מבוא

1. התובעות 2-1 הינן חברות בע"מ העוסקות בייבוא ושיווק עצים.

התובע 3 מר ניסן מוריס (להלן: "מוריס"), הינו הבעלים של התובעות.

נתבע 1, מר משה תמרקין (להלן: "תמרקין"), הינו מנהלה של נתבעת 2, חברה למחזור משטחי עץ.

2. בראשית ההליך הוגשה התובענה ע"י התובעות 2-1 כנגד תמרקין בלבד. ביום 15.11.11 הוגש כתב תביעה מתוקן בהתאם לרשות שניתנה על ידי בית המשפט ובו נתבעו משה תמרקין וחברת עצי שיטים 2002 בע"מ (להלן: "הנתבעת").

ביום 27.2.13 הגישו הצדדים הסדר דיוני, אשר קיבל ביום 27.2.13 תוקף של החלטה וסומן במ/1:

"...הנתבע 1 לוקח אחריות אישית על מעשי הנתבעת 2 וכי הוא ערב כספית לתביעה נגד הנתבעת 2 וזאת באם בית המשפט יחייב את הנתבעת 2 בסכום כלשהו מסכום התביעה, ומסכים לפס"ד נגדו באופן אישי בכל חיוב שתחוב בו הנתבעת 1 כתוצאה מפס"ד, ובכך מתייתר הצורך בהרמת מסך והתובעות מוותרות על קבלת מסמכים. כמו כן, מר ניסן מוריס מנהל התובעות יצטרף כתובע לתובעות ואחראי באופן אישי לכל הוצאות ושכ"ט שייפסקו אם ייפסקו כנגד התובעות ותדחה התובענה" (כך במקור).

3. התובעים טוענים, כי בינם לבין הנתבעים נכרת הסכם שהופר ע"י הנתבעים. לטענתם, הנתבעים גרמו להם לנזקים ומכאן התביעה ע"ס 335,000 ₪.

הנתבעים כופרים בכריתתו של ההסכם הנטען וטוענים כי מדובר בעסקה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, דווקא בשל התנהלות התובעים.

4. התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית של מר מוריס ניסן ותצהיר של מר אופיר לביא, אשר במועדים הרלוונטיים עבד כאחראי מחסן וכמלגזן אצל התובעות 2-1 במחסן במושב בחמד (להלן: "אופיר").

הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית של מר תמרקין.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות התובעים

5. התובעים טוענים, כי בין התובעות לבין הנתבעים נכרת הסכם, שתוכנו מפורט במכתבו של מוריס לתמרקין (נספח א' לכתב התביעה ולתצהירו של מוריס. להלן: "המכתב נספח א'").

במכתב נספח א' נכתב כך:

" לכבוד

מר משה תמרקין (תיקון למכתבי הקודם)

בפקס- 09-8944522

שלום,

בהמשך לשיחות טלפוניות אני מסכים לקבל את הצעתך מהיום.

1. משה תמרקין ייקח את כל המשטחים השלמים והשבורים, כל הצולבים ואת כל העץ אשר נמצא במחסן במושב חמד.

2. עבור כל משטח כולל צולבים וכו' ישלם מר תמרקין 10 ₪ למשטח

עבור העץ והקורות יקבע מחיר מוסכם.

3. במקום לשלם עבור המשטחים יספק מר תמרקין משטחים לחבר' נטו על פי הזמנותיהם, (ישלחו למוריס או מי מטעמו- ההזמנות) על פי המפתח הבא – תמרקין ישלח את המשטחים ויקבל עבור כל משטח שישלח 1.7 משטחים מהמלאי שילקח ממושב חמד. לדוגמא – אם משה תמרקין לקח ממושב חמד 10,000 משטחים הוא יספק לנטו – 1.7: 10,000 = 5882 משטחים על פי הזמנותיהם.

4. מר תמרקין מתחייב למשוך את כל המשטים וכל השאר הנמצאים במושב חמד עד ליום 24.4.09. מר תמרקין יכול להתחיל למשוך סחורה החל מ-7.4.09 בתיאום עם אופיר. (טל'...).

בכבוד רב ובברכת חג פסח שמח וכשר,

מוריס ניסן."

6. התובעים טוענים, כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא משכו את העצים מהמחסן במועד. כתוצאה מכך, התובעים פינו את המחסן רק ביום 4.5.09. בכך גרמו לתובעים חיוב יתר של דמי שכירות למשכיר המחסן.

תמרקין התחייב לפנות את מוצרי העץ בעצמו, אך טען כי יש לו עיכובים לפני חג הפסח על כן התובעות נאלצו לשאת בעלויות ההובלה של המשטחים, שהנתבעים היו אמורים לשאת בהם.

התובעים טוענים, כי בשל הפרות הנתבעים, נגרמו להם הוצאות מיותרות בהעסקת עובדים.

לשיטת התובעים, על הנתבעים היה לספק לחברת נטו מלינדה סחר בע"מ (להלן: "נטו") משטחי עץ של 110 על 110. אולם, הם הפסיקו לאחר שסיפקו לחברת נטו 1,425 משטחים בלבד. בכך, גרמו להפרת הסכם בין התובעים לבין חברת נטו.

התובעים עותרים לסעדים הכספיים הבאים:

בגין מוצרי עץ שהנתבעות משכו ממחסן התובעים וסירבו לשלם עבורם, סך כולל של 176,288 ₪ + מע"מ לפי החישוב הבא:

17,250 יח' משטחים, בניכוי 1,425 משטחים שסופקו לחברת נטו, לפי 10 ₪, סה"כ 158,250 ₪ בצירוף מע"מ.

