לפני בקשת המבקש לעיכוב ביצוע צו איסור שימוש במבנה, שניתן במסגרת גזר הדין בתיק זה.

ההליכים עד כה וטענות הצדדים

1. נגד המבקש הוגש בתיק זה כתב אישום שבו יוחסה לו עבירה של שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר ובסטיה מהיתר, עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-(ב) ו- 208(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). בכתב האישום צוין כי ביום 4.2.2010 נתגלה כי המבקש עושה שימוש חורג במבנה בשטח של 100 מ"ר ומנהל בו מאפיה, במקום הייעוד המקורי המותר על פי היתר, שהנו "סככה פתוחה לשירותי רכב".

2. ביום 3.5.2011 ניתן גזר דין, לאחר שהמבקש הורשע על פי הודאתו, שבו הוטלו עליו עונשים שונים ובכללם צו להתאמת המבנה להיתר שניתן וכן צו איסור שימוש (להלן: הצו או צו איסור השימוש), שביצועו עוכב למשך 12 חודשים.

3. המבקש עותר בבקשתו זו לעכב את ביצוע הצו לתקופה נוספת (מבלי שינקוב את משכה). ב"כ המבקש סקרה את ההליכים שהיו בעניין עד כה וציינה, כי המבקש הנו השוכר של הנכס, וכי מר ויקטור מימון שהנו הבעלים של הנכס, התחייב לבצע שינוי בתב"ע החלה כדי שיתאפשר שינוי ייעוד המבנה לשימוש בפועל. מימון, כך נטען, הגיש את הבקשות לשם כך לועדות התכנון ודיון בועדה המחוזית לתכנון ולבניה נקבע לחודש יוני 2012, אלא שמימון הלך לעולמו בחודש מאי 2012, הדיון לא התקיים, והמבקש עמד אובד עצות, שכן הוא לא ידע למי לפנות, ורק לאחרונה, נעשתה פניה לרו"ח שמונה לנהל את עזבון מימון המנוח. על פי הנטען הסכם השכירות בו מחזיק המבקש הסתיים ביום 30.9.2013 וללא קבלת הבקשה לא יחודש הסכם השכירות דבר שיביא לסגירת העסק ולאובדן מקור פרנסתם היחיד של המבקש ובני משפחתו. המבקש ממשיך וטוען כי "בקרוב" יחודשו הליכי הרישוי ושינוי התב"ע. עוד טוען המבקש כי המשיבה מודעת לקושי שנוצר, ובשל כך, היא חזרה בה מכתב אישום שהוגש לבית המשפט בגין אי קיום הצו. הבקשה נתמכה במסמכים וכן הוגש תצהיר לתמיכה בה בהתאם להחלטת כב' השופטת לוקיץ' מיום 11.9.2013.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה ובתגובה שהגישה, הביאה טעמים דיוניים וטענות לגופו של עניין, וטענה כי יש בכל אחד מהם להביא לדחיית הבקשה. ב"כ המשיבה טענה כי הבקשה לא הוגשה במועדה הקבוע ואינה עומדת בדרישות סדרי הדין הנהוגים בבקשות כגון אלה; לא ערוכה לפי הטופס הנדרש; הוגשה ללא פירוט; ולא צורף לה תצהיר של בעל מקצוע המטפל בהליכי התכנון. לגוף העניין, הדגישה ב"כ המבקשת את התכלית והחשיבות של מתן צווים כנגד ביצוע עבירות תכנון ובניה ואכיפתם וטענה כי המצב התכנוני במקרה הנדון אינו מצדיק לדחות את מועד כניסת הצו לתוקף, משאין המדובר במקרה שבו השימוש עשוי להיות מוכשר תוך זמן קצר. לעניין זה פירטה ב"כ המשיבה כי הטיפול בתכנית שהוגשה על ידי הבעלים של המבנה הסתיים עוד בשנת 2011, והודעה על כך נשלחה על ידי הועדה המחוזית ביום 21.3.2012, וכי מאז לא הוגשה תכנית ואין כל הליך תכנוני שתלוי ועומד, כך שהכשרת השימוש לא נראית בטווח הנראה לעין. ב"כ המשיבה דוחה את הטענה כי כתב האישום בגין אי ביצוע הצו נמחק בשל הקשיים שנוצרו בעקבות פטירת מימון ז"ל, וטוענת כי הדבר היה משיקולים של השלמת החקירה.

דיון והכרעה

5. המקור המשפטי לבקשת המבקש מצוי בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה הקובע בהאי לישנא: "בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

6. סדרי הדין הקשורים בהגשת הבקשה והדיון בה מוסדרים בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן: התקנות). הכללים העיקריים הנוגעים לאופן הגשת הבקשה הם כלהלן: הבקשה תוגש בכתב לא יאוחר מ – 21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו (תקנה 2(א)); תפרט את ההליכים לרבות ההליכים המנהליים הקשורים בעניין (תקנה 2(ב)); תיתמך בתצהיר לאימות העובדות ואם היא כוללת עובדות באשר למצב התכנוני- תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליכים, אליו יצורפו העתקים מהמסמכים הרלוונטיים.

