04 נובמבר 2014

ע"י ב"כ: עו"ד רוני דנון סבן

1. לפנינו תביעתו של מר נאטור ראסם (להלן- "התובע") כנגד המועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן- "הנתבעת" או "דלית אל כרמל"), מועצה מקומית עוספיא (להלן- "עוספיא") ומדינת ישראל- משרד הפנים (להלן- "המדינה").

בבסיס תביעתו זו מבקש התובע סעד של בטלות פיטוריו, היינו להכיר בו כעובד מועצת דלית אל כרמל ולהשיבו לעבוד בה; לחילופין לתשלום רכיבי שכר שונים הן בגין תקופת עבודתו והן בגין סיום עבודתו, לרבות פיצויי הלנה.

1. יוער כי בתביעתו המקורית אשר הוגשה ביום 9.2.10, התובע דרש רק תשלום שכר מולן ופיצויי הלנת שכר, אולם ביום 29.7.10 לאחר שקיבל התובע מכתב פיטורים מטעם דלית אל כרמל הגיש, ברשות בית הדין, כתב תביעה מתוקן עם סעדים נוספים.
2. בנוסף, תביעתו המקורית הוגשה רק כנגד דלית אל כרמל והמדינה, אולם בהמשך משהועלתה הטענה על ידי הנתבעת כי התובע היה עובד גם של עוספיא ולפיכך החובות כלפי התובע הן גם שלה, נוספה בהחלטת בית הדין מיום 23.2.2011 גם עוספיא כנתבעת בתיק זה.

העובדות הרלוונטיות לענייננו

1. להלן נפרט את העובדות באשר להעסקתו של התובע בעיר הכרמל, במקביל לשינויים שחלו במועצות המקומיות עם השנים והרלוונטיים לעניינו.
2. בשלהי שנת 2003 אוחדו המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא לרשות אחת – "עיריית הכרמל" (להלן- "העירייה" ו/או "עיר הכרמל"), וזאת בהתאם להוראות חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג – 2003 (להלן- "חוק האיחוד").
3. התובע התקבל לעבוד במשרת אמון כעוזר ראש עיר הכרמל הנבחר, מר אכרם חסון (להלן- "מר חסון"), החל מחודש 8/04 .
4. ביום 1.5.07 חתם התובע על הסכם העסקה לפי שכר בכירים, אשר אושר על ידי מועצת עיר הכרמל ועל ידי משרד הפנים (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). (להלן- "חוזה בכירים").
5. בחודש 6/07, ובהתאם להחלטת ראש העירייה, הועסק התובע גם בתפקיד מנהל המתנ"ס העירוני.
6. בתחילת חודש 11/08 התקבל בכנסת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא), התשס"ט-2008 (להלן- "חוק הפירוק"). על פי סעיפים 4 ו- 5 לחוק זה המשיכה עיר הכרמל להתקיים כאישיות משפטית עד תחילת כהונת המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא.
7. לעירייה מונתה ועדה ממונה, בראשה עמד האלוף (במיל) גבי אופיר (להלן- "הועדה הממונה"; להלן- "מר אופיר"). הועדה הממונה נכנסה לתפקידה ביום 1.12.08 וניהלה את העירייה בתקופת הפירוק, מטעם משרד הפנים.
8. יוער כי הליכי פירוק העירייה וכינונן של שתי המועצות המקומיות נעשו על פי מתווה שנערך על ידי משרד הפנים ובניהול משרד הפנים, בהתאם להוראות חוק הפירוק. שר הפנים קבע כי יתקיימו בחירות למועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא, ועם יבחרם של ראשי המועצות תחדל עיר הכרמל להיות אישיות משפטית, וכך היה: בתאריך 8.9.09 נבחר ראש מועצה חדש לדלית אל כרמל- מר כרמל נסראלדין (להלן- "מר נסראלדין"); ובתאריך 8.10.09 נבחר ראש מועצה חדש לעוספיא- מר וג'יה כיוף, ועם היבחרו נוצרו שתי מועצות מקומיות ועיר הכרמל חדלה להתקיים.
9. התובע, מצדו, המשיך לעבוד בעיר הכרמל עד מועד פירוקה – דהיינו, גם לאחר חקיקת חוק הפירוק בחודש 11/08 והקמת הוועדה הממונה בראשות מר אופיר בחודש 12/08, ובמשך כל כהונת ועדה זו עד לחודש 10/09.

לטענת התובע תפקידו הפך משולב: תפקיד בכיר של מנהל אגף ברשות (מנהל מתנ"ס), משרת אמון, ובהמשך, לטענת התובע, מר אופיר החליט להטיל עליו תפקיד נוסף של ראש אגף תפעול. (כמפורט במכתבו של מר אופיר מיום 6.10.10. נספח 7 לתצהיר התובע).

1. במסגרת ביטולה של עיר הכרמל עלתה שאלה בעניין "גורל" עובדי העירייה ומעמדם במועצות המקומיות שיכוננו, ולכן ביום 17.9.09 הוציא שר הפנים את צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא), התש"ע-2009 (להלן- "צו הפירוק").

בצו הפירוק נקבע כי עובדי העירייה אשר התקבלו לעירייה כדין יהיו לעובדי המועצות המקומיות בהתאם לחלוקה המפורטת ברשימה שצורפה לצו (להלן- "רשימה" ו/או "רשימת העובדים", נספח א' לתצהירו של מר נסראלדין).

"(א) עובדי עירית עיר הכרמל אשר התקבלו כדין לעבודה בעיריית עיר הכרמל ערב יום הביטול יהיו לעובדי המועצות המקומיות דלית אל כרמל או עוספיה לפי החלוקה המפורטת ברשימה, ויחולו לגבי מעבר עובדים כאמור הוראות סעיף 9(א) לחוק הפירוק." (הדגשה שלי – א.ש.ב).

יודגש כי שמו של התובע לא מופיע בין השמות שברשימה זו.

1. בהמשך לכך, ביום 22.9.09 שלחה עו"ד חנה זיכל, יועצת משפטית לפירוק מטעם משרד הפנים (להלן- "עו"ד זיכל"), מכתב למר נסראלדין בהתייחס לעובדים שאינם מופיעים ברשימה. במכתבה ציינה כי העובדים שהיו מועסקים בעיר הכרמל ולא נכללו ברשימה, אינם עובדי אחת המועצות ולפיכך לא ישובצו בתפקיד כלשהו במועצה ואינם זכאים להתמודד במסגרת מכרז פנימי שתפרסם המועצה (נספח ג' לתצהיר מר ישראל שפיצר).

לגבי הגדרת העובדים אשר לא נכללו ברשימה, כתבה עו"ד זיכל "מדובר בעובדים שהתקבלו שלא כדין, עובדים שנקלטו ללא מכרז כדין, או עובדים שהיו מועסקים במשרות אמון"(סעיף 5 למכתבה של עו"ד זיכל מיום 22.9.09) (הדגשה שלי- א.ש.ב.),

כמו כן, צוין במכתבה כי היה על העירייה לפטר את העובדים אשר שמם לא מופיע ברשימה עוד טרם ביטולה אולם לנוכח קשיים לא בוצע הליך פיטורים כדין. למכתב אף צורף נוסח הזמנה לשימוע.

עוד הובהר במכתב "כי נאסר על המועצות לקלוט או להעסיק עובדים אלה (למעט במסגרת הליך קליטה במכרז חיצוני כדין...)" (סעיף 6 למכתב מיום 22.9.09). (הדגשה שלי – א.ש.ב).

יצוין, כי לטענת התובע מכתב זה כלל לא הובא לידיעתו.

1. בהמשך לכך, כחודש לאחר מכן ביום 13.10.09, שלח מר נסראלדין מכתב לתובע בו ביקש כי לא יגיע למתנ"ס עד לבירור מעמדו המשפטי:-

"בהמשך לשיחתנו מהיום אבקשך לא להגיע לבנין המרכז הקהילתי ולשהות בו, עד לבירור מעמדך המשפטי.

המועצה תיקח על עצמה את המשך ההתקשרות מול המרכז."

1. בתאריך 19.10.09, לאחר שהתובע קיבל את מכתבו של מר נסראלדין, הוא שלח מכתב אשר מוען, בין היתר, אל מר ישראל שפיצר, מנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים (נספח ח' לתצהיר מר שפיצר; להלן- "מר שפיצר").

במכתב זה פירט התובע אודות העבודה שביצע בעירייה וכן לגבי אופן העסקתו ללא מכרז, במשרת אמון. ממכתב זה עולה כי התובע ידע בבירור שהעסקתו הסתיימה על פי צו הפירוק, אולם ביקש כי ייקלט כעובד בדלית אל כרמל. כך נכתב, בין היתר, במכתב:-

"6. בצו הפירוק נכתב כי רק עובדים שנתקבלו כדין ייקלטו במועצה המקומית דלית אל כרמל. המערכת במשרדכם פירשה כי כל מי שלא עבר מכרז פומבי לא נכלל ברשימה.

...

12. אני בן 49 וזכותי לשמר מקום עבודתי ובמיוחד שאני עונה על תנאי הסף ולא יהיה נכון לשקול את מעמדי רק מבחינה משפטית גרידא אלא לחשוב על הצד המנהלי כאשר השר ראשי לפי צו הפירוק לשנות את הרשימה ותקנות חוק לא צריכות להיות רק משפטיות שהחוק המנהלי לא דרש אותם אלה הם פרשנות של פקידים בלבד...

13. בימים אלה שמעתי כי המשרד מגבש רשימה מתוקנת ועל כן מבקש ערוך לי שימוע בלי נוכחות אף גורם מהמועצה המקומית דליה כי מאבק פוליטי עומד מאחורי הגישה בנושא שלי גם מבחינה הקליטה וגם מבחינה עמידה על זכויותיי הכספיות.

14. מאחר ואני לא פוטרתי על ידי שום מועצה כנדרש בחוזה והחוזה נתן לי מעמד סטטורי אני דורש לקלוט אותי במערכת לפי הצו דהיינו במועצה מקומית דלית אל כרמל ולאפשר לי לכנס למכרזים פנימיים לפי המבנה הארגוני החדש ולחסוך דיונים משפטיים שכולם מפסידים בהם..." (נספח 9 לתצהיר התובע).

1. לטענת הנתבעות, ביום 19.11.09 שלח מר שפיצר מכתב תשובה למכתבו של התובע מיום 19.10.09 במסגרתו הודיע לו כי בקשתו נדחית.

"קבלתך לעבודה בעירית עיר הכרמל הייתה כמשרת אמון.

משרה שלפי הגדרתה העובד מגיע לתפקיד ללא מכרז ומסיים את עבודתו עם סיום עבודת הנבחר/ראש הרשות.

מאחר והתקבלת לעירייה ללא מכרז כדין לא ניתן לרשום אותך כעובד רשות שנתקבל כדין.

יחד עם זאת, תהא רשאי בעתיד להתמודד במכרזים פומביים שיתפרסמו בתנאי שהנך עומד על דרישות התפקיד.

לפיכך, לצערי, עלי לדחות את בקשתך למעבר לאחת הרשויות שהתפרקו עירית עיר הכרמל."

יצוין כי כמו המכתב של עו"ד זיכל, גם מכתב זה טוען התובע כי לא קיבל.

1. לימים, נתכנסה ועדה לבחינה מחודשת של רשימת עובדים שפורסמה בצו הפירוק (להלן- "הועדה לתיקון הצו").

כפי שמוסבר בסיכומי המדינה, על חברי הועדה נמנו נציגי הלשכה המשפטית במשרד הפנים, קצין מחוז חיפה במשרד הפנים וראש אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות. כמו כן, זומן להופיע בפני הועדה נציג מכל אחת מהמועצות המקומיות, שהביא עמו את תיקיהם האישיים של העובדים.

