בפני 3 תביעות שנדונו במאוחד.

1. תביעה בת.א. 1117/08 ע"ס 50,000 ₪, שתחילתה בבקשה לביצוע שטר נגד "עושה השטר"- השוכרים - הנתבעים 1 ו- 2 - ששכרו דירה שבבעלות התובע וכן נגד שני ערבים לשטר הביטחון, הנתבעים 3-4.

2. תביעה בת.א 13838/02/10 שתחילתה בתיק ת.ק 400/08 ושהועברה להליך של תובענה רגילה בהחלטת כבוד השופטת נגה שמואלי מאייר מיום 28/12/09.

מהות התובענה הינה כספית ע"ס 5380 ₪ שהגישו השוכרים כנגד המשכיר, בגין נזק שנגרם להם בעת פריצת דירת הגג במהלך תיקון על ידי ועד הבית, ניקיון הדירה לאחר שנפרץ החור בתקרה, החזר שכ"ד בגין 14 ימים בהם לא תוקנה התקרה והם נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם להורים. כמו כן אובדן שעות עבודה, שכ"ט עו"ד ועגמת נפש.

הנתבע הגיש בתיק זה הודעה לצד ג' כנגד נציגות הבית המשותף.

3. תביעה בת.א 14792-02-10, שתחילתה כתיק ת.ק 428/08 ושהועברה אף היא להליך של תובענה רגילה וזאת בהחלטת כבוד השופטת נגה שמואלי מאייר מיום 28/12/09, אשר מהותה כספית על סך 7800 ₪ ₪ לפיצוי התובע בגין נזקים נטענים שנגרמו לו בגין מעשיהם ומחדליהם כלשונו, של נציגי ועד הבית המשותף, עקב עבודות תיקון שבוצעו בגג הבניין, להחזר הוצאות התובע בגין הזמנת חוות דעת הנדסית.

בהחלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 15/2/10, קבעתי כי הדיון בשלושת התביעות יאוחד.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי ביום 5/6/11 העידו המומחים מטעם התובע, מר יגאל ברגמן ומר אליעזר גוכמן.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15/3/12 העידו מר דניאל נהיר, הגב' דלית אמיר, מר אמיר יהודה – אביה של הגב' דלית אמיר, והגב' ציפי אדמון מטעם נציגות הבית המשותף.

דיון בת.א 1117/08

התובע הוא הבעלים של הדירה ברח' רוגוזין 61/28 באשדוד (להלן – "הדירה"). ביום 26/8/04 נחתם חוזה שכירות בין התובע לנתבעים 1 ו-2. להבטחת קיום החוזה, נמסר שטר בטחון על סך 50,000 ₪, כאשר הנתבעים 3,4 ערבים לשטר.

ביום 1/8/05 נחתם הסכם שכירות חדש לשנה נוספת.

ביום 13/8/06 נחתם הסכם שכירות נוסף ואחרון, למשך שנה וחצי נוספות.

תחילת התובענה דנן בהגשת שטר הביטחון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

תמצית טענות התובע

1. הדירה הושכרה לנתבעים 1,2 כשהיא במצב טוב ותקין, צבועה ומסוידת. הנתבעים הותירו את הדירה לאחר שגרו בב במשך שלוש וחצי שנים כשהיא מוזנחת באופן קשה, הזנחה הגובלת בוונדליזם.

2. כי על פי סעיף 9ב להסכם השכירות הנתבעים 1-2 (השוכרים) מתחייבים לשמור על המושכר ולתקן על חשבונם את כל הנזקים שגרמו ואילו ס' 10 להסכם מאפשר למשכיר לתקן בעצמו או באמצעות אחרים את הנזקים, והשוכרים התחייבו לשלם את כל ההוצאות בגין התיקונים ובתוספת פיצוי, מיד עם הדרישה הראשונה.

3. כי לקראת סיום הסכמי השכירות הראשון והשני באו הצדדים במשא ומתן להארכת תקופת השכירות כאשר הנתבעים מצהירים בעל פה ובכתב כי קראו את ההסכם והבינו את תוכנו וכי הערבים נתנו הסכמתם להחיל את הערבות לתקופה הנוספת.

4. כי השטר נמסר להבטחת התחייבות הנתבעים לכל אחד משלושת הסכמי השכירות.

5. כי בהתאם לסעיף 15 לחוק הערבות, אף שהערבים ידעו שהחוזה הוארך והשוכרים ממשיכים לגור במושכר שנתיים וחצי נוספות, הם לא טוענים בתצהירים, שמסרו למשכיר הודעת ביטול כלשהיא ולא בכדי הותירו את שטר ערבותם בידי המשכיר, שאם לא כן היו השוכרים נאלצים להמציא ערבים חדשים.

6. כי בסעיף 16 להסכם הראשון נכתב כי ערבות זו תעמוד בתוקפה גם אם הצדדים יחליטו להאריך את תקופת השכירות. ההסכם הוצג ועמד לרשותם והעובדה שלטענתם לא קראו בו לא יכולה להתקבל כטענת הגנה ומשהוארך ההסכם ממשיכים לחול על הערבים חיובים שנקבעו בו לרבות ערבותם לשטר.

7. כי בשטר לא נקבע מועד פירעון והוא לא הגביל את תקופת השכירות ומכאן שמדובר בשטר "נושא מזוודות", כזה הניתן להבטחת עסקת היסוד שבהסכם השכירות.

8. כי נטל הראיה מוטל על כתפי הנתבעים.

9. כי הנתבעים מודים כי ניהלו משא ומתן בטרם החתימה, ביקשו להוסיף סעיפים בכתב יד והגיעו להסכמות עם המשכיר וזאת בניגוד לטענתם שלא קראו, לא הבינו ולא היו מעורבים.

10. כי הטענה בסעיף 35 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעים לפיה הוצג להם הסכם חדש שכביכול לא נעשו בו שינויים ולאחר מכן הם חתמו כלאחר יד ומבלי להתעמק ולקרוא הינה הרחבת חזית אסורה שכן טענה זו לא נטענה בתצהירים המצורפים לבר"ל. סעיף 22 מופיע בכל ההסכמים ולכן הטענה לשינויים מופרכת מעיקרה והטענה עומדת בניגוד לסעיף 21 להסכם השני וסעיף 20 לשלישי שם נכתב כי הצדדים מצהירים כי הם חתמו על ההסכם מרצונם החופשי והבינו את תוכנו. כמו כן חזקה על אדם כי חתם לאות הסכמתו ולא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם.

11. כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרות יסודיות, בין היתר לא שילמו את תשלומי השכירות במועד, אפשרו לבעלי מלאכה מטעם נציגות הבית המשותף לחצוב את הגג לתוך הדירה, מנעו ביקורי שוכרים פוטנציאליים ופינו את המושכר באיחור, לא צבעו את המושכר כמתחייב מן ההסכם וגרמו לנזקים רבים וקשים למושכר.

תמצית טענות הנתבעים

1. עסקינן בשטר בטחון שניתן להבטחת קיום החוזה שנכרת ביום 26/8/04 בין התובע לבין השוכרים לפיו שכרו את הדירה לתקופה מיום 26/8/04 וכלה ביום 25/8/05. לתובע אין כל טענה או תביעה בגין תקופת שכירות זו המובטחת בשטר הביטחון.

2. ביום 1/8/05 נכרת הסכם שכירות חדש. הפעם לא נדרשו השוכרים להביא ערבים ולחתום על שטר בטחון. סעיף 15 להסכם אשר כותרתו "בטחונות" לא מולא ובפועל לא הומצא שטר חדש.

3. ביום 13/8/06 שוב נכרת הסכם שכירות חדש. שוב לא נדרשו השוכרים להמציא שטר בטחון ולא מולא סעיף 15. הערבים לשטר בטחון מיום 26/8/04 מעולם לא ראו את הסכמי השכירות, אינם חתומים עליהם, לא נדרשו ולא נתבקשו לערוב להסכמי שכירות נוספים ולא נתנו את הסכמתם להארכת תוקפו של שטר הביטחון.

4. חקירתם של המומחים ושל התובע אודות נזקיו הותירו רושם בלתי אמין בעליל. עיון במסמכיו של התובע והיעדר מסמכים לביסוס מסקנותיהם של המומחים מעוררים חשד כבד לניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט ולבידוי ראיות.

דיון

אין חולק כי טענות התובע מתמצות לתקופת השכירות השלישית והאחרונה ועם תומה.

כמו כן עיון בחומר הראיות מעלה כי הסוגיה הראשונה והעיקרית שיש לדון בה היא שאלת תוקפו של שטר החוב. האם תוקפו הוארך באופן שימשיך לשמש שטר בטחון גם בתקופת השכירות השנייה והשלישית?

אין חולק כי שטר הביטחון נמסר במסגרת הסכם השכירות הראשון:

"אתה מסכים איתי ששטר הבטחון נמסר במסגרת ההסכם הראשון?

ת.          כן. " (ע"מ 42 לפרוטוקול שורות 14-15).

התובע טוען כי השטר נמסר להבטחת התחייבות הנתבעים לכל אחד משלושת הסכמי השכירות וכי הערבות עומדת בתוקפה גם לגבי תקופות ההמשך.

עיון בחוזים שצורפו לתיק המוצגים מטעם התובע ומסומנים א' עד ג' כאשר נספח א1 הינו צילום שטר הביטחון, מעלה כי מדובר בשלושה חוזים נפרדים לחלוטין באופן שכל חוזה הינו נפרד ועומד בפני עצמו.

כך למשל, סעיף 2 לחוזה השכירות הראשון (נספח א') קובע כי תקופת השכירות של הנכס הינה לשנה אחת, היינו לתקופה שמתחילה ביום 26/8/04 ועד ליום 25/8/05, בעוד שבסעיף 2 לחוזה השכירות השני (נספח ב') מנויה תקופת שכירות חדשה בת 12 חודשים מיום 26/8/05 עד ליום 25/8/06 ובחוזה השכירות השלישי (נספח ג') נקבע כי תקופת השכירות הינה ל- 18 חודשים מיום 26/8/06 ועד ליום 28/2/08.

בסעיף 3 לשלושת החוזים נקבעו דמי השכירות, כאשר בחוזה הראשון נקבע כי דמי השכירות הינם 510$ לחודש, בחוזה השני 555$ לחודש ובחוזה השלישי 575$ לחודש.

בסעיף 13 א. לחוזה הראשון נקבע כי השוכר מתחייב לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות, כפי שפורט בהסכם זה, ולמסור הדירה למשכיר ולחזקת המשכיר כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ השייך לשוכר. סעיף 13 א. בחוזה השכירות השני וסעיף 13 א. לחוזה השלישי קובעים אף הם את אותה הוראה, אשר יש בה להצביע על כוונת הצדדים לתחום את תקופתו ותוקפו של כל חוזה לפרק הזמן הנקוב בו בלבד.

עם זאת השאלה הנשאלת כעת היא מה תוקפו של השטר? האם תוקפו כתוקף החוזה הראשון במסגרתו הוא נמסר ובתומו פג תוקפו, או שמא תוקפו הוארך?

בחוזה השני הוסף סעיף 25 לפיו השוכרים מצהירים כי כל הערבויות והביטחונות שניתנו בהסכם הקודם שרירות ותקפות לגבי ההסכם הנוכחי וכי הערבים שחתמו על ההסכם הראשון נתנו את הסכמתם להחיל את ערבותם על ההסכם הנוכחי.

בפועל השוכרים לא מימשו האופציה שניתנה להם בחוזה השני, ושוב נחתם הסכם שלישי וחדש לתקופה של 18 חודשים אשר גם בו בדומה להסכם השני סוכם בסעיף 22 לחוזה זה האמור בסעיף 25 לחוזה השני לפיו השוכרים מצהירים כי כל הערבויות והביטחונות שניתנו בהסכם הקודם שרירות ותקפות לגבי ההסכם הנוכחי וכי הערבים שחתמו על ההסכם הראשון נתנו את הסכמתם להחיל את ערבותם על ההסכם הנוכחי.

התובע הסתמך על שטר הערבות שניתן לו במסגרת החוזה הראשון, אשר אף לשיטתו תוקפו הוא למסגרת הזמנים שנקבעה בו בלבד וכי הוא סבר כי די בהסכמת השוכרים להחיל את תוקפו של השטר גם בתקופות השכירות אשר מנויות בחוזים הנוספים:

"מפנה לסעיף 18 לתצהירך המשלים, עמ' 3, שם אתה אומר שהם אישרו שהשטר תקף.

ת.          לשאלת בית-המשפט האם הגשתי את התצהיר המשלים לתיק בית-המשפט, אני משיב שכן. על פי החותמת הוא הוגש ביום 11.2.10.

ש.         אני חוזר על השאלה. למי כוונתך "הם אישרו"? לערבים? הערבים אישרו שהשטר תקף?

