תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שירותי פיקוח, ביצוע עבודות ואספקת ציוד לגן ילדים ומנגד נזקים נטענים שנגרמו בעטיים.

מר יהושע כהן, התובע והנתבע שכנגד, ספק ציוד לגני ילדים, מתמחה ובעל ניסיון בתכנון, בהקמה ובשיפוץ גני ילדים (להלן - התובע או שוקי).

הנתבעים והתובעים שכנגד הם בני זוג. גב' דפנה בלזר משמשת כגננת (להלן – דפנה או הנתבעת) ומר אבירם בלזר (להלן - אבירם או הנתבע) הוא בעלים של "בלזר יחסי ציבור" (להלן – חברת הפרסום). שניהם בעלים ומפעילים של גן ילדים בשם "גן ירוק בטבע" בו נערך שיפוץ (להלן – הגן הישן). בנוסף, ביקשו לשפץ ולהסב מבנה ישן לגן ילדים נוסף (להלן – הגן החדש).

תמצית טענות הצדדים

כעולה מכתב התביעה, באפריל 2007 פנה רואה חשבון רונן גרוסמן (להלן – רו"ח גרוסמן) לתובע בשם הנתבעים, על מנת שיסייע להם בהקמת הגן החדש, לאחר ש"הסתבכו" בהקמתו על פי תכנית שנעשתה על ידי אחרים. הצדדים נפגשו והוסכם, שהתובע יפעל לצורך שיפוץ, הסבת המבנה והתאמתו לגן ילדים. לטענת התובע, סוכם בעל פה, שהוא יכין תכנית, שרטוטים ומפרטים, יפרסמם בפני מספר קבלנים, יערוך סיור קבלנים ויסייע לנתבעים להתקשר בהסכמים תמורת שכר של 15% + מע"מ מסך עלויות השיפוץ. עוד סוכם, שהתובע לא יורשה לקבל עמלה מהקבלנים וכי תינתן לו אופציה בשלב שלאחר קבלת הצעות המחיר מהקבלנים לבצע חלק מהעבודות במחיר שהוצע על ידי הקבלן הזוכה. סוכם, שבמקרה זה התובע לא יקבל עמלה בגין אותן עבודות שיבצע בעצמו. על פי מתווה זה פעל התובע ובסופו של דבר בחרו הנתבעים לצורך ביצוע העבודות את חברת ריף השקעות בע"מ (להלן – הקבלן). ביום 11.6.2007 נחתם הסכם בין הנתבעים לבין הקבלן (להלן – הסכם הקבלן). במועד זה הזמינו הנתבעים מהתובע, כקבלן משנה של הקבלן, אספקת ציוד ועבודות בסך של 80,675 ₪ בתוספת מע"מ (להלן – עבודות העץ). במהלך ביצוע העבודות בגנים רכשו ממנו הנתבעים ציוד נוסף. עוד סוכם, שתמורת עבודות העץ תשולם ישירות לתובע. בו ביום (11.6.2007) אף נערך הסכם בין התובע לבין הנתבעים לפיו, ישלמו לו סך של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור ייזום, הקמה ופיקוח על העבודות בשני גני הילדים החדש והישן, זאת בשונה מהתמורה שהוסכם עליה בעל פה קודם לכן (להלן - ההסכם). במועד ההסכם שילמו הנתבעים לתובע מקדמה בסך של 20,000 ₪. לטענת התובע, על הנתבעים היה לשלם לו סך של 265,032 ₪ בתוספת מע"מ עבור עבודות וציוד. אלא, שחלק מהכספים לא שולם במועד וחלקם לא שולם כלל. לטענתו, נותרה יתרת חוב בסך של 127,795 ₪, לאחר ששילמו לו סך של 178,817 ₪. עוד טוען התובע, שהנתבעים לא כיבדו את התחייבויותיהם הכספיות לספקים, עובדה שפגעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו בקרב "קהיליית" העוסקים בצעצועים ובגני ילדים והסבה לו צער ועוגמת נפש בשלם עותר לפיצוי בסך של 50,000 ₪.

לטענת הנתבעים, בכתב ההגנה, לא די שהתובע קיבל כספים מעבר למוסכם אלא שהסב להם נזקים.

באשר לתביעה העיקרית מעלים הנתבעים, בין היתר, את הטענות הבאות: הסכומים הנקובים בתביעה אינם מפורטים דיים, התובע הוציא חשבוניות ללא פירוט ובניגוד לדין. מסמך הזמנת עבודה או ציוד אינו מהווה הוכחה לכך, שהעבודה או הציוד סופקו. חלק מהציוד שהוזמן סופק על ידי אחרים ושולם ישירות לאותם ספקים, העבודות בוצעו על ידי הקבלן ולא על ידי התובע. התובע שימש כמפקח וקיבל את שכרו בהתאם להסכם בכתב, שתאם את ההסכם בעל פה ואף שולם לו ביתר. התובע ניסה לקבל במרמה כספים שאינם מגיעים לו על ידי אישור והגשת חשבונות מנופחים ומופרזים. לא סוכם עם התובע על תנאי לפיו, תינתן לו אופציה לבצע עבודות בעצמו. נספח א.3. לכתב התביעה מהווה הזמנת עבודה מהקבלן ולא מהתובע ובו נמחקו סעיפים, שהתובע דרש שיירשמו בטופס ההזמנה. נספח ג' לכתב התביעה משקף תשלומים בגין תוספות שאמורות להשתלם לקבלן ולא לתובע. הנספח הוכן על ידי התובע, אינו חתום על ידי הנתבעים והמחירים בו לא סוכמו עמם. לטענתם, לא נגרמה לתובע כל עוגמת נפש או פגיעה במוניטין.

בתביעה שכנגד טענו הנתבעים, שנגרמו להם נזקים כתוצאה מהתנהלות התובע, שהתגלה כשרלטן: הציוד שסופק היה לקוי ללא תו תקן ומרביתו לא יכול היה לשמש את הנתבעים בשל היותו "מסוכן" לילדים. הנתבעים נאלצו לעבוד בשיפוץ בעצמם, לשלם לספקים שונים ונוספים ולרכוש ציוד תקני חלופי. זאת ועוד, העובדה, שהתובע סיפק ציוד לא תקני וללא תו תקן, בדמות מתקן מרכזי לשלוש נדנדות ולא פיקח כראוי גרם לכך, שהגן לא יהיה בטיחותי ולכן הוצאו צווי סגירה, שבוטלו בהמשך בהשקעה כספית נוספת של הנתבעים וכן ב"תיקון" המתקן והפיכתו למתקן נושא נדנדה אחת בלבד. לטענתם, בשל התנהלות זו נגרם נזק כבד למוניטין ונגרמה להם עוגמת נפש. עבודות השיפוץ התנהלו בעצלתיים משום שהתובע היה טרוד בתערוכת צעצועים (להלן – התערוכה). היעדרות התובע כמפקח על הקבלן ועובדיו גרמה לכאוס כללי. נוכח אי עמידה בלוחות זמנים נגרם אובדן הכנסות שביטויו ברישום מועט או חלקי של ילדים לשנת הלימודים 2007. בנוסף, אבירם נאלץ להפסיק את עבודתו, ממנה נעדר כ- 60 ימים, לשכור שירותים של עובדים נוספים ולהקדיש את זמנו לשיפוץ ולפיקוח על הקבלן תחת התובע.

