לעבור סדרה של שמונה טיפולים בתכשירים קוסמטיים, בעלות של 300 ₪ לטיפול.

ביום 18.1.07 במהלך הטיפול השני אצל הנתבעת, ללא הסברים, החלה הנתבעת לפתע לטפל בתובעת במכשיר מסוג "דרמופלש".

לטענת התובעת, במהלך הטיפול ועקב טיפול רשלני וללא הסכמה מדעת של התובעת, תוך שימוש במכשיר שנועד להסרת שיער, נגרמה לה כווייה חמורה ועמוקה בפנים.

לטענת התובעת, לאחר האירוע נעלה הנתבעת את דלת חדר הטיפולים, מנעה ממנה לצאת מהמקום וכלאה אותה בחדר הטיפולים. זאת, תוך שהיא דורשת מהתובעת לשלם עבור הטיפול הכושל. רק לאחר ששילמה לנתבעת עבור הטיפול, היא איפשרה לה לצאת מהמקום.

6. לטענת התובעת, לאחר האירוע פנתה לרופא עור בתל השומר.

התובעת עברה טיפולים אינטנסיביים במרפאות החוץ של בית חולים תל השומר ונאלצה לשהות בביתה באי כושר למשך תקופה ארוכה.

7. לטענת התובעת, כתוצאה מהכווייה נותרה לה צלקת מכערת במקום מרכזי בפנים, המהווה פגם אסתטי חמור.

מומחה מטעם התובעת, ד"ר שמר קבע כי לתובעת פגם אסתטי וכי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10 אחוז בגין הימצאותה של צלקת מכערת.

8. לטענת התובעת, נגרמו לה הפסדי שכר והיא נאלצת להוציא הוצאות, ואף נאסר עליה להיחשף לשמש.

9. עוד יצויין כי לטענת התובעת, הטענה שהעלתה הנתבעת לפיה המכשיר לא יכול היה לגרום לכוויה, הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.

התובעת מפנה לעניין זה להחלטת בית המשפט, כב' השופטת ציגלר, מיום 20.9.11 שבמסגרתה נדחתה בקשה של הנתבעת לתיקון כתב הגנה ולמשלוח הודעה לצד שלישי. במסגרת הבקשה לתיקון כתב הגנה, ביקשה הנתבעת לתקן את כתב ההגנה באופן שיכלול טענה לפיה ראש המכשיר לא יכול היה לגרום לכוויה.

טענות הנתבעת

10. לטענת הנתבעת, לאחר בדיקת התובעת ואבחון מצב העור שלה, המליצה לה על טיפול בחומרים של חברת ג'רנטיק וסוכם על שמונה טיפולים, בעלות של 300 ₪ לכל טיפול. הנתבעת טוענת כי הציעה לתובעת בנוסף לטיפול בפנים, טיפול במכונה בשם דרמופלש. לטענת הנתבעת, המדובר במכונה להסרת שיער. אולם, למכונה יש ראש מיוחד אשר תוכנת לטפל בפצעי אקנה באור סגול.

לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה הסבר מלא ומפורט בדבר הטיפול במכונה, הסכנות והסיכונים שבטיפול והטיפול נעשה רק לאחר הסכמה מדעת מלאה של הנתבעת לטיפול.

לטענת הנתבעת, בשל העובדה שהתובעת לקחה אצל הנתבעת סדרה של שמונה טיפולי פנים, נתנה לה את הטיפול במכונה בחינם, הגם שעלות כל טיפול במכונה הינו 150 ₪.

לטענת הנתבעת, הכווייה הנטענת לא נגרמה כתוצאה מטיפול בראש המכשיר ולא כתוצאה מטיפול כלשהו במכון של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, בהתאם למפורט בתצהירה, באותו ערב כאשר התקשרה לתובעת לשאול לשלומה התנפלה עליה התובעת בטלפון ואמרה לה שגרמה לה לכווייה בפנים וניתקה את הטלפון. למחרת ובמשך שבועיים ימים הגיעה התובעת למכון שלה, מידי יום, ישבה במכון ועשתה בלגן ומהומה בין הלקוחות.

לדברי הנתבעת, כאשר הסתכלה על פניה ראתה שיש לתובעת סימן אדום קטן באיזור הלחי.

לטענת הנתבעת, בגלל הבלגן שהתובעת עשתה לה במכון, נתנה לה מכתב, בו ציינה כי ידוע לה שנגרמה לתובעת כוויה במהלך הטיפול. לדבריה, המכתב ניתן לתובעת רק בשל הלחץ שהופעל עליה ולאחר הטרדות רבות ועל מנת שהתובעת לא תגרום לה לנזק נוסף.

הנתבעת אף הגישה תלונה במשטרה על כך שהתובעת מטרידה אותה.

הנתבעת טוענת, כי ראש המכשיר אינו יכול לגרום לכווייה בפנים שכן הוא עשוי מקרמיקה אשר איננה מתחממת והזכוכית ממנה יוצא האור הסגול שמטפל באקנה שקועה עמוק בראש המכשיר ואיננה יכולה לבוא במגע עם עור המטופל גם אם המכשיר נוגע בעור.

לטענת הנתבעת, מעולם לא נעלה את התובעת בחדר כלשהו.

התובעת שילמה את עלות הטיפול וקבעה תורים לשלושה טיפולים נוספים.

לטענת הנתבעת, למחרת האירוע התקשרה התובעת והחלה לצעוק עליה בטענה שגרמה לה נזק גדול שלא יעבור לה.

לטענת הנתבעת, מאז המקרה הפכה התובעת את חיי הנתבעת לסיוט, והייתה מגיעה בכל יום למכון של הנתבעת ומוציאה את דיבתה.