עבור מוצרי עץ נוספים:

6,110 יח' קורות "יפאורה", לפי 2.0 ₪ מחיר שוק, סה"כ 12,220 ₪ בצירוף מע"מ. 4,840 יח' לוחות "יפאורה", לפי 1.25 ₪ מחיר שוק, סה"כ 6,050 בצירוף מע"מ. 793 יח' של לוחות 3 מ' אורך, לפי 4.71 מ"ק מוכפל ב- 800 ₪ סה"כ 3,768 בצירוף מע"מ.

בגין עלויות פינוי ואחסון, סך של 13,500 ₪ + מע"מ.

בגין הובלות אשר, לטענת התובעים, תמרקין היה אמור לבצע, נתבע סך של 24,200 ₪.

בגין נסיעות ואובדן זמן עלות עובד, בהתייחס לאופיר, סך של 13,000 ₪ בצירוף מע"מ.

פיצויים בגין גרם הפרת הסכם, רשלנות ופגיעה במוניטין, סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.

טענות הנתבעים

7. הנתבעים טוענים, כי נספח א' שצורף לכתב התביעה אינו הסכם, אלא מדובר במכתב ששלח מוריס אל משרדי הנתבעת 2 ואין לראות בו הסכם או חוזה מחייב.

לטענת הנתבעים, העסקה שסוכמה בין הצדדים היא עסקת ברטר. בהתאם לעסקה היו אמורים התובעים לדאוג לקבלת הזמנות מחברת נטו. הנתבעת היתה אמורה לספק משטחים שלה לחברת נטו ובתמורה לקבל משטחים של התובעים, בהתאם ליחס שנקבע בין הצדדים. עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבעת היתה אמורה לקבל "משטחים זרים" מחברת נטו במסגרת העסקה האמורה.

לטענת הנתבעים, בחודשים מרץ- אפריל 2009 הועברו ממחסן התובעים לחצרות נתבעת 2 לפחות 17,250 משטחי עץ מסוגים שונים. המשטחים אוחסנו לפרק זמן מוגבל לצורך ביצוע עסקת ברטר כשהם נשארים בבעלות התובעים. התובעים לא היו מחויבים להוציא בגינם חשבונית מכירה.

לטענת הנתבעים מדובר בעסקה שלא יצאה לבסוף אל הפועל, מכיוון שהתובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

התובעים הציגו לביהמ"ש רק שלוש הזמנות מחברת נטו לאפסקת 1,100 משטחים בסה"כ. התובעים בעצמם מציינים כי הנתבעים סיפקו לחברת נטו 1,425 משטחים, כלומר כ- 30% יותר מההזמנות שצורפו. התמורה בגין המשטחים הועברה מחברת נטו לידי התובעים. התובעים לא הוציאו לנתבעת חשבונית ובכך מנעו ממנה למכור לצד ג' משטחים לפי היחס של 1:1.7 עבור כל משטח שסיפקה, כלומר 2,000 משטחי עץ של התובעים.

הנתבעים כיבדו, לטענתם, את ההזמנות מחברת נטו.

לעניין ההסכם עם חברת נטו, עליו מבססים התובעים את תביעתם, הרי שהסכם כזה לא הוצג.

לטענת הנתבעים, התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם. לא הביאו הזמנות נוספות מחברת נטו; לא גרמו לחברת נטו לספק "משטחים זרים"; לא הנפיקו חשבוניות בגין משטחים שיצאו לחברת נטו ובכך מנעו את קיום העיסקה.

הנתבעים טוענים, כי הודיעו לתובעים כי באפשרותם לקחת את הסחורה שלהם.

לתצהיר של תמרקין (הנתבע) צורף מכתב של ב"כ הנתבע מיום 25.5.10, בו הודיע בשם הנתבעת לתובעת 1, כי עליה לפנות את המטלטלין שלה ממחסני הנתבעת. כמו כן, צורף מכתב התשובה של ב"כ התובעים, הדוחה את האמור במכתב ב"כ הנתבעים.

עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים לא הוציאו את המשטחים והמיטלטלין שלהם מחצרות הנתבעת, כפי שנתבקשו ביום 25.5.10. לטענת הנתבעים, נגרמו להם נזקים והפסדים כתוצאה מאחסון מוצרי העץ של התובעים בשטחם.

הנתבעים טוענים, כי לא נגרם לתובעים כל נזק וככל שנגרם כזה, הם אינם אחראים בגינו.

דיון והכרעה

8. התובעות הינן חברות בע"מ שעסקו בייבוא ושיווק עצים ללקוחות שונים ברחבי הארץ. התובעות החזיקו משטחים, קורות ולוחות עץ במחסן במושב חמד.

התובעות ביקשו לפנות את המחסן בו הן איפסנו את מוצרי העץ שבבעלותן שבמושב חמד ולהשיבו למשכיר.

בין התובעים לנתבעים הוסכם, כי הנתבעים ימשכו את הסחורה המצויה במחסן התובעות בחמד למחסנם.

9. נספח א' לכתב התביעה ולתצהירו של מוריס הינו מכתב שכתב מוריס, על גבי נייר מכתבים של התובעת 1, לתמרקין.

המכתב כתוב בכתב יד ונושא תאריך אשר תוקן בכתב יד, באופן שלא ניתן לראות בהעתק המסמך שהוגש לבית המשפט, האם מדובר במסמך שנערך ביום השביעי לחודש מרץ (7/3) או לחודש אפריל (7/4) לשנת 2009.

גרסת התובעים לעניין מועד כתיבת נספח א' אינה עקבית. בכתב התביעה טענו התובעים כי ההסכם נכרת ביום 7.4.09. בחקירתו, העיד מוריס כי נספח א' נכתב ביום 7.3.09 (עמ' 50 ש' 19 לפרוטוקול). בתחילת סיכומיהם טענו התובעים כי נספח א' נכתב ביום 7.3.09 ובהמשך, כי נכתב ביום 7.4.09.

