לפניי מחלוקת כספית שעניינה דרישה לתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

עסקינן בשתי תביעות שאוחדו להליך אחד–

ת.א 14447-02-10 – תביעה מיום 8.2.10 על סך 39,777 ₪.

ת.א. 14560-02-10 – תביעה מיום 8.2.10 על סך 70,116 ₪.

א. מבוא ותשתית עובדתית

1. התובע 1 (להלן – בירמן) הינו עורך דין במקצועו ובעל השליטה בנתבעת 2.
2. הנתבעת 1 הינה חברה שעסקה בשיווק מוצרי אינסטלציה והיתה בשליטת מר עבד קונדוס (להלן – קונדוס).
3. הנתבעת 2 (להלן- החברה) נפתחה במקום הנתבעת 1 ובאה בנעליה בכל דבר ועניין, לרבות התחייבויותיה.
4. החברה יוצגה על ידי עו"ד אבו ריא לצורך ניהול הליכי גבייה מאת חייבים שונים.
5. בירמן עבד כמתמחה במשרדו של עו"ד אבו ריא (להלן – אבו ריא) ובהמשך כעורך דין ואף טיפל בענייני הנתבעים במשרד.
6. ביום 1.1.09 רכש מר ראסם אבו ראס (להלן – אבו ראס) את החברה מאת קונדוס.
7. ביום 13.5.09 חתם אבו ריא על כתב המחאת זכויות בו הינו מורה לנתבעים ולמר אבו ראס להעביר כל זכות כספית המגיעה לאבו ריא לתובעים וזאת בנאמנות עבור התובעים, אבו ריא, משה בירמן ונח שמיר. בירמן מאשר את חתימת אבו ריא על המסמך. (להלן ייקרא- כתב המחאת הזכות).
8. בהמשך, חתם אבו ריא על יפוי כוח לפיו הוסמך בירמן לייצג את החברה בתיקי ההוצאה לפועל וכן חתם על כתב העברת תיק הוצאה לפועל מס' 02-35509-06-8 לבירמן.
9. התובעים עותרים לתשלום שכר טרחה בסך כ 110,000 ₪ המגיע להם, לשיטתם, עבור טיפולם בגביית חובם של ש. עביר פיגומים (להלן- עביר) ובעלי מניותיה – שאהין עאדל וחאלד (להלן- שאהין) לנתבעים.
10. במסגרת הליכי הגבייה של חוב עביר ושאהין במהלך השנים 2005-2006 ביצעו אבו ריא ו/או בירמן את הפעולות כדלקמן:
    1. ביום 7.7.05 הגיש אבו ריא תביעה כספית למימוש ערבויות בעלי השליטה בחברת עביר- היינו, שאהין. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בחיפה במסגרת ת.א. 11341/05 בסך 108,900 ₪ (להלן- התביעה הכספית). ביום 15.11.06 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בגין מלוא סכום התביעה הכספית ובתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. ביום 19.11.06 הוגש פסק הדין לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ 02-35509-06-8 (להלן- תיק ההוצאה לפועל).
    2. ביום 10.1.06 הגישו הנתבעים, באמצעות אבו ריא, תביעה לסעד הצהרתי נגד שאהין ואחרים במסגרת הפ 58/06. הנתבעים עתרו להצהיר על שאהין בעלי זכויות בנכס מקרקעין לצורך הבטחת גביית חובותיהם (להלן- התביעה לסעד הצהרתי). ביום 29.11.06 התקיים דיון במעמד עו"ד כריים שאהין מטעמם של שאהין (להלן- עו"ד שאהין) אשר הודיע כי המקרקעין נרשמו על שם שאהין והצהיר כי במשך 30 יום לא תבוצע כל דיספוזיציה בהם. לאור הצהרה זו נמחקה התובענה בהסכמת הצדדים.
       בדיעבד התברר כי חרף הצהרת עו"ד שאהין, הזכויות במקרקעין אמנם נרשמו על שם שאהין, אלא שכבר ביום 16.10.06 נרשמה הערת אזהרה לטובת צד ג'.
    3. ביום 19.11.06 הוגש לביצוע שטר של עביר שניתן לפקודת החברה וחולל בחוסר פרעון בתיק הוצאה לפועל מס' 02-12130-06-1. (להלן – תיק לביצוע שטר)
11. לאחר שנחתם כתב המחאת הזכות, נוכח התנהלות שאהין במסגרת התביעה לסעד הצהרתי, כפי שהתבררה בדיעבד, נקטו הנתבעים בפעולות הבאות.
    1. ביום 2.7.09 הוגשה המרצת פתיחה (ה"פ 1555-07-09) מטעם הנתבעים, באמצעות בירמן, בה עתרו לקבוע כי המקרקעין הינם בבעלות שאהין וכי הערת האזהרה שנרשמה לטובת צד ג' - בטלה (להלן – המרצת הפתיחה).
    2. ביום 11.10.09 הגישו הנתבעים, באמצעות בירמן, תביעה נגד עו"ד שאהין (ת"א 5160-10-09 ) בגין הנזק שנגרם עקב הפרת התחייבותו בדיון במסגרת התביעה לסעד הצהרתי (להלן- התביעה הנזיקית).
    3. בנוסף, ביום 25.8.09 בירמן מונה ככונס נכסים על המקרקעין במסגרת תיק ההוצאה לפועל .
12. ביום 5.10.09 חתמו הנתבעים על הסכם פשרה עם שאהין לפיו ישלמו שאהין לנתבעים סכום כולל של 60,000 ₪ לסילוק מלוא החובות ובנוסף, יישאו בשכר טרחת עו"ד עד לסך של 6000 ₪ (להלן- הסכם הפשרה).
13. ביום 5.11.09 פנה בירמן במכתב דרישה לנתבעים לתשלום מלוא שכר הטרחה בו הינם מחויבים לפי ההסכם מול אבו ריא בסך 109,893 ₪.
14. ביום 26.11.09 , לאחר התייעצות בין אבו ראס לאבו ריא, שלחה החברה לבירמן מכתב תשובה שנוסחעל ידי אבו ריא וזו לשונו " חברתנו מעולם לא הזמינה את שירותיך ולכן בקשתך לתשלום שכ"ט נדחית".
15. נוכח עמדה זו הוגשו התביעות דנן.