ת.          לא. השוכרים. " (ע"מ 45 לפרוטוקול שורות 19-23)

אינני מקבל לעניין זה את טענת הנתבעת 1 בעדותה לפיה:

"סעיף 22 הוסף ולא הודע לנו שהוסף. הסעיף הזה לא היה קיים בחוזה הראשון. כשאתה באת להחתים אותנו אמרת שזה אותו חוזה כמו החוזה הראשון ואנחנו חתמנו. לא אמרת לנו שהוספת את הסעיף הזה. זה סעיף שאתה הוספת ולא יידעת אותנו בגינו. החוזה הראשון והחוזה השני לא היו זהים, אתה אמרת שהם זהים וחתמנו כי סמכנו עליך, חשבנו שיש בינינו יחסים של אמינות. פשוט חתמנו מבלי לקרוא. זאת האמת." (ע"מ 53 לפרוטוקול שורות 6-10).

משחתמו הנתבעים 1-2 על החוזים הנוספים, הם למעשה אישרו את הכתוב בהם על אף טענתם כי הוצג להן מצג שגוי, טענה המהווה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. על הנתבעים 1-2 היה עליהם לעיין בחוזה בטרם חתמו, ועל כן אין להם אלא להלין על עצמם.

על כן הגעתי לכלל מסקנה כי התובע קיבל את הסכמת הנתבעים 1-2 כי שטר החוב ימשיך לעמוד בתוקפו גם בתקופת השכירות השנייה והשלישית כשטר חוב ואף עיגן זאת בהסכם שבין הצדדים.

חבותם של הערבים על פי השטר

בסעיף 15 א. לחוזה הראשון נקבע כי להבטחת קיום החוזה מתחייב השוכר לחתום כעושה השטר ולמסור למשכיר שטר בטחון על סך 50,000 ₪ בצירוף חתימת הערבים.

בסעיף 16 לחוזה הראשון נכתב כי הערב מצהיר ומאשר בחתימת ידו בשולי הסכם זה כי הוא ערב אישית לכל התחייבויות השוכר לפי הסכם זה וכי ערבות זו תעמוד בתוקפה גם אם הצדדים יחליטו להאריך את תקופת השכירות למשך התקופה הנוספת. אלא מאי - הערבים אינם חתומים בפועל על ההסכם וכן בחוזה לא פורטה תקופה אופציונלית נוספת לשכירות.

בסעיף 15 להסכם השני נכתב באופן זהה כי להבטחת קיום החוזה מתחייב השוכר לחתום כעושה השטר ולמסור למשכיר שטר בטחון על סך 50,000 ₪ בצירוף חתימת הערבים.

כמו כן בסעיף 16 לחוזה השני נכתב באופן זהה כי מצהיר ומאשר בחתימת ידו בשולי הסכם זה כי הוא ערב אישית לכל התחייבויות השוכר לפי הסכם זה וכי ערבות זו תעמוד בתוקפה גם אם הצדדים יחליטו להאריך את תקופת השכירות למשך התקופה הנוספת.

בפועל, לא צורף כאמור שטר בטחון חדש וכן הערבים לא אישרו בחתימת ידם האמור בסעיף 16 לחוזה.

בחוזה השני הוסף כאמור סעיף 25 לפיו השוכרים מצהירים כי כל הערבויות והביטחונות שניתנו בהסכם הקודם שרירות ותקפות לגבי ההסכם הנוכחי וכי הערבים שחתמו על ההסכם הראשון נתנו את הסכמתם להחיל את ערבותם על ההסכם הנוכחי.

אין בהסכמה זו של השוכרים די ללא הסכמת הערבים, אשר ערבותם ניתנה במסגרת החוזה הראשון בלבד.

בעדותו אישר התובע כי לא שוחח עם הערבים שחתמו על שטר הביטחון לפני החתימה על ההסכם השני והשלישי:

"אתה מסכים איתי שלא שוחחת עם הערבים שחתמו על שטר הבטחון לפני החתימה על החוזה השני או החוזה השלישי?

ת.          לא דיברתי איתם, אני מסכים איתך. ע"מ 42 לפרוטוקול שורות 16-18.

...

חשבת ליידע את הערבים שאתה משתמש בשטר החוב שלהם גם בהסכם השני והשלישי?

ת.          את הערבים לא. אני לא דיברתי עם הערבים.

ש.         העלית בהסכם השני את דמי השכירות?

ת.          כן.

ש.         הבאת את זה לידיעת הערבים?

ת.          כאשר...

ש.         כן או לא?

ת.          לא הודעתי להם". (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 20-25, עמ' 44 לפרוטוקול שורות 1-3)

כשנשאל באשר לאישור המשך הערבות על ידי הערבים הסביר התובע את עמדתו באופן הבא:

"ש.         תראה לבית-המשפט איפה הערב אישר את המשך ערבותו?

ת.          הערבים לא חתמו. הואיל ומדובר בצדדים קרובים, אחד הוא אביה של השוכרת והשני הוא אביו של השוכר, כמו שמקובל בהרבה מאוד מקרים לא להטריח את הערבים, כך גם עכשיו. הם הצהירו שהם דיברו עם ההורים שלהם אשר נתנו את הסכמתם ולא ראיתי שום סיבה לעשות מזה סיפור." (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 24-28).

כפי שכבר ציינתי, אין בהסכמת השוכרים לחייב במקרה זה את הערבים אשר לא נתנו הסכמתם ולכל הפחות, לא הוצג הדבר.

משתמה תקופת השכירות הראשונה על פי חוזה השכירות הראשון הרי מבלי שניתנה הסכמה מפורשת של הערבים לכך שערבותם תוארך , תמה גם חבותם של הערבים לשטר.

חוזי השכירות השני והשלישי, כל אחד מהם ברשות עצמו, יצרו התחייבות מחודשת ואין להחיל עליה את הערבות שהסתיימה על פי חוזה השכירות הראשון בלא הסכמה מפורשת של הערבים.

ערב אחראי רק אם קיבל על עצמו את הערבות בלשון ברורה - דבר שלא בא לידי ביטוי בחוזים השני והשלישי וכן לא נעשתה כל פנייה ישירות לערבים לעדכנם כי החייבים על פי השטר נתנו הסכמה להארכת תוקפו של שטר החוב.

משכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 להידחות.

הנזק לדירה

התובע טוען כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרות יסודיות, בין היתר לא שילמו את דמי השכירות במועד, אפשרו לבעלי מלאכה מטעם נציגות הבית לחצוב את הגג לתוך הדירה, מנעו ביקורי שוכרים פוטנציאליים ופינו את המושכר באיחור, לא צבעו את המושכר כמתחייב מן ההסכם וגרמו לנזקים רבים וקשים למושכר.

