<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד פרידמן, רות ברק

ב"כ הנאשם/ת – עו"ד דרזי ,ממשרד עו"ד קולקר

הנאשם/ת – בעצמו

פרוטוקול

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות כדלקמן:

1. נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיפים 62(3) + 39א לפקודת התעבורה.

2. נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

3. גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

4. סטייה – עבירה על תקנה 41 לתקנות התעבורה.

5. אי השארת פרטים – עבירה על תקנה 145 לתקנות התעבורה.

6. אי שמירת רווח – עבירה על תקנה 49 לתקנות התעבורה.

בהכרעת הדין נקבע כי בתאריך ה-11.09.09 בשעה 17:10 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג מאזדה מ.ר 86-887-09 ברחוב ועד ארבע הארצות בפתח-תקווה. באותה העת, נהגה הגב' חסיד אלה ברכב פרטי מסוג פולסווגן מ.ר 49-442-10.

הנאשם לא שם ליבו אל הדרך התקרב אל רכב הפולקסווגן יתר על המידה ופגע בו, הנאשם עזב את המקום ולא השאיר פרטיו וכן לא דיווח למשטרה.

הנאשם המשיך בנסיעתו ברחוב צאלח שלום, פנה ימינה לרחוב עדש שפיק, סטה ופגע בקיר בטון. כתוצאה מכך, ניזוקו שני כלי-הרכב.

הנאשם הורשע כי נהג בהיותו שיכור, כאשר בבדיקת רמת האלכוהול בדמו נמצאו 248 מ"ל אלכוהול ל-100 מ"ל דם.

ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה לעונש כי לאור נסיבות המקרה הקשות וחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, התביעה עותרת להשית על הנאשם עונשים של מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת

מ- 7 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה מעבר לתקופת המינימום, פסילה על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעותיו של הנאשם לפיו הנאשם מורשה לנהיגה משנת 1980 ולחובתו 7 הרשעות קודמות כאשר האחרונה בהן בוצעה בשנת 1995 בה הורשע הנאשם בנהיגה באור אדום- אי עצירה בקו עצירה. לנאשם הרשעה דומה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בלא זהירות אותה ביצע בשנת 1992. בין היתר לחובתו עבירות ישנות אף יותר של אי החזקת רישיון רכב ותעודת ביטוח, אי ציות לתמרור, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף ואי התקנת שתי מראות תשקיף.

הנאשם נעדר עבר פלילי.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן.

בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש לבית המשפט ביום 25.6.12 פרטה קצינת המבחן כי מדובר בנאשם בן 53 אשר התאלמן מאשתו כשנה לפני כן, לאחר שטיפל בה במשך כ- 5 שנים בהן היתה בתרדמת עקב חנק. לנאשם 3 ילדים בגירים, רווקים המתגוררים עימו.

קצינת המבחן פרטה בתסקיר כי הנאשם מסר כי העבירה בוצעה בעת משבר כאשר חזר אחרי ביקור אצל אישתו בבית החולים, עצר בקיוסק השכונתי שם שתה אלכוהול והמשיך בנסיעה. הנאשם מסר כי ביצע את התאונה כאשר היה תחת השפעת השתייה והוא אינו זוכר את פרטיה. הנאשם הביע צער בפני קצינת המבחן וחרטה כאשר קצינת המבחן מציינת כי הוא מבין את הסכנות הכרוכות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

לצורך בדיקת מצבו ההתמכרותי של הנאשם לאלכוהול הופנה הנאשם על ידי קצינת המבחן לעמותת "אפשר"- עמותה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים כאשר הנאשם הביע נכונות לפנות לאבחון במסגרתם.

בדיון שנערך בפני ביום 12.7.12 הצטרפה הסנגורית לבקשת הדחייה של שירות המבחן.

בתסקיר המשלים אשר הוגש לבית המשפט ביום 3.9.12 מסרה קצינת המבחן כי הנאשם השתלב באבחון ראשוני בעמותת "אפשר" אך ציינה כי טרם ניתנה הערכה ואבחנה בעניינו. כדי לנצל את ההליך המשפטי כמנוף לשילובו בטיפול המליצה קצינת המבחן על דחייה נוספת לתקופה של 3 חודשים נוספים.

