14 ינואר 2020

בפני: כב' השופטת מיכל פריימן

נציגת עובדים גב' אהובה מטסרו

נציג מעסיקים מר עודד ליפשיץ

החלטה

הרקע לבקשה

1. המבקשת ניהלה כנגד המשיבה הליך בתיק זה, ס"ע 24429-02-2010, לפני מותב בראשות כב' השופטת עדנה קוטן.
2. ההליך נפתח ביום 14.2.10 בהגשת בקשה לסעד זמני לביטול פיטוריה של המבקשת והשבתה לעבודה במשיבה.

לאחר שמיעת ראיות בהליך הזמני, ניתנה ביום 28.3.10 החלטה שבמסגרתה נדחתה בקשת התובעת.

בהמשך, ביום 25.04.2010 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.

1. המבקשת מציינת בבקשתה הנוכחית כי מתנהל בעניינה בבית דין זה הליך נוסף שמספרו 56250-01-18, כנגד מעסיק אחר.
2. המבקשת טוענת כי בחודשים האחרונים היא שבה למעגל מחפשי העבודה וכי היא סבורה שהיא מתקשה להתקבל למקום עבודה בשל כך שמעסיקים אפשריים מקלידים את שמה במנוע החיפוש "גוגל" בצירוף שם המשיבה ונחשפים להחלטת כב' השופטת קוטן.

הבקשה שלפנינו

1. בבקשה זו, שהוגשה כאמור בחלוף כעשר שנים ממועד מתן פסק הדין, מבקשת המבקשת לחסות את שמה מההליך, משני טעמים:
2. הטעם האחד – קיום מידע רפואי אודותיה: המבקשת טוענת כי בהחלטת כב' השופטת קוטן מצוי מידע רפואי בדבר הריונות והפלה שעברה, וקיומו של המידע הרפואי מחייב את חסיון התיק.

הטעם השני – פגיעה בשמה הטוב ובפרטיותה: המבקשת טוענת כי פרסום שמה בהחלטה גורם נזק חמור לפרטיותה ופוגע בשמה הטוב. היא טוענת כי החלטת השופטת קוטן קיבלה את עמדת המשיבה לפיה המבקשת לא הייתה עובדת טובה, ותיאור המקרה לפרטי פרטים לרבות ייחוס תכונות אופי לא מחמיאות למבקשת, פוגע במבקשת ובפרטיותה.

1. המבקשת מציינת כי היא ערה ל"בעייתיות שבבקשתה", בשים לב לעומס שעלול להיווצר ככל שבעלי דין ייזכרו בנקודת זמן שהחלטות בתי המשפט לגביהם גורמות להם נזק, אך לטענתה, בשים לב להיותה אם יחידנית ל-4 ילדים קטינים, ובשים לב לאפשרויות התעסוקה המצומצמות באזור מגוריה –הגשת הבקשה מוצדקת.
2. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, שהודיעה ביום 24.12.19 שהיא משאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית הדין.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו טענות המבקשת מוצאים אנו כי דין הבקשה להידחות.
2. כאמור, ההחלטה ופסק הדין ניתנו לפני כ-10 שנים ומצויים במאגרים שונים כפי שציינה המבקשת בבקשתה.

בית הדין הארצי דן לאחרונה בבקשה דומה, במקרה בו הוגשה הבקשה לאחר חצי שנה בלבד מחתימת פסק הדין וקבע:

"הבקשה מוגשת לאחר שפסקי הדין כבר נחתמו, ללא כל רמת חיסיון שהיא. פסק הדין של בית הדין האזורי נחתם לפני כחצי שנה ומצוי במאגרים המשפטיים ופסק הדין בערעור נחתם לפני הגשת הבקשה ובנסיבות אלה הוא "נמשך" באופן אוטומטי למאגרים המשפטיים וצפוי להתפרסם בהם...מבחינה זו פרסום פסקי הדין הוא בבחינת מעשה עשוי והיעתרות לבקשה על רקע עיתוי הגשתה מעלה קושי משמעותי ביותר בהיבט האופרטיבי. בעל דין הסבור כי עניינו חוסה תחת איזה מהחריגים לעקרון פומביות הדיון ומבקש ליהנות ממנו, עליו להגיש בקשה בעניין מבעוד מועד ולא בשלבים מאוחרים של ההליך, ודאי לא לאחר חתימת פסק הדין. היענות לבקשה המוגשת בשלבים מאוחרים אלה תיעשה בנסיבות חריגות ביותר שלא מצאנו כי מתקיימות בענייננו..."