תקנה 4(א) לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן החלטה על סמך כתבי הטענות ללא קיום דיון במעמד הצדדים. תקנה 4(ב) קובעת כי במידה והבקשה מצריכה דיון ייקבע הדיון באופן שלא יביא לביטול או דחיית המועד המתוכנן לביצוע הצו. חשוב להדגיש את הוראת תקנה 6 הקובעת כי: "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, עיינתי במסמכים שצורפו לבקשה ובתצהיר שתומך בה, ושבתי ועיינתי בהליכים שהיו עד למתן גזר הדין, ראיתי לקבל את הבקשה, בשל הנסיבות המיוחדות של מקרה זה. אביא את הטעמים למסקנתי:

8. בטרם הדיון בגוף הבקשה, נקרב את המבט אל טענתה של המשיבה לפיה הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות. מקורה של הטענה בתקנה 2(א) לתקנות הקובעת כי: "בקשה תוגש [...] לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו", והילוכה כלהלן: הצו ניתן ביום 3.5.2011 וביצועו נדחה לשנים עשר חודשים, מכאן שהצו היה אמור להתבצע ביום 3.5.2012, והבקשה צריכה להיות מוגשת לכל המאוחר 21 יום לפני מועד זה. אין בידי לקבל טענה. מבלי להיזקק לפרשנותה של תקנה 2(א) לתקנות, למשמעות הדיבור "המועד שנקבע לביצועו" וליחס בינה לבין 207 לחוק (ראו בין היתר: בג"ץ 1068/09 סמיר חאג', עו"ד נ' שר המשפטים ([פורסם בנבו, (12.5.2009), בו נדחתה עתירה, משיקולי סף, לביטול תקנה 2(א) לתקנות), הגעתי למסקנה כי במקרה זה קיימים נימוקים מיוחדים, שיפורטו להלן, המצדיקים קבלת הבקשה לגופה.

זאת ועוד, ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אונו, פ"ד נו (3) (29.4.2007) (להלן: פרשת סבן) נקבע שבית המשפט יכול להידרש לבקשה המוגשת מכח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה גם אם היא מוגשת לאחר שמועד ביצוע הצו חלף עבר- הדברים נאמרו לעניין צו הריסה, והם נכונים מקל וחומר לענייננו. כך ציין בית המשפט העליון בפרשת סבן:

"לסיכום נאמר, כי סמכותו של בית-המשפט עומדת לו ליתן ארכה לביצועו של צו הריסה גם אם חלף המועד שנקבע קודם לכן לביצועו של הצו. חלוף המועד לביצועו של צו הריסה, אין בו, באשר הוא, כדי לשלול סמכותו של בית-משפט ליתן לעבריין-בנייה ארכה נוספת"

בהקשר זה אוסיף כי דווקא במטריה בה עסקינן, שאלת הסיכוי להכשרת הבניה או השימוש- ומכאן הצורך בשקילת דחיית מועד ביצוע הצו שלא בוצע, מתעוררת לרוב לאחר חלוף זמן ניכר עם התקדמות הליכי התכנון.

9. לעניין יתר הטענות הקשורות בסדרי הדין: במקרה שלפנינו, הבקשה נתמכה בתצהיר ואליה צורפה התכנית אשר נערכה על ידי בעלי מקצוע. אמנם, לבקשה לא צורף תצהיר של בעל מקצוע המטפל בהליך התכנוני, אולם בנסיבות המקרה ומאחר ובעלי המקצוע אינם מטפלים בהליך מטעם המבקש, אלא מטעם הבעלים (שהלך לעולמו), אין להחמיר על המבקש בדרישה זו.

10. לגוף העניין: בפרשת סבן נקבע כי בבוא בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה יביא במניין שיקוליו את אינטרס הפרט ואת אינטרס הכלל, תוך שבית המשפט עורך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט. בהקשר זה ראו גם רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית ת"א יפו פ"ד נא (4) 625 (להלן: פרשת בן חור). בפרשת סבן צוינו דברים אלה, שראוי כי נשים אותם לנגד עיננו בדיון בבקשות כגון אלה:

"תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין-הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין-בנייה. אכן, מגוון המקרים רב הוא. סמכותו זו של בית-המשפט זכתה להדגש-יתר בחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43) שעה שבית-המשפט זכה מפורשות בסמכות רב-פעמית לקבוע מועדים להריסת מבנה עבריין, על יסוד הנחה שעניינו של המבקש ארכה יישקל מעת לעת על-פי מצב הדברים – מאזן האינטרסים, בלשוננו – שיהיה בעת הידון הבקשה למתן ארכה נוספת"

ובהמשך:

"בית-המשפט אמור ליתן ארכה לעבריין-בנייה "אם ראה טעם לעשות כן", וטעם פירושו "טעם טוב".

