1. לפניי תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם – 1980 (להלן: "חוק האחריות למוצרים פגומים"), ולחלופין, לפי פקודת נזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת נזיקין"), לפיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה משבירת מכשיר אדים מתוצרת נתבעת מס' 1 ושפיכת מים רותחים על התובעת.

נסיבות התאונה;

1. נתבעת מס' 1 הינה יצרנית מכשיר אידוי רפואי מסוג LORAC , המכשיר נרכש על ידי הוריה של התובעת ביום 13/11/05.
2. ביום 11/2/07 סבלה התובעת משיעול , התובעת הועברה לישון במיטת ההורים והמכשיר הופעל החל מהשעה 4:00 לפנות בוקר להקלת נשימתה של התובעת . התובעת באותה עת לא הלכה באופן עצמאי ויכלה לזחול ואף ללכת כשהיא נתמכת. המכשיר הונח על שידה בסמוך למיטה בגובה כ- 60ס"מ בערך .

1. התובעת התעוררה בשעות הבוקר , ירדה לרצפה וזחלה, תוך כדי היא נתקלה בכבל החשמלי של המכשיר, עקב כך, המכשיר נפל מהשידה עליה מונח, חלקי המכיל שבמכשיר האיוד נפרדו והמים הרותחים נשפכו על התובעת וגרמו לכוויות, כפי שיתואר בהמשך (להלן: "התאונה").

1. עסקינן בתאונה עצמית ללא שהיו לתובעת, מעבר לעדות האם אילנית , עדים לעצם התרחשותה . במצב דברים זה עסקינן בעדות יחיד אשר חלים עליה הכללים שבסעיף 54 ל פקודת הראיות נ"ח. אציין שהמציאות מלמדת שתאונות רבות הן תאונות עצמיות ולא ניתן לומר שבשל כך בלבד דינן נגזר לדחייה. אלא שבבוא בית משפט לקבל עדות יחידה עליו להיות משוכנע שאכן יש להאמין לתובע שאכן התאונה קרתה בהתאם לעדותו. עדות זו, מהימנה ואמינה בעיני, עקבית אחידה ולא נתגלו בה סתירות מהותיות, כלל ועיקר.
2. גרסתה מקבלת חיזוק משמעותי מהמסמכים הרפואיים, מאותו יום של התאונה. מסמכים אלו תומכים בגרסתה , בתעודת חדר מיון מיום האירוע נרשם : "לדברי אמה נפל עליה מכשיר אדים." גרסה זו הופיעה אף ביתר המסמכים הרפואיים. משקלה הראייתי של גרסתו הראשונית של הנפגע בתאונה איננו נלמד מזהות עורך המסמך, אלא מן העובדה כי המדובר בגרסה אותנטית, שנמסרה בזמן אמת, בקשר עם קבלת טיפול רפואי, בטרם היה לנפגע סיפק לשקול אם גרסה זו גם תיטיב עמו. לעניין קבלת הגרסה המידית שנתן עד בבית חולים, לאחר תאונה, כחיזוק לעדות יחידה של בעל דין, ראו: י. קדמי, על הראיות חלק שלישי עמ' 1247; ע"א 8388/99 הסנה נ' מימי בן ארי פ"ד נו (4) 698. ע"א (ירושלים) 11078/07 - שרה לוי סבג נ' שמעון פנגר וקסלר ואח' (לא פורסם) ; ת"א (י-ם) 3064/01 להב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 20.2.06) .

מכשיר האידוי;

