מבוא וטענות הצדדים:

1. בפני תביעה על סך 8,617 ₪ וביסודה דרישת התובעת לפצותה בגין נזקים שנגרמו לחלקו הקדמי של רכבה מסוג רנו מגאן, בו נהגה מטעמה הגב' שירה ויקטור, וזאת במסגרת תאונת דרכים מיום 5.7.09 שהתרחשה ברחוב אברהם רוזנטל שכונת בית חנינה שבירושלים, בין רכב התובעת לבין משאית הנתבעות אותה נהג הנתבע 1 אשר הועסק בעת הרלוונטית אצל הנתבעת 2 אשר ביטחה את המשאית לנזקי צד ג' אצל הנתבעת 3.

2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות לתאונה בלבד. התובעת, באמצעות הנהגת מטעמה על פי הודעתה הטלפונית על התאונה ובמסגרת עדותה בפני בית המשפט, טוענת כי התאונה התרחשה בעקבות נסיעת המשאית לאחור. לטענתה בעת שהיא נסעה עם רכבה מאחורי המשאית בכביש בעלייה בשכונת הר נוף בירושלים, עצרה לפתע המשאית מרחק שבין שניים לשלושה מטרים מלפניה והחלה בנסיעה לאחור על מנת ככל הנראה להיכנס לחניה שבצד ימין לדרך. היא צפרה לנהג המשאית אך זה לא שהה לצפירותיה והתנגש בה עם המשאית מקדימה תוך כדי מהלך ביצוע הנסיעה לאחור. לטענתה, לאחר התאונה יצא הנתבע 1 מהמשאית והתנצל על אשר אירע והודה בפניה כי לא ראה את רכבה. עוד לטענתה היא אמנם לא ראתה את אורות הרברס של המשאית אך ראתה אותה נוסעת לעברה וגם שמעה את צפצופי הנסיעה שלה לאחור. מוסיפה נהגת התובעת וטוענת כי עמה ברכב ישב אחיה אשר מתגורר בוושינגטון וכסיבה לאי עדותו עימה.

2. הנתבעים, באמצעות הנתבע 1, מכחישים את אחריותם לתאונה. לטענתם, התאונה אירעה בעקבות אי שמירת מרחק של נהגת התובעת מהמשאית כאשר זו כלל לא נסעה לאחור. במסגרת עדותו העיד הנתבע 1 כי התאונה אירעה בעת שהמתין עם המשאית בעלייה ברמזור. לפתע שמע קול של נגיעה במשאית, הוא ירד ממנה, וביקש מנהגת התובעת לעמוד בצד הדרך לאחר הכיכר. באשר לנטען נגדו, טען זה כי הוא כלל לא נסע לאחור, במשאית מותקנת מצלמת רברס שמאפשרת לראות רכבים מאחור ועל כן לא סביר שהוא פגע ברכב התובעת. עוד טען זה כי נהג במשאית בעלת גיר אוטומטי ועל כן אין אפשרות שהדרדר לאחור ושלהערכתו מהירות נסיעת רכב התובעת הייתה בסביבות ה-30 קמ"ש בעת שזה פגע במשאית מאחור.

3. בסיכומיה מבקשת התובעת להסתמך על עדות הנהגת מטעמה אשר לטענתה הותירה רושם אמין ביותר. לטענתה עדותה שיקפה את המציאות העובדתית על יתרונותיה וחסרונותיה ועובדת אי עדות אחיה נעוצה במקום מגוריו. מאידך לטענתה, הנתבע 1 אשר לא טרח להתייצב לישיבות בית המשפט אליהן זומן כדין והתייצב בסופו של דבר באמצעות צו הבאה, כראייה לחוסר אמינותו, העיד באופן מגמתי וכללי ומן הסברה. עוד נטען כי טבעי שברצותו להיכנס לחניה הוא יטה מבטו הצידה ולא אל עבר מצלמת הרברס וכי אין כל היגיון שנהגת התובעת לא תבחין במשאית העומדת מולה ותפגע בה. כן נטען לסיום כי גרסתו של הנתבע 1 בדבר עמידה ברמזור הינה גרסה חדשה שלא בא זכרה מעולם.