לטענת הנתבעים, היה עליהם לשכור שירותים של אנשי מקצוע ושיווק על מנת לצמצם את הנזקים. עוד הצביעו הנתבעים על כך, שעבודות השיפוץ עליהם אמור היה התובע לפקח נעשו ברשלנות ובאופן בלתי מקצועי, כמפורט בכתב התביעה שכנגד, לרבות ביחס לגדר (להלן – הגדר או החומה), למפגעים סביבתיים, לפינת החי, לאספקת החשמל לגן, לצביעת המבנה, להקמת שירותים ועוד.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע, שתכלית כתב התביעה שכנגד היא להתחמק מתשלום חובם של הנתבעים כלפיו והטעים, שבהסכם בין הנתבעים לבין הקבלן התחייבו שלא תהיה להם דרישה כלשהי ממנו. באשר לנזקים הנטענים ציין התובע, שהם נעדרי בסיס והתביעה מונחת על "אדני הערכות" תוך ניפוחה לסכום "אסטרונומי". לטענתו, הנתבעים מנסים להשליך ממחדליהם או ממחדלי צדדים שלישיים על התובע ומתבלבלים בין אחריות התובע כמפקח לבין אחריות הקבלן. כך הצביע, בין היתר, על מחדל האדריכלית בתכנון חומה, שנבנתה בשטח הציבורי וגרמה להוצאת צו הפסקת עבודות ולעיכוב של למעלה מחודש ימים בביצוען בשל הריסת החומה ובנייתה מחדש. לאחר שהוסר צו הפסקת העבודות התפוצץ צינור מים עירוני סמוך לגן וגרם לניתוק מים. החלטת העירייה להחליף חיבור צינור מים גרמה אף היא לעיכוב בן 8 שבועות נוספים. עוד טען, שהנתבעים אחראים לעיכוב בסיום עבודות השיפוצים בשל איחור בתשלום לספקים ושהוא התריע במכתביו על כך. באשר לאספקת הציוד ועבודות העץ בסך של 80,675 ₪, הבהיר התובע, שההזמנה נעשתה מהקבלן כדי שתוכר כהוצאות שיפוץ ולא כרכישת ציוד חדש, על מנת שהנתבעים יוכלו לקזז את הסכום במלואו כהוצאה ולא כפחת המשתרע על פני שנים. בהתאם, סוכם בעל פה, שהנתבעים ישלמו ישירות לתובע עבורן. לטענת התובע, מאחר שעבודות העץ הועברו מהתובע לקבלן, נערך הסכם בינו לבין הנתבעים לשכר בסך של 43,000 ₪ במקום שכר בגובה של 15% מסך העלויות לביצוע. זאת ועוד, הנתבעים ניסו "לחסוך" בהוצאותיהם על ידי כך, שביצעו חלק מהעבודות בעצמם באורח בלתי מקצועי דבר שגרם לעיכובים ולנזקים, כך ביחס להרכבת דשא סינטתי, ביחס לאזהרות התובע, כי תקן הנדנדה עומד להשתנות ויקשה עליהם לעמוד בתקן החדש. בניגוד לטענת הנתבעים, התובע היה כמעט כל יום באתר והתערוכה התקיימה במשך שבועיים ובשעות אחר הצהריים בלבד. מנגד, הנתבע לא היה במקום אלא לצורך התקנה רשלנית של הדשא הסינטתי. הנתבעים שכרו שירותי עובדים נוספים לעבודות שלא נדרשו מהקבלן ומהתובע. הגן היה מוכן ביום פתיחת שנת הלימודים. באשר לנדנדה מציין התובע, שהיה לה תו תקן אך הוצבה באופן לא תיקני על גבי מצע של חצץ, מטעמי חיסכון של הנתבעים. בהמשך, לא התקבל אישור משום שהנדנדה הוזזה ממקומה לשם בניית ממ"ד. התובע טען, שלא נדרש להקים את פינת החי לאחר שהצעת המחיר שלו נדחתה. כמו כן, במהלך שנת 2008 פעל לקבלת אישורי מכון התקנים למתקני הצעצועים בגן הילדים וחרף זאת הנתבעים לא שילמו לו מעבר למה ששולם לו בשנת 2007.

דיון

התובע עותר לתשלום יתרת חוב נטענת בסך של 127,795 ₪ לצד תשלום נוסף בגין נזק בלתי ממוני הנעוץ בעוגמת נפש, בפגיעה בשם הטוב ובמוניטין. התובע הגיש שני תצהירים (האחד יכונה להלן - תצהיר התובע והשני המאוחר לו ייקרא להלן - התצהיר השני). הנתבעים טוענים, שרכיבי החוב הנטענים אינם מפורטים ואכן, ניתן להצביע על כריכת הסכומים הנתבעים במקשה אחת וחילוץ החוב הכולל מתוכה (התובע מאשר זאת בחקירתו הנגדית, ראו לעניין זה עמ' 69 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). עם זאת, ניתן לדלות מתצהיריו את טענותיו ביחס לנזק הבלתי ממוני ולנזק הממוני על מרכיביו. בהתאם, ייבחנו להלן רכיבי החוב הבאים: חוב שכר הפיקוח, חוב עבודות העץ בסך של כ- 80,000 ₪, חוב עבור ציוד נוסף בהתאם לפירוט הזמנות (נספחים כ"ט ואילך לתצהיר התובע), רכיב מע"מ בסך של 20,000 ₪, חוב המהווה תשלום עבור הספק "גנים אספקה טכנית חקלאית ובניין בע"מ" בסך של 7,000 ₪ (להלן – גנים).

שכר הפיקוח

לטענת התובע, סוכם עמו תחילה, בעל פה, כי שכר עמלו יהיה 15% + מע"מ מסך עלויות העבודה. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הסביר, ש"מאחר וההזמנה הנוספת הועברה פורמאלית מהתובע אל הקבלן המבצע, נערך הסכם בין התובע לנתבעים לפיו הנתבעים ישלמו לתובע עבור ייזום, הקמה ופיקוח של שני גני ילדים... סך של 43,000 ₪ לא כולל מע'מ, וזאת במקום השכר בגובה 15% מסך כל העלויות הדרושות לצורך ביצוע הפרוייקט..." (סעיף 27).

להלן לשון ההסכם בין התובע לבין הנתבעים מיום 11.6.2007:

מוסכם בין הצדדים כי המזמינה שוכרת את שירותי המפקח לטובת ייזום ופיקוח השיפוצים וההקמה של שני גני הילדים הנ"ל. המפקח מצהיר שהוא בעל ניסיון בהקמה ובפיקוח בנייה של גני ילדים וידוע לו כי הגן הנ"ל יבנה לפי תקנים של משרד החינוך. המפקח יעשה את כל הדרוש כדי להבטיח את זכויותיה של המזמינה מול הקבלנים והספקים למען קבלת המחירים, השירות, הטיב והעבודה הטובה ביותר למען הקמת שני הפרויקטים – הגנים הנ"ל בזמן ובאופן הטוב ביותר תוך הבטחת לוחות הזמנים המתבקשים לסיום כל העבודות עד ל 5/8/07.

התמורה – המזמינה תשלם למפקח סכום אחד גלובאלי עבור עבודתו בשני הפרויקטים – הגנים לשביעות רצונה של המזמינה על סך, 43,000 ₪ לא כולל מע"מ כנגד חשבונית מס כחוק (נספח כ"א לתצהיר התובע, ההדגשה במקור).

כעולה מההסכם, היה על הנתבעים לשלם לתובע סך של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ. אבירם מצהיר בהקשר זה, כי הסכום "... שולם על ידינו מיד ומראש לתובע כרצינות לכוונותינו" (סעיף 14 לתצהירו).

התובע אישר שקיבל מקדמה על סך של 20,000 ₪. בחקירתו הנגדית נשאל ביחס לשכר הפיקוח:

ש. ... את אותם 43 אלף שקל אתה כבר קיבלת?

ת. לא.

ש. לא קיבלת...

ת. קיבלתי מקדמה... היה אז 4 צ'קים של 20 אלף שקל...

ש. ואת אותו סכום לא קיבלת את ההסכם של הפיקוח לא קיבלת עד עצם היום הזה את הסכום של הפיקוח?

ת. לא קבלתי זה לא אתה לא יכול להגיד על פיקוח או זה או זה, בסוף העבודה הגשתי לו רשימה של כל מה שמגיע לי בפנים גם העבודה של ה-80 אלף, גם הפיקוח, גם ציוד.... (עמ' 69 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

בסיכומיו, הטענה נזנחת לחלוטין: "... נערך הסכם בין התובע לנתבעים לפיו הנתבעים ישלמו לתובע... סך של 43,000 ₪ בתוספת מע"מ... סכום זה שולם לתובע במלואו ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים" (סעיף 25 לסיכומי התובע).

עבודות עץ

התובע הדגיש בתצהירו, ש"הנתבעים ידעו כי אני אהיה המפקח על העבודות ולא הקבלן המבצע שיפוצים, אם כי בהסכמתם השארתי לעצמי האפשרות לבצע עבודות עץ חדשות בעצמי, במחירי קבלן" (סעיף 12 לתצהיר). לטענתו, בעת חתימת ההסכם הזמינו ממנו ציוד ועבודות עץ בעלות של 80,675 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 19 לתצהיר התובע, עמ' 2 לדיון מיום 30.5.2010). המסמך אליו הפנה בעניין העבודות הוא חלק ג' להסכם עם הקבלן (נספח כ"א.4).