1. המכשיר כולל מיכל הבנוי משני חלקים המחוברים ביניהם באמצעות פינים עשויים מפלסטיק. המיכל מיועד להכיל מים לצורך חימומם על ידי גוף חימום אשר מתחבר לתוך המיכל. בשל נפילת המכשיר הפינים נשברו והחלק העליון המכיל את המים, ניתק מהתחתון והמים נשפכו מתוכו.
2. מומחה התובעת מר אורי ארבל ציין בחוות דעתו כי היצרן תכנן את המכשיר בצורה ליקויה בעת שייצר את המכשיר משני חלקים מתחברים באמצעות פינים, ולא כחלק אחד שלם ללא פינים מחברים בין חלקי המיכל. עוד ציין המומחה כי נפל פגם נוסף בחוות הדעת לפיו היחס בין גובה המכשיר לשטח הבסיס אינו נכון וכי החלק העליון לא רחב יותר מהחלק התחתון של המיכל, דבר שמעלה את מרכז הכובד למעלה ומגביר את סכנת הנפילה. המומחה המשיך וציין כי היצרן לא התריע על הסכנות בשימוש במכשיר אדים ליד תינוק, מכשיר אשר עלול לשיטתו של המומחה להתבקע לשני חלקים לא צירף הוראות ברורות ביחס לשימוש הנכון והשימוש האסור במכשיר ואף לא צירף להוראות שרטוטים המדגישים את אופן השימוש הנכון והשימוש האסור.
3. מומחה מטעם הנתבעת כי אין כל פגם במוצר וכי האירוע נולד באשמתם הבלעדית של הורי התובעת כאשר אין בתקינה הישראלית ו/או העולמית דרישה לבנות מוצר דומה שיעמוד בחבטות ובנפילות מגובה וכי לא נועד לעמוד בעומס . עוד טען המומחה כי אין תכנון גיאומטרי לקוי ולא נבדק מרכז הכובד של המיכל בזמן שהוא מלא עם מים או כאשר המים הים ברמה מינימלית. התאונה ארעה עקב הזנחת ההורים שהניחו מיכל מים רותחים, בעודו, פועל, בסמוך למקום השינה של התינוקת, או כאשר לא הופסקה פעול המכשיר וניתוקו מהחשמל, או כאשר האם אפשרנה לילדה לרדת מהמיטה לבד ולזחול בקרבת המכשיר הכולל מים רותחים. בשל כך סבור המומחה כי אין כל פגם במוצר.

האחריות

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי נתבעת מס' 1 הינה יצרן כהגדרתו בחוק. סעיף 2(א) בחוק מוצרים פגומים קובע: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". העולה מהוראה זו שתנאי להטלת אחריות על היצרן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים הוא, שהמוצר גורם הנזק יהיה מוצר "פגום", כאשר סבירות הליך הייצור והבקרה אינו מבחן הרלוונטי לבחינת קיומו של הפגם.
2. הגדרת מוצר פגום מפורטת בסעיף סעיף 3 בחוק מוצרים פגומים שקובע:

"(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:

(1) מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;

(2) בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר.

(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין".

ישראל גלעד במאמרו "אחריות חמורה למוצרים" מחקרי משפט ח 179 (1990, מסכם את נושא האחריות החמורה למוצרים כך: "ייחודה של האחריות החמורה למוצרים, בהשוואה לרשלנות, הוא בכך שסבירותה של ההתנהגות אינה מהווה עוד תנאי הכרחי להטלת אחריות על היצרן...מוצר ייחשב לפגום כאשר הוא יוצר סיכון בלתי סביר. בסוג זה של אחריות חמורה נותרת אמנם דרישת הסבירות על מכונה אך מושאה משתנה – לא התנהגות היצרן אלא הסיכון שיצר. ביטויו של שוני זה הוא בכך שהמידע המשמש את הערכת סבירות הסיכון אינו מוגבל עוד למידע שיצרן סביר יכול היה לרכוש בעת יצירת הסיכון. באשר לסבירותה של ההתנהגות – זו אינה שוללת אמנם את האחריות אך עדין ניתן לראות בה שיקול לגיטימי בהערכת סבירותו של הסיכון" (עמ' 202).