10. ביום 8.4.09 החלו הנתבעים למשוך סחורה ממחסן התובעים. זאת, בהתאם לתעודת משלוח מס' 0305, של התובעת 2, שהינה למעשה תעודת המשלוח המוקדמת ביותר שהוגשה (ר' קובץ תעודות משלוח שסומנו ת/1).

בהתאם לגרסת מוריס ואופיר בתצהיריהם, פינוי הסחורה הסתיים רק ביום 4.5.09.

11. לטענת התובעים, מרגע פינוי הסחורה ממחסן התובעים למחסני הנתבעים פנה מוריס לתמרקין במספר מכתבים שצורפו במקובץ כנספח ה' לתצהירו. התובעים טוענים כי ניתן ללמוד מהמכתבים על הפרת ההסכם ע"י הנתבעים.

12. תמרקין לא השיב לאף אחד ממכתבים אלו בכתב, כפי שלא השיב לנספח א'.

בתצהירו של תמרקין התייחס לאחד מהמכתבים של מוריס מיום 12.5.09.

עוד ציין תמרקין, כי מבין המכתבים, בשניים מהם מצויינים מספרי הזמנות ללא שצורפו ההזמנות עצמן. מתצהירו של תמרקין, עולה כי, לטענתו, מכתבים אלו "נולדו" על מנת להשלים את החסר בין מספר המשטחים שצויין שנשלחו לנטו בכתב התביעה, למספר המשטחים בהתאם להזמנות שצורפו לכתב התביעה.

מעבר לכך, לא התייחס תמרקין בתצהירו לשאלה האם המכתבים שצורפו לתצהירו של מוריס התקבלו על ידו אם לאו.

בחקירתו הנגדית התייחס תמרקין למכתבים אלו כך (ר' עמ' 62 ש' 25-22):

"ש. ב- 23/8 קיבלת שני מכתבים באותו יום?

ת. לא קיבלתי אף מכתב. אין לי ברגע זה וגם קודם מושג אם המכתבים הגיעו לשולחן, לא רלוונטים אז, יכול להיות שכולם נכתבו לאחר התקופה. אני נותן קרדיט מלא כאילו הם הגיעו, מבחינתי שעה שקיימתי את כל מה שלקחתי על עצמי לקיים זה לא רלוונטי."

בסעיפים 50-41 לסיכומיהם התייחסו הנתבעים למכתבים אלו באופן פרטני, כאשר לעניין המכתב מיום 23.8.09 טוענים הנתבעים כי מדובר במכתב מפוברק. לעניין המכתבים מיום 8.9.09, 21.9.09, 7.10.09, 16.10.09, טוענים הנתבעים כי מדובר, כלשונם, במכתבי סרק.

13. לתצהירו של התובע צורפה, אם כן, שורה של מכתבים שמתוארכים ממאי 2009 עד אוקטובר 2009 (נספח ה' לתצהיר).

מהמכתבים עולה, כי ההזמנה הראשונה מנטו התקבלה בחודש יולי 2009. זאת, כשלושה חודשים לאחר שהועברו המשטחים ממחסן התובעים למחסן הנתבעים.

עוד עולה מהמכתבים כי למוריס היה סכסוך עם מנהל הרכש בנטו, מרק.

מוריס לא קיבל את ההזמנות מנטו עד חודש יולי בשל מחלוקת עם נטו לעניין המחיר שישולם על ידי נטו עבור המשלוחים.

למכתבים, כפי שהוגשו לבית המשפט, צורפו שלוש הזמנות בלבד, למכתבים מהחודשים יולי, אוגוסט 2009.

בשלושת המכתבים האחרונים מהחודשים ספטמבר, אוקטובר 2009 צוין, כי מצורפות אליהם הזמנות אך לא צורפו הזמנות לעותקים שצורפו לבית המשפט.

מוריס טען כלפי תמרקין, במכתבים שצורפו לתצהירו, כי אינו מספק את המשטחים לנטו בהתאם להזמנות.

עוד יש לציין כי מוריס מתייחס במכתב מיום 6.9.09 לפנייה של תמרקין כי יוסדר נושא קבלת "המשטחים הזרים" מנטו וכי בשל כך, באחד מהמקרים, סיפק תמרקין 150 יחידות מתוך הזמנה של 400 יחידות.

14. ביום 9.2.10 הוגשה התובענה כאן.

ביום 25.5.10 שלח עו"ד אורי רודני בשם הנתבעים מכתב לתובעת 1, בדרישה כי תפנה את כל משטחי העץ, קורות ולוחות "יפוארה" וכן לוחות העץ שאוכסנו במחסני הנתבעים.

ביום 8.6.10 השיב ב"כ התובעים, עו"ד ברמי, במכתב תשובה לעו"ד רודני\ כי הטענות בין הצדדים מתבררות בתובענה שהוגשה לבית המשפט. ב"כ התובעים דחה את טענותיו ואת דרישתו לפנות את מוצרי העץ ממחסני הנתבעים.

העסקה בקשר למשטחים

15. התובעים טוענים, כי נספח א' לכתב התביעה הינו הסכם מחייב בין הצדדים אשר הופר ע"י הנתבעים.

הנתבעים טוענים, כי נספח א' אינו הסכם בין הצדדים אלא מכתב של מוריס. אולם, הם לא מכחישים קיומה של עסקה ואף אינם מכחישים כי תוכנו של נספח א' מהווה חלק מתנאי העסקה. תמרקין, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, מאשר כי נתן לתובע הבטחה שיפעל בהתאם למכתב, נספח א'.

בעניין זה העיד תמרקין, כאשר נשאל לגבי מכתב נספח א' (ר' עמ' 53 ש' 28-25 לפרוטוקול):

"ש: אתה מסכים לאמור בו .

ת: עמדתי בהבטחה במאה אחוז.

