בדיון מיום 29.9.21 הצהיר ב"כ הנתבע/המבקש כי טרם קיבל את דו"ח השמאות מטעם התובעת/המשיבה.

באותו דיון הוצהר כי העסקה תושלם תוך 60 יום, כך או כך.

למען האמת, כל טענה אחרת לא באמת מעניינת. הרי יש גבול להתקשקשות בבית המשפט 8 שנים לאחר שפסק הדין ניתן אך לא קוים. העסקה תושלם ואם בכל זאת יש טענות, דלתות בתי המשפט, בהליך אחר, פתוחות.

מסתבר שבפועל הצדדים החלו רק עתה תהליך של בחינת שומות כאשר שומת התובעת נשלחה לראשונה לב"כ הנתבע ביום 18.11.21.

ב"כ הנתבע ביקש לקבוע את התיק לדיון בעיקר בשאלת גובה השומה, זה לא מה שפסק הדין אומר, זה לא מה שיכול לקרות כאן (אלא אם כן תוגש תביעה לביטול פסק הדין או תוגש תביעה כספית ביחס ליתרות הכספיות או ביחס לפן המנהלי שבהערכות וההשגות שהוגשו או שיוגשו או כל הליך אחר, זה כאן, הסתיים).

עולה כי הנתבע לא הגיש שומה נגדית, לא הגיש השגה, אין מה להעביר לשמאי הממשלתי והוא נסמך על איזו הערכה היסטורית בה הוא מחזיק. זה לא מה שפסק הדין אומר.

יעשו הצדדים מה שהם רוצים, בתיק כאן הנני מורה כי הנתבע, באם הוא מוותר על שלב הגשת ההשגה ושומה מטעמו ופניה לשמאי הממשלתי, יהיה רשאי להעברת הזכויות על שמו לאחר שיפקיד אצל התובעת 70% מסכום הערכת השמאות מטעמה ויפקיד התחייבות לתשלום היתרה, הכל מעבר לחובתו לשלם את חובותיו ככל שקיימים בגין יחידות הדיור נשוא התיק. במקרה כזה, אם ירצו הצדדים לנהל הליך נוסף ביחס לשווי הדירה, לזכויות הכספיות של הצדדים ולטענות שנולדו-אם נולדו למי מהם לאחר מתן פסק הדין כאן, יוכלו לעשות כן וכמובן לתובעת תהא הזכות לתבוע את היתרה שלדעתה מגיעה לה, לנתבע תהיה הזכות לתבוע השבה של מה שלדעתו שילם ביתר.

הבחירה בהפקדת 70% נובעת מהשיהוי שבחלקו נגרם מטעמים הקשורים בנתבעת ואשר הביא מן הסתם להערכות גבוהות של ערכי יחידות הדיור בשים לב להתייקרות הכללית בשוק הנדל"ן.

ההליך כאן הסתיים.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.