1. התובע, יליד 1966 פועל בניין במקצועו, נפגע בשלוש תאונות עבודה בתאריכים: 25.7.2004, 28.8.2005, 14.11.2007. הנתבעת הייתה המעבידה של התובע בכל שלוש התאונות.
2. בתאונה מיום 25.7.04 נחתך התובע באגודל בידו השמאלית מסכין יפנית. בתאונה מיום 28.5.05 נחתך התובע באצבעות 4- 5 בידו הימנית מסכין יפנית. בתאונה מיום 14.11.07 נחתך התובע בזרת יד שמאל ממסור.
3. התאונות הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונות עבודה ונקבעו לתובע בגינן הנכויות הבאות : בגין תאונה ראשונה, 7% נכות באגודל יד שמאל, בגין התאונה השניה לא נקבעה לתובע נכות צמיתה, בגין התאונה השלישית נקבעה לתובע נכות בשיעור 5% וכן הופעלה תקנה 15 במלואה כך שלתובע נקבעו 7.5% נכות.
4. התובע צירף חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר יהודה דוד מיום 29.4.10 אשר קבע כי לתובע נותרו הנכויות הבאות : 5% נכות בגין הפגיעה באצבע 4 יד ימין, 5% נכות לגבי הפציעה באצבע 5 יד ימין, 10% נכות בגין הפציעה באגודל יד שמאל, 10% נכות בגין קשיון לא נוח של אצבע 5 משמאל.
5. הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה של ד"ר ישראל קליר מיום 19.12.10 במסגרתה נקבע כי לתובע לא נותרה נכות אגודל יד שמאל, בהתייחס לכף יד ימין נקבע כי הנכות העצבית היא בשיעור של 0% לפי סעיף 31(5) א' I לתקנות המל"ל. באשר לזרת יד שמאל נקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין קישיון נוח. עוד נקבע כי ביחס לאצבע 4 ו- 5 בכף יד ימין נותרה נכות בשיעור של 5%.
6. בשל הפערים בין חוות דעת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר יעקב פעילן, אשר הגיש חוות דעת רפואית מיום 27.4.12. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר פעילן נקבע כי בגין התאונה הראשונה לא נותרה לתובע נכות יציבה. בגין התאונה השניה נקבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בגין התחושה הירודה לפי פיזור ענפי העצב האולנרי באצבעות 4-5 יד ימין. בגין התאונה השלישית נקבע כי יש לתובע נכות יציבה באצבע 5 יד שמאל – 5% בגין איחוי המפרק הבין גלילי המקורב ו- 2.5% בגין התחושה הירודה לפי העצב הדיגיטלי האולנרי.
7. הצדדים ויתרו על חקירת המומחים מטעמם ואף ד"ר פעילן לא נחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלו אני מאמצת את חוות דעתו של ד"ר פעילן ביחס לנכויות שנותרו לתובע בגין התאונה.

אחריות מעביד ביחס לתאונות עבודה

1. הואיל ושלוש התאונות הן תאונות עבודה אביא את ההלכה המשפטית לעניין אחריות המעביד כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין (31.8.11) (להלן: "פסק הדין קלינה"):

"ההלכה הנוהגת היא כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה (2) 593, 597 (1991); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66, 76 (2004) (להלן: עניין יצחק); ע"פ 478/73 פנקס נ' מדינת ישראל, פ"מ כז(2) 617, 622 (1973) (להלן: עניין פנקס); משה ויסמן חבות מעבידים 21 (מהדורה ראשונה, 2004) (להלן: ויסמן)). ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול" (ויסמן, בעמ' 22, 29). הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם (שם, בעמ' 30), בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים.  

אשר להיקפה של חובת הזהירות ביחסי עובד-מעביד, הרי שהיא מטילה על המעביד אחריות רחבה מזו המוטלת על אדם כלפי חברו בסיטואציות אחרות בהן קמה חובת זהירות (ראו: ע"א 111/68 "לפידות" חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ נ' שליסר, פ"ד כב(2) 379, 380 (1968) (להלן: עניין לפידות)), אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 348 (1993)). בניסיון לפרוט את גבולות חובת הזהירות בין מעביד לעובד, הוגדרה בפסיקה החובה דנן כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה; וכן את הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (עניין פנקס, בעמ' 623; ע"פ 876/76 ויינגרטן נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 29, 36 (1978)). כך למשל, הוטלה אחריות על מעביד אשר סיפק לעובד רתמה פגומה שנקרעה במהלך השימוש בה, תוך שנקבע כי "חובתו של מעביד כלפי עובדו היא, בין היתר, לספק לו כלי עבודה ואביזרי עבודה תקינים ובטוחים, והדברים ידועים" (ע"א 427/88 תד"ל אחזקה ושירותים בע"מ נ' תהילה, פ"ד מד(4) 430, 432 (1990) (להלן: עניין תד"ל)). במקרה אחר, הוטלה אחריות ברשלנות על מעביד שהפר את חובתו לגדר חלקים ממכונה ממונעת ולפקח על שיטות העבודה של העובד (ע"א 1815/09 סופריור כבלים נ' אלבז ([פורסם בנבו], 27.12.10)). נקודת המוצא היא, אפוא, כי ככלל חלה חובת זהירות מוגברת על מעסיק כלפי עובדו, הכוללת את החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, ובכלל זה להכשיר, להדריך, לפקח ולספק לעובד כלי עבודה מתאימים לצורך ביצוע העבודה. " (סעיף 17 לפסק הדין).

1. ועוד נאמר בעניין זה:

"מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו פ"ד לו(2) 592, 603-604 (1982). ראו גם: ע"א 663/80 שריזאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 232 (1993); ע"א יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ פ"ד נט(3) 66, 81 (2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' א.ע. מהנדסים בע"מ, פס' י' לפסק הדין ([פורסם בנבו], 10.3.2009))

1. השופטת ארנה לוי בפסק דין בת.א. 24033/04 בלולו מנשה נ' נגרית מזרחי את שיראזי (13.4.08) מסכמת בסעיף 21 לפסק הדין את ההלכה בעניין אחריות המעביד כך:

