נגד

צד ג' מגדל חברה לביטוח בע"מ

1. התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה הנדונה. התביעה הוגשה נגד הנתבע, בעל הרכב הפוגע, וזה שלח הודעה לצד שלישי נגד המבטחת (להלן: "מגדל"). מגדל כופרת בכיסוי הביטוחי, בטענה שהפוליסה בוטלה על ידה קודם למועד התאונה, בשל אי תשלום דמי הביטוח.

2. אין מחלוקת כי מי שנהג ברכב הנתבע במועד התאונה, היה עובד של הנתבע (עמ' 6 שורות 10 – 11; עמ' 7 שורות 10 – 11). לאור האמור אין מחלוקת כי הנתבע נושא באחריות שילוחית למעשיו ומחדליו של הנהג מטעמו. אין גם מחלוקת שהאחריות לתאונה רובצת על נהג רכב הנתבע, שפגע ברכב התובעת מאחור (ת/1; עדות נהג רכב התובעת, עמ' 4 שורות 15 – 18, שלא נסתרה). מוסכם גם סכום הנזק הנתבע, ולאור האמור, אין מחלוקת כי התובעת זכאית לפיצוי על מלוא נזקיה.

המחלוקת בה יש להכריע היא בחזית שבין הנתבע למגדל, בשאלת קיומו או היעדרו של כיסוי ביטוחי לרכב הנתבע. ואלו הן העובדות הדרושות.

3. הנתבע עוסק בגינון, ובמועדים הרלוונטיים היו בבעלותו שלושה רכבים, מאזדה, טיוטה ומרצדס. שלושת הרכבים היו מבוטחים במגדל בפוליסות לביטוח מקיף, אשר נרכשו על ידי הנתבע באמצעות סוכנות הביטוח של גיורא דגני (להלן "הסוכנות"). בתאונה הנדונה היתה מעורבת המאזדה, אשר היתה מבוטחת בפוליסה לתאריכים 01.10.08 – 30.09.09 (ג/1). בחודש דצמבר שנת 2008 לא כובדו הוראות הקבע של שתי פוליסות: למאזדה ולמרצדס, וביום 16.12.08 נשלחה לנתבע הודעה בה הוא נדרש לשם את דמי הביטוח שלא שולמו בתוך 15 יום, כדי למנוע את ביטול הפוליסות, נ/3. בתאריך 10.01.09 פנה הנתבע לסוכנות ושילם חוב פרמיה בסך 816.33 ₪, נ/4. בתאריך 20.02.09 אירעה התאונה. כעולה מהמועדים הנ"ל, התאונה אירעה לאחר שהנתבע שילם תשלומים בגין חוב הפרמיה.

4. טוענת מגדל שהתשלום האמור בסך 816 ₪, שולם רק בגין חוב הפרמיה לפוליסה למרצדס, אך חוב הפרמיה לפוליסה למאזדה, לא הוסדר. לפיכך, ביום 23.01.09 בוטלה הפוליסה למאזדה (ג/3) ובמועד התאונה לא היתה הפוליסה בתוקף. ממשיכה מגדל וטוענת שביטול הפוליסה נעשה רק לאחר שקודם לכן, בתאריך 02.01.09, נשלחו לנתבע שתי הודעות נוספות בהן ניתנה לו אורכה נוספת לתשלום החוב (ג/4, ג/5), אלא שהנתבע שילם רק את החוב בגין הפוליסה למרצדס, (הסך של 816.33 ₪ הנ"ל), והחוב בגין הפרמיות למאזדה לא שולם, על כן בדין בוטלה הפוליסה.

5. בתגובה, טוען הנתבע כי הוא לא ידע שהחוב ששילם בתאריך 10.01.09 מתייחס רק לפיגור בתשלום הפרמיות לפוליסה למרצדס, הוא מבחינתו פנה לסוכנות, ביקש להסדיר את כל הדרוש, הנציגה בדקה מה שבדקה, חייבה את כרטיס האשראי בסכום שמצאה לנכון, והוא היה משוכנע שהביטוחים הוסדרו.

6. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי מגדל לא הוכיחה שהפוליסה בוטלה כדין.

7. בהתאם לסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, מבטח המבקש לבטל פוליסה בשל אי תשלום דמי ביטוח, חייב לשלוח על כך למבוטח 2 הודעות מוקדמות. בהודעה הראשונה יש לתת למבוטח שהות בת 15 יום לתשלום דמי הביטוח החסרים, ואם לא הוסדר החוב, יש לשלוח הודעה נוספת בה יודיע המבטח למבוטח כי הפוליסה תבוטל בתוך 21 יום, אם לא יוסדר עד אז החוב שבפיגור. בהתאם לפסיקה, אם לא נשלחו שתי הדרישות בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, לא נשתכלל הביטול, והפוליסה שרירה וקיימת (ע"א 2612/01 אזולאי אלון נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ).

