1. בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובעת לקבלת סך של 49,935 ₪ אשר לגרסתה שלמה למבוטחה לאחר היה מעורב בתאונת דרכים שארעה באחריותו המלאה של הנתבע.

2. העובדות שאינן במחלוקת

ביום 8/7/2008 ארעה תאונת דרכים בין רכב מסוג מרצדס שמספרו 4710320 המבוטח על ידי התובעת (להלן: "הרכב המבוטח") לבין רכב פרטי מסוג מאזדה מספר רישוי 6691727 בו נהג הנתבע.

בעקבות התאונה הוגש כתב אישום כנגד הנתבע ביום 3/11/2008. הנתבע הורשע על פי הודאתו וביום 23/2/2009 ניתן גזר דין בעניינו.

3. טענות התובעת

לטענת התובעת משהורשע הנתבע על פי הודאתו הרי שהכרעת הדין מהווה ראיה בהליך דנן והנתבע מנוע מלהתכחש לאחריותו ומדובר בתאונת דרכים שארעה באשמתו המלאה.

לגרסתה, בעקבות התאונה הוכרז הרכב המבוטח כאובדן כללי ומשכך, פצתה את מבוטחה בגין שווי הרכב בניכוי השתתפות עצמית בסך של 50,854 ₪ ונשאה בשכר טרחת שמאי בסך של 400 ₪.

ממכירת השרידים התקבל אצלה סך של 5,488 ₪ ובסך הכל שלמה בעקבות התאונה, בצירוף ריבית והצמדה סך של 49,935 ₪, אשר על הנתבע לפצותה.

4. טענות הנתבע

הנתבע לא הכחיש אשמתו לקרות התאונה אולם טען שעובדה זו אינה מקנה לתובעת הזכות לדרוש תשלום ככל העולה על רוחה.

לגרסתו, חוות הדעת נערכה 14 יום לאחר קרות התאונה ואינה משקפת את הפגיעה כפי שהיתה בפועל. כן טען שהתובעת ניסתה בכל דרך להגדיל הוצאותיו על ידי החלפה לחלפים מקוריים ולא חלופיים.

הנתבע גם כפר בסכום שנטען כי שולם על ידי התובעת בהיעדר קבלה המצביעה על תשלום והוסיף וטען שככל שהיתה מוגשת חוות דעת עם דרישת תשלום בסמוך למועד התאונה יכול והיה בידו להציג חוות דעת המראה שהפגיעה פחותה מזו שצויין.

5. השאלות במחלוקת

א. מהו גובה הנזק שנגרם למבוטח.

ב. האם שלמה התובעת למבוטח את הסכומים הנתבעים בכתב התביעה.

6. דיון

כאמור לעיל, אין מחלוקת באשר לאחריותו של הנתבע לקרות התאונה.

מטעם התובעת העידו שני עדים, השמאי, מר אריק דהן ומר שי פייר, מנהל מחלקת שיבוב אצל התובעת.

התובעת בכרה שלא לחקור את הנתבע למעט שאלה אחת במסגרתה נשאל האם הוא שמאי, שאלה עליה השיב בשלילה.

בתצהירו טען הנתבע שהרכב המבוטח הגיע למוסך רק לאחר שבעה ימים מעת קרות התאונה ולכן לא ברור באם מדובר בפגיעות שארעו כתוצאה מהתאונה או מפגיעות אחרות, אלא שלעניין זה השיב השמאי, מר דהן שמדובר בטעות סופר ואף בחוות דעתו אכן נרשם שהרכב נבדק על ידו במוסך כבר ביום 9/7/2008, דהיינו פחות מיום לאחר קרות התאונה שכן התאונה ארעה יום קודם בשעות הצהריים ולכן אין לקבל את הטענה לפיה יכול ומדובר בפגיעות שארעו כתוצאה מפגיעה אחרת.

הנתבע גם טען שהתובעת לא עשתה ככל יכולתה להקטין הנזק שכן חלק מחוות הדעת כלל חלפים מקוריים ולא חלופיים שעלותם נמוכה יותר.

לעניין זה השיב השמאי שקבע שיש להורות על חלפים מקוריים רק כאשר לא קיים חלק תחליפי או משומש לחלקים הספציפיים אשר אישר כמקוריים.

7. לפיכך, משלא הוכח על ידי הנתבע שקיימים חלפים תחליפיים מקום בו ציין השמאי שיש להחליף בחלקים מקוריים, דין הטענה בדבר הקטנת הנזק להידחות.

אומנם באת כח הנתבע טענה בסיכומים שהתובעת יכלה לקבל מספר חוות דעת והיה עליה לבחור את זו שנוחה לה, אלא שחובת התובעת הינה קודם כל כלפי המבוטח ובהיעדר חשד לכך שחוות הדעת שניתנה על ידי השמאי הינה בלתי סבירה, איני מוצאת כל צורך לדרוש חוות דעת נוספת, אשר בסופו של יום תגדיל את עלויותיו של המזיק ובוודאי לא תצמצמן.

