קיימת מחלוקת בשאלת נסיבות האירוע. ברם, נוכח הודאת הנתבע בתיק הפלילי – עצם התקיפה אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת.

נכותו של התובע הינה משמעותית, אולם איני סבור כי הינה מהווה הצדק לאי שובו למעגל העבודה.

קיימת מחלוקת בדבר ידיעת המעסיק אודות תחלואיו של התובע, ולטענתו בדבר הבטחות שקבל מהמעסיק ואשר לכאורה אינן מעניינה, של קסטרו. יש להביא בחשבון את קשיי השפה של התובע, לרבות קשייו בהבנת התיעוד עליו הוחתם בעת קבלתו לעבודה.

הדין בהתייחס לחבות מעביד (קסטרו) לתקיפה שביצע מי מעובדיה ידוע.

לנתבע אין ביטוח המכסה את הנזקים שגרם, ככל שגרם וככל שתוכח חבותו.

גם אם מעבידתו של התובע התחייבה להעסיקו בתנאים הנטענים על ידיו – נשאלת השאלה האם היה עליה לצפות את קרות האירוע. כן נשאלת השאלה האם היה על הנתבעת לדרוש מהנתבע כתנאי לקבלתו, להמציא אישור בדבר מרשם פלילי. האם אין די בבדיקות שבצעה לרבות בדיקת פוליגרף?

יכול ויש להביא בחשבון אשם תורם של התובע.

אין התאמה בין הנכות שנקבעה לתובע ע"י המל"ל נפגעי עבודה לבין הנכות שנקבעה ע"י ד"ר שרצר. יש לזכור כי המומחה זומן לחקירה.

תביעת המל"ל התיישנה ונראה לכאורה כי חוק ההסדרים שנכנס לתוקף ביום 1.1.14 אינו חל בנסיבות העניין. התובע מקבל גמלת נכות כללית והבטחת הכנסה.

מהשהצעתי הוכנה כהצעה לצרכי פשרה המביאה בחשבון בין היתר, קשיי גבייה מהנתבע, ובהעדר פירוט מלא בדבר ניכויי המל"ל, הצעתי הינה כי ישולם לתובע סך כולל של 125,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5%, מע"מ, אגרה ושכ"ט המומחים.

הצעתי הינה כי הנתבעת 1 תישא ב-30% מהפיצוי, הנתבע 2 ב- 40% והנתבעת 3 ב-30% הנוספים.

החיובים עפ"י הצעתי זו הינם ביחד ולחוד.

התובע יודיע עמדתו תוך 14 יום והנתבעים בו זמנית תוך 30 יום לאחר מכן בהתייחס בנפרד לשיעור הפיצוי לתובע ובנפרד לחלוקת החבות ביניהן.

ניתנה היום, 1/4/14 בהעדר הצדדים.