המטרה שביסוד ההסדרים הנ"ל, היא להגן על האינטרס של המבוטח, ולתת בידו את האפשרות לתקן את ההפרה ולסלק את החוב שבפיגור (אליאס, דיני ביטוח, כרך א' עמ' 714, סעיף 17.34). תנאי הכרחי להשגת מטרה זו, היא ידיעת המבוטח אודות קיום החוב, שאם לא כן, לא יוכל להסדירו. עוד יש לוודא שהמבוטח יודע שאם לא יסדיר את חובו, תהא הפוליסה מבוטלת. לאור האמור, נדרשים שלושה שלבים לשם ביטול הפוליסה עקב אי תשלום דמי הביטוח: פיגור בתשלום, דרישה בכתב לתשלום החוב שבפיגור, והודעת ביטול (אליאס הנ"ל בעמ' 716, סעיף 17.37). בעניינו, לא הוכח כי נתקיימו שלושת התנאים הנ"ל.

ותחילה לדרישה השלישית בדבר משלוח הודעות ביטול.

8. הנתבע טוען כי לא ידע שהפוליסה בוטלה. עוד בהודעה לצד שלישי ששלח הנתבע למגדל, הוא כתב ששתי ההודעות מיום 02.01.09, בדבר ביטול הפוליסות בתוך 21 יום, לא נתקבלו על ידו (סעיף 3.7 להודעה). בעדותו העיד כי כלל לא ידע על ביטול הפוליסה, ורק לאחר התאונה, הופתע לדעת שמגדל טוענת שאין לו ביטוח (עמ' 6 שורות 11 - 12, שורה 24; עמ' 10 שורות 1 -2). למרות טענות אלו, לא הביאה מגדל מטעמה כל עדים שיעידו כיצד נשלחו לנתבע ההודעות על ביטול הפוליסה ומה הנהלים לגבי משלוח הודעות אלו. העדים היחידים שהובאו, הם סוכן הביטוח מר דגני ופקידה ממשרדו הגב' בתיה לנג, עימה הנתבע היה בקשר. שניהם העידו שהם לא היו מעורבים במשלוח הודעות הביטול, הם אינם עוסקים בכך, מי ששולח את ההודעות זו חברת הביטוח, והם אינם יכולים להתייחס לטענת הנתבע כי לא קיבל את ההודעות (עדות הגב' לנג בעמ' 10 שורות 21 – 24; עמ' 11 שורות 11 – 12; עדות הסוכן מר דגני בעמ' 13 שורות 26 – 28).

זאת ועוד, טענת הנתבע כי לא קיבל את ההודעות מקבלת חיזוק דווקא מעדי מגדל, הגב' לנג העידה שעוד בזמן אמת, טען הנתבע כי לא קיבל את המכתבים (עמ' 10 שורה 10), וגם הסוכן מר דגני העיד שרק לאחר מעשה ידע שהיתה ת.ד (עמ' 13 שורה 7). משנשאל הסוכן מתי לדעתו ידע הנתבע שהפוליסה בוטלה, השיב: "סמוך עליו שהוא ידע" (עמ' 13 שורה 30). תשובה זו, אינה מספקת. בנסיבות אלו, לא נסתרה טענת הנתבע כי לא קיבל את המכתבים בדבר ביטול הפוליסות.

מעבר לדרוש אציין כי ההודעה על ביטול הפוליסה למאזדה, ג/5, נשלחה לכתובת שונה מהכתובת לה נשלחו ההודעה על ביטול הפוליסה למרצדס, ג/4, ומכתב הדרישה, נ/3. לא הובהר סיבת הדבר ואיש מהצדדים לא התייחס לכך בסיכומיו, על כן לא ניתן להסיק מעובדה זו מסקנות, ואני מציינת את הדברים רק מעבר לנדרש.

9. טענה נוספת טוען הנתבע, ולפיה, לא רק שהוא לא ידע על ביטול הפוליסות, אלא שהוא סבר כי שילם את מלוא החוב טרם מועד התאונה. הנתבע העיד שעוד לפני התאונה הוא פנה לסוכנות, נפגש עם הגב' בתיה, נתן לה את כרטיס האשראי וביקש לשלם על כל הפוליסות (עמ' 6 שורות 12 – 17). הוא לא ידע בדיוק מה גובה החוב, הוא לא ביקש לשלם רק חלק ממנו וגם לא ביקש להבחין בין הרכבים, לדבריו: "לא ראיתי שאני חייב 2,700 ו-800 ₪ וכל מיני סכומים. פשוט מאוד הגעתי למשרדי הסוכן מול בתיה, וישבתי והיא בדקה לי ואמרה שאני מכוסה ושאשלם 800 ₪ אני מכוסה ויכול ללכת הביתה והכל מסודר מבחינת ביטוח. התשלום של 08/1 זה באותו יום בשיחה עם בתיה" (עמ' 9 שורות 17 – 20). עדותו לא נסתרה. להיפך, גם הגב' לנג אישרה שהנתבע הגיע למשרדה כדי לשלם חובו (עמ' 10 שורה 11), וכשנשאלה מדוע שולמה רק פוליסה אחת, השיבה: "אני לא זוכרת את המעמד הזה. לא זוכרת למה הוא החליט לשלם פוליסה אחת כן ואחת לא" (עמ' 12 שורות 17 – 18). בנסיבות אלו, לא נסתרה טענת הנתבע כי מעולם לא החליט לשלם רק את אחת מהפוליסות, הוא הגיע להסדיר את חובו, שילם כל מה שנדרש לשלם, וסבר כי עם ביצוע התשלום, הוסדרו כל הפוליסות.

