נגד

הצד השלישי 1. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

מבוא ורקע עובדתי;

בפני שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד עפ"י החלטת כב' סג"נ השופטת זהבה אגי מיום 18/08/11 ואשר עניינן בדרישה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לחברת החשמל התובעת בת"א 21461-02-10 (להלן- "חברת החשמל") ולחברת בזק לתקשורת בע"מ התובעת בת"א 34569-07-11 (להלן – "בזק").

האירועים שביסוד התובענות;

היה זה ביום 13/02/09 במהלך נסיעת רכב משא נהוג בידי הנתבע 1, עם מגבה ברח' רמות נפתלי בתל אביב, הרכב הנ"ל פגע בקווי תקשורת של חברת בזק באופן שגרם לקריעת כבלי בזק ונפילה ושבירת עמודי טלפון לנזק ולרכוש חברת החשמל (לגרסת חברת החשמל). חברת בזק מאידך, העלתה מספר גרסאות אפשריות לקרות האירוע ולדידה, או שרכב המשא פגע בשתי התשתיות גם יחד, האחת לאחר השנייה, או שהפגיעה לא היתה בכבל החוצה אלא באחד העמודים של איזה מהחברות או שאין להוציא מכלל אפשרות כי נהג רכב המשא ניסה במקום התאונה להוריד את המכולות כדי להעבירן אחת אחת ליעדן הסופי ופגע בכבלים.

התביעה של חברת החשמל (ת"א 21461-02-10) הוגשה כנגד - אבו גאבר חליל (להלן – "נהג רכב המשא") וכנגד סקוריטס חברה לביטוח בע"מ (להלן – "המבטחת של רכב המשא") אשר ייקראו ביחד (להלן – הנתבעים 1-2), כאשר במסגרת תביעה זו האחרונים שלחו הודעה לצדדים שלישיים כנגד חברת בזק. ואילו התביעה של חברת בזק (ת"א 34569-07-11) הוגשה כנגד - נהג רכב המשא, המבטחת של הרכב וכן כנגד חברת החשמל.

מוסכמות;

בדיון מיום 30/11/11 הצדדים הודיעו, כי הגיעו לידי הסדר דיוני לפיו דו"ח השמאי בעניין נזקי חברת החשמל יוגש תוך ויתור הצדדים על חקירת עורכו מכאן שלמעשה אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הנזק בתביעה של חברת החשמל – ההסדר לא נרשם ביחס לתביעה של חברת בזק.

העדויות ;

לתובעת חברת החשמל העידו מר איל משיח ממחלקת נזקים של התובעת ומר קוסטיקה יהודה משגיח, כמו כן הוגשו תמונות שצולמו במקום האירוע ע"י שמאי התובעת וע"י מר משיח. לנתבעים 1-2 העידו מר אבו ג'אבר חליל הנהג ברכב המשא ומר יהודה הרצברג אשר דו"ח החקירה שלו הוגש. ואילו מטעם חברת בזק העיד מר ישראל דניאל מנהל מחלקת תשתיות בחברת בזק.

טענות הצדדים בקצרה;

התובעת, חברת החשמל גורסת, כי נהג רכב המשא פגע בכבלי הרשת של חברת בזק וכי הרכוש שלה לא נפגע ישירות מאותה פגיעה אלא ניזוק כתוצאה ממשיכה וקריעה של כבלי חברת בזק ושבירת עמוד העץ. עוד לשיטתה, גרסתה לאופן התרחשות האירוע תואמת את התוצאות בשטח, את גרסת נהג הרכב ואת היגיון הדבר והיא לא נסתרה.

