פתח דבר

1. תביעת התובע להכיר ב"תסמונת התעלה הקוביטאלית" במרפק ידו השמאלית כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן– החוק) נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 19.11.09, בנימוק כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביאו להתפתחות המחלה. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.
2. בתאריך 30.6.11 נשמעה בפנינו עדותו היחידה של התובע, אשר הגיש את עדותו הראשית בתצהיר ונחקר בפנינו בחקירה נגדית.
3. במותב אשר שמע את ההליך ישב מר אריה גיל ז"ל, אשר נפטר בטרם ניתן פסק דין זה. הדבר הובא לידיעת הצדדים בהחלטה מיום 4.12.12, אשר לאחריה הודיעו שני הצדדים כי אין להם התנגדות שנציג ציבור עובדים אחר ישתתף במותב אשר ייתן את פסק הדין. לאחר ששקלנו בדבר, לנוכח הסכמת הצדדים ולנוכח השלב בו נמצא התיק, לא מצאנו לנכון לשמוע בשנית את הראיות בתיק. לפיכך, מר עאטף טאטור מצטרף בזאת למותב במקום מר גיל ז"ל, ואנו מחליטים כי הדיון יימשך מהשלב בו נפסק.

השתלשלות העניינים וההליך שלפנינו

1. בהליך קודם בפני בית דין זה עתר התובע להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית, ממנה הוא סובל בכפות ידיו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק (בל 4377/05, בפני כב' השופטת קוטן). בהחלטתו מיום 18.6.06 ולנוכח הסכמת הצדדים על תשתית עובדתית, מינה בית הדין את דר' פעילן, מומחה לכירורגיית כף היד, כמומחה-יועץ רפואי בתיק (להלן – דר' פעילן). באותה החלטה אף פורטה התשתית העובדתית המוסכמת והרלוונטית לעבודת התובע כדלקמן:
2. התובע הינו יליד 1974.
3. התובע עובד כמתקן כלי עבודה חשמליים בחברת אפעל תיקונים בע"מ, מזה כ- 12 שנה.
4. התובע עובד 6 ימים בשבוע, כ- 8 שעות ביום.
5. במהלך עבודתו ועד שנת 2001 תיקן התובע כ- 40 מכשירים ליום, והחל משנת 2000 מתקן התובע כ- 12 כלים ליום, כאשר בכל כלי יש בממוצע כ- 18 ברגים. בעת עבודתו משתמש התובע במברג, משחזה, מקדחה ושאר כלים חשמליים והוא מבצע תנועות סיבוביות.
6. ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין.
7. התובע מתלונן על הירדמות כפות ידיים והוא פנה עקב כך לטיפול רפואי בשנת 2001 לערך.
8. התובע עבר תאונת עבודה בשנת 2000, ובה נקטע לו חלק מאגודל שמאל.
9. התובע עבר מספר ניתוחים, כפי שעולה מהחומר הרפואי.
10. בחוות דעתו מיום 20.7.06, ציין דר' פעילן כי התובע סובל בידיו הן מ"תסמונת התעלה הקרפלית" והן מ"תסמונת התעלה הקוביטלית במרפק שמאל". באשר לתסמונת התעלה הקרפלית, קבע דר' פעילן כי ישנו קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין התפתחות המחלה, ואילו בקשר לתסמונת התעלה הקוביטלית חיווה דר' פעילן דעתו, בהסתמך על החומר שהונח בפניו, כי אין קשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה.
11. על יסוד האמור בחוות דעתו של דר' פעילן, הסכים הנתבע להכיר בתסמונת תעלה הקרפלית בלבד ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה, ובהסתמך על הודעתו זו, קיבל בית הדין את התביעה (פסק דינה של כב' השופטת קוטן מיום 31.10.06; להלן – התביעה הקודמת).
12. בתאריך 10.8.09 הגיש התובע לנתבע טופס הודעה על פגיעה בעבודה, בו ביקש להכיר בתסמונת התעלה הקוביטלית כפגיעה בעבודה, ותביעתו כאמור נדחתה.
13. בדיון מיום 3.5.10 הודיעה באת-כח הנתבע כי היא מקבלת את תנאי עבודת התובע כפי שהם הוסכמו בהליך הקודם נכון לחודש 11/2003, כאשר מחודש 11/2003 ואילך, ככל שהתובע יוכיח את תנאי עבודתו להם הוא טוען, ישקול הנתבע מינוי מומחה בתיק.
14. בדיון שהתקיים ביום 30.6.11, נשמעה בפנינו עדותו של התובע ולאחריה ביקש הנתבע שהות לשקול עמדתו בתיק. ביום 28.8.11 הודיע הנתבע כי הוא עומד על דחיית התביעה. לפיכך, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
15. לאחר ששמענו את עדות התובע ועיינו בסיכומי הצדדים, החלטנו ביום 6.12.11 למנות מומחה –יועץ רפואי בתיק דנן לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין קיומה של "תסמונת התעלה הקוביטלית במרפק השמאלי" של התובע לבין תנאי עבודתו כפי שהוכחו בפנינו.
16. אלו הן העובדות הרלוונטיות לתביעה דנן, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 19.3.12:
17. התובע הינו יליד 1974.
18. התובע עובד כמתקן כלי עבודה חשמליים בחברת אפעל תיקונים בע"מ, מזה כ- 12 שנה.
19. התובע עובד 6 ימים בשבוע, כ- 8 שעות ביום.
20. במהלך עבודתו ועד שנת 2001 תיקן התובע כ- 40 מכשירים ליום, והחל משנת 2000 מתקן התובע כ- 12 כלים ליום, כאשר בכל כלי יש בממוצע כ- 18 ברגים. בעת עבודתו משתמש התובע במברג, משחזה, מקדחה ושאר כלים חשמליים והוא מבצע תנועות סיבוביות.
21. עבודת התובע בתיקון הכלים החשמליים מתבצעת כשהוא נשען בעמידה למשך שעות על המרפקים, כשהם כפופים על שולחן בגובה כ- 90 ס"מ, וזאת במטרה לצמצם אפשרות תזוזה של הידיים, כאשר למעשה הכלי מונח בפניו על השולחן והתובע נשען לעברו על מרפקיו למשך שעות ארוכות. עבודת התובע בתיקון המכשירים החשמליים עם ידיו נמשכת כ- 5 עד 6 שעות מתוך 10 שעות עבודה ביום.
22. כמו-כן, עוסק התובע במילוי כ- 100 כרטיסי עבודה (הצעות מחיר) ביום, במשך כשעה וחצי בממוצע במרוכז ליום, כאשר בזמן זה התובע מניח את מרפקיו על השולחן תוך כדי ישיבה וממלא טופס אחר טופס.
23. בזמן שימוש התובע בכלים רוטטים כגון מחרטה, מקדחה וכלים אחרים מרפקי התובע אינם מונחים על השולחן אלא באוויר וזאת לשם הפעלת לחץ על הכלי הרוטט.
24. ידו הדומיננטית של התובע הינה יד ימין.
25. התובע עבר תאונת עבודה בשנת 2000, בה נקטע לו חלק מאגודל שמאל ונקבעה לו נכות מעבודה בשיעור 19% לצמיתות.
26. בשנת 2006, הוכרה מחלת ה- CTS ממנה סובל התובע, כפגיעה בעבודה.

