1. האם זכאי התובע, עורך דין במקצועו, לקבל מהנתבעת שכר טרחה נוסף על זה שגבה בגין השירותים המשפטיים שסיפק ולחילופין האם הנתבעת שהגישה כתב תביעה שכנגד זכאית להחזר שכר הטרחה ששולם לתובע על ידה ולפיצוי בגין נזקיה? זו המחלוקת שלפניי.

כללי

1. בתחילה, הוגשה התביעה כנגד מר שלמה אייכנבאום ז"ל בעלה של הנתבעת, בהיותו זה אשר ניהל את המגעים עם התובע וחתם עמו על הסכם שכר טרחה. במהלך ניהול ההליכים, נפטר מר אייכנבאום ולפיכך במקומו באה כבעלת דין הנתבעת רעייתו בהיותה יורשתו היחידה.
2. ההליכים בתיק זה נפתחו בתביעה כספית לתשלום שכר טרחה שהוגשה בסדר דין מקוצר. כב' השופטת אחימן שדנה בתיק בשעתו, נעתרה לבקשת המנוח וקבעה כי התביעה אינה מתאימה לידון בסדר דין מקוצר. בעקבות כך הגיש המנוח כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד להשבת שכר הטרחה ששולם ולפיצוי בגין נזקיו.

טענות התובע הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

1. המנוח והנתבעת היו בעליה של חברת מנטה אחזקות בע"מ ומניותיהם הוחזקו עבורם בנאמנות על ידי עורכי הדין אברהם שרים ושאול מחרז. חברת מנטה החזיקה ב-8% ממניות חברת מלונות לוט בע"מ (להלן : החברה). התובע טען, כי המנוח פנה אליו וביקש ממנו לטפל בהעברת מניות מנטה אל המנוח והנתבעת. בנוסף, ביקש המנוח מהתובע לטפל בסכסוך שיש למנוח ביחס למלונות לוט.
2. ביום 17.12.2006 התקיימה פגישה במשרדו של התובע בנוכחות התובע, המנוח, בתו אהובה פלג ונכדו מר רונן פלג. בסיום הפגישה, סוכם בין התובע למנוח כי האחרון ישלם לתובע שכר טרחה בסך של 30,000 דולר בתוספת מע"מ. זאת בנוסף לתשלום בשיעור של 5% בצירוף מע"מ מכל סכום שיקבל המנוח עבור זכויותיו בחברה עד לסך של 800,000 דולר וכן 15% בצירוף מע"מ מכל סכום שיקבל המנוח מעבר לסך זה. עובר לחתימה על הסכם שכר הטרחה, העלה המנוח בפני התובע טענות רבות כנגד המנהלים ובעלי המניות האחרים בחברה שלשיטתו עשקו אותו משך עשרות שנים. טענותיו הופנו במיוחד כלפי עו"ד שרים אשר שימש בין היתר כמנהל ובעל מניות בחברה וכנאמן למניות המנוח בחברת מנטה. המנוח טען כי השקיע במשך השנים סכומים של מאות אלפי דולרים בחברה מבלי לקבל החזר על השקעותיו ואת חלקו ברווחים. המנוח טען כי הוא לא קיבל מסמכים הכוללים פירוט רווחים או כל מידע אחר שמצופה שמנהלי החברה יעמידו לרשותו.
3. בפגישה ציין המנוח, כי מר מסטרמן שהנו בעל מניות בחברה, הציע לו לרכוש את כל הזכויות שיש לו ולנתבעת במנטה תמורת סך של 800,000 דולר, אך המנוח דחה את ההצעה מהטעם שהסכום נמוך ודרש תמורתן סך של מיליון וחצי דולר. לדבריו, הוא אף החליף עורכי דין שלא הצליחו לגרום לכך שזכויותיו בחברה יירכשו ושיחדלו מלהמשיך ולעשוק אותו. לאור זאת שכר המנוח את שירותיו של התובע על מנת שזה יפסיק את העושק ויסייע לו למכור את זכויותיו בתמורה של 1.5 מיליון דולר.
4. התובע ועובדי משרדו פעלו במרץ ובשקדנות במשך כשנתיים מול החברה, כאשר בתקופה זו ננקטו בין היתר הליכים משפטיים ונוהל משא ומתן מול מר ניר מסטרמן, עו"ד שרים, ורואה החשבון של החברה מר יוסף לידר. זאת לצורך מכירת הזכויות בחברה.
5. בעקבות פעילותו של התובע המניות של המנוח ורעייתו הנתבעת שהוחזקו בנאמנות על ידי עו"ד שרים ועו"ד מחרז הועברו אליהם.
6. במהלך המשא ומתן לרכישת הזכויות של המנוח בחברה, שיפרו מסטרמן ובעל מניות בחברה מר מילחיקר את הצעתם מספר פעמים, לרבות באמצעות עו"ד שרים ו/או רו"ח לידר, כאשר ההצעה האחרונה עמדה על סך של 1.9 מיליון דולר. לאחר שהתובע העביר למנוח את הצעתם של מסטרמן ומילחיקר כאמור לעיל, נדהם התובע לשמוע לראשונה כי המנוח החליט שלא למכור את זכויותיו.
7. התובע טען כי התנהלות זו של המנוח היוותה הפרה של הסכם שכר הטרחה כשלא אמר לו בזמן אמת כי אינו מעוניין למכור את זכויותיו חרף העובדה שידע שהתובע ועובדיו משקיעים מאמצים רבים לצורך כך. פניותיו של התובע אל המנוח לתשלום שכרו נפלו על אוזניים ערלות.
8. יתרה מכך, התובע טען כי רו"ח לידר ועו"ד שרים חברו אל המנוח על מנת לסייע לו להתחמק מתשלום שכרו. במכתבים שהוחלפו בין התובע לבין רו"ח לידר במהלך התקופה 20.1.2009 – 29.1.2009 טען עו"ד שרים כי הוא המייצג היחיד של המציעים ואילו רו"ח לידר טען כי כל פעולתו הייתה כמגשר בלבד והכל בניסיון להכחיש את ההצעות שהועברו אל התובע על מנת לסייע למנוח להתחמק מתשלום שכרו.
9. התובע טען כי בהתאם להסכם מגיע לו תשלום בסך של 205,000 דולר אשר נכון ליום 29.10.2008 עמד על סך של 772,235 ₪ בצירוף מע"מ. סכום התביעה הכולל ריבית והפרשי הצמדה עמד על סך של 961,082 ₪.