4. לכך משיבים הנתבעים בסיכומיהם כי לא הוכחה גרסת נהגת התובעת לנסיעת המשאית לאחור שכן ובין היתר לא נראו על ידה אורות הרברס של המשאית וטענתה בדבר רצון המשאית לחנות הינה מן הסברה. הנתבעים גם מבקשים להסתמך על העובדה שאח התובעת לא הובא לעדות כהוכחה לכך שהיה פועל הדבר לרעת התובעת. באשר לעדות הנתבע 1, נטען כי עדותו תאמה את הודעתו הכתובה לאחר התאונה וכי מדובר בעד שהינו חף מאינטרס בתוצאת התביעה היות והוא כלל אינו עובד שנים אצל הנתבעת 2. לטענתם, גרסת הנתבע 1 מתיישבת באופן הגיוני עם מכלול הראיות שבתיק יותר מאשר גרסת נהגת התובעת, הנתבע 1 העיד באופן מהימן אשר תאם כאמור את הודעתו על התאונה וזאת בשונה מעדות נהגת התובעת. באשר לאי התייצבותו בדיונים שקדמו לעדתו, לעניין זה משיבים הנתבעים כי נבצרותו של הנתבע 1 מהדיונים נבעה מהטעם שהוא לא קיבל הודעה על דיונים אלה היות וכתובתו העדכנית שונה מהכתובת שבה נמסרו הזימונים לדיונים כעולה מדברים שנאמרו על ידו בעניין זה בעדותו. עד כאן, עיקרם של טענות הצדדים.

החומר הראיתי:

5. בפני בית המשפט הונחו בין היתר הראיות הבאות הדרושות לו להכרעה:

• כתב תביעה על נספחיו לרבות חוות דעת שמאי התובעת על תמונות צבע של הנזקים לרכבה .
• כתב הגנה.
• הודעות הנהגים על התאונה.
• פרוטוקול דיון הוכחות מיום 8.6.15 במסגרתו העידה נהגת התובעת בלבד כיוון שהנתבע 1 לא התייצב לדיון ועל כן הוצא כנגדו צו הבאה ופרוטוקול הדיון מיום 23.6.15 במסגרתו העיד הנתבע 1 לאחר שהתייצב במסגרת צו ההבאה שהוצא כנגדו.
• סיכומי הצדדים בכתב לתיק.

דיון ומסקנות:

6. שאלה מרכזית זו עומדת להכרעת בית המשפט ובעטיה להסיק האם ניתן לקבוע על סמך חומר הראיות שבתיק כי משאית הנתבעים נסעה לאחור ופגעה בכך ברכב התובעת שעמד מאחוריה או שמא מדובר בטענת בדים שלא הוכחה. שאלה זו שאלה שבעובדה היא התובעת לשכנע את בית המשפט בצדקתה וזה תפקידו להכריע בה בהסתמך על חומר הראיות שבתיק מטעמם של בעלי הדין והתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים. ככל שיטה בית המשפט להסיק כי כך הוכח לכל הפחות על פי מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי התביעה תתקבל.
מאידך ככל שיוסק אחרת או ככל ימצא "ספק ראייתי שקול" במאזן ההסתברויות , היינו כאשר לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לדחות את התביעה. (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (ניתן ביום 5.5.13).

מהכלל אל הפרט:

7. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיונים שבפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בראיות שהונחו בפניי אני קובע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. אני נותן אמון בעדות נהגת התובעת ומעדיף על פניה את עדות הנתבע 1.