בתסקיר השלישי שהוגש לבית המשפט ביום 31.12.12 ציינה קצינת המבחן כי מדובר בתלות נפשית ופיזית באלכוהול וכי לדברי הנאשם, כיום, אינו שותה באופן פעיל ושולל התערבות טיפולית.

בסיפת התסקיר התלבטה קצינת המבחן כאשר מחד ציינה כי היא רואה חשיבות לסייע לנאשם באמצעות שילובו בהליך טיפולי שיותאם לצרכיו ומאידך, היא התרשמה כי הטיפול לא יקדם את הנאשם ולא יועיל לו בשלב בו הוא נמצא. קצינת המבחן המליצה, על דחיית הדיון בחודשיים נוספים בכדי שניתן יהיה להמשיך ולעקוב אחרי יכולתו של הנאשם להיעזר בטיפול.

בתסקיר הרביעי שהוגש לבית המשפט ביום 13.3.13 ציינה קצינת המבחן כי תוצאות האבחון שנערך לנאשם בעמותת "אפשר" המטפלת בנפגעי אלכוהול מצביעות על תלות בינונית של הנאשם באלכוהול. קצינת המבחן מפרטת את נסיבות חייו של הנאשם ומציינת כי פנה בעבר לעמותת "אפשר" והשתתף בשיחה אחת. קצינת המבחן ממשיכה ומציינת כי לדברי הנאשם הפסיק לשתות מאז פטירת אשתו לפני כשנתיים וחצי והם אינם באים בהמלצה טיפולית בעניינו בעיקר משום שאינו מביע צורך בכך.

קצינת המבחן סבורה כי עונש מאסר יחליש את הנאשם ויביא לניתוקו ממסגרות חיים נורמטיביות ולפיכך ממליצה לשקול הטלת עונש של עבודות של"צ.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונשים של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה לתקופה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה הגישה גליון הרשעותיו של הנאשם לפיו הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1980 וצבר לחובתו 7 הרשעות כאשר האחרונה בהן בוצעה בשנת 1992.

הסנגור ביקש מבית המשפט להימנע מלהשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ולהתחשב לקולא בנסיבות חייו הקשות של הנאשם כאשר סעד את אשתו עד לפטירתה והוא מטפל בשלושת ילדיו הגרים עימו. הסנגור ציין כי הנאשם מתפרנס כנהג מלגזה בחברת אוסם מזה כ- 20 שנה, מבקש להתחשב בגובה הקנס ושלא להשית על הנאשם עונש פסילה לתקופה ארוכה מפסילת המינימום בחוק.

בטיעוניה לעונש מיום 18.3.13 ביקשה הסנגורית לקבל המלצת שירות המבחן על אף חומרת העבירות ומאחר וזוהי עבירה ראשונה מסוגה לנאשם, לא למצות את הדין עימו, לתת לו הזדמנות לשקם עצמו ולהשית עליו צו של"צ שכן אז התועלת תהייה רבה יותר מאשר בשליחתו למאסר.

הנאשם עצמו בחר שלא הוסיף בפני בית המשפט על שנאמר.

דיון

במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

העברות בהן הורשע הנאשם הינן מן העבירות החמורות שבפקודת התעבורה.

עברות חמורות כפי שציינה התביעה ובצדק ,כבר נכתב רבות כי עבירת הנהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה המסכנת חיי אדם כאשר "תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה" (רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל) "על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" (רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל).

וכך ציין כבוד השופט א' שהם ברעפ 861/13 קאייס אחמד פנאדקה נ' מדינת ישראל את הצורך בענישה המחמירה ההולמת את עבירת הנהיגה שכרות:

"נהיגה בשכרות הינה אחד מן הגורמים המרכזיים לגרימתן של תאונות דרכים, אשר הפכו בשנים האחרונות ל"מכת מדינה", המסכנת את שלום הציבור ופוגעת בביטחונו. לפיכך, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים (ראו, רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2004)).

