1. פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך של 487,834 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע.

רקע עובדתי

1. התובעת היא חברה ציבורית מאוגדת כדין בישראל אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה עסקה בין יתר עיסוקיה בתחום הליסינג (שכר מכר). הנתבע הוא עו"ד ששכרה התובעת לייצגה בתביעה שהגישה נגד אריה חברה לביטוח (להלן "אריה") בת"א 97594/99 בבית משפט השלום בתל אביב.
2. במועד הגשת התביעה הנ"ל סיכמו התובעת והנתבע כי שכר הטרחה שישולם לנתבע יהיה בשיעור של 15% + מע"מ מכל סכום שייפסק לזכותה של התובעת בתביעה נגד אריה.
3. ביום 28/11/02 ניתן פסק דין של כב' השופטת ס"נ ש. אלמגור (כתוארה דאז) בתביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בת"א 97594/99 אשר מחייב את אריה לשלם לתובעת סך של 838,168 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/5/02 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך השווה ל- 20% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף. לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו ונקבע כי יש לעכב 25% מהסכום שנפסק עד למתן החלטה בערעור.
4. בהמשך לכך העבירה אריה לתובעת סך של 922,054 ₪ באמצעות 5 המחאות בסך של 184,411 ₪ עבור הסכומים הבאים: 838,168 ₪ בגין קרן החוב, 63,249 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית, 17,445 ₪ בגין הוצאות משפט, 212,734 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ומע"מ - וכל אלה בניכוי של 25% דהיינו בניכוי סכום כולל של 209,542 ₪. אין חולק כי אריה העבירה 5 המחאות שמהן 3 המחאות נרשמו לפקודת התובעת ו-2 המחאות לפקודת הנתבע. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות העברת ההמחאות בדרך זו כפי שיפורט להלן. הנתבע הפקיד 2 המחאות בסך כולל של 368,822 ₪ לחשבונו, ומשך באמצעות המחאה מחשבונה של אשתו שיק על סך 75,393 ₪ לפקודת התובעת, כך שנותר בידי הנתבע סך של 293,429 ₪, וכנגד סכום זה הונפקה לאריה חשבונית על סך 283,400 ₪.

טענת התובעת בכתב התביעה

1. לטענת התובעת הנתבע שלשל לכיסיו את היתרה שלא מופיעה בחשבונית בסך של 10,029 ₪, כאשר היה עליו מלכתחילה להשאיר בידיו סך של 212,734 ₪ בלבד. כן נטען כי הנתבע ניכס לעצמו 63,249 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית ו- 17,445 ₪ בגין הוצאות בית משפט, ובכך ששלח חשבונית לאריה אף מנע מהתובעת לקזז את רכיב המע"מ בסך של 41,400 ₪. לטענת התובעת כתוצאה מכך נגרם לה הפסד כולל בסך של 122,094 ₪ שעומד על סך של 179,596 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
2. הערעור שהגישה אריה לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום הנ"ל התקבל כמעט במלואו פרט לחיוב בסך של 173,420 ₪, כך שהתובעת חויבה להשיב לידי אריה סך של 1,132,000 ₪. אריה פתחה תיק הוצאה לפועל כנגד התובעת, תיק הוצל"פ מס' 20-07673-07-8, ובהמשך לכך הגישה התובעת בקשה בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ. טענת ה"פרעתי" התבססה על כך שממועד מתן פסק הדין בבית המשפט השלום ועד למועד מתן פסק הדין בערעור, התובעת גיבשה הסדר נושים ובית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר אישר את הסדר הנושים ונתן לו תוקף של פסק דין בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, התש"ט – 1999. בסופו של דבר נדחתה טענת הפרעתי ובית המשפט המחוזי החליט כי יש להשיב את כל הסכום לאריה. התובעת הגישה ערעור על פסק הדין בפש"ר לבית המשפט העליון בתיק ע"א 10201/08.
3. לטענת התובעת בכתב התביעה, נודע לה בשלב זה כי לא כל הסכום ששילמה אריה הועבר לתובעת וכי הנתבע קיבל סך של 368,822 ₪ ישירות. כמו כן נטען כי לו ידעה התובעת מהו הסכום ששולם בפועל ולו ידעה שחלק ממנו הגיע לנתבע, היא לא הייתה מגישה בקשה בטענת "פרעתי" והיתה חוסכת הוצאות משפטיות ששילמה בגין הליך זה בסך של 72,140 ₪, שעומד על סך של 83,628 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. התובעת שילמה לאריה סך של 1,132,000 ₪, ולטענת התובעת 163,540 ₪ מהם (נכון ליום 29/6/06) משקפים את רכיב שכר הטרחה שהנתבע לקח לעצמו והתובעת נאלצה להשיב לאריה, סכום שעומד נכון ליום הגשת התביעה על סך של 201,378 ₪.
4. טענה נוספת בכתב התביעה מתייחסת להפקדת סך של 20,000 ₪ בבית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעניין זה נטען כי הנתבע דרש לקבל עבור הפיקדון סך של 20,000 ₪, אולם נרשם בפיקדון סך של 15,000 ₪ בלבד והנתבע ניכס לעצמו 5,000 ₪ מההפרש. כמו כן נטען כי בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות וסכום הפיקדון הושב ישירות לנתבע אך הוא לא הודיע לתובעת על כך דבר.
5. לאור כל זאת הוגשה התביעה דנן בסך כולל של 487,834 ₪ המורכב מהסכומים שפורטו לעיל.