עדות נהגת התובעת תאמה את הודעתה אשר ניתנה שלא בשיהוי אלא למחרת התאונה. עדותה הייתה עקבית בנוגע לנסיעת המשאית לעברה לאחור כאשר רכבה עמד ולא נסע, תוך הדגש לפרט מהותי שהתגלה מעדות הנתבע 1 כנכון והוא עובדת תוואי הדרך בעלייה, דבר שיש המצביע על אפשרות סבירה לנסיעת המשאית לאחור. העדה התייצבה לעדות כפי שזומנה ומסרה פרטים המעידים על יושרה שלא מתוך רצון לייפות את המציאות לטובתה כדוגמת זה שלא הבחינה באורות הנסיעה לאחור של המשאית אך בה בעת ראתה את נסיעת המשאית לעברה. עדותה תואמת גם את הנזקים ברכבה. בעניין זה, ניתן להיווכח בקמט במרכז קורת הטמבון הקדמי, במקום עליו דיווחה נהגת התובעת כמקום הפגיעה ברכבה מיד לאחר התאונה. קמט שכזה, לאמור, נזק יחסית מינורי לטמבון במרכזו, אינו עומד בקנה אחד עם עדות הנתבע 1 בדבר נסיעת רכב התובעת במהירות מוערכת של כ-30 קמ"ש אל עבר המשאית העומדת ופגיעה בה מאחור. הגיוני לגמרי כי לו אכן נסעה נהגת התובעת קדימה ופגעה במשאית העומדת מלפניה היינו צפויים לראות נזק גדול יותר בטמבון. דווקא העובדה שנותר ברכב התובעת נזק יחסית מינורי היא לבדה מלמדת כי משאית הנתבעים נסעה מטרים ספורים על מלוא כובד משקלה בנסיעה איטית לאחור וגרמה לנזק שכזה כעדות נהגת התובעת. זאת ועוד, הותרת בקע במרכזו של הטמבון מחזקת את האפשרות שהמשאית נמצאה בזווית מה מלפני רכב התובעת בעת התאונה כעדות נהגת התובעת בדבר ההבנה כי ברצון הנתבע 1 היה להיכנס לחניה בצד ימין של הדרך ואין היא מתיישב עם פגיעה חזיתית של רכב התובעת במשאית מאחור. בהקשר לכך, לו היה רכב התובעת פוגע במשאית הנתבעים העומדת כנטען ברמזור, האפשרות לקריסת הטמבון פנימה הינה אפשרות סבירה יותר מאר הנזק שנותר בפועל.

8. עדות הנתבע 1 לעומת זאת הייתה שונה. הוכח בה חוסר עקביות והסקת מסקנות מאוחרת שהינה תוצר לוואי של התאונה בראייה לאחור. כך למשל, בפתח עדות זו נטען כי התאונה אירעה בעת עמידת המשאית ברמזור. טענה מהותית זו חרף חשיבותה למארג גרסת ההגנה כלל לא באה לעולם אלא לראשונה במסגרת עדות זו של הנתבע 1 [ לדברים אין זכר גם בטופס ההודעה של הנתבע 1] ועל כן היא מעמידה בסימן שאלה את מהימנותה. זאת ועוד, לא התרשמתי באמת כי הנתבע 1 איתן בדעתו בדבר פגיעת רכב התובעת ברכבו מאחור. עדותו בעניין זה כפי שצוין נסמכה בעיקר על השימוש שהוא עושה דרך קבע במצלמת הרברס שבמשאית כאפשרות מונעת פגיעה ברכבים מאחור. אין מדובר בעדות ישירה כי אם מסתברת כאמור מתוך הלך רוח שקשור בהסקת מסקנות מאוחרת שאינה תלויה בנסיבות האמתיות של האירוע. לו היה איתן הנתבע 1 בעמדתו כי לא נסע לאחור ורכב התובעת פגע בו בעמידת המשאית, צפויה הייתה לטעמי עדותו להתרכז בעובדה פשוטה זו ולא בסובב לה. העובדה שמרכז הכובד של עדות הנתבע 1 התרכז בשימוש התדיר במצלמת הרברס כאמצעי למניעת תאונות, מלמדת על בריחה מן המציאות תוך כדי שימוש באמתלות חיצוניות ועקיפות שלא על דרך המציאות לאשורה. לא התרשמתי מעדות זו על כן כי ניתן לשלול את גרסת התובעת בדבר נסיעת המשאית לאחור כאשר הן עובדת תוואי הדרך המוצג בעלייה, עובדת תצורת הנזקים ברכב התובעת, וחולשת עדות הנתבע 1 כמובהר לעיל, פועלים ביחד ולחוד לרעת הנתבעים בהתאם לחיזוק משקל עדותה של נהג התובעת. זאת ועוד, הוכח כי נהגת התובעת מסרה הודעה על התאונה למחרת התרחשותה. עדותו של הנתבע 1 לימדה כי הוא מסר הודעה על התאונה למעסיקו אשר לטענתו טיפל בכך. הודעת הנתבע 1 על התאונה שהוגשה לתיק באיחור ניכר לאחר הוראת בית המשפט בנדון, מלמדת על דיווח של מספר חודשים מאז התרחשות התאונה [ כמופע במועד משלוח ההודעה בפקס' כנקוב בה], דבר המלמד כי זו נשלחה ככל הנראה בעקבות פניית התובעת בדרישת פיצוי לנזק שנגרם לרכבה ומטיל על כן ספק בעמידת הנתבעים אחר גרסתם.