1. המומחה מטעם התובעת ציין בחוות דעתו שמדובר בפגם תכנוני בשל העובדה כי צורתו ההנדסית מאפשרת הפיכת המתקן בקלות וכי והיחס בין שטח הבסיס של המכשיר לגובהו אינו מתאים לצורכי השימוש . פגם התכנון, להבדיל מפגם הייצור, הוא פגם של האבטיפוס גופו ולא של המוצר שבפני שהוא יחידת מוצר שיוצרה בהתאם לאבטיפוס. כאשר תכונותיו של מודל התכנון, יוצרות סיכון בטיחותי העונה על הקריטריונים של האחריות החמורה . שורש הבעיה כפי שציין המומחה מטעם התובעת הוא במודל התכנון ולא בייצור בסטייה ממודל התכנון וקבלת עמדת המומחה מטעם התובעת, הופכת את כל המוצרים שיוצרו על ידי היצרן בהתאם למודל התכנון, כקו יצור למוצרים פגומים באשר הם. עיינתי בחוות הדעת מטעם התובעת בכל הקשור לטענה זו של פגם תכנוני, ולא מצאתי לאמצה כלל ועיר. חוות הדעת ביחס לטענה זו היא כללית, ללא חישובים ואין בה כל בסיס הנדסי מבוסס מדוע התכנון בצורה ההנדסית הנדונה הוא תכנון פגום. טענתו של המומחה, ללא עריכת חישובים מטעמו, ללא הסבר משכנע למהות הטענה ואף ללא השוואה למוצרים אחרים, היא לוקה בחסר ואינה מפורטת ואין בידי לקבל טיעון זה.
2. אי לכך תישאל השאלה האם המוצר מוחזק כמוצר פגום מכוח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק? משמע שבנסיבות העניין נדרשות הוראות שימוש בו הנוגעות לבטיחות והן נעדרות או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה בו, כאמור בסעיף 3(א)(2) לחוק האחריות למוצרים פגומים. מכשיר האידוי מסייע ומקל בנשימה ומיועד לשימוש גם עבור קטינים. המכשיר נשוא התביעה הינו מכשיר אידוי חם הכולל גוף חימום. המכיל שלו בנוי משני חלקים מחוברים ביניהם ועשויים פלסטיק. העובדה כי מדובר במכשיר שהמיכל בו בנוי משני חלקים ולא חלק אחד שלם, שעשוי מחומר פלסטיק, ומיועד לשימוש גם למבוגרים ובעיקר לקטינים. דרוש הוראות ההפעלה והבטיחות חייבים להיות מפורטים וברורים. למכשיר צורפו הוראות שימוש דלות והאזהרות היחידות שהוציא היצרן והובלטו נגעו להוצאת התקע מהשקע שבקיר בטרם הפרדת יחידת החימום לצורך מילוי במים, ואין לכוון זרם הקיטור יש לחולה ואיסור הזזת המאייד תוך כדי שימוש. מדובר בהוראות שימשו והפעל ואין הוראות בטיחות מפורטות שיזהירו וימנעו את הסכנות. היצרן כלל הוראה בסעיף 5 ל-ת/5 ולפיו: " יש לשים את המאייד נמוך יותר משטח מיטת החולה ולא יותר מדי קרוב למיטה."

מעבר להוראה עמומה זו אין הוראות ולא ברור אם הוראה זו קשורה בהוראות ההפעלה או חלק מהוראות האזהרה, אך ברור כי סכנה של נפילה וסכנה של התפרקות קיימת, ועל כן היה על היצרן לטעמי לציין את הגובה המקסימלי בו יש להחזיק את המכשיר ונפילתו לא תביא להתפרקות המיכל ולהזהיר כי מגובה מסוים כל נפילה עלולה להביא להתפרקות המיכל ועל קיומה של סכנת כוויה עקב כך..