המלצות הועדה הועברו לעיונו ולחתימתו של שר הפנים, ויושמו במסגרת התיקון לצו הפירוק שפורסם ביום 23.8.10, לו צורפה רשימה מעודכנת של עובדי המועצות (להלן- "רשימה מעודכנת") (נספח ה' לתצהיר מר שפיצר; להלן- "תיקון הצו").

שמו של התובע לא הופיע גם ברשימה שצורפה לתיקון לצו .

1. במסגרת עדותו של מר שפיצר בבית הדין עלה כי מר נג'יב נסראלדין (להלן- "מר נג'יב") היה הנציג מטעם דלית אל כרמל אשר הביא את תיקו האישי של התובע, כמו של עובדים נוספים אשר לא נכללו ברשימה, בפני הוועדה, אולם לא טען טיעונים במקומם (עמ' 54 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 13-19).

כמו כן, מר שפיצר הצהיר כי ביום 2.6.10 פרסמה הועדה מכתב מסכם ובו נרשם לגבי התובע: "משרת אמון – לא עבר מכרז, זכאי לפיצויי פיטורין" (נספח ד' לתצהיר מר שפיצר).

1. עם סיום עבודת הועדה נשלח ביום 11.7.10 מכתב מטעם מר רני פינצי, מנהל המינהל לשלטון מקומי לראשי המועצות המקומיות (להלן- "מר פינצי"), בעניין סיום עבודתם של עובדי העירייה שלא נכללו ברשימה של צו הפירוק, בצירוף פירוט הזכויות לו זכאי כל עובד והמהווים אישור לשחרור כספים שנצברו לזכות העובד בקרן הפנסיה, ההשתלמות וקופות גמל (נספח ו' לתצהיר מר שפיצר).

בהתאם לכך, יצא מכתב בתאריך 29.7.10 מאת המועצה דלית אל כרמל לתובע (נספח ו' לתצהיר מר נג'יב), ולפיו עם ביטולה של עיר הכרמל ביום 8.10.09 נפסקה העסקת התובע:-

"על פי החלטת שר הפנים לא הועברת כעובד לאחת המועצות המקומיות מאחר ושר הפנים מצא כי לא התקבלת לעבודה בעיריית עיר הכרמל כדין".

נכתב, בין היתר, כי זכויות התובע בגין עבודתו בעירייה ישולמו בהתאם לחלוקה שקבע שר הפנים על ידי המועצות, כך שיהיה זכאי לקבל 60% מזכויותיו מדלית אל כרמל ו- 40% מהמועצה המקומית עוספיא (נספח א' למכתב מיום 29.7.10).

עוד צוין בסעיף 6 למכתב כי הודעת המועצה המקומית על הפסקת עבודתו של התובע עם פירוק עיר הכרמל, אין בה כדי "לקשור יחסי עובד מעביד בינך לבין המועצות המקומיות, שתיהן יחד או לחוד, בגין המועד שלאחר פירוק העירייה".

1. יובהר כי קודם למכתב הנ"ל ולאחריו לא נערך הליך שימוע לתובע.

המחלוקות בעניינו

1. בענייננו שתי מחלוקות:

האחת, מהו המקור הנורמטיבי לפיטורי התובע ומתי הסתיימה עבודתו?

בעניין זה יובהר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הועסק כעובד העירייה עד ליום 8.10.09, אז חדלה להתקיים עיר הכרמל. אף ישנה הסכמה כי התובע זכאי לשכר החל מחודש 5/09 ועד לחודש 10/09. [פירוט בעניין זה יובא בהמשך].

המחלוקת הינה האם התובע המשיך לעבוד לאחר תאריך זה (כטענתו) והאם הוא היה בגדר עובד הזכאי לשכר עבודה בתקופה שלאחר פירוקה של עיריית הכרמל וכינונן של שתי המועצות, היינו מחודש 10/09, ועד ליום 29.7.10 אז קיבל את המכתב האחרון מטעם דלית אל כרמל על הפסקת עבודתו.

1. השנייה, האם פיטוריו של התובע נעשו כדין ובמידה ולא – מהו הסעד לו זכאי התובע בגין כך?

לתובע נשלח מכתב פיטורים רשמי רק ביום 29.7.10, וזאת מבלי שנערך לו שימוע.

כמו כן, התובע היה חתום על חוזה בכירים מחודש 5/07, אולם הליך פיטוריו לא נעשה בהתאם לאמור בחוזה זה.

זאת ועוד - לגרסת התובע, הסיבה שדלית אל כרמל לא הסכימה להעסיקו במשרת אמון או בתפקידו כמנהל המתנ"ס לאחר פירוק העיריה היתה משיקולים זרים ופוליטיים.

טענות הצדדים

טענות התובע

1. לטענת התובע לא הייתה סמכות לפטרו. סעיף 9 לחוק הפירוק וסעיף 7 לצו הפירוק קובעים כי עובד שהתקבל כדין, זכויותיו נשמרות גם לאחר פירוק העירייה והוא נחשב עובד המועצה. התובע התקבל כדין למשרת אמון, אשר איננה דורשת מכרז, ולפיכך יש לראותו כעובד מועצת דלית אל כרמל.
2. לטענת התובע לאחר מכתבו של מר נסראלדין מיום 13.10.09, ועד למכתב בחודש 7/10 הוא חיכה לבירור מעמדו המשפטי והיה עדיין בגדר עובד, ולפיכך זכאי לשכר עבודה עד לחודש 7/10 כולל.
3. לטענת התובע דלית אל כרמל הלינה את שכרו מאז חודש 5/09 ועד לחודש 7/10 בו קיבל את מכתב הפיטורים.
4. המכתב מיום 13.10.09 ביסס אצל התובע אמונה חזקה ומבוססת כי יחסי העבודה בינו לבין המועצה נמשכים כסדרם וכי ראש המועצה "מסדיר העניינים". התובע היה בקשר שוטף עם המועצה, המשיך להופיע במשרדי המועצה וליטול חלק בישיבותיה, כך למשל בחודש 11/09, השתתף התובע בישיבת מליאת המועצה שדנה בגורל המתנ"ס ותשלום שכר עובדיו (נספח 10 לתצהיר התובע).

לאחר המכתב מיום 13.10.09 הוא לא קיבל הודעה נוספת בדבר תוצאות הבירור שערך ראש המועצה ואף לא הודעה אחרת בדבר מעמדו המשפטי. הנתבעת לא נקטה הליך כלשהו לסיום העסקתו כדין כפי שנתבקש במכתבה של עו"ד זיכל.

1. כמו כן, לטענת התובע הליך פיטוריו נעשה שלא כדין. חוזה הבכירים עליו חתם התובע דורש החלטה של המועצה על פיטוריו, שההחלטה תתקבל בישיבת מועצה שכונסה במיוחד, וכי עובד המועסק מעל לשנה יקבל הודעה מוקדמת של שלושה חודשים. אלה לא קויימו בעניינו.
2. התובע קיבל את מכתב הפיטורים ביום 23.8.10 (על אף שרשום בו התאריך 29.7.10), ללא עריכת שימוע או מתן הודעה מוקדמת, ובחלוף שנה ממכתבה של עו"ד זיכל. [בעניין זה הפנה התובע לפסק הדין שניתן בתיק ס"ע 3417-11-09 אבו חמוד – מועצה מקומית דלית אלכרמל ואח' (ניתן ביום 14.2.12)].
3. מעבר לכך, אי הכללת שמו של התובע ברשימה אינה כדין, שהרי עצם הרישום בצו רק מאפשר לעובדים להיקלט באחת מהמועצות, היינו הרישום העניק להם את הזכות לכהן בתפקיד ולגשת למכרז פנימי, וככל שלא היה מאושר תקן לתפקיד עוזר הרשות, המועצה יכולה הייתה להביא לפיטוריו לאחר קליטתו לשורותיה כדין מכוח צו הפירוק.
4. בנוסף, העסקת התובע במשרת אמון איננה מסתיימת אוטומטית עם סיום כהונת ראש העירייה, אלא ההחלטה להמשיך העסקתו של התובע הייתה בידיו של הנבחר החדש מר נסראלדין.
5. הפרשנות שיישם משרד הפנים לצו הפירוק, לפיו משרת אמון אינה מהווה קבלה כדין פוגעת בעקרון השוויון בין התובע לשאר העובדים שנתקבלו לעבודה כדין למשרות שאינן משרות אמון.
6. פיטוריו של התובע הינם פיטורים פוליטיים המנוגדים לכללי הצדק הטבעי ונעשו בחוסר תום לב.

בבסיס ההחלטות שנתקבלו על ידי ראש המועצה, מר נסראלדין, שיקולים זרים, וביניהם החלטת התובע לא להצביע עבורו בבחירות למועצה. עובדה היא שבמהלך דיון בתיק אחר שהתנהל בבית הדין, צעק לעברו ראש המועצה התובע "אתה לא הצבעת לי ואני לא חייב לך". התובע ועדיו העידו בעניין זה ועדויותיהן לא נסתרו.

ראש המועצה כלל לא הגיע לדיון בתיק זה ולא דחה את האשמות התובע הנ"ל.

1. בנוסף, עניינו של התובע נדון בוועדה במסגרת תיקון הצו, מבלי לאפשר לו לטעון בפני הוועדה ומבלי ליידע אותו בדבר קיום הליך זה. לפיכך, יש לקבוע כי ההחלטה על אי הכללת שמו של התובע ברשימה המתוקנת פסולה ומבוטלת.

בדיון ההוכחות מר נג'יב הכחיש כי השתתף בוועדה אולם מעדותו של מר שפיצר עלה כי הוא זה שהביא את טענותיהם הפרטניות. הכחשה זו מהווה ראיה לכך שההחלטות בעניינו של התובע נבעו משיקולים זרים.

מכתבו של ראש המועצה מיום 13.10.09 בנושא בירור מעמדו המשפטי היה למעשה "תרגיל" שנועד למנוע מהתובע לפעול בוועדה הדנה בתיקון הצו מתוך מניעים זרים ושיקולים פוליטיים.

1. בהתנהלות משרד הפנים נפלו מספר מחדלים, כגון אי קיום ההנחיות בדבר העובדים שלא הופיעו ברשימה; הליך הערעור / ההשגה על הרשימה היה הליך פגום.
2. לנוכח כל הטענות לעיל מבקש התובע סעד של בטלות הפיטורים והשבתו לעבודה, או לחילופין פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, בגובה שכר של שנה אחת; שכר מולן מחודש 5/09-10/09, לרבות פיצוי הלנת שכר; שכר מולן מחודש 10/09 ועד 8/10; פיצויי פיטורים מולנים; פדיון חופשה; הודעה מוקדמת; עוגמת נפש.

טענות הנתבעות

טענות הנתבעת 1, דלית אל כרמל

1. התובע לא תקף את צו שר הפנים בקשר עם פירוק העירייה ורשימות העובדים בערכאות המתאימות לכך ולכן הצו בעינו עומד.
2. המועצה פעלה בתום לב ובהתאם להוראות חוק הפירוק ועל פי כל דין, לכן אין לאכוף עליה את עבודת התובע ואין לחייבה בתשלום מעבר למגיע לתובע על פי דין בגין סיום עבודתו עם פירוק העירייה.
3. חוזה העבודה של התובע היה עם עיריית עיר הכרמל שפורקה ולא עם אחת מהמועצות, ועם פירוקה פקע גם חוזה העבודה.
4. התובע עבד כמנהל המתנ"ס באופן זמני וללא שעבר מכרז כדין, לאור הצורך המיידי שבאיוש התפקיד בשל בעיות בתפקוד ובניהולו של המתנ"ס.
5. עם פירוק העירייה וכינון המועצות המקומיות תחתיה, נבחרו לתפקידהם ראשי מועצות אשר התובע לא היה בין אנשי אמונם. העוזר הראשי של ראש רשות מקומית הוכר בחקיקה ובפסיקה כמשרת אמון וממילא רשאי כל ראש רשות חדש למנות את אנשי אמונו לתפקיד זה.