הנאשם בהיותו שיכור לא מילא חובתו ועזב את מקום התאונה. וכך קבע כב' השופט ח. מלצר בעפ 9628/09 בת אל שרעבי נ' מדינת ישראל:

"המצופה מן הנהג הוא, בראש ובראשונה, לעצור את רכבו לאחר התאונה ......אך בכך לא מסתיימת חובתו המשפטית של הנהג המעורב בתאונה; עליו לקחת אחריות לאירוע שבו הוא היה מעורב, ואחריות זו משמעותה, בין היתר – הישארות במקום התאונה, עד למיצוי הליכי הבירור על ידי גורמי הרפואה ונציגי אכיפת החוק".

נסיבות ביצוע העבירה כפי שהובאו בהכרעת הדין חמורות מאוד. הנאשם בהיותו שיכור כאשר נמצאו בדמו 248 מ"ל אלכוהול ל- 100 מ"ל דם, נהג, לא שם ליבו אל הדרך ופגע ברכבה של עת/6. הנאשם סירב להחליף פרטים וזאת עקב פגיעתו במכוניתה וגרימת נזק לחלק האחורי, נכנס לרכבו ועזב את מקום התאונה מבלי שהמתין לניידת מבלי שהגיש עזרה ווידא כי כולם כשורה. לא די בכך הנאשם אף קילל את המעורבת ובעלה כעולה מת/4. בהמשך נסיעתו, סטה הנאשם מהדרך ופגע בקיר בטון.

בהתנהגותו זו גילה הנאשם זלזול ובריונות וניסה לחמוק מן הדין.

הנאשם כפר בביצוע העבירה בבית המשפט, בית המשפט שמע הראיות בתיק כאשר הנאשם בחר שלא להעיד, הנאשם הורשע והופנה לשירות המבחן. כבר בתסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם הודה בביצוע העבירה בפניה והביע צער וחרטה.

שירות המבחן ביקש מספר פעמים לדחות את מועדי הדיון ולהמציא תסקירים משלימים כאשר לבקשות אלה הצטרף הסנגור. בית המשפט נעתר לדחיות מועדי הדיונים שכן להערכת קצינת המבחן כפי שצוין בתסקיר מיום 25.6.12, היה צורך בהעמקת האבחון וההליך המשפטי היווה גורם אפקטיבי ומדרבן עבור הנאשם לפנייתו לטיפול.

בסופו של יום, בתסקיר האחרון שהוגש, מיום 13.3.13, קצינת המבחן מציינת כי הנאשם אינו מרגיש צורך בטיפול ולפיכך לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית. נראה כי הנאשם אינו מפנים את חומרת הבעיה.

לנאשם אמנם עבירות תעבורה קודמות ישנות כאשר העבירה האחרונה לחובתו של הנאשם אשר בוצעה בשנת 1992, הינה בגין נהיגה בלא זהירות ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

על אף וחלף זמן מעת ביצוע העבירה הקודמת, הרי שניתן לומר כי במזל נסתיימה נהיגתו של הנאשם, עד כה, ללא אבדות נפש. הנאשם כאן, בהיותו שיכור, עזב את מקום התאונה ולא טרח להשאיר פרטיו ולעזור לנהגת המעורבת.

התנהגותו של הנאשם מעידה על תלותו בטיפה המרה כמענה לקשיים רגשיים אותם חווה במשך חייו ואין הוא מפנים את חומרת מעשיו והמסוכנות הנשקפת ממנה. בית המשפט סבור כי היה על הנאשם לנצל את ההליך הטיפולי אשר הוצע לו כמקפצה להמשך שיקומו ולא לסמוך כי מורכבות חייו האישיים תפצה על חומרת העבירות בהן הורשע.

בבחינת שיקולי לעונש לקולא, התחשבתי בדברי הסנגור לעונש, בנסיבות חייו הקשות של הנאשם כפי שפורטו בתסקירי שירות המבחן ובמצבו הכלכלי, אולם במקרה דנן הנני סבורה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני אינטרס הנאשם בעצמו.