מנגד הנתבעים 1-2 טענו, כי גובה קצה המכולה הינו לכל היותר כ- 4.2 מטרים וכי לאחר שעברה המשאית מספר כבלים עיליים, פגעה המשאית בכבל עילי נוסף, אשר היה נמוך מהתקן ומשאר הכבלים שעבר וזאת בניגוד לדין. עוד לשיטתם, האירוע התרחש בשל אחריותה הבלעדית של חברת בזק שהתבטאה בכך שהניחה תשתית רשת כבלים עיליים נמוכה מהתקן (מתחת ל- 5 מטרים) אשר הובילה לבדה לתאונה נשוא התובענות וכי משאית הנתבעים עמדה בתקנות התעבורה ביחס לגובהה ומשכך אין מקום להטיל עליה כל אחריות. לחילופין טענו, כי נסיבות התאונה אינן אלא קשר מצער של סיבה ותוצאה וכי אין לנהג סביר היכולת ו/או הכלים להבחין, במהלך נסיעה ולו האיטית ביותר, לאחר שחצה כמה כבלים עיליים בכניסת הרחוב, כי אחד מהכבלים נמוך בכמה סנטימטרים בלבד מהתקן ובבחינת "לשים מכשול בפני עיוור" ועל כן דין התביעות כנגד הנתבעים להידחות.

חברת בזק טענה, כי נהג הרכב לא יכול היה להעיד באיזה מן התשתיות פגע קודם ואין להוציא מכלל אפשרות שהוא פגע בשתי התשתיות, גם יחד, האחת לאחר השנייה. גם אין להוציא מכלל אפשרות מצב שבו הפגיעה לא היתה בכבל החוצה אלא באחד העמודים, של איזה מהחברות. גם אין להוציא מכלל אפשרות כי נהג הרכב ניסה במקום התאונה להוריד את המכולות כדי להעבירן אחת אחת, כפי שהעיד ליעדן הסופי ולצורך כך הוא הניף את המכולות באמצעות המגבה ופגע אגב כך באיזה מהכבלים או באיזה מהעמודים.לשיטתה, אין חולק מכוח הדין, כי תשתית בזק נמצאת בגובה נמוך מהתשתית של חברת החשמל ולפיכך, אילו פגע נהג רכב המשא תחילה בתשתית של בזק, לא היא שנפלה על תשתית חברת החשמל שכן מטבע הדברים חפצים נופלים למטה ותשתית נופלת של בזק שהיא נמוכה מתשתית של חברת החשמל לא תוכל לפגוע בה בעת נפילתה. לטענתה, המצב המסתבר ביותר הוא שנהג רכב המשא פגע תחילה בתשתית חברת החשמל ולאחר מכן פגע או בתשתית בזק או שתשתית חברת החשמל נפלה על תשתית בזק ופגעה בה.עוד לטענת בזק, השאלה במה פגע נהג רכב המשא תחילה הינה שאלה משנית, שכן העובדה המרכזית שאיננה שנויה במחלוקת הינה, כי הוכח שנהג רכב המשא נסע עם מטען חורג והנתבעים לא הביאו כל ראיה מזמן אמיתי לגבי גובהו ומצבו (הן של המטען והן של המגבה) ובעת נסיעה חריגה זו פגע בתשתיות חברת החשמל ובזק וגרם להן לנזק – בנסיבות אלה טוענת בזק, כי יש לראות בנהג רכב המשא כאחראי באופן מלא ובלעדי לאירוע הנזק.

דיון והכרעה;

גרסתו של הנתבע 1 באשר לאופן התרחשות התאונה נסמכה על עדותו היחידה שלא זכתה לשום סיוע – לזירת האירוע לא הוזמנו כוחות המשטרה או נציגים מטעם מי מהנפגעות ומכאן שלא ניתן יהיה להיווכח לדעת מה ארע בדיוק וכל שעלינו עתה, הינו לנסות דרך הנסיבות ללמוד את אשר ארע. אציין כבר עתה, כי הנתבע לא השכיל לזמן עדים מטעמו שיכלו לחזק את גרסתו ולשפוך אור על נסיבות הפגיעה ואף לא נטען על ידו, כי עדים אלו אינם בנמצא, בהערת אגב אציין, כי כפי שהעיד הנתבע 1 לפחות בעת האירוע אחד השכנים פנה אליו והלה טען שאין לו אינטרנט בבית !