התובע מבקש לבסס טענותיו לנזקים ולהערכת סכומם על חוו"ד שנערכה על ידי מהנדס בנין- מר גוכמן אליעזר. מומחה זה העריך את הנזקים שנגרמו למושכר בסך של 45,507 ₪.

בסע' 59 לתצהיר עדותו הראשית מציין התובע כי ביום 13/3/08 ערך הסכם מפורט בכתב עם המשפץ יהודה אזולאי ז"ל בדבר התיקונים הדרושים במושכר ובסעיף 60א לתצהיר ציין כי הוצאה חשבונית בגין עבודות שיפוץ אלו ובסך 37,306 ₪.

ב"כ הנתבעים טען מנגד בסיכומיו כי חקירתם של המומחים ושל התובע אודות נזקיו הותירו רושם

בלתי אמין בעליל. עיון במסמכיו של התובע והיעדר מסמכים לביסוס מסקנותיהם של המומחים

מעוררים חשד כבד לניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט ולבידוי ראיות.

כמו כן בתצהיר הנתבעת 1 צוין בין היתר כי הדירה נבנתה בשנת 1981 ומאז ככל הנראה לא בוצעו בה שיפוצים. דהיינו ארונות המטבח לא היו חדשים וזאת בלשון המעטה. במהלך תקופת השכירות

מציינת הנתבעת 1 בתצהירה כי השוכרים נאלצו לתקן את ארונות המטבח, לחזק את החיבורים,

להוסיף ברגים וכו'. עוד מציינת הנתבעת 1 כי השוכרים קיבלו את הדירה כשהיא לאחר צביעה בצבע

לבן וכי במשך 3 שנים של השכירות לא ביצעו השוכרים צביעה נוספת וכי מעולם לא צבעו חדר

כלשהוא בצבע כחול.

בתום תקופת השכירות נוקתה הדירה . בתום עבודת הפינוי, ניקיון הדירה וצביעתה, צולמה הדירה.

עיון בתמונות שצורפו לחוו"ד המומחה מטעם התובע - מר אליעזר גוכמן וכן בתמונות שצורפו לתצהירי הנתבעים מעלה כי אכן מדובר בדירה שאינה חדשה. כמו כן לא הובאו בפניי כל ראיות מטעם התובע בדבר מצב הדירה בתחילת תקופת השכירות כך שלא ניתן לקשר כל ליקוי המצוי בדירה דווקא לרשלנות הנטענת כלפי הנתבעים, אלא ניתן לשייכם גם למצב המושכר כפי שהוא ובהתאם לגילו ומבלי שנערכו במושכר עבודות אחזקה במהלך תקופת השכירות על ידי התובע.

באשר לחשבונית שצירף התובע לתיק המוצגים מטעמו מטעם מ. הצומת עבודות שיפוצים כלליים, על סך 37,306 בגין תיקוני הליקויים במושכר, הרי אין בה די. היה על התובע לצרף קבלה או כל אישור אחר כי שילם בפועל את הסכום הרשום בה.

כמו כן, אינני מקבל את כלל הסכומים שקבע המומחה בחוות דעתו לתיקון הליקויים. כך למשל, אין זה סביר בעניי כי תחת רכיב " חורים וכתמי לכלוך ושמן מותז בתקרת המטבח. נדרש לאטום חורים ולחדש" קובע המומחה סכום של 3,800 ₪. עם זאת ולא ניתן להתעלם מן העובדה כי השוכרים הסכימו בסעיף 9א בשלושת חוזי השכירות כי ראו ובדקו את הדירה ומצאו כי היא במצב תקין ומתאימה למטרותיהם. כמו כן אין זה סביר כי השוכרים יסכימו לשכור את הדירה עם ליקויים שפורטו בחוות דעת המומחה מטעם התובע- מר גוכמן כגון נקודות חשמל עקורות, זכוכית שבורה בחלון במרפסת המטבח, מנעולים שבורים בחלונות מרפסת המטבח, מגירות שבורות בארונות המטבח, מפסקי חשמל שבורים ועוד. משלא הובאה מטעם הנתבעים חוות דעת נגדית, אין להם להלין אלא על עצמם.

לאור כלל הדברים האמורים אני קובע כי על הנתבעים 1-2 לפצות התובע בגין נזקים שנגרמו על ידם לדירה וזאת בסכום של 7,000 ₪.

אי תשלום במועד – התובע טוען כי הנתבעים 1-2 הפרו הסכם השכירות בכך שלא שילמו את דמי השכירות במועד, שכן על פי ההסכם הם התחייבו לשלם ב- 6 תשלומים ובפועל שילמו ב- 9 תשלומים.

אינני קובע כל פיצוי בגין רכיב זה. לאור התנהגותו של התובע ובהסכמתו לתשלום באופן זה אף אם בחורג מן ההסכם, אין לו להלין אלא על עצמו. לא הובאה בפניי כל אינדיקציה לכך שהתובע פנה לנתבעים וביקש מהם לעמוד בתנאי ההסכם בעניין זה.

שינויים במושכר ללא רשות – התובע טוען כי השוכרים אפשרו לבעלי מלאכה מטעם נציגות הבית לחצוב את הגג אל תוך הדירה.

עיון בתיק מעלה כי עבודות האחזקה בוצעו על ידי ועד הבית והחור בתקרת דירת התובע נגרם תוך כדי ביצוע העבודות בגג הבניין. לא ברור מדוע מעלה התובע כל טרוניה בעניין זה כלפי השוכרים.

הסכמתם או אי הסכמתם לא מעלה ולא מורידה מאחריותם בעניין זה ולא הייתה להם כל שליטה

על העבודות שבוצעו מטעם ועד הבית.

מניעת ביקורי שוכרים חדשים – התובע טוען כי לקראת מועד סיום ההסכם ומשהבינו השוכרים שהוא לא יוארך ברביעית הם התחילו להערים קשיים על שוכרים חדשים, באופן שבסופו של דבר, איש מהם לא הצליח לבקר במושכר וזאת תוך הפרה של סעיף 14 להסכם השכירות.

יותר מכך, ביום 18/12/07 פנו השוכרים במכתב אל התובע והתנו את הסכמתם לביקורי שוכרים

חדשים בתשלום הפרשי שער. גם לאחר ששולמו להם הפרשי השער, הם המשיכו בשלהם.

אכן עיון במכתב שנשלח לתובע על ידי השוכרים מיום 18/12/07 המסומן כמוצג ו' לתיק המוצגים מעלה כי אכן הנתבעים ציינו במפורש כי " לאחר תום ההתחשבנות הכספית ביננו (נקווה שזה יתבצע עוד השבוע), אנו נשמח לאפשר למי מטעמך להגיע לראות את הדירה..."