ב. תמצית טענות הצדדים

התובעים

1. אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר תוקפה של המחאת זכויות אבו ריא מאת הנתבעים לבירמן.
2. אין מחלוקת כי גם אם תתקבל הטענה כי אבו ריא הינו בא כוח הנתבעים בזמנים הרלבנטיים, אזי הינו זכאי לשכר טרחה בגין פועלו.
3. על פי ההסכם מול הנתבעים, שכר טרחת אבו ריא עמד על 15% + מע"מ מהגבייה, בנוסף לשכר טרחה שנפסק בערכאות משפטיות.
4. אמנם אין הסכם בכתב, אך כך התנהלו הצדדים משך כל שנות ההתקשרות.
5. בעניין עביר ושאהין נעשתה עבודה מאומצת לגביית חוב אשר שיאה בהליכים למימוש קרקע בבעלות החייבים.
6. הסכם הפשרה הינו תולדה של עבודת הגבייה המאומצת שבוצעה על ידי בירמן, אשר שיאה בהצלחתו להתמנות כונס נכסים על המקרקעין של שאהין. אלמלא עבודה זו לא היתה מוצעת כל הצעה להסדר מצידם.
7. אבו ראס ידע היטב את הסיבה בגינה הוצע לו הסדר, ידע מה היקף החוב של החייבים ומשיקוליו החליט לבצע את ההסכם, תוך שבכך מקפח את זכות הנתבעים לסילוק מלוא החוב ואת זכות בא כוחו לקבל שכרו.
8. שווי המקרקעין על פי שומה מיום 12.9.07 נאמד ב 160,000 $ ולכן ניתן היה לכסות את מלוא החוב לנתבעים באמצעות מימושם. בנסיבות אלו, הסכם הפשרה עליו חתמו הנתבעים חיבל באפשרויות הגביה הריאליות ולפיכך פגע גם בזכויות התובעים לקבלת שכר טרחה פסוק וראוי כבאי כוחם.
9. טענת הנתבעים כי שיעור שכר הטרחה וההסכם בוצע על דעת אבו ריא הינה עורבא פרח.
10. נוסח מכתב התשובה של החברה לבירמן אמנם נערך באמצעות אבו ריא אלא שמדובר היה בתקופה בה היו הצדדים מסוכסכים וממילא אין בתגובה זו כדי להצביע על כך שהחברה אינה חייבת לשאת בשכר טרחת בא כוחה, אלא רק שאינה חייבת לשלמו לבירמן.