1. המיכל העשוי פלסטיק , אך לא ברור פלסטיק זה איזה מידה של סיבולת וחוזק יש לו כדי להתמודד עם עומס עקב נפילה . לכן היה מקום לקבוע גובה מקסימאלי והוראות ביחס להפעלתו והסכנות הנובעות מהתפרקותו המיכל שתגרום לפליטת מים חמים שיגרמו לכוויות. מותר לתכנן מכשיר אידוי הכולל שני חלקים מחוברים, אך נוכח החומר מהם עשויים שני החלקים ובשים לב לחוליה המחברת ביניהם, פינים שגם הם מפלסטיק לא היה מקום להסתפק בהוראה שיש לשים את המאייד נמוך יותר משטח המיטה, שעה שברור שהלול או המיטה של פעוטות היא גבוה ממיטה רגילה ולא נקבע גובה מרבי שממנו והלאה כל נפילה תביא להתפרקות המיכל.
2. בע"א 288/79 "דרוקר זכריה" חברה קבלנית לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' פרילוצקי ציוד לבנין בע"מ, פ"ד לה(2) 342 נקבע "מוצר, שאינו מלווה בהוראות שימוש מתאימות ובמקום בולט, שיהא בהן לשמש אזהרה לתודעת המשתמשים בו בפני הסיכונים הכרוכים בו, כמוצר פגום ייחשב. אכן נכון, כי כאשר המדובר בסיכון גלוי וברור, שכל הדיוט יכול לעמוד עליו בלי אזהרה מיוחדת, אפשר יהא לוותר עליה..." במקרנו לא מדובר בסיכון ברור וגלוי שכל אדם מודע לסיכונים אלו. מדובר במכשיר רפואי , מכשיר הבנוי משתי יחידות עם חיבור העשוי פלסטיק, לא בידיעת בני האדם, הסכנות של נפילה מגובה ומתי המוצר יש ביכולתו לעמוד בפני נפילה זו ומה המרחק המרבי שבו ניתן, להעמיד מכשיר זה לשימוש, וכי עם נפילה בעומס מסוים, יכולה להוביל להתפרקות וגרימת כוויות. העדר כל אזהרה בנדון והוראות שימוש מתאימות, הופך את המוצר למוצר לא מתאים.
3. מכשירי האידוי נחלקים לשניים מכשיר אידוי קר שאין בו גוף חימום ואינו מבוסס על חימום מים עד לשלב הרתיחה ומכשיר אידוי כדוגמת המכשיר נשוא התביעה המבוסס על חימום המים והכולל גוף חימום. מים רותחים הם "דבר מסוכן" העלול לגרום לכוויות (השוו: ת"א (ת"א) 222095/02 (פלונית) קטינה נ' החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל (4.2.2007); ת"א (רח') 3368/05 תקוה יחזקאל נ' בית שמואל האגוד העולמי ליהדות מתקדמת (7.2.2010) . נתבעת מס' 1 כיצרנית למכשיר שבעת הפעלתו אוגר בתוכו מים רותחים, חייבת להזהיר ולקבוע הוראות בטיחות ביחס לשבירת המכשיר או הוראות המקדמות מפני סיכון זה, בפרט כאשר מכשיר זה מיועד גם לשימוש עבור קטינים. ההוראות שניתנו אין בהם מענה לסכנה זו. על היצרן, נוכח סוג החומר שנעשה בו שימוש –פלסטיק, שעה שלא ידועה דרגת הקשיחות של חומר זה, היה חייב לתת הוראות ביחס לגובה המרבי, והוראות שמזהירות מפני שבירה והתבקעות החלקים נוכח הרכבו הכולל שני חלקים ואף הפינים המחברים עשויים פלסטיק.