טענות המנוח הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב ההגנה

1. בכתב ההגנה, טען המנוח כנגד התנהלותו של התובע אשר בחר לנקוט בהליך לא מתאים של סדר דין מקוצר. לטענתו, דבר זה נעשה במכוון על מנת להפעיל עליו לחץ להיעתר לדרישותיו הכספיות. המנוח תיאר את גילו המופלג (94) ואת היותו סובל ממחלות שונות, בין היתר בעקבות היותו בעבר עובד כפייה במחנות ריכוז בתקופת מלחמת העולם השנייה.
2. לגופו של עניין, טען המנוח, שהתובע לא פעל בייצוגו כעורך דין סביר ומיומן. על אף היותה של החברה סולבנטית הגיש התובע בשמו של המנוח בקשה לפירוקה תוך עקיפת מנגנון בוררות מוסכם. בעקבות הטעות, מיהר התובע לפנות בבקשה לבא כוח החברה בהליך בקשת הפירוק, למחוק את הבקשה טרם קיום דיון ענייני בה. בהסכמת הצדדים, הבקשה נמחקה והמנוח נאלץ לשאת בתשלום הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.
3. עוד טען המנוח, כי אין לתובע כל עילת תביעה נגדו. המנוח שילם לתובע את כל שכר הטרחה המגיע במלואו ובמועדו. מדובר בהסכם שנערך על ידי התובע אשר אין בו כל התייחסות למכר מניות או מכר זכויות של המנוח. העניינים שהועברו לטיפולו של התובע היו שניים. האחד העברת המניות מהנאמנים על שם המנוח ורעייתו הנתבעת, והשני קבלת כספי השקעתו של המנוח בחברה שניתנו כהלוואה. כנגד שכר הטרחה ששולם לתובע בסך של 30,000 דולר, סיים התובע את הסדרת רישום המניות בחברת מנטה על שם המנוח ורעייתו הנתבעת. מדובר בהשקעת זמן של מספר שעות עבודה לכל היותר. במסגרת אותו שכר טרחה פנה התובע למייצגי החברה אולם נכשל בניסיונו לקבל מהחברה את החזר קרן הלוואה ו/או הפרשי הריבית.
4. לטענתו הכלל הוא שהפרשנות פועלת כנגד המנסח ובמיוחד כאשר מדובר בתובע שהוא עורך דין, כאשר מולו עומד לקוח שהוא אזרח ותושב חוץ בא בימים שאינו שומע טוב, אינו דובר עברית רהוטה וקורא בקושי רב מאוד הן עברית והן לועזית.
5. זאת ועוד, התובע אף לא טרח להחתים את הנתבעת שבבעלותה מחצית מהזכויות ולכאורה חובה עליה לשלם את מחצית שכרו הנדרש. לאור זאת, התובע אינו יכול לדרוש יותר ממחצית הסכומים שפורטו בכתב התביעה.
6. בהתאם לייפוי הכוח שניתן לתובע נראה שההרשאה שניתנה לו אינה עונה בקנה אחד עם דרישת התובע לתשלום שכר טרחה. כאשר נכתב בהסכם, כי התובע זכאי לתשלום מסכומים שהגיעו למנוח, ברור כי היה מדובר בהחזר הלוואות שניתנו על ידי המנוח לחברה ולא מעבר לכך.
7. לטענת התובע לאחר שהליך פירוק החברה לא צלח הוא החליט לפתוח בהליכי בוררות וככל הנראה אף ניסה לעניין בעלי מניות שונים בחברה ברכישת מניות המנוח ורעייתו הנתבעת. מגעים אלה לא צלחו. למרות זאת בחר התובע לטעון על דעת עצמו כי מגיעים לו כספים מהמנוח. המנוח הכחיש כי שיתף פעולה עם רו"ח לידר ועו"ד שרים כדי למנוע תשלום שכר טרחה מהתובע. לטענתו, התובע יצר קנוניה יש מאין. אם סבר התובע כי יש קנוניה היה עליו להגיש תביעה גם נגד עורך הדין ורואה החשבון.