לא מצאתי לאמץ את המלצת שירות המבחן. על בית המשפט לאזן בין אינטרס האישי של הנאשם לבין האינטרס הציבורי. ראה בעניין זה רעפ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל:

"הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן, ששיקוליו אינם זהים, בהכרח, לשיקולי בית המשפט, שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק, לא אחת, כי על בית המשפט היושב על המדוכה "לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, וביניהם לעניינים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם" (רע"פ 10524/09 בוזגלו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2010).

בית המשפט אינו כבול להמלצת שירות המבחן ואף חזר והדגיש זאת בפני הנאשם במהלך הדיונים. וכך נקבע בפסיקה:

"ברם, הגם כי בית המשפט מתחשב במכלול שיקוליו גם בהמלצות התסקיר, ברי כי אין הוא מחוייב להן (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.6.05); בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.10.02); בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.04))".

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הנני דנה את הנאשם לעונש מאסר לתקופה של 12 חודשים.

2. הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות בהן הורשע , עבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 12 חודשים, אי השארת פרטים, הפקרה ונהיגה פסילה.

3. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים.

רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט היום וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט.

4. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים

וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

5. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ו רצופים החל מיום 1.6.13 ובכל 1 לחודש. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, במעמד הנוכחים.

חתימה

<#3#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"ג, 18/04/2013 במעמד הנוכחים.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות כדלקמן:

1. נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיפים 62(3) + 39א לפקודת התעבורה.

2. נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה.

3. גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

4. סטייה – עבירה על תקנה 41 לתקנות התעבורה.

5. אי השארת פרטים – עבירה על תקנה 145 לתקנות התעבורה.

6. אי שמירת רווח – עבירה על תקנה 49 לתקנות התעבורה.

בהכרעת הדין נקבע כי בתאריך ה-11.09.09 בשעה 17:10 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג מאזדה מ.ר 86-887-09 ברחוב ועד ארבע הארצות בפתח-תקווה. באותה העת, נהגה הגב' חסיד אלה ברכב פרטי מסוג פולסווגן מ.ר 49-442-10.

הנאשם לא שם ליבו אל הדרך התקרב אל רכב הפולקסווגן יתר על המידה ופגע בו, הנאשם עזב את המקום ולא השאיר פרטיו וכן לא דיווח למשטרה.

הנאשם המשיך בנסיעתו ברחוב צאלח שלום, פנה ימינה לרחוב עדש שפיק, סטה ופגע בקיר בטון. כתוצאה מכך, ניזוקו שני כלי-הרכב.

הנאשם הורשע כי נהג בהיותו שיכור, כאשר בבדיקת רמת האלכוהול בדמו נמצאו 248 מ"ל אלכוהול ל-100 מ"ל דם.

ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה לעונש כי לאור נסיבות המקרה הקשות וחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, התביעה עותרת להשית על הנאשם עונשים של מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ- 7 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה מעבר לתקופת המינימום, פסילה על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעותיו של הנאשם לפיו הנאשם מורשה לנהיגה משנת 1980 ולחובתו 7 הרשעות קודמות כאשר האחרונה בהן בוצעה בשנת 1995 בה הורשע הנאשם בנהיגה באור אדום- אי עצירה בקו עצירה. לנאשם הרשעה דומה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בלא זהירות אותה ביצע בשנת 1992. בין היתר לחובתו עבירות ישנות אף יותר של אי החזקת רישיון רכב ותעודת ביטוח, אי ציות לתמרור, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף ואי התקנת שתי מראות תשקיף.

הנאשם נעדר עבר פלילי.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן.

בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש לבית המשפט ביום 25.6.12 פרטה קצינת המבחן כי מדובר בנאשם בן 53 אשר התאלמן מאשתו כשנה לפני כן, לאחר שטיפל בה במשך כ- 5 שנים בהן היתה בתרדמת עקב חנק. לנאשם 3 ילדים בגירים, רווקים המתגוררים עימו.

