רקע

1. בפניי תביעה כספית ע"ס 99,355 ₪ שעניינה אי תשלום התמורה המגיעה לתובעת, לטענתה, בגין שירותי ייעוץ ארגוני שהעניקה האחרונה לנתבעת עפ"י הסכם שנכרת ביניהן ביום 27.02.2008.

עיקר טענות התובעת

1. התובעת, שהינה חברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ אסטרטגי והכנת תוכניות עבודה, התקשרה עם הנתבעים בהסכם, ולפיו התחייבה התובעת לספק לנתבע 2 (להלן: "הנתבע" או "בית החולים") שירותי ייעוץ אסטרטגי בתמורה לתשלום סך של 185,000 ₪ (להלן: "ההסכם"). תכנית העבודה כללה שלושה שלבים: שלב א' שהוגדר "פרק הגדרת יכולות הליבה" ; שלב ב' שכונה "פרק שרשרת הערך" ושלב ג' שכונה "פרק החזון". עוד הוסכם, כי התמורה הנ"ל תשולם בתשלומים, הראשון במעמד החתימה על ההסכם ואילו יתר התשלומים ישולמו בסיומו של כל שלב עבודה.
2. התובעת טוענת, כי הנתבע הפר את ההסכם, שעה שהודיע על הפסקת ההתקשרות עמה, ללא כל הצדקה לכך, תוך סירוב לשלם לתובעת את השכר המגיע לה עפ"י ההסכם. בסעיף 9 להסכם נקבעו 'תחנות יציאה' להפסקת ההתקשרות בין הצדדים בסיום השלבים א' ו- ב' בלבד. נטען, כי בעת מתן ההודעה על סיום ההתקשרות, התובעת כבר השלימה את השלבים א' ו- ב' של תכנית העבודה והחלה ביישום שלב ג', כאשר הוראות ההסכם אינן מאפשרות הפסקת שירותי הייעוץ בשלב מתקדם זה של העבודה, במיוחד שתוכנית העבודה הייתה כבר בשלביה הסופיים. בהסכם נקבעה תחנת יציאה אחרונה בסיומו של שלב ב' ובהתקיימותם של תנאים מצטברים, לרבות השלמת התשלום החלקי המגיע לתובעת בגין העבודה שבוצעה עד לסיום שלב זה, וכן מסירת הודעה בכתב של עד 7 ימים מיום סיומו של שלב ב'. הנתבע מסר את הודעת הביטול בעל-פה, זמן רב לאחר שהחל ביצוע השלב השלישי של ההסכם ואף מבלי ששילם את התמורה המגיעה לתובעת עד לאותו שלב (תמורה זו שולמה לאחר המועד הקבוע בהסכם).
3. התובעת טוענת, כי עמדה בתנאי ההסכם, סיימה את כל השלבים הנקובים בו והעבירה לנתבע את העבודה המוגמרת. בנסיבות אלו, לא עמדה לנתבע הזכות להביא את ההתקשרות עם התובעת לידי סיום וביטול החוזה נעשה שלא כדין. לאור זאת, מגיעה לתובעת התמורה המלאה עפ"י ההסכם עבור מלוא שירותיה אשר סופקו לנתבע.
4. התובעת דוחה את טענת הנתבע, לפיה עבודת הייעוץ הופסקה לפני סיום השלב השני של התכנית ובטרם החל השלב השלישי. עוד כופרת התובעת בטענה, כי הודעה בע"פ על הפסקת ההתקשרות נמסרה לה ע"י נציג הנתבעים ביום 10.07.08. לטענתה, בסוף חודש יולי 2008 נערכה שיחה בין נציג התובעת, ד"ר חיים אמסל (להלן: " ד"ר אמסל"), לבין מנהל משאבי אנוש, מר מאור פינקו (להלן: "פינקו"), במהלכה הודיע האחרון על רצונו של הנתבע להפסיק את ההתקשרות החוזית, אולם כבר במעמד זה הבהיר ד"ר אמסל כי הנתבע אינו רשאי לבטל את החוזה הואיל ולא נותרו עוד 'נקודות יציאה' המאפשרות לו להשתחרר מן ההסכם.
5. התובעת טוענת, כי סיימה את שלבים א' וב' להסכם והחלה ביישום השלב השלישי שכונה בהסכם "שלב החזון", בתיאום ובשיתוף פעולה מלאים עם נציגי הנתבע. בתצהיריה, פירטה התובעת את הפעולות שנעשו על ידה בכל שלבי העבודה השונים של ההסכם, ובפרט השלב השלישי והאחרון של הפרויקט. כך למשל, נפגשו נציגי התובעת מספר פעמים עם צוותי העבודה ועם הנהלת בי"ח על מנת לדון בפרק 'החזון', כחלק מהשלב השלישי והסופי של ההסכם (נספחים י"ג ו- י"ד). בנוסף נערכה ביום 09.07.08 פגישה עם ועדת ההיגוי של הנהלת בי"ח, במהלכה הציגה התובעת מצגת הכוללת טיוטת 'החזון' ונערך דיון אודות תיקונים לטיוטה שהוצגה. לטענתה, במהלך הדיון הביעה הנהלת הנתבע 2 רצון, נכונות ומחויבות מלאים להמשך התהליך (נספח ט"ז). על סמך מצג זה, המשיכו נציגי התובעת להתקדם בביצוע השלב השלישי של ההסכם ואף שלחו ביום 13.07.08 הצעה להמשך ולסיום התהליך (נספח י"ז). תימוכין לעמדתה בדבר תחילתו של השלב השלישי בהסכם, מוצאת התובעת דווקא בעדותה של ד"ר בלנדהיים שבחקירה נגדית הכחישה, כי התהליך הגיע לשלב שבו דובר על חזון, ואולם בחקירתה החוזרת היא העידה, כי ייתכן והתובעת הציגה בפני הנהלת בי"ח מצגת של חזון.
6. התובעת טוענת, כי בסוף חודש יולי 2008, כאשר כבר החל השלב השלישי של ההסכם ותוכנית העבודה הייתה בשלביה הסופיים (נציגי התובעת החלו בעבודתם על סיכום הפיתוח האסטרטגי), נתקבלה הודעה בע"פ על הפסקה חד צדדית של ההתקשרות עם התובעת, בניגוד לקבוע בהסכם, וכאשר לא הייתה לנתבע, בשלב זה, זכות להביא את ההסכם לידי סיום. לטענת התובעת, הודעה זו אף נמסרה ללא ששילם הנתבע את מלוא התשלומים כנדרש עפ"י ההסכם עבור שני השלבים הראשונים של ההסכם. במועד קבלת הודעת הביטול, הייתה התובעת בעיצומו של השלב השלישי לקראת סיום התכנית הסופית, ולכן לא ניתן היה לעצור את התהליך בשלב זה. לאור זאת, ומשלא נתקבלה הודעה רשמית בכתב מטעם הנתבע על סיום ההליך, השלימה התובעת את העבודה על השלב השלישי של ההסכם עד לסיום התהליך והכנת דו"ח סיכום בחודש 08/2008 (נספח כ"ד) ששוגר למנהלת הנתבע ביום 02.10.08 במצורף לדרישת תשלום עבור שירותיה המלאים של התובעת. רק ביום 06.03.09 ניאות הנתבע להשלים את התשלום עבר שלבים א' ו- ב'.
7. התובעת שוללת, מכל וכל, את טענת הנתבע, כי הפסקת ההתקשרות עמה נעוצה בליקויים שנתגלו בעבודתה של התובעת, בטיבו הירוד של השירות שניתן על ידה ובהפרות יסודיות של התובעת את ההסכם. טענות אלו בדבר כשלים שנפלו בהתנהלות התובעת, כגון איחורים של נציגי התובעת לפגישות וחוסר שביעות רצון של משתתפי הפרויקט מתפקודם של נציגי התובעת, ובפרט ממנחה התכנית, ד"ר אמסל, נטענו בעלמא ללא כל תימוכין. נטען, כי גרסתו של פינקו בהקשר זה, כפי שצוינה בתצהירו, הינה בבחינת עדות מפי השמועה שאינה יכולה להתקבל, משום שפינקו לא השתתף בפגישות שערכו נציגי התובעת עם צוותי בי"ח, ומכיוון שהנתבע נמנע מלהזמין עדים רלוונטיים, כגון רופאים ואנשי סגל שנטלו חלק בפרויקט, על מנת להעיד על תפקוד לקוי של נציגי התובעת, כטענתו.
8. עוד נטען, כי עדותה של ד"ר ארנה בלונדהיים, מנהלת בית חולים (להלן: "ד"ר בלונדהיים") שהוזמנה כעדת תביעה, מלמדת על דרך התנהלות לקויה של בי"ח ואנשי הצוות מטעמו שנטל חלק בתהליך העבודה, ולפיה לא נערך כל תיעוד בכתב במסגרת הפעילות הפנימית של בי"ח והדברים התנהלו בשיחות פרונטאליות, לרבות הדיווחים שמסר פינקו להנהלה אודות התקדמות תהליך העבודה עפ"י ההסכם. כל טענותיה של ד"ר בלונדהיים באשר לעבודתה של התובעת נסמכו על דיווחים שקיבלה ממשתתפים בפרויקט, ובעיקר מפינקו, ושלא הייתה עדה להם באופן אישי.
9. התובעת טוענת, כי טענות הנתבע כלפי הנתבעת לא נתמכו בראיות בכתב והן כולן נסמכות על עדויות בע"פ של פינקו והמנהל האדמיניסטרטיבי של בי"ח, מר בני ברק (להלן: "ברק") שהינן בבחינת עדויות מפי השמועה. גם גרסת הנתבע באשר לביצוע שלבי העבודה ויישום ההסכם נטענה בע"פ ללא ביסוס בכתב, להבדיל מעדי התביעה אשר הניחו תשתית ראייתית בתמיכה לגרסאותיהם, ובפרט לעניין יישום השלב השלישי של ההסכם. לתצהירי עדי ההגנה צורפו שני מסמכים בלבד. המסמך הראשון - סיכום פגישה מיום 9.7.08 שערך ברק ואשר תיעד את אשר התרחש בפגישה מנקודת מבטו מבלי שטרח לשלוח לתובעת העתק הימנו. התובעת טוענת, כי מסמך זה לא נערך בזמן אמת אלא בדיעבד על מנת להכשיר את הגנת הנתבע. המסמך השני אשר צורף ע"י הנתבע ומתעד פגישה שנערכה לאחר מסירת ההודעה על הפסקת ההתקשרות ובסמוך להגשת התביעה דנן. מסמך זה נערך ע"י פינקו וצורף לתצהירו. נטען כי התאריך שנושא מסמך זה שונה למועד מוקדם יותר, באופן המטיל ספק בדבר אמיתות הנטען בתצהירו של פינקו בעניין יידוע נציגי התובעת בדבר תלונות שהשמיעו המשתתפים ביחס לתהליך העבודה.
10. נטען כי אל מול עדויות ההגנה ניצבות עדויות נציגי התובעת, עו"ד עודד פורר (להלן: "עו"ד פורר") וד"ר אמסל, אודות העבודה הרבה שהושקעה בפרויקט ואשר נתמכו בתיעוד למכביר ביחס ליישום כל שלבי העבודה עפ"י ההסכם, כאשר יש בכוחן של עדויות וראיות אלו כדי להרים את הנטל הנדרש במשפט אזרחי להוכחת התובענה דנן. נטען כי, האמור בתצהירו של ד"ר אמסל אודות העבודה שבוצעה בפועל הינו מידיעה אישית, במובחן מעדויות ההגנה אשר היו רובן ככולן עדויות שמיעה. לתצהיר צורף, כאמור, תיעוד שנכתב על ידי ד"ר אמסל ביחס לפגישות העבודה שנערכו עם ועדת ההגוי וצוותי המשנה של ביה"ח החל מיום 24.02.08 ועד ליום 5.6.08, ואשר מעיד על קיום כל שלבי ההסכם. תיעוד הפגישות שנערך ע"י נציגי התובעת כלל לא נסתר באמצעות הזמנת עדים מטעם הנתבע או שאר ראיות אחרות. בנוסף, הוכח כי פינקו העביר סיכומי הפגישות שערכה התובעת לד"ר בלונדהיים כאמצעי דיווח באשר למתרחש במהלך הפגישות הללו. הנתבע לא הוכיח, כי חלק בזמן אמת על האמור בסיכומי הפגישות ולא ערך מסמכים נגדיים מטעמו. משכך, סיכומים אלה משקפים את מהלך העבודה שהושקעה ומוכיחים כי גרסת התובעת, לפיה יישום השלב השלישי כבר החל במועד מתן ההודעה על הפסקת ההתקשרות. נטען, כי גרסתו של ד"ר אמסל בעניין יישום השלב השלישי של התכנית כלל לא נסתרה, בשים לב לכך שלא הוזמנו עדים רלוונטיים, כגון משתתפים מצוותי בי"ח, על מנת שיעידו על השלב בו נעצרה התכנית, כטענת הנתבע.
11. התובעת, טוענת כי שיגור הודעה על הפסקת ההתקשרות בע"פ אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם. לטענתה, 'דרישת הכתב' לצורך הפסקת ההתקשרות הוסדרה בסעיפים 9, 11 ו-12 להסכם המעגנים את דרישת הכתב לכל שינוי או תוספת להסכם. סעיף 12 קובע במפורש, כי הודעות תימסרנה בכתב ובדואר רשום. עוד נטען כי פינקו הודה, בפה מלא, במהלך חקירתו הנגדית כי מוטב היה לו נשלחה לתובעת בהודעה בכתב בדבר סיום ההסכם.
12. עוד טוענת התובעת, כי אמנם ההסכם מכיל 'נקודות יציאה', ברם הוא בנוי משלבי עבודה השלובים זה בזה. כאשר ביקש הנתבע להשתחרר מן הפרויקט היה ההסכם כבר בשלב 'החזון', שבו כאמור לא ניתן להשתחרר מן ההתקשרות. לשיטתה, לאחר תום שני השלבים הראשונים, סיימה התובעת עד 85% מהעבודה ובפועל לאחר כתיבת העבודה הושלם הפרויקט כולו, ועל כן היא זכאית למלוא התמורה המגיעה לה עבור השירות שספקה לנתבע.