קל וחומר בענייננו, לאחר שחלפו כ-10 שנים ממתן ההחלטה ופסק הדין.

1. זאת ועוד.

סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, המורה כי "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית משפט הורה אחרת, לפי חוק" מעגן בחוק יסוד את עקרון פומביות הדיון.

אף סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – "החוק"), המוחל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט- 1969, קובע – "בית משפט ידון בפומבי".

1. על מעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון והטעמים לו נכתב בפסיקה רבות.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון:

"ועתה ספציפית לעיקרון פומביות הדיון: הפסיקה מזכירה שלושה טעמים לשמירה על עיקרון זה. ראשית, הכרה בפומביות הדיון כחלק אינטגרלי מזכות הציבור לדעת – זכות הנובעת באופן טבעי מעצם קיומו של משטר דמוקרטי...שנית, עקרון פומביות הדיון תורם לשיפור איכותו של התוצר המשפטי, כתוצאה מחשיפת ההליכים לעינו הבוחנת של הציבור הרחב...שלישית, עקרון פומביות הדיון חיוני לקיומו של אמון ציבורי במערכת השפיטה, וזאת בנוסף לשני הטעמים שכבר הוזכרו ובלא זיקה אליהם..."

(בג"ץ 5870/14 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ נ' הנהלת בתי המשפט, מיום 12.11.15, וההפניות שם; להלן "עניין חשבים")

1. המבקשת מבססת את בקשתה, על סעיף 70(ד) לחוק, שזו לשונו:

70. (ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם.

החוק מדגיש כי רק פגיעה חמורה בפרטיות יכול שתגבר על עקרון פומביות הדיון, גם זאת בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט.

1. השאלה מה ייחשב לפגיעה חמורה נדונה בבית המשפט העליון.

"השאלה האם הפגיעה עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיות, במובן של סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, תיבחן בשים לב לאופי המידע הפוגע. ככל שהמידע שנחשף מתייחס לעניינים שמקובל לראותם כמצויים בליבת הזכות לפרטיות – כגון עניינים אינטימיים, עניינים משפחתיים או עניינים רפואיים – תגבר הנטייה לראות בחשיפתו משום פגיעה חמורה, ולהיפך [ראו: עניין ידיעות אחרונות, פסקה 10; עניין רפאל, פסקה 9; ע"פ 8080/12 י"ג חדשות 10 בע"מ נ' אהוד אולמרט, [פורסם בנבו] פסקה 4 (18.12.2014); השוו גם להנחיית פרקליט המדינה 14.18 לעניין "איסור פרסום 'לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות' - סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט" (2006)]. יצוין, כי אף שאופי המידע הוא הפרמטר המרכזי בבחינת השאלה האם הפגיעה בזכות לפרטיות היא פגיעה חמורה, אין המדובר בפרמטר היחיד, כאשר שיקולים נוספים שניתן להתחשב בהם לצורך הבחינה הם, למשל: מיהות הטוענים לפגיעה בזכות (בגירים או קטינים?; אדם פרטי או איש ציבור?); האופן שבו נשמר המידע (האם מקור המידע בחומר אישי, כגון יומנים?); האופן שבו הושג המידע (מהם ההליכים שננקטו על מנת להשיג את המידע? כיצד נחשף המידע?), ועוד. לבסוף יוער, כי גם כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי הפגיעה בפרטיות היא "פגיעה חמורה", אין משמעות הדבר כי הוא יפעיל בהכרח את סמכותו מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט. ברי כי גם שאלה זו כפופה לשיקול דעת, וייתכנו מצבים שבהם חרף קיומה של פגיעה חמורה בפרטיות יוחלט כי אין מקום להטיל מגבלות על פרסום פסק הדין, בשים לב למידת הפגיעה שתיגרם לעקרון פומביות הדיון ממהלך זה, בנסיבות העניין [עניין רפאל, שם].

