1. תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה.
2. טענות התובעת: התובעת, לילי דהן סגל, ביטחה דירתה ברח' החשמונאים בנתניה אצל הנתבעת, הראל חברה לביטוח בביטוח דירת מגורים בהתאם לפוליסה שהוצאה בשנת 2007. (העתק הפוליסה צורף כנספח לכתב התביעה). כמפורט בכתב התביעה במהלך שנת 2007 החלה להבחין בנזקי רטיבות בדירתה, היא פנתה לסוכן הביטוח שיצר קשר עם חברת ש.ח.ר המטפלת בנזקי צנרת אצל הנתבעת. עובד חברת ש.ח.ר נשלח אליה, אולם לא תיקן הנזק. לאחר מספר חודשים כאשר הנזקים המשיכו שוב נשלח עובד חברת ש.ח.ר שקבע שהנזקים הם כתוצאה מחוסר איטום בגג. בלית ברירה התובעת פנתה לבעל מקצוע פרטי מטעמה שיבדוק הנזקים. בדיקתו העלתה שקיים פיצוץ בצנרת אשר היווה את המקור לרטיבות בביתה. הנתבעת הפרה את הוראות חוזה הביטוח ולא שילמה לה עבור נזקיה תגמולי ביטוח. התובעת אף הזמינה שמאי מטעמה לבחון את מקור הנזק ולהעריכו. השמאי מצא שמקור הנזק הינו נזילה בצנרת הגג. השמאי מצא נזקים בגג הבית, וכן במפלס חדרי השינה ובאמבטיה. השמאי העריך עלות הנזקים בסך הכל בסך של 63,450 ₪. משכך הגישה התביעה בסך זה.
3. טענות הנתבעת: הנתבעת טענה ראשית להתיישנות התביעה כנגדה שכן התביעה הוגשה ביום 9.2.10, כאשר כבר ביום 4.2.07 התייצבו בדירת התובעת נציגי חברת ש.ח.ר אשר דחו טענותיה.

כן טענה שהתובעת לא קיימה חובותיה למתן הודעה בהתאם לסעיף 23 לחוק חוזה ביטוח.

לגופו של ענין טענה הנתבעת שנזק התובעת אינו מכוסה במסגרת הפוליסה שכן נובע כתוצאה מחדירת מי גשמים כתוצאה מאיטום לקוי של גג המבנה וכן כתוצאה מנזק שמקורו בכשל באיטום וחור בבסיס אמבטיית האמייל.

בהמשך הגישה הנתבעת חוות דעת שמאי מטעמה שבחן הנזקים וכן עלותם.

1. בדיון ההוכחות שהתקיים נחקרו התובעת, השמאי מטעמה מר דוד בוקר, וכן מר שלמה קרוואני שביצע התיקונים אצל התובעת ומר זאב צור סוכן הביטוח שלה.

עדי הנתבעת שנחקרו היו שמאי הנתבעת תומר פלינר, מר ראובן אוחנה עובד מחלקת תביעות רכוש אצל הנתבעת ומר אבי בלומנרייך, מנהל מחלקת קשרי לקוחות בחברת ש.ח.ר נזקי צנרת.

1. דיון משפטי:

כעולה מחוות דעת השמאים קיימים שלושה מוקדי נזק:

1. מפלס קומת הגג.
2. מפלס גרם המדרגות.
3. מפלס חדרי השינה בחדר האמבטיה.
4. התיישנות – האם קיימת התיישנות בתביעת התובעת?

בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח.

אין מחלוקת שכבר ביום 4.2.07 הגיע נציג חברת ש.ח.ר לבית התובעת בשל טענותיה לרטיבות בקיר בחדר האמבטיה. עם זאת וכעולה מנתוני הקריאה מיום זה (צורפו כנספח לתצהיר עדותו הראשית של מר אבי בלומנרייך(, הקריאה היתה בגין נזקים בחדר האמבטיה בלבד. מכאן שבאשר לנזקים במפלס קומת הגג ומפלס גרם המדרגות בשלב זה טרם אותרו נזקים אלה, ולא הוצגה בפני כל ראיה לכך שכבר בשלב זה טענה התובעת לנזקים במפלסים אלה. על כן איני יכולה לקבוע שקיימת התיישנות לגביהם שכן לא הוכח בפני מתי אירע מקרה הנזק.