אי הסכמת השוכרים לאפשר ביקורי שוכרים פוטנציאליים חלופיים מהווה הפרה של סעיף 14 להסכם שבין הצדדים. כמו כן יש בסירוב זה לגרום לנזק במכוון לתובע ולמנוע ממנו למצוא שוכרים חלופיים.

לאור האמור לעיל, אני מעריך את הנזק שנגרם לתובע בגין מניעת ביקורי שוכרים חדשים בסכום

2,000 ₪.

פינוי המושכר באיחור - התובע טוען לפיצוי בסך 1,700 ₪ בגין איחור בפינוי.

אולם, אף לטענת התובע בתצהיר עדות הראשית מטעמו (סעיף 35) וגם מעדותו עולה כי הוא קיבל את הדירה לידיו נקיה מכל אדם וחפץ במועד הפינוי כמוסכם על פי החוזה- 28/2/08:

"ביום 28.2.08 נפגשת עם הנתבעים בדירה?

ת.          כן.

ש.         באותו יום קיבלת מפתח לדירה?

ת.          מפתח אחד קיבלתי.

ש.         זאת אומרת שבאותו יום קיבלת את החזקה.

ת.          קיבלתי חזקה? לא. קיבלתי מפתח אבל לא קיבלתי חזקה.

ש.         ביום 28.2 הדירה היתה ריקה?

ת.          כן.

ש.         וקיבלת מפתח ?

ת.          כן. " (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 29-30, עמ' 42 לפרוטוקול שורות 1-8)

לאור האמור לעיל, אין התובע זכאי לפיצוי גם בגין רכיב זה.

אובדן שכ"ד מיום 28/2/08 ועד 4/5/08, ארנונה ותשלום לועד הבית –

לאור הפיצוי לו זכה התובע תחת רכיב מניעת ביקורי שוכרים פוטנציאליים, אין התובע זכאי לפיצוי תחת רכיבים אלה, שעה שמדובר במועדים שהינם מעבר לתקופת החוזה.

התובע טוען לפיצוי נוסף בגין עלות עריכת חוות דעת המומחה מר גוכמן, הוצאות משפטיות, עגמת נפש והוצאות אחרות ובסך הכל בסכום כולל של 10,600 ₪. אני פוסק לתובע סכום גלובאלי בגין הוצאותיו בסך 3000 ₪.

לאור כלל הדברים האמורים אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובע לסילוק מלא וסופי של תביעה זו סך כולל של 12,000 ₪.

התביעה כנגד נתבעים 3-4 נדחית והתובע ישלם להם הוצאות משפט בסך כולל של 4,000 ₪.

דיון בת.א 14792-02-10

עסקינן בתביעה כספית על סך 7,800 ₪ שהגיש התובע - מר דניאל נהיר - כנגד נציגות הבית המשותף ברח' רוגוזין 61 באשדוד.

התובע הינו הבעלים של דירה בבניין המשותף ברח' רוגוזין 61 באשדוד, הנמצאת בקומה השביעית והאחרונה בבניין.

תביעת התובע הינה להשבת הוצאות, לפיצוי בגין עגמת נפש ולמתן צו עשה המורה לנציגות לפעול על פי הוראות חוות דעת המומחה שהוגשה מטעם התובע ושנערכה ע"י מר יגאל ברגמן וזאת בגין תיקון שבוצע על גג הבניין אשר במהלכו נחצב הגג אל תוך דירת התובע, אשר הייתה באותה עת מושכרת לשוכרים.

תמצית טענות התובע

1. ביום 2/11/07 התקשרה הנתבעת עם קבלן שאינו רשום בפנקס הקבלנים, אינו רשום כעוסק מורשה, אינו מקצועי ואינו מוסמך, לשם ביצוע עבודות צנרת בהיקף רחב במערכת ההולכה הסולרית אשר בגג הבניין וזאת ללא תאום עם התובע או עם הדיירים שגרו באותה העת בשכירות בדירה הנמצאת בבעלותו של התובע.

2. בעל המלאכה שנשכר לביצוע העבודות מטעם הנתבעת, חצב בגג הבניין חור בקוטר של כחצי מטר אל תוך תקרת הדירה, בגסות, תוך פגיעה בקונסטרוקציית הברזל היצוקה בגג ובאופן שבתקרת דירתו של התובע נפער חור.

3. כי עם היוודע העניין, ולאחר שהגיע לנכס, הודיע התובע לנציגות הבניין וכן לדיירים להשאיר את המצב כפי שהינו בכל הקשור לנזק שנגרם לדירה וכי יש בדעת התובע להזמין מהנדס מומחה לבדיקת היקף הנזק ולדרכי תיקונו.

4. כי רק כעבור 3 ימים התאפשרה הגישה לגג ורק אז התאפשרה בדיקת המומחה וזאת ביום 8/11/07.

5. כי ביום 13/11/07 הושלמה חוות הדעת ונשלחה למר מילר מנציגות הבית המשותף.

6. כי רק ביום 23/12/07 הנתבעת הודיעה במכתב כי ביום 14/11/07 תיקנה את הנזק שנגרם לדירה וכי התיקון נעשה על ידי קבלן מורשה ומנוסה.

7. כי ביום 9/1/13 פנה התובע לנתבעת במכתב ודרש לדעת את שמו של הקבלן המבצע וכן התחייבות לשאת בנזקים עתידיים ודרישה להחזר עלות חוות הדעת והנתבעת התעלמה מפנייה זו.

8. כי הנתבעת חרגה מסמכותה ולא נקטה במידת הזהירות הדרושה מאדם סביר וכי היה עליה לדעת כי קניינו של התובע עלול להינזק במהלך העבודות.

9. כי עבודות התיקון של הצנרת שעל הגג לא היו במסגרת תיקוני החרום אלא במסגרת עבודות אחזקה מתוכננות מבעוד מועד ואשר מומנו באמצעות גיוס מיוחד של כספים ולא מן הקופה השוטפת של הנציגות.

10. כי המשך התנהגותה של הנתבעת ביודעה כי הוזמנה חוות דעת מקצועית, ועל אף זאת לא באה בדברים עם התובע ומיהרה לתקן את הנזק שגרמה לדירתו והמשיכה להתעלם מדרישתו הבסיסית שהתיקון יתבצע בכפוף לחוות דעת הנדסית ובפיקוח מתאים וכי בעשותה כן היא חושפת את התובע לנזקים נוספים בעתיד.