התובעת אף פנתה לחברת ג'רנטיק ודרשה שתפסיק לעבוד עם הנתבעת.

לטענת הנתבעת, לא נגרמה לתובעת נכות כלשהי.

דיון והכרעה

11. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם הכווייה על פניה של התובעת נגרמה במהלך הטיפול אצל הנתבעת.

התובעת הצהירה כי הכוויה נגרמה במהלך הטיפול.

הנתבעת הצהירה כך (בסעיף 6 לתצהירה):

"במהלך הטיפול התובעת קפצה לשיחת טלפון והראש הקרמי של המכשיר נגע בפניה. עם זאת למרות שהראש נגע בה, התובעת לא קפצה כנטען על ידה ולא הגיבה לנגיעה בשום צורה ובוודאי שלא נגרמה לה כוויה כלשהי בפנים.

בסיום הטיפול התובעת יצאה מחדר הטיפולים וקבעה תור נוסף לטיפול הבא, ואז היא אמרה שקצת שורף לה באזור הלחי (לא בנקודה ספציפית).

למיטב זכרוני, הסתכלתי על הלחי שלה ולא ראיתי שום דבר במיוחד.

הוצאתי דוגמית של סינקו (חומר מחדש תאי עור) ונתתי לתובעת והיא הלכה הביתה".

12. עוד יצוין, כי בעוד שבכתב ההגנה (סעיף 15) טענה הנתבעת כי למחרת פנתה אליה התובעת בטענה שגרמה לה כוויה, הרי שבתצהיר מטעמה ציינה הנתבעת (בסעיף 8) כי התקשרה לתובעת עוד באותו ערב על מנת לשאול לשלומה כחלק מהטיפול ואז לדבריה התובעת התנפלה עליה בטלפון ואמרה לה שעשתה לה כווייה בפנים וניתקה את הטלפון.

13. בהתאם למסמך הרפואי מיום 18.1.07 של הפנייה למומחה עור, שצורף לתצהיר התובעת, עולה כי התובעת פנתה עוד ביום הטיפול לקבלת טיפול רפואי והתלוננה על כך שנכוותה אצל הקוסמטיקאית, בזמן הטיפול, ואובחנה כוויה בפנים.

14. כמו כן, התובעת צירפה לתצהירה מכתב שכתבה לה הנתבעת מיום 21.1.07 שזו לשונו (להלן: "המכתב"):

" 21/01/2007

לכבוד

עליזה

הנדון: כווייה

אני הח"מ, אילנית דוידי, הבעלים של אילנית מכון לקוסמטיקה, מצהירה בזה כי ידוע לי על נזק (כוייה) שנגרם לך בשוגג כתוצאה משימוש בראש אנטי אקנה במכשיר דרמו פלאש, שניתן לך ללא תשלום, כתוספת וטיפול משלים מרצוני הטוב, ביום 18/01/2007.

אני הח"מ מתחייבת בזה כי לא תישאר צלקת במקום הפגוע ואף לא יישאר סימן באם תמשיכי הטיפול עפ"י הנחיותיי ובחומרים שסופקו לך.

בכבוד רב,

אילנית דוידי"

15. הנתבעת טוענת כי כתבה את המכתב בשל הלחץ והאיומים של התובעת (ר' סעיף 11 לתצהיר הנתבעת). מסעיף 9 לתצהיר התובעת עולה כי במשך שבועיים לאחר המקרה, התובעת הגיעה למכון שלה מידי יום, עשתה בלגן ומהומה בין הלקוחות, על מנת לפגוע בשמה הטוב. בסעיף 11 לתצהירה מצהירה הנתבעת כי לאור הבלגן שהתובעת עשתה ועל מנת שתפסיק להטריד אותה, נתנה לה את המכתב.

16. התובעת מציינת בסיכומיה כי האירוע התרחש ביום 18.1.07 ואת המכתב כתבה הנתבעת ביוזמתה ביום 21.1.07.

17. המכתב אכן נכתב ימים ספורים לאחר המקרה. למחרת כתיבת המכתב הגישה הנתבעת תלונה כנגד התובעת במשטרה. בתלונה ציינה כי נוצרה לתובעת כווייה במהלך טיפול וכי כתבה לה מכתב, מבלי שטענה שמכתב זה הוצא ממנה תחת איומים. זאת, למרות שהתלוננה לעניין הטרדות ואיומים מצד התובעת.

בהודעה שמסרה במשטרה נכתב כך (ההודעה מיום 22.1.07 סומנה ת/2):

"..

היתה לי לקוחה בשם עליזה .... הגרה בנתניה היא עברה אצלי טיפול ובאחד הטיפולים נוצרה לה כווייה. אני מצידי נתתי הכל כולל חומרים, כולל הדרכה מה לעשות וטיפולים ושלחתי לה מכתב שאני מתחייבת ולא מתנערת מאחריות אך בכל זאת היא ממשיכה מזה כמה ימים לבוא ולהטריד אותי בעסק ואף לאיים עליי כי תשלח לי אנשים שיטפלו בי". (ההדגשה הוספה-א.ר.ב).

לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי המכתב מלמד כי הנתבעת אישרה בזמן אמת שנוצרה כוויה לתובעת במהלך הטיפול, גם אם נכתב על מנת להרגיע את התובעת ולהפסיק את פניותיה לנתבעת בעניין. לא שוכנעתי כי הנתבעת כתבה כי הכוויה נגרמה במהלך הטיפול מבלי שסברה שאכן כך היה.

18. הנתבעת טוענת כי הנזק לא יכול היה להיגרם על ידי המכשיר.

הנתבעת מפנה לעניין זה לעדותו של העד שזומן על ידה, מר שרון. כמו כן, מפנה הנתבעת לחוברת ההפעלה של המכשיר כאשר לטענתה לא ניתן להיכוות מראש המיועד לטיפול באקנה.

