זוהי תביעת שיבוב בגין כספים ששילמה התובעת למבוטחת שלה בגין נזקים שנגרמו לרכב (שהוכרז אובדן גמור) בתאונה מיום 13.7.06 בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 שהיה נהוג על ידי הנתבע 2.

הנהג מטעם התובעת העיד כי ביום התאונה עצר בצומת ברמזור אדום, ואחרי שניה פגע בו רכב פולקסווגן בצד האחורי של האוטו. הוא זוכר שהרכב נתקע והוא לא יכול היה לנסוע בו, ואף הוזמן גרר.

הנתבע 2, שנהג ברכב, העיד כי אינו זוכר כל ך את נסיבות התאונה. לדבריו, נהג התובעת עמד בנתיב השמאלי והוא בנתיב הימני ושני כלי הרכב החלו בנסיעה. ואז, לפני שהגיעו לרמזור הבא שהיה ירוק, הרגיש רעש ואז התנגשות. לאחר מכן יצא מהרכב וחיכה לאמבולנס.

התובעת הזמינה לעדות מטעמה גם את הגב' הדס יותם, שהיתה ברכב עם הנתבע 2, וזו סיפרה כי

נסעה עם הנתבע 2 לכיוון קריית מלאכי. בשלב מסויים סובבה את הראש ימינה, הסתכלה לנוף, ואז שמעה את הנתבע 2 אומר "וואי הדס", והרכב התנגש ברכב התובעת שעצר.

כפי העולה מהעדויות שנשמעו הרי שהנתבע 2 לא ידע לתאר בדיוק את נסיבות התאונה זולת דבריו כי הרגיש רעש ואז התנגשות. לעומת זאת, גב' יותם, שישבה לידו בעת האירוע, מסרה עדות מפורטת שלפיה רכב התובעת כבר עצר ואז התנגש בו הנתבע 2, לא לפני שצעק קריאת הפתעה. ואכן, גם בהודעתה המשטרתית שניתנה בסמוך לאירוע אמרה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הנתבע 2 לא הבחין ברכב התובעת שעצר בפתאומיות ולמרות שניסה לעצור לא הצליח למנוע את ההתנגשות. עדותה זו תואמת גם את עדותו של נהג התובעת במשטרה שלפיה, עצר בצומת בעצירה מוחלטת ואז נהדף בעוצמה על ידי הנתבע 2. גם בחקירה הנגדית גב' יותם אמנם לא זכרה פרטים מסויימים כאלו ואחרים אולם מליבת עדותה, כשזו מצטרפת להודעה המשטרתית, עולה כי רכב התובעת היה מול רכב הנתבעים טרם ההתנגשות, ולא כפי שניסה הנתבע 1 להוכיח כאילו רכב התובעת הגיע אח"כ ו"משך" את מרכב רכב הנתבעים איתו.

עדותו של נהג התובעת לא נסתרה בחקירה הנגדית, ולא מצאתי לפקפק בה, מה גם שעדותו נתמכת על ידי עדותה של גב' יותם, באופן שעדויות אלו משתלבות זו בזו לכדי תיאור אופן קרות התאונה. התרשמתי מעדותו של הנתבעת 2 כי הוא אינו זוכר הרבה ממה שקרה, אך גם לא היה בדבריו כדי לסתור את העדויות האחרות.

לבית המשפט הוצגו תמונות כלי הרכב שצולמו במקום התאונה, ובהן רואים את רכב התובעת שספג פגיעה חזקה מאחור באופן שמעך כלפי פנים את הפגוש האחורי מחלקו המרכזי וימינה וכן קיימת מעיכה של כל תא המטען האחורי. רכב הנתבעים נראה פגוע לאורך כל חזיתו כאשר מכסה המטען הקדמי מעוך כולו והתרומם כלפי מעלה, וכל הכנף הקדמית שמאלית מעוכה גם היא. תמונות אלו מעידות בבירור כי רכב הנתבעים התנגש בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובעת, ויש בהן כדי לתמוך בגרסת נהג התובעת. מכל האמור לעיל יש לקבוע כי רכב התובעת כבר עצר ברמזור ורק לאחר מכן פגע בו רכב הנתבעים, שככל הנראה לא שמר מרחק מספיק ולא נהג במהירות התואמת את תנאי הדרך.

גם אם הייתי קובע, לחלופין, כי רכב התובעת לא עמד אלא היה בתהליך האטה לקראת עצירה, הרי שגם אז נסיבות התאונה מתיישבות עם כך שהנתבע 2 לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו, ובפרט שכלי הרכב היו לפני צומת מרומזר שבו יש לצפות כי כלי הרכב שלפניך יאט בשל חילוף מופעי הרמזור, ועל כן יש לשמור מרחק ומהירות שיאפשרו בלימה ובטוחה ללא פגיעה.

לפיכך, אני קובע כי האחריות לתאונה היא על הנתבע 2 שנהג ברכב.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת שמאי שבדק את הרכב שלושה ימים לאחר התאונה במוסך אליו הובא הרכב. השמאי קבע כי אחוז הנזק הגולמי לרכב התובעת עומד על 71.68% ועל כן קבע כי הרכב באובדן כללי ויש להורידו מהכביש, על פי הוראות החוק (צורפה לכתב התביעה תעודה על כך). השמאי קבע את ערך המכונית בניכוי שרידים. למען הסדר הטוב יצוין כי השמאי הגיש תוספת לחוות הדעת, ובה קבע כי שווי הרכב גבוה יותר וזאת לאחר שהוכח לו כי הרכב היה בשימוש חברה בע"מ ולא בשימוש הקיבוץ. חוות הדעת לא נסתרה והנתבעים לא הביאו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לזמן את השמאי להחקר על חוות דעתו, ומכאן שחוות דעת זו עומדת כראיה יחידה להוכחת הנזק ושווי הרכב.

לאור כל המובא לעיל אני מקבל את התביעה כנגד הנתבע 2 ודוחה אותה כנגד הנתבע 1. אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך 43,175 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום ששולמו תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בסך 5,095 ₪, וזאת בתוך 30 מהיום.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.