1. תביעתו של התובע שבפנינו נסבה כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה לחדשים 2/09 עד 5/09 הואיל ובבעלותו רכב מנועי מסוג פיאט שמספרו 17-534-27.

2. לטענת התובע בתביעתו, אכן היה בבעלותו רכב זה אולם הרכב הורד מהכביש, היה ללא טסט ולא היה כלל בשימוש.

3. לטענת הנתבע, התובע לא הציג כל אסמכתא כי הרכב הורד מן הכביש, היה ללא טסט ושלא בשימוש התובע.

4. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) טען התובע כי אכן על שמו רשום היה הרכב הנ"ל, אולם לתובע אין כלל רישיון נהיגה ואינו מורשה לנהוג, כך, שלא עשה כל שימוש ברכב.

עוד טען, כי הרכב אמנם רשום על שמו אך הוא אינו בשימוש או בחזקתו, וכי לא עבר טסט והורד מן הכביש.

5. בפנינו הוצג רישיון רכב בתוקף עד 13/11/08 וכן פרטים על הרכב שהונפקו ע"י משרד הרישוי ביום 30/12/10, בהם נרשם כי הרישיון הופקד מ - 17/5/09 .

6. בחקירתו הודה התובע כי הרכב רשום על שמו, אולם, לטענתו, הבעלים האמיתי הינו אחיו, אשר רכש את הרכב מכספו אך רשם את הרכב והשאירו רשום ע"ש התובע בשל חובות בהם הוא חב.

התובע הודה כי גם לו היו חובות וכי הרכב עוקל כנגד חובות שלו לאורנג'.

התובע לא הביא כל הוכחה כי אחיו שילם עבור רכישת הרכב ואף לא זכר כיצד שילם. התובע גם לא הביא ראיה לכך שאחיו הוא זה שנשא בביטוחי הרכב.

האח כלל לא הובא לעדות.

התובע הודה כי בעת דחיית התביעה הרכב היה עדיין על הכביש, וכי הרישיון הופקד לאחר דחיית התביעה.

7. הצדדים סיכמו טענותיהם בתום ישיבת ההוכחות.

התובע טען כי הבעלים ברכב הינו האח אשר נהג ועשה שימוש ברכב, בעוד שהתובע אינו בעל רישיון נהיגה.

לטענתו, אין להסתמך על הרישום ממשרד הרישוי, הוא אינו מחייב ואין לקבלו ועל כן יש לקבוע כי הבעלים ברכב הינו אחיו של התובע, ודין התביעה להתקבל.

לטענת הנתבע בסיכומיו, יש לדחות את התביעה מחמת בעלות ברכב.

לא הוצגה כל ראיה כי הרכב נרכש ע"י האח וההסברים שנתן התובע ורישום הרכב על שמו אינם סבירים.

עוד נטען, כי לא הוצגה כל ראיה שהאח הוא שהשתמש ברכב ונהג בו מנהג בעלים לרבות נשיאה בהוצאות הרכב.

רק לאחר דחיית התביעה הופקד רישיון הרכב ולפיכך, הדחיה, נכון למועד נתינתה, הינה כדין.

8. פסק הדין עוכב עד לאחר הכרעת ביה"ד הארצי בסוגיית השפעת בעלות או שימוש ברכב על הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה.

9. בעקבות ההלכה שיצאה מבית הדין הארצי בעניין גבירץ (עב"ל 28956-08-11) נדרש הנתבע להגיש תע"צ ואת עמדתו בתביעה.

בתע"צ מיום 19/12/16 הודיע הנתבע כי במקרה דנן, בהתאם להלכת גבירץ, הבעלות ברכב לא תשפיע על הזכאות לגמלה שכן שווי הרכב נמוך מהסכום שאינו נלקח בחישוב לצורך הגמלה.

יחד עם זאת, ומאחר והנתבע הגיש בג"צ כנגד הלכת גבירץ, הנתבע אינו מסכים הנתבע לקבלת התביעה, ואף ביקש עיכוב הדיון בתיק עד להכרעה בבג"צ.

10. הנתבע הגיש השלמת סיכומים המהווים, למעשה, טיעונים כנגד פסיקת ביה"ד הארצי בהלכת גבירץ, שמקומם בהליך הבג"צ.

הכרעה

11. לו נדרשנו להכריע בתיק זה על יסוד המצב קודם לפסיקת ביה"ד הארצי בעניין גבירץ לעיל, הרי שדין התביעה היה לדחייה.

התובע הודה כי הרכב רשום בבעלותו, ולא הביא כל ראיה לכך שהבעלים "האמיתי" הינו אחיו. לא הובאה כל ראיה לתשלום התמורה ע"י האח, לנשיאתו בהוצאות הרכב ולשימוש בו על ידו.

לא הוצג כל מסמך בעניין זה והאח אף לא בא להעיד.

זאת ועוד, אם אכן הבעלים והמשתמש האמיתי הינו האח, והתובע הבין כי רישום הבעלות ברכב על שמו שוללת ממנו את הגמלה, מדוע לא להעביר את הבעלות ע"ש האח, במקום להפקיד את רישיון הרכב במשרד הרישוי?

12. ואולם, ולאור ההלכה שנפסקה בעניין גבירץ ותע"צ שהגיש הנתבע, על אף שהתובע הינו הבעלים ברכב, שווי הרכב הינו כזה שאינו שולל ממנו קבלת הקצבה.

טענות הנתבע בהשלמת הסיכומים הינן טענות בעלות אופי ערעורי כנגד הלכת גבירץ, שמקומן יפה בבג"צ.

כל עוד לא תשונה ההלכה, הרי שהלכת ביה"ד הארצי בעניין גבירץ מחייבת את בית הדין האזורי, ועלינו לפסוק על פיה.

13. איננו מקבלים טענת הנתבע כי יש לעכב מתן פסה"ד עד להכרעה בבג"צ.

ראשית, בג"צ עצמו לא הוציא צו ביניים המורה כאמור.

שנית, אין לדעת מתי וכיצד יסתיים הליך הבג"צ, וזכות התובע לקבל פס"ד על יסוד ההלכה הקיימת.

הבקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה, ואחרים, בשל פניה לבג"צ נדחתה אף ע"י כב' הנשיא קוגן בהחלטתו מיום 18/10/16.

14. לאור כל האמור לעיל, ובהתבסס על ההלכה שיצאה מבית הדין הארצי בשאלת הבעלות והשימוש ברכב, דין התביעה להבטחת הכנסה לחודשים 2-5/09 - להתקבל.

15. בהתחשב בכלל נסיבות העניין ובשינוי ההלכה, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

16. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ח טבת תשע"ז, 26 ינואר 2017 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.