מר שרון העיד לעניין זה כך (ר' עמ' 12 לפרו' הדיון):

"ש: ממה שהבנתי וראיתי שטיפול באקנה יש ראש מיוחד.

ת: כן.

ש: אתה יכול לספר לנו איך בנוי הראש הזה.

ת: זה ראש מקרמיקה. עטוף בגלזורה, בכדי לנקות שלא יספוג כל מיני חומרים ומלפנים יש זכוכית פילטר שבעצם נותנת לנו את רוחב ואורכו של הגל. לצורך עניין הפילטר מלפנים היא בצבע כחול.

ש: יש איזה שהוא חלק בראש שהוא מתחמם?

ת: המנורות חמות מאוד בפנים, אבל החלק החיצוני של הראש בפרט באקנה הוא קר לחלוטין, טמפרטורת החדר. הנורות נמצאות בראש וזה כמו בית מנורה. זה ראש עם מנורות בתוך הראש, והראש מקרמיקה, מקור החום בא מהמנורות בתוך הראש אך לא מחוצה לה. אין בזה אלמנט של לייזר. לייזר זה ספקטרום אחר שזה מונונכרומטי ופה זה פוליכרומטי עם ספקטרום רחב. יש אלמנט אחר של טיפול בשיער שמשולב בלייזר רך."

19. התובעת טוענת, כאמור, כי מדובר בהרחבת חזית שכן הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה.

התובעת מפנה להחלטת בית המשפט, כב' השופטת ציגלר, מיום 20.9.11 שבמסגרתה נדחתה בקשה לתיקון כתב הגנה ולמשלוח הודעה לצד שלישי.

עוד טוענת התובעת כי הטענה אף לא מתיישבת עם האמור בכתב ההגנה שם נכתב כך:

"12. לסעיף 6- מוכחש האמור והנטען בסעיף.

...

שנית, תטען הנתבעת כי הכוויה אשר לה טוענת התובעת, נגרמה לה כתוצאה מהתנהגותה הרשלנית של התובעת בעצמה, בכך שבמהלך הטפול הטלפון של התובעת צלצל והיא קמה לפתע ללא כל התראה מראש ממיטת הטיפולים בפתאומיות, פעולה אשר היתה בלתי צפויה וכתוצאה מכך, עור הפנים של התובעת נגע בראש הזכוכית של המכשיר אשר היה חם וכתוצאה מכך קבלה התובעת כוויה קטנה מאוד".

20. כמו כן, מפנה התובעת לדבריה של הנתבעת, כפי שנרשמו בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 25.5.11 בעמ' 3 לפרו' הדיון, שם אמרה הנתבעת כך:

"טיפלתי בה טיפול מלא והיתה מאוד מאושרת ממנו. בגלל שהבטחתי לה שבגלל סדרת טיפולים היא תקבל את הטיפול באקנה כאקסטרא. הטלפון צלצל והיא קמה והמכשיר גרם לה לכוויה אבל זו כוויה שעוברת".

21. אני מקבלת את טענת התובעת כי טענת הנתבעת שהכוויה לא נגרמה במהלך הטיפול מהווה הרחבת חזית אסורה.

טענה זו לא נכללה בכתב ההגנה ואיננה מתיישבת עם האמור בו, כפי שהובא לעיל. העלאת טענה זו על ידה הינה בניגוד להחלטת בית המשפט כב' השופטת ציגלר, מיום 20.9.11. במסגרת הבקשה לתיקון כתב הגנה ביקשה הנתבעת לתקן את כתב ההגנה באופן שיכלול טענה לפיה ראש המכשיר לא יכול היה לגרום לכוויה, והבקשה נדחתה.

אמנם, בהחלטת בית המשפט, כב' השופטת ציגלר, מיום 8.2.12, התירה את זימונו של מר שרון לעדות. יחד עם זאת, אין בכך כדי להתיר הרחבת חזית מצד הנתבעת.

ב"כ התובעת עמדה על הטענה לעניין הרחבת חזית במהלך הדיונים (ר' דברי ב"כ התובעת בפרו' הדיון מיום 4.11.13 ומיום- 6.2.14).

22. הגם שמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית, יצויין, מעבר לנדרש, כי להוכחתה זימנה הנתבעת, כאמור, את העד מר שרון.

לא הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת של מומחה לפיה המכשיר איננו יכול, בשום מקרה, לגרום לכוויה על פני העור, כתוצאה משימוש בו, כנטען על ידה.

העד מטעם הנתבעת, מר שרון, העיד כי אין לו ידיעה לגבי האירוע הספציפי.

העדות של מר שרון התייחסה באופן כללי לאפשרות כי הראש של המכשיר שמיועד לטיפול באקנה לא יכול לגרום לכווייה.

לא למותר לציין, כי מר שרון הינו, בהתאם לדבריו, נשיא החברה המייצרת את המכשיר. הנתבעת ביקשה בשעתו לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד אותה חברה. לא ניתן להתעלם מכך, שעה שבאים לקבוע את המשקל שיש לתת לעדותו. לפיכך, אינני סבורה כי ניתן לראות בו משום עד אובייקטיבי שאין לו ענין בתוצאות ההליך.

זאת ועוד, במסגרת עדותו, כאשר נשאל לגבי הוראות ההפעלה של המכשיר, העיד מר שרון בניגוד להוראות המופיעות בחוברת ההפעלה. כך למשל, העיד כי אין צורך בכיסוי עיניים. בהמשך העיד, כי ההנחיה נועדה על מנת למנוע סינוור. זאת, למרות שבמספר מקומות בחוברת מודגש הצורך בכיסוי עיניים ומצוינת "אזהרה" בולטת לפיה אין להביט אל נורות הפלש (ר' עמ' 19 לפרוט' הדיון ור' עמ' 20 לחוברת). כמו כן, העיד כי מוטב לעשות את הטיפול במכשיר לאחר הטיפול הקוסמטי, בעוד שבחוברת ההוראות נכתב ההיפך (ר' עמ' 14 לפרוט' הדיון ור' עמ' 27 לחוברת).