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתבי הטענות מטעמם, ובכל חומר הראיות אני קובע כעניין שבעובדה, כי התיאור העובדתי ההגיוני והסביר להתרחשות התאונה נמצא בגרסתה של חברת החשמל אשר תיארה, כי פגיעת רכב המשא היתה בכבלי חברת בזק וכי הנזק לרכוש של חברת החשמל הינו נזק תוצאתי ועקיף לפגיעה.

לעומת זאת, ההשערות שהעלה ב"כ חברת בזק בסיכומיו לאופן התרחשות התאונה נותרו בגדר ספקולציות שלא זכו לתימוכין בראיות.

מר אבו ג'אבר חליל הנתבע 1 העיד בחקירתו הראשית: "המשאית היא שלי פרטית, משאית מסוג וולוו 18 טון, עם מתקן רמסה, זה מתקן שמרים את המכולות מהאדמה למשאית, אורכה של המשאית עם הארגז 5 וחצי מטר כולל ארגז וקבינה, ניתן להרים על גב המשאית שתי מכולות כשהן ריקות, והדבר נעשה על ידי העלאת מכולה אחת מעל השנייה כשהן על הקרקע ומשיכת העגלה התחתונה אל גב המשאית, כשאני עמוס עם שתי עגלות ריקות אז הגובה הוא מהרצפה ועד לחלק העליון של העגלה השנייה הוא כ-4.25 מטר. באותו יום נכנסתי לרחוב הזה, לקבלן שאני עובד איתו, ברחוב רמות נפתלי ברמת החייל, על הגב המשאית היו לי שתי מכולות, אחת מעל השנייה, נכנסתי לרחוב ופתאום שמעתי את העמוד נשבר, עצרתי, וראיתי את המלכה תפסה את הכבל של נדמה לי של החשמל או של בזק, וחזרתי לאחור כדי לשחרר אותה. המכולה תפסה את הכבל של בזק, הכבל היה לרוחב הכביש, העמוד של בזק הוא שנשבר כתוצאה ממתיחה של הכבל, העמוד התעקם ושמעתי את הרעש של שבירת העץ, ירדתי הסתכלתי וראיתי את הכבל שהמכולה תפסה אותה, חזרתי ברוורס, כדי לשחרר את הכבל מהמכולה, אני רוצה להעביר את המכולות, חזרתי אחורה כדי להוריד את המכולה השנייה, נשאר גובה מתחת לכבל כדי לעבור, אך לא עם שתי מכולות, התהליך הוא כמו העמסה כך גם הפריקה מוריד את שתי העגלות יחד, מוריד את העגלה האחת מעל השנייה, וגורר את גב המשאית את העגלה מהרצפה. העברתי את המכולות למקום אחת אחת. היה שם מישהו שיצא" [פרוטוקול יום 27/06/11, עמ' 3 ש' 16-31).

בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ חברת החשמל העיד הנתבע 1 "כן. העמוד ככה נפל. זה המקום. ראיתי עמוד נופל לא ידעתי אם זה חשמל או בזק כל הכבלים שחורים אני לא יכול לדעת מזה" (פר' 27/6/11, עמ' 4, ש' 16-18).

בהמשך בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ חברת בזק העיד, "..כשהפלתי את הכבל לא ידעתי איזה, כשהעמוד של בזק נפל, ידעתי שמדובר בכבל של בזק", בנוסף, הוא אישר כי בגלל שזה עמוד מעץ הוא הניח שהמדובר בעמוד של בזק ולסיום הוא נשאל האם יתכן שנשבר גם עמוד של בזק וגם של חברת החשמל כלומר שני עמודים והעד השיב בחיוב אם כי הוא מסר שהעמוד שהראו לו בתמונות (ת/3) זה עמוד של בזק.

