1. קווים תחבורה ציבורית בע"מ

2. יניב אלוום

3. איילון חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן, ביום 25.10.13, המורה על דחיית התביעה בשל אי הגשת סיכומים מטעם המבקשת (התובעת) (להלן: "פסק הדין").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. הבקשה נוגעת לתביעה כספית אשר הגישה המבקשת נגד המשיבים, בגין נזקי הרכוש אשר נגרמו לרכבה כתוצאה מהתנגשות הרכב עם אוטובוס, שבבעלות הנתבעת 1 ואשר היה נהוג ע"י נתבע 2. האוטובוס היה מבוטח אותה עת ע"י נתבעת 3.

2. שני הצדדים הציגו ראיותיהם במהלך ישיבת הוכחות, שהתנהלה ביום 8.7.13, ובסיומה ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב.

3. מטעם המבקשת לא הוגשו סיכומים, כשמנגד, המשיבים הגישו את סיכומיהם ביום 24.7.13.

4. משלא הוגשו סיכומי המבקשת, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד הגשת הסיכומים ניתן פסק הדין שלפיו נדחתה התביעה.

5. ביום 31.3.15 הוגשה בקשה זו מטעם המבקשת במסגרתה מודיעה היא על שינוי ייצוגה וכן מבקשת לבטל את פסק הדין.

לטענת המבקשת, ביום 14.3.15 פנתה לב"כ הנוכחי כדי לברר מה עלה בגורל תביעתה וזאת לאחר שהוסבר לה ע"י פרקליטתה הקודמת, עו"ד יאור (להלן: "עו"ד יאור"), כי לא חלה כל התקדמות בתיק.

מבירור שערך בא כוחה, התברר כי עו"ד יאור לא הגישה סיכומים מטעמה ובשל כך נדחתה תביעתה. מכאן, הוגשה בקשה זו שבמסגרתה עותרת המבקשת לביטול פסק הדין בטענה כי מדובר במחדל אשר נגרם אך ורק כתוצאה מרשלנות עו"ד יאור שלא היה לה כל שליטה עליו.

6. מנגד טענו המשיבים כי בקשה זו הוגשה בחלוף 16 חודשים מיום מתן פסק הדין וזאת מבלי שהמבקשת הגישה בקשה להארכת מועד. אי לכך, על המבקשת להוכיח קיומו של טעם מיוחד שיירשם על מנת שביהמ"ש ייעתר לבקשתה כמצווה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). כמו כן, למבקשת ניתנה אורכה אוטומטית מטעם בית המשפט להגשת סיכומים וזאת על אף שהיא לא הגישה כל בקשה בעניין, שכן ביהמ"ש לא מיהר לתת את פסק הדין והמתין שלושה חודשים מתום המועד שבו אמורה הייתה המבקשת להגיש סיכומיה. המשיבים הוסיפו וטענו כי המבקשת לא צירפה העתק מאותה פניה שבמסגרתה פנה בא כוחה לעו"ד יאור. מה גם, בעוד שלטענת בא כוח המבקשת, פניה זו הייתה ביום 26.2.15, בבקשה נטען כי רק ביום 14.3.15 הגיעה המבקשת למשרדו של בא כוחה ויידעה אותו בדבר קיומה של תביעה זו. בנוסף טענו המשיבים כי המבקשת נכחה בעצמה באותה ישיבה שבמסגרתה הורה ביהמ"ש על הגשת הסיכומים, על כן, אין לה בעניין זה אלא להלין על עצמה. המשיבים הוסיפו וטענו כי הלכה פסוקה היא כי התרשלות של עורך דין אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד או ביטול פסק דין, לפיכך, דין הבקשה להידחות.

7. בתשובתה לתגובת המשיבים, טענה המבקשת כי היא מבקשת לבטל את פסק הדין מטעמי צדק בלבד. היא חזרה והדגישה אי ידיעתה אודות אי הגשת הסיכומים ומתן פסק הדין.

דיון

8. בית המשפט רשאי להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול דעתו של ביהמ"ש" (ע"א 3645/92 קלמר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133 (1993)).

כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום, כשבדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק".

כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו.

9. כאמור, ההחלטה שבמסגרתה הוריתי על הגשת הסיכומים ניתנה בדיון אשר התקיים ביום 8.7.13, וזאת עם סיום שמיעת ראיות שני הצדדים.