טענת הנתבע בכתב ההגנה

1. בכתב ההגנה הועלו טענות שלפיהן יש לדחות את התביעה על הסף בין היתר מחמת התיישנות, שיהוי, מניעות, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט. במסגרת טענת ההתיישנות נטען כי כבר מחודש ינואר 2003 היה על התובעת לדעת על כל הסכומים שקיבל הנתבע, ולמרות זאת התביעה הוגשה רק ביום 11/2/10, דהיינו בחלוף 7 שנים מהמועד הנ"ל, ועל כן התביעה התיישנה.
2. התובעת באמצעות המנכ"ל שלה, מר אהרון זלר (להלן "זלר") שכרה את שירותי הנתבע על מנת שייצג את התובעת ויגיש בשמה תביעה נגד אריה כאמור לעיל. הנתבע מאשר כי בהסדר שכר טרחת עוה"ד המקורי הוסכם שיקבל 15% + מע"מ מכל סכום שייפסק לזכותה של התובעת, אך לאור ההצלחה האדירה בבית המשפט השלום וב"אווירת הניצחון" כפי שתוארה בכתב ההגנה, הוסכם עם התובעת כי הנתבע יהיה זכאי לקבל בגין שכר טרחה את הסכום שגבה בפועל, קרי סך של 293,000 ₪, שהוא גבוה ממה שסוכם בהסדר המקורי.
3. חשב התובעת ליווה את התיק מיומו הראשון ולא נעשה דבר ללא קבלת אישור שלו ושל מנכ"ל התובעת בזמן אמת. לפיכך, החשב והמנכ"ל היו מודעים היטב לסכום פסק הדין, לכל הסכומים ששולמו ולחלקו של הנתבע - שתי המחאות שהפקיד בסך כולל של 368,822 ₪ בניכוי של כ- 75,000 ₪ אשר הועברו לתובעת.
4. לצורך הסדרת נושא שכר טרחת הנתבע בערעור שהגישה אריה, נחתם ביום 7/1/03 הסדר שכ"ט עו"ד נוסף שבו נקבע כי למרות ההסדר הקודם, הנתבע לא יהיה זכאי לקבל שכ"ט עו"ד במסגרת הערעור, אולם יהיה זכאי לקבל את כל הסכומים שגבה מאריה. הסדר זה חתום על ידי זלר באופן אישי וכולל גם תוספת בכתב ידו של זלר שלפיה הנתבע יהיה זכאי לקבל שכ"ט בערעור רק אם נפסק שכר לטובתו, וזאת בנוסף לכל מה שגבה מאריה בניכוי מה שהעביר לתובעת.
5. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל כמעט במלואו והתובעת ביקשה מהנתבע להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הנתבע אכן הגיש בר"ע לעליון בהתאם. הנתבע טוען כי הוא זכאי לשכ"ט עבור הגשת הבר"ע הנ"ל, ולכן יש לקזז מכל סכום שיחויב סך של 20,000 ₪ + מע"מ, שהם להערכתו שכר טרחת עו"ד הראוי עבור עבודתו.
6. מי שטיפל בבקשה בטענת "פרעתי" אינו הנתבע אלא ב"כ התובעת המייצג אותה בתביעה שהוגשה נגד הנתבע בתיק זה. בקשת ה"פרעתי" התבססה על הטענה כי התובעת פטורה מלהשיב כספים לאריה משום שהתגבש הסדר נושים במסגרת הליכי כינוס נכסים.
7. לאור כל זאת ביקש הנתבע בכתב ההגנה לדחות את התביעה כולה.