עיקר טענות הנתבעים

1. הנתבעים מעלים טענה מקדמית, ולפיה הנתבע 2 איננו אישיות משפטית נפרדת וברת תביעה, ועל כן יש להורות על מחיקת התביעה כנגדו. לשיטתה, הנתבעת הראויה הינה "שירותי בריאות כללית" (הנתבעת 1), הבעלים של המרכז הרפואי "העמק" בעפולה.
2. הנתבעת טוענת, כי היא הפסיקה את ההתקשרות עם התובעת על-פי זכות מפורשת שניתנה לה, כאמור בסעיפים 9.3.2 ו- 9.3.3 להסכם, במהלך השלב השני של הפרויקט ובטרם קיימה התובעת את מלוא התחייבויותיה שיוחדו לשלב זה של ההסכם. היא אף שילמה לתובעת את מלוא התמורה עבור השלב השני, אף שלשיטתה שלב זה לא הושלם והיה מגיע לתובעת רק תשלום חלקי עד למועד הפסקת העבודה בפועל ולא בעבור שלב ב' כולו. מאחר והתהליך הופסק כדין, בהתאם להראות ההסכם, עוד לפני שהחל השלב השלישי והאחרון, כאמור, אין כל יסוד לתביעה והתובעת אינה זכאית לכל תמורה נוספת.
3. עוד טוענת הנתבעת, כי הזכות שהוענקה לה בהתאם לסעיף 9.3 להסכם הינה זכות בלתי מותנית והיא השתמשה בזכות זו כדין ובתום לב. נטען כי, לפנים משורת הדין שילמה הנתבעת לתובעת תמורה העולה על התמורה החלקית המגיעה לה על פי ההסכם. ביום 10.07.08 נמסרה לתובעת הודעה על סיום ההתקשרות עמה, לפני שהסתיים שלב ב', וכאשר הוראות ההסכם אינן מחייבות מתן הודעה 'בכתב' כתנאי להשתכללותה של הודעת הסיום.
4. לטענתה, במסגרת ההסכם נקבע כי הנתבעת זכאית להפסיק את ההתקשרות במהלך כל אחד משני השלבים הראשונים ללא כל חובת הנמקה באשר לסיבת הביטול. על יסוד האמור בהסכם, אם הביטול יבוצע במהלך שלב ב', יהיה על הנתבעת לשלם לתובעת את השכר החלקי עד לאותו שלב, בהתראה של 14 יום מראש, ואם הפרויקט הופסק לאחר תום שלב ב' בהתראה של 7 ימים מתום שלב זה, ועל הנתבעת לשלם את התמורה החלקית המגיעה לתובעת עד לשלב הפסקת העבודה, היינו- תהיה פטורה מתשלום התמורה בגין שלב ג' להסכם.
5. נטען כי כבר מראשיתו של הפרויקט התרשמה הנתבעת, כי התובעת אינה מקיימת את התחייבויותיה עפ"י ההסכם, הגם שממילא על פי ההסכם הפסקת ההתקשרות אינה מותנית בהפרתו והוא מעניק לצדדים זכות ביטול בהתאם לשלבי הביצוע. הנתבעת מפנה בעיקר לכשלים נטענים בעבודתו של מנחה התכנית, ד"ר אמסל, לחוסר יעילותו, חוסר יכולתו של האחרון להוביל את הפגישות שקיים עם צוותי בית החולים וכן איחוריו המרובים לפגישות העבודה. הנתבעת התריעה בפני התובעת על הכשלים בתפקודה ונתנה לה הזדמנות לתקן את עבודתה, ברם התובעת לא תיקנה ליקויים אלה.
6. הנתבעת טוענת, כי לאחר מספר חודשים ממועד תחילת התהליך, הגיעה הנתבעת למסקנה כי הפרויקט אינו מתקדם כמתוכנן, ולכן זומנו נציגי התובעת לפגישה עם ועדת ההיגוי של בי"ח ביום 9.7.08 כדי לדון באפשרות המשך הפרויקט. פגישה זו, שלאחריה נתנה הנתבעת את הודעת הביטול, נערכה בעיצומו של השלב השני ובטרם החל השלב השלישי והסופי של ההסכם. הנתבעת דוחה את טענת התובעת, לפיה הוצגה במהלך הפגישה הנ"ל טיוטת 'חזון', מכיוון שזו לא הייתה מטרתו של הדיון. בישיבה זו, ניסו נציגי התובעת להסיט את הדיון לכיוון טיוטת 'החזון', אך הוברר להם כי אין מקום לקיים דיון בנושא זה משום שהפגישה נועדה לבחון המשך ההתקשרות בין הצדדים לאור הכשלים בעבודתה של התובעת. עוד מציינת הנתבעת, כי הואיל ובמועד זה טרם הסתיימו התהליכים שהיו אמורים להתבצע בצוותי העבודה ואשר היו אמורים לשמש בסיס עליו ייבנה 'החזון', לא היה טעם לקיים דיון בנושא החזון. הנתבעת ביקשה להיתמך על סיכום פגישה זו שערך פינקו ואשר הוצא יום למחרת על בסיס תרשומת שהוא ערך בזמן אמת. במהלך פגישה זו הוברר לתובעת, כי הנתבעת שוקלת הפסקת ההתקשרות ביניהן, כאשר היה ברור לתובעת כי יישום ההסכם מצוי בשלב השני המאפשר לנתבעת סיום ההתקשרות ביניהן. יום למחרת הפגישה, בתאריך 10.07.08, נפלה ההחלטה בהנהלת בי"ח להביא את ההתקשרות עם התובעת לידי סיום, והודעה על כך נמסרה בע"פ ע"י פינקו לתובעת, באמצעות ד"ר אמסל.
7. הנתבעת דוחה את גרסת התובעת, לפיה התנגדה האחרונה למתן הודעת הביטול או חלקה על זכאותה של הנתבעת להפסקת ההתקשרות. עוד נטען, כי במעמד מסירת הודעת הביטול לא השמיע ד"ר אמסל כל דרישה לתשלום יתרת התמורה בגין ההתקשרות במלואה. חיזוק לגרסתה, מוצאת הנתבעת בהעדרה של פנייה מטעם התובעת בה היא מוחה על הודעת הביטול, חולקת על זכאותה של הנתבעת להפסקת העבודה בשלב בו היא נעשתה ודורשת תשלום התמורה במלואה, זאת במהלך החודשים הרבים ממועד מסירת הודעת הביטול בחודש יולי 2008 ועד לחודש אוקטובר 2008. יתרה מכך, התובעת לא הציגה חשבונית בסיומו של כל אחד משני השלבים הראשונים, וחשבונית נשלחה לנתבעת, לראשונה, רק בחודש אוקטובר 2008, באופן המלמד כי התובעת בעצמה סברה כי שני השלבים הראשונים טרם בוצעו במלואם.
8. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא השכילה להוכיח קיומן של 'התפוקות' להן היא התחייבה עפ"י ההסכם, חרף חלוף תקופה בת 4 חודשים ממועד הפגישה האחרונה שהתקיימה עמה בחודש יולי 2008 ועד למועד מסירת דו"ח סיכום סופי לנתבעת באוקטובר 2008. לגרסתה, התובעת לא הוכיחה כי נעשה דבר על ידה במהלך כל התקופה הנ"ל לקידום והמשך ביצוע הפרויקט. לטענתה, שיגור דו"ח הסיכום לנתבעת ביום 02.10.08, חודשים רבים לאחר ההודעה על ביטול ההסכם, אינו אלא ניסיון פסול וחסר תום לב שנועד לאיין את זכאותה של הנתבעת להפסיק את ההתקשרות, אף שזו נעשתה כדין במהלך השלב השני של ההסכם, וכדי לזכות את התובעת בתשלום התמורה המלאה בגין ההתקשרות כולה, על אף שהשלב השלישי מעולם לא החל.
9. עוד טוענת הנתבעת, כי אף ש"החזון" מהווה את התוצר הסופי של הפרויקט, התובעת עשתה שימוש במונח זה כבר בשלבים המוקדמים של הפרויקט ואין די בשימוש זה על מנת לקבוע כי שלב זה אכן החל. בהקשר זה, מפנה הנתבעת לעדותו של ד"ר אמסל אשר הודה כי כבר במצגת הראשונה שהוצגה בפני הנתבעת מופיעה המילה "חזון". נטען, כי בהתאם למפורט בהצעה שהגישה התובעת והמהווה בסיס להסכם, שלב החזון מגיע רק לאחר שלבי 'ניתוח יכולות ליבה' 'ושרשרת ערך' ומתבסס עליהם. הואיל ושלבים מוקדמים אלה לא התקיימו, הרי ששלב 'החזון' מעולם לא החל. בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי העול מוטל על כתפיה של התובעת להוכיח את תביעתה, ובכלל זה תחילתו של השלב השלישי. התובעת כשלה בהרמת נטל זה ודווקא הראיות שהניחה התובעת בעצמה לפתחו של בית המשפט מובילות למסקנה, כי השלב השלישי מעולם לא התחיל. התובעת, אשר הייתה אמורה עפ"י הוראות ההסכם להוציא חשבונית בסיומו של כל שלב, העבירה חשבונית ראשונה לנתבעת ביחס לשלבים א' ו- ב' רק בחודש 10/08, ללמדך כי השלבים הללו לא הסתיימו במועד משלוח הודעת הביטול.
10. בהיבט המשפטי, טוענת הנתבעת כי מאחר שהוכח כי התובעת היא זו שניסחה את ההסכם, הרי שיש להחיל את הכלל של פרשנות בניגוד למנסח. בעניין דרישת הכתב, הנתבעת גורסת כי אין בהסכם כל הוראה הקובעת כי "כל הודעה תינתן בכתב" וכל שנקבע בסעיף 12 להסכם הוא "חזקת המסירה", לפיה כל הודעה שתשלח בדואר רשום "תחשב" כאילו התקבלה על ידי הנמען במועד הקבוע שם.
11. לעניין סיכום הפגישה מיום 18.04.08 (נספח ב' לתצהירו של פינקו), נטען כי נפלה טעות סופר ברישום תאריך המסמך, כאשר ברור כי מסמך זה נערך בשנת 2009 במהלך משא ומתן לפשרה בין הצדדים לאחר שניתנה הודעה על הפסקת ההתקשרות, ולכן אין בידה של התובעת להיבנות בתביעתה מטעות קולמוס.

גדר המחלוקת

1. למקרא עדויות הצדדים, עולה כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות הבאות:
2. מהו המועד בו ניתנה ההודעה על הפסקת ההתקשרות ;
3. באיזה שלב ניתנה ההודעה על ביטול ההסכם והאם בשלב בו הופסקה ההתקשרות עמדה לנתבעת הזכות להשתחרר מן ההסכם;
4. האם קיימת דרישה בכתב להודעה על סיום ההתקשרות.

נדון בשאלות שבמחלוקת כסדרן.

דיון ומסקנות

1. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים, העדויות והראיות שהונחו לפניי, אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.