4. מומחה התובעת התייחס לכך בחוות דעתו , והנני מסכים עם קביעתו, כי היצרן לא כתב הוראות בטיחות אלא הוראות הפעלה ולא הזהיר בדבר סיכונים הכרוכים בשימושו מסוג זה כגון סיכון הכוויה שתנבע מפליטת מים חמים ושפיכתם על המשתמש (ראו עמ' 3 ת/3); וגם בעמוד 4 לאותה חוות דעת. מומחה הנתבעת ביחס לטיעון זה לא סיפק מענה הולם או מענה בכלל, למרות שהתייחס ליתר הטענות. ברור שהוראות הקיימות הן הוראות הפעלה למכשיר אך אין הוראות בטיחות בתוך ההוראות הנ"ל המזהירות את סכנות ההתפרקות שתגרום בהימצאותם של מים חמים לכוויות ונזקי גוף.
5. נוכח קביעה זו מתבקשת המסקנה כי חלה החזקה מכוח הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק שמסווגת מוצר כזה כמוצר פגום. הוכח בפניי ושוכנעתי, כי לו היו מצורפות למכשיר הוראות שימוש בדבר הסיכון לשבירת המכשיר או להתפרקותו עקב נפילה מגובה ותוך כדי ציון הגובה המרבי בו יש לשים את המכשיר, תאונה זו הייתה נמנעת.
6. ביחס לתחולת הוראת סעיף 3(ב) לחוק כבר נפסק בבע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1) 45 כי "הנטל להוכיח קיומו של פגם במוצר רובץ על התובע, גם על פי חוק האחריות. אמנם מקל החוק במידה מסוימת את הרמת אותו נטל בקובעו, בסעיף 3(ב) לחוק האחריות, כי "חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין" (סעיף המקביל למעשה לסעיף 41 הנ"ל לפקודת הנזיקין). אך היא הנותנת שהנטל אכן נשאר על כתפו של הנפגע, אם כי ניתן להרימו בעזרת ראיות נסיבתיות. אם מוכח, שאכן היה המוצר פגום, ושכתוצאה מכך נגרם נזק לתובע, רק אז מוטלת האחריות על היצרן, בכפוף להגנות המנויות בסעיף 4 לחוק האחריות" .
7. מכשירי האידוי נחלקים לשניים מכשיר אידוי קר שאין בו גוף חימום ואינו מבוסס על חימום מים עד לשלב הרתיחה ומכשיר אידוי כדוגמת המכשיר נשוא התביעה המבוסס על חימום המים והכולל גוף חימום. מים רותחים הם "דבר מסוכן" העלול לגרום לכוויות (השוו: ת"א (ת"א) 222095/02 (פלונית) קטינה נ' החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל (4.2.2007),; ת"א (רח') 3368/05 תקוה יחזקאל נ' בית שמואל האגוד העולמי ליהדות מתקדמת (7.2.2010), בע' 7). נתבעת מס' 1 כיצרנית למכשיר שבעת הפעלתו אוגר בתוכו מים רותחים, חייב להזהיר ולקבוע הוראות בטיחות ביחס לשבירת המכשיר או הוראות המקדמות מפני סיכון זה, בפרט כאשר מכשיר זה מיועד גם עבור קטינים. ההוראות שניתנו אין בהם מענה לסכנה זו. על היצרן, נוכח סוג החומר שנעשה בו שימוש –פלסטיק, שעה שלא ידועה דרגת הקשיחות של חומר זה, היה חייב לתת הוראות ביחס לגובה המרבי, והוראות שמזהירות מפני שבירה והתבקעות החלקים נוכח הרכבו הכולל שני חלקים ואף הפינים המחברים עשויים פלסטיק.
8. לאחר שמיעת העדויות ועיון בתצהירים ובחוות הדעת, על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי נסיבות המקרה אינן מתיישבות יותר עם המסקנה כי המכשיר היה פגום מאשר עם המסקנה כי היה תקין. מדובר באירוע נפילה מגובה של כ 60 ס"מ אין בידי הכלים ואף לא הובאו נתונים כדי לקבוע ממצא ביחס לכך.