במכתבה של הנתבעת 2 מיום 30/12/2009 שנשלח אל חברת החשמל כתשובה לדרישת האחרונה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה ציינה הנתבעת 2 בזו הלשון : "מבדיקת נסיבות המקרה עולה, כי האחריות לקרות הנזק אינה חלה על נהג מבוטחנו אשר שלא באשמתו פגע בכבל טלפון שחצה את הרחוב והיה בגובה נמוך מהכתוב בחוק ובכך גרם להתמוטטות העמוד שהחזיק את כבל הטל"כ והוא משך איתו את חוטי החשמל שהיו מותקנים במרווח קטן מדי מהמותר בחוק".

תשובתו המאוחרת של הנתבע 1, כי יתכן ופגע בעמוד החשמל לא יכולה להושיע לחברת בזק מקום שאין כל ראיה תומכת בדבר פגיעה בעמוד החשמל – אדרבא, הגרסה הראשונית של חברת בזק עצמה במכתב הדחייה לעיל מאשרת, כי לא היתה פגיעה ישירה בעמוד החשמל.

מכאן אני קובע, כי יש להעדיף את גרסת התובעת חברת החשמל אשר לא נסתרה על ידי מי מבעלי הדין.

האחריות לתאונה;

לאחר עיון בטענות הצדדים, בחומר הראיות ולאחר שעמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום התאונה, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני אני מחליט לחלק את האחריות לאירוע שהתרחש בין חברת בזק לבין הנתבעים 1-2 כאשר חברת בזק תשא ב- 20 % מהנזק ואילו הנתבעים 1-2 ישאו ב- 80 %.

את הדיון בשאלת האחריות אפתח בהערה שיש בה אולי כדי להקדים את המאוחר לפיה, גרסתה של חברת בזק להתרחשות התאונה נסמכה על עדותו היחידה של הנתבע 1 שלא זכתה לשום סיוע. בנוסף הנתבע 1 לא הביא עדים שיכלו לחזק את גרסתו ולשפוך אור על נסיבות הפגיעה ואף לא נטען, כי נבצר ממנו להשיג עדים כאלה (למצער קיים עד ראיה שיצא מביתו בסמוך להתרחשות התאונה וטען שנתק הקשר לאינטרנט בביתו).

בנוסף הנתבע 1 נמנע מלהציג ראיות שיכלו אף הן לתמוך בגרסתו, במיוחד לעניין גבוה המשאית על המטען שלה במצבה ביום התאונה.

דו"ח החוקר מטעם הנתבעים 1-2 (שמעלה לא מעט סימני שאלה) מהווה סיוע עצמי ולא יכולתי לתת לו כל משקל בנסיבות המקרה כפי שיפורט בהמשך.

יובהר, כי הנתבע 1 לא הכחיש את נסיבות אירוע התאונה וגם את גרימת הנזק הנטען, אלא שכל הגנתו הושתתה כאמור על טענתו שהכבל של חברת בזק הותקן בגובה הנמוך מהגובה המותר על פי דין, ואומר כבר עתה, כי טענה זו לא הוכחה על ידו.

וביתר פירוט;

תקנה 85 לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 קובעת מהו הגובה המקסימלי המותר בהובלה של רכב מסחרי – עד 4.80 מטר.

על פי תקנה זו, הגובה המקסימלי לרכב הינו פונקציה של משקלו הכולל של הרכב – רכב שמשקלו הכולל עולה על 15 טון לא יעבור את הגובה הכולל של עד 4.80 מטר.

באשר לגובה הקבוע לכבלי בזק נקבע על פי דין כי כבל עילי של בזק צריך להיות בגובה של 4.85 מעל פני הכביש. תקנה 4 לתקנות הבזק והחשמל (התקרבויות והצטלבויות בין קווי בזק לבין קווי חשמל) תשמ"ו - 1986 קובעת, כי המרחק האנכי בין קווי הבזק לקווי החשמל במקום ההצטלבות יהיה 0.65 מטר לפחות. בנוסף, בתקנה 9 לתקנות החשמל (התקנת רשתות חשמל עיליות במתח עד 1000 וולט) תשנ"ה – 1995 גובהו של כבל חשמל מעל דרך צריך להיות 5.5 מטר.

