לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ומהנימוקים המפורטים כאן, אני מורה כדלקמן:

באשר לסעיף 13 לתצהיר התובעת – נכונה טענתה של הנתבעת כי, טענות עובדתיות כפי שעולות מסעיף 13 לתצהיר אינן מופיעות בכתב התביעה, והמקום לטעון אותן היה, אולי, בכתב תשובה. על אף האמור, הנתבעת בהגינותה הסכימה בתשובתה לתגובת התובעת, להשאיר את העניין לשיקול דעת בית משפט. על כן, ולאור העובדה שישנה טענת הקיזוז של הנתבעת, ראוי שהדבר יתברר בהליך שבפניי במסגרת כל המחלוקות בין הצדדים. מכאן שסעיף 13 לתצהיר יוותר על כנו.

באשר לסעיף 17 לתצהיר – לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת מטעם התובעת, הגעתי למסקנה כי אין מקום לפסול את חוות הדעת במלואה. ככל שיש בחוות הדעת התייחסות לנושאים משפטיים והרחבת חזית (ונראה כי אכן קיימים סממנים של חוות דעת משפטית), יוכלו הצדדים לטעון לכך במסגרת סיכומיהם.

באשר לסעיף 18 לבקשה – הבקשה למחיקת סעיף זה נדחית. הסעיף מציין הוצאות משפט ואין כל פסול בהבאת הנתונים בפניי בית משפט במסגרת תצהיר עדות ראשית.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.