1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה לאחר שהסתיימה שמיעת ההוכחות, בד בבד עם הגשת סיכומי התובע בכתב.

העובדות וההליכים

1. ביום 9.2.10 הגיש התובע, יליד 20.3.83, תביעה זו לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 31.3.09.
2. התביעה נדונה בפני השופטת נאות-פרי, אשר מינתה מומחים, שקבעו שלתובע נותרו נכויות צמיתות עקב התאונה במספר תחומים: פרופ' צינמן קבע לתובע 10% נכות בתחום האורטופדי, פרופ' ירניצקי קבע 10% נכות בתחום הנוירולוגי, ופרופ' קליין קבע לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור 40%, ש-10% מתוכם חופפים את הנכות הנוירולוגית. אציין כי חוות דעתו הסופית של פרופ' קליין ניתנה ביום 19.2.14.

לשופטת נאות-פרי אף הוגשו תחשיבי נזק, והיא העלתה בפני הצדדים הצעה לסיום ההליך בפשרה, ומשלא הגיעו הצדדים לפשרה הורתה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

1. התביעה הועברה לטיפולי ביום 24.2.14, עקב מינויה של השופטת נאות-פרי לשופטת בבית המשפט המחוזי בחיפה.
2. ביום 6.7.14 התקיימה בפניי ישיבת קדם משפט, שבה נעתרתי לבקשת התובע והתרתי לו להגיש תצהיר משלים, הוריתי לנתבעת להגיש תצהירים וקבעתי מועד לשמיעת ראיות.
3. ביום 6.1.15 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, שבה נשמעו כל העדים, ונקבע מועד נוסף להשלמת חקירתו הנגדית של החוקר מטעם הנתבעת. בהמשך הודיע התובע כי אין צורך בקיום הישיבה הנוספת, ולכן הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.
4. התובע הגיש סיכומיו בכתב, וביחד עימם הגיש בקשה זו וכן בקשה להתיר לו לצרף ראיות עדכניות לסיכומיו.

טענות הצדדים

1. בבקשתו טוען התובע כי במועד הגשת התביעה לא ניתן היה לצפות את היקף הנזק שנגרם לו ואת הפגיעה בתפקודו בחייו. ולראיה – גם המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע תחילה נכות זמנית לשנתיים, לאחר מכן קבע נכות צמיתה, ובעקבות הידרדרות במצבו של התובע נתן חוות דעת נוספת שבה הגדיל את שיעור הנכות שקבע. במסגרת ישיבת ההוכחות נחקר המומחה בחקירה נגדית, ומדברים שמסר במהלך חקירתו עולה שיש לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 100%, ולמצער בשיעור הכפול מגובה נכותו הרפואית, ויש לקבוע פיצוי עבור עזרת הזולת בעתיד שישקף צורך של התובע בהשגחה ובליווי צמוד על מנת לסייע לו להימנע מהתנהגויות אימפולסיביות לא נשלטות. התובע טוען כי יש לראות את חקירת המומחה כחוות דעת חדשה, המקנה לו זכות, בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לתקן את כתב התביעה בזכות תוך 15 ימים לאחר קבלת חוות הדעת. התובע מוסיף כי לכאורה אין צורך בתיקון כתב התביעה, שכן בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") בית המשפט רשאי להעביר אף ביוזמתו את הדיון לבית המשפט שלו נתונה הסמכות העניינית לדון בו. לחילופין הוא מגיש בקשתו לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי.
2. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, לנוכח השלב שאליו הגיע הדיון – תום שמיעת הראיות ומתן צו לסיכומים – לא ניתן להעתר לבקשה, ולא בכדי לא תמך התובע בקשתו באף פסק דין שבו הועברה תביעה לדיון בבית המשפט המחוזי בשלב זה. העברת הדיון לבית המשפט המחוזי תצריך שמיעה מחדש של העדים, שכן לא ניתן לפצל בין שמיעת הראיות לבין מתן פסק הדין. סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט אינו רלבנטי, שכן הוא עוסק במקרה שבו נעדר בית המשפט סמכות עניינית או מקומית, מה שאין כן בענייננו. משמעות קבלת הבקשה היא שבית המשפט המחוזי יצטרך לשמוע את הראיות מראשיתן, דבר שיוביל לסרבול הדיון, לבזבוז זמן שיפוטי יקר ויפגע בזכויותיה של הנתבעת, שכן הדבר יאפשר לתובע לבצע "מקצה שיפורים" ולזכות ביתרון דיוני. הנתבעת טוענת עוד, כי חקירה נגדית של מומחה אינה מהווה חוות דעת, ולכן תקנה 136 לתקנות אינה חלה במקרה זה.
3. התובע הגיש תשובה לתגובת הנתבעת, שבה נטען שתוך כתיבת הסיכומים שוכנעו באי כוחו כי התביעה הינה בסכום שהוא מעבר לסמכותו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

1. התובע טוען כי ניתן במקרה זה להחיל את סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, ולהעביר את התיק לבית המשפט המחוזי ללא צורך בתיקון כתב התביעה. דין הטענה להידחות. סעיף זה עוסק במצב שבו לבית המשפט אין סמכות עניינית או מקומית לדון בתביעה. במקרה זה יש לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה ולפסוק פיצוי עד לסכום של 2.5 מיליון ₪ נכון למועד הגשת התביעה, לפני למעלה מחמש שנים.
2. אני דוחה גם את הטענה בעניין תחולתה של תקנה 136 לתקנות. חקירתו הנגדית של המומחה אינה מהווה חוות דעת, במיוחד במקרה זה שבו לא שינה המומחה בחקירה הנגדית את שיעור הנכות הרפואית שקבע בחוות דעתו הסופית.
3. נותר, איפוא, לבחון את בקשת התובע לתיקון כתב התביעה. ברעא 2992/98 ספקטור לודמילה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד נב(3) 673 (1998) (להלן: "עניין ספקטור") קבע בית המשפט העליון, כי לבית משפט השלום מוקנית סמכות לתקן כתב תביעה ולהעבירה לבית המשפט המחוזי, וכי לדברים חשיבות במיוחד בתביעות לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), שבהן נכותו של התובע, מגבלותיו וצרכיו מתבררים רק לאחר קבלת חוות דעת המומחים. עם זאת, קבלת הבקשה, גם בתביעות לפי חוק הפלת"ד, אינה אוטומטית:

"שאלה אחרת היא, מהו שיקול דעתו של בית משפט השלום להיזקק לבקשת התיקון המוציאה את העניין מתחום סמכותו. לעניין זה נתון, כמובן, לבית המשפט שיקול דעת, ואם יסבור שהתיקון יכול ויביא לשיבוש הליכים או לסיבוכם, יכול הוא שלא להעתר לבקשה" (עניין ספקטור בפסקה 6 לפסק הדין).

אפנה בעניין זה גם לברע (באר-שבע) 626/05 כוכבי שחר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (16.10.05):

"העולה מפסה"ד בעניין רע"א 2992/98 הינו כי משמוגשת חוו"ד של המומחה הרפואי שמונה לאחר הגשת התביעה, ייטה בימ"ש השלום להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הגדלת סכום התביעה [גם אם כתוצאה מכך לא תהיה יותר בסמכותו] - וזאת ככל שהדברים נתמכים לכאורה בחווה"ד מחד גיסא, וככל שאין בכך להביא לשיבוש ההליכים או לסיבוכם" (פסקה 5 לפסק הדין).

1. אציין כי במקרים שבהם מתירים בתי המשפט תיקון מהסוג המבוקש במקרה זה, מציינים הם כשיקול משמעותי את העובדה שההליך נמצא בשלב מוקדם וטרם נשמעו עדויות (ראה, למשל, עניין כוכבי בפסקה 5 להחלטה).
2. במקרה זה לא הוגשה הבקשה לאחר קבלת חוות דעתו הסופית של המומחה הפסיכיאטרי, אלא רק לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות. משמעות קבלת הבקשה בשלב זה היא שיהיה צורך בשמיעת הראיות מחדש בבית המשפט המחוזי, דבר שיוביל לא רק לסיבוך ההליך, להארכתו ולפגיעה ביעילות המערכת המשפטית, אלא גם לשיבוש ההליך ולפגיעה אפשרית בנתבעת, שכבר חקרה בחקירה נגדית את התובע ואת עדיו.
3. יתירה מכך: ככל בקשה לתיקון כתב תביעה, גם בקשה להתיר תיקון המוציא את התביעה מגדר סמכותו של בית המשפט צריכה לעמוד בהוראות הדין בעניין בקשה לתיקון כתב תביעה. בהתאם לתקנה 92 לתקנות ולהלכה הפסוקה לגבי תיקון כתב תביעה, על המבקש לתקן תביעתו לצרף לבקשה תצהיר ובו פירוט הנסיבות המצריכות, לדעתו, את התיקון (ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009) בעמ' 161-162; ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 בפסקה 6 לפסק דינו של השופט לוין). במקרה זה טוען התובע כי בקשתו נובעת מדברים שמסר המומחה הפסיכיאטרי בחקירתו הנגדית בנוגע לנכותו התפקודית, וזו הסיבה לכך שהבקשה לא הוגשה לאחר קבלת חוות דעת המומחה. דא עקא כי קביעת הנכות הרפואית של המומחה לא השתנתה במהלך חקירתו הנגדית. ואילו מידת ההשפעה שיש למגבלות הרפואיות על חייו של התובע, לרבות על כושר השתכרותו, שעל פיה נקבעת הנכות התפקודית, מצויה, מן הסתם, בידיעתו של התובע. כך או כך, אם טוען התובע כי למד מחקירתו הנגדית של המומחה דברים בנוגע לתפקודו שלא היו ידועים לו קודם לכן, הרי שמדובר בטענה עובדתית שיש לתמוך בתצהיר, ומשלא עשה כן התובע דין בקשתו להידחות.
4. התובע מציין בבקשתו, בהפנותו לפסק הדין בעניין ספקטור, כי החלופה לתיקון העומדת בפני תובע תביא בהכרח לסרבול ההליך ולהארכתו שלא לצורך, שכן תובע עשוי למחוק תביעתו ולהגישה לבית המשפט המחוזי, ולכן יש לאפשר לו תיקון התביעה. ואולם לתובע אין זכות למחוק את תביעתו בכל שלב שהוא חפץ בכך. תובע יכול לבקש למחוק את תביעתו (וליתר דיוק – להפסיק את ההליכים), אולם לא בכל מקרה יעתר בית המשפט לבקשה כזו, בפרט כאשר הבקשה מוגשת כשהמשפט עומד בפני סיום, כבענייננו (ראה: רעא 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח שריך עומר ז"ל (14.1.15)).
5. לפיכך אני דוחה את הבקשה.
6. התובע יודיע לבית המשפט עד יום 12.4.15 אם בכוונתו לערער על החלטה זו. אם לא יוגש ערעור, יינתנו החלטות ביתר הבקשות שהגיש, ואם יוגש ערעור – יהיה מקום להמתין לתוצאותיו בטרם יינתנו החלטות בבקשות אלה.
7. לתזכורת פנימית ביום 13.4.15.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.