1. התובע יעקב לוי יליד 1989 נפגע בתאונת דרכים ביום 9.9.1995 .

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות על פי חוק הפלת"ד.

בהתאם לחוות הדעת הרפואיות של מומחים שמונו מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ובתחום הנוירולוגי – לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

2. ראיות הצדדים:

מטעם התביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע יעקב לוי; תצהיר עדות ראשית של האם נעמי לוי וב"כ התובע זימן לחקירה נגדית את המומחית הרפואית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר סילבנה פניג.

3. התובע טוען בתצהירו כי ביום התאונה רכב על אופניים, הגיע למעבר חציה, הסתכל

ימינה ושמאלה ולא ראה רכב, ירד לכביש ונפגע בעוצמה על ידי רכב פרטי: "אני זוכר שעפתי לשמשה והיא נשברה ומשם נחתת בחוזקה על הרצפה." (סעיף 3 לתצהיר).

בהמשך התצהיר מתייחס התובע לזיכרונותיו מהשהייה בבית החולים: "הייתי מאוד קטן בזמן התאונה ..." והתנהלותו לאחר אירוע התאונה, פחדים וסיוטים המלווים אותו מאז (סעיפים 4-10 לתצהיר).

התובע מתאר כאבי ראש, סחרחורות, קשיי ריכוז בלימודים, התקפי עצבים, דיכאונות ומצבי רוח משתנים מהם הוא סובל לטענתו עד היום (סעיפים 11-19 לתצהיר).

בשולי התצהיר שנחתם ביום 9.7.12, מבהיר התובע כי הוא מנסה לשקם את חייו, לומד "על מנת להיות קבלן בניין, יש לי שאיפות בחיים, אני הולך לשיעורי תורה, אני מעוניין באורח חיים בריא ופועל לשם כך." (סעיף 20 לתצהיר).

4. בחקירה נגדית בישיבת יום 9.7.14, התברר כי התובע מתגורר בארצות הברית: "הולך

ובא. בארצות הברית אני גר בהוואי, עובד בעגלות, יש לי הרבה חברים שם."

(עמ' 17 לפרו').

בהמשך החקירה עומת עם פרטים שנמסרו בתצהירו לראשונה מבלי שהוזכרו בתיעוד מזמן אמת ובכתב התביעה (עמ' 18 לפרו') וכן עם רקע רפואי קודם המעיד על אותן תופעות של סיוטים ובעיות התנהגות גם לפני אירוע התאונה (עמ' 19 לפרו').

5. אמו של התובע נעמי לוי, מתארת בתצהירה את זירת התאונה אליה הוזעקה לאחר

ששמעה כי בנה נפגע בעודו רוכב על אופניים, הליווי לבית החולים והתנהגותו המדאיגה של התובע כתוצאה מהמכה שקיבל בראש (סעיפים 5-10 לתצהיר).

האם טוענת כי לפני אירוע התאונה התובע היה ילד רגיל ופעיל ללא כל בעיה והשתנה "מהקצה אל הקצה" בעקבות התאונה (סעיפים 13-22 לתצהיר).

6. בחקירה נגדית עומתה עם תיעוד של נוירולוג המתייחס להפרעות בשינה ובהתנהגות

ומעקב פסיכיאטרי לפני אירוע התאונה, אך לטענתה זה ארע לאחר התאונה ובגין הגירושין (עמ' 21 לפרו').

7. לציין כי התובע ואמו מתייחסים בתצהיר העדות הראשית לשהותו של התובע בפנימיה

מכיתה א' שם ליווה אותו מדריך בשם שלומי גבאי, אשר תצהיר מטעמו הוכן, אך לא הוגש כראיה מאחר והוא לא התייצב למתן עדות בבית המשפט.

8. חוות דעת המומחים:

בחוות הדעת של ד"ר סילבנה פניג, מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר מיום 2.2.12, ישנה סקירה של התיעוד הרפואי; הבדיקה; השיחה עם האם; היסטוריה אישית ומשפחתית מתוך התיעוד; תאור התאונה לפי האם; תיעוד נפשי ונוירולוגי קודם לתאונה; תולדות המקרה (מיום התאונה 9.9.95 דוחות לימודים, תיעוד נפשי מן מהפנימיה); בדיקה פסיכיאטרית וסיכום ודיון:

"בן 22, רווק, עובד בעבודות מזדמנות.

במהלך לקיחת האנמנזה והבדיקה התגלה פער גדול מאוד בין המידע שהתקבל מפי האם ומפי הנבדק לבין החומר הרפואי המצוטט בהרחבה בגוף חוות הדעת. גם מבחני האמינות מראים בעיתיות במתן המידע.

