במסגרת דיון הוכחות מהיום, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי התובעות לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתן, לאמור, סטיית משאית הנתבעות לנתיב המסלול שבו נהגה את רכבה התובעת 2.

להלן נימוקיי לפסק הדין:

ראשית דבר, עדותה של התובעת 2 להתרחשות התאונה לא היתה סדורה, החלטית וברורה. ניכר בה ספק רב שאינו עולה בקנה אחד עם מסקנותיי אודות מנח הרכבים עובר ולאחר התאונה. העדה לא יכלה ליישב נכונה וליתן הסבר בנוגע למיקום המשאית שפגעה בה לכאורה עובר לתאונה. לא ברור מעדותה הכיצד זה בשעה שפניה כבר לימין פגשה בה משאית הנוסעת ישר בנתיבה וכוונתה להמשיך בכך גם לאחר הרמזור ועוד. לשאלות הכרחיות אלו ענתה לרוב התובעת 2 בתשובה מתחמקת בטענת חוסר ידיעה שאינה עולה בקנה אחד עם תוצאת התאונה בפועל.

גם עדותה שלה שהתחזקה בעדות נהג הנתבעות לפיה היא ביקשה לאחר התאונה להמתין לבעלה ולא להחליף פרטים או לדבר עם נהג הנתבעות על מה שאירע, מלמדת על רצונה להפקיד בידי אחר את תוצאות התאונה שבאחריותה.

שנית, גם עדות בעלה של התובעת 2 אינה מתיישבת עם טענת סטיית המשאית. העד העיד כי ראה במראתו העלית שברכב את המשאית זזה מימין לשמאל בעת ששמע רחש מאחורה. תזוזת המשאית, אם בכלל, אינה סטייה אלא תוצר רגע ההתנגשות. ניתן לראות בבירור בתמונות שצילם נהג הנתבעות כי לאחר התאונה המשאית מצויה מיושרת מאד בנתיבה. בשים לב לכך שלא הוכח כי התמונות צולמו לאחר הזזת המשאית, פירושו של דבר הוא שזה היה מנח המשאית גם לפני התאונה וממילא לא היתה לנהגה כל סיבה לסטות או לפנות ימינה בשעה שתכליתו לנסוע ישר. הדבר עולה ומתחזק על בסיס עדותו של עד התובעות לפיה הוא ראה את המשאית מאחוריו טרם שחלף את הרמזור הממשיך ישר. לאמור, המשאית עובר לתאונה המשאית בכלל עמדה ולא נסעה וגם היא ביקשה להמשיך ישר ובוודאי שלא פנתה או סטתה בשלב זה ימינה. נזכור כי מדובר במטרים ספורים לפני הרמזור שלפני המשאית אך רכבו של עד התובעות ועל כן כל סטייה בשלב זה, בשעה שהתמונות מראות אחרת, אינה אפשרית.

שלישית, תמונות הנזקים ברכבים המעורבים אף הן תומכות בעמדות הנתבעות. תמונות אלו צולמו על ידי נהג הנתבעות ממש לאחר התאונה. בהתאם להן, המשאית ניזוקה באזור הטמבון הימני- קדמי בעוד שברכב התובעות נתלש הטמבון השמאלי - קדמי והכנף נמעכה. פגיעת משאית הנתבעות תוך כדי סטייה ימינה ברכב התובעות כאשר המשאית מגיחה מאחור, היתה מובילה בהכרח לפגיעות ראשוניות באזורים האחוריים של הרכב ולא באזור ממוקד כל כך מקדימה. זאת ועוד, תצורת הנזק ברכב התובעות המלמדת על משיכת הטמבון קדימה, מחזקת את עמדת נהג הנתבעות לפיה רכב התובעות ביקש לפנות חזרה לנתיב השמאלי שבו עמדה המשאית, תוך ניצול המרווח שנוצר בין המשאית ובין קו ההפרדה של הרמזור בשעה שהמשאית כבר התחילה את נסיעתה ישר. הדבר גרם לקריעת הטמבון הקדמי- שמאלי של רכב התובעות, ולהותרת סימני צבע בטמבון הימני-קדמי של משאית הנתבעות.

סוף דבר,

התביעה נדחית בזאת. אין צו להוצאות למעט שכר התייצבות נהג הנתבעות כפי שנפסק על ידי במעמד הדיון לתשלום על ידי התובעות בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

תמונות זירת התאונה ורכבי הצדדים יסרקו לתיק ויסומנו נ/1-נ/3.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ה, 20 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.