הנני מאשרת את הסכם הפשרה אשר הוגש ע"י הצדדים בתאריך 25.5.2014 ונותנת לו תוקף של פסק דין.

הנתבעת 4 פטורה מיתרת האגרה בגין ההודעה לצד ג'.

הנתבעות 2 ו- 4 תשאנה ביתרת האגרה בתביעה העיקרית בחלקים שווים ביניהן, כמוסכם ביניהן.

לעניין נתבעות 1 ו- 3 וצד ג 2 וחיובן בהוצאות המשפט:

בישיבה שהתקיימה ביום 5.6.13 המלצתי כי הנתבעות 2 ו- 4 תגענה ביניהן להסדר על מימון ביניים לתובעת. המלצה עליה חזרתי כמעט כל ישיבה שלאחר מכן.

הדבר לא נסתייע לצערי, למרות שברור היה כי התובעת זכאית לפיצויים, וניתן היה בסבירות גבוהה להניח, כי התוצאה תהיה באופן עקרוני שבפיצויים תישא לפחות אחת מחברות הביטוח..

אכן צדדי ג', הנתבעות 1 ו- 3 וצד ג' 2 – לא סייעו, וזאת בלשון המעטה, להתקדמות ההליכים והיה צורך בנקיטת אמצעי כפייה לגרום להתייצבותן.

מלכתחילה, האשמה היא בניסיון, שהצליח, לשטות ברשויות בשאלה החשובה והקרדינלית מי נהגה במכונית אשר פגעה בתובעת. הצלחה זו גם הביאה לכך כי הנתבעות 2 ו- 4 חלקו ביניהן את הפיצויים המגיעים לתובעת.

המשטרה סגרה את התיק, מחמת שלא הצליחה לקבוע מי היתה הנהגת הפוגעת, וכך יוצא חוטאת נשכרת, בלי לקבוע כמובן מי מהן.

הנתבעות 1 ו- 3 וגם הגב' שנבור, לא הגישו כתבי הגנה, ואלמלא נעצרו ע"י המשטרה לצורך הבאתן לא היו מגיעות כלל לבית המשפט.

על פי הסכם הפשרה התובעת ונתבעות 2 ו- 4 תשאנה בהוצאותיהן ושכ"ט עורכי דינן.

עו"ד פייגנבוים בשמו ובשם עוה"ד גב' מעברי, ביקש בישיבה מיום 7.5.2014 לחייב את גב' גולן, גב' שנבור וגב' אלון בכל ההוצאות מהנימוקים אשר פורטו בדיון. גב' גולן וגב' אלון התנגדו כאשר גב' גולן הכחישה את התאונה וגב' אלון הסבירה את היעדרותה מחמת מעבר דירה וגב' גולן התייחסה למצבה המשפחתי.

חלק מן הטענות נכון (המשטרה לא אתרה, פקיד בית המשפט לא אתר, מעבר דירה וכו'), אך בעיקרו של דבר, כפי שמופיע בפרוטוקולים וההחלטות השונות עד אשר לא התערבה המשטרה, לא התייצבו לדיון, והימנעותן במשך חודשים רבים מלפנות לעורכי דין ולהגיש הגנה, הקשתה באופן יוצא דופן על ניהול המשפט.

הקשיים נבעו מהתנהלות גב' גולן וגב' אלון, וחלקה של גב' שנבור (בעלת הרכב) היה קטן יותר.

נתבעת 2 היא מבטחתה של גב' גולן והיא רשאית לתבוע ממנה את הוצאותיה, ככל שתחשוב כי היא זכאית לכך ותהיה בכך תועלת.

מכיוון שהנתבעות 2 ו- 4 לא הסכימו למימון ביניים ,מה שהתחייב מבחינת ההגינות, הרי לולא ההסכם הייתי מחייבת אותן בהוצאות התובעת ושכ"ט עורך דינה.

בהתחשב במצבן הכללי, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו- 3 בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור מתון של 5,000 ₪, כל אחת, ואת הגב' שנבור – צד ג' 2 ב- 2,500 ₪.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.