מינוי מומחה וחוות דעתו

1. ביום 19.3.12 מונה דר' מנחם יששכר יצחקי, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (לעיל ולהלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 24.6.12 (להלן – חוות הדעת).
2. בחוות דעתו קבע המומחה, כי התובע סובל מתסמונת הלכידה של העצב האולנארי בידו השמאלית. באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין התסמונת שאובחנה אצל התובע לבין תנאי עבודתו, השיב המומחה כדלקמן:

"על פי המתואר בעובדות התובע נשען רבות על מרפקיו ואכן יש קשר של גרימה בין ההישענות על המרפקים במשך שעות רבות ביום לבין תסמונת הלכידה של העצב האולנארי."

לדידי המומחה, אין המדובר במחלת מקצוע כהגדרתה בחוק ובתקנות אלא "בפגיעה מצטברת מאחר ועבודה עם מכשירים הרוטטים לא היא שגרמה אלא ההישענות על המרפקים."

לשאלה האם ניתן להבחין בעבודת התובע בקיומן של פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות אשר הצטברותן הביאה לפגיעה שאובחנה אצל התובע, השיב המומחה כך:

"להערכתי מדובר כאן בפגיעות זעירות שנגרמות על ידי הישענות על המרפקים וכתוצאה מהן נוצרו ההידבקויות והיצרות של התעלה בה עובר העצב האולנארי ועל ידי כך נוצרה תסמונת הכליאה."