תצהירים, חקירות וסיכומים

1. מר יעקב משעל, הגיש תצהיר מטעם התובעת שבו הצהיר בין היתר כי "הוא מוסמך להגיש את התצהיר משום שהוא טיפל מטעם התובעת בכל העניינים הקשורים לתובענה זו". מר משעל חזר בתצהירו על הטענות שפורטו בכתב התביעה, וכן עולה מתצהירו כי הגיש תצהיר גם בתמיכה לבקשה שהוגשה בטענת "פרעתי" הנ"ל.
   
2. נוסף על תצהירו של מר משעל הוגש תצהיר של מר אריה מדר מטעם התובעת שחזר על טענות התובעת בכתב התביעה והצהיר כי במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה שימש חשב של התובעת והעובדות שפורטו בתצהירו ידועות לו מידע אישי, אולם סעיפים רבים בתצהיר נפתחים במילים "כפי שנמסר לי".
3. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו שבו חזר על טענותיו בכתב ההגנה.
4. תחילה נחקר מר אריה מדר בחקירה נגדית על תצהירו ואחריו נחקרו מר יעקב משעל והנתבע.
5. בתום הדיון נקבע כי על הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב והתובעת תהא רשאית להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבע. התובעת הגישה את סיכומיה ולאחר מכן הוגשו סיכומי הנתבע ולא הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת.