לפיכך, גם לו הטענה לפיה המכשיר איננו יכול לגרום לכוויות היתה עומדת להכרעה, הרי שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח אותה.

23. לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי התובעת הוכיחה כי הכווייה נגרמה במהלך הטיפול של הנתבעת בתובעת.

24. השאלה הבאה הינה האם מוטלת על הנתבעת אחריות בנזיקין כלפי התובעת בגין הנזק שנגרם לה.

ראשית יש לציין כי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות כלפי התובעת. התובעת טיפלה בגופה של התובעת ויש בכך כדי להטיל עליה חובת זהירות לנהוג בזהירות הנדרשת ובהתאם לסטנדרט הזהירות הנהוג בביצוע טיפולים מסוג זה. (ר' ת.א. (י"ם) 13318/06 חנה מזרחי נ' ענת סיגל ענתבי (פורסם במאגרים)).

הנתבעת ציינה כי איננה קוסמטיקאית וכי עברה הכשרה לעבוד עם המכשיר.

העובדה שהנתבעת איננה קוסמטיקאית מוסמכת בוודאי איננה מפחיתה מחובת הזהירות המוטלת עליה. משעה שבחרה לעבוד כקוסמטיקאית ולעשות לתובעת טיפול קוסמטי שכלל גם טיפול במכשיר דרמו פלש, עליה לנהוג ברמת הזהירות והמיומנות הנדרשות ממי שעוסק בכך.

25. הנתבעת צירפה לתצהירה את חוברת ההדרכה, בכל הנוגע לשימוש במכשיר הדרמופלש.

מעיון בחוברת ההדרכה עולה, כי מדובר במכשיר המיועד להסרת שיער וכי יש למכשיר ראש מיוחד המיועד לטיפול באקנה.

בעמ' 27 לחוברת ההדרכה, מפורטות ההוראות לעניין ההתקנה וההפעלה של הראש לטיפול באקנה. באותו עמוד אף ישנה הפנייה להתוויות נגד הטיפול הרשומות בעמוד 20 לחוברת.

בין ההנחיות, נכללת הנחייה לפיה בטיפול לפנים יש לכסות את העיניים.

כמו כן, ישנה הנחיה לפיה יש לשמור מרחק של 5-3 ס"מ מהפנים. הנחייה נוספת הינה כי על איזור הטיפול להיות נקי ויבש. עוד, מצוין כי יש לבצע טיפול זה לפני טיפולים קוסמטיים אחרים למטופל.

26. התובעת טוענת, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא פעלה בהתאם להנחיות להפעלה.

27. הנתבעת אישרה בעדותה, כי לא כיסתה את עיניה של התובעת במהלך הטיפול.

לדבריה, נמסר לה בהדרכה שעברה כי אין צורך בכיסוי העיניים ודי בכך כי המטופלת תעצום את העיניים. כך בעמ' 19 לפרו' הדיון:

"ש:אם אני אומרת לך שמשתמשים במכשיר צריך לכסות את העיניים של המטופל.

ת: לא. זה לא מכשיר לייזר. כל לקוח המלצתי לו לעצום את העיניים כי זה לא נעים לראות את האור.

ש: במסמכים שאת הגשת נאמר שצריך לכסות את העיניים.

ת: מי שהדריך אותי אומר שמספיק לעצום את העיניים.

ש: זאת אומרת שטיפלת בתובעת שהעינים שלה היו עצומות.

ת: כן."

ובהמשך העידה כך (ר' עמ' 21 לפרו' הדיון):

"ש: אם אומר לך שהטיפול במכשיר שאת עושה צריך להיות רק במכשיר שאסור להשתמש במכשיר אחרי טיפול.

ת: לא. נכון.

ש: מפנה למסמכים שאת צירפת לתצהיר, עמ' 26, חוברת ההדרכה, את אמרת שלא חייב לכסות את העיניים. מה כתוב.

ת: דרמופלש. אנו מדברים על מכשיר דפילייט.

ש: כתוב שצריך להשתמש במשקפי מגן.

ת: או לסגור את העיניים.

ש: לא נכון. כתוב שתמיד יש לכסות את עיני המטופל.

ת: נכון.

ש: את לא עשית את זה.

ת: ההדרכה שאני קיבלתי גם אם עוצמים עיניים זה מספיק".

28. הנתבעת ביצעה את הטיפול לתובעת לאחר שביצעה בה טיפול פנים וזאת בניגוד להנחיות.

הנתבעת אישרה זאת בעדותה (ר' עמ' 21 לפרו' הדיון):

ש: מפנה לעמ' 27, איזה תוכנית הפעלת ?

ת: 14, אני חושבת שאצלי זה מס' 10. אני לא זוכרת כי לא השתמשתי בו הרבה זמן.

ש: זה התוכנית נגד אקנה.

ת: כן.

ש: מפנה לעמ' 27 בחוברת שהגשת ושם בסעיף 17 כתוב יש לשבץ טיפול זה לפני טיפולים קוסמטיים אחרים.

ת: נכון.

ש: את נתת את הטיפול קודם.

ת: נכון. אני עשיתי את הדברים לפי הדרכה שקיבלתי מהייצרן של המכשיר.

ש: את לא פעלת לפי ההנחיות? כלומר, יכול להיות שעור הפנים היה רטוב.