לבסוף, קבע המומחה בחוות דעתו כי ניתן לשייך את הופעת התסמונת לתנאי עבודת התובע.

1. משלא הוגשה כל בקשה מטעם מי מהצדדים להפניית שאלות הבהרה למומחה אודות חוות דעתו, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.
2. בסיכומיו, ביקש התובע להכיר בתסמונת התעלה הקוביטלית במרפקו השמאלית כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, וזאת לאור תנאי עבודתו משך שנים רבות כפי שהוכחו בפני בית הדין, ואשר כללו מלבד העבודה עם הכלים הרוטטים גם עבודה תוך כדי הישענות על מרפקיו. לדידי התובע, הקשר הסיבתי בין התסמונת שאובחנה במרפקו השמאלי לבין תנאי עבודתו נלמד בבירור מחוות דעת המומחה, המכירה במפורש בקשר הסיבתי על דרך הגרימה בין ההישענות על המרפקים במשך שעות רבות ביום לבין התסמונת שאובחנה במרפק ידו השמאלית של התובע והמשייכת את הופעת התסמונת לתנאי עבודת התובע. התובע מבקש לדחות את טענת הנתבע בכל הנוגע לביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה, וזאת משלדעתו עדותו שלא נסתרה מלמדת כי עסקינן בפעולות חוזרות ונשנות המבוצעות על ידי התובע בזמן שהוא נשען על מרפקיו, משך שעות רבות ביום במהלך שנות עבודתו הרבות. לטענת התובע, הוכח כי מגיל 15 ועד היום, עובד התובע באותו מקום עבודה, כשהוא מבצע את אותן הפעולות ו/או התנועות בידיו, כל יום, למשך 10 שעות ביום, כך שהנזק במרפקו לא יכול להיות תוצאה של גורם אחר מלבד עבודת התובע.
3. מנגד, שב הנתבע בסיכומיו על הטענה כי דין התביעה להידחות בהיעדר הוכחת התשתית העובדתית הנדרשת לקיומה של עילת המיקרוטראומה, וזאת משעסקינן בהישענות סטטית של התובע על מרפקיו בזמן העבודה, שהינה בבחינת תנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, המרפקים, אשר לגביה נקבע בפסיקה כי אינה באה בגדר תורת המיקרוטראומה משאין המדובר בתנועות חוזרות ונשנות הגורמות לפגיעות זעירות הניתנות לאיתור ולהבחנה. כמו-כן, יש לדחות את התביעה בהסתמך על האמור בחוות דעת המומחה, הקובעת במפורש כי לא העבודה עם המכשירים הרוטטים היא שגרמה לפגימה במרפק התובע, וגם לא נקבע כי עבודת התובע בתיקון הכלים הכלים החשמליים או הכרטיסים האלקטרוניים או מילוי כרטיסי העבודה הם שגרמו לפגיעה האמורה, אלא ההישענות על מרפקי התובע במשך שעות העבודה היא הגורם לכך, ומשכך הרי שלא הוכח כי הפגיעה במרפקו נגרמה לתובע עקב "תאונה", לרבות בדרך של מיקרוטראומה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומכלול החומר שהובא בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לחוות דעת המומחה הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות בהיעדר הוכחת פגיעה על דרך המיקרוטראומה. להלן הנימוקים לקביעתנו.
2. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע לא אחת, כי הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחת (ההדגשה לא במקור, מ.נ.ד.):

"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. ... לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע."

(עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע ל"ה 523, 533).