מעמדו של בית החולים 'העמק'

1. אין חולק, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה בית חולים "העמק" (הנתבע 2) בבעלותה ו/או בהחזקתה ו/או בפיקוחה של הנתבעת 1, אשר הינה אישיות משפטית מאוגדת כחוק, וככזו נושאת הנתבעת 1 באחריות למעשיו והתחייבויותיו של הנתבע 2. לאור זאת, אני מקבלת את טענת הנתבעים ומורה על מחיקתו של הנתבע 2, מרכז רפואי 'העמק', מההליך מהטעם שהוא אינו מהווה אישיות משפטית [ראו והשוו: ת"א (מח'-ת"א) 1652/05 קיבוץ גבעת השלושה- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בית החולים העירוני 'השרון' (8.1.12); ת"א 1666/05 יהודית נבון נ' המרכז הרפואי 'קפלן' (3.9.08)].

לגופו של עניין

1. אין חולק, כי ביום 27.02.08 נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת, במסגרתו התחייבה התובעת לספק לנתבעת שירותי תכנון וייעוץ ארגוני-אסטרטגי ובניית תכנית אסטרטגית. לנתבעת הוענקה זכות מפורשת על-פי ההסכם לסיים את ההתקשרות עם התובעת בכל אחד מן השלבים המפורטים בסעיף 9.3 להסכם, תוך תשלום תמורה חלקית, על-פי שלבי ביצוע ההתחייבויות מטעם התובעת, והכול כמפורט בסעיף האמור.
2. הסכם זה נועד למטרה שהוגדרה על ידי הצדדים בסעיף 4.2 להסכם, ולפיה "החברה תכין עבור המזמין תכנית אסטרטגית (להלן: "התכנית"), כמפורט בנספח א' להסכם זה. אופן הכנת התכנית הוצג למזמין ואושר על ידו, כולל תהליכי העבודה". עפ"י סעיף 4.5 להסכם, התחייבה התובעת "... לפעול בביצוע פעילותה על פי הסכם זה בתיאום עם ובכפוף למנהל המזמין וזאת בסיוע של המזמין ועובדיו, הכל למען הצלחת הכנת התכנית". מנגד התחייבה הנתבעת, כי "המזמין מתחייב לסייע לחברה ככל האפשר בהכנת התכנית ולאפשר לחברה לבצע את עבודתה בהתאם לתכנית".
3. בסעיף 7 להסכם הסדירו הצדדים את התמורה המלאה והסופית שתשולם על ידי הנתבעת לתובעת כנגד מתן שירותי הייעוץ. הסכום הכולל נקבע על ידי הצדדים מראש וגובהו הועמד ע"ס 185,000 ₪ כולל מע"מ (סעיפים 7.1-7.2 ו- 7.6 להסכם). בסעיף 7.3 להסכם הסדירו הצדדים את תנאי התשלום, כלהלן:

מקדמה על סך 10% מדמי הייעוץ- עם חתימת ההסכם.

% 20 נוספים מדמי הייעוץ- עם סיום שלב א'.

20% נוספים מדמי הייעוץ- עם סיום שלב ב'.

20% נוספים מדמי הייעוץ- עם סיום שלב ג'.

30% מדמי הייעוץ- עם הגשת התכנית הסופית.

עוד נקבע בהסכם, כי השלבים המפורטים מעלה מתייחסים ללוח הזמנים שמפורט בנספח א' להסכם (סעיף 7.4 להסכם). לעניין אופן ביצוע התשלום נקבע, כי "דמי הייעוץ ישולמו לחברה תוך 14 ימים ממועד הגשת חשבון עסקה וכנגד חשבונית מס ערוכה כדין", כאמור בסעיף 7.5 להסכם. מנגד, נשללה מהנתבעת זכות קיזוז או עיכבון.

1. לאחר שעמדתי על הוראות הסעיפים העיקריים בהסכם, כאמור לעיל, יש לבחון את טענותיהם של הצדדים ולקבוע אילו מבין הפרשנויות שנתנו הצדדים להוראות ההסכם היא המתקבלת והמתיישבת עם כוונות הצדדים ורצונם. בטרם אעשה זאת, אעמוד בתמצית המתבקשת על מושכלות יסוד בדיני חוזים.
2. לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפעילות הפרשנית שבאה להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ואובייקט הפרשנות הוא הטקסט של החוזה. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2) 265, בעמ' 299-300, נפסק על ידי כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק, כי "השלב הראשון (גזירת אומד הדעת הלשון הברורה) עשוי להיות נקודת מוצא של ההליך הפרשני. אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני (גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות) ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של 'לשון ברורה' או 'לשון עמומה', שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה. עם 'נתון' חיוני זה ייגש לשליפת המשמעות המשפטית ממגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט. רק אז תנוח דעתו, כי לשון החוזה היא ברורה".
3. נוסף לאמור נקבע, כי "נקודת המוצא לכל פרשנות- בין זה של הנורמה הסטטוטורית ובין זו של הנורמה ההסכמים- היא בלשון הנורמה. אמת, הפרשנות אינה מוגבלת אך למילים, אך אפוא, מהו 'הטקסט' – בין אם הוא כתוב ובין אם הוא בעל-פה, בין אם הוא מפורש ובין אם הוא משתמע- שעליו הסכימו הצדדים. משנקבע 'הטקסט', קמה ועומדת השאלה בדבר משמעותו של 'טקסט' זה". יחד עם זאת, אין הפרשן מסתפק בלשון החוזה, אלא נעזר בנסיבות החיצוניות לו, שכן רשאי השופט להתייחס למכלול נתונים פנימיים וחיצוניים ולפרש את הוראות החוזה תוך התחקות אחר אומד דעת הצדדים בהתייחס לנסיבות חיצוניות לחוזה, להנחות היסוד שלו, למבנהו הפנימי ולהגיונו הפנימי, אף אם אלה מצריכים שינוי לשונו. עקרונות פרשניים אלה לא השתנו באופן מהותי עם התיקון האחרון שנערך בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים בטרם תיקונו קבעה, כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו- מתוך הנסיבות". לאחרונה במסגרת תיקון מס' 2, התשע"א-2011 לחוק החוזים, אשר התקבל ביום 17.1.11, תוקן הסעיף ועתה נוסחו הוא "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". הנה כי כן- כאשר לשון החוזה ברורה, אזי אין לפנות לנסיבות או לראיות חיצוניות.
4. כן נפסק לא אחת, כי השאלה אם חוזה מסוים ניתן להפרדה או לא, תלויה בנסיבותיו המיוחדות של החוזה ובעיקר בתוכנו, בתכליתו ובמבנהו הפנימי, כך כאשר ניתן לייחס התחייבויות הדדיות שבחוזה זו לזו, ולנתק צמדי התחייבויות כאלה מצמדים אחרים, כך שכל חלק מופרד יוכל לעמוד בפני עצמו- יש לפנינו חוזה הניתן להפרדה. לעומת זאת, חוזה שההתחייבויות שבו שלובות ואחוזות זו בזו, כך שאין כל טעם ותכלית בקיום האחד ללא קיום האחרת, אינו ניתן להפרדה לחלקים (ראו; שלו בעמ' 556-557; ע"א 3541/98 די וורולי הנדסה (1990) בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 145, 156-157 (2002)) [ראו והשוו: סעיפים 7(ג) לחוק התרופות וסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי)].
5. ובחזרה לענייננו: הצדדים כרתו ביניהם הסכם בכתב בו הסדירו את המסגרת החוזית החלה עליהם. התובעת התחייבה לספק לנתבעת שירותי ייעוץ אשר מטרתם גיבוש תכנית אסטרטגית שתשמש את בי"ח בביצוע מלאכתו. במצב זה, מדובר בחוזה למתן שירותי ייעוץ אסטרטגי ובניית תכנית אסטרטגית מסוג חוזה קבלנות, כאשר בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד- מעביד. מטרתו של ההסכם נקבעה על ידי הצדדים ופורטה בנספח א' להסכם, שאין מחלוקת בין הצדדים אודותיו, ולפיה ההסכם נועד לממש ארבע מטרות והן : הגדרת צמיחה, הגדרת מיצוב, פיתוח והפקת המיטב מהיכולות הניהוליות של ההנהלה, העמקת החוסן הארגוני של בית החולים הכולל גמישות, ייזום וביצוע ניהולים (ראו- סעיף 1 לנספח א' להסכם).
6. הצדדים הגדירו בהסכם מפורשות את התפוקות והתשומות של ההסכם שביניהם. כן הם עמדו ופירטו את המתווה לתכנית העבודה. מתווה זה חשוב הוא לענייננו, שכן הוא מהווה את ליבת המחלוקת בין הצדדים, כאשר מחד גיסא טוענת התובעת כי היא התחייבה לשלבי ביצוע 'שלובים' זה עם זה, ואילו הנתבעת, מאידך גיסא, רואה בהם כשלבי ביצוע 'עקביים", דהיינו בתום שלב אחד עוברים לשלב הבא שאחריו. לצורך ההכרעה בשאלה זו, יש לעמוד על הוראות נספח א' להסכם, המהווה חלק ממנו תוך השוואתו למוצג נ/1, המהווה את ההצעה שנשלחה על ידי התובעת לנתבעת בתאריך 1.1.08, קרי בשלב המשא ומתן בין הצדדים. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי אין בידי לקבל את הפרשנות שנותנת התובעת להסכם, ולפיו מדובר בחיובים שלובים להבדיל מחיובים עוקבים, ולהלן אנמק.
7. בסעיף 3 לנספח א' להסכם נכתב, כי המתווה לתכנית העבודה הינו כדלקמן:

"3.1 פגישות עם צוות ההנהלה הבכיר להגדרת: קבוצות עניין, מגדם לאיסוף נתונים (צ"ל- מדגם תיקון שלי- ש.נ), לוחות זמנים ותאומים דרושים.

3.2 מינוי צוות מוביל, פרויקטור וצוותי עבודה, ומתן 'כתב מינוי' כולל תפוקות מצופות ולוחות זמנים.

3.3 דיוני הצפת יכולות ליבה, SWOT, והסביבה [רגולטור והשוק].

3.4 דיוני ניתוח מטריצת הכנסות של בית החולים [עם צוות פיננסים].

3.5 דיוני נוסחת הצלחת לקוחות/ קבוצות עניין [ עם צוות לקוחות].

3.6 הצפת אסטרטגיות אפשריות [ עם הצוות המוביל].

3.7 איסוף נתונים פנים ארגוניים: ראיונות מדגמיים, קבוצות מיקוד, הכנת שאלוני דרוג.

3.8 העברת שאלוני דרוג לאחר אישור של הצוות המוביל של התהליך.

3.9 ניסוח חזון וייעוד על בסיס ניתוח שאלון ערכים מובילים וחזון הקופה.

3.10 בחירת אסטרטגיה ודיון על השלכות KSF.

3.11 כנס עובדים להצגת החזון ויכולות הליבה.

3.12 בניית תוכניות עבודה ליישום האסטרטגיה ומינוי צוותי יישום".