הנתבעים

1. ביום 1.1.09 רכש אבו ראס את כל מניות החברה.
2. קונדוס, מנהלה ובעליה הקודם של החברה, העביר לידי אבו ראס את מלוא המסמכים של הנתבעים, לרבות פרטיו של עו"ד המטפל עבורם בגביית החובות- אבו ריא.
3. שמם של התובעים לא הוזכר ואף הקשר השוטף בנוגע לגביית החובות לאחר העברת החברה לניהול אבו ראס התנהל רק מול אבו ריא.
4. שאהין פנו לקונדוס במטרה לגבש פשרה ביחס לחובם וזה הפנה אותם לאבו ראס.
5. אבו ראס וקונדוס נפגשו עם שאהין בביתם בכפר עראבה. בפגישה נוכח גם אבו עאמר שבאיטה, הגורם שתיווך לצורך קיום הפגישה בין הצדדים. מר עזמי שבאיטה, בנו, שהינו עורך דין, הוא שניסח את הסכם הפשרה.
6. במעמד הפגישה התקשר אבו ראס לאבו ריא, עדכן אותו בפרטי המשא ומתן במטרה להבטיח את שכרו. על פי הנחיית אבו ריא, נקבע שכר הטרחה בהסכם על 6,000 ₪ וכך נכרת הסכם הפשרה.
7. כחודש לאחר מכן הגיע מכתב הדרישה מאת בירמן.
8. אבו ראס נדהם לקבלו והתייעץ עם אבו ריא כיצד לנהוג.
9. אבו ריא יעץ לאבו ראס לדחות את דרישת בירמן ואף ניסח עבורו, בכתב ידו, את התשובה שהודפסה ונשלחה לבירמן.
10. לא קיים הסכם שכר טרחה עם אבו ריא ומעולם לא סוכם על תשלום מעבר לסכומים שנפסקו בערכאות.
11. הנתבעים לא ידעו דבר אודות כתב המחאת הזכויות ולא קיבלו כל שירותים משפטיים מאת התובעים ולכן לא ניתן לחייבם בתשלום.
12. לא קיימת יריבות בין הנתבעים לבין התובעים. ככל שקיימת טענה לדרישת שכר טרחה, היה על אבו ריא להגישה ולבררה ישירות מולם.
13. הדרישה לתשלום החזר אגרות ששולמו על ידי בא כוח אינה לגיטימית ומנוגדת לדין.
14. בדיקה שביצעו הנתבעים העלתה כי אבו ריא קיבל כספים במסגרת פועלו לגבייה בתיקי הוצאה לפועל שונים עבור הנתבעים אך מעולם לא העביר כל תקבול לנתבעים ולכן יש לקזזם מכל סכום ככל שייפסק.

ג. מסכת הראיות

1. מטעם התובעים הוגשו תצהירים של עו"ד אמיר בירמן ואיימן אבו ריא. כן העידו עו"ד עזמי שבאיטה, עו"ד שאהין כריים, מר באיר שבאיטה, מר שאהין עאדל ומר שאהין חאלד.
2. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של ראסם אבו ראס ואינתיסאר עזאיזה. כן העיד מר עבד קונדוס.
3. הצדדים הסכימו כי חקירות העדים שהתנהלו בדיון מיום 27.10.10 בבקשה לביטול פסק דין יהוו חלק מהראיות בתיק. במסגרת דיון זה העידו עו"ד נשר, אבו ראס, אבו ריא ובירמן.

ד. דיון והכרעה

1. על מנת לפשט את הדיון, יש למקד הדין בבירור מספר עובדות הנחוצות להכרעה במחלוקת:
   1. מי ייצג את הנתבעים בזמנים הרלבנטיים להליך זה?
   2. תוקפו של כתב המחאת הזכות.
   3. הסכם שכר הטרחה בעניין ייצוג הנתבעים.
   4. מה היה שכר הטרחה שסוכם עבור הייצוג בתיק עביר ושאהין.

מתן מענה לסוגיות דלעיל יוביל להכרעה בשאלת זכאותם של התובעים לכספי שכר טרחה כאן.

ד.1 שאלת ייצוגם של הנתבעים בזמנים הרלבנטיים

1. אין מחלוקת כי אבו ריא ייצג את החברה במספר הליכים לגביית חובות מלקוחות שעה שנרכשה על ידי אבו ראס.
2. בתקופה בה כיהן אבו ראס כבעליה של החברה לא נעשה מצידו כל שינוי במעמדו של אבו ריא כמייצגה.
3. נהפוך הוא. לעמדתו של אבו ראס, כאשר נרקמה הפגישה עם שאהין, פנה מיוזמתו לאבו ריא על מנת לקבל אישור להסכם המתגבש ולברר מהי דרישת שכר טרחתו בגין כך.
4. בשלב מאוחר יותר, כאשר קיבל אבו ראס את דרישתו של בירמן לתשלום שכרו, פנה שוב לאבו ריא והתייעץ עימו בדבר העמדה שראוי להציג, עד כי בסופו של יום ניסח אבו ריא את התגובה בשם החברה.
5. הנה כי כן, אין חולק כי החברה ואבו ראס ראו באבו ריא עורך הדין המייצג את החברה בענייני הגבייה השונים כאמור וזאת במהלך כל התקופה הרלבנטית להליך זה.