טענות המנוח (התובע שכנגד) בכתב התביעה שכנגד

1. בכתב התביעה שכנגד חזר המנוח על הטענות שפורטו בכתב הגנתו. בנוסף, טען שהתובע הפר את חובת הנאמנות שיש לו כלפיו בכך שלא פעל לטובתו כנהנה ולכן עליו לפצותו מכוח סעיף 12 לחוק הנאמנות. עוד טען כי התובע פעל בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק השליחות, ולכן קמה אחריותו לפיצויו מכוח סעיף 9 לחוק. לטענתו, התובע הציג מצגי שווא כאילו הוא ועובדיו מיומנים ומנוסים בכל הקשור לייצוג משפטי, אך בפועל לא כך היה הדבר. על התובע היה להשיג ראיות חד משמעיות לעצם קיום ההצעה הנטענת על ידו באופן שהמציע לא יוכל אחר כך להעלות טענות השוללות את תוקפה. התובע הפר את הוראות סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין.
2. לאור כל האמור, טען המנוח כי על התובע להשיב לו את שכר הטרחה ששילם בסך של 30,000 דולר בתוספת מע"מ וכן את כל ההוצאות, לרבות הוצאות משפט שנאלץ לשלם בשל הליך הסרק שנקט התובע בהגשת בקשת הפירוק. המנוח ביקש החזר של הוצאות הטיסה, לינה ומחייה בשל הגיחות המיותרות שנאלצו הוא ורעייתו הנתבעת לבצע מגרמניה לישראל וחזרה לגרמניה. לצרכי אגרה העמיד המנוח את כתב התביעה שכנגד על סך של 400,000 ₪.