9. הנתבעים טוענים כי ברכב התובעת ישב אחיה של הנהגת ואי הבאתו לעדות פועלת לרעתה. אין דעתי בעניין זה כדעתם. לא התרשמתי כי לתובעת היה אינטרס בהסתרת עדות זו של האח עד כדי כך שזו הייתה מטה את מאזן ההסתברויות לרעתה. עובדת המצאות האח ברכב לא הוסתרה על ידי נהגת התובעת, היא נאמרה על ידה בעדותה ועל כן חזקה היא , בפרט שעל פניו מדובר בעדה חסרת אינטרס, שמדובר בעדות מהימנה שאין אינטרס באי הבאתו לעדות של האח עומד מאחוריה. זאת ועוד, האפשרות שעדות האח הייתה מטה את השכם לטובת הנתבעים נראית לי אפסית עד לא הגיונית וזאת הן לנוכח הראיות החיצוניות שבתיק כפי שתיארתי לעיל והתרשמותי מעדות נהגת התובעת לבדה והן לנוכח הסברה ההגיונית לגמרי שלא היה בה בכדי להפתיע את בית המשפט מקום בו מדובר בעד המקורב לנהגת הרכב אשר סביר כי היה מעיד פחות או יותר כמוה וחקירתו הנגדית כמו חקירתה של אחותו לא הייתה משנה מאומה. העובדה שמדובר במי שמתגורר לכאורה בחו"ל דרך קבע והקושי על כן במתן עדותו לצד הצורך בייעול ההליכים בתיק אלה, נראית בעיניי במקרה זה הרבה יותר הגיונית מאשר האפשרות שעדותו נבעה ממניעים ראיתיים. לצד כך יש לזכור כי הנתבע 1 לא טרח להתייצב לעדות לדיונים אליהם הוא זומן ועל כן הוצא כנגדו צו הבאה. טענתו כי לא ידע על הדיונים אליהם זומן מעלה תהיות שהרי צו ההבאה שנשלח אליו והתקבל בוצע בכתובת שבה לכאורה בוצע הזימון לדיונים אלה ובכל מקרה וכעולה מעמדת ב"כ הנתבעים בדיון מיום 29.12.15 אליו גם לא התייצב לא ברור הכיצד זה הפקיד הנתבע 1 כספים כתנאי לביטול צו ההבאה שהוצא כנגדו עובר למועד זה ובכל זאת לא טרח להתייצב לדיון?. אשאיר שאלה זו בצריך עיון שכן די במוסק לעיל, בכדי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה לקבלת התביעה.

סוף דבר,

10. אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר שנתבע בגין התאונה בסך 8,617 ₪, בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד כחוק מיום התאונה, הוצאות שכ"ט עו"ד ע"ס 3,500 ₪, שכר עדות נהגת התובעת בסך 500 ₪ כפי שנפסק בדיון מיום 8.6.15 ואגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק בסך 347 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ו, 22 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.