"אין חולק כי לנתבעים, כמעבידיו של התובע, חובת זהירות מושגית ואף קונקרטית בנסיבות העניין למנוע סיכון של פגיעה בגופו של התובע, מכל סוג שהוא, במהלך עבודתו עם המסור, לרבות סיכון של פגיעה בכפות הידים עקב קפיצת פלטה. המחלוקת היא בדבר סבירות אמצעי הזהירות שננקטו. ההלכה הפסוקה בעניין זה מחמירה ומדקדקת מאד עם המעביד וחובות הזהירות המוטלות עליו הן חובות מוגברות. על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, הדרכה בדבר שיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים. על המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות, גם אם מדובר בסכנות שאינן בלתי רגילות או יוצאות דופן במקום העבודה. החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט כל האמצעים הסבירים כדי לודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. חובת המעביד, מעבר לאספקת כלי עבודה הולמים ומכשירים בטוחים, היא גם לתת הדרכה נאותה ודאגה לכך שהעובדים ישננו היטב את ההנחיות בדבר שיטות העבודה הבטוחות. המעביד אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה. עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומלוי כראוי של כל ההנחיות וראה ע"א 663/88 שיריזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225; ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209; ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172; ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל ,פ"ד מז(3) 345; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592. המעביד חייב להנחיל לעובדים נהלי עבודה ברורים לבטיחות וגהות. הוא אינו רשאי להניח כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785). המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415). המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו. עם זאת, כמובן, לעיתים נותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות ( ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72)"

1. אשר לקביעת אשם תורם על עובד נקבע בפסק הדין קלינה כך:

"נקודת המוצא לעניין זה הינה כי לא בנקל יימצא עובד אחראי ברשלנות תורמת לתאונה שאירעה תוך ביצוע עבודתו (ראו למשל: ע"א 453/85 מחמוד בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524, 527 (1987)). ההצדקה המרכזית לכלל האמור הינה כי ברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, תוך שמירה על תנאי עבודה בטיחותיים ומתן הדרכה הולמת לעובד. לעומתו, העובד פועל במסגרת הגבולות שהתווה לו מעבידו, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נוכח זאת, ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא זה אשר גרם לנזק (שם, בעמ' 528). ודוק, עלינו לבחון כל מקרה ונסיבותיו. מקום שנמצא שהעובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת (ראו והשוו: עניין יצחק, בעמ' 81)." (סעיף 26 לפסק הדין).  

1. לאחר שהבאתי את ההלכה הפסוקה איישם אותה בשלושת מקרי תאונות העבודה שאירעו לתובע בעבודתו אצל הנתבעת.

התאונה הראשונה

1. ביום 27.5.2004 עבד התובע במחנה הצבאי בית ליד. לטענתו, בשעה 10:30 לערך נחתך באגודל יד שמאל. על פי עדות התובע, הוא אחז בכבל של קונגו, השייך למעביד, אשר חזר מתיקון והיה מהודק באזיקון. התובע הורה לפועל, שביקש לחתוך את האזיקון לחתוך אותו מלמעלה ולא מלמטה. הפועל לא נשמע להוראות התובע וחתך את האזיקון מלמטה וכתוצאה מכך חתך את אגודל ידו השמאלית של התובע אשר אחזה בכבל (להלן: "התאונה הראשונה").
2. התובע הציג לעניין התאונה הראשונה את טופס 250 של המוסד לביטוח לאומי שבו נכתב: "נחתך בבוהן שמאל" וכן "חתך בבוהן שמאל" "חתך מסכין יפנית".
3. מטעם הנתבעת העיד מר אריה מושנברג, שהוא אינסטלטור עצמאי וקבלן משנה העובד עם הנתבעת (להלן: "קבלן המשנה"), ובסעיף 4 לתצהירו תיאר את האירוע כך: "בזמן שאני והתובע חתכנו באמצעות סכין יפני, צנרת פלסטיק או אזיקונים שאזקו חלקי צנרת, התובע הכניס את ידו באזור החיתוך ונגרם לו חתך בזרוע".
4. הנתבעת טענה כי הכבל של הקונגו לא שייך למעביד אלא לקבלן המשנה. עוד טענה כי התובע שיקר כאשר כתב בתצהירו כי מדובר בפועל של המעביד ולא בקבלן משנה.
5. התובע העיד וטען בחקירתו הנגדית בענין זה כך:

"בד"כ כשחותכים אזיקון וברמה מהסוג הזה נכון לעשות שהחיתוך יהיה מלמעלה ולא מלמטה. אם היו מספריים לא היה צריך להשתמש בסכין היה משתמש במספריים." (עמ' 13 שורות 28-29). עוד הוא מעיד: "אני באתי בלי הציוד כי באתי לעשות פינישים- דברים קטנים ולתת עזרה במה שצריך לאינסטלטור. הוא אדם מבוגר ובא לבד ומנהל העבודה אמר לי שאם יצטרך אותי שאעזור לו." (עמ' 15 שורות 17-18).

1. בחקירתו הנגדית של קבלן המשנה הוא שב והעיד שאינו זוכר את פרטי האירוע אלא רק שראה את התובע עם דם והזעיק עזרה והוא לא זכר אם החזיק את הסכין (עמ' 31-32).
2. עדותו של קבלן המשנה שלא זכר את פרטי האירוע, למעט העובדה שהתובע נפצע, מותירה את הנתבעת ללא גרסה עובדתית הנוגדת את עדותו של התובע.
3. מכלל נסיבות התאונה הראשונה עולה כי הנתבעת לא קיימה באופן מלא את חובות הזהירות המוטלות עליה וכי אין מדובר בסיכון רגיל אשר מהווה חלק מחיי היום יום, לגביו לא היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות כנגד התממשותו. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה אמצעי זהירות כלשהם למנוע מהתובע מלעבוד בשיטת עבודה שאינה שיטת העבודה הנכונה והבטוחה. מעדות התובע, שכאמור לא הובאה למולה עדות נגדית בעלת גרסה כלשהי, עולה שהתובע לא היה מצויד כלל לעבודה בסיוע ב"פינישים". לא היו בנמצא מספריים שיכלו לאיין את הסיכון שבחיתוך הכבל ולכן קבלן המשנה השתמש בסכין יפנית, שהיא מסוכנת לשימוש הרבה יותר ממספריים. נכון שהתובע היה פועל מנוסה ועולה מעדותו שהוא ניסה להדריך את קבלן המשנה בדרך עבודה נכונה יותר של חיתוך "מלמעלה ולא מלמטה" (סעיף 3 לתצהירו) כדבריו, אולם לדבריו קבלן המשנה לא נשמע לו וכך אירעה התאונה. המעביד צריך לפקח גם על עבודת קבלן משנה כאשר הוא שולח עובד לסייע לו, כך שלא יגרם נזק לעובד.
4. אציין כי איני מוצאת במקרה זה כי התובע פעל בדרך של הסתכנות מרצון, משום שמדובר בביצוע עבודתו שהוגדרה כסיוע לקבלן המשנה כמו כן איני מוצאת כל אשם תורם מצד התובע אשר פעל ללא ציוד ראוי ואף ביקש מקבלן המשנה לפעול באופן זהיר יותר אך ללא הועיל.
5. סוף דבר, אני מוצאת כי הנתבעת אחראית לתאונה הראשונה במלואה.