אחריות ההורים לתאונה;

1. אשר לטענת ההורים כי לא היה מקום לחייבם, אפילו נמצאה רשלנות תורמת, עקב סעיף 22 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"). בסעיף 22 נקבע: "ההורים לא יישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין; הם לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לרכושו של הקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אם פעלו בתום לב ונתכוונו לטובת הקטין".
2. נראה כי בסעיף זה הכוונה היא לאחריות ההורים כלפי הקטין, וזאת להבדיל מאחריותם בהשתתפות כלפי צד ג' בגין נזק בו הוא חויב. סעיף 84(א) בפקודת נזיקין קובע זכות השתתפות לכל מעוול מכל מעוול אחר שחב או שהיה חב אילו נתבע על אותו נזק. בספר דיני תורת הנזיקין הכללית ג. טדסקי (מהדורה שנייה, 1976), נדרשו המחברים לפרשנות המושג "מעוול שאילו נתבע היה חב" ולשאלת דינו של מזיק שלא נתבע בשל חסינות דיונית. דעת המחברים הייתה כי מזיק כזה חב למרות שתביעת הניזוק נגדו הייתה נדחית (ר' שם, בעמ' 496-495 ובעמ' 503-500).
3. גם הפסיקה פסעה בכיוון זה. בת"א (מח'-חי') 713/77 נעאמנה נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ב(1) 397, 407-406 (1977) התייחסה כב' השופטת שטרסברג-כהן לאמרת אגב בע"א 587/73 של כב' השופט שמגר בעניין סעיף 22 בחוק הכשרות, אשר לא הסכימה לה, וציינה כי ההלכה - העוברת כחוט השני בפסיקת בית המשפט העליון, שהיא מוצדקת מבחינה משפטית, מוסרית וחברתית - קבעה חובת הורים כלפי ילדיהם ואת אחריותם בנזיקין. בהתאמה, באותו עניין, חייב בית המשפט את אבי הקטין שם, בדמי השתתפות מכוח הודעת צד ג', בשיעור של חמישים אחוז. מאז פסק הדין של כב' השופטת שטרסבג-כהן המשיכו בתי המשפט ונהגו לחייב הורים בחלק מהפיצוי שהושת על המזיקים (ר' ע"א 326/88 צימרמן נ' גבריאלוב, פ"ד מו(1) 353, 360 (1991)) שם חויבה אמו של התובע באחריות בשיעור של 20% וע"א 1819/03 אברהם נ' ש.ר.ב. נגד בי"ח מעיני הישועה( לא פורסם), בפסקה 15 לפסק-הדין (12.3.06), שם חויבה האם בנזקי ביתה כמעוולת במשותף בשיעור חמישים אחוז).
4. נוכח גילה של התובעת, מתן האפשרות לילדה לזחול בצמוד למכשיר הכולל מים חמים, אי תשומת הלב למתרחש, השארת המכשיר דלוק במשך שעות רבות, מבלי שהוברר הצורך לכך, תרמו במידה משמעותית לתאונה. בגין כך אני סבור כי אחריות האם לתאונה הינה בשיעור 50% , ויש לנכות אשם תורם בשיעור זה.

הפגיעה והנכות שנגרמה;

1. בעקבות התאונה הובהלה לבית חולים רמב"ם שם אושפזה במחלקה הכירורגית- פלסטית עקב קיומן של כוויות בדרגה 2 בראש, אוזניים, צוואר , עורף, גב, זרוע ימנית ושמאלית ובכף רגל ימין. התובעת שוחררה בחלוף שבועיים של אשפוז. עם שוחררה המשיכה התובעת בטיפול ומעקב רפואי ממשוך. התובעת טופלה בתקופה זו על ידי משחות , שימון צלקות וחבישות לחץ ויריעות סיליקון. בעקבות התאונה נזקקה, לתקופה ממושכת לקבלת טיפולים פסיכולוגיים עקב תאונה.
2. הן מומחה התובעת ( ד"ר גוברין) והן מומחה הנתבעת( פרופ' מילר) לא חלוקים בשיעור הנכות שנותרה לתובעת בשיעור 10%. המחלוקת ביניהם היא בהשפעת נכות זו על התובעת, שעה שדר גוברין ביקש להפעיל תקנה 15 ולהוסיף מחצית הנכות ואילו פרופ' מילר סבר שאין לנכות כל השלכה תפקודית.
3. שעה שרובה של הנכות הינו בתחום הפלסטי, נכות שהשלכתה במישור התפקודי לרוב הינה נמוכה מהנכות הרפואית, אם בכלל. עם זאת, איני מקבל את הגישה אותה הציגו הנתבעים בסיכומיהם, הסבורים כי הנכות הפלסטית , באשר היא, לא מקפלת השלכה תפקודית כלשהיא. קיומן של צלקות, לרבות צלקת משמעותית ובולטת, בהיקף גדול וגורמת לגרד, טומנת בחובה פגיעה בהשתכרותה העתידית של התובעת, גם אם הינה קטנה משיעור הנכות היפואית. בל נשכח שבגיל כזה, כאשר פוטנציאל השתכרותה של התובעת טרם יצא לפועל, נכון וראוי להניח כי בפניה פרושה כל קשת העבודות האפשריות כפי כל קטין אחר בגילו, כאשר גם נכות פלסטית, כפי ענייננו, עלולה בהמשך הדרך לצמצם קשת זו.
4. ד"ר גוברין מומחה התובעת מצא צלקות היפר - טרופיות גסות בעיקר באזור הכתף, זרוע ומרפק ביד ימין, בנוסף סימני כוויה רבים עם אזורים של יתר ושל חסר פיגמנטציה בעורף, בגב ובאוזניים, בכתף שמאל ומרפק שמאל. לדידו של המומחה מדובר בצלקות מכערות באזורם חשופים לעין ולא ניתנות להסרה בניתוח ובשל גילה ומינה סבר שיש להן השלכות תפקודיות והמליץ על הפעלת תקנה 15. פרופ' מילר מומה הנתבעים שקבע כי הצלקות והנכות שנקבעה בעקבותיהן חסרות כל מרכיב תפקודי.