הסבר התובע לכך, שהעבודות שהתבקש לבצע מצאו ביטויין בהסכם הקבלן הוא: "באותו ערב תוקן נספח ג' להסכם... פעם נוספת ולפי דרישת הנתבעים הפך להיות חלק מההסכם שלהם עם הקבלן. אבירם דרש זאת ונימק את דרישתו כי בכך תשלום זה יהווה הוצאה שניתן לנכות אותה במלואה באותה שנת מס ולא השקעה בציוד שניתן לנכות ממנה פחת בלבד. הדבר לא הווה בעיה לי או לקבלן המבצע. יחד עם זאת, באותו מעמד חתם הקבלן מיכאל מלכה והתחייב, כי התשלום בגין עבודות אלו ישולם ישירות אלי ולא אליו..." (נספח כ"ב לתצהירו והשוו סעיף 26 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד וכן, חקירתו הנגדית עמ' 26 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). לטענת התובע, הנתבעים התחייבו "לסלק" סכום זה ישירות מולו (סעיף 38 לתצהיר, עמ' 28 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). לבסוף, תמורת העבודות לא שולמה לו ואף לא שולמה לקבלן (סעיף 9 לתצהיר השני, סעיף 32 לסיכומיו). בקדם משפט הרחיב התובע וציין, שהנתבע נכח בעת הסיכום בינו לבין הקבלן לפיו, התשלום ישולם ישירות לתובע וכי לצורך זה נעשתה תוספת בכתב יד להסכם באותו מעמד (עמ' 2, דיון מיום 30.5.2010). הוא שב וחזר על הדברים בחקירתו הנגדית והסביר, כי העובדה שאין לו הסכם בכתב לגבי העבודות היא משום ש"אם העברנו את זה למיכה (הכוונה לקבלן – ר.כ.) ברור שאין חוזה בכתב" (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 18.6.2012 והשוו עמ' 19 לפרוטוקול).

התובע הציג שני נספחים ביחס לעבודות העץ, נספח כ"א (שסומן ת/3) ונספח כ"ב (שסומן ת/1). השוני ביניהם נעוץ בתוספת בכתב יד המצויה בשולי ת/1 הקובעת כך: "סוכם במעמד חתימת ההסכם ובנוכחות אבירם בלזר המזמין ושוקי כהן והקבלן כי העבודות לנספח ג יבוצעו בפועל על ידי שוקי כהן ועובדים כאשר הדבר יחשב כפעולות מטעם הקבלן אולם הסכום הנקוב בנספח זה ישולם ישירות מהמזמין לידי שוקי כהן ולא לקבלן". התובע אישר שת/3 אינו חתום (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 18.6.2012) וביחס לת/1 הבהיר, שחתימתו של אבירם נעשתה על גבי המסמך לפני התוספת בכתב יד (עמ' 14 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית נשאל התובע היכן מופיע התנאי לפיו, ניתנת לו זכות ראשונים והשיב "לא עשיתי הסכם בכתב יד, אלא בלזר. הוא לא הוסיף את התנאי הזה. אבל עובדה שאשתו קבלה הצעת מחיר והעבירה לי... ביום שחתמנו על ההסכם, דיברנו על התנאי הזה... בהסכם הפיקוח זה לא קיים" (עמ' 21 לפרוטוקול).

ב"כ הנתבעים ציין בקדם המשפט, ש"לא יתכן שיהיו שני נספחים זהים, אחד עם תוספת ואחד בלי תוספת... לכל מה שסוכם יש מסמכים בכתב אין הסכמה לגבי המסמך שהוא צירף..." (עמ' 1, 2 לפרוטוקול מיום 30.5.2010). אבירם הבהיר בתצהירו, שלא סוכם עם התובע על תנאי מוקדם לפיו, תינתן לו אופציה "כזכות ראשונים" לבצע בעצמו עבודות וטענה זו של התובע "היא מגוחכת ומנוגדת אינטרסים... על הנתבע הוטלה משימת הפיקוח על הבניה... כך שאין זה הגיוני שככזה וכמפקח יבצע גם עבודות שיפוצים ו/או עבודות בניה" (סעיף 16 לתצהיר אבירם, ההדגשה במקור). בחקירתו הנגדית ציין ביחס ל- ת/1 (הוא נספח כ"ב) כך: "... מה שהצגת בפניי זה מסמך מזוייף, זה לא מסמך שלעולם אני חתמתי עליו, זה מסמך מזוייף, כבודו זה מסמך מזוייף" (עמ' 41 לפרוטוקול מיום 13.2.2013 וכן, בעמ' 75 שם), בעוד שביחס לת/3 (נספח כ"א) הדגיש "או זה המסמך האמיתי... זה המסמך שאני מכיר אותו וזה המסמך אגב שחתמתי עליו וחתימתי עליו" (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 13.2.2013). אבירם ציין, "שילמתי לקבלן, את ת/3 שילמתי לקבלן את כל מה שהוא דרש" (עמ' 44, 45 לפרוטוקול מיום 13.2.2013). בעוד שהתובע סבור, ש"אין כל הגיון בטענות הנתבעים כי ת/1... היה מיועד לביצוע על ידי הקבלן. זו היתממות לשמה... מה הטעם היה לערוך נספח נוסף... הסיבה לכך היא... (ש)מדובר בסופו של דבר בהתחשבנות שבין הקבלן לתובע... טענות 'הזיוף' שזעק הנתבע הינן טענות 'הקוזק הנגזל'" (סעיפים 93 - 97 לסיכומי התובע).

הקבלן מחזק את טענת התובע ביחס לעבודות העץ: "... זה נספח לחוזה כמו שאני מסתכל כמה שאני זוכר היה פה עבודות נוספות של עץ, שאדון שוקי היה אמור לבצע אותם, זה צורף לחוזה שלי. אני ביני ובין שוקי יש תוספת למטה שאנחנו עשינו בשביל כאילו שהוא מקבל את הכסף הזה, זה עבודות שהוא מבצע אותן ומקבל זה לא אני עושה... אני צריך לגבות את זה ואז להעביר לו את הכסף לשוקי" (עמ' 89 לפרוטוקול מיום 18.10.2012, ההדגשה הוספה). עמדת הקבלן באשר לתשלום בגין עבודות העץ עולה בנספח ד.1/כ"ח לתצהיר השני (שסומן ת/2) המציין בכתב יד כדלהלן: אני החתום מטה מיכאל מלכה... מאשר בזאת כי בגמר החשבון שעשיתי עם מר בלזר לא קיבלתי כסף עבור העבודות שפורטו בנספח ג להסכם על סך של 80670 וכפי שסוכם המזמין אמר שיסגור ישירות מול שוקי כהן.

בחקירתו הנגדית הבהיר הקבלן, שת/2 נכתב לבקשת התובע: "ישבתי עם שוקי אחרי שנגמר הפרוייקט... הוא ביקש ממני לקבל ממני מסמך על זה שלא גביתי את הכסף שלו... אחרי פרוץ הסכסוך..." (עמ' 91, 117 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). אלא מאי, שלצד ת/2 ישנו מסמך נוסף עליו חתם הקבלן (נ/1), ממנו עולה, שאין לו דרישות כספיות מהנתבעים: הנני לאשר כי חתימתי על נייר זה מהווה אישור סופי כי שילמתם לי כקבלן מבצע ולחברת ריף השקעות בע"מ את כל התשלומים המגיעים לנו מכם, על פי ההסכמים בינינו ואין לחברת ריף השקעות בע"מ ולמר מיכאל מלכה, או למי מטעמנו, תביעות או בקשות נוספות מהעבר, בהווה או בעתיד מכם או מנציגיכם. הנתבע מסתמך על הצהרת הקבלן לפיה, קיבל את מלוא הכספים המגיעים לו מהנתבעים. בכך, לטעמו, נסתם הגולל על טענת התובע בדבר חוב עבודות עץ. ברם הקבלן הסביר עניין זה בעדותו כך:

ש. ... כשכתבת את המסמך הזה ידעת... שאת אותם 80 אלף שקל לא שולמו?

ת. כן.

ש. וידעת שאת ה-80 אלף שקל... היו אמורים לשלם לך נכון?...