מנתוני הקריאה עולה שבוצעה בדיקה בחדר האמבטיה בלבד שם נמצא שהאמבטיה רקובה ואין נזק בצנרת. מכאן שאיני יכולה לקבוע שבשלב זה טענה התובעת גם לליקויים במפלס קומת הגג וגרם המדרגות.

באשר לנזק בחדר האמבטיה, טוענת התובעת שבבדיקה מיום 4.2.07 מצא נציג חברת שחר שנזק זה אינו מכוסה בפוליסה ולכן טרם החל מועד ההתיישנות. כן טוענת שהוטעתה אז לחשוב שאין בידיה עילת תביעה, רק כאשר נערכה בדיקה על ידי השמאי מטעמה התגבש נזקה.

איני יכולה לקבל טענה זו. נזק התובעת בחדר האמבטיה התגלה טרם ליום 4.2.07 שאז הוזמן נציג חברת ש.ח.ר לתקנו. העובדה שהוא מסר לתובעת שנזק זה אינו מכוסה בפוליסה אינה משנה לענין תחילת מירוץ ההתיישנות. באותו מועד התגלה לתובעת מקרה הביטוח, אשר לטענתה מכוסה בפוליסה, ומשכך מרגע זה מתחיל מירוץ ההתיישנות.

לא קיבלתי כל הסבר מספק מהתובעת מדוע לא הגישה תביעתה במשך כל השנים, כאשר בדיקת השמאי מטעמה נערכה כבר בשנת 2008.

לאור כל האמור לעיל סבורני שקיימת התיישנות בכל הנוגע לנזק התובעת בחדר האמבטיה.

1. במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך אוסיף שאף אם לא הייתי מגיעה למסקנה שקיימת התיישנות בכל הנוגע לנזקי התובעת בחדר האמבטיה, עדיין סבורני שלא הוכח שנזק זה אכן מכוסה בפוליסה.

הפוליסה בהתאם לסעיף 3 א מכסה אובדן ונזק שנגרמו למבנה הדירה כתוצאה מהימלטות או דליפה של מים מתוך מתקני האינסטלציה לרבות התבקעות צנרת אך לא עלות הנוזל ולא התבלות קורוזיה וחלודה שנגרמו לצנרת ולמתקני האינסטלציה עצמם.

קביעת שמאי הנתבעת לפיה הנזק נגרם בשל כשל איטום וחור בבסיס האמבטיה אשר גרמו לנזקים למשקוף חדר האמבטיה, רצפת מסדרון סמוך וארון קיר על תכולתו, לא נסתרה למרות החקירה הנגדית.

התובעת אומנם העידה שלא השתמשה באמבטיה והנזק המשיך, אבל מתמונות שצילם השמאי פלינר שהוצגו עלה שבאמבטיה היו מוצבים מיכלי שמפו וסבון, וכן ניתן היה לראות שערות באביק, עובדות המתיישבות יותר עם המסקנה שהיה שימוש בחדר האמבטיה טרם לבדיקת השמאי. משכך לא נסתרה הקביעה שהנזק בחדר האמבטיה מקורו מחור בבסיס האמבטיה, נזק אשר אינו מכוסה בהתאם להוראות הפוליסה.

1. טענת התובעת לרשלנות הנתבעת שכן התובעת הזעיקה את חברת ש.ח.ר שהינה נציגתה ושלוחתה של הנתבעת עוד בשנת 2007. הנתבעת לטענתה לא הוכיחה שבוצעה על ידה אילו שהן בדיקות יעודיות לאיתור נזקי צנרת.

סבורני שטענה זו הינה בגדר הרחבת חזית אסורה. בכתב תביעתה טענה התובעת לעילת תביעה חוזית כנגד הנתבעת ולהפרת הפוליסה שבין הצדדים. לא נטענה כלל טענת רשלנות. אף בתצהיר עדותה הראשית לא טענה כלל התובעת לרשלנות הנתבעת.