כפי שקבעתי לעיל, נקודת המוצא שלנו תהיה, כי רכב המשא פגע בכבלים של חברת בזק וכתוצאה מפגיעה זו נפגעו התשתיות של חברת החשמל, מכאן השאלה שיש לדון בה כעת הינה האם הפגיעה אירעה כתוצאה מהצבת כבל של חברת בזק שלא כדין או שמא גובה רכב המשא היה חורג.

לאמור, הנתבע 1 נהג רכב המשא הודה, כי רכבו פגע בכבלים של בזק משכך, אני סבור כי על הנתבעת חברת בזק הנטל להוכיח שלא היתה בפגיעה המתוארת התרשלות שתחויב בגינה.

עד ההגנה מר ישראל דניאל, מנהל מחלקת תשתיות בחברת בזק העיד, כי אינו זוכר את האירוע נשוא התביעה וכי אין תיעוד בכתב לנתונים שנאספו על ידו בזירה בעת ביקורו במקום אחרי התאונה.

עדותו הסתכמה במתן תיאור כללי כיצד מתקינה בזק את הכבלים ועל התנהלות שבשגרה בבזק. אין בעדותו של העד התייחסות ספציפית לעניין התאונה נשוא התביעה ומכל מקום אינו יכול לאשר או לשלול את ההנחה, כי הכבל הספציפי שנפגע היה נמוך מהמותר על פי דין.

לפיכך, ברי הוא שלא היה בידו לשפוך אור על אשר התרחש במועד התאונה – האם אכן הכבל היה בגובה הנדרש אם לאו, ומה היה גובה המשאית בעת התאונה. במילים אחרות, ייאמר כי עדותו של העד הייתה כללית ולא קונקרטית לאירוע נשוא התביעה.

למעשה, בזק לא מסרה נתון עובדתי באשר לגובה של הכבל בעת התרחשות התאונה, ומה גובהו של רכב המשא שפגע באותו כבל. ובניגוד לסברתו של ב"כ חברת בזק (כפי שנטען בסיכומיו) העובדה, כי עובר לתאונה עברו כלי רכב גבוהים ומשאיות במקום אין בה כדי ללמד כי הכבל היה בגובה הנדרש על פי התקנות.

ב"כ הנתבעים 1 ו-2 טוען בסיכומיו, כי גובה קצה המכולה הינו לכל היותר כ- 4.2 מטרים וכי לאחר שעברה המשאית מספר כבלים עיליים (נהג רכב המשא העיד שהספיק לעבור 70-80 מטרים), פגעה המשאית בכבל עילי נוסף אשר היה נמוך מהתקן ומשאר הכבלים שעבר וזאת בניגוד לדין.

הנתבעים בסיכומיהם הסתמכו על הנתונים בדו"ח החקירה מטעם חברת בזק שנאספו על ידי החוקר, בין היתר על הנתון לפיו גובה המשאית מהרצפה ועד לקצה 2 המכולות הינו 4.27 מטרים, לעומתם, ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי יש לפסול את הממצאים של דו"ח החקירה וזאת בשל כמה טעמים: אין כל תיעוד של צילומי המדידה, החוקר הסתמך על המידע שנמסר לו על ידי הנתבע 1 בלי שיראה צורך לאמת מידע זה, הנתבע 1 סייע לחוקר לערוך את הבדיקה דבר לכשעצמו פוסל את הדו"ח וכן לא נבדקו פרמטרים נוספים אשר יש בכוחן להשפיע על נתוני המדידה כגון מצב מתקן המגבה, כמות האוויר בצמיגים של המשאית.