ת. זה לא שולם לי כי הפרדתי את זה מהתיק שלי בשביל לסגור את החשבון... (עמ' 109 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

חרף עדות הקבלן המחזקת את טענת התובע לפיה סוכם, שהוא יבצע את עבודות העץ אין בידי התובע הסכם בר תוקף עם הנתבעים לעניין עבודות העץ והתשלום בגינן. אמנם, הקבלן חתם על מסמך המאשר את נכונות טענותיו, לאחר "פרוץ הסכסוך", אך מנגד חתם, סמוך לסיום העבודה, על מסמך לפיו, קיבל מהנתבעים את מלוא התשלומים, זאת ללא הסתייגות. התובע הסביר, שאין בידיו ראייה בדמות הסכם ביחס לעבודות ברצון הנתבע לקזז הוצאות, אך דווקא טענה זו אינה נתמכת בעדות הקבלן, שהעיד מטעמו. הקבלן נשאל לגבי ת/1, שעל גביו מחיקות ותוספת והשיב: "זה ביניהם הם ישבו עשו את המסמך הזה ביניהם אני לא יודע מי מחק מי הוסיף" (עמ' 111 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). אך בהמשך לשאלת ב"כ הנתבעים: "אני מאמין שזה לא הוסף בנוכחות של בלזר כי הוא לא היה, כי הוא מחק", השיב, "תראה אני לא זוכר במדויק, אני לא זוכר במדויק מתי זה הוסף, זה הוסף כאילו בשביל לסגור את העניין ביני לבין שוקי אם יקרה משהו, שהוא לא יקבל את הכסף. להגיד לך אם בלזר היה אני לא זוכר, אם זה נעשה במעמד ההסכם אני לא זוכר אם זה נעשה אחרי כן..." (עמ' 112, 113 לפרוטוקול מיום 18.10.2012, ההדגשות הוספו).

בהמשך נשאל הקבלן:

ש. ... אתה ושוקי אולי עושים שינוי שאנחנו לא יודעים מתי הוא כי אתה לא זוכר... מי מסר לבלזר את המסמך לאחר שנעשו בו שינויים? אתה מסרת אותו? אתה הודעת לו שעשיתם סיכום כזה...

ת. התוספת אני לא זוכר מי הביא לו אותה...

ש. אתה אומר לא יודע אם הביאו לו בכלל?

ת. לא יודע אם הביאו לו יכול להיות שבלזר, אבל יכול להיות שבלזר היה בלזר לא היה, לא אגיד לך דברים שאני לא זוכר (עמ' 113,114 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

מעבר לכך, גם המועד בו נוסף הכתוב לת/1 אינו ברור דיו מעדות הקבלן:

ש. עכשיו יש סיכוי... שהסיכום הזה ... לקראת או אחרי פרוץ הסכסוך? לא?

ת. לא... לפני כן או במהלך... במהלך העבודה לא בפרוץ הסכסוך...

ש. לא לפני העבודה?

ת. לא לפני, לא לפני העבודה, במהלך, או במהלך העבודה או ביום שחתמנו חוזה לא זוכר (עמ' 114 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

זה המקום להדגיש, שבסיכומיהם הביעו הנתבעים תהיות ותמיהות ביחס לעיתוי שבו הציג התובע לראשונה את ת/1 (המסמך עם התוספת) - אך לאחר הגשת כתב ההגנה והתביעה שכנגד (עמ' 3, 4 לסיכומי הנתבעים).

עדות הקבלן אם כן אינה מתיישבת באורח חד משמעי עם עדות התובע הן ביחס למועד בו נעשתה התוספת להסכם והן ביחס למידת המעורבות, שלא לומר המודעות, של הנתבע לתוספת האמורה. זאת בשים לב לעדות התובע לפיה, התוספת נעשתה לאחר שחתימת הנתבע כבר היתה על גבי המסמך. משמעות הדברים, כשמנגד עומדת הכחשה גורפת של אבירם ביחס לאמיתות ת/1 עליו מתבסס התובע, היא, שאין בידי התובע ראיות או עדויות מוצקות המצביעות על כך, שהתבקש לבצע את העבודות, שביצע אותן בפועל ושלא התקבל תשלום תמורתן. בהסכם עם התובע אין ולו רמז לביצוע עבודות נוספות מעבר לפיקוח לשמו נשכרו שירותיו. יצויין, שבמסמך עליו תולה התובע את יהבו (ת/1), החלק המאפשר לו "זכות ראשונים", מחוק. אמנם, התובע הסביר זאת, בין היתר, בכך שניתנה לו בפועל עבודה לביצוע, אך, אין די בכך כדי להרים את הנטל להוכיח ביצוע עבודות והעדר תשלום בגינן. לעניין זה יוער, כי טענתו בדבר היפוך הנטל (ראו סעיף 101 לסיכומי התובע) אינה עומדת. עת הנטל הראשוני מוטל על התובע ועליו להוכיח את העובדות עליהן מבוססת תביעתו, את ההסכמה את הביצוע ואת אי התשלום והוא לא עמד בנטל זה.

עוד יש לתת את הדעת לכך, שבמכתב ששלח התובע לעוה"ד הילה פלדמן גרא (מכתב מיום 12.11.07, נספח י"ז לתצהירו) הוא הלין על כך, שהנתבעים לא שילמו לו את הכספים הבאים: "עד היום לא קיבלתי את השיק עבור גנים ולמרות שהוא מופיע בהסכם שחתמנו ביום קבלת השיקים במשרד ברמת גן. עד היום לא קבלתי את הצק למע"מ. עד היום לא קיבלתי את השיקים לספקים על פי הרשימה שהצגתי בפגישה ברמת גן למרות שהסיכום היה שיש לשלם לספקים...". ממכתב זה נשמט סכום עבודות עץ בסך של כ- 80,000 ₪. התובע נשאל בעניין זה והסביר, שהמכתב מתייחס לסיכום ישיבה שהייתה עם אבירם בנוגע לתשלומים שקיבל מהנתבעים (עמ' 14 לפרוטוקול). הסברי התובע ביחס לכך אינם מניחים את הדעת. זאת ועוד בחקירתו הנגדית נשאל במפורש מדוע לא דרש תשלום עבור עבודות העץ:

עו"ד מזרחי: ... אתה יכול להראות לי מכתב כלשהו, לא משהו ערטילאי... שמתוך זה אולי נסיק מסקנות, מכתב מפורש מפורט שבאחד השלבים מיוני שהתחלתם לבצע את העבודה או אוגוסט או ספטמבר או אוקטובר או נובמבר או יותר מאוחר מאוגוסט 2007 או יולי 2007 ששלחת מכתב למר בלזר או לאשתו ואמרת תראו, בין חשבונית במסמך כז ואחר היה מגיע כסף 80 אלף לאדון מלכה, מר מלכה לא ביצע את העבודה אלא אני ביצעתי את העבודה, אני צריך לקבל מכם את אותם 80 אלף, יש מכתב כזה או אין?

העד, מר כהן: יש מכתב.

1. על ה-80 אלף? לא כללי לא כללי

ת. אבל בתוכו גם מפורט ה- 80 אלף, מה לעשות? יש אני אראה לך אותו.

כב' הש' כהן: הוא שואל אותך על משהו ספציפי,

העד, מר כהן: יש אני אראה לכם, הנה,

כב' הש' כהן: ספציפי לא הכללי

העד, מר כהן: לא הכללי. עוד פעם, כבודו אני רוצה, זה מפורט ה-80 אלף כתוב 80 אלף,

כב' הש' כהן: זה כתוב, הוא שואל אותך אם יש מכתב ספציפי,

עו"ד מזרחי: רק ספציפי ל- 80 אלף.

העד, מר כהן: אף פעם לא הוצאתי... תמיד הוצאתי הכל אבל מפורט כל דבר מה (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

עיון במכלול העדויות והראיות מלמד אפוא, שטענות התובע בעניין לא הוכחו כדבעי ולפיכך נידחות.

ציוד נוסף בהתאם לפירוט הזמנות

לטענת התובע, הנתבעים רכשו ממנו ציוד נוסף כמפורט בסעיף 40 לתצהירו. הזמנות הציוד הנוסף מסתכמות בסך של 92,602 ₪ בתוספת מע"מ ובסך של 48,755 ₪ (סעיף 29 לסיכומי התובע). לצורך תימוכין הפנה התובע, בין היתר, לנספחים כ"ט – ל"ד לתצהירו.