הנזק מהתאונה הראשונה

1. בתאונה הראשונה נחתך התובע כאמור באגודל בידו השמאלית. אובחן חתך ללא הפרעה גידית, תחושתית ללא חוסר נוירו-וסקולרי. התובע טופל במסגרת חדר מיון במסגרתו בוצעה תפירה עם חוט נילון. לאחר מכן התובע שוחרר לביתו. ביום 28.9.05 טופל בתפירה במיון בבית חולים שיבא בשל גוש רקמה רכה בכרית גליל מרוחק באגודל שמאל. ביום 10.10.05 אושפז התובע באשפוז יום כירורגי ובוצעה כריתת INCLUSION CYST.
2. בהתאם לקביעתו של ד"ר פעילן לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה הראשונה.
3. בסיכומיו העלה התובע טענות כלפי קביעתו של ד"ר פעילן ולכך שהמומחה התעלם מחור באגודלו של התובע והאבסס הכרוני המתנקז לחור האגודל ולצלקות שנותרו. לעניין זה אציין כי היות והתובע בחר לוותר על חקירת ד"ר פעילן אין מקום לטענותיו לעניין קביעתו של המומחה ביחס לנכות כתוצאה מהתאונה הראשונה.

הפסד השתכרות

1. כתוצאה מהתאונה הראשונה אושרה לתובע תקופת אי כושר מלא מיום התאונה 25.7.04 ועד ליום 25.6.04. התובע חזר לעבודתו ביום 25.6.04.
2. שכרו הממוצע של התובע ב- 3 החודשים טרם התאונה עמד על סך של 7,854 ₪, משוערך להיום עומד על הסך של 9,706 ₪. מתלוש השכר של חודש יוני 2004 עולה כי לתובע שולם סך של 2,630 ₪ משוערך להיום סך של 3,250 ₪. על כן יש לשלם לתובע את ההפרש בסך של 6,456 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של 6,901 ₪.
3. בשים לב כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה הראשונה אין מקום לפסוק לו בגין הפסד השתכרות לעתיד.

עזרת צד ג' והוצאות

1. באשר לעזרת צד ג' הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה התובע לא צירף כל אסמכתה או עדות מטעמו התומכים בטענתו לעניין הוצאות אלו. בנסיבות העניין ובשים לב כי לתובע לא נותרה נכות בגין תאונה זאת, ניתן לפסוק לו פיצוי גלובאלי בסך של 2,500 ₪.

נזק לא ממוני

1. בשים לב לתקופת אי הכושר של התובע וכן לכך כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה אני פוסקת לתובע בגין כאב וסבל את הסך של 13,000 ₪.
2. סך הכל יש לשלם לתובע את הסך של 22,401 ₪.

ניכויים

1. בסיכומיה טענה הנתבעת כי יש לקזז מהסכומים שנפסקו לטובת התובע בגין התאונה הראשונה את דמי הפגיעה וכן גימלת נכות. מעיון במוצגי הנתבעת עולה כי המל"ל שילם לתובע בגין התאונה הראשונה את הסך של 5,570 ₪ (נספח 66 למוצגי הנתבעת). לא הוכח לי כי שולמו לתובע סכומים נוספים. על כן יש לנכות סכום זה בסך של 5,570 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום עומד על הסך של 7,170 ₪.
2. לאור האמור על הנתבעת לשלם לתובע בגין התאונה הראשונה לאחר ניכויים את הסך של 15,231 ₪.

התאונה השנייה

1. ביום 28.8.2005 התובע עבד בנמל תעופה בן גוריון. התובע עבד עם סכין יפנית שנשברה. התובע ניגש לקחת סכין חלופית מהציוד שהיה של המעביד, אלא שלא מצא סכין יפנית תקינה אלא להבים בלבד, ללא אחיזה מפלסטיק המאפשרת אחיזה בטוחה. התובע לקח להב של סכין יפנית ואחז אותה בידו הימנית ובידו השמאלית אחז בקרטון שהיה מונח על כתפו השמאלית וכך עלה במדרגות. בהגיעו למעלה המדרגות, נפתחה הדלת ועובד שיצא ממנה היכה לפתע בקרטון וכתוצאה מכך נטה הקרטון ליפול אחורנית. התובע שהיה עדיין במדרגות חשש מנפילת הקרטון על ראשו של מנהל העבודה שישב על המדרגות בסמוך אליו, ולכן הרים את ידו הימנית באופן אינסטינקטיבי כדי לתפוס את הקרטון שלא יפול ונחתך באצבעות 4,5 בידו הימנית מהסכין שאחז בידו הימנית (להלן: "התאונה השנייה").
2. לעניין התאונה השנייה העיד מטעם הנתבעת אבי רז, מנהל העבודה של התובע במועד קרות התאונה.
3. הנתבעת טענה כי הכלי שהחזיק התובע בידו וגרם לפציעתו לא היה כלי עבודה שנשבר. הנתבעת הסבירה כי מדובר בסכין יפני המצויד בלהב חד המתכלה. כאשר הלהב החד מתכלה יש לקחת את החלק החיצוני של הסכין ולהחליף את שיירי הלהב הישן בלהב חדש. לטענת הנתבעת התובע בחר להביא את הלהב אל הסכין ובדרך לא דרך החזיק את הלהב הגלוי בתוככי כף ידו עד שנחתך ובכך התרשל. לטענת הנתבעת כל אשר התובע היה צריך לעשות הינו להביא את בית הסכין אל ציוד המעביד, להתקין את הלהב החדש בבית הסכין שהיה מצוי אצלו ולהמשיך את עבודתו, אלא שהתובע השאיר את בית הסכין במקום אחד והלך להביא להב של סכין ממקום הציוד של המעביד אל עבר המקום שבו היה בית הסכין.
4. לעניין זה נזכיר כי תפקידו של המעביד להגן לא רק על העובד הזהיר אלא גם על הרשלן על פי הכלל שנקבע כי "המעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות, ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 נימר יזבק נ' מונעים קובטי, פ"ד לו (1) 785, סעיף 7).
5. בנסיבות אלה שמהם עולה שהתובע נזקק בעבודתו לא אחת לסכין יפנית, הרי שמן הראוי היה שהנתבעת תיתן לתובע הוראות מדויקות כיצד יש לנהוג כאשר להב הסכין מסתיים ויש להתקין להב חדש. אבי רז, מנהל העבודה מטעם הנתבעת לא התייחס בתצהירו ספציפית להדרכה בעניין להב סכינים ולא נאמר כי התובע קיבל הדרכה לעניין זה מהנתבעת. לפיכך אני מוצאת כי יש מקום להטיל על הנתבעת את האחריות לקרות התאונה.
6. יחד עם זאת, במקרה זה יש מקום להטיל אשם תורם גם על התובע, אשר עבד עם סכינים יפניות במשך שנים וצריך היה להיות מודע לסיכון שבהחזקת להב סכין והבאתו לבית הסכין ולא להפך. גרסת התובע, אשר לא הובאה לה גרסה שכנגד, הייתה, כי התאונה אירעה עקב מצב בלתי צפוי כאשר התובע ניסה למנוע נפילת קרטון על ראשו של מנהל העבודה ולכן בשקלול מכלול הנסיבות, אני קובעת את אשמו התורם בשיעור של 10%.