בית המשפט ער לכל אשר נטען על ידי התובעת כנגד דו"ח החקירה מטעם חברת בזק, אך יחד עם זאת אין בפני בית המשפט כל חוות דעת נגדית שתסתור את הנתונים שנאספו על ידי החוקר, במצב דברים זה ובאין כל ראיה הסותרת את עדותו של החוקר ושל נהג רכב המשא אני קובע, כי לא הוכח שגובה המשאית חרג מהמותר.

מכאן וכסיכום ביניים אני קובע כממצא עובדתי שהכבלים של חברת בזק הונחו בגובה הנמוך מ- 4.27 מטרים (הגובה של קצה 2 המכולות העמוסות על המשאית), מכאן שיש לקבוע, כי חברת בזק התרשלה בכך שהכבלים היו מתוחים בגובה הנמוך מהנדרש על פי דין.

אין בקביעה דלעיל כדי לפטור את נהג המשאית מאחריות, שכן היה מצופה מאותו נהג הנוסע במשאית עם מטען כבד (עם שתי מכולות עמוסות אחת על גבי השנייה) לשים לב לדרך ולהיזהר שבעתיים.

זאת ועוד, בניגוד לסברתו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו, מתשובתו של נהג המשאית בחקירתו הנגדית שם העיד "לא. לא ישבתי והסתכלתי ובחנתי את המצב, כי אם כך לא היית פוגע בו" בהחלט ניתן להתרשם, כי נהג המשאית לא שם לב לתנאי הדרך ולא נקט במשנה זהירות כפי שנתבקש בנסיבות העניין.

אמור מעתה, כי בנסיבות העניין, נהג סביר היה צריך לשים לב כי במקום ישנם כבלים נמוכים, שהרי היו אלה מולו והיה עליו לעבור מתחתם. לפיכך, היה עליו להיות ער לתנאי הדרך.

מכל המקובץ עד כה הגעתי למסקנה, כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין חברת בזק לבין הנתבעים באופן שווה.

גובה הנזק;

כאמור לעיל, בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת גובה הנזק, ובהתאם למוסכם חוות דעת השמאי לעניין הנזק התקבלה ללא צורך בחקירת השמאי – לפיכך יש לקבוע, כי בשאלת הנזק אין מחלוקת בין הצדדים.

סוף דבר;

תביעתה של חברת החשמל ת"א 21461-02-10 מתקבלת במלואה ובהתאם – אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת 50 % מסכום הנזק כפי שנקבע בחוות דעת השמאי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ועד יום התשלום בפועל ואילו ב- 50 % הנותרים תשא הצד השלישי חברת בזק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ועד יום התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים 1-2 והצד השלישי ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום האגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, שכר בטלת עדים כפי שנפסק בדיונים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (בחישוב גובה שכ"ט עו"ד נלקח בחשבון שבתביעה של חברת בזק התביעה כנגד חברת החשמל נדחתה) .

ואילו בתביעה של חברת בזק ולנוכח חלוקת האחריות דלעיל – אני מחייב את הנתבעים 1 -2 לשלם לתובעת חברת בזק 50 % מהסכום הנתבע על ידה ואילו התביעה כנגד חברת החשמל נדחית.

במאמר מוסגר אציין, כי ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון 30/11/11 התקבל אך ורק ביחס לתביעתה של חברת החשמל – יחד עם זאת, הראיות בשאלת הנזק בתביעתה של חברת בזק (דו"ח גמר העבודה וחשבוניות מעבודות שבוצעו) הוגשו כנספח לכתב התביעה מטעם חברת בזק, ומלבד חברת החשמל הנתבעים 1 ו- 2 לא העלו כל טענה ביחס לשאלת הנזק בתביעתה של חברת בזק.

אשר על כן אני מקבל את תביעתה של חברת בזק ומחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לחברת בזק 50 % מהסכום הנתבע על סך 23,223 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום קרות האירוע ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת חברת בזק מחצית האגרה ששולמה, וכן מחצית משכר העדים כפי שנפסק בדיונים וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 2,500 ₪.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.