לפי הבדיקה ומקורות שונים של מידע התרשמתי שמדובר באדם צעיר עם פוטנציאל של אינטלגנציה טובה ואף מעל לממוצע בשטחים מסוימים ויכולת טובה ליצירת קשר בינאישי שבגלל התנאים הסביבתיים בתקופה קריטית להתפתחות ובגלל מבנה נפשי לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו. יתירה מזאת, הוא מראה סימניים של הפרעה רגשית עוד קודם לתאונה, הפרעה שהביאה אותו להערכה ולניסיונות טיפול ולבסוף להוצאתו למסגרת פנימייתי.

לא נראה שלתאונה יש השפעה על מהלך ההתפתחות של ההפרעה הרגשית. בעיות רגשיות קשות הקדימו את התאונה, כולל סיוטים. יש דיווח על תלונות לא ספציפיות שנקשרו לתאונה (כאבי ראש וכאבי בטן) רק חודשיים לאחריה ולאחר מכן שנתיים ללא תעוד של בעיות כלשהן הקשורות לתאונה. מכל התעוד העשיר שצוטט בהרחבה על ידי התאונה כמעט ולא מוזכרת.

אין אבחנה של PTSD והאבחנות הן של הפרעות קשב, ציקלוטימיה והפרעות התנהגות.

מסקנות

1. יש תיעוד של הפרעות רגשיות לפני התאונה.
2. אין להערכתי קשר סיבתי בין מצבו הנפשי הנוכחי ונכותו לבין התאונה שעבר."

9. בחוות הדעת של ד"ר רחל הרינג מומחית לנוירולוגיה וכאבי ראש, מיום 17.9.13, ישנה

התייחסות לתיעוד הרפואי ולמסמכים; פרטי המקרה; בבדיקה; סקירת המסמכים הרלבנטיים ודיון וסיכום:

"מר יעקב לוי בן 24 שנים. בתאריך 09/09/95 נפגע בתאונת דרכים בה נחבל בראש ובברך שמאל ללא איבוד הכרה, ללא אמנזיה. בדיקה נוירולוגית היתה תקינה. נצפתה נפיחות בראש מאחור. מקץ חודשיים נבדק בחדר מיון בגין כאבי ראש, אשר התחזקו בימים האחרונים, והפרעות בראיה צדדית. בדיקה נוירולוגית היתה תקינה. הופנה לבדיקות נוירולוג, רופא עיניים ובדיקת CT ראש.

נבדק במרפאה בשל תלונות על כאבי ראש והופנה לרופא עיניים ולנוירולוג. היה במעקב נפשי וקבל טיפולים בהתאם. כ-9 שנים אחרי התאונה נבדק עקב כאבי ראש שהחמירו בשבוע שקדם לבדיקה. בדיקה נוירולוגית – ללא סימני חסר. מקץ 3 שנים נוספות התלונן על סחרחורות וכאבי ראש חזקים. נבדק על ידי נוירולוג. בדיקה נוירולוגית היתה תקינה.

מעברו מעקב במרפאה לבריאות הנפש לרבות אבחנה ADHD.

בפני העלה מר יעקב לוי תלונות בדבר כאב ראשי והפרעות בקשב ובריכוז, כמתואר בפרק פרשת המקרה. הבדיקה על ידי היתה תקינה. לא התרשמתי מחומרת תלונותיו של מר יעקב לוי בתחום הנוירולוגי או מכך שהן גורמות לו להפרעה תפקודית.

נוכח האמור לעיל, הריני סבורה כי מר יעקב לוי אינו סובל מנכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה שבנדון. מר יעקב לוי זכאי, מחמת הספק, לנכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש ולנכות זמנית בשיעור 10% למשך 11 חודשים נוספים בעקבות התאונה.

נכות זו מייצגת נאמנה את מכלול הפגיעה הנוירולוגית ממנה סבל מר יעקב לוי בעקבות התאונה שבנדון. אין לצפות לשיפור או להחמרה במצבו הנוירולוגי בעתיד והנבדק לא יזקק לטיפולים רפואיים בעטיין של התאונה שבנדון."

10. ב"כ התובע זימנה את המומחית הפסיכיאטרית ד"ר סילבנה פניג לחקירה נגדית.

לעניין הטענה בדבר קיומה של נכות או נזק נפשי לגביה אין התייחסות באשר לשיעורה בחוות הדעת, ענתה המומחית כי לא מצאה קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין התאונה ואף לא קיומה של פוסטראומה: "התאונה לא תרמה לנכות של התובע במקרה הנוכחי ולא הגבירה את התסמינים הנפשיים". (עמ' 22 לפרו').