אף לגופו של ענין יש לדחות הטענה שכן כיצד יצרה הנתבעת את הנזק ברשלנותה טרם שהגיעה למקום? לא קיבלתי לכך כל הסבר מספק. התובעת לא הגישה התביעה אף כנגד חברת ש.ח.ר.

1. האם קיים כיסוי ביטוחי לנזקים במפלס קומת הגג ובחדר המדרגות?

שטח גג דירת התובעת הינו כ- 45 מ"ר, מורכב ממתחם מקורה ולא מקורה. שמאי התובעת, בוקר קובע שקיימת רטיבות באיזור המקורה. השמאי שלל חשד לרטיבות עקב מי גשמים שכן מרזבים נמצאו תקינים. עוד קבע שאם גורם הרטיבות היה בגשמי החורף אזי היו נזקים תוצאתיים קשים בתקרת מפלס 2.

שמאי הנתבעת פלינר, קבע מנגד שקיימת נזילת צנרת מינורית בנקודת הזנה לתוך הדירה. עוד קבע שקיים איטום לקוי של גג המבנה, אשר אינו מכוסה בפוליסה.

עם זאת נציג חברת ש.ח.ר, אבי בלומרייך בחקירתו הודה שנציג חברת ש.ח.ר הגיע ביום 19.8.08 על מנת לתקן צינור מים חמים בגג, אשר דלף והיה צריך לתקנו. (ראה עמ' 34 שורות 25-26 לפרוטוקול). הווה אומר אף מכאן למדה אני שנזק נגרם כתוצאה מצינור שדלף. יכול והיתה אף בעיה של איטום הגג, אולם עדיין לא נסתרה הקביעה שהיה צינור מים חמים שדלף וגרם לנזק.

מאחר ואף לאור חוות דעת מומחה נתבעת קיימת נזילת צנרת מהגג, סבורני שלא נשללה קביעת מומחה התובעת לפיה הנזילה גג מקורה בצנרת ולא באיטום לקוי של הגג.

1. האם ניתנה הודעה על ידי התובעת בהתאם לסעיף 23ל חוק חוזה ביטוח? התובעת הודיעה לחברת שחר וכן לסוכן הביטוח שהינו ידה הארוכה של הנתבעת ובכך סבורני שיצאה ידי חובתה בהתאם לחוק.
2. מהם נזקי התובעת כתוצאה מנזק זה?

השמאי בוקר קובע בחוות דעתו עלויות בגין פירוק ריצוף קומת הגג וריצופה מחדש.

האם היה צורך בכך?

אין מחלוקת שכאשר הגיע שמאי התובעת בוקר לבית התובעת מצא במקום את מר קרוואני אשר פירק כבר את ריצוף הגג (ראה עמ' 17 שורות 16-17). דהיינו, ההחלטה על פירוק ריצוף הגג לא ניתנה על ידי השמאי. מר קרוואני הצהיר אומנם שפעל בהתאם להנחיות השמאי (ראה סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית) אולם לאור עדות השמאי וכן לאור עדות קראווני בבית המשפט לפיה הוא החל בעבודתו טרם שהגיע השמאי אשר לא הדריך אותו (ראה עמ' 24 שוורת 4-10). איני סבורה שעבודות פירוק ריצוף הגג בוצעו בהתאם להנחיות השמאי וכי היה צורך לבצען.

לא עלה כלל מחוות דעת השמאי שהיה צורך לבצע פירוק וריצוף מחדש של כל הגג, השמאי בוקר כאשר נשאל בענין זה השיב שלא היה הכרח לפרק אלא כדי להתאים צבעים. (ראה עמ' 17 שורות 25-26) בהמשך הודה שלא היה כלל טעם לפרק הריצוף:

"ש. לו היית מגיע ראשון למקום והמטרה היתה לתקן את אזור הנזילה, לא היית מציע לפרק 45 מ"ר מהגג.