יש להוסיף כי לא הובאה כל ראייה לפיה הנתבע נקלע לקשיים כלכליים אותה עת, מדובר ברכב עבודה (כאמור לא הנתבע נהג ברכב במועד התאונה אלא עובד) ואין כל נימוק מדוע יחליט הנתבע לשלם רק את אחת מהפוליסות. איני מתעלמת מכך שממכתבי ביטול עולה שהחוב בגין המרצדס היה 816 ₪ ואילו החוב בגין המאזדה היא 2,700 ₪ (ג'4, ג'5), ולכאורה ניתן לומר כי הנתבע ביקש לשלם רק את החוב הנמוך. אלא שבדרישה הראשונה שנשלחה לנתבע שבועיים קודם לכן, נכתב שדמי הביטוח שבפיגור ביחס למאזדה עומדים על סך 299 ₪ בלבד (נ/3). לא הובהר כיצד זה קפץ החוב במשך שבועיים ימים לסכום של 2,701.80 ₪, ואיש מהצדדים לא טען לעניין זה. עם זאת, שעה שהנתבע טוען כי קיבל רק את מכתב הדרישה הראשון, לא ניתן לתלות את התשלום החלקי בהחלטה לשלם רק את הסכום הנמוך.

10. התוצאה היא שאני מקבלת את שתי טענותיו של הנתבע, הן את טענתו כי סבר שבתאריך 10.01.09 הוסדר מלוא החוב בגין שתי הפוליסות, והן את טענתו כי לא ידע על ביטול הפוליסות. בנסיבות אלו, ביטול הפוליסה ביום 23.01.09, לא היה כדין, ויש לראות את הפוליסה כשרירה וקיימת גם במועד התאונה, ביום 20.02.09.

11. טענה נוספת טענה מגדל, ולפיה הנתבע מנוע מלדרוש לשלם לו את תגמולי הביטוח, לאור ההצהרה עליה חתם, נ/1. הצהרה זו נחתמה בחודש מרץ 2009, כאשר הנתבע שילם סכום של 2,699 ₪ והפוליסה לרכב המאזדה, חודשה (נ/1, נ/6). בעת חידוש הפוליסה חתם הנתבע על הצהרה לפיה עד מועד זה, לא אירע מקרה ביטוח ולא קמה כל זכות לתגמולים על פי הפוליסה, והוא מוותר על זכותו לכל תגמול שהוא בגין מקרה ביטוח לתקופה שבין ביטול הפוליסה ועד לחידושה (נ/1). נוכח הצהרה זו טוענת מגדל, ויתר הנתבע על זכותו לקבלת תגמולי ביטוח, וגם לפיכך אין לחייבה בתשלום התגמולים.

13. אינני מקבלת טענה זו. ראשית, כאמור לעיל, במועד התאונה היתה הפוליסה שרירה וקיימת, ומכוחה חייבת מגדל בתשלום תגמולי ביטוח. שנית, הן עדי מגדל והן הנתבע העידו כי תנאי לחידוש הפוליסה היתה חתימת הנתבע על ההתחייבות האמורה (עדות הנתבע עמ' 6 שורות 25 - 29; עדות לנג בעמ' 12 שורות 24 - 25, עדות דגני בעמ' 13 שורות 7 – 8, שורות 21 – 22). לאור המסקנה, לפיה לא בדין בוטלה הפוליסה, לא היה מקום לדרוש מהנתבע לחתום על התחייבות זו.

טוענת מגדל כי הנתבע חתם על הצהרה כוזבת לפיה טרם חידוש הפוליסה לא אירע כל מקרה ביטוח, שעה שידע שהרכב עבר תאונה, על כן אינו זכאי לתגמולי ביטוח. אלא שמי שהחתים את הנתבע על אותה הצהרה, היו נציגי סוכנות הביטוח, שליחי מגדל, שידעו שהרכב עבר תאונה, כדברי דגני: "אני ידעתי שהייתה ת.ד. רק כאשר הפוליסות לא היו קיימות, רצינו לחדש אותן אבל יש את הפרוצדורה הוא היה צריך לחתום שאין לו תביעות בתקופה שהפוליסות לא היו בתוקף" (עמ' 13 שורות 7 – 8). בנסיבות אלו, אין לאפשר למגדל לחמוק מחבותה הביטוחית על יסוד הצהרה זו.

14. מכל הנימוקים האמורים, זכאי הנתבע לקבלת תגמולי הביטוח. התוצאה היא אני מקבלת הן את התביעה והן את ההודעה לצד שלישי.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,048 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 17.05.09 בתוספת אגרת משפט, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. כן אני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבע את מלוא הסכומים בהם חוייב, בתוספת אגרת הודעה לצד שלישי כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. התשלומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ג, 1 לאוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.