טענות התובע (הנתבע שכנגד) בכתב ההגנה שכנגד

1. בכתב ההגנה שכנגד, טען התובע, כי ההליך בו נקט מתאים לסדר דין מקוצר והחלטת בית המשפט כי התביעה ראויה לידון בהליך רגיל ניתנה לאחר חקירה ודרישה ולא כלאחר יד.
2. התובע טען כי המילים בהסכם: "טיפול בסכסוך ביחס לחברה" מתייחסות למכר המניות או הזכויות. לדבריו מכירת המניות היא מהות הסכסוך עם החברה.
3. לטענתו לא היה מקום להחתים גם את הנתבעת על הסכם שכר טרחה, שכן אין כל צורך שכל הלקוחות המיוצגים יחתמו על הסכם שכר טרחה. המנוח הוא זה שחתם על ההסכם לבדו ולכן נושא באחריות המלאה לתשלום על פי ההסכם.
4. התובע הגיש את בקשת הפירוק לבקשתו של המנוח. המנוח לא הציג בפני התובע את ההסכם בו נקבע סעיף בוררות ולא הביא זאת לידיעתו. בכך הטעה אותו וגרר את התובע להליכים שסופם ידוע מראש. בשל כך, נמחקה הבקשה והועברה להליך של בוררות. כל טענות המנוח על כך שהתובע לא פעל במקצועיות ובנאמנות, נטענו ללא בדל ראייה ודוגמא.

ניהול התיק

1. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהירו וכך עשה גם המנוח. לאחר פטירתו והחלפתו בנתבעת כבעלת דין, הגישה זו תצהיר מטעמה. בדיון ההוכחות שהתקיים, נחקרו שני המצהירים על דוכן העדים. בנוסף, לבקשת התובע העיד גם רו"ח לידר.
2. יש לציין, כי עובר לדיון ההוכחות ביקש התובע לזמן לעדות גם את עו"ד שרים, את נכדו של המנוח מר רונן פלג ואת בעל המניות מר ניר מסטרמן, אולם במהלך דיון ההוכחות הוא ויתר על עדותם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, החלטתי לדחות את שתי התביעות.

הסכם שכר הטרחה

1. טרם אדון בטענות הצדדים יש להביא את הסכם שכר הטרחה מיום 17.12.2006 בנוסחו המלא כדלקמן:
2. שם הלקוח/ות שלמה אייכנבאום ת.ז 208578 דרכון גרמני 8263125663 ו/או הגב' שפיגנר פילדגרד (איכנבוים), דרכון גרמני ____________ .
3. העניין: ייצוג וטיפול בהעברת המניות של שם הלקוח בחברת מלונות לוט בע"מ, וכן טיפול בסכסוך ביחס לחברת מלונות לוט בע"מ.
4. שכ"ט כללי: 30,000 $ כדלקמן: 15,000 $ במעמד חתימת ההסכם. סך של 15,000 $ נוספים, ביום 17.12.2007, אם וככל שעד מועד זה לא ייפתר באופן מלא ומוחלט הסכסוך עם מלונות לוט בע"מ.

בנוסף לסכום הנ"ל בסך כולל של -30,000 $, ישלם הלקוח את הסכומים הבאים:

5% מכל סכום שיקבל הלקוח, בין כזה שניתן בפועל ללקוח ו/או שהלקוח קיבל בגינו זיכוי ו/או זכות קיזוז ו/או ביטול חוב; וכן וזאת עד לסך של 800,000 $; וכן 15% מכל סכום שיקבל הלקוח, בין כזה שניתן בפועל ללקוח ו/או שהלקוח קיבל בגינו זיכוי ו/או זכות קיזוז ו/או ביטול חוב. וכן מכל סכום שיתקבל מעבר ל – 800,000 $ שצויינו לעיל.

1. לכל הסכומים יתווסף מע"מ כדין.
2. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שיפסקו במסגרת כל הטיפול בתיק יהיו שייכות למשרד ללא קשר לשכ"ט עו"ד על פי הסכם זה.
3. הוצאות לניהול ההליכים ואגרות ישולמו בנפרד על ידי הלקוח ללא קשר לשכ"ט עו"ד.
   

אני הח"מ מתחייב לשלם למשרד עוה"ד שחר פריזט ושות' את שכה"ט כדלעיל".

נוסחו של הסכם שכר הטרחה סובל פרשנות הכוללת גם ייצוג בנושא מכירת המניות

1. אף על פי שהסכם שכר הטרחה שנוסח על ידי התובע לא קובע במפורש כי התובע נשכר לייצג את המנוח והנתבעת במשא ומתן למכירת מנותיהם, אני סבור כי הפרשנות של המילים "טיפול בסכסוך ביחס למלונות לוט בע"מ" סובל גם פרשנות הכוללת ייצוג כאמור.
2. כאמור בכתב הגנתו, טען המנוח כי שכר את שירותיו של התובע לקבלת כספי השקעתו בחברה שניתנו כהלוואה. לשיטתו, זו הכוונה במילים "טיפול בסכסוך".
3. בהחלט ייתכן שאם המנוח והנתבעת היו מסכימים למכור את מניותיהם וככל שסכום השקעותיהם שניתנו כהלוואה היה מקבל ביטוי הולם בסכום התמורה, כי אז כל זכויותיהם בחברה היו עוברות אל הרוכשים והסכסוך שיש להם עם החברה והגורמים מטעמה היה מגיע לקיצו.