קצינת המבחן פרטה בתסקיר כי הנאשם מסר כי העבירה בוצעה בעת משבר כאשר חזר אחרי ביקור אצל אישתו בבית החולים, עצר בקיוסק השכונתי שם שתה אלכוהול והמשיך בנסיעה. הנאשם מסר כי ביצע את התאונה כאשר היה תחת השפעת השתייה והוא אינו זוכר את פרטיה. הנאשם הביע צער בפני קצינת המבחן וחרטה כאשר קצינת המבחן מציינת כי הוא מבין את הסכנות הכרוכות בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

לצורך בדיקת מצבו ההתמכרותי של הנאשם לאלכוהול הופנה הנאשם על ידי קצינת המבחן לעמותת "אפשר"- עמותה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים כאשר הנאשם הביע נכונות לפנות לאבחון במסגרתם.

בדיון שנערך בפני ביום 12.7.12 הצטרפה הסנגורית לבקשת הדחייה של שירות המבחן.

בתסקיר המשלים אשר הוגש לבית המשפט ביום 3.9.12 מסרה קצינת המבחן כי הנאשם השתלב באבחון ראשוני בעמותת "אפשר" אך ציינה כי טרם ניתנה הערכה ואבחנה בעניינו. כדי לנצל את ההליך המשפטי כמנוף לשילובו בטיפול המליצה קצינת המבחן על דחייה נוספת לתקופה של 3 חודשים נוספים.

בתסקיר השלישי שהוגש לבית המשפט ביום 31.12.12 ציינה קצינת המבחן כי מדובר בתלות נפשית ופיזית באלכוהול וכי לדברי הנאשם, כיום, אינו שותה באופן פעיל ושולל התערבות טיפולית.

בסיפת התסקיר התלבטה קצינת המבחן כאשר מחד ציינה כי היא רואה חשיבות לסייע לנאשם באמצעות שילובו בהליך טיפולי שיותאם לצרכיו ומאידך, היא התרשמה כי הטיפול לא יקדם את הנאשם ולא יועיל לו בשלב בו הוא נמצא. קצינת המבחן המליצה, על דחיית הדיון בחודשיים נוספים בכדי שניתן יהיה להמשיך ולעקוב אחרי יכולתו של הנאשם להיעזר בטיפול.

בתסקיר הרביעי שהוגש לבית המשפט ביום 13.3.13 ציינה קצינת המבחן כי תוצאות האבחון שנערך לנאשם בעמותת "אפשר" המטפלת בנפגעי אלכוהול מצביעות על תלות בינונית של הנאשם באלכוהול. קצינת המבחן מפרטת את נסיבות חייו של הנאשם ומציינת כי פנה בעבר לעמותת "אפשר" והשתתף בשיחה אחת. קצינת המבחן ממשיכה ומציינת כי לדברי הנאשם הפסיק לשתות מאז פטירת אשתו לפני כשנתיים וחצי והם אינם באים בהמלצה טיפולית בעניינו בעיקר משום שאינו מביע צורך בכך.

קצינת המבחן סבורה כי עונש מאסר יחליש את הנאשם ויביא לניתוקו ממסגרות חיים נורמטיביות ולפיכך ממליצה לשקול הטלת עונש של עבודות של"צ.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונשים של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה לתקופה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה הגישה גליון הרשעותיו של הנאשם לפיו הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1980 וצבר לחובתו 7 הרשעות כאשר האחרונה בהן בוצעה בשנת 1992.

הסנגור ביקש מבית המשפט להימנע מלהשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ולהתחשב לקולא בנסיבות חייו הקשות של הנאשם כאשר סעד את אשתו עד לפטירתה והוא מטפל בשלושת ילדיו הגרים עימו. הסנגור ציין כי הנאשם מתפרנס כנהג מלגזה בחברת אוסם מזה כ- 20 שנה, מבקש להתחשב בגובה הקנס ושלא להשית על הנאשם עונש פסילה לתקופה ארוכה מפסילת המינימום בחוק.