ד.2 כתב המחאת הזכות

1. התובעים טוענים כי הטיפול בתיקי הנתבעים הועבר אליהם ומציגים לשם כך שלושה מסמכים:
   1. כתב המחאת הזכויות בו נזכר הנכס הנמחה כ "כל זכויותינו לקבלת תמורה בגין שכ"ט"
   2. יפוי כוח מטעם אבו ריא לבירמן ומשרדו לטיפול ב"תיקי הוצל"פ"
   3. כתב העברת ייצוג בתיק הוצאה לפועל מס' 02-35509-06-8 לבירמן.
2. מתצהירי התובעים עולה כי דבר העברת הסמכויות לתובעים לא נמסר לנתבעים טרם נכרת כתב המחאת הזכות. אמנם, התובעים טוענים כי הנתבעים היו מודעים להמחאת הזכויות (סע' 36 לתצהיר בירמן וסע' 37 לתצהיר אבו ריא), אולם גם הם טוענים כי כתב המחאת הזכויות צורף למכתבם לנתבעים מיום 5.11.09 ולא נטען כי הוצג להם קודם לכן. לגבי יתר המסמכים אין ראיה לכך שהועברו לנתבעים.
3. יש לקבל את עמדת התובעים לפיה כתב המחאת הזכות נוגע ליחסים שבינם לבין אבו ריא וכי אין לנתבעים מעמד בענין זה.
4. לנתבעים עומדת הזכות לקבל את תקבולי הגבייה בניכוי שכר הטרחה המוסכם בינם לבין אבו ריא ולתובעים קמה הזכות לקבל כספי שכר הטרחה מכוח כתב המחאת הזכות.
5. עם זאת, כתב המחאת הזכות חל רק לגבי כספי שכר טרחה בתיקים הקיימים נכון למועד ההעברה. כתב המחאת הזכות אינו מעביר לתובעים את הזכות לייצג את הנתבעים ולנקוט הליכים חדשים בשמם.
6. יפוי הכוח וכתב העברת הזכויות דלעיל אף הם אינם מקנים לתובעים הזכות לנקוט הליכים חדשים בשם הנתבעים וזאת בשל מספר טעמים.
7. ראשית, התובעים לא הציגו את מקור סמכותו של אבו ריא להעביר את ייצוג הנתבעים לתובעים. לא הוצג יפוי הכוח המקורי מאת הנתבעים לאבו ריא ולא ברור מניין קמה לאבו ריא סמכות להעברת הייצוג הלאה.
8. שנית, לא הוכח כי הנתבעים קיבלו כל הודעה בדבר כוונת אבו ריא להעביר את הייצוג לתובעים. משכך, ממילא לא הוכח כי ניתנה הסכמתם לעניין זה. לעניין זה אין כל משמעות לטענה לפיה בירמן ייצג את הנתבעים עת עבד במשרדו של אבו ריא. אף אם אקבל טענה זו, הרי מרגע שפנה בירמן לדרך עצמאית, משרדו מהווה ישות נפרדת ולכן אינו יכול להמשיך ולייצג את הנתבעים מבלי לקבל הסכמה מפורשת לכך מצידם.
9. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כי התובעים לא יהיו זכאים לתשלום שכר טרחה או להחזר הוצאות בגין הליכים שנקטו בשם הנתבעים מבלי שהיתה להם הסמכות לפעול כך.
10. זכות התובעים לקבלת כספים מתוקף כתב המחאת הזכות קמה אך ורק ביחס להליכים שנפתחו על ידי אבו ריא וזאת בהתאם להסכם השכר המגיע לאבו ריא בגינם.