מרבית הנספחים מהווים הזמנת ציוד בכתב ידו: נספח כ"ט נושא כותרת של סיכום פגישת עבודה. לטענת התובע, מדובר ברכישה בסך של 3,275 ₪ מיום 2.8.2007, שבוצעה על ידי דפנה ובחתימת ידה; נספח ל' הוא סיכום הזמנה מיום 2.8.2007 על סך של 14,450 ₪, כשמצוין על גביו "סוכם טלפונית עם דפי"; נספח ל"א הוא הזמנת ציוד פנים (מדובר בשני מסמכים, כשבאחד מהם תוקן הסכום); נספח ל"ב מיום 9.8.2007 כותרתו: "סיכום יום דיונים בנושא מיתקני שדה... הזמנת ציוד לחצרות הגן"; נספח ל"ג, הן שתי תעודות משלוח האחת ללא תאריך (מס' 6562) בסך של 3,492 ₪ השנייה מיום 2.9.2007 (מס' 6587) בסך של 2,810 ₪; נספח ל"ד הוא תוספת עץ בחומת הגדר הסכום הנקוב בו הוא 6,645 ₪. עוד ציין התובע, ש"הנתבעת הוסיפה והזמינה ממני ציוד נוסף ועבודות נוספות שלגביהן לא נערכו מסמכים בכתב" (סעיף 40.ז לתצהיר התובע). בחלק מהמסמכים אליהם הפנה התובע מופיע שמה של דפנה. אבירם בעדותו ציין, "יש הזמנות שאשתי חתמה עליהן כמובן כי היא הייתה בשטח..." (עמ' 52 לפרוטוקול מיום 13.2.2012), אך במרבית המסמכים אליהם הופנה לא ידע להשיב אם מדובר בחתימתה (עמ' 79, 80 לפרוטוקול מיום 13.2.2013). בין אם מדובר בחתימותיה ובין אם לאו, סוגיה שלא מוצתה דיה בהליך, אין בכך כדי לבסס טענות בדבר הוצאת ההזמנות לפועל. אף בהנחה שאותן הזמנות בוצעו, לא הוצגו ראיות המצביעות על כך שתשלומן לא ניתן לתובע או לא בוצע ישירות לספקים על ידי הנתבעים, כך ביחס לכל אחת ואחת מהן בנפרד או במקובץ.

רכיב המע"מ ותשלום לגנים 

התובע הציג שתי חשבוניות. אחת על סך 46,817 ₪ מיום 4.1.08 עבור ציוד לגן (חשבונית מס' 1535, לשיקים בסך 16,671, 11,598, 6548, 12,000). השנייה, על סך 150,000 ₪ מיום 5.9.07. (חשבונית מס' 1464, סומנה ת/4).

הנתבעים הפנו לחשבונית נוספת על סך של 9,124 ₪ (מס' 1465; חשבוניות ב.1 – ב.3 או ט.1-ט.3 לתצהיר אבירם). סכומן הכולל הוא 205,941 ₪ ולא 178,817 ₪ כטענת התובע (סעיף 56 לתצהיר אבירם).

הפערים בסכומים נובעים, בין היתר, מטענות התובע ביחס לשתי החשבוניות שהציג.

באשר לחשבונית על סך 46,817 מציין, כי נשמט הימנה התשלום בסך 7,000 ₪ לגנים, תשלום שהיה על הנתבעים להעביר לו כשהוא למעשה היה זה שנשא בחוב לגנים.

באשר לחשבונית על סך 150,000 ₪, טען התובע, שמדובר בשיק שניתן לו בסך של 50,000 ₪ בלא ששולם לו רכיב המע"מ בסך של כ-20,000 ₪.

בתצהירו ציין כך:

"אני הוצאתי חשבוניות מס כדין בגין כל התשלומים שקיבלתי ורצ'ב העתק שתי חשבוניות מס בסכום כולל של 196,817 ₪" (סעיף 45 לתצהירו). מכאן, שהתובע הצהיר על חשבוניות בגין התשלומים שקיבל ואינו מתייחס ולו במילה אחת לרכיב המע"מ שלא שולם לו, כטענתו.

לא זו אף זו, בהמשך התצהיר הסתייג התובע מחשבונית שצורפה כנספח ב/2 לתביעה שכנגד והאריך בהסבריו לפיהם מדובר בתשלום למסגר, ש"קיבל שיק דחוי מהנתבעים למרות שהובטח לו מזומן. למנוע משבר, אני התנדבתי ושילמתי במזומן למסגר ואת השיק הדחוי נטלתי לעצמי" (שם, סעיף 45 לתצהירו והשוו סעיף 63 לתצהיר השני). העובדה, שהתובע בחר להסתייג מחשבונית זו ולא התייחס לסוגיית המע"מ אומרת דרשני. עם זאת, סוגיית המע"מ עולה במכתב ששלח התובע המצורף לתצהירו (מכתב מיום 12.11.07, מסומן מ/1). התובע מציין בסעיף ב.2 כך: "כמו כן מגיע לי סכום המע'מ לחשבונית אשר קבלת מימני בסך 150000 ₪ אשר המע'מ בחשבונית זו הוא בסך 20130 ₪ עלי לשלם סכום זה ביום חמישי הקרוב 15/11/07...". בתצהיר השני סוגיית המע"מ עולה: "מעיון בחשבונית עולה כי ניתן שיק רק על סכום של 50,000 ₪. שיק זה הרי נמצא בחשבונם של התובעים, מה מנע מהם להביא את צילומו ולהוכיח את הסכום ששולם בפועל?" (סעיף 8 לתצהיר השני). נושא המע"מ אף עלה במכתב ששלח התובע בנובמבר 2007 (נספח י"ז לתצהיר השני, בשים לב לטעות בתאריך, ראו עדות התובע עמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.6.2012): "... עד היום לא קיבלתי את הצק למע'מ...". ומוסיף "לא כולל את ה 20 אלף ₪ של המע'מ שהוא לא שילם לי עד היום" (עמ' 9 לפרוטוקול). בסיכומיו מדגיש התובע, שהחשבונית בסך 150,000 ₪ "הוצאה בגין תשלומים קודמים ששולמו לו וכן בגין שיק ע'ס 50,000 ₪ ולא כנגד שיק ע"ס 150,000 ₪..." (סעיף 33 לסיכומי התובע). הנתבעים מבהירים ביחס לת/4, ש"זה ברור פה שזה מאה חמישים ולא חמישים". עם זאת אבירם מסכים, ש"הצ'ק שאני שילמתי כתוב חמישים אלף שקל..." (עמ' 46 לפרוטוקול מיום 13.2.2013). התובע מוצא סתירה בדברי הנתבע ולטעמו "די בכך בשביל לקבל את גרסת התובע!!!" (כך במקור, ראו סעיף 104 לסיכומיו). גרסת התובע אינה מתקבלת. ראשית, לא מצאתי סתירה בדברי הנתבע. שנית, הקבלה מהווה מסמך המעיד על תקבול כספי, הטענה בדבר תשלום בחסר לא הוכחה ונותרה בגדר טענה בעלמא בלבד.

כאמור התובע ציין, שלא שולם לו סך של 7,000 ₪ עבור ספק בשם גנים וכי נאלץ לשלם זאת מכיסו. התובע עומת עם כך, שבהסדר פשרה בפסק דין חויב לשלם לגנים 5,000 ₪ והדגיש "אני שילמתי מכיסי את החובות שלו" (עמ' 26 לדיון מיום 13.2.2013). מעבר לעובדה, שלכאורה החוב הופחת ב- 2,000 ₪ נוכח הסדר הפשרה, יש לציין, שהתובע אישר בכתב שקיבל מהנתבעים את הסכום הנתבע לגנים. ראו לעניין זה ת/7 :

הנדון: תשלום עבור גמר חשבון

אני מאשר את קבלת התשלומים הבאים כדלקמן: להדר טל step.2 16,671 ₪ לאור גני 6,548 ₪, לבית הצעצוע 11,598 ₪, לגנים 7,000 ₪, לסירקה 12,000 ₪.

התשלומים הנ"ל מהווים את מלוא התשלום עבור הספקים, המופיעים ברשימה זו, עבור הצעצועים והציוד והמתקנים השונים שסופקו לגן ירוק בטבע (ההדגשה הוספה).

בחקירתו הנגדית נשאל התובע, איך יתכן שבמסגרת ת/7 הוא מאשר את קבלת התשלום לגנים ובד בבד מציין, שהסכום  לא שולם והשיב כך: "אסביר לך, כתבנו את המסמך, הוא הכין שיקים, רק מה, את השיק לגנים הוא לא הכין ואז בחשבונית שמצורפת על ידך לאותו קובץ... מופיע מאותו יום מה הסכומים שהוא כן שילם 46,817... תראה ששיק לגנים הוא לא הוציא, ולכן הוא לא קיבל חשבונית על זה..." (עמ' 15 לפרוטוקול, עמ' 34 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

אכן החשבונית אליה הפנה התובע אינה נוקבת בסכום הנתבע. אולם, מנגד, הצביעו הנתבעים על כך, שכאשר הוגשה התביעה דכאן, טרם שילם התובע סכום זה לגנים: "התברר כי גנים הגישו תביעה כספית כנגד התובע, וניתן פסק דין לתשלום רק חודשים רבים לאחר שהתביעה הוגשה ע'י התובע... יש גם טעם לפגם בהסתרת העובדות האמיתיות מידיעת כב' ביהמ'ש, שהרי התובע הסתיר את עובדת אי התשלום לגנים במסגרת כתבי הטענות, שהגיש וכן במסגרת התצהירים שהגיש (שניים במספר)" (עמ' 8 לסיכומי הנתבעים).