ת: לא היה רטוב אלא לח, היה רווי בנוזלים. לא היה רטוב אלא לח.

ש: לאחר שמרחת עליה את כל המשחות נתת לה כהשלמה טיפול עם המכשיר.

ת: נכון.

ש: מפנה לעמ' 27,סעיף 8, שהעור צריך להיות נקי ויבש.

ת: גם אחרי שתשימי קרם לחות העור יהיה נקי וגם עם קרם לחות עדיין יבש".

29. עולה מן האמור, כי הנתבעת ביצעה את הטיפול שלא בהתאם להנחיות, מבלי לכסות את עיניה של התובעת, לאחר ביצוע הטיפול הקוסמטי במקום לעשות כן לפני הטיפול הקוסמטי ולא הקפידה על כך שהעור של התובעת יהיה יבש.

30. עוד יש לציין, כי במהלך העדות טענה הנתבעת כי שמה את ידה על מנת שהמכשיר לא יגע בעור הפנים של התובעת. כך בעדותה של הנתבעת (ר' עמ' 22 לפרו' הדיון):

"ש: האם זה נכון שהראש של המכשיר נגע בפנים של עליזה.

ת: לא.

ש: תסבירי.

ת: זה הראש אקנה של המכשיר, הוא מחובר לידית, הראש לא נגע פנים שלה. שמתי את היד כבידוד בגלל שאני לא אוהבת לגעת עם מכשירים בעור במיוחד לאחר טיפולי פנים. יש בידוד, אני שמה את היד וגם אם זה נגע בה זה מכשיר קר.

ש: מפנה לעמ' 27, את אמרת ששמת את האצבע. מציגה את סעיף 10 שמדבר על טיפול באקנה שצריך לשמור על מרחק של 3-5 ס"מ. המכשיר לא אמור לגעת בעור.

ת: נכון.

ש: מפנה לסעיף 6 לתצהירך, הרגע אמרת שלא נגע.

ת: הטלפון שלה צלצל היא קפצה, מהקפיצה שלה הראש שלה נגע בראש הקרמי, אין לי מושג איך היא אמרה שהיתה כוויה כי הראש קר, היד שלי היתה על המכשיר כל הזמן.

ש: קודם אמרת שהראש לא נגע ועכשיו מפנים לתצהיר אז את אומרת שנגע.

ת: אני לא בטוחה שהראש נגע בפנים שלה. אני כמעט בטוחה שלא נגע.

ש: בסעיף 6 כתבת שהוא נגע.

ת: אוקיי."

מעדותה של הנתבעת לא ברור האם שמרה על מרחק של 3-5 ס"מ מעור פניה של התובעת. ככל ששמרה על המרחק לא מובן מדוע הייתה צריכה לשים את היד שלה כשכבת בידוד.

מעדותה של הנתבעת עולה כי איננה מוסרת גירסה ברורה לגבי אופן השימוש במכשיר על ידה.

31. המסקנה העולה מן האמור, הינה כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להנחיות ההפעלה שבחוברת שהיא עצמה צירפה לתצהירה.

32. הנתבעת הצהירה, בסעיף 6 לתצהירה, כי התובעת קמה במהלך הטיפול בשל שיחת טלפון וכתוצאה מכך נגע הראש הקרמי של המכשיר בפניה של התובעת.

בחקירתה הנגדית מסרה גרסה לא עקבית לגבי השאלה האם המכשיר נגע בפניה של התובעת, אם לאו (ר' הציטוט שהובא לעיל מדבריה של הנתבעת בעמ' 22 לפרו' הדיון).

33. התובעת הצהירה כי בעודה שוכבת על מיטת הטיפולים שעיניה עצומות והתמסרה לטיפול הקוסמטי, הרגישה לפתע כאב נורא בפנים (סעיף 3 לתצהירה). התובעת לא נשאלה בחקירתה הנגדית ביחס לטענת הנתבעת כי קמה לטלפון במהלך הטיפול.

לפיכך, לא שוכנעתי כי התובעת אכן קמה במהלך הטיפול.

34. מצב דברים הינו, אם כן, כי התובעת הוכיחה כי הכוויה נגרמה לה במהלך טיפול במכשיר על ידי הנתבעת, כאשר הוכח שהנתבעת התרשלה ולא פעלה בהתאם לחוברת ההפעלה שהיא עצמה צירפה. הטענה של הנתבעת לפיה הכוויה נגרמה כתוצאה מכך שהתובעת התרוממה במהלך הטיפול לא הוכחה. הנתבעת עצמה כתבה לתובעת, מכתב בו אישרה בסמוך לאחר הטיפול, כי הכוויה נגרמה לה בשוגג, כתוצאה מהטיפול במכשיר. הנתבעת גם חזרה על כך בהודעה שהוגשה על ידה למשטרה ביום 22.1.07. בנסיבות אלו, אני מוצאת כי יש לראות בכך מצב דברים בו הוכח שהנתבעת גרמה, ברשלנותה, לנזק שנגרם לתובעת והינה אחראית לפצותה בגינו.

35. אציין, במאמר מוסגר, כי בכתב התביעה טענה התובעת כי מדובר במצב דברים שבו חלה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין שעניינה הדבר מדבר בעד עצמו.

בסיכומיה פירטה התובעת לעניין הרשלנות שלטענתה נהגה בה הנתבעת ולא התייחסה לסעיף 41 לפקודת הנזיקין ותנאיו.

בסיכומי התשובה התייחסה התובעת בקצרה לכך שמדובר במצב דברים בו ניתן לטעון כי הדבר מדבר בעד עצמו.

בנסיבות אלו, לא מצאתי לבסס את קביעתי על סעיף 41 והעברת הנטל על פיו על כתפי הנתבעת.