ש: נתת הבטחה למוריס שאתה הולך לפי המכתב ומה שכתוב בו.

ת: כן. בוודאי."

כלומר, נראה כי אין מחלוקת על כך שהצדדים הגיעו לכלל הסכם, אולם הם חלוקים בדבר תנאיו והגורם להפרתו. כאשר לשיטת הנתבעים, נספח א' אינו משקף את כל תנאי העסקה.

נספח א' הינו מכתב ששלח מוריס לתמרקין, תמרקין אינו חתום עליו ואף לא השיב עליו בכתב.

בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מהשינוי בגרסאות מוריס לעניין המועד בו נשלח נספח א'. למעשה, עד עתה אין זה ברור מה היא גרסת התובעים לעניין המועד בו נשלח ו/או נכתב נספח א'.

עיון בנספח א' מלמד כי אף לפי האמור בו נותרו נושאים שהצדדים צריכים לסכם בהמשך.

לאור האמור, אני מוצאת כי בין הצדדים היה הסכם. נספח א' מלמד על קווי המתאר העיקריים של הסכמת הצדדים. אולם, יש לבחון את מכלול הראיות בתיק, על מנת לקבוע באופן מדוייק, ככל שניתן, מה היו ההסכמות בפועל וכיצד התנהגו הצדדים בעניין נושאים שונים הרלבנטיים למחלוקות נשוא התובענה.

16. התובעים טוענים, כי הוסכם שעבור משטחי העץ ישלמו הנתבעים לתובעות סך של 10 ₪ בצירוף מע"מ לכל משטח.

הוסכם, כי הנתבעים יספקו משטחי עץ לחברת נטו, על פי הזמנותיה, לפי מפתח של 1 משטח לכל 1.7 משטח שמסרו התובעים. המשמעות היא, כי במקום לשלם לתובעות באופן ישיר 10 ₪ + מע"מ לכל משטח, יספקו משטחים לחברת נטו, והיא תשלם ישירות לתובעות, לפי הסכומים שסוכמו בין התובעות לבין חברת נטו. הנתבעים יקבלו משטחים של התובעות לפי המפתח שנקבע בנספח א'.

17. הנתבעים מסכימים כי בין הצדדים הוסכם על עסקת ברטר ביחס למשטחים.

אך, הנתבעים טוענים, כי במסגרת ההסכמות בין הצדדים, התובעים התחייבו להשלים את ההסכם עם חברת נטו, על פיו נטו מתחייבת לרכוש משטחים מיוחדים במידות של 110/110 הנמצאים בבעלות נתבעת 2 ובמקביל למכור לנתבעת 2 "משטחים זרים". הכוונה למשטחים מסוג אחר, שמצויים בידי נטו ואשר הנתבעים היו מעוניינים בהם. כך שמשאיות נתבעת 2 תחזורנה מחברת נטו עמוסות ב"משטחים זרים".

לטענתם, עסקת הברטר מתבססת על מכירת משטחי הנתבעת 2 אך ורק לחברת נטו ורק כנגד הזמנות מחברת נטו. היה על התובעים להוציא חשבונית לנתבעת 2 על כל משלוח שיוציאו לחברת נטו, על בסיס של מחיר 10 ₪ למשטח כפול 1.7 משטחים, ונתבעת 2 תוציא חשבונית נגדית. רק כך יכולה נתבעת 2 למכור את המשטחים לצדדי ג'.

18. אין, אם כן, מחלוקת כי העסקה העיקרית בין הצדדים הייתה עסקת ברטר, על פיה, עבור משטחי העץ שיעברו ממחסן התובעים למחסן הנתבעות, יספקו הנתבעים משטחים שלהם לחברת נטו על פי הזמנותיה, לפי מפתח של 1 משטח של הנתבעות לכל 1.7 משטחים של התובעות. הוסכם כי חברת נטו תשלם עבור המשטחים ישירות לתובעים, לפי סכומים שיסוכמו בין התובעים לבין נטו.

19. בסעיף 3 לנספח א' אשר מהווה, לשיטת התובעים, הסכם מחייב, נכתב כך:

"במקום לשלם עבור המשטחים יספק תמרקין משטחים לחב' נטו על פי הזמנותיהם (ישלחו למוריס או מי מטעמו – ההזמנות)..."

אספקת המשטחים ע"י הנתבעים לחברת נטו צריכה, אם כן, להיעשות על פי הזמנותיה של נטו, אשר יועברו על ידי התובעים לנתבעים.

התובעים אינם חולקים על כך שזו היתה ההסכמה וכי אספקת המשטחים ע"י הנתבעים תיעשה עפ"י הזמנות נטו (סעיפים 6, 17 לסיכומי התובעים).

כלומר, על מנת לקיים את הסכם הברטר, צריך קודם כל להתקיים התנאי על פיו נטו תבצע הזמנה של משטחי העץ מהתובעים. על תנאי זה מבוססת עסקת הברטר.

20. הנתבעים טוענים, כי תנאי נוסף לקיום ההסכם, הינו חובת התובעים להגיע עם נטו להסכמות גם לעניין מכירת "משטחים זרים" לנתבעים.

נושא "המשטחים הזרים" אינו מוזכר כלל בנספח א'.

הנתבעים לא הציגו, פרט לאמור בתצהירו של הנתבע, ראיה לכך שסוגיית "המשטחים הזרים" מהווה תנאי לקיום ההסכם.

עניין "המשטחים הזרים" עולה דווקא במסגרת ראיות התובעים, במכתביו של מוריס לתמרקין שצורפו כנספח ה' לתצהירו של מוריס.

עולה מן המכתבים כי נושא "המשטחים הזרים" עלה בין הצדדים ואף יתכן כי מוריס התחייב, ברמה זו או אחרת, לסייע לנתבעים בעניין זה, אך לא מעבר לכך.