משהוגש נ/2 ממנו עולה, שהתובע שילם לגנים סך של 5,000 ₪ ומשנמצא בכתובים, שדרישת התשלום עבור ספק זה ביחס לעבודות התבקשה על ידו ומשזו לא הופרכה בחקירתו הנגדית, הגם שנשאל ארוכות בעניין הציוד שנרכש מהם ותכליתו ובהעדר ראייה לפיה הנתבעים שילמו ישירות לגנים או לתובע את התמורה – על הנתבעים לשאת בחוב זה, חרף אותו טעם לפגם עליו הצביעו בסיכומיהם.

פגיעה בשם הטוב ובמוניטין, צער ועוגמת נפש

טענת התובע היא, שבכך שהנתבעים לא כיבדו את התחייבויותיהם הכספיות לספקים נפגע שמו הטוב והמוניטין שלו בקרב "קהיליית" העוסקים בצעצועים ובגני ילדים.

התובע הפנה למכתביו בעניין זה (נספחים מ, מ.1) ובחקירתו הנגדית מיום 18.10.2012 (עמ' 55 לפרוטוקול) הדגיש: "הגן בראשון בספטמבר נפתח והיה פיקס ועבד אבל אישורים מסוימים לא הגיעו, למה? כי הוא לא שילם לספקים... וגם באוקטובר רצתי אחרי האנשים על מנת להביא את האישורים על מנת שאפשר לקבל אישור סופי לגן". ברם משנשאל, מי היו ספקי הצעצועים שלא קיבלו תשלום במועד, לא התקבלה תשובה נהירה ומנומקת לעניין זה (עמ' 10 לפרוטוקול).

בסופו של דבר לא ניתן לומר, שהתובע השכיל לספק שמות ספקים שלא קיבלו תשלומים כלל או במועד ואף נמנע מלהעיד ספקים כאלה. אף הקבלן מאן להתייחס לנושא זה וציין, ש"אין לי ידיעה אישית" ביחס לאי תשלום לספקים (עמ' 119 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). משכך, בסיס הטענה לא הוכח, זאת מבלי לדון בפגיעה הנטענת לשמו בקרב "קהיליית" העוסקים בצעצועים ובגנים, שאף היא לא זכתה לתימוכין. לכן דרישת הפיצוי הכספי בעניין זה נדחית.

תביעה שכנגד

ליבת טענת הנתבעים עומדת בזיקה לכך, שהתובע נהג בחובבנות, ברשלנות ועשה "יד אחת", עם הקבלן או כלשון אבירם: "הייתה קומבינה, שהייתה קומבינה מההתחלה" על גבם של הנתבעים (עמ' 100 לפרוטוקול מיום 22.7.2013). הנתבע שב והדגיש, כי תכלית העסקת התובע הייתה לשם פיקוח על הקבלן. הוא הביע את מורת רוחו, ביחס לקשר שבין התובע לבין הקבלן באומרו: "במקום שהיה לי מפקח וקבלן התגלה לי שיש לי שני קבלנים. שני קבלנים שהם שותפים... בסוף התברר לי שהוא שותף של הקבלן והם מחלקים ביניהם. הם מחלקים ביניהם את הכסף " (עמ' 73, 74 לפרוטוקול מיום 13.2.2013) הגם ששלל קיומו של "מכרז" לעניין בחירת הקבלן, אישר שקיבל מספר הצעות מקבלנים שונים, יתכן אף מחמישה (עמ' 71 לפרוטוקול מיום 13.2.2013) אך הדגיש "עשיתי הליך מדומה של בחירה... כי הסתבר לי שהשחילו לי את מלכה כביכול בהליך... במירכאות מכרז. לא היה שום מכרז אמיתי" (עמ' 100 לפרוטוקול מיום 22.7.2013 והשוו דברי הקבלן, שהעיד בריש גלי - "מי שהביא אותי זה שוקי", עמ' 101 לפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2012).

לטענת הנתבעים, התנהלות התובע כמתואר גרמה לאיחור בסיום העבודות, לכך שהוצאו צווי סגירה לגן בגין צעצועים ומתקנים שלא עמדו בתקן ולהוצאות שונות: "הפיקוח לא היה רצוף ובכך עבודות הבנייה לא הושלמו במועד, כמו כן הותקנו ע'י התובע מתקנים לא תקניים בגן הילדים, דבר שהוביל למתן צווי הפסקת עבודה, גדר נבנתה בחריגה מגבולות הנכס והיה צריך להרוס אותה, סופקו מתקנים וצעצועים לא תקניים וגם באיכות ירודה" (עמ' 2, 3 לסיכומי הנתבעים).

כפועל יוצא, נגרמו, לטענתם, נזקים משמעותיים הנדרשים בפיצוי - החל באובדן הכנסה בדמות רישום בחסר של ילדים לגן וביטול רישום לגן, אובדן ימי עבודה והכנסה של אבירם, שנאלץ לשמש כמפקח בשל העדר תפקוד של התובע וכלה בנזקים נוספים בדמות ציוד חלופי שנרכש תחת זה המקולקל והלקוי שסיפק התובע, תשלומים לספקים ולעובדים נוספים, קנסות, פיצוי כספי, נזק בלתי ממוני לשם הטוב ולמוניטין. עוד עותרים הנתבעים להשבת השכר שניתן לתובע עבור הפיקוח. הנתבעים סכמו את נזקיהם ב- 902,880 ₪, אך העמידו את תביעתם לצורכי אגרה בלבד על סך של 500,000 ₪.

אין מחלוקת אמיתית ביחס לצורך שהיה לבצע את עבודות הגן בדחיפות ולפני תחילת שנת הלימודים וכי הייתה זו עובדה ידועה וברורה: "זה היה אחד ה-אבני יסוד של הפרוייקט בוא נגיד של לגמור את זה דחוף..." (דברי הקבלן, עמ' 101, 107 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). אף העובדה, שהעבודות לא הסתיימו במועד הנקוב בהסכמים עם הקבלן או עם התובע אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת ניטשת ביחס למשך האיחור. התובע והקבלן תוחמים את האיחור בכחודש ימים. כך התובע בחקירתו הנגדית מאשר, שעל פי ההסכם עמו, היו אמורים לסיים את העבודות בחמישה באוגוסט ובפועל הם הסתיימו בסוף חודש אוגוסט:

ש. כחודש יותר מאוחר?

ת. נכון (עמ' 56 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

וכך הקבלן:

ת. ... העבודה למעשה נגמרה אחרי כל העיכובים לדעתי רובה נגמרה עד ה-1 ל-9 30 לאוגוסט,

ש. כלומר איחור בערך של חודש?

ת. כן (עמ' 105 לפרוטוקול מיום 18.10.2012).

בסיכומיו משתנה מעט עמדת התובע בהצביעו על כך, שלא היה כל איחור בסיום העבודות, שכן הגן פתח שעריו והחל לפעול מיום 1.9.2007. כך או אחרת התובע מטעים, שהעובדה שהקבלן לא נתבע על איחור (כשהיה בהסכם עמו לוח זמנים קצוב וסנקציה ברורה בגין איחור) מלמדת, כי לא היה איחור או למצער עיכוב מהותי (סעיף 105 לסיכומי התובע).

מנגד, הנתבעים טוענים לאיחור ממושך באופן משמעותי, איחור שגלש לשנת הלימודים עצמה. אם כי, בחקירה הנגדית של הנתבע נדמה שטענה זו נחלשה:

ש. ... אתה גם משלים ואומר עמדתי בזמן והגן נפתח בזמן... אז מה אתה רוצה ממנו?

ת. אני העמדתי כבעלים של הגן, אתה רואה ש-, אתה רואה, הרי אמרתי לך גם, אני לא תבעתי אותו,

ש. אתה אומר הגן עבד בזמן.

ת. לא תבעתי אותו,

ש. יש לך תביעה שכנגד פה,

ת. למרות שאחרי איזה חצי שנה הם גרמו לי נזקים נוספים, שהגן היה צריך לעמוד בזמן, לא תבעתי... (עמ' 88 לפרוטוקול מיום 13.2.2013).