ד.3 הסכם שכר הטרחה בעניין ייצוג הנתבעים

1. בירמן ואבו ריא טוענים כי הוסכם בין הצדדים על תשלום שכר טרחה בשיעור 15% בתוספת מע"מ מעבר לסכומים שנפסקו על ידי הערכאות בהליכים השונים (ס' 26 לתצהירם).
2. מנגד, טוען אבו ראס כי התובעים לא הוכיחו מהו שכר הטרחה המוסכם בשים לב להלכות לפיהן שכר טרחה פסוק שייך ללקוח ולא לעורך הדין.
3. אמנם, אין כל מסמך המגדיר את שכר הטרחה שהתחייבו הנתבעים לשלם לאבו ריא.
4. הנטל להוכיח זאת מושת על התובעים (ראו ע"א 9282/02‏ יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ''ד נח(5) 20, 31-32 (2004) וכן ת"א (מח'-י-ם) 20955-05-12 יחזקאל ביניש, עו"ד נ' כהן (פורסם בדינים, 09/12/2013), בס' 42).
5. עדותו של בירמן בעניין זה הינה עדות מפי השמועה, שכן מתצהירו עולה כי מדובר בנתון שאינו שותף להתהוותו אלא שלמד על כך מאבו ריא.
6. כך גם ניתן לומר על עדות אבו ראס.
7. עדותם של אבו ריא וקונדוס הינן היחידות שיכולות לשפוך אור בסוגיה זו.
8. אבו ריא אמנם מצהיר כי מדובר בהסכמה המובאת בפתח פרק זה, אך מדובר בעדות יחידה על פי סעיף 54 (3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] והמשקל שניתן לייחס לה הינו בהתאם. בנוסף, משקל עדותו נמוך אף בשים לב לאופן בו אבו ריא "מזגזג" בדבריו לכל אורך הליך זה וכן בשים לב להתנהלותו בזמן אמת, כאשר אין מחלוקת כי בחר לייעץ לאבו ראס לדחות את דרישת בירמן לתשלום כאמור ואף ניסח עבורו את התשובה בכתב. הסבריו של אבו ריא בשלב מאוחר יותר אינם סבירים וניכר כי עמדתו משתנה על פי האינטרס המוביל אותו באותו זמן. לכך מתווספת העובדה שאבו ריא המחה זכויותיו בכספים אלו על מנת להשיב חובות לבירמן. משכך יש לו אינטרס ברור להציג כיום גרסה לפיה היקף השכר שסוכם עימו גבוה ככל שניתן.
9. קונדוס בדבריו אינו מצליח לזכור מה היתה מהות ההסכם לעניין שכר הטרחה. קונדוס מעיד בחקירתו כי אינו זוכר את הסכם שכר הטרחה שלו עם אבו ריא ובתשובה לשאלה כיצד שילם לו על הכסף שקיבל הוא משיב ש "הוא היה צריך לקחת אחוזים אבל כמה אני לא זוכר" (עמ' 38 שורות 10-14).
10. אין די בעדות הססנית זו מצד קונדוס כדי להוות החיזוק הנחוץ להוכחת טענות התובעים במישור זה. קל וחומר שעה שמדובר בעדות הנמסרת ממרחק ניכר של זמן ומקום כך שמגבלות האמון שניתן ליתן בה מובנות.
11. זאת ועוד. אף אילו ניתן לקבל דבריו של קונדוס במלואם, אזי אין בהם כדי לתמוך בעמדת התובעים. אין חולק כי שכר הטרחה במסגרת הליכי הגבייה אף הוא מחושב כנגזרת באחוזים מסכום החוב. ברור בעליל כי קונדוס אינו בקיא בנבכי החישובים הללו ולכן אף תשובתו לפיה שילם באחוזים בהחלט מתיישבת עם אופן חישוב שכר הטרחה במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. בנוסף, אף אם נקבל דברי קונדוס כפשוטם, אזי אין בכך כדי לתמוך בעמדת התובעים הטוענים הן לזכותם לשכר טרחה פסוק והן לזכותם לתשלום אחוזים מעבר לכך. כל שסיפר קונדוס הוא כי שילם על פי אחוזים – הא ותו לא. קונדוס לא ידע לומר כיצד בוצע התשלום – האם מראש או רק עבור עבודה שבוצעה (עמ' 38 שורה 16).
12. יש לתת את הדעת להמשך עדותו של קונדוס במהלכה הטיח בפניו בירמן כי לא שילם ולו שקל אחד עבור העבודה שביצע עבורו עורך הדין מתחילת ההתקשרות. קונדוס אינו חולק על כך אלא שטוען כי עורך הדין לא גבה דבר מהחייבים ולכן ממילא לא הגיע לו כל תשלום. (ראו שם בשורות 17-22). משמע, עמדתו של קונדוס מצביעה על כי להבנתו את הסכם שכר הטרחה מדובר בתשלום אחוזים מתוך גבייה המבוצעת בפועל. ברי כי עמדה זו, אף אילו תתקבל נוכח ההסתייגות המובאת לעיל, אינה מתיישבת עם דרישת התובעים כיום.
13. זאת ועוד. נוכח הליכי הגבייה השונים שניהל אבו ריא במספר תיקים על פני מספר שנים עבור החברה, מצופה היה כי יציג ולו תשלום אחד שקיבל המגבה את הטענה בדבר קיומו של הסכם שכר הטרחה הנטען. לא הוצג ולו תשלום אחד מעין זה ואף לא כל דרישה מאת אבו ריא במהלך השנים לתשלום שכרו על פי המתווה הנטען כיום.
14. עם זאת, נראה כי אין מחלוקת, גם לדידו של אבו ראס, כי שכר הטרחה הפסוק ישולם לאבו ריא (ראו סעיף 12 לתצהירו מיום 13.10.12). עמדתו של קונדוס, המתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, מצביעה על כך ששכר זה משולם מתוך כספים הנגבים מאת החייבים בפועל.
15. אשר על כן יש לקבוע כי שכר הטרחה שסוכם בין הצדדים מוגבל לשכר שנפסק במסגרת ההליכים שניהל אבו ריא בשם החברה ולא מעבר לכך. שכר זה משולם מתוך סכומים שנגבו מאת החייבים בפועל.