1. מנגד, עיון בהצעה שהוגשה על ידי הנתבעת (מוצג נ/1) עולה, כי מתווה תכנית העבודה אומץ ככתבו וכלשונו בהסכם עצמו. ברם, בניגוד להסכם הסופי והמחייב, ציינה התובעת בהצעה בשלב המשא ומתן (מוצג נ/1), כיתוב שלא נמצא לו כל זכר בהסכם הסופי, ולפיו "ע"מ לחסוך זמן שלבים 3-7 ניתן לבצע במקביל", קרי השלבים החל מהצפת יכולות ליבה ועד לשלב בדבר איסוף נתונים פנים ארגוניים ניתנים ליישום באופן מקביל. בפרק לוח הזמנים שמפורט בהצעה (נ/1) נכתב, כי "חלק מפרקי העבודה ניתן לבצע במקביל". יודגש שוב, כי כיתוב זה בדבר ביצוע מקביל של חלק מהשלבים אין לו כל זכר בהסכם הסופי והמחייב בין הצדדים, כאשר בהסכם הסופי נכתב כי העבודה לא רק שחולקה לפי 3 שלבי ביצוע, אלא אף נקבעו נקודות יציאה. כבר צוין לעיל, כי התובעת טוענת שמדובר בשלבים שלובים, זאת על מנת להסביר את הפעולות שביצעה בכל הקשור לפרק 'החזון' שאמור להיות השלב השלישי והאחרון של ההסכם.
2. הצדדים נחלקו בעדויותיהם בעניין זה ודעתי היא, כי עדיפה גרסת הנתבעת על פני עמדת התובעת, וזאת לאור הוראות ההסכם המפורשות, וכן לנוכח האמור על ידי הצדדים בשלב המשא ומתן עליו נמצאו ראיות בכתב. גרסתו של עד התביעה, עו"ד פורר, במהלך דיון ההוכחות ולפיה מדובר בחיובים שלובים, כאשר סוגיית 'החזון' פזורה, לשיטתו, בכל שלביו של ההסכם, אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת של ההסכם, תכליתו ומטרותיו. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם אשר איבחן בין השלבים השונים ואינו הולם את שיטת חלוקת העבודה לפי שלבים אלה, כאשר כנגד כל שלב נקבע תשלום נפרד, וכן הוענקה זכות מפורשת להשתחרר מן ההסכם בהתאם לנקודות היציאה שנקבעו לצורך כך בהסכם.
3. עיון בהודעת דואר אלקטרוני ששיגרה התובעת, באמצעות עו"ד פורר, לנתבעת בתאריך 10.02.08 (נספח ב' לתצהירי התובעת) מלמד, כי לאחר שהוצגה ההצעה (נ/1) ביקשה התובעת לאשר את האמור בטיוטת הסכם הייעוץ בהתבסס על ההצעה הנ"ל. הנתבעת ביקשה לערוך תיקון בהצעה, כפי שנראה במייל התשובה שנשלח עוד באותו יום על ידי פינקו לתובעת, ובו נכתב כי "אני מבקש להוסיף לכל סעיף, כי בכל סוף שלב יכול כל אחד מהצדדים להתנתק מן החוזה". עו"ד פורר משיב לדרישה הנ"ל באומרו, כי "הוספתי את סעיף 9.3- המציין כי הצדדים יכולים לסיים את ההתקשרות בסיומו של שלב א' או שלב ב'. שלב ג' כבר כרוך בהכנת התכנית ולכן לא צוין כנקודת יציאה. אם זה מספיק ואין הערות נוספות עדכן אותי איך נתקדם". פינקו מבקש את קבלת התיקון, כולל סעיף 9.3. בתאריך 14.02.08 [שעה 12:50] כותב פינקו לתובעת, כי "לגבי סעיפי היציאה- מכיוון שמדובר על שלושה שלבים אך הם מורכבים מתשומות שיינתנו על פי סעיף 4 אני מבקש להוסיף אופציה ליציאה". בתאריך 24.02.08, שלושה ימים לפני החתימה על ההסכם, נערכה פגישה בין הצדדים (נספח ג' לתצהיר התובעת). בשלב זה הוצגה לצוות הנתבעת מצגת התהליך והתקיים דיון על התהליך ובתומו התקבלו מספר החלטות, כאשר החשובות מביניהן הן ההחלטה על מינוי פרויקטור, והקמתה של וועדת היגוי המורכבת מהנהלת בית החולים, וכן נקבעו 4 פגישות עתידיות של ועדת ההיגוי וקיומה של פגישה שבה תוצג מצגת SWOT וסיכומי פגישות שנערכו בעניין הכיוון האסטרטגי של המרכז הרפואי לצוות. בתאריך 27.02.08 נחתם ההסכם על ידי שני הצדדים.
4. הנה כי כן, הצדדים נתנו את דעתם בגוף ההסכם עצמו לכך, שהוא יבוצע בשלבים עוקבים, באופן שמגשים את מטרתו התכליתית של ההסכם כהסכם ייעוץ המותאם לטיבו הארגוני של המוסד - מקבל הייעוץ. ראיה לכך, ניתן למצוא בחלוקת הביצוע בהתאם לשלבים מוגדרים מראש ומתן זכות השתחררות מן ההסכם בהתאם לנקודות יציאה. בשונה מהשלב הטרום חוזי, בו הייתה התייחסות לכך שניתן לבצע את השלבים בהקבלה, הוראה שכזו הושמטה מן ההסכם הסופי ובו נקבע כלל נוקשה של שלבי ביצוע – א', ב' ו-ג'. אציין כי, הביצוע לפי שלבים החל ממועד החתימה על ההסכם ועד לסיומו של שלב ב' מזכה את התובעת במחצית התמורה שנקבעה בהסכם, בעוד שמחציתו השנייה של ההסכם הכוללת את שלב ג' והגשת התכנית הסופית מתבטאת בתשלום המחצית השנייה של התמורה. הקביעה, לפיה מדובר בשלבים עוקבים, אינה שוללת את האפשרות להעלות לדיון נושאים הקשורים לשלב האחרון של ההסכם, אך באותה מידה אין בכך כדי ללמדנו כי אנו מצויים בשלב האחרון שלגביו נקבעו הוראות ופעולות מסוימות ומוגדרות מראש על ידי הצדדים. מכאן, דין טענת התובעת לפיה מדובר בחיובים שלובים או מקבילים להידחות, והדיון בענייננו מכאן והלאה יתבסס על הקביעה כי עסקינן בהסכם המסדיר את יישום שלושת השלבים א' – ג' באופן עוקב. לפי פרשנות זו, השלב השלישי בהסכם, היינו שלב 'החזון' אינו מתבצע במקביל לשני השלבים הראשונים ואמור להתחיל רק לאחר סיום השלב השני בהסכם.

נקודות יציאה ושלבי ביצוע החוזה

1. סעיף 9.1 להסכם קובע, כי ההסכם יעמוד בתוקפו עד לסיום הכנת התכנית האסטרטגית. ברם, הצדדים אפשרו מראש השתחררות מן ההתקשרות החוזית ביניהם עוד לפני סיום הכנת התכנית האסטרטגית בהתאם לשלוש נקודות זמן (להלן: "נקודות יציאה"). בעניין זה, קובע סעיף 9.3 להסכם, כלהלן:

"9.3 מוסכם על הצדדים כי להסכם זה יש שלוש נקודות זמן בהן יוכלו לסיים את ההתקשרות:

9.3.1 בסיומו של שלב א', תוך השלמת התמורה הנדרשת עד לסיום השלב, בהודעה של עד 7 ימים מיום סיומו של השלב.

9.3.2 במהלך ביצוע שלב ב', תוך השלמת התמורה הנדרשת עד לשלב הפסקת העבודה, בהתראה של 14 יום מראש.

9.3.3 בסיומו של שלב ב', תוך השלמת התמורה הנדרשת עד לסיום השלב, בהודעה עד 7 ימים מיום סיומו של השלב".