תמצית טענות הנתבעת

1. נציגות הבית פעלה בנושא השיפוץ במסגרת תפקידה כנבחרי הדיירים ולפני התחלת עבודות השיפוץ פנו נציגי הבית המשותף אל סניף האגודה לתרבות הדיור בעיריית אשדוד לקבלת ייעוץ הנדסי.

2. בחוות הדעת שהוכנה מטעמו של המהנדס "סהר ישרים" שנשלחה אל הנציגות מטעם האגודה לתרבות הדיור נקבע כי יש לפרק את כיסוי הבטון, להחליף את הצינור הדולף ולאחר החלפתו לדאוג לבצע כיסוי בטון ואיטום.

3. כי לאור חוות הדעת ניתנה הודעה לכלל דיירי הבניין ובה התבקשו הדיירים לשאת בעלות התיקון כאשר עלות התיקון הינו 150 ₪ לכל דייר, תיקון אותו אישר מר נהיר ואף שילם עבורו.

4. כי דבר ביצוע התיקון הודע לכל הדיירים לרבות לדיירי דירה 28 שהיא דירתו של התובע.

5. כי כל פעילותה של נציגות הבית המשותף בוצעה במסגרת סמכותה כמורשה בכל עניין הנוגע להחזקתו התקינה של הבית המשותף.

6. כי במהלך העבודה בדירת התובע, הגיע התובע אל הדירה והתנפל בצעקות על מבצע העבודה ודרש ממנו להפסיק אותה לאלתר בטענה כי עבודת הקידוח הינה פלישה לרכושו הפרטי.

7. כי לאור ביצוע העבודות נאלץ קבלן העבודה לחפור בגג ולפעור חור בקוטר של חצי מטר בתקרה של הדירה של התובע.

8. כי בהיעדר שיתוף פעולה מטעם התובע הופסקו העבודות למרות שהתובע מחויב להרשות ביצוע התיקונים על ידי התקנון.

9. כי העבודות שהתבצעו על המערכת הסולארית בחודש נובמבר ולאור ניתוק המערכת משימוש, נותרו כל הדיירים ללא מים חמים.

10. כי התובע חזר וטען כי על העבודות לחדול עד להגעת חוות הדעת שהתקבלה בפועל רק לאחר שבוצע האיטום בגג לאחר 14 ימים שנותר פתוח.

11. כי נעשו ניסיונות רבים מצד נציגי ועד הבית לשוחח עם התובע בכדי להגיע לפתרון בסוגיה, אך התובע סירב לכל הצעות הפשרה והמשיך לדרוש כי יופסקו העבודות חרף הותרת החור בגג פעור מעל לראשם של השוכרים בדירה וללא מים חמים לכל דיירי הבניין.

12. כי זהו מקרה קלאסי של התעללות התובע בנציגות הבית המשותף ובתביעה אישית נגד נציגיו לאור מילוי תפקידם על פי חוק.

13. כי מאז תיקון הנזק לא נשמעה כל טענה בדבר איכות התיקון.

דיון

סעיף 69 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, קובע את סמכויות נציגות הבית המשותף, כדלקמן:

"הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות."

ביחס למעמד הנציגות נקבע:

"נציגות הבית המשותף, הנבחרת על ידי האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף, היא הגוף המבצע של הבית המשותף, שמתפקידו לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים. מטבע הדברים הכוונה לניהול הפנימי השוטף של הבנין, ובעיקר בכל הנוגע לרכוש המשותף, אופן השימוש בו, החזקתו התקינה, ביצוע תיקונים בשעת הצורך, גביית הוצאות ההפעלה השונות וכדומה. החוק הקנה לנציגות הבית המשותף בתור שכזו כשרות להיות צד לפעולות משפטיות שונות, אולם כשרות זו מוגבלת ומסויגת בסעיף עצמו, התוחם את גבולותיה לעניינים, הנוגעים "להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף". (ראה: פסק דין כבוד השופט שמגר בע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד נ' קדמת לוד בע"מ ואח' פ"ד לו (2)21.)

ברוח הדברים האמורים, יש לבחון כעת האם נציגי הבית המשותף פעלו כדין.

ראשית עולה כי בשל נזילת מים בתקרה ובקיר מסביב לצינורות הסולריים היורדים מן הגג לדירות שבבניין פנתה נציגות הבית המשותף אל האגודה לתרבות הדיור בכדי לקבל יעוץ הנדסי והכוונה.

בחוות הדעת שהוכנה מטעמו של המהנדס "סהר ישרים" שנשלחה אל הנציגות מטעם האגודה לתרבות ודיור המצורפת כנספח א' לכתב ההגנה, נקבע כי אכן בדירה 27 ישנה רטיבות + טפטוף מים בתקרה וקיר סביב צנרת סולארית היורדת מהגג. עוד נקבע כי בגג ישנו כיסוי בטון סביב הצנרת ויש לפרק את כיסוי הבטון ולהחליף את הצינור הנוזל. לאחר התיקון יש לבצע שוב כיסוי בטון ותיקון איטום, הנזילה בצנרת משותפת. כמו כן ניתנו הוראות נוספות באשר לאופן התיקון נדרש.

ממסמך זה עולה מפורשות כי לצורך התיקון הנדרש, יש לבצע חציבה.

בהמשך, פנתה הנתבעת כדין לדיירי הבניין לצורך הסכמתם לביצוע התיקון ולאיסוף הכסף הנדרש לכך מן הדיירים בכלל ובפרט מן התובע וכפי שהתובע מאשר בעדותו:

"פנו אליכם שתשלם עבור תיקון בגג, חציבה וכל מיני עבודות, אז לא ידעת שיש בעיה של נזילות?

ת.          אלף, לא פנו בשום דרך בקשר לעבודות בגג או לחציבות בגג. הם פנו בשיחה טלפונית לאשתי ואמרו שאנחנו צריכים להשתתף כבעלי הדירה באיזושהי בעיה הצריכה תיקון במערכת הסולארית שעל הגג. " (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 18-22).

לאור ההנחיות שנתקבלו מן האגודה וכן לאור הסכמת הדיירים למהלך, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול מישיבת הועד מיום 28/8/07 המצורף כנספח ב' לכתב ההגנה, בוצע התיקון, כאשר במהלכו נפער החור בתקרת דירת התובע.