נזק בגין התאונה השנייה

1. בתאונה השנייה נחתך התובע בסכין יפנית בבסיסי גלילים מרוחקים אצבעות 4-5 יד ימין, שהיא ידו הדומיננטית של התובע. בעקבות תאונה זאת אושפז התובע מיום 28.8.05 ועד ליום 30.8.05, במסגרת אשפוז זה נותח התובע בידו הימנית ואובחן חתך קטן בגיד FDP אשר הודגם המשכי. ביום 27.12.06 נותח התובע בידו הימנית בשנית וזוהה העצב הדיגיטלי, נמצא חסר חלקי שנתפר. התובע שוחרר לביתו ביום 28.12.05.
2. בגין התאונה השנייה קבע ד"ר פעילן כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין התחושה הירודה לפי פיזור ענפי העצב האולנרי באצבעות 4-5 יד ימין, שהיא ידו הדומיננטית של התובע.
3. לטענת התובע כתוצאה מהתאונה השנייה הוא סובל מחוסר תחושה באצבעות 4 ו- 5 של יד ימין, עם קושי בכיפוף האצבעות והנעת האצבעות ועם קושי בתפקוד היד כולה. כמו כן הוא סובל מקושי באחיזה בתפיסה הפעלת כוח הרמת משקל וכיוצא בזה פעולות הכרוכות בשימוש תקין של ידו הימנית. לטענת התובע בשל קשייו כתוצאה מהתאונה השנייה או הצטברותן של שתי התאונות הרגיש שאינו כשיר לחזור לעבודה בתום תקופת אי הכושר. לעניין זה מפנה התובע למסמך רפואי מיום 30.5.06 בו צוין כי הוא ממשיך לסבול מכאבים בכף יד ימין והגבלה בתפקוד אצבעות 4 ו- 5. לטענתו על אף מגבלותיו חזר לעבודה ביום 1.7.06.

הנכות הרפואית והנכות התפקודית

1. בהתאם לפסיקה אין בהכרח זהות בין שיעור הנכות הרפואית לבין שיעור הנכות התפקודית או לבין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנצ'יק, פ"ד י 1050, 1060 (1956)). קביעת הפיצוי שלו זכאי נפגע בשל הגריעה מכושר השתכרותו תלויה בטיבה של הנכות, בטיב התעסקותו של הנפגע, במידת הסתגלותו לעבודתו על אף נכותו, בתפקודו, בכישוריו וסגולותיו (ראו ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 687; ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1) 137, 152ב' (1989); ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, (פורסם במאגרים); וע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 797).
2. בקביעת הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, יש לשקול אפוא, ראשית, את הנכות הרפואית של הנפגע, במיוחד את הנכות האורתופדית. יחד עם זאת, יש לשקול היבטים ספציפיים הרלוונטיים לנפגע ולנסיבות עבודתו, כגון מקצועו, עבודתו בפועל, וגורמים אחרים המשפיעים על תפקודו.
3. בנסיבות העניין ובהתחשב בשיעור הנכות שנגרמה לתובע בעקבות התאונה, 5% נכות, ובשים לב כי התובע חזר לעבודתו הקודמת לאחר התאונה השנייה והמשיך בעבודה זאת עד לתאונה השלישית אינני מקבלת את טענתו של התובע כי נכותו הרפואית גבוהה יותר מנכותו התפקודית. יחד עם זאת ובשים לב כי התובע עובד בעבודה פיזית ופציעתו של התובע היא פציעה אשר יש בה כדי להשפיע על עבודתו, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע זהה לנכותו התפקודית.

הפסד השתכרות לעבר

1. לאחר התאונה השנייה אישר המל"ל לתובע תקופת אי כושר מלאה למשך שלושה חודשים. כמו כן אישר המל"ל לתובע נכות זמנית בשיעור של 60% מיום 26.11.05 עד ליום 26.12.05, וכן נכות בשיעור של 100% מיום 26.12.06 עד ליום 31.1.06.
2. התובע צירף לתצהירו אישורי מחלה החל מיום התאונה ועד ליום 23.11.05. ביום 26.12.05 עבר התובע ניתוח באזור בו נפגעו האצבעות בתאונה השנייה. לאחר הניתוח אושרו לתובע ימי מחלה עד ליום 24.1.06.
3. בגין הפסד השתכרות לעבר אני מקבלת את טענתו של התובע, אשר נתמכה באישורי המל"ל וכן באישורים רפואיים, כי נמצא באי כושר לעבוד וזאת עד ליום 31.1.06. לעניין זה אני מקבלת את טענתו של התובע כי בתקופה בה נקבעה לו על ידי המל"ל נכות זמנית בשיעור 60% משמעה עבור התובע כי לא יכול היה לעבוד וכי בפועל יש לפסוק לו בגין תקופה זאת הפסד השתכרות מלא.
4. על אף האמור, אינני מקבלת את טענתו של התובע כי יש לפסוק לו הפסד השתכרות מלא לעבר וזאת גם לתקופה מחודש פברואר 2006 עד לחזרתו לעבודה בחודש יולי 2006. על התובע הנטל להוכיח כי לא יכול היה לעבוד בתקופה הנדונה. בנסיבות אלו בהן לא אושרה לתובע תקופת אי כושר על ידי מומחה בית משפט, או על ידי המל"ל או הרופאים אשר טיפלו בו, ולא הוכח כי התובע לא יכול היה לבצע עבודתו בתקופה הנדונה אינני מוצאת מקום לפסוק לו פיצוי בגין תקופה זאת.
5. בהתייחס לתקופה שלאחר חזרתו של התובע לעבודה אצל הנתבעת ועד התאונה השלישית מצאתי כי חלה פחיתה קלה בשכרו של התובע משכרו טרם התאונה, אך יחד עם זאת לא הוכח לי על ידי התובע כי הירידה בשכר קשורה לתאונה השנייה, וזאת בשים לב לכך כי התובע חזר לעבוד אצל הנתבעת במשרה מלאה. על כן אין מקום לפסוק לו בגין תקופה זאת.
6. שכרו הממוצע של התובע טרם התאונה עמד על הסך של 9,367 ₪ ובהצמדה להיום סך של 11,541 ₪. על כן ובהתאם לאמור לעיל יש לפצות התובע בגין הפסד השתכרות לעבר ל- 5 חודשים בסך של 57,705 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של 61,164 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