1. בהתאם להסכם, ככל שהמנוח ורעייתו היו מקבלים כספים כתוצאה מפעילותו של התובע שאז הוא היה זכאי לקבל את שכרו בהתאם לשיעורים שנקבעו בהסכם. ההסכם אינו קובע כי התמורה צריכה להיות נגד החזר הלוואות או מכירת מניות אלא נכתב במפורש כי התובע יהיה זכאי לקבל שיעור מסוים "מכל סכום".

התובע פעל למכירת המניות והמנוח ידע על כך

1. שוכנעתי כי התובע פעל למכירת המניות וכי המנוח ידע על כך. התובע העיד על כך מפורשות ותיאר בתצהירו את המאמצים שעשה לצורך כך (ראה סעיפים 8-9 לתצהירו). בשל פטירת המנוח לא ניתן היה לעמת אותו עם טענות אלה, אולם קיימות ראיות נוספות המלמדות כי המנוח ידע שהתובע פעל למכירת המניות.
2. במכתבו של רו"ח לידר אל התובע מיום 28.1.2009 (מוצג 94) עולה כי אכן התובע פעל כאמור וכי המנוח היה מודע לכך ואף נכח בפגישה בה נדון עניין זה. להלן הדברים: "במהלך חודש אוקטובר 2008 פנית אלי, במסגרת תפקידי כרו"ח של מלונות לוט בע"מ, וביקשת לקבל מידע לגבי אפשרות למכור את זכויות מנטה אחזקות במלונות לוט בע"מ. לאורך כל תקופת ההיכרות בינינו הבהרתי לך שאני אינני מייצג את הבעלים ואינני יכול להציע כל הצעה, יחד עם זאת לפי בקשתך הסכמתי לפנות לעו"ד שרים ולבדוק איתו את הנושא. ואכן בהתאם לבקשת עו"ד שרים ובידיעתך והסכמתך פעלתי כמגשר (למעשה מעביר מידע) בלבד במהלך מו"מ בינך כמי, שמייצג את מר איכנבאום לבין עו"ד א. שרים שייצג את ה"ה מסטרמן ומילחיקר, שגילו ענין ברכישת זכויותיו של מר איכנבאום במלונות לוט בע"מ. כאמור לכול אורך הדרך אתה ידעת שזה היה מקומי בנושא המו"מ, ואילו עו"ד א. שרים הוא עו"ד המייצג הקונים הפוטנציאליים. הדבר גם בא לידי ביטוי בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד שרים בנוכחותך ונוכחות מר איכנבאום. ולראיה כתבת לעו"ד א. שרים מכתבים והצעות מטעם מר איכנבאום שכן ראית בו עו"ד המייצג את הקונים הפוטנציאליים..." (הדגשות הח"מ).
3. יש לציין שלאורך כל עדותו אישר רו"ח לידר שעניין מכירת המניות לא היה חדש וכי לאורך השנים נושא זה עמד על הפרק לרבות בתקופה בה ייצג התובע את המנוח. "ש. המנוח דיבר איתך על מכירת המניות? ת. זה עלה במהלך השנים. אנחנו 30 שנה ביחד". (עמוד 6 שורות 5-6). הוא אמר שעו"ד נוי אשר עבד במשרדו של התובע פנה אליו בעניין זה (עמוד 6 שורות 18-28) ואף אישר כי הדיונים לגבי מכירת המניות של המנוח התקיימו לאחר בקשת הפירוק של החברה שהגיש התובע בשמו של המנוח (עמוד 7 שורות 10-11). אין ספק שפעולה זו של בקשה לפירוק החברה נעשתה בידיעתו של המנוח שהרי הוא הלין על כך בכתבי הטענות מטעמו.
4. זאת ועוד, המנוח בכתב התביעה שכנגד טען שעל התובע היה להשיג ראיות חד משמעיות לעצם קיום ההצעה הנטענת על ידו באופן שהמציע לא יוכל אחר כך להעלות טענות השוללות את תוקפה. בטענה זו גלומה לכאורה ציפייה של המנוח מהתובע לדאוג שההצעה תהיה מחייבת באופן כזה שהמציע לא יוכל לחזור ממנה. זו טענה שעומדת בסתירה לטענות ההגנה שלו.