1. בהסכם עליו חתומים הצדדים הוענקה לבית החולים הזכות לבטל את החוזה באורח חד צדדי, בהסתמכו על ההוראה הקבועה בחוזה, המזכה אותו לעשות כן, בבחינת 'אופציה' שמעניק החוזה לצד לחוזה להשתחרר ממנו על-פי רצונו, בשים לב לנקודת היציאה המוסדרת בהסכם. הצדדים כאן נתנו את דעתם לזכות הביטול החד צדדית באופן מפורש (ראו והשוו: ע"א 288/81 קרן תורה ועבודה נ' אגודת בית כנסת שנת הנצחון, פ"ד לח(4) 533,539 (1984); שלו, בעמ' 541-545). בהתאם לסעיף 24 לחוק החוזים, "תוכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים". בענייננו, הוראת ההשתחררות מן ההסכם הינה הוראה ברורה ומפורשת שעוגנה בהסכם לאחר ניהול משא ומתן בין הצדדים. התובעת, אשר ניסחה את ההסכם, ידעה כי לנתבעת הוענקה זכות להשתחרר מהחוזה בהתאם לשלבי הביצוע מבלי שכרכו הצדדים את הפסקת ההסכם בתשלום פיצויים כלשהם, שכן לנגד עיניהם עמד הרציונל כי השתחררותה של הנתבעת מההסכם באותן נקודות יציאה אינה מהווה הפרה של ההסכם. יוטעם כבר כאן, כי זכות זו אינה תלויה בהפרת ההסכם על ידי מי מהצדדים, קרי גם במקרה שבו לא הופר ההסכם על ידי התובעת, עומדת לנתבעת הזכות להשתחרר ממנו, ובלבד שהיא נמצאת בשלב שבו עומדת לזכותה 'נקודת יציאה', כפי שנקבע בהסכם. לאור זאת, אין כל רלוונטיות לסיבת הביטול וממילא אין צורך להידרש לטענות הצדדים באשר לכשלים בתפקודה של התובעת ולהפרות התובעת את ההסכם, כטענת הנתבעת. יתרה מכך, זכות זו לא חייבה את הנתבעת ליתן הנמקה באשר לסיבת ביטול ההסכם.
2. משהסדירו הצדדים את זכות הביטול המוסכם נותרה ליבת המחלוקת ביניהם בשאלה, האם הופעלה זכות זו בהתאם להוראות ההסכם תוך הזמן שנקבע לכך. קרי- האם הסתיים שלב ב' של ההסכם והחל ביצועו של שלב ג' בעת מתן הוראת הביטול ע"י הנתבעת? ייאמר כבר כאן, כי במחלוקת זו אני מעדיפה את גישת הנתבעת, ואבהיר.
3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לד"ר אמסל נמסרה ע"י פינקו הודעה בע"פ בדבר ביטול ההסכם. הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד מסירת הודעת הביטול. מצד אחד, טוענת התובעת כי ההודעה נמסרה בסוף חודש יולי 2008 ואילו הנתבעת טוענת, מן הצד האחר, כי הודעת הביטול נמסרה ביום 10.07.08, יום למחרת הפגישה שהתקיימה עם נציגי התובעת ביום 09.07.2008. הצדדים גם חלוקים ביניהם באשר לתוכן הפגישה שנערכה במועד הנ"ל, כאשר כל צד מניח לפתחו של ביהמ"ש סיכום שונה באשר לתוכן הפגישה הנ"ל. לדידי, אין נפקא מינה למועד המדויק בו נמסרה ההודעה (סוף חודש יולי 2008 - כגרסת התובעת- או אמצע חודש יולי 2008 - כטענת הנתבעת). השאלה הצריכה הכרעה בענייננו, כאמור, היא האם במועד בו ניתנה הודעת הביטול החלה כבר התובעת ביישום השלב השלישי והאחרון של ההסכם.
4. בנספח א' להסכם הוגדרו שלושת שלבי העבודה: שלב א' הוגדר כפרק הגדרת יכולת הליבה; שלב ב' הוגדר כפרק שרשרת ערך ופרק ג' הוגדר כפרק החזון. מאחר והמחלוקת האמיתית בתיק דנן קשורה, הלכה למעשה, לשלב ב', אתמקד בטענות הצדדים בעניין מילוי אחר שלב זה. לא נעלמה מעיני טענתה של הנתבעת, כי לשיטתה אף שלב א' לא הסתיים. יחד עם זאת, מאחר והיא שילמה עבור שלב ב' את התמורה במלואה, הגם אם הדבר נעשה לטענתה לפנים משורת הדין, הרי שיש להניח לצורך הדיון כי הצדדים סיימו שלב א' והדיון יתמקד בשלבים ב' ו-ג' להסכם, תוך הפניה לראיות בדבר הפעולות שבוצעו החל משלב החתימה על ההסכם ואילך.
5. בתצהירו, עמד פינקו בהרחבה על הטעמים העומדים ביסוד טענתו, לפיה טרם החל ביצועו של שלב ג' על-פי ההסכם. פינקו מוסר בתצהירו כי פרק הליבה ופרק שרשרת הערך (שלבים א' ו- ב') לא הושלמו. אף שהיתה עדת תביעה, גם ד"ר בלונדהיים מסרה בעדותה, כי במועד בו הופסקה ההתקשרות עם התובעת טרם החל שלב 'החזון'. לדבריה, טרם הושלמו השלבים המוקדמים –היינו שלבים א' וב' - ולכן לא היה מקום לדיון בשלב 'החזון'. למעשה, מאשרת ד"ר בלנדהיים כי סיכום הפגישה שנערך ע"י פינקו (נספח א' לתצהירו) משקף נכונה ונאמנה את אשר התרחש במהלך הפגישה הנ"ל. גם פינקו וגם ד"ר בלונדהיים אישרו בעדותם, כי בפגישה שנערכה ביום 09.07.08 עם נציגי התובעת לא נערך כל דיון בפרק 'החזון' וכי פגישה זו נועדה לדון בחוסר שביעות הרצון של בי"ח מהתהליך בכלל ומאופן תפקודה של התובעת בפרט, ולבחון גורל ההתקשרות בין הצדדים ואפשרויות עריכת שינויים בתהליך העבודה (עמ' 13, ש' 7-20).
6. אין חולק, כי למעט סיכומי שתי פגישות מהתאריכים 09.07.08 ו- 18.03.09, לא ערכה הנתבעת תיעוד בכתב או פרוטוקולים בזמן אמת במסגרת הפעילות הפנימית של בית החולים אודות ההתפתחויות בתהליך העבודה עפ"י ההסכם, ובכלל זה הדיווחים שמסר פינקו להנהלת בית החולים בנושא זה. עוד אין חולק, כי עותק מסיכום הפגישה מיום 09.07.08 שנערך ע"י פינקו לא הומצא לתובעת (התובעת חולקת על תוכנו של סיכום זה וטוענת כאמור כי מסמך זה לא נערך בזמן אמת אלא בדיעבד כדי להכשיר את הגנת הנתבעת). באשר לפגישה השנייה – מדובר בפגישה שנערכה לאחר מסירת ההודעה על הפסקת ההתקשרות ובסמוך למועד הגשת התביעה דנן מתוך ניסיון של הצדדים להגיע לפשרה ביניהם. לאור זאת, ביקשו שני בעלי הדין להיתמך על התיעוד בכתב שערכה התובעת להוכחת גרסתם באשר לשלב בו נמסרה ההודעה על הפסקת ההתקשרות.
7. התובעת נסמכת, בין יתר ראיותיה, על מצגת הכוללת טיוטת 'חזון' שהוצגה, לטענתה, בפני ועדת ההיגוי של בי"ח בפגישה מיום 09.07.08 ואשר התבססה על נתונים שנאספו ע"י נציגי התובעת מהצוותים בשטח ומהנהלת בי"ח. עוד נטען, כי לאחר הצגת המצגת נערך דיון בנושא החזון שבעקבותיו הציגה התובעת תיקונים לטיוטה שהוצגה. חרף האמור, מצגת זו כלל לא הונחה לפתחו של בית המשפט, אף שעסקינן בראיה מהותית שבכוחה להוכיח את גרסת התובעת בדבר תחילתו של שלב החזון. כאשר נשאל ד"ר אמסל אודות סיבת אי צירופה של המצגת, השיב כי "לא יודעת [צ.ל. – לא יודע] אם היא צורפה. אני יכול להראות לך אותה" (עמ' 16, ש' 18-21). אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי אין צורך בהבאת המצגת בפני ביהמ"ש מכיוון, שלטענתה, הנתבעת לא הטילה ספק בזמן אמת בסיכומי הפגישות שערכה התובעת ואף נסמכה עליהם לצרכי הדיווח הפנימי להנהלה בי"ח. עיון בסיכומי הנתבעת מעלה, כי זו האחרונה חלקה על סיכום הפגישה מיום 09.07.08 שערכה התובעת ואף הגישה, כראיה מטעמה, את סיכום הפגישה שערך פינקו יום למחרת על סמך תרשומת פנימית שנערכה על ידו בזמן אמת. מכאן, שאי הבאת המצגת בפני בית המשפט הינה בבחינת מחדל ראייתי שיש לזקוף לחובת התובעת, במיוחד שעסקינן בראיה חפצית המצויה ברשותה.
8. בחקירתו הנגדית, נשאל ד"ר אמסל אודות 'טיוטת החזון' שאוזכרה בסעיף 9 לתצהירו ואשר לפי הנטען הוצגה במהלך הפגישה מיום 09.07.08, והלה השיב כי "אני לא יודע מה הוצג. אני יכול להראות לך במחשב שלי מה הוצג. לא זוכר מה הגשנו לביהמ"ש. בפגישה האחרונה שהייתה לנו עם הצוות, החזון היה חלק מהאג'נדה וקיבלנו משוב מחלק מהצוות על החזון. הכוונה לצוות ההיגוי" (עמ' 18 ש' 2-6). לאור דבריו אלה של ד"ר אמסל, היה צורך בהבאת מצגת 'טיוטת החזון' על מנת שבית המשפט יוכל ללמוד אודות תוכנה, זאת בשים לב לכך שהמונח "חזון" אוזכר גם בדיווחים בכתב שערכה התובעת ביחס לשלבים המוקדמים של התהליך. ד"ר אמסל אישר בחקירתו הנגדית, כי "גם בשקף הראשון שמצגים לכל צוות מופיעה המילה חזון" (עמ' 17, ש' 29). כך, ששימוש במונח "חזון" אינו מעיד, בהכרח, על תחילתו של השלב השלישי והאחרון של הפרויקט. יתרה מכך, התובעת בעצמה כותבת בסיכום הפגישה מיום 09.07.08 שהוצגה "מצגת ממצאים ראשוניים". לפיכך, היה חשוב להביא את המצגת בפני ביהמ"ש על מנת להוכיח שאכן הוצגה לנתבעת במעמד זה תפוקה של הממצאים ולא רק ממצאים ראשוניים, כפי שרשמה התובעת בסיכום הנ"ל.
9. כעת נעבור לבחינת התיעוד בכתב עליו סמכה התובעת את יתדותיה בתביעה דנן ולבדוק האם יש בכוחו של תיעוד זה כדי להוכיח את גרסת מי מהצדדים אודות השלב בו נמסרה ההודעה על הפסקת ההתקשרות החוזית בין הצדדים. ייאמר כבר עתה, כי התיעוד בכתב שצורף ע"י התובעת מחזק דווקא את גרסת הנתבעת בדבר הפסקת ההתקשרות בטרם החל השלב השלישי והאחרון של ההסכם. לצורך השלמת הדיון ראיתי להביא תחילה את ההשתלשלות העובדתית שארעה בתהליך העבודה, כפי שעולה אחר עיון בחומר הראיות, ובעיקר מסיכומי הפגישות שערכה התובעת עם צוותי העבודה השונים של בי"ח (נספחים ג' – ט"ז לתצהיר התובעת).