הצדדים אף חלוקים ביחס לגורמים שהובילו לאיחור, ככל שהיה. התובע נימק את האיחור, ב"מחדלי התובע (שכנגד – ר.כ.) ו/או מעשיו..." (סעיף 44 לסיכומי התובע) ותלה זאת כאמור בטענה של עיכוב תשלומים לספקים ובגורמים נוספים כגון, הקבלן, האדריכלית גב' מיכל עצמון-ספיר (להלן – האדריכלית) ובנסיבות חיצוניות קשורות – מחדל האדריכלית ביחס לחומה שהיה צורך להקימה מחדש ופיצוץ בצינור מים. מנגד, הנתבעים העלו על נס את העובדה, שהקבלן עבד בפרויקטים מקבילים וכי המפקח היה טרוד בתערוכת צעצועים ובשלל עיסוקים נוספים – "התעסקותם של הקבלן המבצע והתובע בעניינים אחרים ובפרויקטים אחרים, דחקה את נושא הדחיפות בסיום העבודות אצל הנתבעים לקרן זוית" (עמ' 10 לסיכומי הנתבעים).

התובע והקבלן נשאלו ארוכות בעניין. שניהם גם יחד לא הכחישו את העובדה, שבחלק מהימים ביצעו עבודות נוספות (עדות התובע, עמ' 58- 64, ועדות הקבלן, עמ' 103 – 106 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). התובע הבהיר ביחס לתערוכת הצעצועים שקיים בביתו, כי זו לא גזלה מזמן הפיקוח שכן התקיימה לאחר שעות העבודה המקובלות (סעיף 46 לתצהיר התובע וכן חקירתו הנגדית עמ' 54 לפרוטוקול מיום 18.10.2012) ובמשך שבועיים בלבד במהלך חודש אוגוסט (סעיף 32 לתצהיר השני). זה המקום להדגיש, ש"בזמן אמת" טרם "לידת" התובענה, עניין זה לא עלה על הפרק. לא די שלא נקבעה הגבלה בתנאי ההסכם עם הקבלן או עם התובע לביצוע עבודות נוספות אלא, שהנתבעים עצמם, שהלינו על היות התובע טרוד בתערוכת צעצועים, ביקרו בה ורכשו ממנו ציוד על פי עדותם (עדות אבירם, עמ' 76 לפרוטוקול מיום 13.2.2013). אף לא הוכח, כי העבודות המקבילות הן שגרמו לעיכוב.

יתרה מכך, ביחס לטרוניות כלפי התובע, אזי ככל שמדובר בעיכוב שנבע מהתנהלות הקבלן עולה קושי לייחס לו את האחריות (סעיף 108 לסיכומי התובע). בהסכם הקבלן ישנו רכיב פיצוי בגין איחור ומנגד בהסכם בין הנתבעים לבין התובע אין סנקנציה דומה בגין איחור. העובדה, שהקבלן לא נתבע בגין איחור על ידי הנתבעים (אף אם משום שלא תבע אותם, ראו עדות אבירם, עמ' 58 לפרוטוקול מיום 13.2.2012) היא בעלת נפקות לעניינו של התובע ככל שהדבר נוגע לטענת האיחור. בהקשר זה יש לתת את הדעת לסעיף ו' להסכם הקבלן: "הן המזמינה והן הקבלן והמבצע מאשרים בזאת כי לא תהיה להם כל תביעה ו/או דרישה כספית ו/או דרישה לשיפוי ו/או כל דרישה אחרת מהנציג (הכוונה לתובע – ר.כ.), בגין כל פעולה ו/או מחדל ו/או תביעה הקשורה בהסכם זה, הן מצידם והן מצד ג כל שהוא בגין ביצוע הסכם זה בשלמותו ו/או בחלקו...".

הנתבעים ציינו, שהעבודות לא הסתיימו במועד, בין היתר, בשל העובדה שנבנתה חומה שעל בנייתה אמור היה לפקח התובע והוצא צו הפסקת עבודה בשל בנייתה מעבר לגבולות הנכס (עמ' 11 לסיכומי הנתבעים וכן סעיף 45 לתצהיר אבירם). עוד טענו, ש"התובע בחר להתקין נדנדה לא תקנית בגן, דבר שהוביל גם לצווי סגירה של גן הילדים" (סעיף 44 לתצהיר אבירם, עמ' 87 לפרוטוקול מיום 13.2.2013 ועמ' 13 לסיכומי הנתבעים). מנגד עמדת התובע היא, שצו הסגירה ניתן בשל "חוסר בהיתר לשימוש חורג או חוסר ממ'ד" (סעיף 80 לסיכומי התובע). הצדדים טרחו, צרפו מסמכים, נחקרו בעניין והכל כדי לבסס טענת אחריות ביחס לצווי הסגירה, באשר להיתרי בנייה ובנוגע למידת אחריות התובע בהשוואה לאדריכלית לעבודות שונות כגון, הגדר שלכתחילה הוקמה בחריגה. כן התייחסו בהרחבה למתקן הנדנדה, כשהתובע טען, מחד גיסא, כי הייתה בעלת תו תקן אך הותקנה באופן לקוי ובהמשך הוזזה ואילו מאידך גיסא עמדו הנתבעים על כך, שהאחריות בעניין היא לפתחו של התובע (ראו למשל נספחים ג.1- ג.3, נספח ח' לתצהיר אבירם, ת/8 דוא"ל של האדריכלית אותו הציג ב"כ התובע; עדות התובע לעניין זה, עמ' 49, 52, 73, 74, 77, 82, 84, 87 לפרוטוקול מיום 18.10.2012; עדות הקבלן עמ' 99, 100 לפרוטוקול מיום 18.10.2012 ועדות הנתבע, עמ' 64, 65, 69, 84, 85 לפרוטוקול מיום 13.2.2012). יובהר כבר עתה, שהעלויות הכרוכות בתיקון ובביקורת על המתקן אינן יכולות להיות מושתות על התובע בנסיבות בהן לא ניתן לשלול את טענות התובע ביחס להצבת מתקן הנדנדה. בנוסף, הסיבה שבגינה הוצא צו סגירה לגן לא הובררה דיה. המסמך מיום 9.1.2008 אינו נוקב בסיבה לסגירה זולת האמירה "הגן מתנהל בניגוד להוראות החוק", כך שניתן לשוות לו פרשנות בהתאם לכל אחת מעמדות הצדדים. בנסיבות העניין נשמט הצורך להידרש לפרשנות זו וכפועל יוצא לעלות הכרוכה והנטענת ביחס לביטולו וכן לעלויות הכרוכות במתקן הנדנדה. לא זו אף זו, אין מקום להיכנס לעובי הקורה ולהידרש לכלל הטענות ביחס למידת האיחור לגורמים לו ולצווי הסגירה, משום שלאחר בחינת הראיות והטענות נמצא, שהנזקים הנטענים לא הוכחו במידה הנדרשת, כפי שיפורט להלן.

רישום בחסר לגן הילדים, הוצאות פרסום ואובדן הכנסה 

הנתבעים מציינים, שבשל מחדלי התובע נגרם להם הפסד הכנסה מוערך בסך של 1,290,000 ₪ בשל חסר של 50 ילדים בשני הגנים (סעיף 43 לתצהיר אבירם, נספח ד' לתצהירו והשוו תחשיב רו"ח גרוסמן לעניין זה). בנוסף, לטענתם, היה עליהם לשכור אנשי מקצוע ושיווק על מנת לצמצם את הנזקים בעלות של למעלה מ- 160,000 ₪ (סעיף 41 לתצהיר אבירם). הנתבעים טענו, כי שכרו איש מקצוע לעניין הפרסום, אך נמנעו מלהעידו. בהקשר זה הצביעו הנתבעים על ירידה במחזור ההכנסות. מעדות רו"ח גרוסמן אמנם עלה, שהייתה ירידה במחזור ההכנסות של חברת הפרסום בסך של כ- 400,000 ₪. אולם אין מדובר בירידה ברווח ולא הוכח, שמקור הירידה בהכנסות נובע מענייני הגן ושיפוצו. יתרה מכך דומה, שככל שנגרם לחברת הפרסום נזק היה עליה לתבוע בהיותה ישות משפטית נפרדת. ולעניין זה יפים דברי הנתבע עצמו: "בלזר זה בלזר והגן זה הגן, זה שתי חברות שונות" (עמ' 53 לפרוטוקול מיום 13.2.2013).