1. באשר להפסד השתכרות לעתיד, בשים לב כי לא היה בנכות זאת כדי להשפיע על עבודתו של התובע, אשר כאמור חזר לעבודתו אצל הנתבעת לאחר התאונה השניה, אך יחד עם זאת בשים כי לב לכך כי התובע הוא איש כפיים, והפגיעה בתאונה זאת יש בה להשפיע על עבודתו והשתכרותו לעתיד לבוא אני קובעת כי יש לפסוק לתובע בגין הפסד השתכרות לעתיד, ולרבות בגין רכיב הפנסיה סך גלובאלי של 25,000 ₪.

נזק לא ממוני

1. לאור נכותו של התובע, תקופת אשפוזו וכן הניתוחים אותם עבר וכן התקופה בה שהה התובע באי כושר אני פוסקת לו בגין כאב וסבל את הסך של 20,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות

1. התובע עתר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד. התובע לא צירף כל אסמכתה או עדות מטעמו התומכים בטענתו לעניין הוצאות אלו. בהתחשב בטיב הפגיעה, היות התאונה תאונת עבודה, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שחלק מההוצאות הרפואיות אמורות להיות מכוסות גם על ידו, אני מעמידה את סכום הפיצוי הכולל בגין כל ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד בגין התאונה השנייה, על סכום כולל של 5,000 ₪.

ניכויים ואשם תורם

1. לאור האמור יש לפסוק לתובע את הסך של 111,164 ₪ מסך זה יש לנכות, בהתאם לקביעתי לעיל, אשם תורם של 10%. לאור האמור יש לשלם לתובע את הסך של 100,048 ₪ .
2. בהתאם לנספח 44 לתיק מוצגי הנתבעת עולה כי הנתבע קיבל בגין התאונה השנייה דמי פגיעה בסך של 21,857 ₪. כמו כן קיבל התובע בהתאם למסמך 43 קצבת נכות בסך של 4,984 ₪. על גבי מסמך זה צוין בכתב יד כי סכום זה שולם לתובע כדמי מקדמה אך היות והוא שיתף פעולה התביעה לנכות נדחתה והמקדמה קוזזה מקצבאות אחרות. לאור האמור אני מקבלת את טענתו של התובע כי בנסיבות אלו בהן לא קיבל בפועל את קצבת הנכות בסך של 4,984 ₪ יש לנכות לתובע בגין התאונה השנייה רק את דמי פגיעה. דמי הפגיעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום העומדים על הסך של 32,260 ₪.
3. על כן יש לנכות מהסך של 100,048 ₪ את דמי הפגיעה בסך של 32,260 ₪. סך הכל יש לשלם לתובע בגין התאונה השניה את הסך של 67,788 ₪.