דיון

התביעה להשבת שכ"ט עו"ד, סכומים עודפים לרבות נזק בהעדר האפשרות לקזז מע"מ

1. אין חולק כי בתחילת טיפולו של הנתבע בתביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב נקבע כי שכר הטרחה שישולם לנתבע יהיה בשיעור של 15% + מע"מ מכל סכום שייפסק לזכותה של התובעת בתביעה נגד אריה.
2. כך גם אין חולק כי ביום 28/11/02 ניתן פסק דין של כב' השופטת ס"נ ש. אלמגור (כתוארה דאז) בתביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בת.א. 97594/99, שלפיו חויבה אריה לשלם לתובעת סך של 838,168 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/5/02 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך השווה ל- 20% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף.
3. אריה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב ולטענת הנתבע, הוסכם בין הצדדים בהסדר שכר טרחת עו"ד נוסף שנערך בכתב ביום 7/1/03 כי הנתבע לא יהא זכאי לקבל שכר טרחה נוסף בהליך הערעור אלא אם בית המשפט המחוזי יפסוק שכר טרחת עו"ד לטובת התובעת בהתאם, וכן הוסכם כי הנתבע יהיה זכאי "לכל הסכומים שגבה מאריה". זלר בהיותו מנכ"ל התובעת, אכן חתום על גבי הסכם שכר טרחת עוה"ד הנ"ל (אשר צורף כנספח ט' לתצהיר התובעת).
4. בסע' 30 בתצהירו של מר יעקב משעל, ישנה התייחסות להסכם שכר טרחת עוה"ד מיום 7/1/3 הנ"ל והוצהר כי מעיון בהסכם עולה כי הוא התבסס על תשלום לפי תוצאות. בסע' 31 לתצהירו הצהיר מר משעל כי הנתבע גבה כספים ביתר, שכן גבה 283,400 ₪ כשהיה זכאי לקבל 194,548 ₪ ואף שלשל לכיסו בחמדנות סך נוסף של 10,029 ₪ ללא כל תיעוד וחשבונית.
5. מר אריה מדר התייחס בתצהירו להסכם שכר טרחת עוה"ד מיום 7/1/03 והצהיר כי "ככלל, הוסכם כי שכר הטרחה בין התובעת לנתבע התבסס על תשלום שכר טרחה בהתאם לתוצאות/הצלחה". כמו כן הוצהר שהוסכם בין הצדדים "כי שכר טרחתו של הנתבע שסוכם יהיה בשיעור של 15% + מע"מ מכל סכום שתגבה התובעת". בסעיף 9 לתצהירו של מר מדר הוצהר כי הנתבע גבה כספים ביתר, שכן היה זכאי לקבל סך של 159,551 ₪ בלבד, אך גבה בפועל 283,400 ₪. בסע' 12 הצהיר מר מדר בין היתר כי הנתבע הנפיק חשבונית ע"ס 283,400 ₪ במקום הסכום שנטל בסך של 293,429 ₪, תוך שהותיר בידיו 10,029 ₪.
6. מחקירתו הנגדית של מר מדר עלה כי כל מה שהצהיר בנוגע לאירועים שהתרחשו מאמצע שנת 2006 ואילך, דהיינו מאותו מועד שבו סיים את עבודתו אצל התובעת, מתבסס על מידע שמסרו לו מאחרים.
7. מר מדר נשאל האם הוא יודע אם הוצע לנתבע בתחילת הטיפול בתביעה שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% פלוס מע"מ על זכייה והשיב "לא זוכר" (עמ' 11 ש' 30), וזאת אף שאישר כי היה מעורב בתביעה מיומה הראשון. מר מדר נשאל האם נכון שלאור ההצלחה הגדולה של הנתבע בתביעה בבית המשפט השלום "הסכימה התובעת באמצעות מר זלר ששכה"ט יהיה גבוה יותר מ- 15% המקורי" והוא השיב "כן" (עמ' 12 ש' 6-8). לאחר מכן נשאל האם נכון שהוא וזלר היו מעורבים בזמן אמת וידעו מה שסוכם והשיב בחיוב. מר מדר הוסיף ואישר כי בהיותו חשב של החברה ידע מהם הסכומים שנפסקו בפסק הדין. מר מדר נשאל ישירות האם היה מודע לכך שהנתבע היה אמור לגבות 2 המחאות ישירות מחברת אריה והוא השיב בחיוב (עמ' 12 ש' 18) ואף אישר כי התובעת קיבלה שיק אישי של הנתבע ע"ס כ- 75,000 ₪ (עמ' 12 ש' 19-20). בעקבות זאת נשאל מר מדר "מה אתה רוצה ממר גנס?" והוא השיב "כלום".