ככל ואכן מדובר היה בתנאי לקיומו של ההסכם בין הצדדים, מצופה היה כי הנתבעים ישיבו למכתב נספח א' ולמכתבים שצורפו כנספח ה' בהתאם. אולם, הנתבעים לא השיבו לאף מכתב.

לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי עניין המשטחים הזרים היה תנאי לקיום עסקת הברטר.

21. התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא סיפקו את המשטחים לחברת נטו בהתאם להסכמה שבין הצדדים.

להוכחת טענה זו מפנים התובעים לתצהירו של מוריס על נספחיו וכן לתצהירו של אופיר.

הנתבע טוען, כי סיפק את הסחורה לנטו בהתאם להזמנותיה ואף מעבר לכך.

22. בשל המבנה של עסקת הברטר, נטו הוציאה הזמנות לתובעות.

המשטחים שהתאימו לנטו היו שייכים לנתבעים אך נשלחו לנטו עם תעודות משלוח של התובעות. נטו שילמה לתובעות עבורם. לנתבעים קמה זכות למשטחים של התובעים ביחס של 1 ל- 1.7.

לתובעים היתה, אם כן, אפשרות להוכיח בצורה חד משמעית את טענותיהם, כי הזמנות של חברת נטו לא סופקו על ידי הנתבעים, על ידי הצגת ההזמנות שהתקבלו מחברת נטו וכן תעודות המשלוח המלמדות על המשטחים שסופקו לנטו.

תמרקין, כבר בישיבת קדם המשפט שהתקיימה, בטרם הוגשו תצהירי התובעים, טען כי סיפק את כל ההזמנות שהתקבלו מנטו וקרא לתובעים להציג את תעודות המשלוח שבידיהם.

כך בדברי תמרקין בישיבת קדם המשפט (ר' עמ' 27 לפרו' הדיון):

"התחייבתי לספק לנטו ויש הזמנה אחת לפנינו. ההזמנה הזאת סופקה ועוד כמה הזמנות אחרות שנמצאות בפנקס התובע אשר יראה לביהמ"ש. עשיתי כמו שצריך ב-100 אחוז. העניין הזה מתגלגל לכל מיני כיוונים שאין להם שום קשר לתביעה עצמה. מבקש עו"ד לקבל אלפי מסמכים שמתייחסים למעל 5 מיליון ₪ מכירות ולראות וכל זה על בסיס התביעה שלו שמדבר על משהו של 2,000 ₪. סך הכל מה הזמינה נטו ומה קיבלה ואם יראה לביהמ"ש את פנקס תעודות המשלוח יתברר". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.)

בפועל, התובעת הציגה רק שלוש הזמנות מחברת נטו (כפי שפורט לעיל).

סך כל המשטחים שהוזמנו מחברת נטו, בהתאם להזמנות שהוצגו, עומד על 1,100 משטחים.

התובעים בעצמם טוענים כי הנתבעים סיפקו לנטו 1,425 משטחים.

בנסיבות אלו, כלל לא ברור כיצד טוענות התובעות כי הנתבעים לא סיפקו לנטו את המשטחים בהתאם להזמנות.

גם אם הטענה היא כי המשטחים סופקו באיחור ניתן היה לצפות שטענה זו תוכח באמצעות הצגת מועדי ההזמנות ומועדי תעודות המשלוח. דבר זה לא נעשה.

כלל לא הוצגו ע"י התובעים תעודות המשלוח שהוציאו התובעים בגין המשטחים שנשלחו לנטו.

ההלכה היא, כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (ר' ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ,פ"ד מד (4) 595).

בנסיבות אלו, כאשר התובעים נמנעו מהצגת ראיות אשר אמורות להימצא בחזקתם, בהתאם לדין יש להניח כי הצגתן היתה פועלת בניגוד לאינטרס של התובעים.

23. לנוכח כל האמור, וכאשר התובעים לא הציגו את הראיות הרלוונטיות ביותר להוכחת תביעתם, אני מוצאת כי לא הוכח על ידי התובעות כי הנתבעים הפרו את ההסכם שבין הצדדים באי אפסקת ההזמנות של חברת נטו.

משלא הוכח כי הנתבעים הפרו את הסכם הברטר, אין מקום לקבל את התביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם.

יובהר כי התובעים לא טענו לביטול ההסכם ולא עתרו לסעד של השבה של המשטחים.

כפי שצוין לעיל, לאחר שהוגשה התובענה, פנו הנתבעים, באמצעות בא כוחם, במכתב מיום 25.5.10 ודרשו מהתובעים לפנות את כל מוצרי העץ שאפסנו במחסני הנתבעים. התובעים דחו הצעה זו.

לפיכך, ומאחר והסעד של השבה לא נתבע במסגרת התובענה, אין מקום לדון בכך.

מוצרי העץ הנוספים שאינם משטחים

24. התובעים טוענים, כי לידי הנתבעים עברו מוצרי עץ נוספים שאינם המשטחים נשוא עסקת הברטר.

מוריס מציין בסעיף 4 לתצהירו, כי הוסכם שתמרקין ירכוש את כל קורות ולוחות העץ שבמחסן התובעות ובגינם הצדדים יגיעו להסכמה בדבר גובה המחיר לפי הנהוג בשוק. מוצרי העץ שהועברו, מעבר למשטחים שנדונו לעיל, כוללים, בהתאם למפורט בתצהירו של מוריס 6,110 יח' קורות "יפאורה", 4,840 יח' לוחות "יפאורה", 793 יח' של לוחות 3 מ' אורך. לתצהירו של מוריס צורפו תעודות משלוח להוכחת הטענה כי מוצרים אלו הועברו למחסני הנתבעים.