1. שאלת התפקודיות והשפעת הנכות, גם הפלסטית, על כושרו של הנפגע נתונה לעולם לסמכותו הבלעדית של בית המשפט. פרופ' מילר מציין בחוות דעתו עמוד 2 :" לא קיימת שום הגבלה בתנועות הכף או המרפק מימין"; במקרנו , העדר הגבלה, אין בה בפני עצמה כדי ללמד כי הצלקות חסרות כל השלכה על תפקודה וכושרה של התובעת לעבוד. אופי הנכות הפלסטית ,מעורר שאלות אחרות של השפעת הנכות הפלסטית על רקע :מין וגיל הנפגע, היקף הצלקות ,מיקומן באזורים חשופים או לא. המומחה ציין כי נוסף לכיעור הרי הצלקת הגדולה גורמת לגרד, כך שבפועל קיימת השלכה, אף אם הינה נמוכה משיעור הנכות הרפואית, על פוטנציאל ההשתכרות של התובע. ד"ר גוברין ציין כי לפי תלונות האם התובעת סובלת לעיתים מגרד באזור הכוויה, חזרה על כך בתצהירה, פרופ' מילר לא התייחס לכך, ואף לא רשם פרק תלונות הנפגע בחוות דעתו, ומשום כך התעלם מבעית הגרד שהאם התייחסה אליה.
2. נוכח העובדה כי התובעת טרם החלה לכתוב את סיפור חייה, ועצם הנכות הפלסטית צמצמה חלק מקשת הדרכים שפתוחה בפני , אך אין זהות בין הנכות הרפואית לתפקודית. כידוע קיימת מגמה מובהקת בפסיקה החותרת להתוויית שיטות חישוב אחידות מתוך שאיפה לשוויוניות באומדן הפיצוי בגין נזקי גוף . בין היתר, הדבר קיבל ביטוי בעיצובן של חזקות כגון השכר הממוצע במשק לקטינים, אך גם בקביעת הנחת העבודה לפיה הנכות הרפואית, בעניינם של נפגעים קטינים, שווה ככלל לגריעה הצפויה בהשתכרותם (ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו {פורסם במאגרים}. יחד עם זאת, אין לטעות ולסבור שעסקינן בהנחת עבודה חלוטה, אלא היא מתרככת בקיומן של נסיבות מיוחדות ומשמעותיות שמצדיקות סטייה ממנה. המקרה בפני הינו דוגמה מובהקת של מקרה שיש בו לסטות מדרך זו, ונוכח אופי הנכות, שחלקה אינו תפקודי, אני סבור שיש צורך לפסוק על דרך האומדן.