המומחית חוזרת ומדגישה כי בדקה ובחנה את מלוא החומר שהובא לעיונה, תיעדה את הסימפטומים והסימנים ולפי התרשמותה המקצועית התאונה לא תרמה ולא היתה גורם לסטיה מהתפתחותו של התובע.

לשאלת בית המשפט הבהירה כי: "במקרה של התובע הזה, אין סימנים של פוסטראומה. לכן התאונה לא מהווה מקור לפוסטראומה." (עמ' 23 לפרו').

המומחית עומתה במהלך חקירה נגדית ארוכה וממושכת עם המימצאים המפורטים בחוות הדעת, האבחנות, אופן הבדיקה הפסיכיאטרית ולגירסתה: "התייחסתי לכל גורם שיכול היה להפריע להתפתחות התקינה של התובע סביב התאונה, התייחסתי לתאונה, התייחסתי לכל הגורמים מסביב. קראתי כל אינפורמציה שהגיעה כדי לקבל אם היו השפעות של התאונה. לצערי לא מצאתי. גם בדקתי את התאונה וגם בדקתי את הגורמים האחרים שהשפיעו בהתפתחות." (עמ' 25 לפרו').

11. טיעוני הצדדים בסיכומים:

בסיכומי ב"כ התובע נטען כי מאחר ונקבעה נכות זמנית בתחום הנוירולוגי, יש לפסוק פיצוי גלובלי ואילו בתחום הפסיכיאטרי לקבוע כי חוות הדעת "יוצרת עיוות דין חמור לנוכח מצב התובע ומעמידה בפניו שוקת שבורה אשר אינה תואמת את הקשר הנובע מפגיעת התובע בתאונה." (עמ' 3 ו- 4 לסיכומים).

נטען כי בחקירה נגדית של המומחית בתחום הפסיכיאטרי לא ניתן משקל לתאונה ויש לסטות מחוות הדעת ולאמוד את נזקי התובע על בסיס נכות תפקודית של 10% לפי חישוב אקטוארי של שכר ממוצע במשק בסך 513,194 ₪; הוצאות רפואיות 6,000 ₪; עזרה וסיעוד 50,000; כאב וסבל 18,000 ₪.

ב"כ הנתבעים מבססת את הסיכומים בכתב על מימצאי חוות הדעת בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי, לרבות התיעוד הרפואי עובר לאירוע התאונה וטוענת כי אין לקבל את הניסיון של ב"כ התובע לקשור את מצבו של התובע לתאונה נשוא התביעה.

בהעדר נכות צמיתה ו/או ראיה לנזק מיוחד כלשהו, מוצע פיצוי בגין כאב וסבל בלבד

בסך 5,000 ₪.

12. בתום שמיעת העדויות, עיון בכתבי בית דין, בפרוטוקול ובסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי

לקבוע על בסיס מארג הראיות כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגין התאונה נשוא התביעה.

בדקתי, בחנתי ושקלתי את מלוא הטיעונים והתוצאה הינה כי המימצאים והמסקנות בשתי חוות הדעת בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי – לא נסתרו.

מדובר בשתי חוות דעת מנומקות על בסיס תיעוד רב היקף עובר לאירוע התאונה, התייחסות לפגיעה בתאונה והשלכותיה, בדיקה קלינית ושיקול דעת מקצועי אשר לא מצאתי להטיל בו כל דופי, לרבות מהימנות הקביעות בחקירה הנגדית של המומחית בתחום הפסיכיאטרי.

לא נעלמו מעיני טיעוני ב"כ התובע בחקירה הנגדית ובסיכומים לעניין סתירות לכאורה והעדר התייחסות לשיעור נכות, אם בכלל – אך מקום בו מובהר באופן ענייני וחד משמעי, העדר קיומה של נכות רפואית אותה ניתן לקשור בקשר סיבתי לתאונה נשוא כתב התביעה - נשמט הבסיס העובדתי והמשפטי לכלל הטיעונים ויש לדחותם.

13. סוף דבר, התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות ועזרה בתקופה הסמוכה לתאונה וכן פיצוי

בגין נזק שאינו נזק ממוני, בגבולות מלוא הסמכות שהוענקה על פי סעיף 2 (ב) לתקנות הפלת"ד – סך כולל של 20,000 ₪.

14. אשר על כן, מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 20,000 ₪

בתוספת הוצאות משפט וכן שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ.

ניתן היום, א' טבת תשע"ה, 23 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.