10. ביום 24.02.08 נערכה פגישה בין נציגי התובעת, ד"ר אמסל ועו"ד פורר, לבין ד"ר בלונדהיים, פינקו, ברק, דוברת בית החולים ועוד. במסגרת פגישה זו הוחלט על מינויו של פינקו כפרויקטור והנהלת בי"ח הוגדרה כוועדת היגוי. עוד הוחלט על שיתוף וועד העובדים במסגרת צוותי העבודה ונקבעו מועדים לפגישות עתידיות (נספח ג' לתצהירי התובעת).
11. במהלך הפגישה הראשונה של וועדת ההיגוי שהתקיימה ביום 13.03.08 הוצגה, בין היתר, מצגת 'יכולות ליבה' והתקיים דיון על יכולות הליבה של המרכז הרפואי, כמו כן הוצגה מצגת SWOT. מסיכום פגישה זו עולה, כי הוטלה על ועדת ההיגוי מטלה, לפיה תיערך על ידה מחשבה באשר ליכולת הליבה; קרי בשלב זה לא הסתיים הדיון בעניין יכולות הליבה (נספח ד' לתצהירי התובעת).
12. בתאריך 20.03.08 נערכה ישיבת עבודה עם ד"ר בלנדהיים בלבד, ובמהלכה ביקשה האחרונה לשים את הדגש על מנהלי המחלקות/המרפאות ועל הנאמנות הנמוכה של הרופאים (נספח ד' לתצהירי התובעת). פגישה נוספת התקיימה עם ועדת ההיגוי בתאריך 30.03.08. על-פי סיכום הפגישה (נספח ו' לתצהירי התובעת) דווח על הדיון הפנימי שנערך בנושא יכולות הליבה ובנושא החלוקה לצוותים, הוצג שקף שרשרת הערך ללקוח במסגרת דיון על יכולות ליבה ונערך דיון על שרשרת ערך. מסיכום הפגישה הנ"ל ניתן ללמוד, כי הדיון על 'יכולת הליבה' לא תם בשלב זה ואוזכרו נושאים נוספים לבחינת יכולות ליבה בהמשך, כאמור בסעיף 5.2 לסיכום הפגישה הנ"ל (נספח ו'). בתום הישיבה הנ"ל הוחלט על חלוקה לצוותים (צוות פיננסי וצוות הון אנושי) וכן על איוש צוותים נוספים, לרבות צוות רופאים, צוות אחיות ובקרת איכות. עוד הוטלה משימה לפגישה הבאה שעיקרה הוא חשיבה על ערכים ביחס לנושאים שאוזכרו בסעיף 6.2 לסיכום הפגישה הנ"ל. בסעיף 6.3 לסיכום הפגישה מיום 30.3.08 נכתב, כי "בפגישה הבאה נדון על חזון, יעוד וערכי בית החולים".
13. מפאת חשיבות הפגישות שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יוני 2008 אוסיף את הדברים הבאים. בתאריך 1.5.08 התקיימה ישיבה בין נציגי התובעת, עו"ד פורר וד"ר אמסל, לבין ועדת ההיגוי שככלה, בין היתר, את ד"ר בלונדהיים, ברק ופינקו. בסיכום הפגישה נכתב, כי "התקיים דיון על חזון, ערכים וייעוד" וכי "הוועדה נשאלה לגבי ערכים שחשובים להם..." ואף נערכה טבלת ערכים (סעיפים 1-2 לנספח י"ג לתצהירי התובעת). סעיף 16 לאותו סיכום פגישה שכותרתו 'חזון' כלל הגדרות מחשבתיות של חזון. בסעיף 17 לסיכום הוחלט על חלוקה לצוותים ובסעיף 18 נקבע, כי יש להשלים צוות בקרה ואיכות. כן הוחלט, וזה העיקר, כי "התהליך ידרוש מצוותי המשנה 4-5 פגישות של שעתיים, מטרתו לדון על טיוטות, להעיר הערות ולהעלות רעיונות". כן נקבעו מועדים לישיבת הצוות הפיננסי וצוות הון אנושי. נכתב במפורש באותו סיכום פגישה, כי "יש להוציא כתב מינוי מסודר במכתב קצר הכולל הסבר על התהליך- מרי מנסחת את המכתב. להראות את המכתב לסי.אי.או לפני שליחתו". במהלך עדותו אישר ד"ר אמסל, כי בפגישה שהתקיימה ביום 1.5.08 נערך דיון "בעניין ערכים". כאשר נתבקש לתת הסבר לכיתוב המופיע בסעיף 1 לסיכום הפגישה הנ"ל בעניין 'חזון, ערכים וייעול", העיד ד"ר אמסל כי "זה אומר שחזון וייעוד בונים על סמך ערכים" (עמ' 19, ש' 1-2 וכן עמ' 20, ש' 1-3).
14. כחלק משלבי העבודה, ובנוסף לפגישות עם וועדת ההיגוי, קיימו נציגי התובעת פגישות עם צוותי משנה של בית החולים (רופאים, אחיות, צוות פיננסי, צוות אנושי, צוות משולב וצוות בקרת איכות). בתאריך 11.5.08 התקיימה ישיבה של 'הצוות הפיננסי' (נספח ז' לתצהירי התובעת), במהלכה נערך דיון אודות מקורות ההכנסות של בית החולים ומבנה ההוצאות, ולאחריו הוטלה על הצוות משימה עתידית, לפיה יועבר לתובעת דו"ח הוצאות ודו"ח הכנסות הכוללים דוגמאות לתמחור, כמפורט שם. באותו יום, 11.05.08 , התקיימה ישיבה נוספת הפעם של 'צוות הון אנושי', במהלכה נערך דיון, בין היתר, בנושא גיוס עובדים וד"ר אמסל הציג במעמד הישיבה את 'שרשרת גיוס העובדים'. בתום הפגישה הוטלו משימות בנושא הקשור לגיוס העובדים (נספח ט'). בתאריך 25.05.08 התקיימה ישיבה נוספת של 'הצוות הפיננסי', במהלכה התקיים דיון בנושא תרומות ללא שנתקבלו החלטות או נקבעו צעדים עתידיים להמשך (נספח ח').
15. עיון בסיכום הפגישה מיום 15.05.08 שנערך על ידי התובעת עם 'צוות הרופאים' מלמד, כי עד למועד עריכת הפגישה, הצדדים היו עדיין בשלב א' של ההסכם, קרי שלב של 'הגדרת יכולות הליבה'. המעיין באותו סיכום פגישה ימצא, כי במהלכה נערך דיון בנושא ערכים בעבודה והגדרת המושג 'יכולות הליבה' (נספח י'). ישיבה נוספת של צוות הרופאים נערכה ביום 22.05.08 (נספח י"א), ובמהלכה הציגה התובעת 'שקף שרשרת ערך'. בתאריך 20.05.08, התקיימה ישיבה של 'צוות בקרת איכות', במהלכה הוצג למשתתפים 'תהליך העיצוב האסטרטגי'. אף דיון זה הסתיים ללא החלטות, המלצות או צעדים עתידיים כלשהם (נספח י"ב).
16. התובעת טוענת, כי הפגישות שנסקרו לעיל ואשר נערכו עם ועדת ההיגוי וצוותי המשנה של בי"ח בתאריכים המצוינים לעיל (החל מחודש 02/08 ועד לחודש 05/08) "נעלו" למעשה את שלב ב' של ההסכם, היינו את פרק הגדרת יכולות הליבה ושרשרת הערך (סעיף 14 לתצהיר עו"ד פורר). לשיטתה, במהלך הפגישות שנערכו בחודשים יוני – יולי 2008 הן עם צוותי המשנה והן עם צוות ההנהלה של בי"ח, החל הדיון בפרק 'החזון', כחלק מהשלב השלישי והאחרון של ההסכם (סעיף 15 לתצהיר עו"ד פורר).
17. בשלב זה, ניתן לראות כי לראשונה משגרת התובעת לנתבעת חומר רקע לקראת פגישה צפויה עם צוות הרופאים שנקבעה ליום 05.06.08, המהווה את נקודת התפנית בפרשה זו. חשיבותו של מסמך זה שסומן כנספח י"ד לתצהירי התובעת גלומה בכך, שמדובר במסמך אשר נערך על ידי התובעת, ומשכך ככל שמחזקים הדברים האמורים בו את גרסתה של הנתבעת, הרי שאין התובעת יכולה להתנער ממסמך זה או לטעון טענה עובדתית סותרת או שאינה מתיישבת עם האמור בו. עיינתי היטב בנספח זה ודעתי היא, כי אין בו כדי לחזק את גרסת התובעת, לפיה החל במועד זה יישום שלב החזון. נהפוך הוא, האמור במסמך זה מחזק להבנתי את גרסתה של הנתבעת, ואבהיר.
18. עיון במכתב זה מלמד, כי הוא הופנה לצוות הרופאים בבית החולים בהמשך להחלטה בישיבת ועדת ההיגוי מיום 1.5.08, ונושא את הכותרת "חשיבה אסטרטגית במרכז הרפואי 'העמק'"- "חומר רקע לקראת הפגישה ביום חמישי 5.6.08". מסמך זה ניתן לחלק ל-3 קטגוריות; האחת- הצגת תפקידו של צוות הרופאים כאחד מצוותי החשיבה האסטרטגית, כאשר הוצג בפני צוות הרופאים את תרומתו העתידית בגיבוש החזון של בית החולים ואת אבני הדרך שיכלול תהליך גיבוש החזון, כאשר נגלה לעין השימוש שעושה התובעת במונחים 'נקבל' 'בהמשך' 'כשנציע' וכדומה, ככל שהדבר נוגע לסוגיית 'החזון', דבר שמשתקף גם כן בסעיפי המשנה של המידע שיידרש מצוות הרופאים, לדוגמא- "להפיק רשימה של קבוצות בעלי עניין לתהליך [טיוטא של רשימה זו בהמשך] "; "להציע תיקונים לחזון, ייעוד ויכולות הליבה [כשנציע לצוות טיוטות]"; "להציע תיקונים לשאלון שיועבר לבית החולים [כשנציע לצוות טיוטות]" (ההדגשה שלי- ש.נ). עוד ניתן ללמוד מהמסמך הנ"ל, כי בשלב זה, הצדדים היו עדיין מצויים במהלך שלב ב' של ההסכם. כך למשל, נכתב בחלק השלישי של נספח י"ד כי בפגישה הקרובה מתוכנן לערוך דיון בנושא "ערכים" ו- "איתור יכולות ליבה", תוך מתן הגדרה למה אמורים לכלול נושאים אלה. משכך, עולה, כי בניגוד לטענת התובעת, הפגישה עם צוות הרופאים שנקבעה לתאריך 5.6.08 לא נועדה לדון בחזון של בי"ח, כחלק משלב ג' של ההסכם, והצדדים היו במהלך ביצועו של שלב ב' להסכם. תימוכין למסקנה זו ניתן אף למצוא בנספח ט"ו המתעד סיכום פגישה מאותו תאריך (5.6.08), הפעם עם 'צוות בקרת איכות', ממנו עולה כי הדיון שנערך היה אודות 'יכולת הליבה' – הינו שלב ב' של ההסכם.
19. למסקנה דומה ניתן להגיע בהסתמך על הודעת דואר אלקטרוני ששלח עו"ד פורר בתאריך 18.06.08 אל פינקו (נספח כ"ג) אשר נושאת את הכותרת 'סיכום ביניים'. בגוף הפנייה מבקשת התובעת להביא לידיעת פינקו מספר עדכונים בזו הלשון:

"לגבי התהליך, אנחנו הגענו אצלנו לכמה תוצרים יפים.

קיבלנו תיקוף לכמה נושאים מיכולות הליבה ומהערכים.

אמורה להיות לחיים שיחת טלפון עם אורנה ביום חמישי ואני מקווה שאחריה תיקבע ועדת היגוי. בכוונתנו להציג בוועדת ההיגוי:

1. הצגת לוח זמנים לתהליך.
2. הצגת הטיוטות שגובשו בועדות:
3. קבוצות עניין.
4. ערכים.
5. יכולות ליבה.
6. חזון
7. תחילת סקירת הסביבה החיצונית (אם יישאר זמן).

אם אתה רוצה צור איתי קשר לנייד" (ההדגשה שלי- ש.נ).

1. מהודעה דוא"ל זו ניתן ללמוד, כי העבודה עם הצוותים טרם הושלמה, וכי דיון בפרק 'החזון' שאמור להיות מבוסס על ממצאים ונתונים שנאספו במהלך העבודה עם צוותי המשנה טרם נערך בוועדת ההיגוי.
2. בתאריך 9.7.08 התקיימה פגישה בין נציגי התובעת לבין וועדת ההיגוי של בי"ח, בה נכחו, בין היתר, ד"ר בלונדהיים, ברק ופינקו. בסיכום הפגישה שערכה התובעת (נספח ט"ז) נכתב, כי 'הוצגה מצגת ממצאים ראשוניים', וכן ניתנו 'הערות עקרוניות למצגת" שכללו ייעודו של הטיפול הרפואי והצעות שעלו לחזון. חשוב להדגיש, כי משני הסיכומים ביחס לפגישה זו שנערכו ע"י הצדדים, עולה כי הבעיה בדבר התקדמות תהליך העבודה הוצפה במהלך הפגישה ע"י שני הצדדים שהעלו את השגותיהם, האחד כלפי משנהו, בנושא זה. מטעם בית החולים הועלתה הטענה בדבר חוסר האפקטיביות של התהליך והעדר שביעות רצון הצוותים ממנו. התובעת בעצמה מתעדת בסיכום הפגישה מטעמה השגות אלו מפיהם של נציגי בי"ח. משכך, אין היא יכולה היום להתכחש להן במסגרת תביעה זו, וכל טענותיה של התובעת בדבר מחדליה של הנתבעת לעניין אי הבאת ראיות לתמיכה בהשגות אלו הנוגעות לתפקודה של התובעת, כפי שנשמעו מפיה של הנתבעת, אינן יכולות להתקבל. עו"ד פורר בעצמו מטעם התובעת מתעד בפגישה זו את טרוניות ועדת ההיגוי אודות התקדמות התהליך ומציין, בין היתר, כי "וועדת ההיגוי הציגה בפני החברה [הכוונה לתובעת – ש.נ.] את העובדה שעלו טענות מהצוותים שחשו שהתהליך אינו ברור להם; הועלו טענות מצד וועדת ההיגוי שאף לחלק מחברי הוועדה אופן התקדמות התהליך לא ברור; הובהר לחברה כי חברי הוועדה והצוותים לא יכולים להתחייב על זמינות מלאה". הנה כי כן, התובעת ידעה בשלב זה על חוסר שביעות הרצון שחשה הנתבעת כלפי התקדמות התהליך. בסעיף 2.3.5 לסיכום הפגישה הנ"ל כותב עו"ד פורר, כי "הוועדה ציינה שהיא מחויבת לתהליך ומעוניינת להמשיך בו" וכן "החברה [הכוונה לתובעת – ש.נ.] תכין נייר עמדה שיציע כיצד ניתן להפוך את התהליך ליעיל יותר ולכזה שיגרום לתחושה טובה יותר בקרב הצוותים". לאור רישומים אלה שנערכו כאמור ע"י שני הצדדים, יש לדחות את טענת התובעת, כי הנתבעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכחת חוסר שביעות רצון שהביעו נציגיה מאופן התפתחות תהליך העבודה.
3. הנתבעת אף היא צירפה, כראיה מטעמה, סיכום לפגישה מיום 9.07.08 שנערך על ידי פינקו (נספח ב'), כתרשומת פנימית של בית החולים. מסמך זה לא נשלח לתובעת כשם שגם סיכום הפגישה מטעם התובעת נשלח לנתבעת רק ביום 15.07.08, כפי שאפרט בהמשך. בשני סיכומי הפגישות שנערכו על ידי הצדדים הוצגה עיקר הפעילות שבוצעה על ידי התובעת עד לאותו שלב, הועלו הבעיות הכרוכות בהתקדמות התהליך ונקודות התורפה שבו הן מבחינת התובעת והן מבחינת הנתבעת, שכלל בעיקר את סוגיית הרופאים, לוח הזמנים, עתידו של התהליך וכדומה. השוני הקיים בין שני המסמכים הללו מתייחס לכך, שבסיכום הפגישה מטעם התובעת נכתב כי נערך דיון בנושא החזון, בעוד שבסיכום הפגישה מטעם הנתבעת נכתב כי "ד"ר אמסל הציג את החזון כפי שהוא רואה אותו לאחר שיחה עם הצוותים". הבדל נוסף בין שני סכומי הפגישות הללו נוגע לכיתוב שמופיע בסיכום מטעם הנתבעת, ולפיו "הודענו לד"ר אמסל ולמר יואב כי אנו שוקלים את המשך התהליך והם יקבלו תשובה בנדון", לעומת הרישום בסיכום הפגישה מטעם התובעת, ולפיו הביע בי"ח נכונות ורצון בהמשך התהליך. עוד נרשם בסיפא של סיכום הפגישה שערכה הנתבעת, כי נמסרה לתובעת הודעה בעל פה בתאריך 10.07.08 על סיום הקשר החוזי.
4. כפי שכבר צוין לעיל, טוענת הנתבעת כי בתאריך 10.07.08, יום למחרת הפגישה, כבר הודיעה לד"ר אמסל בעל-פה על רצונה להפסיק את ההסכם שביניהם. עיון בנספח י"ח מלמד כי התובעת שלחה לנתבעת בדוא"ל בתאריך 15.07.08 סיכום הפגישה שנתקיימה בתאריך 09.07.08, ואליו צירפה הצעת תיקון הנושאת את הכותרת 'הצעה להמשך תהליך פיתוח אסטרטגי במרכז הרפואי', תוך דרישה לאשר את קבלת המייל בחוזר. ממסמך זה ניתן ללמוד, כי הנתבעת אכן הביעה חוסר שביעות רצון מהתהליך, כאמור. יתרה מכך, עותק מסיכום הפגישה שהתקיימה בתאריך 9.7.08 נשלח לנתבעת רק בתאריך 15.07.08, קרי 5 ימים אחרי הודעת הביטול שנמסרה לתובעת בעל-פה, כטענת הנתבעת. משכך, אין נפקות לחוסר התגובה שהפגינה הנתבעת עם קבלת הצעת התיקון,שכן מנקודת מבטה של הנתבעת הקשר החוזי באותה נקודת זמן כבר הסתיים.
5. בחנתי בחן היטב את האמור בהצעת התיקון (נספח י"ז) ומצאתי כי יש באמור בה כדי ללמד כי בנקודת זמן זו, היינו בתאריך 15.07.08, התעורר אצל הנתבעת ספק באשר להמשכיות תהליך העבודה עפ"י ההסכם שבין הצדדים. עוד מצאתי, כי תוכנה של הצעת התיקון תומך בעמדת הנתבעת בכל הקשור למועד בו נמסרה הודעת הביטול, היינו בטרם החל שלב ג' בהסכם. בטבלה המצוינת בסעיף 2 להצעת התיקון הנ"ל מציינת התובעת, כחלק מן התיקון המוצע, לקיים ישיבות עם הצוותים השונים בתקופה שבין 31.07.08 ועד לתאריך 20.11.08 שנועדו למטרות שונות, כפי שפורט שם, ואשר כוללות ראיונות אישיים עם רופאים, סדנת רופאים, סדנת צוותים, מדגם, ראיון לקוחות, אבחון סביבה חיצונית, עדכון חזון וייעוד, ראיון (מחוז-קופה), דיון ואישור חלופות אסטרטגיות, אישור חזון יעוד ויכולות ליבה, העברת שאלון, דיון תוצאות שאלון, בחירת חלופות/אסטרטגית, אישור תכניות עבודה (לפי הסדר). הפעולות המנויות בטבלה זו מעידות, כי השלב השני של ההסכם טרם הושלם.
6. למיותר לציין, כי אף לא פגישה אחת או פעולה אחת מהמנויות בטבלה הנ"ל התקיימה או בוצעה לאחר ה- 15.07.08, ואין ולו בדל ראיה המעידה על המשך הקשר החוזי בין הצדדים החל ממועד משלוח הצעת התיקון בתאריך 15.07.08 ועד למועד בו נתקבל דו"ח סיכום הפיתוח האסטרטגי (נספח כ"ד) בתאריך 02.10.08. בניגוד לאמור במכתב הלוואי מיום 02.10.08 (נספח כ"ה), אליו צורף הדו"ח המסכם, ולפיו סיימה התובעת את עבודתה על שלב ג' של התהליך והציגה נתונים בפני ועדת ההיגוי, הוכח בפניי כי מעולם לא התקיימה ישיבת המשך בין נציגי התובעת לבין וועדת ההיגוי לאחר מתן הודעת הביטול [ראו בעניין זה המשך ההתכתבויות בסוגיית דרישת התשלום המצורפים כנספחים כ"ו, כ"ז, כ"ח, כ"ט ו-ל' לתצהיר התובעת].
7. במצב דברים זה, אין בידי לקבל את טענת התובעת, כי החלה כבר בביצועו של שלב ג' להסכם העוסק בפרק 'החזון'. פרק זה אמור לכלול על-פי נספח א' להסכם 'ניסוח חזון וייעוד על בסיס ניתוח שאלון ערכים מובילים וחזון הקופה'; 'בחירת אסטרטגיה ודיון על השלכות KSF'; 'כנס עובדים להצגת החזון ויכולות הליבה'; 'בניית תוכניות עבודה ליישום האסטרטגיה ומינוי צוותי יישום'. לא הוכח בפניי כי פעולות אלו, או חלק מהן, המרכיבות את השלב השלישי והאחרון להסכם, בוצעו בפועל ע"י התובעת.
8. יתרה מכך, הפעולות המצוינות בגדר הצעת התיקון, שהיו צפויות בהמשך תהליך העבודה ואשר אין חולק כי הן לא בוצעו ע"י התובעת, מתייחסות לשני השלבים הראשונים בהסכם, באופן המחזק את טענת הנתבעת כי טרם הושלם השלב השני בהסכם במלואו. כך למשל, אחת מהפעולות המפורטות בטבלה מיום 15.07.08 עניינה בעריכת פגישה עם וועדת ההיגוי בתאריך (עתידי) 31.07.08 שמטרתה 'יישור קו ותיאום ציפיות מחדש'. עוד מציעה התובעת לקיים ראיונות עתידיים אישיים עם רופאים נבחרים לדיון עמם על נקודות חשובות בעיצוב החזון בתאריך 31.07.08. בנוסף מוצע לקיים דיון סופי בנושא החזון והייעוד בפגישה עתידית שנקבעה ליום 22.08.08 (כחודש ממועד מסירת הודעת הביטול). יתרה מזו, מציעה התובעת לקיים אישור גרסה סופית לחזון ייעוד ויכולת ליבה בתאריך 18.09.08 (כחודשיים ממועד מסירת הודעת הביטול). ולבסוף מציעה התובעת אישור תוכניות עבודה כשלב סופי בהצעת התיקון שצפוי היה להתקיים בתאריך 20.11.08 (כשלושה חודשים ממועד מתן הודעת הביטול). דיון בתוצאות שאלונים שתוכנן, כי יועברו לעובדים צפוי היה להתקיים ביום 06.10.08 (כ- 3 חודשים ממועד הודעת הביטול), כאשר ניתוח שאלונים עפ"י סעיף 3.7 לנספח א' להסכם מהווה בסיס לניסוח החזון. רוצה לומר, הנושאים בהן עוסקת הצעת התיקון והמתייחסים לפעולות המהוות חלק משני השלבים הראשונים של ההסכם מעידים על כך, שבמועד מתן הודעת הביטול טרם החל יישומו של שלב ג' להסכם. דברים אלה נכונים ויפים גם אם תקבל טענת התובעת, כי הצעת התיקון נשלחה בטרם נתקבלה אצלה ההודעה על הפסקת ההתקשרות בע"פ, מכיוון שגם אז ניתן לומר כי הפסקת ההתקשרות הייתה בטרם קוים השלב השני של ההסכם במלואו.
9. הניסיון של התובעת "לשתול" בשלב זה של הקשר החוזי ובגוף התכנית את המילה 'חזון' אין בו, לבדו, כדי ללמד על עריכת דיון ענייני בשלב 'החזון' של הארגון, ואף לא תחילתו של שלב זה. כבר עמדנו על כך, שאף בשלבים המקדמיים של החוזה היה המונח חזון מילה שגורה במסמכי התובעת , כאשר הוסכם מראש בין הצדדים כי ההסכם במהותו מורכב משלבים עוקבים ולא משלבים שלובים או מקבילים. אחרת, לא היה כל טעם או רלוונטיות לקביעה של שלבי ביצוע בהסכם עם נקודות יציאה, באם ניתן היה לשרבב או לבצע את אותם השלבים במקביל או במשולב. כל פרשנות אחרת, למעשה, מרוקנת מתוכן את דרישתה של הנתבעת לאפשר לה נקודות יציאה בהסכם, במיוחד שיציאות אלו היו אמורות להיות מלוות בתפוקות. טוב הייתה התובעת עושה אם הייתה מכריזה על תחילתו או סיומו של כל תהליך או שלב עבודה הקבוע בהסכם, דבר שהיה יכול להקל על הצדדים, במיוחד כאשר התובעת מודה כי לא הקפידה על הנפקת חשבוניות לאחר ביצוע כל שלב, כקבוע בהסכם (ראו בעניין זה עדותו של עו"ד פורר בחקירתו הנגדית וחקירתו החוזרת בעמ' 22 לפרוטוקול).
10. תימוכין למסקנתי, כי התובעת טרם השלימה את שני השלבים הראשונים במועד הפסקת ההתקשרות, ניתן למצוא גם בעובדה שהתובעת לא הוציאה חשבונית או דרישת תשלום בסיומו של כל שלב במהלך ההסכם, באופן הנוגד את הוראות ההסכם. עפ"י הוראות ההסכם, הנפקת חשבוניות מהווה אינדקציה נוספת לגבי סיומו של כל שלב בהסכם. התובעת הנפיקה חשבונית, לראשונה, עבור שני השלבים הראשונים רק בחודש 10/08 (נספח כ"ה). ללמדך, כי במועד הפסקת ההתקשרות בחודש יולי 2008 טרם קוימו השלבים הראשונים להסכם.
11. התובעת טוענת, כי לאחר קבלת ההודעה בע"פ על הפסקת העבודה, ד"ר אמסל מחה באוזניו של פינקו כי ההסכם הגיע לנקודת 'האל חזור', באופן המאיין את זכותה של הנתבעת לבטל את ההתקשרות. בשלב זה, מוסכם על הצדדים כי חרף התנגדותה של התובעת להפסקת ההתקשרות, כאמור, לא חל כל שינוי בעמדתה של הנתבעת וזו לא חזרה בה מהודעת הביטול. חרף זאת, החליטה התובעת על דעת עצמה לקיים את ההסכם באופן חד צדדי על סמך נתונים חלקיים בלבד שהיו בידיה עד לאותו שלב (סעיף 35 לתצהיר אמסל). אין חולק, כי לאחר מתן הודעת הביטול בחודש יולי 2008 ועד לחודש אוקטובר 2008, מועד מסירת הדו"ח הסופי, היה בין הצדדים נתק מוחלט והתובעת לא פנתה אל הנתבעת להמשך הפרויקט ולא עשתה דבר לקידום הפרויקט בשיתופה של הנתבעת. משראתה התובעת, כי לא חל כל שינוי בעמדת הנתבעת, כאמור, וכי האחרונה עדיין דבקה בעמדתה להפסיק את ההתקשרות עמה, היה על התובעת להביע את התנגדותה לביטול בדרך של עתירה לאכיפת החוזה. תחת זאת, החליטה התובעת על דעת עצמה להמשיך בביצוע התהליך באופן חד צדדי וללא שיתופה של הנתבעת. יש בהתנהלות התובעת, כמתואר לעיל, כדי לחזק את מסקנתי בדבר אי תחילתו של שלב ג' להסכם במועד הפסקת העבודה.
12. על יסוד כל האמור לעיל, אני בדעה כי טענת הנתבעת לפיה טרם החל ביצועו של השלב הסופי להסכם וכי הנתבעת שלחה הודעה לתובעת על הפסקת החוזה כבר ביום 10.07.08, בעל-פה, משקפת את קרות הדברים כהווייתם והיא נראית בעיניי הגרסה הסבירה ביותר בנסיבות העניין. מנגד, התובעת בחרה, חרף ההודעה על סיום החוזה, להמשיך בביצוע התהליך באופן חד צדדי מבלי שהעמידה את הנתבעת אודות השלב הסופי בו מצויה העבודה ומבלי שעתרה לאכיפתו של ההסכם.

אופן מתן הודעה לסיום החוזה

1. מכאן נעבור לדון בשאלה, האם הודעת הביטול שאין חולק כי נמסרה ע"י הנתבעת לתובעת בחודש יולי 2008, ניתנה כדין והאם הייתה מוטלת על הנתבעת חובה למסור הודעה זו בכתב.
2. בהסכם ניתן למצוא שתי הוראות המתייחסות לאופן מתן הודעה על ידי מי מהצדדים: האחת מעוגנת בסעיף 11 להסכם העוסק בשינויים ; והשנייה מעוגנת בסעיף 12 להסכם והמתייחסת להודעות. להלן אביא את הנוסח המלא של שני סעיפים אלה :

"11. שינויים

כל שינוי ו/או תוספת להסכם זה יהיו בתוקף רק אם נעשו בכתב ובחתימת כל הצדדים להסכם".

"12. הודעות

כתובות הצדדים להסכם זה הן כקבוע במבוא לו. כל הודעה שתישלח בדואר רשום, לפי אחת מן הכתובות הנ"ל, תחשב כאילו התקבלה על ידי הנמען בתום 3 ימים לאחר מסירתה למשרד דואר בישראל ואם נמסרה ביד- בעת המסירה".