1. בהחלטתנו מיום 6.12.11 קבענו, כי מן הראוי היה כי התובע ירחיב את גרסתו העובדתית בתביעתו הקודמת ויפנה לדר' פעילן שאלות הבהרה בנוגע תסמונת התעלה הקוביטלית; אולם, משלא נעשה הדבר, ואף הנתבע הודה בפנינו שלא נטענו בהליך הקודם כל טענות לגבי תסמונת זו, מצאנו מקום לתת לתובע את יומו בבית הדין ולאפשר לו לטעון ביחס למחלה זו. לאחר שהתובע העיד והדגים בפנינו את אופן ביצוע עבודתו, הכולל עבודה לסירוגין עם מכשירים שונים במשך היום ומילוי כ- 100 כרטיסי עבודה, הגענו לידי מסקנה כי יש להעביר את עניין התובע למומחה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין התסמונת במרפקו השמאלי.
2. ודוק, בחוות דעתו קבע המומחה כי התובע סובל מתסמונת הכליאה של העצב האולנארי בידו השמאלית, אשר נגרמה בעקבות ההישענות על מרפקיו במשך שעות רבות ביום. המומחה הדגיש בחוות דעתו, כי תסמונת זו אינה תוצאה של עבודת התובע עם המכשירים הרוטטים או תוצאה של תיקון המכשירים אלא תוצאה של ההישענות הממושכת על המרפקים. המומחה הסביר את מנגנון הופעת התסמונת בזו הלשון: "מדובר כאן בפגיעות זעירות שנגרמות על ידי הישענות על המרפקים וכתוצאה מהן נוצרו ההידבקויות והיצרות של התעלה בה עובר העצב האולנארי ועל ידי כך נוצרה תסמונת הכליאה" – קביעות אלה לדעתנו אינן עונות על התנאים שנקבעו בפסיקה להכרה בפגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה, ונבאר.
3. בניגוד לדרישת הפסיקה, כי הפגיעות הזעירות יהיו תוצאה של "תנועות חוזרות ונשנות", מחוות דעת המומחה עולה במפורש כי הפגיעות הזעירות אצל התובע נגרמו על ידי ההישענות הממושכת על מרפקיו, כאשר הישענות זו הינה אכן כטענת הנתבע, תנוחה רציפה וממושכת בה בוצעה העבודה.
4. המקרים של ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה נדונו מספר פעמים בבית הדין הארצי לעבודה ונקבע כי "הנזק שהתהווה בגופו של העובד, נוצר בשל התנוחה בה עבד, תנוחה מאולצת, מאומצת, במצב סטטי ממושך שהביא לעומס וללחץ על כל אותם מרכיבי עמוד השדרה... התנוחה החישה את תהליך 'הבלאי הטבעי'... והדבר נעשה אט - אט, לאורך שנים בלא שניתן להצביע על אירוע תאונתי (תנועה) החוזר ונשנה והגורם לפגיעה זעירה שאין להשיבה" (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - רפאל טואיטו, פד"ע ט 8).
5. במקרה אחר, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "הורדת ראש בתנוחה קבועה, איננה בגדר תנועה חוזרת ונשנית על עצמה, וגם לא מדובר ברצף אירועים נפרדים, זעירים, חוזרים ונשנים, אלא מדובר כאן בתנוחה קבועה שגרמה כנראה לאימוץ שרירי הצוואר... אימוץ ממושך של שרירי הצוואר הוא אנטיתזה של תנועות חוזרות ונשנות" (דב"ע נו/0 - 180 שושנה שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 360). על קביעה זו חזר בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.8.05 וקבע כי "בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על אבר מסויים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה. בזה אין אנו פוסקים כי לא יתכן שעבודת המערערת תרמה לליקוי שבגבה, אלא שהמחוקק ייחד את הפגיעה בעבודה לשלוש אלה: תאונת עבודה, מיקרוטראומה ומחלת מיקצוע. לא די בקיום קשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין העבודה, כל עוד שעניינו של הנפגע לא בא בפתחם של שלושת סוגי הפגיעה האמורים." קביעות מפורטות אלה יפות גם לענייננו.
6. בנסיבות אלה, בהן חוות דעת המומחה ברורה וחד-משמעית וממנה עולה כי התסמונת במרפקו השמאלי של התובע נגרמה עקב ההישענות הממושכת של התובע על מרפקיו לאורך שעות העבודה, כאשר אין המדובר ברצף תנועות חוזרות ונשנות – הרי שקביעה זו של המומחה אף שהיא מכירה בקשר הסיבתי האפשרי בין הליקוי לבין העבודה, אינה מביאה בהכרח לקבלת התביעה על דרך המיקרוטראומה.

סוף דבר

1. אף כי מצא המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי במרפקו השמאלי, הרי שנוכח האמור לעיל, אין החוק מכיר בעבודה בתנוחה סטטית כנכנסת תחת הגדרת "פגיעה בעבודה". משכך, דין תביעה זו להידחות, והיא נדחית בזאת.
2. כמקובל, אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום ‏ג' טבת תשע"ג, ‏16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.