בטיעוניה לעונש מיום 18.3.13 ביקשה הסנגורית לקבל המלצת שירות המבחן על אף חומרת העבירות ומאחר וזוהי עבירה ראשונה מסוגה לנאשם, לא למצות את הדין עימו, לתת לו הזדמנות לשקם עצמו ולהשית עליו צו של"צ שכן אז התועלת תהייה רבה יותר מאשר בשליחתו למאסר.

הנאשם עצמו בחר שלא הוסיף בפני בית המשפט על שנאמר.

דיון

במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

העברות בהן הורשע הנאשם הינן מן העבירות החמורות שבפקודת התעבורה. התביעה הקלה עם הנאשם כאשר בחרה בסעיפי האישום.

כבר נכתב רבות כי עבירת הנהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה המסכנת חיי אדם כאשר "תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה" (רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל) "על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות" (רע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל).

וכך ציין כבוד השופט א' שהם ברעפ 861/13 קאייס אחמד פנאדקה נ' מדינת ישראל את הצורך בענישה המחמירה ההולמת את עבירת הנהיגה שכרות:

"נהיגה בשכרות הינה אחד מן הגורמים המרכזיים לגרימתן של תאונות דרכים, אשר הפכו בשנים האחרונות ל"מכת מדינה", המסכנת את שלום הציבור ופוגעת בביטחונו. לפיכך, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים (ראו, רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2004)).

הנאשם בהיותו שיכור לא מילא חובתו ועזב את מקום התאונה. וכך קבע כב' השופט ח. מלצר בעפ 9628/09 בת אל שרעבי נ' מדינת ישראל:

"המצופה מן הנהג הוא, בראש ובראשונה, לעצור את רכבו לאחר התאונה ......אך בכך לא מסתיימת חובתו המשפטית של הנהג המעורב בתאונה; עליו לקחת אחריות לאירוע שבו הוא היה מעורב, ואחריות זו משמעותה, בין היתר – הישארות במקום התאונה, עד למיצוי הליכי הבירור על ידי גורמי הרפואה ונציגי אכיפת החוק".

נסיבות ביצוע העבירה כפי שהובאו בהכרעת הדין חמורות מאוד. הנאשם בהיותו שיכור כאשר נמצאו בדמו 248 מ"ל אלכוהול ל- 100 מ"ל דם, נהג, לא שם ליבו אל הדרך ופגע ברכבה של עת/6. הנאשם סירב להחליף פרטים וזאת עקב פגיעתו במכוניתה וגרימת נזק לחלק האחורי, נכנס לרכבו ועזב את מקום התאונה מבלי שהמתין לניידת מבלי שהגיש עזרה ווידא כי כולם כשורה. לא די בכך הנאשם אף קילל את המעורבת ובעלה כעולה מת/4. בהמשך נסיעתו, סטה הנאשם מהדרך ופגע בקיר בטון.

בהתנהגותו זו גילה הנאשם זלזול ובריונות וניסה לחמוק מן הדין.

הנאשם כפר בביצוע העבירה בבית המשפט, בית המשפט שמע הראיות בתיק כאשר הנאשם בחר שלא להעיד, הנאשם הורשע והופנה לשירות המבחן. כבר בתסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם הודה בביצוע העבירה בפניה והביע צער וחרטה.

שירות המבחן ביקש מספר פעמים לדחות את מועדי הדיון ולהמציא תסקירים משלימים כאשר לבקשות אלה הצטרף הסנגור. בית המשפט נעתר לדחיות מועדי הדיונים שכן להערכת קצינת המבחן כפי שצוין בתסקיר מיום 25.6.12, היה צורך בהעמקת האבחון וההליך המשפטי היווה גורם אפקטיבי ומדרבן עבור הנאשם לפנייתו לטיפול.

בסופו של יום, בתסקיר האחרון שהוגש, מיום 13.3.13, קצינת המבחן מציינת כי הנאשם אינו מרגיש צורך בטיפול ולפיכך לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית. נראה כי הנאשם אינו מפנים את חומרת הבעיה.