התאונה השלישית

1. ביום 14.11.2007 עבד התובע במחנה הצבאי עופרית בירושלים. התובע נדרש לחתוך זווית אלומיניום במסור חשמלי ידני, ברם לטענת התובע המעביד לא סיפק לו מסור חשמלי והוא נדרש על ידי מנהל העבודה להשתמש במסור החשמלי שהיה שייך לקבלן משנה שעבד במקום מאחר ובשטח לא היה מסור השייך למעביד. במהלך חיתוך זווית האלומיניום במסור החשמלי נחתכה זרת ידו השמאלית מהלהב של המסור. לטענתו, בדיעבד, לאחר התאונה התברר כי המסור לא היה תקין משום שהיה חשוף וללא מיגון (להלן: "התאונה השלישית").
2. מטעם הנתבעת העיד בעניין התאונה השלישית מר משה חן, מנהל עבודה אצל הנתבעת. בתצהירו הגיב משה חן לגרסת התובע כך: "התיאור לעיל אינו נכון- בלשון המעטה. התובע עבד אצל הנתבעת כצבע וכאיש גבס. במועד התאונה הוא עבד במחנה עופרית בירושלים. התובע לא התבקש על ידי לחתוך כל זווית אלומיניום. בפועל, התובע ביקש – על דעת עצמו- לעזור לקבלן משנה שעבד במקום ולהראות לו כיצד יש להשתמש במסור, וכתוצאה מכך הוא נפגע." (סעיפים 4-6, ההדגשה במקור). ושוב הוא מדגיש בסעיף 10 כי התובע פעל בעניין זה על דעת עצמו בלבד עת עזר לקבלן משנה לעשות שימוש במסור.
3. בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו כי הגיע לבצע "פינישים" בעבודה בעופרית וכשסיים את ה"פינישים" משה חן אמר לו שהוא רוצה שהוא יתחיל להכין את התקרות האקוסטיות וכשהוא אמר לו שהגיע בלי ציוד הוא הצביע על המסור ואמר לו להתחיל לחתוך ולהכין "פרופיל זד (Z)" לתקרות. לגרסתו, לא ידע שהמסור שייך לקבלן המשנה והוא התחיל לעבוד בו רק לאחר שקיבל הוראה לעשות זאת ממשה חן (עמ' 22-23).
4. בטופס הודעה על פגיעה בעבודה (בל/250) שהוגש ב- 17.12.07 (נספח לד/1 לתצהיר התובע, להלן: "טופס ביטוח לאומי") נכתב ב"פרטי הפגיעה" כך: "בצעתי חיתוך של זוית אלומיניום במשור חשמלי. בצד העליון של המשור לא היה מגן ולא שמתי לב ואז הזזתי את היד ונחתכתי מהמשור." תיאור זה של הפגיעה מהווה חיזוק מזמן אמת לגרסת התובע. יתר על כן, יום לאחר הפגיעה ב- 15.11.07 מולא טופס ביטוח לאומי קודם ובו תוארה פגיעת התובע כך: ""חתך עם דיסק והדיסק החליק וחתך את הזרת ביד שמאל." בשני המסמכים אישרה עליזה מזכירת הנתבעת את תיאור המקרה.
5. יש לציין כי בטופס ביטוח לאומי קיימת פיסקה "הצהרת המעביד" ובה נכתב: "אנו החתומים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו על ידי הנפגע ועל ידינו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו פרט ל: נא לפרט את ההסתייגויות- אם ישנן- לגבי הפגיעה." והנתבעת אישרה וחתמה על הצהרה זו ללא הסתייגות. על פי ע"א 498/60 מקורות חברת המים בע"מ נ' זכריש הרי שמשמעות הצהרה זו של המעביד בטופס הביטוח הלאומי לעניין תביעת עובד כנגד המעביד היא כשל הודאת חוץ של בעל דין, דהיינו כי היא מהווה הודאה על נכונות הפרטים הרשומים בה, אבל המעביד- הנתבעת במקרה זה, רשאי להוכיח כי האמור בהודעה אינו נכון או נרשם בטעות או מבלי משים. ראו גם ע"א 697/72 ויסמונסקי נ' מרכבים, פ"ד כח (1) 429, 430
6. לא מצאתי כי הוכח לי שאישור המעביד לצורך ביטוח לאומי ניתן בטעות או מבלי משים. המזכירה עליזה שאישרה את נכונות הדברים בטופס הביטוח הלאומי, בשם המעביד, לא הובאה להעיד. יתר על כן, משה חן, שהיה מנהל העבודה באותו פרויקט, לא ראה בפועל את התאונה. לפי גרסתו של משה חן, שהעיד בתיק מטעם הנתבעת, התובע כלל לא התבקש על ידו לחתוך זווית אלומיניום, אלא התובע עשה זאת על דעת עצמו כאשר ביקש "לעזור לקבלן משנה שעבד במקום ולהראות לו כיצד יש להשתמש במסור, וכתוצאה מכך נפגע." (סעיף 6 לתצהיר).
7. אציין כי איני מוצאת סיבה שלא לתת אמון בגרסת התובע כי נתבקש לחתוך את זווית האלומיניום על ידי מנהל העבודה. מנהל העבודה הסכים בחקירה הנגדית שלתובע היה נסיון בעבודה עם תקרות אקוסטיות והנתבעת לא הציגה את יומני העבודה, שמהם ניתן היה ללמוד מה עשה התובע באותו יום (ראו עמ' 35 שורה 31 עד עמ' 36 שורה 1). אין מחלוקת כי התובע היה פועל "כולבויניק" שעשה את כל העבודות שנדרשו מפועל פשוט, לרבות תקרות אקוסטיות, צבעות, גבס ועוד (עמ' 33 שורות 9-15). כאשר ניתן לראות בסיוע לקבלן המשנה חלק מעבודתו. ניתן גם ללמוד מהתאונה הראשונה, שבה סייע התובע לקבלן משנה, כי התובע נהג במסגרת עבודתו לסייע בידי קבלני משנה.
8. לפיכך, אני מוצאת את הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובע במלואו. איני מוצאת לנכון לקבוע לתובע אשם תורם על פציעה שנגרמה כתוצאה ממשור בלתי מוגן.

נזק כתוצאה מהתאונה השלישית

1. בתאונה השלישית נחתך התובע באצבע 5-זרת יד שמאל. התובע נבדק בחדר מיון הדסה ולאחר מכן במיון בית חולים תל השומר אובחן שבר גליל מרוחק של הזרת, קרע של הגיד המיישר ופציעה של העצב הדיגיטלי האולנרי. ביום 17.11.07 נותח הגיד הקרוע נתפר וכן נתפר העצב הפגוע. היד הושמה בסד התובע שוחרר מאשפוז ביום 20.11.07. התובע היה במעקב במרפאת כף יד בבית חולים תל השומר, וביום 6.4.09 עבר ניתוח באשפוז יום בבית חולים תל השומר של קיבוע מפרק הבינגלילי המקורב, תוך שימוש בשתל עצם.
2. בגין התאונה השלישית קבע ד"ר פעילן כי לתובע נכות יציבה באצבע 5 יד שמאל – 5% בגין איחוי המפרק הבין גלילי המקורב ו- 2.5% בגין התחושה הירודה לפי העצב הדיגיטלי האולנרי, סה"כ נכותו המשוקללת בגין התאונה היא 7.4%.
3. כתוצאה מהתאונה השלישית אישר המל"ל לתובע 3 חודשי אי כושר מלאים. כמו כן נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 30% מיום 13.2.08 ועד ליום 30.4.08. ונכות זמנית של 20% מיום 1.5.08 ועד ליום 30.6.08.
4. התובע צירף לתצהירו אישורי מחלה לתקופה מיום התאונה ועד ליום 31.1.08. בנוסף צירף התובע טופס שחרור מאשפוז יום כירורגי מהמרכז הרפואי שיבא מיום 6.4.09 לאחר ניתוח – בו הומלץ על חודש וחצי של חופשת מחלה. עוד צירף התובע אישור רפואי מיום 19.4.09 בו המלצה לו חופשת מחלה למשך חודשיים.