8. מר מדר נשאל האם הכיר את הסכם שכר טרחת עוה"ד מיום 7/1/03 בזמן אמת והאם היה מעורב בו והשיב "הייתי מעורב, לא בטוח שראיתי את ההסכם מיד" והוסיף "הוא נחתם על ידי זלר ולא על ידי החברה". יחד עם זאת, מיד לאחר מכן נשאל מר מדר האם "זלר חתם כמנכ"ל" והוא השיב "כן". לאחר מכן נשאל האם הוא מסכים שקיים הסכם שכר טרחת עו"ד חתום על ידי מר זלר, מנכ"ל החברה, המאשר את ההסכמות בעל פה בדבר שכ"ט עו"ד גבוה יותר מהמקורי לאור ההצלחה הגדולה והשיב "מסכימים" (עמ' 16 ש' 9-12). מר מדר הוסיף והבהיר בהמשך כי "לא טענתי שהוא לא צריך לגבות יותר מ- 15%".
9. כמו כן נשאל מר מדר כיצד מתיישבת עדותו על כך שמגיע לנתבע 212,734 ₪ עם הצהרתו כי מגיע לנתבע סך של 159,000 ₪ בלבד והוא השיב כי מדובר ב"טעות סופר" בתצהיר. בהמשך החקירה נשאל מדר כיצד התובעת הפסידה 41,400 ₪ בגין קיזוז מע"מ כשהוסכם כי היה על הנתבע לקבל 2 המחאות מאריה ישירות והוא אישר כי אכן מדובר ב"טעות". מר מדר הופנה לאמור בסע' 14 לתצהירו שלפיו הכל מביא לתוצאה שיש להשיב לאריה 1,132,000 ₪ והתבקש להסביר איך הוא הגיע לסכום הזה. תשובתו היתה "לא יודע להסביר, קיבלתי אותו". מר מדר הופנה לסעיפים שבהם מופיעות המילים "כפי שנמסר לי" והעיד כי "בראונשטיין ומשעל" הם שסיפרו לו זאת. מר מדר אף לא ידע להסביר מי היה מעורב בהליך מול לשכת ההוצאה לפועל, ולאחר מכן אישר כי עו"ד בראונשטיין היה מעורב בהליכים אלה. בסוף החקירה נשאל מר מדר האם זה נכון שהנתבע היה זכאי לקבל סך של 293,000 ₪ במקום 212,000 ₪ והאם כך סוכם בין הנתבע ובין מר זלר ולכך השיב כי אם כן "זה תמיד נכון".
10. מחקירתו הנגדית של מר משעל, עלה בין היתר כי רכש זכויות בתובעת ונכנס לתמונה רק בשנת 2005. מר משעל אישר כי כל הצהרותיו בנוגע לאירועים שהתרחשו בחברה קודם לכן אינן מידיעתו האישית, אך הוא חקר ובדק את הדברים אישית.
11. מר משעל נחקר לגבי ההסכם מיום 1/7/03 הנ"ל ונשאל האם הוא יכול לאשר כי לא היתה הסכמה כזאת עם מר זלר. לאחר הסבר ארוך העיד מר משעל כי "מר זלר לא התכוון להעניק את הפרשי ההצמדה והריבית שנפסקו לענבר ואגרת בימ"ש ששולמה לענבר בחזרה לתת את זה תוספת שכ"ט למר גנס". מר משעל נשאל בקשר לסע' 31 לתצהירו שם הצהיר כי שכה"ט הוא 194,000 ₪ וכשנשאל האם מר מדר חישב זאת והוא השיב כי הוא אינו זוכר מי חישב. לאחר מכן נאמר למר משעל כי מר מדר אישר לאחר מכן שמדובר בטעות, ומר משעל השיב כי אינו אחראי למדר. בהמשך נשאל מר משעל מה נכון, 159,000 בתצהירו של מדר או 194,000 בתצהירו והשיב "אני לא הצהרתי על 194,000". לאחר מכן העיד כי הוסכם בין הנתבע ועו"ד רפפורט כי מגיע 212,764 ₪ וזה הסכום הנכון.
12. הנתבע נשאל במהלך החקירה הנגדית מי ניסח את ההסכם מיום 1/7/03 והשיב שהוא ניסח אותו יחד עם זלר וכי ההסכם משקף הסכמה שהושגה לפני החתימה. כמו כן עלה כי מיד לאחר קבלת פסק הדין ביקר במשרדי התובעת, ו"על דעתו של מר מדר ומר זלר נעשו החשבונות והמכתבים, נגבו הכספים בידיעה ובפיקוח זלר ומדר. בהמשך נערך ונחתם ההסכם" (עמ' 38 ש' 6-10). כן עלה מחקירת הנתבע כי היה זה מדר שביקש מהנתבע לקבל ישירות 2 המחאות מאריה, ואף הוחזרו המחאות שנשלחו תחילה לפקודת התובעת על מנת לשנות את שם המוטב בהם בהתאם.
13. הוראות ההסכם מיום 1/7/03 ברורות. הוסכם בכתב בין הנתבע לבין התובעת באמצעות מנכ"לה זלר כי כל סכום שגבה הנתבע מאריה בניכוי הסכום שהוחזר לתובעת ייחשב כשכר טרחתו של הנתבע עבור הטיפול בתביעה בבית המשפט השלום ובבית המשפט המחוזי. כן קיימת תוספת בכתב יד של זלר שלפיה הנתבע יהיה זכאי לשכר טרחת עו"ד נוסף אם בית המשפט המחוזי יפסוק לתובעת שכר טרחת עו"ד בהליך הערעור.
14. נעשה ניסיון כושל בתצהירים שהוגשו מטעם התובעת להתייחס לחלקים מתוך אותו הסכם מבלי להזכיר את ההסכמה שלפיה הנתבע זכאי להשאיר אצלו את "כל הסכומים שגבה". עדי התובעת הצהירו כי הנתבע היה זכאי לסכומים נמוכים ממה שגבה, ואף נמוכים מסך של 212,764 ₪ הנ"ל, אולם החשב מדר העיד בחקירתו הנגדית כי טעה בעת שהצהיר כי מגיע לנתבע פחות והודה כי אכן מגיע לנתבע סכום גבוה מסך של 15% + מע"מ. תשובותיו של מר משעל בעניין שכר הטרחה שסוכם עם הנתבע לא היו משכנעות, בלשון המעטה. כך למשל, בחקירתו הנגדית העיד מר משעל כי לא הצהיר שמגיע לנתבע סך של 194,000 ₪ אף שאכן הצהיר כי הגיע לנתבע סך של 194,548 ₪ בלבד. עוד עלה ולא נסתר כי מר מדר, החשב של התובעת, היה מעורב בכל התחשיבים ובכל הקשור לכספים ולחלוקתם מיד לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט השלום, וידע בזמן אמת כי הנתבע קיבל לידיו שתי המחאות של אריה ומיד לאחר פירעונן השיב סך של כ- 75,000 ₪ שקיבל בעודף לידי התובעת.
15. מר משעל העיד כי הוא סבור שמר זלר לא התכוון להעניק לנתבע את הסכומים שנפסקו בגין הוצאות והפרשי הצמדה וריבית, אולם התובעת אשר נושאת בנטל לביסוס תביעתה, לא מצאה לנכון להזמין את מר זלר ולא הועלתה טענה מטעם התובעת כי לא מדובר בחתימתו. מר זלר היה מנכ"ל התובעת, ועל כן ההסכם מחייב את התובעת. מר משעל נכנס לחברה בשלב מאוחר מאוד ולא היה שותף בהכנת ההסכם ובשיקולי התובעת באותה עת.
16. לאור כל האמור לעיל, והיות שעדותו של מר יעקב משעל לא היתה אמינה בעיני בית המשפט, והוא התייחס בתצהירו גם לעובדות לכאורה שכלל לא היו ידועות לו מידיעה אישית, הנני קובע כי אכן בפנינו הסכם מחייב של התובעת שלפיו הנתבע היה רשאי להשאיר בידיו את כל הסכומים שגבה מאריה בניכוי הסך של כ- 75,000 ₪ שהועבר בזמנו לתובעת.
17. מהראיות לעיל עולה כי מדר והמנכ"ל זלר היו שותפים לכל נושא ההתחשבנויות ואף ביקשו מהנתבע לשנות שתי המחאות באופן שיירשמו לפקודתו ולא לפקודת התובעת, וגם מסיבה זו יש לדחות את תביעת התובעת לקבלת סך של 41,400 ₪ עבור המע"מ שלא קיזזה.
18. לפיכך הנני דוחה את התביעות הבאות: התביעה על סך של 179,596 ₪ הכוללת את הסכומים שהנתבע השאיר אצלו, התביעה בגין שלילת האפשרות לקזז הפרשי מע"מ, והתביעה על סך של 201,378 ₪ בגין סכומים אשר ששילמה התובעת לאריה עבור החזר שכ"ט עו"ד.
19. נותרו בפנינו, אם כן, תביעת התובעת להשבת שכ"ט עו"ד והוצאות ששולמו בבקשה בטענת "פרעתי" הנ"ל ותביעת התובעת להשבת 20,000 ₪ שהועברו לידי הנתבע עבור סכום הפיקדון בבית המשפט העליון.

תביעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בטענת "פרעתי"

1. מחקירת העדים עלה כי הסיבה העיקרית להגשת הבקשה בטענת "פרעתי" הייתה שהתובעת ובא כוחה סברו כי בשל כניסתה של התובעת להליכי כינוס נכסים, היה מקום להורות על הקפאת הליכים כך שלא יהיה צורך להשיב לאריה את הסכום ששילמה בעקבות פסק הדין של בית המשפט השלום. בית המשפט אינו מייחס משקל משמעותי להצהרתו של מר משעל שלפיה לו היה יודע בזמן אמת כי הנתבע גבה את סכום שתי ההמחאות הנ"ל, אזי לא היה נוקט בהליך של הגשת בקשה בטענת "פרעתי". כפי שנקבע לעיל, הוכח כי מנכ"ל התובעת זלר וחשב החברה מדר היו מעורבים בכל התחשיבים ובכל הפעולות החשבוניות שעשה הנתבע בעבר. על כן, גם אם מר משעל שרכש זכויות בתובעת בשלב מאוחר יותר לא ידע על כך דבר מידיעתו האישית, אין בכך כדי לבסס את הצהרתו סרת הבסיס של מר משעל כי כלל לא ידעו על הנעשה בכספים של אריה בעבר בפועל.
   
2. מעבר לכך, מעיון בבקשה בטענת "פרעתי" אשר צורפה כנספח ד' לתצהירו של מר משעל, עולה בבירור כי הטענה העיקרית ולמעשה היחידה שעליה מבוססת הבקשה קשורה לסעד של הקפאת הליכים והפטר של התובעת, ללא כל אזכור בנוגע לגובה החוב ולסכום שעל התובעת להשיב לאריה.
3. לאור כל זאת, הנני דוחה את תביעת התובעת בגין סך של 83,628 ₪ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד ששולמו בהליכי ההוצל"פ.

הסך של 20,000 הש"ח שהועברו ע"ח פיקדון בבית המשפט העליון

1. בסע' 38 לכתב התביעה נטען כי לצורך הליכי הערעור לבית המשפט העליון ביקש הנתבע לקבל מהתובעת סך של 20,000 ₪ עבור סכום הפיקדון. לטענת התובעת הסכום הועבר במלואו, אך בפועל בית המשפט העליון הסתפק בסך של 15,000 ₪, ולאחר סיום הליך הערעור הסכום נשאר בידי הנתבע ולא הועבר לידי התובעת.
2. בסע' 31 לכתב ההגנה נטען כי הנתבע אכן ביצע עבודה עבור התובעת בהליך הערעור בבית המשפט העליון אך לא קיבל שכר טרחה עבור עבודתו. בסע' 32 לכתב ההגנה העריך הנתבע את שכרו הראוי בגין הבר"ע בסך של 20,000 ₪ + מע"מ, ועל כן בסע' 33 לכתב ההגנה ביקש לקזז את הסכום הנ"ל אם ייפסק סכום כלשהו לטובת התובעת. העתק של בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון צורפה וסומנה כנספח 7 לתצהירו של הנתבע.
3. הנתבע נשאל על כך במהלך חקירתו הנגדית והשיב כי "מר משעל הבטיח לי כי הוא יתחשבן איתי לאחר הבר"ע, הוא עשה זאת בכתב כפי שאישר לפני שתי דקות. אני חשבתי שנסגור חשבון לפי 25,000 ₪ ואני קיבלתי פיקדון למעלה מ- 20,000 ₪ עם רווחים וחיכיתי שהוא יממש את הבטחתו אלי בכתב". לאחר מכן נשאל הנתבע האם הסכום נזקף על חשבון שכ"ט או הוא עדיין בגדר פיקדון, והשיב כי הוא אינו זוכר תוך שהוסיף כי "לדעתי עשיתי התאמות עם מס הכנסה". לשאלת ב"כ התובעת האם הוא שלח הודעת קיזוז בכתב השיב כי איננו זוכר. הנתבע נשאל מדוע במכתב ששלח ואשר סומן נ/4 מיום 21/9/07 לא ציין כי קיבל את הכסף והוא השיב כי באותו יום לא קיבל את הכסף.
   