(רעא 382/16 ורדה רות יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4, מיום 13.7.16; עניין יהל)

1. הנה כי כן, כלל היסוד הוא שהדיון ייערך בפומבי. המידע שמתפרסם בהליכי בית המשפט הוא מידע שבעליו הוא הציבור (עניין חשבים בסעיף לב') מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, ומכוח זכות הציבור לדעת.

עם זאת, בית המשפט, ובענייננו – בית הדין, רשאי לאסור על פרסום של מידע בקשר לדיונים, במידה שהוא רואה צורך בכך ובהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 70 לחוק. התנאים שרלוונטיים לענייננו הם – "מניעת פגיעה חמורה בפרטיות" וכן "מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו". כן נפסק כי הזכות לפרטיות וחומרת הפגיעה בה, יבחנו בשים לב לאופי המידע ולנסיבות נוספות.

מן הכלל אל הפרט

1. איננו בדעה כי זכותה של המבקשת לפרטיות נפגעה פגיעה חמורה.

פסק הדין בעניין יהל קובע כי באשר לזכות לפרטיות "ככל שהמידע שנחשף מתייחס לעניינים שמקובל לראותם כמצויים בליבת הזכות לפרטיות – כגון עניינים אינטימיים, עניינים משפחתיים או עניינים רפואיים – תגבר הנטייה לראות בחשיפתו משום פגיעה חמורה, ולהיפך".

טענות המבקשת בנוגע לזכותה לפרטיות נוגעת למידע אשר נכתב אודותיה בהחלטת כב' השופטת קוטן בהתייחס למקצועיותה כעובדת המשיבה.

טענות אלה אינן בליבת הזכות לפרטיות, ומשכך הדיון בהן אינו פוגע בפרטיותה של המבקשת פגיעה חמורה.

1. בנוסף, ההחלטה בעניינה של המבקשת ניתנה בהליך ביניים, וככזו כל הקביעות שנקבעו בה הן ברמה הלכאורית כמתחייב ממהותו של הליך זה. כב' השופטת קוטן הדגישה זאת בראשית ההחלטה מיום 28.3.10. אף עובדה זו מביאה אותנו למסקנה שהפגיעה בפרטיות המבקשת אינה מגיעה לכדי פגיעה חמורה.
2. אשר למידע הרפואי העולה מההחלטה, טענות המבקשת בעניין זה נטענות בשיהוי רב מאוד. המידע הרפואי הנטען פורסם עם פרסום ההחלטה עוד בשנת 2010, והמבקשת לא ביקשה אז לחסות אותו.

המדובר במידע רפואי מלפני עשור, שפרסומו לא הפריע למבקשת אז וגם עתה, דומה שהוא משמש רק כסות לבקשת איסור הפרסום בנוגע לאופי וטיב עבודתה של המבקשת המקשה עליה, לטענתה, במציאת עבודה אחרת.

1. בנוסף, טענות המבקשת מתבססות על סברתה כי חשיפת העובדה שתבעה שני מקומות עבודה קודמים, פרסום ההחלטה שניתנה בעניינה וקיום הליך משפטי נוסף בעניינה מקשה עליה למצוא עבודה.

סברה זו לא הוכחה, ואף לא הונחה ראשית ראיה להסתברותה.

יצוין, כי בהליך הנוסף שעדיין מתנהל בבית הדין בעניינה של המבקשת (56250-01-18), המבקשת לא הגישה בקשה לסגירת דלתיים.

1. אשר על כן, בשים לב לחשיבותו של עקרון פומביות, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק ובפסיקה לעיל, ומאחר שלטעמנו לא הוכחו החריגים הקבועים בסעיף 70(ד) לחוק והמצדיקים איסור פרסום, בקשת המבקשת נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז טבת תש"פ, (14 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.