ד.4 שכר הטרחה בעניין שאהין ועביר

1. האם יש לגזור מהקביעה לעניין שכר הטרחה הכללי גזירה שווה לעניין השכר המגיע בעניין שאהין? לטעמי התשובה לכך חיובית.
2. אמנם, לטענת הנתבעים סוכם עם אבו ריא, עובר לחתימת הסכם הפשרה כי שכרו יעמוד על 6000 ₪ בהתאם לדרישתו, אלא שלדידי טענה זו לא הוכחה ודינה להידחות.
3. אבו ראס טען כי במעמד המשא ומתן עם שאהין ולפני עריכת ההסכם, שוחח טלפונית עם אבו ריא וכי סכום שכר הטרחה הנקוב בהסכם משקף את השכר שסוכם עם אבו ריא ולפי בקשתו (סע' 16 לתצהיר אבו ראס)
4. הנתבעים הביאו עדים לתמוך בטענה זו – ראו עדותם של שאהין חאלד (עמ' 22 שורות 6-7), שאהין עאדל (עמ' 12-13), ועבד קונדוס (עמ' 39 שורות 4-8).
5. עם זאת, יש לזכור כי עדותם של כל העדים דלעיל, למעט אבו ראס, אינה יכולה להוות ראיה לתוכנה של השיחה, שהרי אין חולק לדידם כי השיחה הטלפונית בוצעה בין אבו ראס לאבו ריא ישירות ואף אחד מהם לא שמע את דו השיח בין השניים. לכן העדויות תומכות, לכל היותר, בעצם העובדה שהתקיימה שיחה בין אבו ראס לאבו ריא במעמד המשא ומתן אך לא לתוכנה.
6. במאמר מוסגר יש לציין כי ספק אם אמנם התקיימה השיחה בפועל וכן לא ברור באיזה שלב של המשא ומתן היא נערכה.
   1. ראשית, קיימות סתירות רבות בעדותם של כל הנוכחים בפגישה לעניין זה. כך, למשל, רוב הנוכחים בפגישה ממקמים את השיחה בין אבו ריא ואבו ראס במעמד ניהול המשא ומתן, היינו בחצר ביתו של מר באיר שבאייטה. לעומת זאת, עו"ד עזמי שבאיטה מספר כי אמנם היה ויכוח במשרדו לעניין שכר הטרחה וכי אבו ראס יצא החוצה פעמיים כדי לדבר על עניין זה אם כי אינו יודע עם מי שוחח (ראו עדותו בעמ' 7 שורות 23-27). מר באיר שבאייטה טוען כי הצדדים סיכמו בפניו את הסכום לתשלום, כולל שכר הטרחה, תוך 5-10 דקות ללא כל התייעצות ואז עלו למשרדו של בנו להעלות הדברים על הכתב (עמ' 23-24).
   2. שנית, אבו ראס לא צירף תדפיס פרוט שיחות התומך בטענה, חרף התחייבותו לעשות כן בדיון בפני כב' הרשמת (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.10). וכאשר התברר כי התדפיס שבידו אינו מצביע על קיומה של השיחה ממכשיר הטלפון שלו, טען כי השיחה התבצעה ממכשיר אחר (עמ' 17 לתצהירו).
7. כך או כך, אף אם אניח, לטובת הנתבעים, כי אמנם התקיימה שיחה בין אבו ריא ואבו ראס בזמן כלשהו במעמד פגישת המשא ומתן, אזי לא ברור מה היה תוכנה של שיחה זו ומכל הראיות שהוצגו לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי אבו ריא אמנם הסכים לקבל 6000 ₪ על חשבון שכרו בעניין שאהין.
8. לעניין זה יש להוסיף כי נוסח ההסכם אף הוא אינו תומך בטענת הנתבעים לעניין זה. בהסכם נרשם "מוסכם בין הצדדים כי בנוסף לסכום הנ"ל, החייבים יישאו בשכ"ט עוה"ד של הזוכות עד לסכום של 6,000 ₪" (הדגשה שלי – אה"ט).
9. הנוסח מצביע לכאורה על תשלום מקסימלי של 6,000 ₪ על חשבון שכר טרחה. הדבר מתיישב יותר עם הטענה לפיה מדובר בסכום שסוכם בין הצדדים להסכם ישירות ולא הובא כדרישה מצד אבו ריא, שהרי יש להניח כי אילו דובר על דרישה מוגדרת, כך היו מוצגים הדברים אף במסגרת ההסכם.
10. במאמר מוסגר יש לציין כי חרף ההסברים הדלים שנמסרו מאת שאהין באשר לטעם בגינו פנו לבקש להסדיר את חובם לנתבעים, ניתן לקבוע בברור כי הפעולות והליכי הגבייה שבהם נקטו הנתבעים, באמצעות בא כוחם, הובילו, בסופו של יום, להצעה לתשלום החוב.
11. לאור כל האמור, יש לדחות טענת הנתבעים לפיה סכום שכר הטרחה בעניין שאהין קצוב לסך של 6,000 ₪ ויש להחיל על עניין שאהין את הסכם שכר הטרחה בין אבו ריא לנתבעים כפי שנקבע לעיל, היינו הסכום שנפסק לזכות הנתבעים במסגרת ההליכים שהתנהלו בעניין זה.