טכנית, לשכתו של ראש העירייה היוצא ממוקמת בבניין המועצה דלית אל כרמל ומכאן שמשרדו של התובע היה בלשכת ראש המועצה הנבחר של דלית אל כרמל. היות והתובע לא היה איש אמונו של ראש המועצה הנבחר מר נסראלדין, הובהר לתובע שוב ושוב כי הוא אינו עובד המועצה.

1. בנוסף, לא ברורה דרישתו של התובע להיכלל דווקא במועצה דלית אל כרמל רק משום שהוא תושב דלית אל כרמל. אין כל הוראה שבדין מכוחה נכנסה המועצה לנעליה של העירייה לעניין הסכם העבודה של התובע.
2. דלית אל כרמל הינה אישיות משפטית בפני עצמה ולכן אין העברה אוטומטית של עובד זה או אחר מהעירייה למועצה, אלא אם שמו של עובד נמנה ברשימה שבצו הפירוק.

שמו של התובע אינו מופיע ברשימת העובדים שבצו הפירוק ועל פי הוראות משרד הפנים במכתבה של עו"ד זיכל הסתיימה עבודתו עם פירוק העירייה.

1. לאחר שמסקנות הוועדה שבדקה את רשימת העובדים שבצו היו כי התובע אינו נכלל ברשימת העובדים הורה משרד הפנים לדלית אל כרמל להוציא מכתבים על הפסקת עבודתם (כמפורט במכתבו של מר רני פינצי, נספח ה' לתצהיר נג'יב). לכן המועצה פעלה כמיטב הבנתה ובאופן הראוי ביותר כלפי התובע עד אשר קיבלה הוראות חד משמעיות מהגורם המוסמך לכך על פי דין ולכן פעלה בהתאם אליהן.
2. בהעדר יחסי עובד – מעביד בין המועצות לתובע, למועצות כלל אין שיקול דעת בעניינו של התובע והן אינן יכולות להחליט על המשך העסקתו או ניודו או פיטוריו. לכן, אם היו מקיימות הליך פיטורים הרי שהיה פיקטיבי.
3. בדומה, בהעדר סמכות ו/או שיקול דעת למועצות כנגד החלטת משרד הפנים, ממילא לא היה בשימוע בפניהם כדי לשנות דבר וקיומו של שימוע במצב דברים זה לא היה מעלה ולא היה מוריד.
4. המכתב מיום 29.7.10 הינו מכתב דקלרטיבי בדבר סיום עבודתו של התובע בעירייה עם פירוקה וזאת על מנת להביא את העסקתו לידי סיום ולאשר תשלום הכספים המגיעים לו. מכתב זה אינו מכתב פיטורים מדלית אל כרמל שלא הייתה מעסיקתו והוא אינו מצביע על יחסי עבודה.
5. לנוכח האמור, לטענת דלית אל כרמל לא ניתן להיענות לסעד האכיפה אותו מבקש התובע; אין מקום לחייבה בפיצויים עבור פיטורים שלא כדין;
6. בנוסף, התובע היה מודע החל מיום 24.9.09 כי בשל פירוק העירייה, צו הפירוק והוראות משרד הפנים הוא אינו עובד המועצה. לפיכך, ממועד זה אינו עובד בפועל ואינו זכאי לשכר ואו לפיצוי על הלנת שכר.
7. כמו כן, כבר תבע התובע יחד עם עובדי עירייה נוספים וניתן פסק דין בקשר לשכר העובדים ופיצויי הלנת שכר במסגרת תיק ס"ע 12559-07-09. בפסק הדין בתיק זה נקבע כי סך השכר בגין התקופה מחודש 5/09 ועד לחודש 9/09 ישולם לכל עובד בתשלומים חודשיים של 2,000 ₪ ובתוספת 15% פיצוי כללי (נספחים ז'-ט' לתצהיר נג'יב).
8. עוד טענה, כי בתקופה שבין חודש 5/09 ועד 10/09, שלהי כהונתה וקיומה של העירייה, העירייה כמעט ולא תפקדה. עובדי העירייה נקטו בשביתה, מבנה העירייה נותק מחשמל ונסגר למשך שבועות ועובדי העירייה לא התייצבו לעבודה אף לאחר סיומה של השביתה.
9. לפיכך התובע זכאי לשכר עבודה בגין התקופה שלאחר מתן פסק הדין דלעיל אך ורק בגין ימי עבודתו בפועל בעיריית הכרמל.

טענות הנתבעת 2, עוספיא

1. לעוספיא אין קשר לכל ההתרחשויות בין התובע לדלית אל כרמל לאחר פירוקה של העירייה. הזיקה היחידה של עוספיא לעניינו של התובע נוגעת לתקופת העסקת התובע בעירייה , בהיותה חליפתה של העירייה ביחד עם דלית אל כרמל, לחובותיה של העירייה, וזאת לכל היותר בשיעור 40%.
2. בעניין פיטורי התובע, עוספיא מצטרפת לטענות דלית אל כרמל כי מדובר בפיטורים שהיו עקב ביטול העירייה והכול בהתאם להנחיות משרד הפנים.
3. כמו כן, עוספיא מצטרפת לטענות דלית אל כרמל באשר לפגם שנפל בהתנהלות משרד הפנים בנושא העובדים אשר שמם לא מופיע ברשימה. לדידה, בין היתר, משרד הפנים הוציא רק בחודש 7/10 מכתבי פיטורים והתעלם מחוסר הוודאות שהיו בו עובדים כדוגמת התובע.

טענות הנתבעת 3, מדינת ישראל- משרד הפנים

1. התובע מעולם לא היה עובד דלית אל כרמל ומועצה זו כלל לא קיבלה אותו לעבודה, לפיכך לא ברור מדוע מבקש הוא דווקא להיקלט כעובד בה.
2. ההחלטה על פירוק העירייה וכתוצאה ישירה מכך סיום עבודתו כנושא משרת אמון בעירייה איננה החלטה של מי מהנתבעות אלא החלטה שהיא ביטוי של מדיניות שנתקבלה כדין ואושרה בכנסת ישראל.
3. דרישתו של התובע להיקלט כעובד דלית אל כרמל מנוגדת לדין, הן לדין הכללי החל על קליטת עובדים בשלטון המקומי והן לדין הספציפי החל בעניינו, לחוק הפירוק ולצו הפירוק.

במועצה מקומית אין תקן למשרת אמון עובדה שממנה מתעלם התובע.

זאת ועוד, בהעברתו האוטומטית של התובע לתפקיד כעובד רשות מקומית יש העדפה שלא כדין של התובע על מועמדים ראויים אחרים שלא עברו מכרז כדין.

לפיכך דין דרישתו לסעד של אכיפה להידחות.

1. לא ניתן לפרש את צו הפירוק ולומר כי התובע "התקבל כדין" ולפיכך נחשב עובד המועצה, שכן פרשנות זו סותרת תכליתו- התנהלות העירייה הגרעונית שהמשיכה להעסיק עובדים בחריגה מהמבנה הארגוני המאושר הביאה לכך שבסופו של יום הוחלט על פירוקה.
2. הפטור ממכרז שהוענק בדין מהווה חריג לכללים הקבועים בדין לקבלת עובדים לרשויות המקומיות וככזה מוגבל בהיקפו.
3. התובע השהה תביעתו חודשים רבים לאחר הפירוק והדבר מלמד על ניסיונו לקבוע "עובדות בשטח" ולהימנע לכאורה מהסדרה ובירור של מעמדו על מנת לטעון לזכאותו לתשלום סכומים מפורזים, וזאת מבלי שביצע כל עבודה בפועל.
4. טענות התובע בדבר "זכות הערעור", היינו אי מתן זכות טיעון בפני הוועדה שדנה בתיקון הרשימה של צו הפירוק, היא בגדר הרחבת חזית אסורה ודינה להידחות. למען הזהירות ולגופו של עניין נטען כי מדובר בהליך בחינה ועיון מחדש שביקשה הרשות המנהלית לקיים במסגרת סמכותה ובגדר שיקול דעתה המסור לה.
5. המועצה לא הייתה צריכה לפטרו כאמור בחוזה בכירים. על חוזה הבכירים שחתמה העירייה עם התובע חלות הנחיות משרד הפנים מיום 28.2.07, כאשר ברישא להנחיות אלה נכתב כי מטרתן להסדיר את נושא העסקת עובדים בכירים בתפקידים שאינם סטטוטוריים, בחוזה שכר הנגזר משכר מנכ"ל ברשות המקומית. חתימה על חוזה זה בדומה לחוזים שנחתמו באותה תקופה עם העובדים סטטוטוריים נועדה לאפשר לתובע כעוזר ראש הרשות תנאי שכר והטבות של עובדים בכירים הא ותו לא. כפי שהעיד מר שפיצר ועדותו לא נסתרה.

בנוסף, תכלית הוראת סעיף 171 לפקודת העיריות המחייבת פיטורים בהחלטת המועצה ברורה והיא להגן על שומרי הסף של הרשות המקומית, בעלי תפקידים סטטוטוריים מפיטורים על ידי גורמים אינטרסנטיים ואין זה המצב בעניינו של התובע- אשר הוא נקלט לעבודה במשרת אמון, במינוי פוליטי כידידו ומקורבו של ראש העירייה.

1. התובע מונה מלכתחילה במינוי פוליטי, למשרת אמון לראש העירייה, אשר מטבע הדברים באה אל קיצה עם תום כהונת הגורם הממנה ובלא קשר לפירוק העירייה.

לתמיכה בטענתה זו מפנה המדינה לס"ע (נצ) 35856-07-10 יעקב זהר – חברת נמל חיפה בע"מ (ניתן ביום 14.8.13), ובפרט לדוח מבקר המדינה על העסקת עובד במשרת אמון באופן ארעי עד לתום כהונת הגורם הממנה: להוראה מס' 02.581 לתקשי"ר הדנה בהעסקת עובדי לשכה של שר, ולפיה עם סיום כהונתו של נבחר חדלה מיידית העסקתו של עובד הלשכה בלשכתו, אלא אם הנבחר החדש ביקש להמשיך העסקתו; לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 1/11 שפורסם ביום 25.2.11 המסדיר את נושא העסקת עובדים במשרת אמון בחוזה אישי, באופן מובחן ושונה מזה של בעלי התפקידים הסטטוטוריים ברשות (נספח יא' לתצהיר מר שפיצר); מכתב שפיצר מיום 19.11.09.

לפיכך, עצם העסקת התובע עם סיום כהונת הגורם הממנה ועד לפירוק העירייה היטיבה עמו יותר מהמגיע לו על פי כל דין.