לא נתגבשה זכותו של התובע לקבלת תשלום שכר טרחה מעבר לזה ששולם לו

1. על אף האמור לעיל אני סבור כי לא נתגבשה זכותו של התובע לקבל שכר עבור האמור.
2. בהסכם נכתב כי התובע יהיה זכאי לקבל שיעור כקבוע בהסכם מכל סכום שיקבל הלקוח. קרי זכאותו של התובע מותנית בקבלת כספים אצל המנוח. אין מחלוקת כי המנוח לא קיבל תשלום כלשהו בגין מניותיו או הלוואותיו בעקבות פועלו של התובע ומכאן שלא נתגבשה זכותו של התובע לתשלום שכרו.
3. אינני מקבל את טענת התובע כי העובדה שהמנוח חזר בו מכוונתו למכור את מניותיו עת הייתה לשיטת התובע הצעה ממשית לרכישת השקעותיו מזכה אותו בתשלום.
4. התובע הוא שניסח את הסכם שכר הטרחה והוא שקבע את הכלל לפיו זכאותו לקבל תשלום מותנית בכך שהמנוח יקבל כספים עקב פעולתו. ביכולתו של התובע היה להוסיף ולדרוש כי יהיה זכאי לקבל תשלום נוסף מעבר לשכר הטרחה הבסיסי גם במקרה בו לא יתקבלו כספים אצל המנוח היה וזה יורה לו להפסיק את ניהול המשא ומתן. יש לזכור כי התובע הוא עורך דין ולכן היה עליו לצפות אפשרות שכזו. משלא פעל להוספת תנאי כזה בהסכם אין לו אלא להלין על עצמו.

1. זאת ועוד, ככלל מי ששוכר את שירותיו של עורך דין לייצגו בעסקה ששכרו בגינה תלוי בהצלחתה, זכאי לשקול בכל נקודת זמן אם ברצונו להתקשר בעסקה מחייבת מבלי לחשוש כי יחויב בתשלום שכר במקרה שזו לא יצאה אל הפועל.
2. על אף האמור מוכן אני להניח כי בסיטואציה קיצונית בה מסרב הלקוח ללא כל סיבה ובחוסר תום לב לחתום על הסכם, לאחר שנוסחה טיוטה סופית לחתימה, אשר קדמו לה החלפה של טיוטות והערות בין הצדדים ובאי כוחם, שאז יהיה זכאי אותו עורך דין לתשלום שכר ראוי עבור עבודתו. אולם לא כך הם פני הדברים במקרה דנן. כפי שאפרט בהמשך, שוכנעתי כי לא הועברה הצעה מחייבת מאת הרוכשים וכי לא נתקיימו התנאים לפיהם ניתן לומר כי הייתה גמירות דעת של הצדדים לחתימה על הסכם מכר המניות והכל כפי שיפורט להלן.