מוריס אף צירף לתצהירו הצעת מחיר של חברת בוטוין בע"מ, חברה העוסקת במסחר ועץ, על מנת להוכיח את הסכומים שלטענתו מגיעים לתובעות, עבור מוצרי העץ הנוספים שהועברו לידי הנתבעים (הצעת המחיר צורפה כנספח ה' 1 לתצהירו של מוריס).

לטענת התובעים, בגין מוצרי העץ הנוספים, על הנתבעים לשלם להם סך של 22,038 ₪ בצירוף מע"מ.

25. לפי גרסת הנתבעים, העסקה בין הצדדים מתמצה בעסקת הברטר ביחס למשטחים.

הנתבעים, במסגרת כתב ההגנה, הכחישו באופן כללי את טענות התובעים בעניין מוצרי העץ הנוספים. הנתבעים לא פירטו בתצהיריהם או בסיכומיהם לעניין זה. הנתבעים אף לא חקרו את התובעים בעניין זה.

בחקירתו הנגדית, ציין תמרקין כי אישר לתובעים לאחסן המוצרים בחצריו.

26. לפיכך, יש לקבוע האם הצדדים הסכימו על רכישת מוצרי העץ הנוספים של התובעים, על ידי הנתבעים, כנטען על ידי התובעים.

27. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם הוכח כי מוצרי העץ הנוספים אכן הועברו לחצרי הנתבעת.

בסיכומי התובעים צוין כי הנתבעים לא הכחישו בכתב ההגנה בסעיף 13 את קבלת הסחורה.

הנתבעים, בכתב ההגנה, התייחסו לסעיף 7 לכתב התביעה שבו פורט לגבי הסחורה שנשלחה למחסני הנתבעים.

בסעיף 7 לכתב התביעה נכתב כך:

" בהתאם להסכם משך הנתבע ממחסן התובעת את המוצרים הבאים:

א. 17,250 יח' משטחים.

ב. 6,110 יח' קורות "יפאורה".

ג. 4,840 יח' לוחות "יפאורה"

ד. 793 יח' של לוחות 3 מטר אורך.

רצ"ב תעודות המשלוח מסומנות נספח ב' ומהווה חלק בלתי נפרד מהתובענה"

בכתב ההגנה נכתב בסעיף 13 כך:

"13. התובע מכחיש מכל וכל את האמור בסעיף 7 לכתב התביעה. הנתבע יטען כי התובעות הן ששלחו את הרוב המוחלט של הפריטים המפורטים בסע' 7 לכתב התביעה של שטחי חב' עצי שיטים".

יצויין כי בכתב התביעה המתוקן מופיע סעיף באותו נוסח של סעיף 7 לכתב התביעה והוא ממוספר כסעיף 6.

לא הוגש כתב הגנה מתוקן.

אינני סבורה כי ניתן ללמוד מלשון סעיף 13 לכתב ההגנה, בפני עצמו, כי הנתבעים מודים בקבלת כל הפריטים המפורטים בסעיף 7 לכתב התביעה. בפרט, כאשר הפתיח הוא כי סעיף 7 מוכחש. הדגש בהמשך סעיף 13 לכתב ההגנה הינו על כך שהתובעים הם שסיפקו את הרוב המוחלט של הפריטים, בניגוד לאמור בכתב התביעה כי הנתבע "משך" את הסחורה.

יחד עם זאת, עולה מסעיף 13 לכתב ההגנה כי אין הכחשה כי מוצרי עץ אכן נשלחו מהתובעים לנתבעת.

28. תמרקין בסעיף 3 לתצהירו מסביר כי לאתר ב"ניצני שלום" מגיעים מוצרים המהווים פסולת עץ. הוא מוסיף ומסביר, כי בניגוד לתחנות מעבר פסולת ברחבי הארץ המחייבות את שופכי פסולת העץ במחירים גבוהים מאוד, ב"ניצני שלום" אין חיוב בגין פסולת העץ, פרט למקרים מיוחדים מאוד.

תעודות המשלוח שצורפו לתצהירו של מוריס מלמדות כי חלק ממוצרי העץ נשלחו לאתר ב"ניצני שלום".

בסעיף 10 לתצהירו, מציין תמרקין כך:

"התובעות... הגישו כנספחים לביהמ"ש תעודות משלוח רבות- עשרות!!! אין ביניהן ולו ת"מ אחת שיכולה להחשב או להצביע על כך שבתאריך מסוים, הועברה סחורה מסוימת, למישהו מסוים, במקום מסוים, וקיים אישור לכך חתום ע"י ב"כ הנאמן. וזה גם המכנה המשותף היחידי ביניהן, אולם אין כל ספק שחלקן כלל וכלל אינן קשורות לעצי השיטים ותכליתן לעשות עושר ולא במשפט עבור התובעת. "

29. תמרקין, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, נשאל לעניין כל מוצרי העץ והשיב כך (ר' עמ' 56-54 לפרוטוקול):

"ש. מה הטענה שלך שמוריס לא סיפק לך את כל הסחורה בסעיף 7 לכתב התביעה.

ת. יש פה שני חלקים, לא מדובר בתוך המסמך הזה הכאילו הסכם הזה שפרט למשאיות שלי...

ש. מה לא קיבלת מתוך הסחורה.

ת. בתוך המסמך הזה מדובר במשאיות שלי שמושכת עד ליום 24 לחודש משטחים אצלו וזה מאוחסן אצלי וכל מה שנשלח לנטו אני לוקח. קיבלתי בין 5000 – 6000 משטחים שמופיעים בתעודות המשלוח שהתובעים הביאו היום לביהמ"ש.

ש. למה לא טענת את זה בתצהיר שלך לביהמ"ש.

