בעניין: בקשה לדחיית התביעה על הסף

התובעים, דיירים בבניין אשר ברח' הוותיקים מס' 17 בנשר.

הנתבעת, חברה לבניין, הקימה פרוייקט מגורים גבוה, הסמוך לדירותיהם של התובעים.

עילת התביעה הייתה ירידת ערך לדירותיהם של התובעים, עקב הבנייה אשר גרם לאבדן אור, שמש ואוויר וכן לצפיפות ופגיעה בפרטיות.

כתב התביעה המקורי הוגש על סכום של 100,000 ₪, משיקולי אגרה, ואח"כ תוקן והועמד על סכום גבוה יותר של 599,893 ₪.

המבקשת, הנתבעת (חברת "אזורי'ם"), מבקשת לדחות את התביעה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית.

על פי הטענה, התובעים היו אמורים לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שלה הסמכות הייחודית לדון בנזקים, כפי שנטענים על ידם, עקב תכנית שאושרה על ידהּ, וזאת בתביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה (התשכ"ה – 1965).

ב"כ המבקשת מפנה לסעיף 197 ולפסק הדין המנחה ב-ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' בר עלי – פד"י (מ"ט) (1), 463.

נפסק, כי כאשר יורד ערך מקרקעין גובלין, כפי שקרה כאן, מדובר בפגיעה עקיפה, ואותה יש לתבוע בוועדה המקומית.

ב"כ המבקשת מפנה לפסיקה של בתי משפט השלום בעקבות ע"א 1188/92 הנ"ל, וכן למקרים דומים בנסיבותיהם לתביעה כאן.

התובעים היו אמורים לפנות לוועדה לאחר אישור התוכנית בתוך 3 שנים, ומשלא עשו כן, יש לדחות את התביעה הנוכחית.

התובעים, המשיבים, השיבו לבקשה, ושלוש טענותיהם היו כדלקמן:

א. שיהוי בהגשת הבקשה – אין מקום בחלוף שנתיים וחצי, ולאחר הליכים שונים, ובכלל זה הגשת חוות דעת מטם המבקשת וישיבות גישור, להעלות עתה טענה של חוסר סמכות עניינית.

ב. קיימת סמכות עניינית לבית משפט זה, שכן מהות התביעה היא הנזקים שגרמה הנתבעת לתובעים, בכל אשר קשור לפרויקט, ובכלל זה בנייה בניגוד להיתר ולתכנית גזל שטח מקרקעין, גרימת נזקים תוך כדי הבנייה וכיו"ב.

אין מדובר בתקיפת התכנית - התובעים הגישו תביעה זו ונדחו.

ב"כ התועים מפנה אף הוא לפסיקה, ממנה עולה, כי גם לו היה בנוי הבניין בהיתר, עדיין אין בכך משום הגנה מפני עוולת המטרד – בג"צ 16/50 איגרא רמא נ' מועצת עיריית תל אביב ואח', וכן גם חלק מהפסיקה, שהתייחס אליה ב"כ המבקשת, ממנה עולה, כי כאשר מדובר בפגיעה עקיפה, הנעשית לא על ידי התוכנית, ובין השאר פסק הדין ב-ע"א (ירושלים) 9682/06 עיריית ירושלים נ' דרעי ואח', שם קבע בית המשפט, כי הוועדה לא אמורה לדון בנזקים אישיים, ובעלי הזכויות אינם מנועים מלהגיש תביעה בגין עוולות נזקיות שונות, כמו מטרדי רעש, לכלוך וכיו"ב.

על כן, וגם משום הפלישה לקניינם של הנתבעים, יש לבית משפט זה סמכות עניינית.

ג. סעד של מחיקה או דחייה על הסף הוא סעד קיצוני, ותמיד עדיף שבית המשפט יברר את הפלוגתא בצורה עניינית, מאשר ישתמש בפיתרון דיוני. ר' ע"א 693/83 שמשון שמש נ' רשם המקרקעין ת"א-יפו ואח', פד"י מ(2) 668, עמ' 671 ופסיקה נוספת ברוח זו.

דיון:

עיינתי בכתבי הטענות, הבקשה והתגובה וההליכים עד כה. המסקנה היא, כי יש לדחות את הבקשה. הפעם הראשונה בה העלה ב"כ התובעת את נושא הסמכות העניינית היה בישיבה שהתקיימה ביום 11.7.2013.

אמנם ניתן להעלות טענה זו בכל עת, אך משעה שחלף זמן כה רב, התקיימו הליכים שונים, אשר אף עלו ממון לא מעט לתובעים, והתובעת לא העלתה טענה זו, נראה היה, כי התובעת מקבלת על עצמה סמכותו של בית משפט זה. "בשנים אחרונות מסתמנת מגמה בפסיקה שאינה מאפשרת את העלאת הטענה בכל שלב של הדיון", ר' ע"א 6539/04 הוועדה המקומית לתו"ב "לב הגליל" נגד כמאל מוחמד נסטור (4.4.2012), פסקה 16.

מעבר לכך, לב התביעה הוא אכן הפלישה הנטענת למקרקעין, עוולות המטרד,הנזקים תוך כדי הבנייה וללא היתר בניגוד להיתר ולתכנית, טענות שיש להוכיחן, הרי הסמכות היא לבית משפט זה.

אי לכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעים בגין בקשה זו בסך 3,500 ₪.

למרות שניסיון הגישור לא צלח, מוצע לצדדים לנסות שנית לבוא לידי הסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.