ומהו "טעם טוב"? המבחן העיקרי להפעלת שיקול הדעת במסגרת עריכת האיזונים האמורים עניינו בסיכויים לכך כי המבנה שלגביו ניתן צו ההריסה יזכה בהכשר ופרק הזמן הדרוש לכך. ראו גם: ע"פ 917/85 נימר נימר נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ([פורסם בנבו], 9.3.2004); : רע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה ([פרסום נבו], 12.4.2007) ובאופן ספציפי לעניין הארכת צו איסור שימוש: רע"פ 9364/08 גן הזית ארועים וכנסים בע"מ נ' הועדה המקומית ולבניה "זמורה" ([פורסם בנבו], 10.6.2009); ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.2.2010).

11. עסקינן בצו איסור שימוש שניתן לאחר שהמבקש הורשע בשימוש במבנה בניגוד לייעוד שנקבע בהיתר שניתן למבנה עוד בשנת 2003. בהתאם להיתר יועד המבנה לשמש סככה לשירותי דרך ואילו השימוש בפועל הנו לעסק של מאפיה. לבקשה צורפה תכנית מפורטת שנערכה על ידי אנשי מקצוע ביום 17.4.2012 ביוזמת מימון ז"ל (כחודש לפני פטירתו) שנועדה ל"שינוי למתחם תחנת תדלוק קיימת/ מאושרת כוללת הסדרת והתאמת מגרשים בהתאם לתכנית המתאר שלומי". במטרות התכנית צוין כי היא נועדה בין היתר ל"שינוי ייעוד משירותי דרך למסחר". על פני הדברים, נראה כי המדובר בתכנית רצינית, מלאכת מחשבת, הערוכה על ידי בעלי מקצוע ולוותה ביועצים לרבות יועץ תחבורה. אמנם, אין בפני נתונים המצביעים על השלב אליה הגיעה התכנית כאשר נפטר מימון ז"ל, אולם אין להוציא מכלל אפשרות כי התכנית שצורפה לבקשה נערכה בעקבות תכנית קודמת שהוגשה לועדה המחוזית שנדונה ובה נמצאו ליקויים טעוני-תיקון, הליך שגרתי במהלך אישור תכניות (ראו נספח א' לתגובת המשיבה).

12. ניכר כי מימון ז"ל, הבעלים של המתחם, עשה פעולות ממשיות כדי להביא להכשרת השימוש במבנה על ידי שינוי הייעוד. רק כחודש לפני פטירתו נערכה תכנית מפורטת כאמור, כדי להביא להכשרת השימוש. בשים לב לכך כי המדובר במתחם שכולל תחנת דלק, מבנים ועסקים נוספים, קידום התכנית נעשה על ידי הבעלים, וברי כי לפטירתו (ומינוי מנהל עזבון לאחר מכן) הייתה השפעה על ההליכים הקשורים בתכנית- ואין אני נכנס למחלוקת שבין הצדדים בשאלה אם היה דיון בועדה המחוזית בחודש 6/2012 אם לאו, משאין זה שורש העניין.

13. במסגרת השיקולים לאיזון הדרוש, יש להביא את שיקולי הפרטיים של המבקש. המבקש מפעיל במבנה עסק של מאפיה, שמהווה מקור פרנסה לו ולבני משפחתו. דחיית הבקשה יהיה בה כדי להביא לסגירת העסק, שכן ההנחה היא כי המבקש לא ימשיך ויפעיל את העסק חרף קיומו של צו האוסר זאת. ברי כי לשיקול זה יש ליתן משקל מוגבל והוא לא יעמוד למבקש לעד.

14. הנסיבות החריגות בעניין הליכי התכנון כפי שהובאו לעיל, והנסיבות בעניינו של המבקש, מביאות אותי למסקנה כי באיזון לעת הזו יש מקום לעכב את ביצוע הצו לתקופה נוספת כדי ליתן בידי המבקש שהות להכשרת השימוש ולעמוד על הפעולות שנעשו על ידו לשם כך. בהקשר זה יובהר למבקש כי לא די בטענות בעלמא, ועליו לעשות פעולות שיביאו לקידום הליכי התכנון, בין אם בעצמו ובין אם על ידי הבעלים.

15. סוף דבר, אני מורה על עיכוב ביצוע צו איסור השימוש למשך 12 חודשים מהיום. מובהר כי תוקפה של החלטה זו הנו מעתה ולהבא, ואין בה כדי להשליך על הליכים משפטיים או אחרים שננקטו או שינקטו לגבי תקופת העבר.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.