4. מנספח 6 לתצהירו של הנתבע עולה כי סכום הפיקדון אכן היה 20,000 ₪ (ולא 15,000 ₪) וביום 9/10/07 הושב לנתבע סך כולל של 20,112.65 ₪.
   
5. בסע' 3 לסיכומי התובעת נטען כי התנהגותו של הנתבע שלא השיב את סכום הפיקדון ולא הודיע בכתב על עיכבון או קיזוז הסכום היא בגדר הפרה של סעיפים 2 ו- 40א' לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.
6. בסיכומי הנתבע נטען כי בכתב התביעה ובתצהירי התובעת מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע בסכום הפיקדון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, ורק בסיכומי התובעת נטען לראשונה כי יש להוסיף לסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום 9/10/07 ועד למועד התשלום בפועל. אכן כך נטען בכתב התביעה ולכן אין לפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום 9/10/07 אל מיום הגשת התביעה בלבד.
7. לו רצה הנתבע לגבות שכ"ט עו"ד, היה עליו להמציא לתובעת חשבונית מס כדין. אם בחר הנתבע לעכב את הכספים בידיו עד לקבלת שכ"ט עו"ד בגין עבודתו בהליך הגשת הבר"ע לבית המשפט העליון, היה עליו לציין זאת במכתב שהועבר לידי התובעת.
   
8. אשר לטענת הקיזוז, בכתב ההגנה נטען כי הנתבע מעריך שהוא זכאי לקבל 20,000 ₪ + מע"מ בגין עבודתו. מדובר בהערכה בלבד שאינה מפורטת כנדרש ואינה נתמכת בנתונים או בראיות כלשהן, ולכן בית המשפט אינו יכול לקבל על סמך הערכה זו טענת קיזוז בגין שכר טרחת עו"ד ראוי. אמנם על פני הדברים הנתבע אכן היה זכאי לקבל שכ"ט עו"ד עבור עבודתו. אלך הנתבע לא דאג להכין הסכם שכר טרחת עו"ד עבור הגשת הבר"ע ואין לשלול את האפשרות כי הצדדים הגיעו להסדר לגבי שכר טרחה דומה לזה שהגיעו אליו בבית המשפט המחוזי, כעולה מההסכם מיום 7/1/03.
9. על כן, הנני מקבל את תביעת התובעת אך ורק בגין השבת הסכום שהועבר לנתבע על חשבון הפיקדון לבית המשפט העליון. הנתבע ישלם לתובעת סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
   
10. כפי שנקבע לעיל, בכל הנוגע ליתר הסכומים שנתבעו – התביעה נדחית.
11. בפנינו תביעה אשר הוגשה ע"ס 487,834 ₪ שרובה נדחתה, פרט לתביעה ע"ס 20,000 ₪ שהתקבלה. בנסיבות אילו יש לחייב את התובעת בתשלום שכר טרחת עו"ד לנתבע, שכן מרבית התביעה נדחתה. הסכום שיש לפסוק לטובת הנתבע דומה לסכום שנפסק כי על הנתבע לשלם לתובעת - סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת הוצאות שיש לפסוק לתובעת בגין סכום התביעה שהתקבל בלבד. על כן, הנני קובע כי הסכומים מתקזזים, כך שאף אחד מהצדדים אינו מחויב בתשלום סכום כלשהו לצד השני לרבות בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.