1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת, ילידת 1926, נגרמו לה בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.12.04 (להלן: "תאונת הדרכים"). התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

הרכב הפוגע בוטח על ידי הנתבעת 1, אשר בהגינותה לא כפרה בחבותה. משכך, נותר לדון בשאלת הנזק שנגרם לתובעת בעטיה של תאונת הדרכים.

2. לבקשת התובעת מונו שני מומחים רפואיים, הראשון ד"ר ורסנו שהינו מומחה למחלות ריאה והשני פרופ' גנאל שהינו מומחה בתחום האורתופדיה.

ד"ר ורסנו מצא שבגין תאונת הדרכים נפגעה התובעת בבית החזה ונגרם עיוות קל בדופן החזה כתוצאה משברי הצלעות שהתאחו באופן לקוי ומהווים גורם לכאב. משכך, קבע ד"ר ורסנו שלתובעת 10% נכות לצמיתות עקב פגימה זו. בנוסף קבע ד"ר ורסנו, כי תלונותיה של התובעת בגין שיעול המלווה בליחה וקוצר נשימה אינן נובעות מהתאונה אלא ממחלה כרונית.

פרופ' גנאל קבע, שלתובעת 10% נכות לצמיתות בתחום האורתופדיה בגין שבר בעצם הרדיוס שהתחבר באופן גרוע מבלי שנותרה הגבלה בטווח התנועה, בכל יד. לפיכך, שיעור הנכות המשוקלל של התובעת הוא 19% בתחום האורתופדיה. עוד קבע פרופ' גנאל, כי יש לפסוק לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חצי שנה ונכות זמנית נוספת למשך חודשיים בשיעור של 50%.

בנוסף, קבע פרופ' גנאל כי השברים באגן הירכיים ובשוק שמאל שנגרמו בגין תאונת הדרכים לא הותירו נכות והוסיף כי תפקודה הכללי הירוד של התובעת אינו מוסבר בנכותה האורתופדית והפנה למכתב הפיזיותרפיסטית המציין, שהתובעת מסוגלת לבצע כמעט את כל הפעולות.

3. בגין תאונת הדרכים אושפזה התובעת בסך הכל למשך 83 ימים.

4. בנותיה של התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית, בהם הצהירו כי עובר לתאונה התובעת, חרף גילה בעת התאונה (76) היתה עצמאית לחלוטין ואף סעדה את בנה (אחיהן של המצהירות) שהינו נכה בשיעור של 100%. כעולה מתצהירן התובעת טיפלה במשק הבית שלה ושל בנה, ערכה הקניות, בישלה וכיוצ"ב.

דא עקא, כעולה מהתצהירים, עקב תאונת הדרכים נזקקת התובעת לסיוע צמוד של בנותיה הכולל סיוע בהלבשת בגדים, בשול, קניות , הליכה ורחצה.

לטענת המצהירות המטלות של הטיפול באח הנכה ובתובעת הוטלו כולן עליהן והן מתחלקות בהן.

עוד הצהירו בנות התובעת, כי בגין תאונת הדרכים נשברו שיניה של התובעת ועלות התיקון הוא כ- 30,000 ₪. בנוסף הצהירו, כי הן סעדו את התובעת במהלך אשפוזה, הסיעו ומסיעות אותה לטיפולים רפואיים ורוכשות עבורה תרופות.

5. התובעת בחקירתה בביהמ"ש העידה, כי עובר לתאונה היתה עצמאית לחלוטין והיא זו שטפלה במשק הבית ובכלל זה קניות, ניקיונות, בישול וכיוצ"ב. עוד העידה התובעת כי לאחר התאונה היא מסתייעת בבנותיה ובמטפלת אשר שכרה ממומן על ידי המל"ל.

בנותיה של התובעת העידו בחקירה הנגדית, כי כיום הן מסייעות בטיפול באח הנכה והן אלה שמבשלות לה את ארוחותיה. יחד עם זה הן לא ידעו להעיד, אלו תרופות נוטלת התובעת בגין תאונת הדרכים.

6. התובעת זכאית לסיוע של המל"ל בדמות מטפלת אשר מסייעת לה בצרכיה הבסיסיים לכ- 9.5 שעות בשבוע. המל"ל אינו משלם לתובעת את שכרה של המטפלת אלא התקשר ישירות עם חברת כוח אדם אשר מספקת את המטפלת ל- 9.5 שעות סיוע בשבוע. המל"ל משלם לחברת כוח האדם ישירות את שכרה של המטפלת.

7. לטענת התובעת נזקיה בגין תאונת הדרכים עולים עשרות מונים על אלה אשר מל"ל מספק לה סיוע בגינם ויש לפסוק לה סיוע בגין מאה אחוזי נכות. כלומר, לשיטת התובעת יש לפסוק לה פיצויים אשר יממנו סיוע למשך 24 שעות ביממה לעבר ולעתיד.