לנאשם אמנם עבירות תעבורה קודמות ישנות כאשר העבירה האחרונה לחובתו של הנאשם אשר בוצעה בשנת 1992, הינה בגין נהיגה בלא זהירות ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

על אף וחלף זמן מעת ביצוע העבירה הקודמת, הרי שניתן לומר כי במזל נסתיימה נהיגתו של הנאשם, עד כה, ללא אבדות נפש. הנאשם כאן, בהיותו שיכור, עזב את מקום התאונה ולא טרח להשאיר פרטיו ולעזור לנהגת המעורבת.

התנהגותו של הנאשם מעידה על תלותו בטיפה המרה כמענה לקשיים רגשיים אותם חווה במשך חייו ואין הוא מפנים את חומרת מעשיו והמסוכנות הנשקפת ממנה. בית המשפט סבור כי היה על הנאשם לנצל את ההליך הטיפולי אשר הוצע לו כמקפצה להמשך שיקומו ולא לסמוך כי מורכבות חייו האישיים תפצה על חומרת העבירות בהן הורשע.

בבחינת שיקולי לעונש לקולא, התחשבתי בדברי הסנגור לעונש, בנסיבות חייו הקשות של הנאשם כפי שפורטו בתסקירי שירות המבחן ובמצבו הכלכלי, אולם במקרה דנן הנני סבורה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני אינטרס הנאשם בעצמו.

לא מצאתי לאמץ את המלצת שירות המבחן. על בית המשפט לאזן בין אינטרס האישי של הנאשם לבין האינטרס הציבורי. ראה בעניין זה רעפ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל:

"הלכה מושרשת היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן, ששיקוליו אינם זהים, בהכרח, לשיקולי בית המשפט, שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק, לא אחת, כי על בית המשפט היושב על המדוכה "לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, וביניהם לעניינים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם" (רע"פ 10524/09 בוזגלו נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.1.2010).

בית המשפט אינו כבול להמלצת שירות המבחן ואף חזר והדגיש זאת בפני הנאשם במהלך הדיונים. וכך נקבע בפסיקה:

"ברם, הגם כי בית המשפט מתחשב במכלול שיקוליו גם בהמלצות התסקיר, ברי כי אין הוא מחוייב להן (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.6.05); בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.10.02); בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.04))".

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. הנני דנה את הנאשם לעונש מאסר לתקופה של 12 חודשים.

2. הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות בהן הורשע, עבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 12 חודשים, אי השארת פרטים, הפקרה, נהיגה בפסילה.

3. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים.

רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט היום וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט.

4. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים

וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

5. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ו רצופים החל מיום 1.6.13 ובכל 1 לחודש. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"ג, 18/04/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

מבקשת עיכוב בצוע של פסה"ד.

משני טעמים:

כדי לאפשר לנאשם להתארגן, עבודה משפחה ולעכל את הרעיון.

וכדי לשקול המשך הליכים .

ב"כ המאשימה:

מותירה לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

מאחר והנאשם נכח בכל הדיונים, הנני מורה על עיכוב בצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 19.5.13

בתנאים המצטברים הבאים:

1. הפקדה בסך של 5,000 ש"ח.

2. ערבות עצמית בסך של 50,000 ₪.

3. ערבי צד ג שיחתום על התחייבות בסך של 15,000 ₪.

4. מוצא בזאת עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם.

היה וימולאו התנאים, יעוכב בצוע עונש המאסר כאמור עד ליום 19.5.13 והנאשם יתייצב למאסרו בבית סוהר הדרים ביום 19.5.13 שעה 10.00 או על פי החלטת שב"ס כשברשותו ת.ז. או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס טלפון – 08-9787336 ו- 08-9787377.

היה ולא ימולאו התנאים, הנאשם יתחיל לרצות מאסרו כעת.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"ג, 18/04/2013 במעמד הנוכחים.

סיגי - ק