הנכות הרפואית והתפקודית

1. לטענת התובע בשל התאונה או הצטברותן של 3 התאונות הוא סבל מפוסט טראומה וטופל אצל רופאה פסיכיאטרית עקב חרדות, נדודי שינה סיוטים עצבנות וכו'. לטענת התובע בשל חבלותיו האורטופדיות והנפשיות המעקב הרפואי הממושך היה באי כושר עד לחודש ספטמבר 2009. עוד טען התובע כי בשל התאונות אף התגרש מאשתו בשנת 2008.
2. עוד טען התובע כי מאז התאונה השלישית הוא סובל מחוסר תחושה, זרת ישרה ללא כיפוף, כאבים, קושי באחיזה ותפיסה הפעלת כוח וכיוצא בזה. התובע הפנה למכתבו של ד"ר מוסקוביץ, רופא התעסוקתי, מיום 31.1.08 אשר קבע כי התובע אינו יכול לשוב לעבודתו כפועל בניין. עוד הפנה התובע למכתב מיום 2.2.08 לפיו התובע אינו יכול לשוב לעבודתו הקודמת בשל התאונה השלישית.
3. לטענת התובע נכויותיו בגין התאונות אינן משקפות את הפגיעה הפונקציונאלית הממשית שנגרמה לו. לטענתו של התובע פגיעותיו בתאונות פגעו בתפקודו כעובד כפיים וכפועל בניין וגם בתפקודו הכללי. לעניין זה הפנה התובע להחלטת הוועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה כי בגין התאונה השלישית יש להפעיל את תקנה 15 במלואה בקובעה כי הנכות עלולה להגביל את התובע בעבודתו בעיקר באחיזת עצמים.
4. לטענת התובע לאחר התאונה השלישית ובעקבות מגבלותיו עקב התאונות הוא אינו מצליח להשתלב בעבודה המתאימה לכישוריו ולמגבלותיו ולמצוא מעביד שיאות להעסיקו לאור כישוריו ומגבלותיו. לטענת התובע בשל מגבלותיו לא הצליח למצוא מעביד שיעסיק אותו והוא החל לעבוד בעבודות מזדמנות בשכר חודשי ממוצע של כ- 3,000 ₪ החל משנת 2010. מתאריך 1.5.11 הוא עובד אצל אחיו בעבודות קלות ופשוטות ומשתכר סך של 4,000 ₪ בחודש.
5. לאור כל האמור עתר התובע לקבוע כי נכותו התפקודית בגין כל התאונות עומדת על 33% נכות לפחות.
6. לטענת הנתבעת המדובר בפגיעה ביד שמאל שהיא היד הלא דומיננטית של התובע. עוד טענה הנתבעת כי בפני ד"ר קליר התלונן התובע על חוסר תחושה באצבעות 1, 4 בכף יד שמאל ובאצבעות 4,5 בכף יד ימין וכי לא הייתה כל תלונה על אצבע 5 ביד שמאל. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה כי נכותו של התובע אינה תפקודית כלל וכי מקריאת חוות דעתו של ד"ר פעילן עולות סתירות, סתירות אשר לא היה צורך לחוקרו בגינן.
7. ראשית אציין כי טענותיה של הנתבעת ביחס לחוות דעתו של ד"ר פעילן וביחס לנכות הרפואית שקבע לתובע בגין התאונה השלישית, נדחות על ידי. ככל שהיו לנתבעת השגות ביחס למסקנות של ד"ר פעילן היה מקום לזמנו לחקירה על חוות דעתו. אינני מקבלת טענתה של הנתבעת כי הטעויות אשר נפלו לטענתה בחוות דעתו של ד"ר פעילן הן טעויות שאין צורך לחקור עליהן, שכן מסיכומיה עולה כי המדובר בטעויות מהותיות אשר חובה היה עליה לחקור את ד"ר פעילן עליהן והיא אינה יכולה להעלותן רק במסגרת סיכומיה. בנסיבות העניין והיות והנתבעת לא זימנה את ד"ר פעילן לחקירה על חוות דעתו אני דוחה את טענותיה של הנתבעת לעניין הקביעות של ד"ר פעילן.
8. באשר לקביעת הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע, יש לשקול, כפי שצוין לעיל, את הנכות הרפואית של הנפגע, במיוחד את הנכות האורתופדית. כמו כן יש לשקול היבטים ספציפיים הרלוונטיים לנפגע ולנסיבות עבודתו, כגון מקצועו, עבודתו בפועל, וגורמים אחרים המשפיעים על תפקודו.
9. במקרה הנדון לצד הנכות הרפואית שנקבעה לתובע יש לשקול את משלח ידו של התובע. מתצהירו וכן מעדותו של התובע עלה כי הוא בעל השכלה של 12 שנות לימוד, וכי רוב התקופה מעבודתו ועד לתחילת עבודתו בנתבעת רוב העבודות בהן עסק היו מתחום הבניה (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 18-19, עמוד 20 לפרוטוקול שורות 4-11). כמו כן יש לשקול את העובדה כי לאחר התאונה לא שב התובע לעבוד אצל הנתבעת, וכי מאישור רופא תעסוקתי מיום 31.1.08 התובע אינו כשיר לחזור לעבודה בתחום הבניין. יחד עם זאת יש לשים לב לגילו הצעיר של התובע במועד התאונה השלישית, בן 41, וכן ובהתחשב בכך כי הנכות אינה בידו הדומיננטית של התובע, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע היא בגובה נכותו הרפואית בשיעור של 7.4%.