ת. נכון". (ראה עמ' 17 שורות 30-32 לפרוטוקול).

אף מר קרוואני לא הצליח להסביר בבית המשפט מדוע היה צורך לפרק את ריצוף הגג כאשר הצנרת עוברת בקירות.

מכאן מסקנתי הינה שאין כל מקום לחייב הנתבעת בסכומים שהוציאה התובעת בגין פירוק וריצוף הגג.

1. באשר ליתר נזקי התובעת במפלס העליון וקומת הגג, שמאי התובעת בוקר העריך הנזקים. סכום הנזקים בהפחתת פירוק וריצוף הגג עומד בגובה 16,800 ₪ עם זאת בבית המשפט כאשר עומת עם העובדה שהתובעת למעשה ביצעה התיקונים, הודה שאם היו מראים לו קבלות וחשבוניות המעידות על ביצוע העבודות היה צורך להתייחס לחשבוניות אלה.

מכאן סבורני שאין מקום לקבל האמור בחוות דעתו בכל הנוגע לעלויות התיקון , שכן התובעת למעשה ביצעה התיקונים בביתה ומשכך יש לבחון עלויות תיקונים אלה בהתאם לחשבוניות שהוצגו, מאחר וזהו נזקה של התובעת.

מנגד קיימת חוות דעת שמאי הנתבעת פלינר לפיה עלות תיקון הנזקים במפלס הגג הינה 5,000 ₪.

התובעת הציגה חשבונית אשר שולמה למר קראווני בסך 27,000 ₪. מר קראווני הצהיר שהחומרים נרכשו על ידי התובעת.

מעדות קראווני ואף מהחשבונית עלה שמר קרוואני ביצע הן תיקונים בחדר האמבטיה, אשר קבעתי שאינם מכוסים במסגרת הפוליסה והן תיקונים בקומת הגג.

מאחר והחשבונית לא הופרדה, ולאור מסקנתי לעיל שלא היה כל צורך בפירוק כל הגג סבורני שיש מקום לאשר לתובעת סך של 5000 ₪ כפי שקבע מומחה הנתבעת.

1. באשר לעלויות החומרים. מר קרוואני העיד שסיים ביצוע העבודות ביום 1.9.08- מועד עריכת החשבונית. (ראה עמ' 23 שורות 22-23 לפרוטוקול). התובעת צירפה חשבוניות רבות לתצהירה המעידות לטענתה על רכישת החומרים. כפי שעלה מעדותה בבית המשפט חלקם הינם לאחר מועד סיום ביצוע העבודות ועל כן לא הוכח כל קשר לסכומים שהוציאה התובעת בגין התיקונים. כן עלה מעדותה שאף לגבי חשבוניות במועדים קודמים, חלק מהציוד שנרכש אינו קשור כלל לתיקון הנזילה בגג הדירה.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר והתובעת לא הרימה נטל ההוכחה לכך שכל החומרים שנרכשו הינם לצורך ביצוע התיקונים על ידי קראווני והינם קשורים לנזק נשוא תיק זה אשר הוכח על ידי התובעת, ואינם קשורים אף לביצוע התיקון בחדר האמבטיה ולאור קביעתי שלא היה כל צורך בפירוק והרכבה של כל הגג, סבורני שיש מקום לפסוק סך של 5000 ₪ בגין עלות החומרים.

1. עלות הנזק במפלס המדרגות – השמאי פלינר העריך הנזק בסך 2000 ₪. שמאי התובעת בוקר העריך הנזק בסך 3300 ₪. המדובר בתיקוני טיח וצבע. בנסיבות הענין נראה לי שיש מקום לבצע ממוצע בין הערכות אלה ולקבוע הסכום בסך 2650 ₪.
2. התובעת טענה לסכום של 3200 ₪ אשר שולם כפינוי פסולת. מאחר והסכום צוין אף בחוות דעת השמאי, סבורני שיש מקום לאשר לתובעת סכום זה.
3. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 15,850 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כן תשלם הנתבעת אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת, שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ וכן שכ"ט שמאי התובעת בסך 3638 ₪.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.