1. גם תפקידו כמנהל המתנ"ס ומנהל אגף התפעול אינם יכולים להועיל לתובע ולהקנות לו זכות כלשהי במועצות בהעדר תקן למשרה מעין אלה בעירייה ומשלא עבר מכרז כדין. למען הזהירות אף מציינת הנתבעת כי ממילא המתנ"ס הוא עמותה רשומה אשר אינה בבעלות הרשות ולפיכך עסקינן בגוף עצמאי ונפרד אשר עובדיו אינם עובדי העירייה.
2. באשר לסעדים הכספים שטען התובע- טענה המדינה כי יש להתחשב בכך שחודשים 7/09 ועד 9/09 הערייה לא תפקדה ואת העובדה שמדובר בכספי ציבור; התובע אינו זכאי לשכר לאחר פירוק העירייה; התובע זכאי לפיצוי פיטורים רק עבור תקופת עבודתו בעירייה, ולכל המאוחר עד ליום 30.9.09;

כן טענה כי למכתב הפסקת העבודה שנשלח לתובע ביום 29.7.10 צורף נספח המפרט את הכספים ששוחררו לתובע והתובע זכאי לקבלם, אולם הוא לא פנה לשחרור הכספים. לפיכך לא זכאי לפיצוי הלנה בגינם.

התובע אף אינו זכאי להודעה מוקדמת שכן ידע על פירוק העירייה ואי הכללת שמו ברשימת העובדים לצו הפירוק.

1. טענות התובע בדבר פיקוח משרד הפנים על פעולות העירייה ואו הנתבעות 1 ו- 2 מהווה הרחבת חזית אסורה.

דיון והכרעה

1. טרם ניכנס לגופם של דברים נאמר זאת:

עם פירוקה של עיר הכרמל וכינונן של המועצות תחתיה נוצרה מציאות ייחודית בה, מחד האישיות המשפטית הרלוונטית, עיר הכרמל איננה קיימת עוד ומאידך המועצות המקומיות שכוננו מחדש אינן מעסיקות את אותם עובדים שאינם ברשימה או ברשימה המתוקנת, כדוגמת התובע, אולם גם לא הודיעו להם רשמית על סיום עבודתם. אם לא די באמור – הרי שלא בוצע לאותם עובדים הליך פיטורים כדין ובמיוחד שימוע ואפילו לא שולמו להם פיצויי פיטורים במועד.

1. מציאות ייחודית זו השפיעה על מציאות חייו של התובע אשר לאחר פירוקה של העירייה נותר תלוי, מבלי שהליך סיום העסקתו בוצע כדין.

יחד עם זאת, התרשמנו מכך שהתובע אינו הדיוט, מכיר היטב את התנהלות הרשויות המקומיות והייתה לו מידה לא מבוטלת של מודעות כי העסקתו הסתיימה ולא תמשך באחת מהמועצות המקומיות. כמו כן, לא שוכנענו כי לאורך כל התקופה שלאחר פירוקה של העירייה הוליכו את התובע שולל, כפי שטען, כי הוא המשיך לעבוד כרגיל וכי כלל לא חשב כי העסקתו הסתיימה או עלולה להסתיים.

נפנה ונבחן את טענות הצדדים להלן.

הסמכות לפטר את התובע

1. סעיף 9(א)(2) לחוק הפירוק, שכותרתו "עובדי הרשות המאוחדת" קובע לגבי עובדי העירייה אשר היו לעובדי אחת מהמועצות המקומיות, כי זכויותיהם ישמרו להם וימשיכו עמם לעבודתם באחת מהמועצות.

"(2) הזכויות שהיו כדין לעובד הרשות המאוחדת, ערב יום הביטול ואשר היה לעובד אחת המועצות המקומיות יישמרו לו, ויראו אותן כזכויות הנובעות מעבודתו במועצה המקומית אליה עבר כעובד". (הדגשה שלי- א.ש.ב).

1. בהמשך לכך, צו הפירוק קובע בסעיף 7(א) מיהם עובדי המועצות כדלקמן "עובדי עירית עיר הכרמל אשר התקבלו כדין לעבודה בעיריית עיר הכרמל ערב יום הביטול יהיו לעובדי המועצות המקומיות דלית אל כרמל או עוספיה לפי החלוקה המפורטת ברשימה, ויחולו לגבי מעבר עובדים כאמור הוראות סעיף 9(א) לחוק הפירוק."
2. בענייננו, התובע הועסק בשתי משרות עיקריות בעיר הכרמל, האחת במשרת אמון והשנייה כמנהל המתנ"ס, שייאמר לגביו כבר עכשיו כי למעשה מדובר בתפקיד שאיננו תקני שכן ככל הנראה מי שאמור להעסיק את מנהל המתנ"ס היא עמותה ולא העירייה, ובכל אופן התובע התקבל לתפקיד זה ללא מכרז כדין.
3. בהתאם לסעיף 7(א) לצו הפירוק עובד אחת מהמועצות הוא מי שהתקבל כדין לעבודה בעיר הכרמל ומופיע ברשימה שצורפה.
4. התובע החל עבודתו בעיר הכרמל בתאריך 1.9.04. התובע העיד כי התקבל לעבודה בעיר הכרמל למשרת אמון כעוזר ראש העירייה דאז, מר אכרם חוסיין, לאור היכרות אישית עמו, וללא מכרז.

"ש. איך הכרת את ראש העירייה, אכרם חסון?

ת. שכנים, בני אותה כיתה ובני אותו כפר. כולם מכירים את כולם.

ש. נכנסת למשרת אמון כידידו, מקורבו וחברו של ראש העירייה?

ת. אני חתום על חוזה של משרת אמון." (פרוטוקול הדיון מיום 10.7.12, עמ' 17, ש' 4-7)" (ההדגשה שלי – א.ש.ב.).

1. לפי סעיף 170(ב) לפקודת העיריות ותקנה 2(א) לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979 (להלן- "תקנות העיריות"), קיימת חובת עריכת מכרז פומבי לאיוש משרות ברשות המקומית.

"2. (א) התפנתה משרה שיש עליה הקצבה בתקציב המאושר, ולא אוישה בדרך אחרת, יפורסם לגביה מכרז פומבי."

1. ואולם, תקנה 2(ב)(3) לתקנות העיריות, מפרטת את סוגי המשרות עליהן לא חלה חובת עריכת מכרז פומבי, ולפיה ניתן למנות עובדים למשרות האמון ללא מכרז.

"2(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תחול חובת עריכת מכרז פומבי על סוגי המשרות האלה:

(3) מנהל לשכה לראש רשות מקומית, עוזר לראש רשות מקומית, נהג של ראש רשות מקומית, מנהל לשכה לסגן ראש רשות מקומית בשכר, עוזר של סגן ראש רשות מקומית בשכר, מנהל לשכה או עוזר למנהל כללי, ובלבד שהמועצה אישרה את העסקתם, לפי תקן כוח האדם המאושר;" (תקנה 2(ב)(3) לתקנות העיריות, תש"ם-1979)."

מכאן שאין ספק כי התובע התקבל לעבודתו במשרת אמון בעיר הכרמל, כדין.

1. באשר לסיום עבודתו, כפי שיפורט בהמשך, אנו סבורים כי העסקתו של התובע הסתיימה לאחר פירוק העירייה מכוח חוק הפירוק וצו הפירוק ולא משיקולים זרים ופוליטיים כפי שהוא טוען.
2. סעיף 13 לחוק הפירוק קובע הגבלות על יכולתה של כל אחת מהמועצות המקומיות שהוקמה כתוצאה מביטול האיחוד לקלוט עובדים, אלא באישור מראש משר הפנים ובכפוף לסעיף 9(א) לחוק הפירוק.

"13. (א) בכפוף להוראות סעיף 9, בתקופת המעבר לא יקבלו הרשות המאוחדת וכל אחת מהמועצות המקומיות עובד, אלא באישור מראש מאת השר.

(ב) בתקופה שמיום הביטול ועד תום 12 חודשים לאחר מכן לא תקבל כל אחת מהמועצות המקומיות עובד, אלא באישור מראש מאת השר."

1. בנוסף, כרשום במכתבה של עו"ד זיכל היועצת המשפטית לפירוק, הביטוי בסעיף 7(א) לצו הפירוק "עובדים שהתקבלו כדין", מחריג ואינו כולל בתוכו עובדים במשרות אמון בעיר הכרמל (סעיף 4 למכתבה מיום 22.9.10).

עוד הובהר במכתב "כי נאסר על המועצות לקלוט או להעסיק עובדים אלה (למעט במסגרת הליך קליטה במכרז חיצוני כדין, כמצוין לעיל") (סעיף 6 למכתב מיום 22.9.09). (הדגשה שלי – א.ש.ב).

1. משזו המדיניות שנקבעה על ידי המדינה המעוגנת בחוק, בצו ובתקנות שאושרו בכנסת ישראל, המועצות מחויבות לפעול על פיה ללא שיקול דעת (ע"ע (ארצי) 67/07 יוסף עמאר – מדינת ישראל משרד הפנים (ניתן ביום 2.4.09)].
2. מה גם שלא ניתן לפרש את הוראות צו הפירוק באופן שסותר את הוראות הדין הכללי בדבר קבלת עובדים בשלטון המקומי. טענות התובע בדבר היותו עובד של דלית אל כרמל סותרות את הוראות הדין הכללי המאפשרות העסקה רק באמצעות מכרז.
3. מעבר לכך, התובע מתעלם מכך שהעסקתו של עובד במשרת אמון תלויה בכהונתו של הגורם הממנה, היינו הוא מועסק כל עוד הגורם הממנה מכהן, והחוזה יבוא אל סיומו עם סיום כהונתו אלא אם הגורם הנבחר החדש יבחר גם הוא באותו עובד.

בסיכומיה הפנתה הנתבעת להוראה מס' 02.581 בתקשי"ר הדנה בהעסקת עובדי לשכה של שר, הקובעת כדלקמן: "עם סיום כהונתו של הנבחר, חדלה מידית העסקתו של עובד הלשכה בלשכתו, אלא אם כן הנבחר החדש ביקש להמשיך את העסקתו. עם סיום כהונת הנבחר כאמור, יעזוב עובד הלשכה את הלשכה ויחזיר למשרד כל ציוד ממשלתי שקיבל (רכב ,טלפון, פקס וכיוצא בזה)".

על מצב דברים זה ניתן ללמוד מחוזר מנכ"ל מס' 1/11 שפורסם ביום 25.2.11, המסדיר את נושא העסקת עובדים במשרות אמון בחוזה אישי (נספח י"א לתצהיר מר שפיצר). בסעיף 7 לחוזה שכותרתו "תוקפו של ההסכם ותקופתו" נקבע כי החוזה יבוא אל סיומו עם תום כהונת הגורם הממנה, בין בעקבות בחירות, בין בעקבות התפטרות ובין כל סיבה אחרת. עוד נרשם כי על אף האמור לעיל, רשאי הממונה או מי שהוסמך על ידו לעניין זה לקצוב את שירותו של העובד בכל עת על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של חודש אחד מראש על ידי תשלום משכורת של חודש אחד, לפי בחירת הממונה.

אומנם החוזר מאוחר להעסקתו של התובע, ואולם אנו סבורים שהוא מעגן בכתב ובצורה רשמית את הכללים שהיו קיימים גם לפי שפורסם ובכל מקרה, מטענות התובע עולה כי הוא היה מודע לכך שהעסקתו של עובד במשרת אמון מסתיימת כשמסתיימת העסקתו של הנבחר הממנה, אלא התובע סבור, שהיה על ראש המועצה החדש לקבלו לעבודה כעוזר שלו.

1. למעשה, משרת אמון הינה משרה בחוזה על תנאי כהגדרתו בסעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:

"27. (א) חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מפסיק)."

בענייננו, קיים בחוזה של התובע תנאי מפסיק, היינו החוזה של התובע הגיע לסיומו עם סיום כהונתו של הגורם הממנה, ראש עיר הכרמל מר חסון ועם פירוקה של עיר הכרמל.