ת. מדובר על שני אתרים שונים, אין קשר בין שניהם חוץ מזה שאני שולט עליהם. באתר שעליו מדבר מוריס ניסן בכפר יונה שהוא מגדיר אותו ששם המשרד שלי הגיעו המשלוחים שנמצאים בתעודות המשלוח בין 5000 – 6000. אלה משטחים שאני משכתי. ישנו אתר נוסף סמוך לטול כרם שם זה אתר מחזור פסולת ששם אנשים מביאים פסולת עץ ומשלמים כסף בשביל לקלוט את הפסולת. שם אין רישום. אני באופן אישי יצרתי לעצמי את המוניטין שלי לא משלמים כסף על פריקת הפסולת. אין לי שום אינידקציה , באו משאיות פרקו ונסעו, לא ראיתי ולא שמעתי אותם, אין לי קשר לזה. אלה 35 תעודות משלוח שאומרים שהגיעו אלי. במקום הזה צריך להבין כי בשנת 2009 היו מאות אלפי משטחים. ברגע שהוא אמר לי שהוא שלח משאיות לטול כרם אז אין לזה משמעות.

...

ש. הוא מסר לך או לא את המשטחים שפרט בתצהיר.

ת. אלה ששתי המשאיות שלי משכו אותם הם כולם היו אצלי בכפר יונה ועמדו אצלי. אני גם לא הייתי זקוק להם. ביחס לשאר המשטחים יש תעודות משלוח, חלקם מיועדים למקומות אחרים. לי אין שום כלי לדעת למי נשלח ולאן. אין שום תאריך או שעה.

...

ש. זה נכון שהתחייבת למשוך את המשטחים עד 24 לחודש. אמרת שהסכמת.

ת. תפקידי להתפתל בביהמ"ש.

הסיכום דברים ביני לבין ניסן זה על כל המשטחים הראויים שילכו לכפר יונה ולקחתי אותם. מה שלא ראוי ואי אפשר להחליף הוא לא עניין אותי. זה שנולד איזה שהוא מסמך שמציג את זה, זה סיפור אחר. ידע מוריס והוא הבין את זה כי במידה ואין לו מה לעשות עם המשטחים. יש לנו את העדות של אופיר שהסביר שהוא נפגש איתי ואני אמרתי לו את מה להעמיס. אמרתי לו שמבחינתי הוא יכול להוביל עצי שיטים בטול כרם את מה שהוא רוצה ובמידה והוא לחוץ בלוח זמנים יש מקום שהוא יכול לפתור את הבעיה.

ש. למה זה לא בתצהיר.

ת. כי זה לא בתצהיר."

ובהמשך חקירתו השיב תמרקין כך (ר' עמ' 57 לפרו' הדיון):

"לשאלת ביהמ"ש לגבי העצים שהם לא משטחים, עשינו פינה ששייכת למוריס ושמנו שם את הדברים בכפר יונה. בשלב מסויים אחרי שהתברר לי שישנה טענה שנשלח גם לטול כרם, הוא טען שיש משהו שרצה לעשות חשבון של כסף אז אמרתי לסמי כל מה שמגיע ממוריס את שם בצד. זה סמי עודה. הרחתי משהו מסריח.

ש. למה הצהרת לביהמ"ש שהרוב לא קיים.

ת. אני אמרתי גם אם עומדים 5000 משטחים מתוך 200,000 משטחים אני לא אוכל לזהות את המשטחים.

אני לא נמצא בטול כרם, זה שטח שאני שולט עליו מבחינה כלכלית. כיום זה לא קיים". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.)

מדברים אלו של תומרקין עולה כי מוצרי העץ הנוספים הגיעו הן לאתר שלו בכפר יונה והן לניצני שלום. בכל הנוגע לאתר בכפר יונה, תומרקין איננו טוען כי לא היתה לו שליטה וידיעה לגבי המוצרים שהגיעו לשם. למרות זאת, תמרקין לא הציג כל גירסה מטעמו ביחס לכמות מוצרי העץ שהתקבלו אצל הנתבעים.

30. הנתבעים בסיכומיהם לא התייחסו למוצרי העץ הנוספים אלא רק למשטחי העץ נשוא עסקת הברטר.

סעיפים 40-34 לסיכומי הנתבעים עוסקים בתעודות המשלוח שצורפו לתובענה, הן לאלו שהוגשו וסומנו ת/1 והן לאלו שהוגשו במסגרת תצהירו של מוריס.

הנתבעים בסיכומיהם מציינים כי לא ניתן ללמוד מתעודות המשלוח מה היא כמות המשטחים שלשלחה לנתבעת (ס' 35 לסיכומים). גם כאן התייחסות הנתבעים הינה למשטחים ולא לכלל מוצרי העץ.

בסעיף 36 לסיכומיהם מפנים הנתבעים לתעודת משלוח 347, אשר התובעים מבקשים לכלול את המוצרים בה במסגרת התובענה, אולם על פיה משלוח זה נשלח למושב גת שאינו קשור לנתבעים.

הנתבעים בסיכומיהם מציינים כי התובעים לא הזמינו לעדות את חברות ההובלה, איש לא העיד ולא חתם על תעודות המשלוח ועל כן אף תעודה אינה מוכחת כאמיתית.

31. עיון בתעודות המשלוח שצורפו כנספח ב' לתצהירו של מוריס מלמד כי הן אינן חתומות.

תעודת משלוח 347 שצורפה ע"י התובעים ונכללת במסגרת מוצרי העץ עבורם מבקשים התובעים פיצוי אכן לא נשלחה לידי הנתבעים שכן יעדה הינו מושב גת.

32. במכתבו של עו"ד רודני מיום 25.5.10 נרשם כך: "בתחילת חודש מאי 2009 אכסנתם בשטח מפעלה של מרשתי משטחי עץ, קורות ולוחות "יפוארה" וכן לוחות עץ".

כלומר במכתב זה הנתבעים מודים כי התקבלו אצלם מוצרי עץ שונים, בנוסף למשטחים.