יחד עם זאת, מעבר לנדרש, אציין כי המדובר במקרה מובהק בו, לטעמי, מתקיימים תנאי סעיף 41. זאת, משום שלתובעת לא היתה ידיעה מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לנזק, מהטעם הפשוט שהנזק ארע בשעה שהתובעת הייתה במהלך טיפול ועם עיניים עצומות.

כמו כן, מתקיים התנאי לפיו, "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו" שכן הנתבעת שלטה במכשיר שהפעילה.

מתקיים גם התנאי לפיו, אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה, מאשר המסקנה שהנתבעת נקטה זהירות סבירה. זאת, לאור כל המפורט לעיל לעניין אופן ביצוע הטיפול על ידי הנתבעת.

36. התובעת טוענת, כי הנתבעת אחראית כלפיה בנזיקין שכן לא הזהירה אותה כנדרש מפני הסכנות שבמכשיר.

לטענת התובעת, בכלל לא ידעה שהנתבעת מתכוונת להשתמש במכשיר.

37. מאחר והנתבעת ביצעה טיפול בגופה של התובעת, מוטלת עליה החובה להסביר לתובעת את הסכנות שבטיפול ולקבל את הסכמתה המודעת לטיפול (ר' ת.א. (י-ם) 13318/06 האמור בפיסקה 17).

38. בתצהיר התובעת נכתב לעניין זה כך :

"4. נבהלתי מאוד וגיליתי לתדהמתי שהנתבעת גרמה לי לחור (כויה עמוקה) בפנים, כשהיא משתמשת ללא כל הסבר או הסכמה שלי במכשיר מסוג "דרמו פלאש", שהינו, כפי שהוברר לי בדיעבד, מכשיר להסרת שיער".

39. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת לעניין זה והשיבה כך (ר' עמ' 10 לפרו' הדיון):

"ש: את טוענת בסעיף 4 שהטיפול בכשיר הדמופלש נעשה ללא הסכמה וללא הסבר כלשהו מצד הנתבעת.

ת: נכון.

ש: מה שאת טוענת למעשה שבשום שלב לא ידעת שהיא הולכת לעשות שימוש במכשיר.

ת: לא ידעתי בשום שלב. הסיכום היה שהיא עושה לי טיפול שמונה טיפולים במשחות בלבד.

ש: את רוצה להגיד לי שמעולם לפני שנגרמה לך הכוויה לטענתך לא ידעת על קיומו של מכשיר כזה.

ת: לא ידעתי.

ש: את רוצה להגיד לי שהנתבעת החליטה על דעת עצמה בלי התראה מראש פתאום, לעשות לך על הפנים שימוש במכשיר.

ת: נכון.

ש: זה נשמע לך הגיוני.

ת: כן. היא עשתה לי על פי החלטה שלו. לא נאמר והוצע לי שום דבר. הייתי עם עיניים עצומות שכבתי על מיטת טיפולים..

40. הנתבעת טוענת כי המליצה לתובעת לעבור טיפול בחומרים של חברת ג'רנטיק. לדבריה, סוכם על סידרה של שמונה תשלומים כאשר בנוסף הציעה לתובעת טיפול במכונת דרמו פלש לצורך ריפוי וטיפול פצעי האקנה.

בחקירתה הנגדית של הנתבעת ציינה כי בסוף הטיפול הראשון אמרה לה כי מאחר וקנתה סידרה של שמונה טיפולים תיתן לה במתנה טיפול במכונת הדרמו פלש וכי נתנה לה את הטיפול במסגרת הטיפול השני.

כך, בעדותה של הנתבעת ( ר' עמ' 19 לפרו' הדיון):

"ש: מתי בדיוק הסברת לעליזה על הסיכונים במכשיר.

ת: לעליזה עשיתי שני טיפולים בטיפול הראשון, עשיתי לה טיפול במוצרי ג'רנטיק ובמהלך השעה וחצי סיפרתי לה שיש מכשיר שיודע לרפא אקנה יותר מהר. מאחר והיא קנתה סידרה של שמונה טיפולים, אמרתי לה שאני אתן לה את הטיפול הנוסף הזה במתנה כי יש לי את המכשיר, לא איכפת לי לעשות כג'סטה.

ש: על זה סיפרת לה במהלך הטיפול הראשון.

ת: כן. בסוף הטיפול השני אחרי שקיבלה את כל הטיפול במוצרי גרנטיק והעור שלה היה רווי עד אפס מקום עברה למיטת טיפולים שנמצאת בחדר שעווה מהמיטת טיפולים בחדר קוסמטיקה ושם היא קיבלה טיפול במכשיר דרמופלש אחרי שהסכימה לקבל אותו. זה טיפול שעלה 100 ₪.

ש: מתי הסכימה ?

ת: היא לא הייתה עוברת למיטה אחרת אם לא הייתה מסכימה.

ש: זאת אומרת לא שאלת אותה מפורשות.

ת: שאלתי אותה מפורשות. היא רצתה את הטיפול הזה.

ש: מה אמרת לה?

ת: לא זוכרת.

ש: אבל את זוכרת שנתנה את ההסכמה שלה.

ת: כן.

41. כאשר נשאלה הנתבעת מה הסבירה לתובעת מבחינת הסיכונים של המכשיר הסבירה כי למכשיר לא היו סיכונים. כך בעדותה של התובעת ( ר' בעמ' 19 לפרו' הדיון):

"ש: לפני שטיפלת בתובעת הסברת לה את הסכנה שיש במכשיר.

ת: כן.

ש: מה מהסברת.

ת: הסברתי שהמכשיר מטפל באקנה ברמה התת עורית שלו. מה שאומר שברגע שמשתמשים במכשיר האקנה מתעצם ויוצא החוצה ואז הוא מחלים.