הפסד השתכרות לעבר

1. התובע טען כי יש לפסוק לו הפסד שכר מלא מיום התאונה ועד ליום 14.2.08. וכן מיום 6.4.09 עד ה- 19.6.09. כמו כן טען התובע כי יש לפסוק לו אי כושר מוחלט לתקופות הכושר הזמניות שנפסקו לו על ידי המל"ל מיום 13.2.08 ועד ליום 30.6.08. עוד טען התובע כי יש לפסוק לו אי כושר מלא לתקופה מיום 1.7.08 ועד ליום 6.4.09 תקופה בה היה בטיפול ומעקב אורטופדי ונפשי. בתקופה לאחר מכן עתר התובע לקבל פיצוי לפי נכות בשיעור של 33%.
2. במקרה הנדון אני מאמצת את המסמכים הרפואיים של התובע וקביעתו של המל"ל לעניין אי הכושר של התובע לתקופה של 3 חודשים מיום 14.11.07 ועד ליום 14.02.08.
3. באשר לתקופה בה נקבעו לתובע נכויות זמניות על ידי המל"ל בשיעור של 20% ו- 30% מיום 13.2.08 ועד ליום 30.6.08, אני קובעת כי בנסיבות אלו בהן המדובר בנכויות זמניות בשיעור נמוך מחד גיסא, וכאשר מאידך גיסא לפי אישור רופא תעסוקתי מיום 31.1.08 נקבע כי התובע אינו כשיר לעבודה כעובד בניין, אני קובעת כי בגין תקופה זאת יש לפסוק לתובע אובדן השתכרות בשיעור של 50%.
4. טרם התאונה השלישית עמד שכרו הממוצע של התובע על סך של 8,130 ₪ (בהתאם לקביעת המל"ל שכר רבע שנתי של 24,930 ₪) ובהצמדה להיום סך של 9,650 ₪.
5. בגין הפסד השתכרות לעבר לתקופה של 3 חודשים, מיום 14.11.07 עד ליום 14.2.08, יש לפסוק לתובע את הסך של 28,950 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של 30,269 ₪.
6. עבור התקופה של אי הכושר הזמני מיום 15.2.08 ועד ליום 30.6.08, לפי אובדן השתכרות של 50%, ומשכורת של 9,650 ₪, יש לפסוק לתובע בגין הפסד השתכרות לתקופה של 4.5 חודשים את הסך של 21,713 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של 22,651 ₪.
7. בהתייחס לתקופה מיום 6.4.09, אז עבר התובע ניתוח נוסף בידו השמאלית, הרי שמאישורי המחלה שצירף התובע עולה לא כי לא היה כשיר לעבודה עד ליום 19.6.09. על כן יש לפסוק לתובע הפסד שכר מלא לתקופה זאת של חודשיים וחצי העולה לסך של 24,125 ₪ בצירוף ריבית מאמצע תקופה סך של 24,865 ₪.
8. בהתייחס לתקופה מיום 1.7.08 עד ליום 6.4.09 תקופה במסגרתה טוען התובע כי היה בטיפול תרופתי ונפשי ועל כן יש לפסוק לו הפסד השתכרות מלא. ראשית אציין כי אני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי בהעדר חוות דעת רפואית מטעם התובע התומכת בטענות אלו לעניין מצבו הנפשי, אין מקום להתייחס לטענותיו ביחס לבעיותיו הנפשיות הנטענות. מכאן שאני דוחה את טענתו של התובע כי לא עבד בתקופה זאת בשל מצבו הנפשי אשר נבע מהתאונה.
9. עוד אציין כי מדוח רציפות מל"ל עולה בחודשים אוקטובר –דצמבר 2008, התובע עבד אצל "יהושע שרון", בעדותו של התובע התברר כי המדובר באחיו (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 18-19) העוסק בתחום שיפוצי בניין. מכאן שבניגוד לנטען על ידי התובע, לעניין אי כושר עבודה מלא בתקופה זאת, עולה כי התובע שב לעבוד.
10. בתצהירו טען התובע כי בשנת 2010 החל לעבוד בעבודות מזדמנות וכי בשנת 2011 החל לעבוד אצל אחיו. בחקירתו נשאל התובע מדוע הוא אינו מופיע כעובד במל"ל מאז שנת 2008 ועד היום. לכך השיב התובע כי הוא אינו מסוגל להשתלב בעבודות וכי הוא נאלץ : "לעבוד בחלטורות. לא משהו מסודר פה ושם כי זה קשה לי כי אני מוגבל בידיים" (עמוד 12 שורות 9-11). עוד אישר התובע בעדותו כי מסוף 2008 הוא אינו מחזיק תלושי שכר (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 12-13). יחד עם זאת כאשר הוצגו לתובע בחקירתו שלושה תלושי שכר משנת 2011 ציין כי זו לא עבודה קבועה, וכי הוא עובד "פה חודש פה חודשיים" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 18-21).
11. במקרה זה נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את הפסדי השתכרותו לעבר ואני קובעת כי התובע לא עמד בנטל זה. התובע כאמור העיד כי עבד בעבודות מזדמנות ללא תלושי שכר, ולא טרח להעיד עדים מטעמו אשר יעידו לגבי עבודות אלו והסכומים אותם קיבל. כמו כן התובע לא טרח לזמן את אחיו לעדות, באשר לטענתו בעדותו כי עבודתו אצל אחיו היא עבודה פקידותית ואינה עבודה בתחום עבודות הבניין, דבר הפועל לחובתו.
12. בנוסף לאמור לעיל אני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי היה על התובע להקטין את נזקיו ולמצוא עבודה אשר יכולה להתאים לכישוריו, וזאת אף בשים לב לשיעור הנכות הנמוך יחסית אשר נקבע לתובע בגין התאונה השלישית.
13. יחד עם זאת ובשל פגיעתו של התובע בידו ובשים לב לסוג עיסוקו של התובע אני סבורה כי נגרמו לתובע אי אילו הפסדים בגין השתכרות לעבר, הפסדים אותם אין מקום לחשב באופן אריתמטי אלא על דרך האומדן. על כן אני פוסקת לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר בנוסף לסכומים שנפסקו לעיל את הסך של 25,000 ₪.
14. סה"כ בגין הפסד השתכרות לעבר יש לפסוק לתובע את הסך של 102,785 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

1. באשר להפסד השתכרות, הרי שבשל אחוז הנכות הנמוך שנפסק לתובע והעובדה וכן משום שמדובר באצבע 5 ביד שאינה דומיננטית, ובהתחשב בגיל 67 כגיל הפרישה, אני קובעת כי הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד והפסד פנסיה יעמוד באופן גלובלי על הסך של 65,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות

1. התובע עתר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד. התובע לא צירף כל אסמכתה או עדות מטעמו התומכים בטענתו לעניין הוצאות אלו. בהתחשב בטיב הפגיעה, היות התאונה תאונת עבודה, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שחלק מההוצאות הרפואיות אמורות להיות מכוסות גם על ידו, אני מעמידה את סכום הפיצוי הכולל בגין כל ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 8,000 ₪.

נזק לא ממוני

1. לאור נכותו של התובע, הניתוחים אותם עבור ותקופות האשפוז וכן תקופות אי הכושר בהן שהה אני פוסקת לו בגין רכיב זה את הסך של 32,000 ₪.
2. סך הכל על הנתבעת לשלם לתובע בגין התאונה השלישית את הסך של 207,785 ₪.

ניכויים

1. ממסמכי המל"ל (מוצג נ/2) עולה כי לתובע שולמה גמלת נכות בסך של 7,616 ₪, וכן דמי פגיעה בסך של 17,909 ₪, סכומים אלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום עומדים על הסך של 33,059 ₪.
2. לאור האמור על הנתבעת לשלם לתובע עבור התאונה השלישית את הסך של 174,726 ₪.
3. טענה שהועלתה על ידי התובע במסגרת הדיון בתיק הייתה כי בשל תאונות העבודה התדרדר מצבו המשפחתי, והדבר הוביל לגירושיו מאשתו בחודש ספטמבר 2008. בהתאם לדרישתה של הנתבעת המציא התובע לתיק בית המשפט העתק תיק הגירושין. לאחר שמיעת עדותו של התובע ולאחר עיון בתיק הגירושין אני קובעת כי דין טענה זאת להדחות. מעיון בתיק הגירושין לא עולה כלל כי התאונות הן אשר הובילו לגירושיו של התובע אלא נסיבות אחרות אישיות הקשורות ליחסיו של התובע עם גרושתו.

סוף דבר

1. בגין התאונה הראשונה תשלם הנתבעת לתובע לאחר ניכויים סך של 15,231 ₪.
2. בגין התאונה השניה תשלם הנתבעת לתובע לאחר ניכויים סך של 67,788 ₪.
3. בגין התאונה השלישית תשלם הנתבעת לתובע לאחר ניכויים סך של 174,726₪.
4. סך הכל תשלם הנתבעת לתובע את הסך של 257,745 ₪.
5. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 23.6% כולל מע"מ.

ניתן היום, ‏ט"ו אלול תשע"ד, ‏10 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה