<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עוה"ד פינצ'ובר

הנאשם וב"כ הנאשם - עוה"ד שירה אנטין

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

בטרם הטיעונים לעונש אני אבקש להשמיע את אימו.

הגב' דפנה סירס לאחר שהוזהרה כחוק:

אסף מגיל קטן נכון שהוא חווה תהליכים לא פשוטים בבית. אני הייתי עדה לכך והייתי מעורב כמובן בכך שלא תמיד היה לו קל להתמודד עם זה. לא תמיד הבחירות שלו היו נכונות וכילד כמובן הוא מאוד לקח על עצמו את כל הנושא ואפילו אשמה של כל נושא הגירושין שהיו לא פשוטים ואפילו לא פעם חשב שהוא יצליח לפתור את זה, דברים שקורים לילדים. לא היו מסגרות לאורך השנים אבל מה שאני רואה בשנים האחרונות מאז שהתחיל את הצבא, שגם הוא לא היה לו קל, אני יכולה להגיד לו אפילו שאני גאה בו שהוא מנסה להישאר במסגרת, לסיים אותה. אני חושבת שגם הטיפול שהוא עבר עכשיו מאוד עזר לו להיות יותר מפוקס בדברים האחרונים. לקחת על עצמו את הבגרויות, גם אם נכשל לחזור ולעשות שוב. הוא עובד, הוא מנסה לקחת את החיים והוא יודע בדיוק מה נכון לו וכמה הוא ירוויח מזה שהצעידה שלו תהיה במסלולים הנכונים ואני רואה אותו עושה את זה ואני רואה אותו משתדל ולא מוותר ואני רוצה שזאת תהיה הדרך שלו. אני רוצה פשוט שהוא ימשיך, זאת הדרך הנכונה והוא עושה את זה ומשתדל וזה לא קל לו אבל הוא עושה את זה ולא מוותר. אני מאחלת לו שהוא ימשיך ככה, הוא עושה את זה ואני גאה בו, זה לא קל לו אבל הוא עושה את זה, הוא קם בבוקר ועובד, דברים של מה בכך אבל היו שנים שהוא לא היה קם בבוקר אבל הוא עובד, ואוהבים אותו ומעריצים אותו ומרעיפים עליו תשבחות. אני רוצה שימשיך כך.

<#2#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אירועי אלימות כנגד חברתו לשעבר. מדובר באירועים שהיו הראשון שבהם בנובמבר 2009 כמתואר באישום מס' 1. מדובר בתקיפה שגרמה לחבלות על גופה של המתלוננת. האישום השני מתאר אירוע של איומים בכך שהנאשם אמר למתלוננת כי יהרוג אותה מספר חודשים קודם לכן. מדובר בנאשם צעיר, יליד 1989, ללא הרשעות קודמות, זהו תיקו היחיד.

הנאשם בחר לנהל הליך הוכחות שזו כמובן זכותו אך בסופו של יום משהורשע על ידי ביהמ"ש בכל העבירות שיוחסו לו הוא אינו יכול ליהנות מהפריבילגיה של מי שבוחר להודות, ליטול אחריות על כל המשתמע מכך. אין מדובר במעידה חד פעמית או באירוע נקודתי אלא בשני אישומים המתארים התנהגות אלימה ותוקפנית כפי הנראה על רקע ויכוח ביניהם אודות ההריון של המתלוננת. אין ספק שבנוסף לתקיפה הפיזית של המתלוננת יש גם מימד של השפלה. הנאשם משך בשערותיה של המתלוננת, דחף אותה אל הריצפה, חנק אותה עד שנאלצה להימלט מפניו כמתואר באישום הראשון. בעת שאיים עליה כמתואר באישום השני הוסף חטא על פשע ואיים עליה שירצח אותה בעודו מחזיק בסכין, עובדה שמעצימה את תחושת הפחד של המתלוננת ומלמדת על כך שמדובר באירוע חמור. המתלוננת נאלצה לבוא ולהעיד בבית המשפט, ניכר היה שהמעמד קשה לה, העדה בכתה במהלך העדות, לא מדובר בחוויה פשוטה ואין ספק שלעמוד בבית המשפט ולעמוד שוב על האירועים הקשים בפני זרים במעמד פומבי הוא דבר שאיננו קל ואף מחזק את תחושת ההשפלה והקושי של המתלוננת.

לאור גילו של הנאשם ועמדתנו למאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות נשלח הנאשם לתסקיר שירות מבחן. התסקירים שהתקבלו אינם חיובים במלוא מובן המילה. בתסקיר הראשון שהתקבל בעניינו עולה תמונה לפיה הנאשם צמצם אחריות להתנהגות, שירות המבחן מציין שהמוטיבציה לטיפול היא ראשונית וחיצונית. שירות המבחן מציין שהיתה נזקקות גבוהה לטיפול, שמדובר במי שמתנהג בצורה אימפולסיבית, בבדיקות השתן שמסר נמצאו שרידי סם על אף שהכחיש. בתסקיר השני לא הגיע לפגישה, לא יצר קשר, לא הגיע באופן עקבי ליחידה לטיפול באלימות. המוטיבציה שוב היא חיצונית בלבד. התסקיר שהתקבל היום לטעמנו גם הוא מלמד על השתלבות ראשונית בלבד בטיפול, עדיין יש אמביוולנטיות כפי שמציין שירות המבחן. אני סבורה שהמלצת שירות המבחן היא מרחיקת לכת באופן שלא מתיישב עם מהות העבירות, עם הצורך להגן על המתלוננת ובמילה להגן אני מתכוונת לא בדיעבד על עבירות האלימות שהנאשם ביצע בה אלא להגן על שלומה הנפשי של המתלוננת, היא קורבן עבירה ומגיע לה לחוש שנעשה צדק עימה. אומנם הנאשם הורשע טרם התיקון אך עדיין הייתי רוצה להתייחס לעקרון שאמור להנחות את ביהמ"ש. התיקון לחוק מדבר על עקרון ההלימה. אני סבורה שבתיק זה אי הרשעה וענישה מקלה כפי ששירות המבחן מציע איננה עומדת בקנה אחד לא עם האינטרס הציבורי ולא עם נתוניו האישיים של הנאשם.

נכון שאין לנאשם תיקים נוספים אך עדיין מדובר בתיק חמור שלעצמו והעדר תיקים נוספים לא יכול לטעמנו להוביל למסקנה כה מרחיקת לכת, לפיה יש להימנע מהרשעתו. נבקש להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס.

ב"כ הנאשם:

מדובר בצעיר ללא כל עבר, עובר לעבירות הרלבנטיות צעיר עוד יותר אשר גדל במערכת משפחתית לא פשוטה, כפי שהעידה אימו וכפי שהעידו התסקירים בעיקר התסקיר ממרץ 2012. חווה מתחים ואלימות בבית כילד, חווה גירושין קשים בין הוריו ודומה שעד הטיפול הנוכחי היום מעולם הטכנים הקשים האלה לא עובדו כמו שצריך ומן הסתם יש לכך השלכות. על אף כל זאת הוא נלחם לאורך כל השנים כן ללכת בתלם, כן להשתלב במסגרות ככל יכולתו, לקיים אורח חיים נורמטיבי בשירות הצבאית שהיווה מסגרת קשה עבורו, הוא שירת וסיים את מלוא השירות, כיום הוא עובד, לומד, משלים בגרויות. הנאשם אומנם בחר לנהל הוכחות אבל במקרה זה ניהול ההוכחות למעשה אפשר לביהמ"ש הצצה לא רגילה למורכבות היחסים שהיתה בין הנאשם והמתלוננת וגם למורכבות האירוע העיקרי נשוא האישום הראשון, לאובססיביות ההדדית בקשר ביניהם, חוסר היכולת להרפות גם מצידה, לעובדה שהמתלוננת עצמה התקשתה להשלים עם הפרידה, לעצם העובדה שהנאשם הוא שסיים את הקשר ביניהם, לעובדה שהמתלוננת עצמה אישרה שהיא איימה בהתאבדות פרק קצר קודם לכן עקב רצונו לסיים את הקשר ובעיקר לאירוע עצמו העובדה שהמתלוננת הגיעה לביתו שלו, סירבה לעזוב על אף הפצרותיו ועל אף פניה למשטרה מצידו והדברים האלה מלמדים גם על האובססיביות וגם על ניסיונו תוך כדי אירוע לסיים אותו בצורה נכונה ובלי להצדיק שום מעשה אלימות חמור שנקט בכל זאת ניתן היה ללמוד שהיה על המתלוננת חלק בהסלמת האירוע, בעובדה שסירבה לעזוב. אני חושבת שנתונים אלה הופכים את המקרה הזה לייחודי בתוך מתחם המקרים והעבירות מסוג זה. זה לא מקרה טיפוסי של אלימות בין בני זוג, זה לא מקרה חד צדדי טהור אלא מקרה מורכב יותר.

אני חושבת שניכר היה שההליך המשפטי השפיע השפעה גדולה על אסף. ניכר היה שהוא מאוד מושפע ממה שקורה בהליך, מאוד לוקח ללב, גם תוך כדי הקשר עם שירות המבחן אם בהתחלה היה קושי ביצירת אמון, קושי בשיתוף הפעולה מצידו שהוא מצידו סגור וקשה לו לתת אמון בוודאי בגורמים וניתן לראות שחל שינוי במובן הזה, אסף החל להיפתח והחל לבדוק את עצמו פנימה עם כל הקושי הכרוך בכך והעוצמות הרגשיות הנדרשות והגורמים המטפלים מתרשמים משינוי, מתובנה, שאינה מונעת ממוטיבציה חיצונית גם אם כך זה התחיל אלא באמת הליך טיפולי אמיתי. אסף היום בונה את עתידו, הוא בתחילת דרכו ואין ספק שהרשעה בפלילים בשלב הזה הראשוני הזה שכל עתידו לפניו כשהוא משתדל לכוון אותו למקום נורמטיבי, עלולה לחבל באופן ממשי במאמצים האלה, בסיכויים שלו להשתלב אם זה במקומות עבודה, אם זה בלימודים מסוגים כאלה ואחרים ועלולה לחסום את עתידו בצורה משמעותית.

הפסיקה מדברת בין היתר בשקילת הימנעות מהרשעה על האפקט התדמיתי בנאשם, זה המקרה עליו הפסיקה מדברת. אני חושבת שהרשעתו היום תהיה הרסנית מהבחינה הזו. לעומת זאת אם ביהמ"ש יבחר לאמץ את המלצות שירות המבחן ולתת משקל בכורה להליך המשמעותי שהוא עובר, אני חושבת שהאינטרס הציבורי יצא נשכר. יצא כאן אדם שאינו ממורמר על המערכת אלא מבין שמושטת לו יד על הדרך הנכונה שבחר וכך אני מבקשת מביהמ"ש לעשות. נכונה המלצת שירות המבחן לצו מבחן משמעותי שיבטיח מצד אחד המשך טיפול, להעמיק את הטיפול שכבר קיים שאסף מרגיש מחויב לו ומבין את הערך שלו ומצד שני יהיה לו את האפקט ההרתעתי של אי עמידה בתנאי מבחן והאפשרות להחמיר את הענישה.

אני מבקשת להפנות גם לעובדה שהיום ומאז האירועים למעשה אין בין הנאשם למתלוננת כל קשר. המתלוננת במהלך עדותה ציינה את העובדה שהיא בכלל לא רצתה להתלונן מלכתחילה ופעלה תחת לחץ משפחתי, היא ציינה שהיא הצטערה על כל מה שהיה. ניכר היה שאם לוקחים את רצונה שלה בחשבון גם לה לא היה רצון לפגוע בו.

אני מבקשת לשים לב ודגש למערכת היחסים המיוחדת ביניהם גם מבחינת הפרש הגילאים, הצורך להתמודד בגיל מאוד צעיר ובוודאי עם הרקע האישי של הנאשם עם קשיים במערך המשפחתי המורחב, עם הריון לא צפוי וכיוצ"ב. סיכומו של דבר אני מבקשת מביהמ"ש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולבטל את ההרשעה ולהעמידו במבחן.

הנאשם:

נכון שבהתחלה לא היית כל כך בעד הטיפול, לא חשבתי שהוא יעזור לי, לא כל כך רציתי ללכת אליו, להיות פה לא נוח לי אף פעם וגם לא ליד האנשים שכאן, אני בא לפה לבד וזה לא כיף. אני כן חושב שהטיפול הזה יעזור לי, אני מאוד אוהב לדבר עם אנשים, אין לי את זה בבית. בהתחלה לא היה לי נח עם קצינת המבחן ובפגישות, נהיה לי נח. לפעמים הייתי מפוצץ את השיחה והיא לא היתה מוכנה לא להקשיב ועכשיו אנחנו מדברים על הנושא בכל זאת. אני לא יודע כל כך מה לעשות עם עצמי, ללמוד, לעבוד, אני בתהליכים. אני מקווה ללמוד משהו.

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בשני אישומים הכוללים עבירות אלימות כלפי מי שהיתה בת זוגו עד זמן קצר לפני קרות אותם אירועים. במסגרת האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירות תקיפה, לרבות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ואיומים כלפי אותה מתלוננת. על פי ממצאי הכרעתה דין במהלך ויכוח שהתפתח בין הנאשם לבין המתלוננת בביתו של הנאשם, ביום 19.11.09, איים הנאשם על המתלוננת ובהמשך דחף אותה, גרם לנפילתה ומשך בשערותיה. המתלוננת עזבה את הבית אך חזרה כעבור זמן קצר ואף גרמה נזק לבובה ובתגובה לכך משך הנאשם בשערה ואף חנק אותה באחת מידיו. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלוננת חבלות בידיה וברגלה. באישום השני הורשע הנאשם בעבירת איומים בכך שמספר חודשים קודם לכן בעקבות ויכוח איים לרצוח את המתלוננת כשהוא אוחז בידו בסכין.

דומה כי אין צורך להכביר במילים לגבי חומרתם העקרונית של המעשים שביצע הנאשם. מדובר בגילוי אלימות ברוטאליים אשר כוונו כלפי מי שהיתה עד לאחרונה בת זוגו. אומנם כפי שטענה הסנגורית אין מדובר במקרה אופייני ומדובר היה בקשר מורכב, אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהתופעה הכוללת אשר הינה שכיחה מאוד במקומותנו ומחייבת מענה עונשי ממשי. יש להדגיש כי על פי ממצאי הכרעת הדין אין מדובר באירוע חד פעמי. כמו כן, מדובר בגילויי אלימות משמעותיים, אשר הביאו לחבלות על גופה של המתלוננת וללא ספק פגעו בה והשפילו אותה, כפי שניתן היה גם ללמוד מעדותה בבית המשפט. לכך יש לצרף את האיום בסכין על כל החומרה המשתמעת ממנו.

הנאשם שבפני הינו בחור צעיר כבן 23 אשר אין לחובתו הרשעות קודמות ומדובר בהסתבכותו היחידה בפלילים. לאורך החודשים האחרונים הוגשו בעניינו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן. מבלי לפרט יתר על המידה אציין כי מדובר במי שגדל ברקע קשה וחווה בעצמו אלימות משמעותית במסגרת המשפחה. שמעתי גם את דבריה הנרגשים של אימו בהקשר זה. במהלך הקשר עם שירות המבחן נערך נסיון לשלב את הנאשם בטיפול ביחידה לטיפול באלימות. כפי שציינה התובעת נתגלו בתחילה קשיים משמעותיים בשיתוף הפעולה של הנאשם. כמו כן, לקיחת האחריות למעשים שביצע הינה עד היום חלקית בלבד. יחד עם זאת מהתסקיר העדכני שהתקבל עולה כי לאחרונה חל שיפור משמעותי בשיתוף הפעולה של הנאשם בהליך הטיפולי. הוא מגיע לשיחות באופן קבוע ומגלה מחויבות להמשך התהליך הטיפולי על אף האמביוולנטיות שהוא חש בנוגע לכך. שירות המבחן מתרשם כי קיימת חשיבות גבוהה להמשך הליך זה ועל כן ממליץ על העמדתו של הנאשם במבחן למשך שנה. עוד ממליץ שירות המבחן לבטל את ההרשעה בשל גילו הצעיר של הנאשם, העבר הנקי והרצון שלא לחבל בעתידו. מנגד עותרת התביעה להשתת עונש מאסר אשר יכול וירוצה בעבודות שירות, וזאת לאור חומרת המעשים והקשיים העולים מהתסקיר.

בטרם אגזור את דינו של הנאשם אתייחס בקצרה לסוגיית ההרשעה. כידוע, הכלל הוא כי משנקבע כי בוצעה עבירה יש להרשיע את הנאשם ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לוותר על ההרשעה. על פי הלכות ביהמ"ש העליון ניתן לשקול ביטול ההרשעה בהתקיימן של שני תנאים מצטברים. על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ובנוסף סוג העבירה ונסיבותיה צריכים לאפשר במקרה המסוים הימנעות מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה הנוספים. לאחר שבחנתי את עניינו של הנאשם אינני סבור כי תנאי כלשהו מתנאים אלה מתקיים במקרה זה. לא הוצגה בפני כל פגיעה קונקרטית בעתידו של הנאשם. אני נכון לצאת מנקודת הנחה כי כשמדובר באדם צעיר אשר עתידו לפניו ואשר טרם גיבש תוכניות מובהקות לגבי תעסוקה עתידית, קיים חשש כי הרשעה תפגע בצורה כזו או אחרת בעתידו, אלא שבמקרה זה עומדים לו למכשול חומרת המעשים שביצע. מדובר כאמור באלימות בין בני זוג, אלימות ניכרת ולא חד פעמית. הנאשם נוטל אחריות חלקית בלבד ויש צורך במקרה זה בהרתעה הכרוכה בהרשעה ובהטלת מרכיבי ענישה הצופים פני העתיד דוגמת מאסר על תנאי, כמו גם מרכיבי ענישה קונקרטיים. לפיכך ומבלי להתעלם מהאמור בתסקירים לא מצאתי מקום לבטל את ההרשעה.

באשר לעונש שיוטל על הנאשם, תמים דעים אני עם התביעה בכך שהעונש הראוי בבחינת המעשים עצמם הינו עונש מאסר, ולו בעבודות שירות. אף על פי כן מצאתי לנכון במקרה זה שלא למצות את הדין עם הנאשם ולאפשר לו להמשיך במקום עבודתו ולהשקיע מרצו בהליך הטיפולי. לפיכך, אמנע בשלב זה מהפנייתו לממונה ומגזירת עונש מאסר בפועל. בהחלטתי זו אני נותן משקל ניכר לגיל הצעיר, לעבר הנקי, לעובדה כי מזה כשלוש שנים לא נפתחו תיקים חדשים, לנסיבות המיוחדות של הנאשם ושל המקרה, לעובדה כי כיום אין בינו לבין המתלוננת כל קשר ובעיקר להליך הטיפולי בו מתחייב הנאשם לקחת חלק. יחד עם זאת, לא ניתן לסיים מקרה מעין זה לאור חומרתו ללא מרכיב משמעותי וקונקרטי של ענישה. אני ער לספקות שמביעה קצינת המבחן לגבי יכולתו של הנאשם להתגייס לביצוע של"צ, אך כשניצבת בפניו הברירה בין ביצוע של"צ לבי שליחתו לעבודות שירות, דומני כי ראוי יהיה שיגייס הכוחות הנ"ל. מכל מקום, אני מבהיר בזאת כי אם לא יבוצעו כנדרש עבודות השל"צ, לא אהסס להמיר אותם בעבודות שירות.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מהיום לא יעבור כל עבירת אלימות, לרבות איומים.

2. הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 180 שעות בהתאם לתוכנית שתגובש עבורו בשירות המבחן ותועבר לאישורי בתוך 30 יום. על הנאשם להשלים ביצוע העבודות בתוך שנה מאישור התוכנית.

3. ניתן בזאת צו מבחן בעניינו של הנאשם למשך שנה מהיום. מובהר בזאת לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי צו המבחן או צו השל"צ, עשוי ביהמ"ש להתבקש לדון בעניינו מחדש ואף לגזור את דינו בהתאם.

4. פיצוי למתלוננת, עדת תביעה מס' 1 לכתב האישום, בסכום של 3,000 ₪. הסכום יופקד בקופת ביהמ"ש ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 5.11.12 ויועבר למתלוננת על ידי המזכירות.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

העתק יועבר לשירות המבחן.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ג, 20/09/2012 במעמד הנוכחים.