1. אין מחלוקת, כי הנתבעת נתנה הודעה בעל-פה ולא בכתב על סיומה של ההתקשרות בינה לבין התובעת. כן מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובעת אינה עותרת לפיצוי כספי בגין הפרת ההסכם מחמת אי מתן הודעה בכתב על ידי הנתבעת, אלא בתביעה לאי תשלום עבור השלב השלישי בניגוד להוראות ההסכם- לטענתה. לאורך כל ההליך נחלקו הצדדים בשאלה האם הייתה מוטלת חובה חוזית על-פי הוראות ההסכם ליתן הודעה בכתב לצורך פרשנותו של סעיף 9 להסכם הנוגע ללב ליבה של המחלוקת בתיק זה והעוסק בסיומו של ההסכם בהתאם לנקודות היציאה שנקבעו בו. נפקות הדיון בשאלה, האם ניתנה הודעה כדין נעוצה בתוקפו של ההסכם והזכאות לתשלום בגין השלב הסופי, אם לאו. דיון בשאלת תוקפו של החוזה והמילוי אחר דרישת מתן הודעת ביטול בכתב הינו חיוני לצורך בירור גרסת הנתבעת, לפיה היא זכאית לתשלום עבור השלב השלישי שבהסכם. חשיבות הדברים גלומה בכך, כי מי שמבטל חוזה בלא שיהא זכאי לכך עלול להיחשב, עקב הודעת הביטול או עקב פעולות או מחדלים שנקט בהסתמך עליה, כמי שהתנער מן החוזה ולכן הפר אותו- בפועל או בהפרה צפויה (שלו, בעמ' 549; ע"א 1407/92 י.ח. ייזום והשקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(3) 45, 55 (1993)).
2. הנה כי כן, ככל שהנתבעת מסרה הודעת ביטול כדין והייתה זכאית לבטל את ההסכם על פי דין, הרי שנותק הקשר החוזי והצדדים היו משוחררים מחובתם להוסיף ולבצע חיובים על-פי ההסכם בעתיד, וחופשיים להתקשרויות חדשות חלופיות. מנגד, בהעדר הודעה העומדת בדרישות הדין וההסכם אין ביטול והחוזה נשאר בתוקפו.
3. סעיף 20 לחוק החוזים קובע, כי "ביטול החוזה יהא בהודעת המתקשר לצד השני, תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול". דהיינו, ברירת הביטול אינה עומדת למתקשר לנצח, ועליו להחליט בתוך זמן סביר על עמדתו, כאשר סבירות הזמן תיבחן לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובתוך כך, טיב העסקה, מהות החוזה, תנאי המקום והזמן, הזמן שחלף מאז נכרת החוזה, הזמן שנדרש לקיום החוזה, התנהגות הצדדים, נסיבותיהם המיוחדות של הצדדים וכדומה (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה), בעמ' 265; ע"א 2515/08 קורנברג נ' אלמוג (19.07.10); ע"א 935/83 שלום נ' יכין חק"ל, חברה חקלאית בע"מ, פ"ד לט(2) 733, בעמ' 740). כמו כן, יש להתחשב בשינוי מצבו של הצד השני לרעה, האם בוצעו על ידו חיובים מכוח החוזה, האם הטוען לביטול קיבל יתרון בשל חלוף הזמן (חוזים, כרך ב', בעמ' 1100).
4. הרציונל העומד בבסיס דרישת 'הזמן הסביר' הוא, בין היתר, שפרק זמן ממושך מדי בין גילוי עילת הביטול לבין מתן ההודעה עשוי לתת לטוען הביטול יתרון בלתי הוגן, בכך שיאפשר לו להמתין להתפתחויות הכלכליות ולתכנן צעדיו. בנוסף, חלוף זמן ממושך עד למתן הודעת ביטול עלול לפגוע בצד השני שמאמין כי החוזה עומד בתוקפו, ועשוי לפעול בהתאם לכך, וכך ניתן לראות בחלוף הזמן משום ויתור של הצד הנפגע על ההפרה ועל זכותו לבטל את ההתקשרות. יחד עם זאת, יש להעמיד לצד הטוען לביטול פרק זמן במסגרתו ישקול את מצבו וינסה להגיע להסדר, מבלי שפרק הזמן של המשא ומתן יעמוד לחובתו. בהעדר הודעה אין תוקף לביטול והחוזה מחייב. ביסוד דרישה זו שיקולי הוגנות כלפי המפר, וההכרה באינטרס שלו להיות מודע לשינויים מצבו המשפטי (ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23).
5. הוראת סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) המסדירה דרך ביטול במקרה של הפרת חוזה קובעת, כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". דהיינו, ביטול חוזה טעון הודעת ביטול. הודעת הביטול הינה קונסטיטוטיבית, בבחינת תנאי מעמיד של הביטול. בהעדר הודעה העומדת בדרישות הדין אין ביטול והחוזה נשאר בתוקפו. בספרה של המלומדת גבריאלה שלו 'דיני חוזים' (תש"ן-1990), בעמוד 550 קובעת כי: "לעולם אין החוזה מתבטל מאליו מחמת הפרתו. חוק התרופות אינו מאפשר למפר להשתחרר, באמצעות הפרתו, מן החוזה. נדרשת פעולה של הנפגע לשם ביטול החוזה, וכל עוד אין הנפגע מביע כוונה ורצון לבטלו- החוזה נשאר על מכונו ועומד בתוקפו". בעניין דרוק הנ"ל, נפסק בעניין סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) כי "אמנם איננו מגביל במפורש את נוסח ההודעה, אך ההיגיון מחייב קיום הדרישה המינימאלית של השגת מטרת ההודעה; על ההודעה להבהיר לצד השני באופן חד משמעי, כי הנפגע בחר להשתמש בזכותו לבטל את החוזה באופן סופי ומוחלט".
6. מטרתה של הודעת הביטול הינה ללמד את הצד המפר כי המודיע החליט להסתלק מן החוזה וכי הוא רואה אותו כנגמר. לפיכך, נפסק כי ככל שהצדדים לא קבעו ביניהם הדרך שבה יבוטל ההסכם, אין נדרשת בהכרח הודעת ביטול פורמאלית מקום בו צד לחוזה מסר לצד השני על רצונו לסיים את החוזה ולבטלו. לפיכך, נפסק כי ככל שהצדדים לא קבעו ביניהם הדרך שבה יבוטל ההסכם (הוראת סעיף 21(א) לחוק התרופות), אין נדרשת בהכרח הודעת ביטול פורמאלית מקום בו צד לחוזה מסר לצד השני על רצונו לסיים את החוזה ולבטלו. יחד עם זאת, הודגש בפסיקה כי ביטול החוזה חייב להיות מפורש וברור ועל הודעת הביטול להיות מופנית אל המפר ולעורר את תודעתו ומודעותו לרצון הנפגע להסתלק מהחוזה (ראו והשוו: ע"א 10258/06 Bielloni Castello Spa נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ (8.7.09); ת"א (י-ם) 6308/04 עודד זקן נ' פואד אבו קטיש (26.05.10)). מהמקובץ עולה, כי אופן מתן הודעת הביטול פורש בפסיקה בהרחבה, ודי בהתנהגות המלמדת בצורה חד משמעית על כוונתו של הצד לבטל את החוזה, ובלבד שהתנהגות זו הובאה לידיעת הצד השני.
7. סעיף 21 (א) לחוק החוזים (תרופות) מסדיר את המקרים שבהם אופן מתן ההודעה נקבע על ידי הצדדים (וכן בהעדר קביעה כזו), ובו נקבע כלהלן:

"21. הוראה בדבר מתן הודעה

(א) הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך שקבעו הצדדים, ובאין קביעה כזאת- בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין.

(ב) הפגע שנתן הודעה כאמור בסעיף קטן (א) ויש יסוד להניח שההודעה הגיעה לתעודתה במועדה, רשאי להסתמך עליה אף אם איחרה להגיע או לא הגיעה כלל".

1. הוראה זו קובעת, כי דרך מתן הודעת הביטול, הינה קודם לכל, בהתאם למה שהוסכם בין הצדדים, ואם לא סוכם, הרי על פי הסיפא, ניתן להודיע בדרך המקובלת. כל הדרוש לכינונה של הודעת ביטול תקפה הוא העדה חיצונית ברורה על כך, שהנפגע גמר בדעתו להביא את הקשר החוזי אל קיצו בעקבות ההפרה, אך רצון זה לביטול החוזה צריך להיות ברור וחד משמעי, ועליו לבטא רצון לביטול גמור וסופי ומוחלט של החוזה (ראו והשוו: ע"א 7938/08 היאלי נ' מוריס (11.08.11) פסקה 18).
2. השאלה היא בענייננו- האם הודעה על ביטול ההסכם בכל אחד מנקודות היציאה האפשריות על פי ההסכם, הייתה חייבת להיות בכתב ובלשון אחרת האם יש תחולה לסעיף 12 להסכם שבין הצדדים על האמור בסעיף 9 להסכם שביניהם? הבחנה זו נדרשת מאחר שסעיף 9 איננו מסדיר את אופן מתן ההודעה ואין בו התניה, לפיה ההודעה חייבת להיות בכתב. במחלוקת זו אני מבכרת את עמדת הנתבעת, ואנמק.
3. נקודת המוצא לדיוננו הינה הקביעות של הצדדים בהסכם שביניהם במעמד החתימה (סעיפים 9, 11 ו-12 להסכם). בענייננו נמצא, כי הצדדים נתנו את דעתם לכך, שכאשר מבוצע שינוי או תוספת להסכם הדבר חייב להיעשות 'בכתב', כאמור בסעיף 11 להסכם. לעומת זאת, עיון מעמיק בלשון סעיף 9 להסכם מגלה, כי בשונה מסעיף 11 להסכם, שם נאמר מפורש כי חלה דרישת הכתב, כאן ננקט במונח "הודעה" מבלי שנאמר מפורש מהו טיבה של ההודעה הנדרשת על פי סעיף זה, האם מדובר בהודעה בכתב או בהודעה בעל-פה. דהיינו- בסעיף 9 להסכם לא נמצאת קביעה של הצדדים לאופן ביטול ההסכם ומסירת 'הודעה בכתב'. בחינת סעיף 12 להסכם אין בה כדי לשנות ממסקנה זו, שכן סעיף זה עוסק בקביעה כי "כל הודעה בדואר רשום, ..תחשב כאילו התקבלה על ידי הנמען בתום 3 ימים לאחר מסירתה ..", קרי חזקת המסירה כאשר היא מבוצעת בכתב (ומשלוח ההודעה בדואר רשום או במסירה אישית).

1. משכך, חל בענייננו הכלל, לפיו הודעת הביטול צריכה להינתן בדרך הקבועה בסעיף 21 לחוק. נכון הוא, כי לפי סעיף זה רשאים הצדדים לקבוע דרך למסירת הודעות, ואם כך עשו, מסירת הודעה בדרך שונה מזו שנקבעה לא תהא תקפה. בענייננו- הצדדים לא קבעו ביניהם כי הודעת הביטול צריכה להיות דווקא בכתב. משכך, בהעדר קביעה בין הצדדים באשר לדרך העברת הודעות- יש להודיע על הביטול "בדואר רשום" או "בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין", כאמור בסעיף 21 לחוק. [ראו והשוו אופן ניסוח 'דרך הביטול' של החוזה ופסיקת בית המשפט כאמור בע"א 703/83 אלי יוסף נ' אריה יצחקי (1984); ע"א 699/79 מרים בן אור נ' המגרש הוורוד בע"מ (1980); ע"א 557/75 אמיר אגקי נ' מרדכי כהן (1976); ע"א 440/85 יבולים ש.שרון בע"מ נ' נחמיאס (1987); ע"א 186/77 סוכנויות (השכרת רכב) בע"מ נ' טרבלוס (1978); ע"א 660/77 שורקה נ' קרים (1977)].
2. האם נמסרה ההודעה בנסיבות המקרה שלפנינו "בדרך אחרת המקובלת בנסיבות העניין"? אין חולק, כי עו"ד פורר ניסח את ההסכם מטעם התובעת. הוא נסמך על הוראות סעיף 12 להסכם שקובעת כי הודעה תישלח בדואר רשום, על מנת לבסס את דרישת הכתב (עמ' 20 ש' 14-20).
3. ברם, כפי שכבר קבעתי, הפרשנות שעו"ד פורר מבקש לצקת להוראות סעיפים 9, 11 ו-12 להסכם, אינו נלמדת מלשונם של סעיפים אלה. מאחר שהייתה זו התובעת שניסחה את ההסכם, באמצעות עו"ד פורר, הרי שהעדר כיתוב מפורש, לפיו הודעה על הפסקת ההסכם בהתאם לנקודות היציאה תיעשה 'בכתב', הרי שהדבר פועל לרעתה.
4. כבר דנתי ובחנתי לעיל את טענות הצדדים בקשר לנקודות היציאה וקבעתי, כי אני מקבלת את עמדת הנתבעת, לפיה כבר במעמד הישיבה מיום 9.7.08 נערך דיון בדבר הבעיות הנשקפות בביצוע החוזה וטרונייתה של הנתבעת בדבר המשכיותו. כזכור, ד"ר אמסל אינו מכחיש, כי הודעה על הפסקת העבודה ניתנה לו בע"פ על ידי פינקו כבר בחודש יולי 2008. בעיניי עדיפה גרסת הנתבעת, לפיה ההודעה נמסרה בסמוך למועד עריכת הפגישה. מכל מקום, המסמכים ששלחה התובעת בעצמה לאחר מועד זה מלמדים על התעלמותה של התובעת מהודעתה של הנתבעת לסיומו של החוזה, כבר בשלב ב' של ההסכם, ונקיטת מהלכים חד צדדיים לביצוע החוזה ללא כל הצדק לכך. התנהלות זו מהווה להבנתי חוסר תום לב מצידה של התובעת אשר בחרה לערוך תכנית אף ללא מיצוי כל השלבים והנתונים המקדמיים הנדרשים לכך על פי ההסכם על מנת להצדיק את זכאותה של התובעת לתשלום עבור השלב האחרון והסופי של ההסכם. משנמסרה הודעה על ביטול החוזה בחודש יולי 2008, הרי שלא ברור מאין שאבה התובעת את סמכותה להמשיך בביצוע התכנית, באופן חד צדדי.
5. לא אחת נפסק, כי ייתכנו מקרים בהם התנהגות הצדדים, כשלעצמה, תעלה כדי הודעת ביטול. בנסיבות המקרה שלפנינו, התנהלות הנתבעת אשר הביעה את רצונה המפורש לסיום ההסכם, ומשלב זה לא פנתה לתובעת להמשך קיום הפרויקט ולא קיימה פגישות עם האחרונה בעניין זה, ומשהוכח בפניי כי החל משלב זה לא פעלו הצדדים לקיומו של הקשר החוזה ביניהם על מנת לממש את השלב הסופי והאחרון של ההסכם, יש בכל אלה כדי להוות הודעת ביטול כדין.
6. בנסיבות אלו, ומשנעדר החוזה הוראה בדבר משלוח הודעה בכתב בדבר סיומו של ההסכם, הרי שאין כל משמעות לאמרתו של פינקו כי מוטב לו הוצאה לתובעת הודעה בכתב בדבר הפסקת העבודה, משום שלקביעה זו אין כל עיגון חוזי בהוראות ההסכם.

סוף דבר

1. משום כל הטעמים שמניתי לעיל, דין התביעה להידחות.
2. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
3. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.