זאת ועוד, הדעת נותנת, שנדרשה עבודת שיווק ופרסום, שכן דובר במבנה ישן שהוסב לגן חדש שטרם קנה לו שם. יש ממש בטענה לפיה, הוצאות הפרסום הן ביחס לשנים 2007- 2009 ושבנסיבות אלה אין הצדקה ממשית להשיתן על התובע (ראו סעיף 20 לסיכומי התשובה). יתכן, שבגן לא היתה תפוסה מלאה ללא קשר לאופן ביצוע העבודות ומשכן אלא משום שכאמור מדובר בגן חדש, שהוקם יש מאין. אין בעובדה, שהורים שאלו האם פתיחת הגן תהא במועד כפי שאף עלה מעדות הקבלן (עמ' 108 לפרוטוקול מיום 18.10.2012) כדי לקשור באורח חד משמעי ביחס למיעוט הרשמה כנטען. בהקשר זה יש ממש בטענת התובע ולפיה "נמנעו הנתבעים להעיד מי מהורי הילדים בגן" (סעיף 65 לסיכומי התובע). אף אבירם בעדותו ציין, "לא יודע", במענה לשאלה מדוע לא צרף מסמך או הוכחה לביטול הרשמת ילדים או שיקים מבוטלים של הורים (עמ' 93 לפרוטוקול הדיון מיום 13.2.2013).

אבירם טען לאובדן הכנסתו בשיעור של 60,000 ₪. בתצהירו ציין, שכתוצאה מכך שהעבודה התנהלה בעצלתיים הוא נאלץ להפסיק את עבודתו, לשכור עובדים נוספים "ולהקדיש את זמני ומרצי לסיום עבודות השיפוץ, וזאת במשך כ-60 יום. זאת מלבד חצאי ימים רבים שהקדשתי גם לאחר ה-1 לספטמבר (תאריך פתיחת הגן) לדרבון הקבלן, המפקח וכל זאת להאצת הבנייה עד סיומה החלקי והלא מושלם" (סעיף 28 לתצהיר אבירם וכן סעיף 30 לתצהירו). מנגד, התובע ציין בתצהירו, ש"מר בלזר כלל לא טרח לבוא לגן... כלל לא עבד בגן וכל עדותו בעניין זה איננה נכונה. בשלהי אוגוסט, בשלבי הסיום של העבודה הוא הגיע לגן ביחד עם הקבלן מיכה ועובדיו על מנת להתקין את הדשא..." (סעיפים 12, 14 לתצהיר השני וכן סעיף 33 לתצהיר השני). בחקירתו הנגדית ציין התובע "בלזר לא היה בשטח" (עמ' 53 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). אלא, שטענת התובע ביחס להיעדרות אבירם אינה מתיישבת כלל ועיקר עם עדות הקבלן, שהוזמן להעיד מטעמו, וציין כך: "אבירם כל בוקר עבר לבקר אותנו... ובצהריים היה קופץ... הוא בא לקראת הסוף הוא בא עם אח שלו... הוא לקח שפכטל וצבע במברשת הוא בא הוא היה שמה..." (עמ' 106 לפרוטוקול מיום 18.10.2012 והשוו עדות אבירם בעניין, עמ' 58 לפרוטוקול מיום 13.2.2012).

אם כך, מתקבל הרושם, כי הנתבע אכן ביקר בגן ובפרט לקראת פתיחת שנת הלימודים. אולם הטענה בדבר אובדן הכנסה לא הוכחה בפועל ולא ניתן לקבוע, שאכן נגרמו נזקי ממון בפועל, זאת בהעדר תימוכין בראיות ובאסמכתאות.

כספים לעובדים נוספים, ציוד וצעצועים חלופיים

הטענה לפיה, לצורך האצת קצב העבודות הנתבעים שילמו לעובדים נוספים למעלה מ- 20,000 ₪ (סעיף 33 לתצהיר אבירם, עמ' 58 לפרוטוקול מיום 13.2.2012) לא הוכחה. הנתבעים לא צרפו אישורים, קבלות, הסכמים ואף לא העידו עדים שיאשרו זאת. הנתבעים מונים ומפרטים בכתב ההגנה רשימת ציוד וצעצועים, שסיפק התובע ושאין בהם שימוש מהטעם שהציוד שהתפרק תוך זמן קצר, לא תוקן והפך חסר שימוש (כגון בימבה אופנוע, קליעה למטרה, סט קוביות), ציוד שלא סופק כלל (כגון שולחן חמר, תיאטרון בובות), ציוד שסופק בחסר או זול מהמוזמן (כגון מטפחות, נדנדות). ברם, יש ממש בטענה לפיה, ראיות מוחשיות כגון צילומים ומסמכים לא הוצגו לעניין זה (סעיף 88 לסיכומי התובע). עוד יודגש, שתחת סיכום פירוט הנזקים בכתב התביעה שכנגד (סעיף 20 א'-י') לא נמצא אומדן כספי באשר לציוד ולצעצועים הפגומים. כנטען לא מצאתי לנכון לדון בטרוניות נוספות וכלליות של הנתבעים ש"תומחרו" על ידם (בכתב התביעה שכנגד או בתצהיר), משום שהן לא נכנסו לסעיף המסכם ומונה את פירוט הכספים שעל התובע לשלם לנתבעים (סעיף 20 לכתב התביעה שכנגד) ואף לא זכו להתייחסות בראיות הקושרות בין מעשי התובע לבין התשלום בפועל.

עלות פינת חי ועבודות צבע, השבת שכר הפיקוח

טענת הנתבעים באשר לפינת החי היא, שהתובע "התחייב לספק לגן פינת חי מעץ והתמורה עבור זאת שולמה לו במלואה" (סעיף 12.ה לכתב התביעה שכנגד). סעיף 47 לתצהיר אבירם נוקב בסכום של 40,000 ₪ עבור החלפת הגדר ועלות הקמת פינת החי. מנגד התובע נחרץ בדעתו וטען, שנתן אמנם הצעת מחיר לפינת החי, אך משזו לא אושרה, לא קיבל ולא דרש כספים עבורה (עמ' 85 לפרוטוקול מיום 18.10.2012). טענת הנתבעים ביחס לאי הקמת פינת החי אינה מתיישבת עם התזה לפיה, התובע לא התבקש לבצע עבודות בעצמו אלא רק לפקח. הנתבע בחקירתו הנגדית נשאל בעניין ומיקד את הטרוניה ביחס לפינת החי בכך, ש"הוא (התובע – ר.כ.) אמר לקבלן שלא יבנה את פינת החי" (עמ' 77 לפרוטוקול הדיון מיום 13.2.2013) ובהמשך הבחין בין הקמת בסיס הבטון לצנרת ביוב שביצע הקבלן לבין החלק העליון של פינת החי ממנו נמנע הקבלן "בהנחייתו של שוקי... הוא שותף שלו, כי הקבלן היה ועשה את זה. הוא אמר לו אל תעשה את זה" (שם ובעמ' 78). מעבר לעובדה, שהטענה קרמה עור וגידים בחקירה הנגדית אין היא נתמכת במסמכים. יוצא אפוא, שעמדת התובע לעניין זה לא הופרכה. זאת ועוד, הטענה לפיה, המבנה נצבע באורח חובבני ולכן הנתבעים "יאלצו לצבוע המבנה מחדש, כאשר התובעים חויבו לשלם לקבלן השיפוצים 18,000 ₪ עבור עבודות הצביעה" אינה עומדת, שכן לא גובתה בראיות ועל פי ניסוחה דומה שמדובר לכל היותר בטענה שטרם גובשה.

פגיעה בשם הטוב, במוניטין ועוגמת נפש

לטענת אבירם, העובדה שהעבודות לא הסתיימו במועד והוצאו צווי סגירה הסבו נזקים בדמות פגיעה במוניטין, בשם הגן, בשם הטוב של בעלי הגן בסך מוערך של "לא פחות מ 200,000 ₪ לפחות" (סעיפים 9, 39 לתצהיר אבירם). את עוגמת הנפש שנגרמה להם אומדים בסך של 30,000 ₪ (סעיף 40 לתצהיר אבירם). בנסיבות העניין כמפורט לעיל ולאחר ששקלתי את העקרונות שנקבעו בפסיקה לעניין פסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, נוכח טענות הנתבעים ומכלול הנתונים, איני מוצא לנכון להורות על פיצוי.

סוף דבר

התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה כך, שהנתבעים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 12.2.2010 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית. הנתבעים/תובעים שכנגד ישלמו לתובע/נתבע שכנגד, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ‏7 יולי, 2015, ‏כ' תמוז, תשע"ה בהעדר הצדדים.