באותו יום אכן, העידה המבקשת בפניי, אולם האם בשל כך, ניתן לייחס למבקשת ידיעה בפועל אודות תוכן החלטה זו?

10. סבורני כי אין בעצם נוכחותה של המבקשת בדיון הנ"ל, כדי לייחס לה ידיעה אמיתית וכנה אודות ההחלטה בדבר הגשת סיכומים. הרי, המבקשת הייתה הראשונה להעיד באותו יום, כך שספק הוא אם היא אכן הייתה נוכחת באופן פיזי בסוף הדיון ולאחר שהסתיימה פרשת ההגנה. שנית, לא הוכח כי מדובר בתובעת בעלת ידע משפטי שהבינה את המשמעות המשפטית בדבר ההחלטה להגשת סיכומים.

11. בנוסף, סבורני כי בדומה למקרים שבהם עולה השאלה, אם ניתן לסטות מכללי ההמצאה ולהעדיף ידיעת בעל הדין על פני קיום חובת ההמצאה, ניתן, על דרך ההיקש, להחיל את ההלכה הפסוקה שהתגבשה במקרים כאלו גם בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הלקוח לעורך הדין. גם כאן, בדומה למקרים חריגים אלו, אין להסתפק בידיעה גרידא של אותו בעל דין, אלא יש להוכיח גם את קיומו של "דבר מה נוסף" שהיה בו כדי לבסס השתק או חוסר תום לב מטעם בעל הדין (רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות (8.7.2007)).

במילים אחרות, לא ניתן להסתפק באותה ידיעה פורמאלית של בעל הדין, קרי, המבקשת, אודות קיום ההליך עצמו, וכי יש להחיל על דרך ההיקש מהמקרים הנ"ל, את אותה הדרישה בדבר הוכחת ידיעה מלאה וברורה של מלוא הפרטים.

12. לפיכך, בנסיבות המקרה שלפנינו, ספק אם הייתה ידיעה מעין זו למבקשת עצמה, ולכן אין להתבסס עליה.

מתי אם כן ידעה המבקשת אודות ההחלטה הנ"ל ואודות פסק הדין, והאם היא התעכבה בהגשת בקשתה לביטול פסק הדין?

13. כאן המקום להפנות אל ההודעה שנשלחה מטעם עו"ד יאור ביום 28.5.15 (להלן: "הודעת עו"ד יאור") ובה היא מודה בדבר אי יידוע המבקשת אודות מתן פסק הדין, ומסבירה מדוע היא לא הגישה סיכומים מטעמה. מפאת חשיבות הדברים, להלן, אצטט את החלק הרלוונטי מהודעה זו:

"הנני לאשר כי גב' מייסר ברכה לא ידעה כלל וכלל כי ניתן פסק הדין הדוחה תביעתה ואני לא יידעתי אותה עד שהדבר התגלה לה באמצעות עורכי הדין המייצגים אותה סמוך להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

אני ניהלתי את ישיבת ההוכחות בתיק וסוכם עם ב"כ חברת הביטוח אודות גובה סכום הנזק"

בהקשר זה ראוי גם להפנות אל הצהרת ב"כ המשיבים בדיון אשר נערך ביום 28.5.15, שלפיה אין היא חולקת על כך כי "עד לפברואר 2015, עו"ד יאור לא יידעה את התובעת אודות פסק הדין, כפי שהתובעת עצמה מצהירה".

14. מן המקובץ לעיל, מתקבל הרושם כי, לפחות, עד לחודש פברואר 2015, למבקשת לא הייתה כל ידיעה בדבר ההחלטה על הגשת סיכומים ובדבר מתן פסק הדין.

אומנם לא ניתן לקבוע את התאריך והיום המדויק בחודש פברואר שבו נודע למבקשת אודות עניין זה, אולם מהבקשה עצמה ניתן להסיק כי הדבר נודע לה, לקראת סוף חודש פברואר (ראה סעיף 17 לבקשה).

לפיכך, ומשהוגשה בקשה זו בסוף חודש מרץ, וליתר דיוק ביום 31.3.15, קרי כעבור כשלושים יום מהיום שבו נודע למבקשת אודות מתן פסק הדין, לא ניתן לקבוע כי היא הוגשה באיחור ומשום כך אין לדרוש ממנה להראות קיומו של טעם מיוחד שיירשם לצורך הארכת מועד הגשת בקשה זו על פי תקנה 528 לתקנות.

15. למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי כאמור, לטענת המבקשת, הטעם לאי הגשת הסיכומים במועד היה נעוץ בעו"ד יאור אשר הסתירה ממנה עובדת מתן פסק הדין ולא יידעה אותה בדבר אי הגשת הסיכומים.

16. ערה אני לאמור בפסק הדין שניתן ברע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (7.2.12) שאליו הפנו המשיבים בתגובתם (להלן: "פרשת מקופאל"). באותה פרשה, אישר ביהמ"ש את החלטת ביהמ"ש המחוזי שלפיה התרשלות הפרקליט הקודם שטיפל בעניין המבקשת אינה מהווה טעם מיוחד שמצדיק הארכת מועד הגשת הבקשה לביטול.

17. יש להבחין בין מקרה זה למקרה שלפנינו.

ראשית לכל בענייננו, וכפי שהוסבר לעיל, לא עולה השאלה אם המחדל של עו"ד יאור מהווה טעם מיוחד לצורך הארכת מועד הגשת הבקשה לביטול.

שנית, להבדיל מפרשת "מקופאל", התקופה שעברה ממועד מתן פסק הדין לבין מועד הגשת הבקשה לביטול, הינה קצרה ואף קצרה בחצי מזו שנדונה בפרשת מקופאל.

שלישית, הנזק שייגרם למשיבים אינו כה גדול ואינו עולה על זה שעלול להיגרם למבקשת במידה ושער ביהמ"ש ינעל בפניה. הרי, בעוד שבפרשת "מקופאל", אי ביטול פסק הדין משמעו כי בית המשפט "ייאלץ לחזור מחדש להליך", כפי שצוין שם, והמשיבים ייאלצו להגיש סיכומים. בנסיבות המקרה שלפנינו, המשיבים כבר הגישו סיכומיהם, וככל שירצו להגיש סיכומים חדשים או להגיש סיכומי תשובה, הדרך פתוחה בפניהם. מכל מקום, הנזק שייגרם להם, אינו נזק אשר לא ניתן לפצותם בגינו ע"י קביעת פיצוי כספי הולם.

18. נוסף על כל האמור, הנני בדעה שאין זה ראוי להעניש את המבקשת על מעשיה של עו"ד יאור, אשר להבדיל ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, ערכה בעצמה הודעה בכתב שבה היא מודה באופן מפורש בדבר מחדלה. המבקשת האמינה בתורה כי עו"ד יאור תמלא את תפקידה כראוי וזו מעלה באימונה. לפיכך יש להיעתר לבקשה אף משיקולי צדק ועל מנת לתת למבקשת את יומה בבית המשפט (ראו ה"פ (מחוזי-נצרת) 39458-08-11 ערטול נ' ערטול (3.3.13)).

19. בנוסף, אין להתעלם גם מעצם היות הזכות לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כחלק ממשפחת אותן זכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות חוקתית והפגיעה בזכות זו צריכה להיות מידתית. דבר שלא הוכח בנסיבות המקרה שלפנינו, כפי שהוסבר לעיל. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו ברע"א 9311/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כהן (10.12.08):

"... מקום שכף המאזניים מתנועעת בין מימוש זכות זו [זכות הגישה לערכאות–נ.ד.מ.] לבין היפוכו של דבר, ראוי לנסות לפתוח שערי משפט תחת נעילתם; הכל – בכפוף לשכל הישר, למניעת שימוש לרעה ולמניעת הוצאות יתרות למי שבשל התנהגות הצד שכנגד כילה זמנו וממונו."

סיכום

20. מן המקובץ לעיל, מתקבלת המסקנה, כי דין פסק הדין שניתן להתבטל.

עם זאת, אני רואה לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים בגין הטרחה הנוספת וההוצאות שייגרמו להם בעקבות ביטול פסק הדין.

21. לפיכך הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 25.10.13 ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ₪ כולל מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקשת תגיש את סיכומיה תוך 30 יום מהיום. במידה והמשיבים יהיו מעוניינים להגיש סיכומים נוספים לאלו שכבר הוגשו, סיכומים אלו יוגשו תוך 30 יום מיום המצאת סיכומי המבקשת. 71

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ה, 10 יולי 2015, בהעדר הצדדים.