8. מאידך, סבורה הנתבעת, כי נכותה הרפואית של התובעת לא פגמה בכושר תפקודה. לטענת הנתבעת הירידה בתפקוד התובעת אינה נובעת מתאונת הדרכים אלא הינו תוצאה של גיל ומחלות אחרות. כך מפנה הנתבעת לדבריו של ד"ר ורסנו כי קשיי הנשימה והליחה מקורם במחלה כרונית ולא בתאונת הדרכים. עוד מפנה הנתבעת לחוות דעת פרופ' גנאל שם הוא כותב, בין היתר, כי "אין בפציעות האורתופדיות, כשלעצמן, כדי לגרום להתדרדרות הכללית בתפקודה".

כלומר, לשיטת הנתבעת, קשיי התפקוד של התובעת מקורם אינו בתאונת הדרכים, ועל כן אין עליה לשלם לתובעת בגין העזרה לה היא נזקקת.

9. הנכות התפקודית מסורה לשקול דעתו של בית המשפט.

בעת התאונה, היתה התובעת בת 76 וכיום היא בת 88. מקובלת על בית המשפט עדותן של התובעת ובנותיה כי עובר לתאונה תפקודה, ככלל, היה תקין והיא בצעה את מרבית מטלות משק הבית והטפול בעצמה ללא צורך בעזרת צד ג'.

בית המשפט אינו מתעלם מעמדתם של המומחים ד"ר ורסנו ופרופ' גנאל, לפיה, אין להטיל על תאונת הדרכים את מלוא התדרדרות במצב התובעת. אולם, לפנינו תובעת אשר בעת תאונת הדרכים היתה בת 76 ובגינה נגרמה לה נכות משוקללת של 27% אשר במצבה הוותה לפחות חלק משמעותי מההדק שהביא להתדרדרות במצבה. הפגימה בשיעור של 19% בשתי ידיה של התובעת בצוותא חדא עם הפגימה בבית החזה גורמים לתובעת כאבים המקשים ומכבידים על תפקודה היום יומי ובשל כך היא נזקקת לסיוע בפעולות היום יום.

בית המשפט סבור, כי בנוסף לסיוע של הבטוח הלאומי שמסתכם בשעה וחצי בלבד ליום, נזקקת התובעת, במצבה, לסיוע מסיבי בביצוע פעולות יומיומיות וזאת כתוצאה מפגיעותיה בתאונה נשוא התביעה, לרבות הפגיעות בכפות ידיה והכאבים בחזה. לכל אלו יש משמעות תפקודית בביצוע מטלות היום יום. בהערכה זקוקה התובעת לתוספת של שעה אחת לסיוע, מעבר לשעה וחצי המסופקות על ידי המל"ל.

עוד מקבל בית המשפט את עמדת התובעת כי בגין תאונת הדרכים נגרמו לה, לפחות בתחילת הדרך, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. אין המדובר בהוצאות שנגרמו לטווח ארוך שכן לא הובאה לפני בית המשפט כל ראיה על צריכת תרופות הנובעות מהתאונה ועל כן יש לפסוק הוצאות בגין ראש נזק זה רק לתקופת העבר. יש לציין, כי בתקופה הסמוכה לתאונת הדרכים לא היתה חובה על קופות החולים לשאת בהוצאות הרפואיות ואלו חלו על המבטחות.

10. אשר על כן, נפסק בזאת כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א. בגין כאב וסבל לפי 27.1% נכות ו- 83 ימי אשפוז בניכוי גיל - סכום של 67,400 ₪ (ע"פ תוכנת נבו).

1. עזרת צד ג' לעבר -

למשך 8 חודשים ראשוניים שלאחר התאונה בהם נקבעו לתובעת 100% נכות זמנית לשישה חודשים ו- 50% לחודשיים, תוך התחשבות בכך שבחלק מהזמן התובעת היתה מאושפזת ובוודאי קיבלה סיעוד חלקי בבתי החולים סך של 24,000 ש"ח לפי 3,000 ש"ח לחודש.

לתקופה שמתום הנכות הזמנית ועד מתן פסק הדין מדובר בתקופה של כתשע שנים, דהיינו 108 חודשים. בגין שעת עזרה ליום זכאית התובעת ל- 50 ₪ לשעה אותם יש להכפיל ב- 30 ימים המהווים חודש כפול 108 חודשים. התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובעת 162,000 ש"ח.

בגין עזרת צד ג' לעתיד- על פי אומדן למשך שלוש שנים לעתיד, יש לפסוק לתובעת לפי 1,500 ש"ח לחודש בהוון לשלוש שנים סך של 51,600 ₪.

ג. בגין הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד – תשלם הנתבעת לתובעת סכום גלובאלי של 15,000 ₪.

ד. התביעה בגין הנזקים לשיניים, נדחית בהעדר חוות דעת רפואית או כל הוכחה אחרת כי התובעת נפגעה בשיניה בתאונת הדרכים וכן בהעדר כל חוות דעת לעניין עלות התיקון.

11. אין לנכות מסכומים אלה את שווי הסיוע המתקבל מהמל"ל, שכן המדובר בפסיקת סיוע מעבר לזה המתקבל מהמל"ל.

12. התוצאה היא, כי הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 320,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 49,100 ₪ (כולל מע"מ).

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ד, 24 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.