עוד עולה וזאת אף מסיכומי התובע עצמו, כי בשעה שנפער החור ובמהלך העבודות, עלה התובע אל הגג והורה להפסיק את עבודות החציבה. התובע לא אפשר לבעל המקצוע שביצע את העבודה לסיים העבודה. יותר מכך, התובע ביקש להפסיק העבודות לאלתר וזאת לצורך זימון מהנדס מומחה על ידו:

"לאחר שנפער חור בגג הבית, כמה זמן מנעת מנציגות ועד הבית להיכנס לדירה ולבצע את התיקונים?

ת.          אני לא מנעתי מהם פיסית. אני גם לא דיברתי איתם. אני הודעתי להם שאני מבקש להביא מומחה שיבדוק שני דברים בלבד, האחד מה הנזק שנגרם לשלד הבניין, השני איך מתקנים את הנזק הזה.

ש.         ואחרי כמה זמן נתן המומחה מטעמך את חוות דעתו?

ת.          הנזק...

ש.         כמה זמן?

ת.          לי אין ידיעה מתי הם תיקנו.

ש.         אחרי כמה זמן נתן המומחה מטעמך את חוות דעתו?

ת.          חווה"ד הגיעה אלי בפקס ביום 13.11, באותו יום שהיא הגיעה אלי בצהריים שלחתי אותה בפקס...

ש.         מדובר ב- 10 ימים?

ת.          9-10 ימים. " (עמ' 49 לפרוטוקול שורות 7-20)

מדברים אלה ואחרים עולה כי התובע מנע מנציגות הבית המשותף המשך התיקון, כולל סגירת החור בדירתו וזאת שלא כדין. אין זה סביר כי על כל דיירי הבניין בכלל ושוכרי דירתו של התובע בפרט וכן נציגות הבית המשותף, ימתינו זמן כה רב להמצאת חוות הדעת מטעם התובע ומתן האפשרות לבצע התיקון תוך גרימת סבל ואי נוחות לכלל הדיירים.

זאת ועוד, עיון בחוות הדעת מטעם התובע, שנערכה על ידי מר ברגמן יגאל, אינה מעלה כלל, כטענת התובע, כי העבודה שבוצעה על ידי האינסטלטור שהוזמן לביצוע התיקון על ידי הנציגות נעשתה באופן רשלני, אלא נהפוך הוא - חוות הדעת מחזקת את מסקנתי, כי התובע הפריע למהלך העבודה התקין ולא אפשר סיום העבודה וסגירת החור שנפער, אשר לא היה מנוס מלפעור החור בתקרה לצורך ביצוע התיקון הדרוש וזאת אף לטענת המומחה בחוות דעתו" החור נפרץ במטרה להחליף קטעי צנרת העוברים מכיוון הדירה לגג".

בסופו של דבר, בוצע התיקון על ידי נציגות הבית המשותף וזאת לאחר פניות רבות לתובע על מנת שיאפשר ביצוע התיקון. עבור עבודה זו שנעשתה על ידי א.ר.ד ישראלי יזמות ובניין בע"מ קבלן רשום, ניתנה אחריות של 7 שנים. במסמך שנערך על ידי הקבלן ומסכם אופן העבודה שבוצעה, מיום 25/11/07 המצורף כנספח ו1 לכתב ההגנה, עוד עולה כי "כאמור מהתבוננות בפתח עולה כי, הברזל הקונסטרוקטיבי לא נפגע והצנרת עוברת בית הברזלים, הפתח הוא מאוד קטן ולא מהווה שום סיכון או סכנה ותיקונו מאוד פשוט".

מכלל הדברים האמורים עולה כי נציגות הבית המשותף פעלה במקרה זה באופן הראוי לשבח וכדין. לא מצאתי כל רבב בהתנהלות חבריה, אלא נהפוך הוא. התובע הוא זה שהפריע לנציגות הבית המשותף לבצע התיקון כדבעי. התובע התפרץ למהלך העבודה ולא אפשר סיומה. החור שנפער, נפער במתכוון לצורך ביצוע התיקון, אשר אין חולק כי היה חייב להתבצע. היה על התובע לאפשר סיום העבודה בזמן שבוצעה. מצאתי כי התנהגות התובע בנסיבות העניין לא הייתה סבירה וגרמה למעשה לעיכוב בביצוע העבודה ולעגמת נפש לכלל דיירי הבניין ולנציגות הבית המשותף.

מצאתי כי תובענה זו הינה טורדנית, אשר לא היה מקום מלכתחילה להגישה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אני וקובע כי על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.

דיון בת.א 13838-02-10

מדובר בתביעה כספית על סך 5380 ₪, שהגישו התובעים - השוכרים, כנגד הנתבע - בעל הדירה, בגין הפרשי שער בגין תשלומי שכירות, פריצת גג הדירה במהלך תיקון על ידי ועד הבית. החזרי שכירות של 14 ימים, אובדן ימי עבודה ופגיעה במכונת הכביסה.

תמצית טענות התובעים

1. הנתבע הודה שעליו להחזיר לתובעים את שכר הדירה ששולם ביתר על סך 682 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/1/08. במכתבו מיום 4/3/08 דרש מהשוכרים לפצות אותו בגין נזקיו בקיזוז הפרשי השער המגיעים לתובעים בגין התשלום האחרון.

2. כי נזקי התובעים הינם: 200 ₪ בגין תיקון המכונה, 500 ₪ הוצאות הניקיון לאחר שנפרץ חור בתקרה, 1055 ₪ בגין החזר שכ"ד בגין 14 ימים בהם לא הייתה תקרה והתובעים נאלצו להעתיק את מקום מגוריהם לבית הוריהם, 794 ₪ בגין אובדן שעות עבודה של התובע, 350 ₪ בגין אבדן שעות עבודה של דלית, שכ"ט עו"ד רינת אהוד - התראה לאפשר תיקון הגג על סך 981 ₪ ועגמת נפש על סך 1,500 ₪.

3. כי בעיון בתמונות שהוצגו הן ע"י התובעים והן על ידי הנתבע נראה בבירור פתח הגג מעל מכונת הכביסה. חלקיקי התקרה/הבטון וחומרי הבניה צנחו על גבי מכונת הכביסה והתפזרו בדירה. יתירה מזו, הכל התרחש בערב שבת בעיצומו של חורף. אדם שפוי בדעתו לא היה נשאר בדירה המצב זה כל שכן אישה הרה בחודש שמיני אם לתינוקת בת שנתיים ועל אחת כמה וכמה כאשר אין מים חמים וקיימת סכנה בטיחותית אם ירד גשם.

תמצית טענות הנתבע

1. כי גם אם יתברר שיש צדק בטענה בנוגע לנזקים שונים כתוצאה מעבודות החציבה של הנציגות, הרי שהשוכרים והנציגות הפרו את חובתם להקטין את הנזק. מפתחות הגג היו בידם וכל שהיה צריך זה כיסוי זמני של החור שנחצב.