ד.5 מהו השכר המגיע לתובעים בגין הליכי גביית החוב מעביר ושאהין?

1. סיכום הדברים עד עתה מוביל למסקנה כי הסכם שכר הטרחה בין אבו ריא לנתבעים עמד על שכר הטרחה הפסוק בלבד.
2. זכאותו של אבו ריא לשכרו הומחתה לתובעים.
3. אבו ריא המחה, כפי הנראה, אף את זכות הייצוג. אולם בהיעדר כל הרשאה לכך, אין התובעים זכאים לשכר בגין הליכים שננקטו על ידם בשלב זה שלאחר המחאת הזכות.
4. כעת יש לבחון מהו השכר המגיע לאבו ריא, וכפועל יוצא מכך לתובעים, בגין הליכים שננקטו לגביית החוב משאהין ועביר.
5. בפרק העובדות תוארו ההליכים שניהלו הנתבעים כנגד שאהין ועביר.
6. הליכים אלו ניתן לפצל לשני פרקי זמן עיקריים – עד לחתימה על כתב המחאת הזכות ולאחר מכן.
7. טבלת הדרישה שצירפו התובעים לדרישתם מיום 5.11.09 התייחסה לנתונים כדלקמן (נספח 4 לתצהיר אבו ראס):
   1. התביעה הכספית – קיימת דרישה לתשלום שכר טרחה והוצאות הן במסגרת פסק הדין והן במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לגבייתו בסך 24,071 ₪ עבור שכר טרחה ו 3599 ₪ עבור הוצאות.
   2. התביעה לסעד הצהרתי – 11,650 ₪ עבור שכר טרחה ו- 950 ₪ עבור הוצאות.
   3. הבקשה לביצוע שטר- 5,816 ₪ עבור שכר טרחה ו – 252 ₪ עבור הוצאות.
   4. המרצת הפתיחה – 5,825 ₪ עבור שכר טרחה ו – 1029 ₪ עבור הוצאות.
   5. התביעה הנזיקית – 5,825 ₪ עבור שכר טרחה ו – 2398 ₪ עבור הוצאות.
   6. סך כל דרישת שכר הטרחה מסתכמת ב 53,187 ₪ וההוצאות בסך 8,228 ₪.
   7. בנוסף, קיימת דרישה לתשלום 15% אחוזים מגביה על פי ההסכם .
8. על פי הראיות שהוצגו, במסגרת ההליכים שהתנהלו עובר לחתימה על כתב המחאת הזכות נפסקו שכר טרחה והוצאות כדלקמן:
   1. התביעה הכספית – במסגרת פסק הדין קיים חיוב בשכר טרחה בסך 7,623 ₪ +מע"מ והוצאות בסך 1,537 ₪ ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין קיים חיוב בשכר טרחה בסך 15,265 ₪ ואגרה בסך 1,297 ₪ (נספח 5 לתצהיר בירמן).
   2. התביעה לסעד הצהרתי – אגרה בסך 2,652 ₪ (נספח 7 לתצהיר בירמן). התביעה נמחקה ללא צו להוצאות (החלטה מיום 29.11.06 – נספח "ד" להודעה מטעם בירמן)
   3. הבקשה לביצוע שטר- 5,816 ₪ שכר טרחה ו – 252 ₪ אגרה (נספח 4 לתצהיר בירמן).
9. במסגרת ההליכים שהתנהלו לאחר החתימה על כתב המחאת הזכות נפסק שכר הטרחה כדלקמן:
   1. המרצת הפתיחה – שולמה אגרה בסך 1,029 ₪ (קבלה מיום 2.7.09 – נספח 9 לתצהיר בירמן). לא נפסק שכר טרחה.
   2. התביעה הנזיקית – שולמה אגרה בסך 2,398 ₪ (קבלה מיום 11.10.09- נספח 11 לתצהיר בירמן).
10. כפי שהובהר לעיל, התובעים אינם זכאים להחזר הוצאות ותשלום שכר טרחה בגין הליכים בהם נקטו באופן עצמאי וללא יפוי כוח מאת הנתבעים.
11. הנה כי כן, יש להוציא מגדר ההליכים הרלבנטיים את המרצת הפתיחה ואת התביעה הנזיקית, אשר הוגשו מטעם התובעים, לאחר שנחתם כתב המחאת הזכות ותוך שלא הוצגה הסכמת הנתבעים לנקיטת הליכים אלו. יש ליתן את הדעת לעובדה שבמסגרת המרצת הפתיחה צורף תצהיר מטעם אבו ריא לאימות העובדות המובאות בה ולא הובא תצהיר מאת מנהל ו/או הבעלים של הנתבעים, כפי שניתן וראוי היה לעשות.
12. הפועל היוצא מהנתונים דלעיל הוא כי סך סכום ההוצאות ושכר הטרחה הפסוק במסגרת ההליכים שננקטו עובר לחתימה על כתב המחאת הזכות הינו 35,662 ₪.
13. סכום זה כולל בתוכו רכיב הוצאות בסך 5,738 ₪.
14. באשר לסוגיית ההוצאות, לא הוכח כי הוצאות האגרה שולמו על ידי התובעים. יתרה מכך, עיון בהודעת הזיכוי בהליך של התביעה לסעד הצהרתי מראה כי לכאורה התשלום בוצע מאת הנתבעים (ראו הודעת הזיכוי מיום 10.1.06 – נספח 7 לתצהיר בירמן).
15. יש לזכור כי הוצאות אגרה, שלא כשכר טרחת עו"ד, הינם סכומים שאמורים להשתלם על ידי בעל הדין ואסור לו לעורך הדין כי יבצע מימון הוצאות אלה. לפיכך, נוכח הזמן שחלף מאז ביצוע תשלומים אלה ובהיעדר כל דרישת תשלום מאת הנתבעים, יש להניח כי תשלום ההוצאות בוצע באמצעות הנתבעים ואין לחייבם בתשלום בגין כך.
16. בנסיבות אלה, שעה שניכר כי ההסכם מול שאהין הינו תולדה של עבודת גבייה שבוצעה על ידי התובעים, יש מקום לקבוע כי שכר הטרחה המגיע לתובעים בגין כך הינו השכר שנפסק עבורם במסגרת הליכים אלו, קרי סך של 29,924 ₪.
17. טרם סיום יש להתייחס לטענת הנתבעים לקיזוז סכומים שלטענתם גבו התובעים במסגרת תיקי ההוצאה לפועל השונים ולא העבירו אותם לידם. טענה זו דינה להידחות משום שלא הוצגו ראיות לתמוך בה. אמנם, לתצהיר אבו ראס צורפו תדפיסים מתיקים אחרים שנוהלו לגביית חובות לנתבעים מאת חייבים שונים (נספח 6), אולם אין בכך כדי להוות ראיה מספיקה לתמוך בטענת הקיזוז בשל מספר טעמים:
    1. האחד, לא הובאה כל ראיה לכך שכספים אלו לא הועברו לנתבעים בשעתו. לא הוצג מספר החשבון בתיק ההוצאה לפועל אליו הועברו סכומי הגבייה ולכן לא ניתן להסיק כי הסכומים הועברו לבא כוח הנתבעים ולא אליהם ישירות.
    2. השני, יש לזכור כי חלק ניכר מהסכומים נגבו בשנים עברו, קרי עד לשנת 2006. לא הוצגה כל דרישה בגינם מאת הנתבעים כלפי אבו ריא בשעתו.
    3. השלישי, כי מדובר בסכומי חוב ניכרים לעומת סכומי גבייה זניחים. מאחר ועל פי דין נזקפים סכומי הגביה תחילה לכיסוי ההוצאות ורק לאחר מכן לסילוק קרן החוב, אזי ממילא אין בסכומים שנגבו כדי להגיע ולו לכיסוי סכום ההוצאות בתיקים השונים. בנוסף, נוכח הסכם שכר הטרחה שהוכח בין הנתבעים לאבו ריא, אזי ממילא זכאי בא כוחם לשכר טרחתו הפסוק בתיקים וניכר מהתדפיסים שצורפו כי אין בסכומים שנגבו כדי לכסות זאת.

סוף דבר

1. לסיכום, הנתבעים ישלמו לתובעים סך כולל של 29,924 ₪ עבור שכר טרחתם בגין ההליכים בעניין שאהין ועביר. בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בגין הליך זה בסכום כולל של 6,000 ₪.
2. הסכום שהופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט במסגרת הליכי הביניים יועבר לתובעים על חשבון החיוב שנקבע. יתרת הסכום תשולם תוך 30 יום מועד קבלת פסק הדין שלאחר מועד זה תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה, 09 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.