לעומת זאת, הנתבעים בסעיף 1 לסיכומיהם מציינים כך: "בחודשים מרץ- אפריל 2009 הועברו לחצרות חברת "עצי שיטים 2002 בע"מ" ממחסן התובעים במושב חמד לפחות 17,250 משטחי עץ מסוגים שונים.."

מעבר לכך, סיכומי הנתבעים עוסקים רק במשטחי העץ נשוא עסקת הברטר, כאשר ממכתב הנתבעים מיום 25.5.10 עולה כי גם מוצרי עץ נוספים הגיעו לחצרות הנתבעים.

33. הנתבעים נמנעו לאורך כל ההליך, מלהתייחס באופן מפורט לשאלת מוצרי העץ הנוספים.

34. לפי גרסת התובעים, הוסכם בין הצדדים על מחיר שוק עבור העץ הנוסף.

המכתב נספח א', אשר לגרסת התובעים מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, מתייחס למוצרי העץ הנוספים וקובע כי "עבור העץ והקורות ייקבע מחיר מוסכם".

לא הובאה כל ראיה לכך שהצדדים הגיעו להסכמות בעניין זה.

אולם הנתבעים לא התייחסו לעניין זה כלל. עיון בסיכומי הנתבעים מלמד כי הם התעלמו לחלוטין מטענה זו וכן מהראיות שצורפו לתצהירו של מוריס על מנת להוכיח את שווי מוצרי העץ הנוספים.

35. מוריס שלח לתמרקין מכתבים רבים לאורך התקופה (כפי שפורט לעיל, ר' גם נספח ה' לתצהירו של מוריס).

נושא התשלום עבור מוצרי העץ הנוספים עלה במכתבו של מוריס מיום 12.5.09, אז ציין כך:

"...אני מבקש להיפגש ולסכם את הכסף המגיע לי מהלוחות והקורות".

הנתבעים בסעיף 42 לסיכומיהם מתייחסים למכתב זה ומעלים את הנקודות הבעיתיות בו. הנתבעים לא התייחסו במסגרת זו לאמור במכתב בכל הנוגע לכך שמוריס מבקש לסכם את הכסף המגיע לו עבור הלוחות והקורות.

יצוין, כי תמרקין לא השיב למכתב זה.

בסיכומו של דבר, מכתב ההגנה וממכתב בא כוחם של הנתבעים, עולה כי הגיעו למחסני הנתבעים מוצרי עץ נוספים של התובעים, מעבר למשטחים שלגביהם נערכה עסקת הברטר. מוריס הצהיר לענין מוצרי העץ הנוספים. משעה שהנתבעים לא הציגו גרסה נגדית לגבי כמות המוצרים שהתקבלה ואף לא חקרו את מוריס בקשר לאמור בתצהירו לעניין זה, אני מקבלת את טענות התובעים לעניין כמות מוצרי העץ הנוספים.

36. עולה מן האמור בתצהירו של מוריס וההתיחסות בנספח א' למוצרי העץ הנוספים ואף מדברי תמרקין עצמו ברור כי הגיעו לחצרי הנתבעים מוצרי עץ נוספים של התובעים. הנתבעים נמנעו מלהתייחס לגרסת התביעה לעניין מוצרי העץ הנוספים בצורה מפורטת. לנוכח כל האמור, אני מוצאת כי התובעים עמדו בנטל להוכיח כי בין הצדדים הוסכם בדבר מכירת מוצרי העץ הנוספים, אשר עברו לידי הנתבעים.

לאחר עיון בהצעות המחיר שצורפו על ידי התובע לתצהירו וכאשר הנתבעים כלל לא חקרו את מוריס בענין זה ולא התייחסו לכך בסיכומיהם, אני מקבלת את טענת התובעים כי שווי מוצרי העץ הנוספים עומד על סך של 22,038 ₪ בצירוף מע"מ.

שאלת הפינוי ועלויות ההובלה

37. לטענת התובעים, הוסכם, כי הנתבע יפנה ממחסן התובעים, על חשבונו ועד ליום 24.4.09 את כל מוצרי העץ שבו. הנתבעים טוענים, כי לא הייתה הסכמה כי עלויות הובלת מוצרי העץ מהמחסן בחמד למחסניהם יהיו על חשבונם.

אין מחלוקת כי הנתבעים החלו לפנות את הסחורה כבר ביום 8.4.09 ובהמשך שלחו התובעים סחורה באמצעות חברות הובלה חיצוניות.

38. כפי שכבר הובהר לעיל, נספח א' מלמד על קווי המתאר של העסקה בין הצדדים ואין לראות בו הסכם שלם מחייב. יש לזכור כי מדובר במכתב ששלח מוריס לתמרקין.

ממילא נספח א' אינו מציין מפורשות כי עלויות הובלת הסחורה יחולו על הנתבעות.

מוריס צירף לתצהירו מכתבים רבים שלדבריו כתב לתמרקין. במכתבים אלו לא ציין כי לתמרקין או לנתבעת קיים חוב בגין עלויות הובלה.

39. לאור האמור, לא מצאתי כי התובעים עמדו בנטל להוכיח כי תמרקין התחייב לשאת בהוצאות ההובלה של כל מוצרי העץ שהיו במחסן בחמד.

40. כך גם, לא שוכנעתי כי יש לפסוק פיצוי בגין עלויות פינוי, אחסון, הובלה ואובדן זמן עלות עובד.

41. בכל הנוגע לטענות התובעים כי הינם זכאים לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין גרם הפרת חוזה, בקשר לחוזה עם נטו, משלא הוכחה הפרה ואף לא הוכח קיומו של חוזה מתמשך עם נטו, דין טענה זו להידחות.

42. בכל הנוגע לטענה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, טענה זו כלל לא הוכחה ודינה להידחות.

סיכום

43. לנוכח האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום את הסך של 22,038 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.