המצב דומה להעסקת עובדים לביצוע פרויקטים ספציפיים, כאשר ההעסקה מסתיימת עם סיומו של הפרויקט. כך גם בענייננו. עבודה מעין זו אינה זכות קנויה לעולמי עד כפי שטוען התובע, אלא היא קיימת כל עוד לא מתקיים התנאי המפסיק והוא סיום כהונתו של ראש העיר.

1. משכך, מעבר לסמכות לפטר את התובע לאור האמור מפורשות בחוק הפירוק ובצו הפירוק, אנו סבורים כי הסתיימה העסקתו של התובע עם פירוקה של עיר הכרמל, מהיות משרתו משרת אמון כאשר הגורם שמינה אותו סיים כהונתו.
2. זאת ועוד, התובע אינו יכול להיתלות גם במשרתו כמנהל המתנ"ס להיותו עובד אחת המועצות.
3. שוכנענו כי את תפקידו זה מילא התובע מכוח מינויו למשרת אמון כמקורב של ראש עיר הכרמל, וללא שמונה כדין.
4. מר חסון כתב במכתבו מיום 17.10.10 כדלקמן:-

"בהתחלת שנת 2007 הטלתי על ראסם נאטור תפקיד ניהול המתנ"ס העירוני שהיה חלק ממבנה הארגוני של העיר כפי שמופיע בתוכנית ההבראה והמבנה הארגוני שאושר על ידי מליאת העיר ומשרד הפנים ביוני 2004...

לאחר שהחברה למתנ"סים הקפיאה את משרת מנהל המתנ"ס בשל קשיי העמותה...החלטתי להעסיק מנהל מתוך כוח האדם הקיים בכדי שלא להכביד על המערכת...

מר ראסם נאטור הוא דוגמא לבעל ניסיון המשלב לימודים מקצועיים בשילטון המקומי ולמד באישור ראש העיר. לא הייתה כל בעיה בהמרת תפקידו אך מאחר והוא היה מועסק בחוזה אישי והעסקתו נעשתה כדין ומאחר ותיאור התפקיד של מנהל אגף תרבות נוער וספורט היו במבנה הארגוני בידי ניהול המתנ"ס על המערכת לראות בו עובד מן המניין בשל השינויים שחלו עם הזמן בהעסקתו "(נספח 6 לתצהיר התובע) (הדגשה שלי – א.ש.ב).

גם התובע העיד כי מונה לתפקידו כמנהל המתנ"ס "בהתאם להסכם שלי היה לראש העיר סמכות להעביר אותי לתפקידים אחרים".

1. הנה כי כן, מהאמור לעיל ברור כי מר חסון החליט לבדו על מינוי התובע למנהל המתנ"ס לאור הצורך המידי שבאיוש התפקיד בשל בעיות בתפקוד ובניהולו של המתנ"ס, זאת מכוח העסקתו במשרת אמון בחוזה אישי, וללא עריכת מכרז.

מינוי זה נעשה בניגוד לתקנה 2(א) לתקנות העיריות הקובעת חובת קיום מכרז פומבי לתפקיד ברשויות המקומיות, לפיכך התובע "לא התקבל כדין" למשרתו כמנהל המתנ"ס כדורש בסעיף 7(א) לצו הפירוק, ואינו נחשב כעובד אחת המועצות.

1. בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת כי החלטה על קבלתו של אדם לעבודה ללא קיום הליך של מכרז בניגוד להוראות החוק, הינה החלטה שניתנה בחוסר סמכות ועל כן בטלה מעיקרה. (ראו דב"ע נא/3-206 מדינת ישראל – מועצת פועלי ירושלים ואח', פד"ע כ"ג 507 ()).
2. יוער כי לא נעלמה מעינינו טענת נג'יב בעדותו כי עובדי המתנ"ס אינם עובדים של העירייה, כיוון שהמתנ"ס הוא בבעלותה של עמותה נפרדת (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 1-6).
3. טענתו זו אף קיבלה חיזוק בעדותו של התובע אשר העיד כדלקמן:-

"במסגרת תוכנית ההבראה בחודש יוני 2004 או 2005, נכתב בתוכנית ההבראה כי המתנ"ס יהווה זרוע ביצועית לכל פעולה של ספורט, נוער ותרבות ותיסגר עמותת עוספייה שהייתה מתנ"ס ועובדיה יעברו לעמותת דליה כחלק מתוכנית ההבראה.

מנהל המתנ"ס בדרך כלל ממונה על ידי הנהלת העמותה.

בין העמותה לבין המועצה המקומית דלית אל כרמל מזה 35 שנים יש הסכם כתוב שהעמותה תהיה הזרוע הביצועית של כל נושא תקצוב.

...כשבית הדין ממקד את השאלה לא בדלית אל כרמל ולא בעוספיה, למשל בחיפה – מנהל מתנ"ס צריך לעבור מכרז אני עונה שכן, והוא גם צריך לעבור סדנא של חברה למתנ"סים" (פרוטוקול הדיון מיום 10.7.12, עמ' 17, ש' 30-33; עמ' 8 , ש' 1-5) (ההדגשה שלי – א.ש.ב.).

1. הנה כי כן, לטענת התובע עובדי העמותה עברו להיות עובדי עמותת דליה, משמע מדובר בעובדי העמותה. זו גם הסיבה שהנהלת העמותה אמורה למנות את מנהל המתנ"ס ולא העירייה.

לא זו אף זו, התובע העיד כי הוא פעל להסדיר מעמדם של עובדי המתנ"ס להיות עובדי הרשות (סעיף 8 לתצהיר התובע; עמ' 20 לפרוטוקול מיום 10.7.12, ש' 7-9).

משכך גם מדבריי התובע עולה כי עובדי המתנ"ס אינם עובדי העירייה.

1. בנוסף, התובע עצמו העיד כי מנהל מתנ"ס צריך לעבור מכרז, ולא ברורה האבחנה בין עיריית חיפה לבין דלית אל כרמל או עוספיא. העובדה שמר חסון בחר בו לנהל את המתנ"ס לאחר שהחברה למתנ"סים הקפיאה את משרת מנהל המתנ"ס בשל קשיי העמותה (ראו הציטוט ממכתבו של מר חסון מיום 17.10.10 לעיל), לא מכשירה את העסקתו של התובע ללא מכרז, כהעסקה לפי הדין.
2. לנוכח האמור לעיל, העובדה שהתובע תפקד כמנהל המתנ"ס אינה יכולה לסייע בידו להיקלט כעובד אחת מהמועצות.
3. בדומה, ומאותן הסיבות, טענת התובע כי שימש בתקופת הועדה הממונה בראשות מר אופיר כמנהל אגף תפעול אינה יכולה לסייע בידו ולהקנות לו זכות כלשהי במועצות המקומיות שקמו לאחר ביטולה של עיר הכרמל.
4. לסיכום, לאור כל אמור לעיל, אין ספק בדבר סמכותה של המדינה והמועצות כזרועות הביצועיות שלה, לפטר את התובע.

טענת התובע בדבר פיטורים משיקולים זרים ופוליטיים.

1. ראשית, כבר קביעותנו לעיל, האחת בדבר הסמכות והחובה לפטר את התובע על פי חוק הפירוק וצו הפירוק, והשנייה בדבר סיום העסקתו של התובע עם סיום כהונתו של הגורם הממנה, מאיינות את טענת התובע לפיה הוא פוטר משיקולים זרים ופוליטיים שהרי משעבד במשרת אמון, לפי הדין המפורט לעיל הוא אינו יכול להיקלט כעובד אלא בקליטה דרך מכרז חיצוני.
2. מעבר לכך, התובע מבסס טענתו כי פוטר משיקולים זרים ופוליטיים בעיקר על דבריו של מר נסראלדין בעת דיון שהתקיים בתיק אחר, במהלכו אמר לתובע כי הוא "לא חייב לו כלום"(ראו עמ' 5, סעיף טז' לסיכומי התובע).

עו"ד סאלח חלבי (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.12, ש' 22-27; עמ' 12, ש' 20-21) וכן מר ווהבה ווהבה (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 15.7.12,מ ש' 10-24), חיזקו טענתו של התובע כי אכן כך אמר לו מר סראלדין.

1. אנו מאמינים לתובע כי דברים אלו נאמרו, אך יחד עם זאת דעתנו היא שהם אינם מעידים על פיטורים משיקולים זרים ופוליטיים.

התבטאותו של מר נסראלדין בדיון כי "אינו חייב לו כלום" אומנם חריפה ומנוסחת באופן לקוי, אולם לא מעידה על פיטורי התובע משיקולים זרים ופוליטיים, שכן כפי שפירטנו באריכות לעיל, התובע פוטר עקב הוראות הדין.

אם כבר התבטאות זו מעידה כי ראש המועצה הנבחר בחר שלא לקבל את התובע לעבודה בדלית אל כרמל כיועצו במשרת אמון משיקולים פוליטיים, ובכך לדעתנו אין פגם. נבאר.

1. כבר אמרנו והבהרנו לעיל, כי העסקתו של התובע הסתיימה עם סיום כהונתו של הגורם שמינה אותו, הוא מר חסון.

כמו כן, המשך העסקתו של התובע במועצת דלית אל כרמל במשרת אמון הייתה בסמכותו ובהחלטתו של ראש המועצה שנבחר, מר נסראלדין. גם התובע היה מודע לכך, והעיד בעניין זה כדלקמן:-

"ש. אם אתה מכיר את הכללים, ז"א – שידעת מראש שהתפקיד הוא על בסיס אמון והוא מסתיים ביום שראש העיר מסיים את תפקידו.

ת. לא. אני הייתי גם חבר מועצה. אני אדם מעורה פוליטית בכפר. הרבה עובדים בחוזים אישיים או פוליטי המשיכו לעבוד גם אחר שראשי המועצות התחלפו.

זה תלוי בראש המועצה.

אם הוא רוצה שזה ימשיך – זה ימשיך." (פרוטוקול הדיון מיום 10.7.12, עמ' 17, ש' 4-7) (ההדגשה שלי – א.ש.ב.).

1. משרת אמון כשמה כן היא, מטרתה לאפשר לגורם הממנה לפעול ולקדם את הנושאים שבתחומי אחריותו ובטיפולו באמצעות אנשי אמון מטעמו, ולפיכך דורשת שיתוף פעולה ויחסים טובים בין הגורם הממנה לעוזרו.

לאור מהותה וטיבה של משרת אמון למול מערכת היחסים שבין התובע למר נסראלדין, החלטה שלא לקבלו לעבוד במשרת אמון היא סבירה ולגיטימית, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו, שכן התבטאותו של מר נסראלדין מעידה חד משמעית שהתובע אינו איש אמונו, והתובע אף לא טען אחרת.

על טיב מערכת היחסים בין השניים ניתן גם ללמוד מתצהירו של התובע שם נרשם כדלקמן:-

טען התובע כי באחד ממפגשיו עם מר נסראלדין הוא "הביע אכזבה ממני כי אני לא מכבד אותו. השבתי למר כרמל נסראלדין כי העניין לא אישי וכי ההתנהגות שלו איתי מדברת בעד עצה והכבוד שאנשים חשים לאחרים לא קונים בבית מרקחת אלא עניין של מערכת יחסים.

הוא האשים אותי כי אמרתי שהוא שקרן..." (סעיף 34 לתצהיר התובע).

1. ראש העיר רשאי למנות למשרת אמון אדם שמקורב לו ומן הסתם, אדם שכלל לא בחר בו בבחירות או שהוא סבור כי הוא שקרן, לא ניתן לטעון כי מקורב לו.
2. בנוסף, העובדה שהתובע עבד קודם במשרת אמון של ראש העיר הקודם, איננה מקנה לו מקום של קבע במשרות אמון אצל ראשי הערים הבאות, וככל שראש העיר אינו מעוניין כי התובע ימשיך בתפקידו ויעבוד כעוזרו, הרי שזו הפרורוגטיבה הניהולית שלו.
3. בלי לגרוע מהאמור לעיל, מעדותו של מר שפיצר בבית הדין עולה כי בכלל לא קיימות משרות אמון במועצות (עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 31-32), ולכן גם אם מר נסראלדין "היה חפץ ביקרו", הרי שלא יכול היה למנות את התובע למשרת אמון, ואם כך אין כל בסיס לדרישת התובע למינויו כעוזר ראש המועצה במשרת אמון.
4. כראיה התומכת בטענתו בדבר שיקולים פוליטיים, טען התובע כי בדיון ההוכחות מר נג'יב הכחיש כי השתתף בוועדה שבחנה את רשימת הצו (ראו עמ' 45 לפרוטוקול מיום 18.6.14, ש' 11-12), כאשר מנגד מעדותו של מר שפיצר עלה כי הוא זה שעמד בפני הוועדה וביקש להכליל ברשימה באופן פרטני לגבי כל עובד ועובד עובדי העירייה שלא הופיעו ברשימה (עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 20-22).

כמו כן טען התובע כי העובדה שקיומה של הועדה לתיקון הצו הוסתרה מפניו וכי כלל לא ניתנה לו זכות הטיעון בפני הועדה לתיקון הצו מעידה על שיקולים זרים ופוליטיים.

1. איננו מקבלים טענותיו אלה. אף כי לא נעלמה מעינינו הסתירה בין דבריהם של מר נג'יב ומר שפיצר, ואף כי לא ניתנה זכות הטיעון לתובע בפני הוועדה, אין אלה בשליטתו של מר נסראלדין ואינם מרמזים על שיקולים זרים ופוליטיים.

ועוד, הוועדה לתיקון הצו היא ועדה רשמית מטעם משרד הפנים, כאשר המלצות הועדה הועברו לעיונו ולחתימתו של שר הפנים, ויושמו במסגרת תיקון הצו. כל טענותיו של התובע בדבר סמכותו של השר לקבוע בצו את רשימת העובדים של המועצות המקומיות וכנגד חוקיותו של צו הפירוק ואופן חקיקתו, וכן אופן ניהול ההליך על ידי הוועדה לתיקון הצו, אין מקומן בתביעה זו אלא בעתירה מנהלית לערכאה מתאימה.

לא למותר לציין כי טענות התובע בדבר זכות הטיעון בפני הוועדה לתיקון הצו לא הועלו בכתב התביעה ולכן הן בגדר הרחבת חזית אסורה שדינה להידחות, מה גם מה שהתובע זנח טענותיו אלה בסיכומיו.

1. בדומה, התובע השליך יהבו בטענת פיטורים משיקולים זרים ופוליטיים גם על טענתיו לפיהן ישנם עובדים שלא עברו מכרז כדין ולמרות זאת שמם הוסף לרשימה לצו. התובע הרחיב בעניין זה בתצהירו (עמ' 6 בתצהיר התובע), אולם זנח טענות אלה בסיכומיו.

לגופו של עניין גם לא מצאנו בטענות אלו ממש, שכן הן נטענו בעלמא וללא ראיות. (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.12, ש' 24-30). כך למשל טען התובע כי הגב' סאמר אבו פארס התקבלה לעבוד באחת המועצות כשלמעשה לא התקבלה כדין לעירייה, אולם המדינה הציגה פסק דין לפיו התביעה של הגב' אבו פארס נמחקה כיוון שהיא זכתה במכרז חיצוני (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 10.7.12, נ/2).

אולם גם אם היה בטענות אלה אמת, לא היה בכך כדי להועיל לתובע, שכן אין הן הדבר מצמיח לו זכות להיקלט שלא כדין במועצות המקומיות.

1. לסיכום, אנו סבורים כי הייתה סמכות לפטר את התובע, ופיטוריו לא נבעו משיקולים זרים או פוליטיים.

יחד עם זאת, הליך פיטוריו של התובע לא נעשה כדין. נפרט להלן.

פיטורים שלא כדין

1. נבהיר כי אין ספק בדבר חובתה של העירייה לקיים הליך פיטורים לפי הדין.
2. אומנם נכון הוא שהעסקתו של התובע הסתיימה עם סיום כהונתו של מר חסון, בעת פירוקה של עיר הכרמל, אולם אין בכך לאיין את חובתה של עיר הכרמל, לפטר את התובע כדין.

במכתבה של עו"ד זיכל מיום 22.9.09 נכתב מפורשות כי היה על העירייה לפטר את העובדים שהועסקו במשרת אמון בהליך פיטורים כדין טרם ביטולה של העירייה. לא למותר לציין כי למכתב אף צורף נוסח הזמנה לשימוע.

1. לא זו אף זו, למרות שבסמכותה של המדינה להורות למועצות לפטר עובדים שהתקבלו בניגוד להוראות החוק, פיטורי העובד בנסיבות אלה, לפי ההוראה של המדינה, אינה משחררת את הרשות המקומית מכבלי הדין והמשפט המנהלי (ס"ק 30/04 הסתדרות המעו"ף – המועצה מקומית בית ג'אן (החלטה אשר ניתנה ביום 2.5.2004 על ידי כב' הנשיא ר. כהן).
2. במקרה שלפנינו הוכח כי הנתבעות לא פעלו כדין ובהתאם לחובת תום הלב וההגינות המוטלת עליהן כגופים ציבוריים. התובע לא פוטר בהליך פיטורים כדין, כאשר בהליך פיטוריו נפלו שני פגמים עיקריים: האחד, אי מתן מכתב פיטורים רשמי; והשני, אי עריכת שימוע. אם לא די באמור – גם פיצויי הפיטורים לא שולמו לתובע במועד ואף לא שכר בגין תקופה שללא ספק עבד בה.
3. עוד בטרם ביטול האיחוד הורה משרד הפנים ליו"ר הועדה הממונה לנהל הליך מסודר של פיטורי עובדים, אלא שהדבר לא נעשה. אומנם מר נסראלדין הודיע לתובע במכתבו מיום 13.10.09 כי בהתאם לצו הפירוק הוא מושהה מתפקידו כמנהל המתנ"ס וכן מר שפיצר הוציא מכתב לפיו התובע אינו יכול להתקבל כעובד אחת מהמועצות, אולם לא החלו בפועל הליכי הפיטורים, והמכתב הרשמי בדבר פיטורי התובע והמסדיר זכויותיו בעקבות הפיטורים ניתן רק ביום 29.7.10 (ראו עדותו של מר שפיצר בעמ' 53 לפרוטוקול מיום 18.6.13, ש' 14-31).
4. למעשה מהמכתב של עו"ד זיכל מיום 22.9.09 ועד מכתבו של מר פינצי ביום 27.10.10 לא יצאו מכתבים נוספים מיוזמתה של המדינה ולא הנחיות נוספות (ראו עדות מר שפיצר, עמ' 54 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-24), לא שולמו לתובע זכויותיו ולא שלחו לו מכתב בדבר הסדר זכויותיו, וזאת למעט מכתבו של מר שפיצר מיום 19.11.09.

המדינה לא דאגה לבדוק האם הוראותיה מיושמות ולא פיקחה על כך כלל.

1. לא נעלמה מעיננו הטענה כי רק עם הקמת הוועדה שבדקה את רשימת העובדים שבצו, אפשרה למעשה דלית אל כרמל לסיים את הבירור העובדתי לגבי נסיבות אי הכללת שמו של התובע בצו הפירוק.

אולם לא מתקבל על הדעת שרק לאחר קבלת מסקנותיה של הוועדה לתיקון הצו יינתן מכתב פיטורים רשמי. מהמכתב הראשון של עו"ד זיכל מיום 22.9.09 בעקבות חקיקתו של צו הפירוק ועד קבלת יישומן ופרסומן של מסקנות הוועדה ביום 23.8.10 חלפה, כמעט, שנה שלמה.

זכותו של אדם לדעת מה הסטטוס התעסוקתי שבו הוא נמצא ולקבל מכתב פיטורים רשמי. לעיתים יש נפקות רבה למכתב פיטורין כגון בהתייחס לדמי אבטלה.

1. זאת ועוד, התנהלותן הלא תקינה של הנתבעות המשיכה גם בהליך הדיוני שבפנינו.

בדיון ההוכחות מר נג'יב הכחיש כי השתתף בוועדה שבחנה את רשימת הצו (ראו עמ' 45 לפרוטוקול מיום 18.6.14, ש' 11-12), כאשר מנגד מעדותו של מר שפיצר עלה כי הוא זה שעמד בפני הוועדה וביקש להכליל ברשימה באופן פרטני לגבי כל עובד ועובד עובדי העירייה שלא הופיעו ברשימה (עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 20-22).

כמו כן, הנתבעות לא טרחו להזמין לעדות את מר נסראלדין כדי שיתייחס לאמור במכתבו מיום 13.10.09 ובפרט לטענות התובע בדבר התבטאותו כלפיו במסגרת הליך משפטי אחר (ראו סעיף 99 לפסק דין).

דבר זה נזקף לחבות הנתבעות, שכן אי העדת עד יוצר חזקה לרעת הצד שהיה אמור להזמינו, היינו שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד, דב"ע מב (1) 239).

1. מלבד אי מתן מכתב פיטורים רשמי לתובע כלל לא נערך שימוע ונשללה ממנו זכות הטיעון בטרם פיטוריו.
2. כבר נפסק באשר לחובות המוטלות על הנתבעות כגוף ציבורי, במסגרת משפט העבודה בכלל ובכל הנוגע להליכי פיטורים בפרט, כי על מעסיק זה חלות חובות תום לב מוגברות, בעת נקיטת הליכי פיטורים כלפי עובדיו:-

"בתוך כך מוטלת למצער על המעסיק הציבורי והדו-מהותי חובת ההודעה מראש וההנמקה וקיום שימוע לעובד בו ימצה את זכות הטיעון שלו קודם שמתקבלת בעניינו החלטה העשויה לפגוע בהעסקתו ולהביא לפיטוריו..."

(ע"ע 355/99 לורה לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל (עמותה), פד"ע לז 846).

1. יובהר- כי למרות שיתכן שקיומו של שימוע במצב דברים זה, בו מחובתה של המועצות לפטר על פי הוראה של משרד הפנים, לא היה מעלה ולא היה מוריד, עדיין היו חייבים לקיימו.

בפסק הדין בעניינה של הגב' שירי להב נדונה הענקת זכות הטיעון מקום שמדובר במשרת אמון, אשר טענת המדינה בעניינו, נפסקה על רקע סיום כהונתו של הממונה הנבחר, ונפסק כדלקמן:

"לא תהא המדינה פטורה ממתן זכות טיעון לעובדת או לעובד, שהועסקו במשרת אמון, שמבקשים לסיים העסקתם על רקע סיום כהונתו של נבחר... לא למותר הוא לשוב ולהזכיר מושכלות יסוד בדבר היותה של זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד הראשוניות של שיטתנו המשפטית, והיא מעוגנת ב"כבוד האדם" של העובד... בקשר לזכות הטיעון נקבע כי קיומה אינו מותנה בקביעתה בהוראת חוק מפורשת. הוראת חוק דרושה לא כדי להכיר בזכות הטיעון אלא כדי לשלול אותה, ושלילה זו צריכה להיות בלשון ברורה ומפורשת (ראו בג"ץ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(2) 649, 660, ע"ע 1349/01 ופא אסחאק- מדינת ישראל מיום 16.2.04). ודאי וודאי אין קיומה של הזכות תלוי בהוראת תקשי"ר או בהוראת נוהל כזו או אחרת, כנטען על ידי המדינה.

הנה כי כן, זכות הטיעון לא תיסוג מפני הפררוגטיבה הניהולית המיוחדת שניתנה בידי השרים וסגניהם בכל הקשור ל"משרות אמון", וההסדר המפורט כפי שנקבע לגביהן בתקשי"ר" (ע"ע 44309-05-11 שירי להב – מדינת ישראל משרד החוץ(ניתן ביום 22.1.13)).

דברים אלה יפים לענייננו כאן.

1. מאידך, איננו מקבלים את טענת התובע כי היה צריך לפטרו בהתאם לקבוע בחוזה בכירים.

חוזה הבכירים הוא חוזה שנחתם בין עיר הכרמל לתובע, להבדיל מהמועצות המקומיות. לפיכך, עם פירוקה של עיר הכרמל - המועצות המקומיות, שאינן צד לחוזה זה, אינן חייבות לפעול על פיו, שהרי הן לא צד לו.

לא מן הנמנע כי לו היו פועלים לפי הוראתה של עו"ד זיכל והליך הפיטורים היה מתבצע קודם לפירוקה של עיר הכרמל, האחרונה הייתה מחויבת לפטר את התובע בהליך פיטורים כפי הקבוע בחוזה הבכירים. אולם, מכיוון שעיר הכרמל חדלה מלהתקיים ועל כן ממילא לא יכלה לפטר את התובע בהתאם להוראות חוזה הבכירים, אין זה רלוונטי לנו ואין צורך להכריע בעניין זה. למותר לציין, כי העובדה שהתובע לא פוטר על פי הוראות חוזה הבכירים בתקופה שעיר הכרמל התקיימה – אין משמעותה כי לנצח לא ניתן יהיה לפטרו וכי הוא ימשיך לעבוד לעולמי עד בגוף שאינו קיים עוד.

1. לצד הטענות המוצדקות כנגד התנהלותן הקלוקלת של המדינה והמועצות שלא סיימו את העסקתו של התובע כדין, לא למותר לציין כי למרות שהתובע מנסה ליצור את הרושם כאילו היה בטוח בזכאותו להיות עובד אחת מהרשויות, אנו התרשמנו שהתובע ידע כבר עובר לפירוק ומתוקף השכלתו ותפקידו כי עם פירוק העירייה אין הוא זכאי לעבור למועצות המקומיות משלא עבר מכרז בקליטתו לעבודה.
2. ראשית, ידיעתו של התובע בדבר הכללים לקבלת עובדים במשרות ציבוריות השתקפה בעדותו בחקירתו הנגדית, שם כאשר נשאל התובע האם הוא מודע לכללים לקבלת עובדים במשרות ציבוריות אמר "ב- 2005 התחלתי לימודים אוניברסיטאיים ואף סיימתי תואר ב- 2007 במינהל ציבורי של השילטון המקומי ומכאן שאני יודע כיצד מתקבל עובד למדינה או למועצה המקומית". (עמ' 17 לפרו', ש' 8-10).
3. בנוסף, במכתבו של מר נסראלדין מיום 13.10.09 נכתב מפורשות כי התובע מתבקש לא להגיע לבנין המרכז הקהילתי ולשהות בו עד לבירור מעמדו המשפטי , לפיכך, לא ברור כיצד טוען התובע כי סבר שזהו מכתב המסדיר את מעמדו ואין לו מה לדאוג (סעיפים 21 ו- 22 לתצהיר התובע). מהמכתב עולה באופן ברור כי התובע חדל לעבוד בפועל במרכז הקהילתי וקריאת מכתב זה כאילו משמעותו שמעמדו של התובע הוסדר הינה קריאה מגמתית ומוטעית.
4. יתרה מזו, גם התובע, בזמן אמת, הבין שמשמעות המכתב מיום 13.10.09 הינו סיום עבודתו ולא "הסדרת מעמדו" וענין זה עולה באופן חד משמעי ממכתבו של התובע מיום 19.10.09 , אשר נשלח למר שפיצר, ממנו עולה כי התובע ידע כי מבחינה משפטית לא יוכל להמשיך לעבוד במועצה, ולמעשה מטרת המכתב הייתה בגדר "לשנות את רוע הגזירה".

כך כתב התובע:-

"6. בצו הפירוק נכתב כי רק עובדים שנתקבלו כדין ייקלטו במועצה המקומית דלית אל כרמל. המערכת במשרדכם פירשה כי כל מי שלא עבר מכרז פומבי לא נכלל ברשימה.

7. במסגרת המבנה הארגוני של העיר שהוכן...נאמר לי כי כל נושא תרבות נוער וספורט וקהילה יתנהל במתנ"ס לכן עם המינוי שלי לנהל את המתנ"ס לא היה צורך במכרז פומבי ולא הייתה בעיה להמיר את המשרה ממשרת אימון למשרה תקנית אך הדבר לא נעשה כי לא הייתה עוד החלטה לפרק את העיר, ומאז אין החלטה אחרת של מועצת העיר.

...

12. אני בן 49 וזכותי לשמר מקום עבודתי ובמיוחד שאני עונה על תנאי הסף ולא יהיה נכון לשקול את מעמדי רק מבחינה משפטית גרידא אלא לחשוב על הצד המנהלי כאשר השר ראשי לפי צו הפירוק לשנות את הרשימה ותקנות חוק לא צריכות להיות רק משפטיות שהחוק המנהלי לא דרש אותם אלה הם פרשנות של פקידים בלבד...

13. בימים אלה שמעתי כי המשרד מגבש רשימה מתוקנת ועל כן מבקש ערוך לי שימוע בלי נוכחות אף גורם מהמועצה המקומית דליה כי מאבק פוליטי עומד מאחורי הגישה בנושא שלי גם מבחינה הקליטה וגם מבחינה עמידה על זכויותיי הכספיות". (נספח 9 לתצהיר התובע).

מדבריו אלה של התובע עולה בירור כי ידע שהעסקתו הסתיימה משאינו עומד בקריטריונים לפי צו הפירוק. יודגש, כי בשום מקום במכתב מיום 19.10.09 לא נטען על ידי התובע, כי מכתבו של מר נסאראלדין מיום 13.10.09 מסדיר מעמדו או משאירו כעובד במועצה.

1. מכל האמור לעיל, אנו דוחים גם את טענת התובע כי חשב שפוטר רק עם מכתבו של מר פינצי בתאריך 29.7.10. אנו סבורים כי מכתב פינצי היווה רק הודעה רשמית לפיטורים. הפיטורים נכנסו לתוקף עם פירוקה של עיריית הכרמל , ואם היה ספק בכך לתובע, ולו הקטן ביותר, מכתב שפיצר מיום 19.11.10 סתם את הגולל כשנכתב בו מפורשות כי העסקתו של התובע הסתיימה.
2. בנקודה זו לא למותר לציין כי איננו מקבלים את טענת התובע כי לא קיבל את מכתבו של מר שפיצר מיום 19.11.09. עיון במכתב מעלה כי מדובר במכתב תשובה למכתב הפניה של התובע מיום 19.10.09. התובע הוא שפנה בבקשה למר שפיצר, ולכן, לאור הכרתנו עם התובע, היינו מצפים ממנו כי יפנה למר שפיצר לקבל מענה לפנייתו משראה שמכתבו לא נענה, והעובדה שלא עשה זאת מרמזת שהוא קיבל את מכתב התשובה.
3. לסיכום, הליך פיטוריו של התובע התנהל שלא כדין, אולם שוכנענו כי התובע ידע על פיטוריו, ופיטוריו נכנסו לתוקף עם פירוקה של עיר הכרמל.

סעדים

פיצויי בגין פיטורים שלא כדין ואי מתן הודעה מוקדמת

1. לאור הפסיקה, הוראות החוק וצו הפירוק בנסיבות המקרה דנן הסעד הראוי בהתחשב בפגמים שנפלו בהליך פיטוריו של התובע הינו סעד כספי ולא קליטתו לעבודה בדלית אל כרמל שלא כדין.

גם לפי ההלכה הפסיקתית הסעד של פיצוי כספי הוא דרך המלך במקרים של פיטורים שלא כדין ורק במקרים מתאימים וחריגים יעניק בית-הדין סעד של אכיפה (ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן – המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645 (2002) (להלן- "עניין יהודית חנן").

1. לעניין שיעור הפיצויים, "הלכה פסוקה היא, כי הפיצוי המירבי עבור פיטורים שלא כדין מגיע לכדי סכום השווה לשכר של שנה אחת. רק במקרים חריגים יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר" (עניין יהודית חנן – הדגשה שלי – א.ש.ב.).
2. במקרה דומה לענייננו שנידון בפני כב' השופטת פריימן, חויבו המועצות בפיצוי בגין פיטורים שאינם כדין בשיעור שש משכורות (ס"ע 3417-11-09 אבו חמוד נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח' (ניתן ביום 14.2.12)).
3. בתיק אחר בעניינה של שירי להב, בו נדונו פיטורים שלא כדין ממשרת אמון במסגרתה עבדה התובעת כמנהלת לשכת סגן שר פלוני, נפסק עבורה פיצוי בשווי 8 משכורות.
4. בענייננו, לאור ההתנהלות הלא הוגנת של הנתבעות כלפי התובע והליך הפיטורים שלא כדין, כפי שפורט בהרחבה לעיל (ראו סעיף 109 ואילך לפסק דין זה) אנו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעות 1-2 כחליפותיה של העיריה לשלם לתובע פיצוי בגין הפגמים שנפלו בפיטוריו, בשיעור 8 משכורות, וזאת בדומה להחלטת בית הדין הארצי בעניינה של שירי להב.
5. באשר לאי מתן הודעה מוקדמת, איננו סבורים כי יש לפצות את התובע בנפרד בגין רכיב זה.

כפי שהסברנו לעיל למרות התנהלותן הקלוקלת של המדינה והמועצות, מועד פיטוריו של התובע היה עם פירוקה של עיר הכרמל והחותם לפיטורים אלה ניתן עם מכתבו של מר שפיצר ביום 19.11.09, בו הודע מפורשות לתובע כי סיים עבודתו. לתובע השכלה בתחום השלטון המקומי, היה מעורב בכל הליך הפירוק ולדעתנו ידע על פיטוריו במועד זה מבעוד מועד. לפיכך, ממועד זה יכול היה התובע לחפש מקום עבודה אחר לפרנסתו.

1. התובע טען בסיכומיו גם לפיצוי בגין האפשרות התיאורטית שעמדה אולי בפניו לתבוע ולקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, כגון הבטחת הכנסה ודמי אבטלה (סעיף 3, בעמ' 11 לסיכומי התובע). הלכה פסוקה היא כי בית הדין איננו דן בעניינים תאורטיים ובטח שאין הוא יפסוק פיצוי בגינן, שהרי לא הוכחו בפניו (עסק 15/08 הסתדרות המעו"ף ומרחב ירושלים – עיריית ירושלים ומדינת ישראל (ניתן ביום 13.11.2011) והמובאות שם). מעבר לכך, התובע לא תבע בעילה זו בכתב התביעה המתוקן ואינו יכול לטעון לה לראשונה בסיכומיו. לפיכך הוא אינו זכאי לפיצוי בגין האפשרות התיאורטית להפסד קצבאות מהביטוח הלאומי.

פיצויי פיטורים

1. תקופות עבודתו של התובע היא מחודש 8/04 ועד פירוקה של עיר הכרמל וסיום כהונתה של הוועדה בראשות גבי אופיר בחודש 8/10/09.

מדובר בהעסקה של חמש שנים וחודשיים.

1. בהתאם למוסכם בפרוטוקול הדיון מיום 5.1.12, שכר היסוד של התובע עמד על 10,451 ₪ (לפי תלושים מחודשים מאי ועד אוגוסט בשנת 2009; עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 5.1.12, ש' 2-5).
2. מר נג'יב העיד כי פיצויי התובע במלואם נמצאים בקופת פיצויים בחברת מנורה מבטחים (להלן- "מנורה"), כשמכתב השחרור לכספים אלה הוא בעצם סעיף 4 למכתב מיום 29.7.10 (עמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 1-3). לפיכך, במהלך הדיון הוסכם בין הצדדים כי בית הדין יורה למנורה להמציא אליו את כל המסמכים והפרטים הרלוונטיים (שם, ש' 23-25; עמ' 39, ש' 6-7).
3. בית הדין בהחלטתו מיום 27.6.13 הורה למנורה להמציא מסמך המפרט את כל הכספים שהופרשו לזכות התובע בהתאם לרכיבים (תגמולים מעביד, תגמולי עובד ופיצויי פיטורים) ובהתאם למועדים שהכספים הועברו לחברה, וכן פירוט סך הכספים שהצטברו בגין כל אחד מהרכיבים.
4. ביום 19.8.13 המציאה מנורה לבית הדין דוחות שנתיים לשנים 2005-2011 וכן תדפיס ערכי פדיון נכון לתאריך 15.7.2013.

מנורה ציינה כי "מדובר בשתי פוליסות שמספריהן 13905294 ו 13905344 , אשר שתיהן סולקו מחמת אי תשלום פרמיות", וכן כי "התקבלו 2 מכתבי שיחרור ממעסיקים מהתאריכים 29.7.2010 ו- 13.6.2012" (צורפו להודעתה).

עוד ציינה מנורה כי התובע לא לקח הלוואות ולא הוציא כספים על חשבון כספי הפוליסה עד ליום מכתב זה.

1. בהתאם למסמכים של מנורה, בקופתו של התובע יש 54,907 ₪ עבור פיצויים, נכון לתאריך 15.7.13.
2. בהתאם לסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1973, שיעורם של פיצויי פיטורים בעניינו הוא חודש אחד עבור כל שנת עבודה. להלן חישוב שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע:

5 שנים- 10,451 ₪ X 60/12 = 52,255 ₪.

חודשיים- 10,451 ₪ X 2/12 = 1,741.88 ₪

סה"כ זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 53,996 ₪, בתוספת ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

ככל שהסכום הצבור בקופה אינו מגיע לידי סכום זה (קרן, ריבית והצמדה)– על הנתבעות 1 ו-2 להשלים את הסכום החסר תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה.

1. יוער כי במסגרת סיכומיו ביקש התובע פיצוי הלנה על אי תשלום פיצויי פיטורים אולם במסגרת כתב התביעה המתוקן התובע לא דרש פיצויי הלנה, ולפיכך אין מקום לפסקם.

שכר עבודה עבור התקופה מיום 5/09 ועד 10/09

1. בהתייחס לתקופה מיום 5/09 ועד 10/09, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי לשכר עבודה.

בדיון ההוכחות מיום 18.6.13 העיד מר נג'יב כי יתרת המשכורות שנותרו לתשלום לתובע, עבור חודשים 5/09 ועד 10/09 הוא בסך של 64,000₪ ברוטו (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון, ש' 26-32), ונטו סך של 42,951 ₪. לסכום זה יש להוסיף את השכר עבור חודש 10/09, בתקופה בה התובע עבד לצדו של מר אופיר, ומר נג'יב העיד כי הוא עומד על סך של 2,697 ₪ (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.13, ש' 13-14).

1. הנתבעות טענו בסיכומיהם כי לגבי התקופה מחודש 5/09-6/09 התובע כבר תבע שכרו יחד עם כלל עובדי העירייה שניתן בתיק ס"ע 12559-07-09 . מעיון בתיק זה עולה כי ברשימת התובעים מופיע שמו של התובע (נספח א' לכתב התביעה בתיק ס"ע 12559-07-09), יחד עם זאת להסכם הפשרה בתיק הנ"ל, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 11.11.10, צורפה רשימה חדשה של עובדים אליהם מתייחס הסכם הפשרה וממנה נעדר שמו של התובע. מכך, ככל הנראה, נוצרה הטעות ולא שולם לתובע שכרו בעד תקופה זו, על אף זכאותו לו.

זאת ועוד, בדיון שהתקיים ביום 23.2.11 הסכימו הצדדים כי החל מחודש 5/09 לא שולם לתובע שכר עבודה, ובכל מקרה, לא הוכח בפנינו כי השכר אכן שולם לתובע.

1. יוער כי איננו מקבלים את טענות הנתבעות לפיה יש לשלם לתובע רק על חלק מהתקופה מחודש 5/09 ועד 10/09, כי העירייה כמעט ולא תפקדה בגין שביתות והפסקות חשמל. המדובר בטענה שהנטל להוכיחה היה על כתפי הנתבעות והם לא עמדו בנטל.

עבור התקופה מחודש 5/09 ועד 10/09 זכאי התובע לשכר עבודה של 46,584 ₪ נטו לפי החישוב כדלקמן:

פירוט שכרו של התובע בתלושי השכר:

5/09- 9,256 ₪

6/09- 8,592 ₪

7/09- 9,492 ₪

8/09- 8,283 ₪

9/09- 8,264 ₪

סה"כ שכר עבור חודשים 5/09-9/09= 43,887 ₪.

שכר חודש 10/09, בהתאם לעדות נג'יב הוא- 2,697 ₪.

סה"כ 46,584 ₪.

(יצוין כי ב"כ התובע תבע הסכומים הנ"ל בהתאם למצוין מטה בתלושי השכר של התובע תחת הכותרת "הסכום לתשלום"; נספח ד' לכתב התביעה המקורי).

פיצויי בגין הלנת שכר

1. אנו סבורים כי יש מקום בנסיבות המקרה שלפנינו לפסוק פיצוי בגין הלנת שכר בגובה 25% לשנה בהתאם להלכת לוד, היוצר איזון בין זכותו של העובד לפיצוי על הלנת שכרו ובין המצוקה הכלכלית של הרשות המקומית.

שכר עבודה עבור התקופה מיום 11/09 ועד 7/10

1. פירטנו לעיל בדבר התנהלותן של הנתבעות ומנגד ידיעתו של התובע.
2. נוסיף לכך כי לא הוכח בפנינו כי אכן עבד התובע במהלך תקופה זו - נוכחותו בישיבת המועצה מיום 17.11.09 לא הייתה מכוח תפקידו במועצה או כמנהל המתנ"ס - בפרוטוקול ישנה הפרדה ברורה בין נושאי תפקידים במועצת דלית אל כרמל לבין נוכחים אחרים, שמו של התובע כלל לא הוזכר מפורשות. נוכחותו של התובע הוזכרה בפרוטוקול כחלק מקבוצה "עובדי המתנ"ס ותושבים מבני היישוב"- בתאריך זה הרי ידע התובע כי הוא מושהה מתפקידו, ולכן נכח רק מכוח היותו תושב דלית אל כרמל (נספח 10 לתצהיר התובע).
3. לאור האמור איננו סבורים כי התובע זכאי לשכר עבודה בגין התקופה מיום 11/09 ועד 7/10.

פדיון חופש

1. לטענת התובע הוא זכאי לפדיון חופשה בגין ימים שאינם מנוצלים בסך של 26,410₪ (22/54*10,760 ₪), ומנגד טענה הנתבעת כי התובע זכאי לפדיון חופשה בהתאם ליתרת ימי החופשה שעמדו לזכותו בעירייה עם פירוקה ככל שעמדו לזכותו (סעיף 96 לכתב ההגנה של דלית אל כרמל).
2. הלכה פסוקה היא כי נטל הוכחת פדיון חופשה ותשלום דמי חופשה מוטל על המעביד. על המעביד לנהל פנקס חופשה ולפרט בו את מועדי יציאת העובד לחופשה, פדיון החופשה ויתרת החופשה הצבורה לטובתו.
3. לנוכח העובדה שהנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהם, אנו סבורים כי יש לתובע מגיע פדיון דמי חופשה עבור תקופת העסקתו.
4. בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומיו לא פירט התובע את אופן חישוב מספר ימי החופשה המגיעים לו, ולפיכך נחשבם כדלקמן:

מעיון בתלוש השכר מחודש 9/09 עולה כי לתובע נותרו 12.6 ימי חופשה שלא מימש. בנוסף, רשום כי התובע צבר 1.8 ימים בכל חודש, משכך עבור חודש 10/09 הוא זכאי 0.6 (1/3X1.8).

סך הכל התובע זכאי לפדיון של 13.2 ימי חופשה.

שווי ערך יום של התובע הוא 475 ₪ =10,451/22.

לפיכך, בגין פדיון ימי חופשה זכאי התובע לסך של 6,270 ₪.

סוף דבר

1. אלה הרכיבים להם זכאי התובע:
   1. פיצויי בגין פיטורים שלא כדין ואי מתן הודעה מוקדמת, בסך של 53,996 ₪, בתוספת ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

ככל שהסכום הצבור בקופה אינו מגיע לידי סכום זה (קרן, ריבית והצמדה)– על הנתבעות 1 ו-2 להשלים את הסכום החסר תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה.

• 1. שכר עבודה עבור התקופה מיום 5/09 ועד 10/09, בסך של 46,584 ₪.

על פי הלכת לוד, הרינו קובעים כי על הנתבעות 1 ו- 2 לשלם לתובעים פיצויי הלנה בשיעור שנתי של 25% בגין השכר שלא שולם במועדו עד לתקרת השכר הממוצע במשק, כפי שהיה ביום התשלום בפועל. יתרת השכר, מעבר לשכר הממוצע במשק, תשא בהפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד.

• 1. פדיון חופש, בסך של 6,270 ₪, בתוספת ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

1. זכויותיו של התובע הנובעות מתקופת העסקתו בעיר הכרמל ישולמו לו במסגרת פירעון של חובות הער של עיר הכרמל, כאשר ב 60% תישא דלית אל כרמל וב- 40% תישא עוספיא (כמפורט במכתבה של עו"ד זיכל מיום 22.9.09).
2. הוצאות ושכר טרחת עו"ד - בתיק זה זועקת הפגיעה בזכויותיו הקוגנטיות של התובע. מתחילת ההתדיינות בתיק בשנת 2010 ואפילו עוד קודם להגשת התביעה, לא היה חולק בין הצדדים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, שכר (עבור חלק מהתקופה) ופדיון חופשה, אולם לא שולם לו בגין זכויותיו אלה והתובע נזקק לפתוח הליך משפטי ולשלם עבור ייצוג משפטי.
3. לנוכח האמור אנו פוסקים הוצאות בסך 15,000 ₪, כאשר סכום בסך 10,000 ₪ ישולם על ידי המועצות בהתאם לחלוקה המפורטת לעיל וסכום בסך 5,000 ₪ ישולם על ידי המדינה. נציין, כי אנו סבורים שיש מקום לחייב את המדינה לשלם באופן חלקי את ההוצאות אשר נפסקו לזכות התובע, וזאת מאחר והמדינה לא פעלה כנדרש בתקופת הפירוק ולא ווידאה שהליך הפיטורים וגמר החשבון יבוצע כדין.
4. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏י"ח כסלו תשע"ה, ‏10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.