ש: לגבי הסכנות.

ת: זה הסכנה היחידה. אין סכנות במכשיר.זו תופעת לוואי ולא סכנה.

ש: שאת עברת הדרכה לא הסבירו לך את הסכנות.

ת: אין סכנות במכשיר.

ש: אם אני אומרת לך שמשתמשים במכשיר צריך לכסות את העיניים של המטופל.

ת: לא. זה לא מכשיר לייזר. כל לקוח המלצתי לו לעצום את העיניים כי זה לא נעים לראות את האור."

42. עולה מן האמור, כי הנתבעת סברה כי אין במכשיר סיכונים וממילא עולה מדבריה, כפי שצוטטו לעיל, כי לא הסבירה לתובעת לגבי מהותו של הטיפול וכן לגבי סיכונים אפשריים אלא רק לגבי תופעת לוואי לפיה, האקנה מתעצם ולאחר מכן מחלים, בשל אופן פעולת המכשיר.

הטענה של הנתבעת בעדותה, כי התובעת עברה ממיטה בחדר טיפולים אחד למיטה בחדר טיפולים אחר, לצורך הטיפול במכשיר הדרמופלש, הועלתה על ידה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית ולא צויינה בכתב ההגנה או בתצהיר שהוגש על ידה.

גירסה נוספת זו שהועלתה לראשונה במהלך העדות אף פועלת כנגד המהימנות שניתן ליחס לנתבעת.

לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי הנתבעת הסבירה לתובעת כנדרש את מהותו של הטיפול באמצעות המכשיר אותו הציעה לה לעבור והסיכונים האפשריים.

43. משלא ניתנה הסכמה מדעת, די בכך כדי להטיל על הנתבעת אחריות בנזיקין כלפי התובעת בגין התוצאות של השימוש במכשיר.

44. התובעת טוענת לכליאת שווא.

לטענתה, לאחר שנכוותה, הנתבעת נעלה את המקום ודרשה ממנה את התשלום עבור הטיפול.

הנתבעת מכחישה את הטענות.

לדבריה, רק הכניסה הראשית למכון נעולה, בשל כך שהמכון נמצא בסמוך לתחנה המרכזית.

לאחר ששמעתי את הצדדים, לא שוכנעתי כי הייתה לנתבעת כוונה לכלוא את התובעת ואינני מקבלת את הטענה כי נגרמה כליאת שווא של התובעת.

הנזק

45. התובעת טוענת לנזקים של הפסדי השתכרות לעבר.

התובעת טוענת כי לאחר אירוע הנזק, הייתה באי כושר במשך כחודש ימים ונגרמו לה הפסדים בשל ימי היעדרות מרובים וטיפולים שעברה בתל השומר.

התובעת מציינת כי עובר לתאונה עבדה בשלושה מקומות עבודה בשכר כולל של כ-8,700 ₪.

כמורה גננת השתכרה סך של 3,400 ₪ ברוטו, כגננת תומכת דרך ארגון הג'וינט השתכרה כ-2,500 ₪ ברוטו ובמועצה הארצית למניעת תאונות כמנהלת עצמית לנהיגה מונעת השתכרה כ-2,800 ₪ ברוטו לחודש.

46. התובעת צירפה תלושי שכר מחודש דצמבר 2006 ומחודש ינואר 2007 שמהם ניתן לראות ירידה בשכר שהרוויחה בצהרון מדצמבר 2006 לינואר 2007 (מסך של 3,403 ₪ לסך של 2,446 ₪), וכן תלושים מהמועצה הלאומית למניעת תאונות מחודש דצמבר וחודש ינואר שבהם רואים ירידה מסך של 2500 ₪ לסך של 1,180 ₪.

התובעת מבקשת מבית המשפט להעמיד ראש נזק זה בסך של 8,700 ₪.

בסיכומי הנתבעת מצוין, כי התובעת צירפה אישורי מחלה בגין 11 ימים בלבד.

47. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים ומאחר והתובעת אכן נזקקה לטיפולים וקיבלה ימי מחלה לתקופה של 11 יום, אני מוצאת כי נגרמו לה הפסדי השתכרות לעבר בסך של 4,000 ₪.

48. התובעת טוענת להפסד השתכרות לעתיד.

לטענתה, הנכות שהועמדה בהתאם להסכמת הצדדים על שיעור של 7.5%, גורמת לפגיעה בכושר ההשתכרות שלה.

התובעת טוענת כי יהיה בכך כדי לצמצם את מספר מקומות העבודה אשר יהיו פתוחים בפניה בעתיד ובפרט כאשר מדובר באישה צעירה העובדת במקצוע הוראה. התובעת מבקשת לפצות אותה בסך של 30,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

49. בסיכומי הנתבעת צוין כי מדובר בהיפר פיגמנטציה ולא בצלקת מכערת וכי ניתן להסתיר זאת באמצעות איפור. לפי הנטען, מדובר בנכות אסתטית מזערית אשר איננה פוגעת בכושר השתכרותה של התובעת ואף לא פגעה בהשתכרותה מאז המקרה בשנת 2007 ועד להיום.

50. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בשים לב לעיסוקה של התובעת ולכך שמדובר בנכות פלסטית בשיעור נמוך, אני מוצאת כי הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד של התובעת כתוצאה מהצלקת הינה נמוכה. אני מעמידה את הפיצוי בגין אובדן הפסדי השתכרות לעתיד, על דרך האומדנה, על סך של 7,000 ₪.

51. התובעת טוענת לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרם לה.