הנזק;

1. כאב וסבל; אין ספק כי לקטינה נגרם כאב וסבל וגם להוריה באשר כוויות כדוגמת אלה שאירעו לתובעת מכאיבות מאד. לנגד עיני גם עוצמת הכוויות, האשפוז הממושך של 14 ימים רצופים, הטיפול הממושך, הן הרפואי והן הפסיכולוגי בעת גזירת הפיצוי בגין ראש נזק זה. את שיעור הנזק הלא ממוני יש לקבוע בהתחשב בנסיבות של כל מקרה ומקרה ויש להתייחס לא רק לחומרת האירוע אלא גם להשלכותיו ארוכות התווך ובמקרה של צלקות ניתן לומר כי מדובר בפגיעה לכל החיים , נוכח מיקומם ואופיים של צלקות אלו, ונוכח הבושה להיחשף, התגובות של הסובבים, כל אלה הם מרכיב גם בפסיקת ראש נזק זה. ברור גם כי עד שתעבד הקטינה את נכותה, נפגעה שמחת חייה , היא תהא רגישה ובעלת תחושת נחיתות ובושה , עד אשר תתבגר. במקרה זה רואה אני לנכון לפסוק לתובעת 60,000 ₪ בגין כאב וסבל .
2. הפסד כושר השתכרות עתידית; לנכות של התובעת השלכה תפקודית באשר מחמת מומה צומצמה קשת העיסוקים והמקצועות שיהיו פתוחים בפניה. היא לא תוכל לעסוק בכל מקצוע שיש בו חשיפה של הגוף ואף לא של חלקים מגופה באשר צלקותיה הינם באזורים מרובים. היא גם לא תוכל לעסוק במקצועות בהם יש חשיפה לשמש. בנוסף, הצלקות עשויות להרתיע אנשים אחרים מקיום קשרים עם התובעת. לא ניתן לומר כי נכותה התפקודית בעקבות הצלקות מגעת כדי נכותה הרפואית הפלסטית באשר מומה לא פוגע בכל קשת המקצועות אלא רק בחלקם. לאור האמור מוצא אני כי יש לאמוד את נכותה בצורה גלובלית בראש נזק זה בסך של 75,000₪ באשר מומה מקטין את כושר ההשתכרות שלה ואת התערותה בשוק העבודה. לאור כל האמור לעיל, אני בדעה כי נכון בנסיבות לשום את הגריעה שחלה בכושרה של התובעת לעבוד , לרבות הפסד פנסיה עקב כך.
3. עזרת צד ג' עבר- עתיד: נוכח האשפוז הממושך למשך 14 ימים, הטיפול והמשכו לאחר מכן, התדירות של הטיפולים וסוגם, נזקקה התובעת לעזרה אינטנסיבית, אולם בהמשך העזרה הדרושה הצטמצמה עד מאוד. בהתחשב בכל אלה, בנכותו ומעקבו הממושך, בעובדה שהאם הייתה צמודה לתובעת גם בכל נסיעותיה וטיפוליה הרפואיים הרבים לרבות הפסיכולוגיים , אני מעריך ראש נזק זה על דרך האומדנה בסך - 35,000 ₪ עבר ועתיד לרבות הפסדי עבודה להורים.
4. הוצאות רפואיות וכלליות : התובעת עברה טיפול רפואי ממושך שהיה כרוך בנסיעות רבות לקופ"ח, וגם לשם קבלת הטיפולים הפסיכולוגיים. נסיעות אלו, מן הסתם, כרוכות בהוצאות שהתובעת זכאית לפיצוי בגינם. נוסף לכך, התובעת הוציאה כספים רבים כהשתתפות לשם קבלת טיפולים רפואיים, וסכומים משמעותיים בעקבות סדרת הטיפולים הפסיכולוגיים שעברה. לאחר שעיינתי בכל הקבלות והחשבוניות שצורפו התחשבתי בהיקף הטיפולים והזמן הרב שחלף מאז אשר מצדיק הוספת הפרשי הצמדה וריבית, אני מעריך הפסד זה בסך של 15,000 ₪.

סוף דבר;

1. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 92,000₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק, וכן החזר אגרה ששולמה והחזר עלות המומחה מטעם התובעת כפי ששולמה.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

1. ב"כ התובע יגיש תוך 10 ימים לפחות שתי הצעות להשקעת כספי הפיצויים בתוכנית בנקאית על שם התובעת ועד הגיעה לגיל 18 של לפחות ל-90 % מסכום שנפסק לתובעת.
2. זכות ערעור תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.