2. כי נתוני הגשם לחודש 11/07 שנמדדו בתחנת הניטור באשדוד והוגשו בתעודת עובד ציבור ע"י סמנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה מראים כי מיום 1/11/07 ועד ליום 20/11/07 היה רק יום אחד של גשם שבו ירד 1 מ"מ בלבד של גשם, כך שלא היתה כל סיבה לפנות את המושכר.

3. כי התובעים לא הוכיחו שנגרם להם כל נזק ולא צירפו תלושי שכר, כרטיסי עבודה, חשבוניות תיקון להוכחת נזקיהם.

טענות הנתבע בהודעה לצד ג'

1. כי התביעה כנגד הנתבע הינה בעיקרה בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובעים כתוצאה מעבודות שביצעה מנציגות הבניין על גג הבית ואשר לנתבע לא הייתה שום מעורבות בעניין והוא אף לא ידע על כוונת נציגות הבית לבצע העבודות מן הסוג הזה הכרוכות בפגיעה ברכוש.

2. כי הנתבע בעצמו ניזוק באופן קשה מהתנהלותה של נציגות הבית המשותף שפעלה כאמור ברשלנות ובחוסר זהירות משווע ואף הוגשה תביעה נפרדת בגין כך על ידי הנתבע.

3. כי הנזק הנתבע בכתב התביעה, למעט הסכום על סך 682 ₪ בגין הפרשי השער שלגביו יש לנתבע טענת קיזוז אל מול התובעים, נגרם באופן ישיר או עקיף כתוצאה ממחדלי נציגות הבית המשותף.

טענות ההגנה של צד ג'

כפי שפורטו בהרחבה בדיון בתיק 14792-02-10.

דיון

בהמשך להחלטותיי הקודמות, ולאור מסקנתי הברורה לפיה נציגות הבית המשותף פעלה ללא רבב וכי לא היה מנוס מלבצע התיקון ובאופן שבוצע ומנגד, קביעתי כי הנתבע, הפריע לעצם ביצוע התיקון וסיומו וגרם לעגמת נפש של ממש לכלל דיירי הבניין ונציגיו במנעו ביצוע התיקון , הרי כי כל נזק שנגרם לתובעים, כתוצאה מהשארת החור שנפער בתקרת הבית הינו באחריות ישירה של הנתבע בלבד ולצד ג' אין כל אחריות בגין נזקים אלו.

עתה, כל שנותר לבחון הוא, מהו גובה הנזק שנגרם לתובעים.

החזר בגין הפרשי שער על סך 682 ₪ – נוכח טענת הנתבע לקיזוז בגין סכום זה, הרי שבכך למעשה הוא מודה כי התובעים זכאים לסכום זה.

פיצוי בגין נזק שנגרם למכונת הכביסה והוצאות ניקיון ובסה"כ 700 ₪- נוכח הקביעה כי אכן אין זה סביר כי התקרה נותרה פעורה במשך 14 ימים וזאת בשל התנהלות הנתבע ובאחריותו המלאה, ולאור העובדה כי מעיון בתמונות שהוצגו לי הן מטעם התובעים והן מטעם הנתבע, ניתן לראות בבירור כי מכונת הכביסה ממוקמת בדיוק מתחת לחור בתקרה, הרי כי פיצוי על סך 200 ₪ נראה לי סביר בנסיבות העניין לצורך תיקון המכונה. זאת ועוד, ברור כי הותרת החור הפעור בדירה והתיקון גרמו ללכלוך בדירה. אולם, כפי שטוען הנתבע והצדק עמו בעניין זה, היה על התובעים לסגור את החור שנפער באופן כלשהו, אם באמצעות ניילון או ברזנט, כך שלא יכנסו מי גשמים, אבנים ולכלוך לדירה וזאת על אחת כמה וכמה כאשר הותירו את הדירה ריקה במשך 14 ימים. לאור האמור לעיל אני קובע לתובעים פיצוי בגין הוצאות ניקיון על סך 200 ₪ בלבד.

החזר שכ"ד של 14 ימים על סך 1,055 ₪- נוכח קביעתי כי הותרת החור בגג פעור במשך 14 ימים וזאת מבלי שהנתבע אפשר לנציגי הבית המשותף לסיים התיקון, הינה בלתי סבירה בעליל, אני מקבל טענות התובעים בעניין זה באופן מלא. אכן , אין זה סביר כי התובעים ובתם יוותרו בבית במצב זה, בעודם חשופים לסיכונים רבים ופוסק לתובעים סך זה של 1,055 ₪.

פיצוי בגין אבדן שעות עבודה - התובע 1 טוען לפיצוי בסך 794 ₪ והתובעת 2 טוענת לפיצוי בסך 350 ₪.

עיון בתיק מעלה כי התובעים לא צירפו כל אסמכתא המעידה על נזקיהם הנטענים בעניין זה. לאור האמור לעיל, אני קובע בעניין זה לתובעים פיצוי גלובאלי ובסך 300 ₪ וזאת בגין נזק שבוודאי נגרם להם בעניין זה וזאת אף מבלי הוכחת הנזק.

שכ"ט עו"ד רינת אהוד - התובעים טוענים לפיצוי בגין שכ"ט עו"ד שנאלצו התובעים לשלם לעו"ד רינת אהוד לצורך כתיבת מכתב התראה לנתבע. משלא הובאה לעיוני כל אסמכתא המעידה על הוצאה זו, אינני קובע כל פיצוי.

עגמת נפש על סך 1500 ₪ - לאור כלל הדברים האמורים, אני סבור כי התובעים זכאים לפיצוי ואני פוסק להם את מלוא הסכום של 1,500 ₪.

אשר על כן, אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובעים בסכום כולל של 3,937 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות המשפט בגין תביעה זו בסך כולל של 2,000 ש"ח.

סוף דבר

בת.א. 1117/08- אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובע לסילוק מלא וסופי של התביעה סך של 12,000 ₪ (סכום זה כולל את הוצאות המשפט) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 3-4 נדחית והתובע ישלם להם הוצאות משפט בסך כולל של 4,000 ₪.

בת.א. 14792-02-10 – התביעה נדחית ואני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 8,000 ₪.

בת.א. 13838-02-10 – אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים לסילוק מלא וסופי של התביעה את הסך של 3,937 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובעים בסך של 2000 ₪.

ניתן לקזז בין הסכומים השונים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ב, 3 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.