התובעת מדגישה בסיכומיה כי יש להביא בחשבון את המשמעות של צלקת בפנים שעה שמדובר באישה צעירה דתיה ובלתי נשואה. בתצהירה פירטה התובעת לגבי כך שבעקבות הצלקת נמנעה ממפגשים עם בני המין השני, דבר שהקשה עליה למצוא שידוך.

בסיכומי התובעת צוין כי למרות שהתובעת לא ביקשה כי תקבע לה נכות פסיכיאטרית, הרי שסבלה ונזקקה לעזרה פסיכולוגית. בהתאם לעדותה, אחיה שהינו פסיכולוג קליני בצה"ל, סייע לה לקבל טיפול.

בסיכומי הנתבעת צוין כי כלל לא צורפו אסמכתאות לעניין הטיפול הפסיכולוגי וכי אין לפצות את התובעת בעניין זה.

התובעת טוענת כי יש לפצותה בגין כאב וסבל בסך של 100,000 ₪. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי יש להעמיד את הפיצוי על סך של 15,000 ₪.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ואף התבוננתי בתובעת ובתמונות שצורפו על ידה, ובשים לב לכך שאכן מדובר בצלקת במרכז הפנים ויחד עם זאת כיום האיפור מסייע להסתרת הצלקת, אני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 35,000 ₪.

52. התובעת טוענת כי יש לפצות אותה בגין הוצאות לעבר ולעתיד וזאת בשל הוצאות של נסיעה לטיפולים ובחזרה וכן בגין שימוש בתכשיר למריחה בפנים שעלותו כ-250 ₪ המספיק לחודש לערך. התובעת צריפה קבלות מועטות לגבי רכישת משחות.

בסיכומיה, מציינת התובעת כי יש לפצות אותה בשל ההוצאות בסך של 200,000 ₪ כאשר לטענתה ההוצאות לעבר בגין התכשיר שציינה מסתכמות בסך של 21,000 ₪.

הנתבעת מציינת בסיכומיה כי התובעת נסעה לחמישה ביקורים בבית חולים תל השומר בהתאם לגיליון המעקב שצירפה לתצהירה, ולכן הוצע כי ישולם לה בגין כך סך של 500 ₪.

53. בכל הנוגע לתכשיר המריחה על הפנים, התובעת צירפה קבלות בגין תרופה נגד כוויות, שלוש קבלות משנת 2007 וכן קבלה בדבר קניית ויטמין E בחודש פברואר 2007 וקניית קרם הגנה מיום 21.11.11.

54. כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית מדוע לא צירפה את הקבלות השיבה כך (ר' עמ' 16 לפרו' הדיון):

" ש: את מציינת בתצהירך שאת עושה בשימוש קבוע של תכשיר מריחה בעלות 250 ₪. מה שמו של התכשיר.

ת: TRIO S מציגה את המישחה. זה תכשיר שד"ר שמר המליץ לי לשים את זה על הפנים ועל הכווייה כדי שהכוויה לא תהיה אדמומית ויגן עליי מפני השמש.

ש: מתי המליץ?

ת: שהייתי אצלו בביקורים אחרי שקר המקרה. גם אצלו ביקרתי ולא לקחתי אישור.

ש: משנת 2007 עד היום כמה פעמים קנית את המכשיר.

ת: בערך כל חודש ימים אני קונה אותו כי אני צריכה למרוח אותו. לפעמים מס' פעמים ביום.

ש: אני הסתכלתי על הקבלות שצירפת בתצהיר שלך. צירפת לתצהיר שלך קבלה על קנייה בשם קלוקוט לכוויות שקנית אותה, שרכשת בינואר 2007 .

ת: זה המישחה הראשונית שד"ר חיט המליץ לי עליה והוא נתן לי אפילו את הקבלה וקניתי מקופת חולים.

ש: צירפת קבלות מינואר 2007 ופברואר 2007 ואפריל. צירפת קבלה על ויטמנים מפברואר 2007 ואחרי כן עוד קבלה אחת של קרם הגנה מנובמבר 2011. איפה כל הקבלות שלך של הקנייה של הטריו ס משנת 2007 עד שנת 2013. איפה כל הקבלות האלה.

ת: אני נתתי את כלמה שהגשתי, הגשתי לעו"ד. מה שיכולתי צילמתי, מה שיכולתי וגם נמחקו לי ולא צילמתי מהר. אני באה עכשיו לעבוד עליך. TRIO S יש קבלה על 249 ₪.

יש קבלות שנמחקו. אני במירוץ אחרי לקנות דברים ולמצוא בבית מרחקת בשער הגיא וכל פעם קונה שם את התכשיר , מביאים לי קבלות, אין לי מכונת צילום, הקבלות נמחקות, מה שיכולתי אספתי. מה אני משקרת אני קונה מכספי. עדיין הצלקת נמצאת והגב' אילנית אמרה שתעבור ולא עברה."

55. מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי התובעת, עולה כי הרופאים המליצו לה להשתמש במסנן קרינה בעת חשיפה לשמש.

התובעת לא הצביעה על המלצה בכתב לעשות שימוש במשחה שלדבריה היא רוכשת מידי חודש בעלות של כ-250 ₪. כמו כן, למרות שהתביעה מתנהלת משנת 2010 וניתן היה לצפות שיצורפו קבלות ככל שהמשחה נרכשת מידי חודש, הדבר לא נעשה.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי התובעת אכן נזקקה ותזקק לחומרים נגד חשיפה לשמש יותר מאדם רגיל, וכן למשחות ולחומרים לצורך כיסוי סימני הכוויה על הפנים, לפיכך אני פוסקת לה בגין ההוצאות לעבר ולעתיד סך כולל של 10,000 ₪.

56. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסך של 56,000 ₪ וכן הוצאות משפט (אגרת משפט וכן הסך ששולם על ידה למומחה מטעמה בגין חוות הדעת) וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.