8. בהתייחס ליתר טענות הנתבע לפיהן חלק ניכר מחלקי הרכב לא נפגע כלל, לא מצאתי מקום לקבל הטענה. השמאי מטעם התובעת כתב חוות דעת בעניין הפגיעות ברכב ואף הצהיר לפרוטוקול שכל חזית הרכב נפגעה, כך גם ניתן ללמוד מהתמונות שצורפו. הנתבע הצהיר לפרוטוקול שאינו שמאי רכב ומשנבדק הרכב פחות מיממה לאחר קרות התאונה ובהיעדר חוות דעת שמאית אחרת, לא מצאתי מקום לקבל טענת הנתבע לעניין.

9. הנתבע הוסיף וטען שתובעת מנעה ממנו להציג חוות דעת מטעמו ובכך גרמה לו נזק.

המדובר בתביעה שהוגשה כשנה וחצי לאחר קרות התאונה, פרק זמן סביר להגשת כתב תביעה. עיון בנספחים שצורפו מלמד שתמורה עבור שרידי הרכב ניתנה לתובעת כבר ביום 13/8/2008. התובעת הסבירה שבאותה העת לא ידעה מי אחראי לקרות התאונה ומשכך טרם פנתה לנתבע. כן טען מר פייר שלא ניתן לשמור השרידים ולכן הם נמכרו .

הנתבע לא צרף חוות דעת מטעמו אולם טען שנמנע ממנו לעשות כן נוכח מחדליה של התובעת, אלא שאין לקבל טענה זו. כתב התביעה הוגש כאמור לאחר כשנה וחצי כנגד הנתבע. אומנם ב"כ הנתבע טענה כי ניסתה לקבל מספר חוות דעת אך לא נענתה בהיעדר שרידי הרכב, אולם לא טענה שהיה נסיון כלשהו לפנות לחברה לה נמכרו השרידים ולאתרם. כך גם לא הוצגה בפניי כל חוות דעת מטעם שמאי, לפיה לא ניתן ליתן חוות דעת שמאית ראויה בהסתמך על תמונות הרכב בלבד.

10. יתרה מזאת, ב"כ הנתבע טענה כי לא ידעה שמר אריק דהן הוא השמאי שנתן חוות דעת בתיק ולכן פנתה אליו לפני הדיון הקודם שהתקיים בתיק בחודש מאי 2011 לקבלת חוות דעתו בתיק לטובת הנתבע.

משכך, ברי כי מדובר בשמאי שחוות דעתו אמינה גם על הנתבע, במיוחד באם בחר הנתבע לפנות אליו על מנת שייתן חוות דעתו לטובתו.

ב"כ הנתבע אף הוסיפה וטענה שחרף בקשתה הקודמת לאפשר לה להגיש חוות דעת, נדחתה בקשתה על ידי בית המשפט בדיון הקודם שהתקיים, אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם טענתה כי לא יכלה לקבל חוות דעת בהסתמך על תמונות הרכב בלבד ובנסיבות אלו, אין לנתבע אלא להלין על עצמו על כך שלא צרף חוות דעת לתמיכה בטענותיו בהתאם למועדים הקבועים בתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד- 1984 משחלק על הנזק שנגרם לרכב המבוטח.

11. הנתבע הוסיף וטען בתצהירו כי היו רכיבים שחושבו פעמיים בחוות הדעת של השמאי. לעניין זה העיד השמאי שבוצעו הפחתות עבור כל התוספות וכך גם ציין בעמוד 8 לחוות דעתו.

משכך, אין לקבל הטענה לפיה רכיבים כלשהם נכללו פעמיים בחוות דעת השמאי.

12. הנתבע הוסיף וטען שהתובעת לא הוכיחה ששלמה למבוטח את הסכומים שתבעה ומשכך, דין התביעה להידחות.

התובעת הציגה בפניי דו"ח שכותרתו איתור תביעה בו פורטו כלל התשלומים במסגרת תביעת המבוטח לרבות שכר טרחת שמאי וכן קיזוז שרידי הרכב.

התובעת הינה חברת ביטוח אשר מטעמה העיד מר שי פייר, מנהל מחלקת שיבוב, אשר העיד כי הסכומים הללו שולמו למבוטח וגם צרף פרטי חשבון בנק המבוטח לשם הועברו הכספים.

בנסיבות אלו, די במסמכים שצורפו והצהרת מנהל מחלקת השיבוב בכדי להוות ראיה מספקת לתשלום הסכומים ואין בעובדה שלא הוצגה בפניי פרטי ההעברה הבנקאית בכדי לקבוע שהסכום לא שולם למבוטח.

למעלה מן הצורך אוסיף, הסכומים המצוינים בדו"ח איתור תביעה ובכלל זה הסכום שנרשם כי שולם לשמאי הוא הסכום שנתבע על ידו לתשלום עבור שכרו, כך גם יש זהות בין סכום השרידים לסכום שקוזז ולא מצאתי מקום לפקפק בדו"ח שצורף ואני קובעת שהסכומים הללו אכן שולמו על ידי התובעת למבוטח.

12. סוף דבר

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 49,935 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן יישא הנתבע בשכר טרחת עורך דין בסך של 5000 ₪ והוצאות משפט.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ג, 04 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.