לא הוכח כי הועברה הצעה מחייבת מטעם הרוכשים לרכישת המניות

1. נחה דעתי כי המגעים שניהל התובע בשמו של המנוח למכירת המניות הנטענת לא הבשילו לכדי הצעה מחייבת מטעם הרוכשים הפוטנציאלים.
2. במכתבו של רו"ח לידר אל התובע מיום 28.1.2009 (מוצג 94) שצוטט בחלקו לעיל, הודיע רו"ח לידר כי הוא אינו מייצג את בעלי המניות הרוכשים הפוטנציאליים וכי אינו יכול להציע הצעה מחייבת בשמם. בהתאם למכתבו, היחידי שמוסמך היה לנהל משא ומתן בשמם של הרוכשים הפוטנציאלים היה עו"ד שרים. על אף שחלקו הראשון של מכתב זה צוטט לעיל ראיתי לנכון להביא את הדברים במלואם כדלקמן: "במהלך חודש אוקטובר 2008 פנית אלי, במסגרת תפקידי כרו"ח של מלונות לוט בע"מ, וביקשת לקבל מידע לגבי אפשרות למכור את זכויות מנטה אחזקות במלונות לוט בע"מ.. לאורך כל תקופת ההיכרות בינינו הבהרתי לך שאני אינני מייצג את הבעלים ואינני יכול להציע כל הצעה, יחד עם זאת לפי בקשתך הסכמתי לפנות לעו"ד שרים ולבדוק איתו את הנושא. ואכן בהתאם לבקשת עו"ד שרים ובידיעתך והסכמתך פעלתי כמגשר (למעשה מעביר מידע) בלבד במהלך מו"מ בינך כמי, שמייצג את מר איכנבאום לבין עו"ד א. שרים שייצג את ה"ה מסטרמן ומילחיקר, שגילו ענין ברכישת זכויותיו של מר איכנבאום במלונות לוט בע"מ. כאמור לכול אורך הדרך אתה ידעת שזה היה מקומי בנושא המו"מ, ואילו עו"ד א. שרים הוא עו"ד המייצג הקונים הפוטנציאליים. הדבר גם בא לידי ביטוי בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד שרים בנוכחותך ונוכחות מר איכנבאום. ולראיה כתבת לעו"ד א. שרים מכתבים והצעות מטעם מר איכנבאום שכן ראית בו עו"ד המייצג את הקונים הפוטנציאליים. לאור האמור לעיל, נובע באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי בין אם כתבתי מכתב כלשהו ו/או ניהלתי איתך שיחה טלפונית כלשהי בקשר לתגובות של ב"כ הרוכשים ו/או נתתי מידע לגבי תגובותיו ועמדותיו של עו"ד א. שרים, הרי שתמיד הקפדתי להגיד, והיה ברור לכל הנוגעים בדבר – בפרט לך כדלקמן: 1. אני אינני מוסמך, אינני רוצה , ואינני מתימר ליצג אף אחד מהצדדים. 2. אתה מעולם לא פנית אלי ולא התיחסת אלי כמי שמיצג מי מבין הצדדים. 3. כל שיחה ו/או מכתב שהוצא על ידי בענין, מהווה רק הצעה ראשונית לצרכי גישור, ולא מחייבת את הצדדים והכול עפ"י בקשות הצדדים שאני אגשר בענין בלבד. 4. הובהר לך, באופן חד משמעי כי, עד כה, מר מילחקר לא נתן את הסכמתו בכתב ו/או בע"פ להצעתך הנזכרת במכתבך".
   
3. בעדותו לפניי הסביר רו"ח לידר את מעמדו המיוחד בחברה כך שבעלי המניות נהגו לפנות אליו כשהתעוררו בעיות (עמוד 8 שורות 19-21). עם זאת הוא חזר ואמר כי כל הצעה שהייתה מועברת באמצעותו הצריכה קיום פגישה בין הצדדים בנוכחות עו"ד שרים שייצג את אותם רוכשים פוטנציאליים על מנת להתקשר בהסכם. (עמוד 10 שורות 20-26).
4. לא זאת אף זאת, עו"ד שרים במכתב מיום 25.1.2009 שהופנה אל התובע במענה לפנייתו אל רו"ח לידר (מוצג 91), כתב במפורש כי הוא היחידי שייצג את הרוכשים הפוטנציאליים וכי אלה לא נתנו את הסכמתם להצעה למכירה. להלן הדברים: "1. אני בלבד ייצגתי את ה"ה מילחיקר ורות מסטרמן בכל הקשור במו"מ לרכישת מניות וזכויות ממשפ' איכנבאום ואחרים בחברת מלונות לוט בע"מ(להלן – "החברה"). 2. רו"ח יוסף לידר מעולם לא ייצג מי מהרוכשים ברכישת מניות בחברה, וכל מגעיו אתך ו/או עם מר איכנבאום היו בנסיונות לגשר ביני (כב"כ הרוכשים) לבינך כב"כ המוכר, בקשר לרכישת מניותיו וזכויותיו בחברה.

3. הרוכשים מעולם לא נתנו הסכמתם להצעה שהצעת למכירת מניותיו וזכויותיו של מר איכנבאום, כגון 1,9 מליון דולר או כל הצעה אחרת שהגשת. 4. המו"מ בין הצדדים לרכישת מניותיו וזכויותיו של מר איכנבאום בחברה, מעולם לא הבשיל לעסקה כלשהי (ההדגשות של הח"מ).

1. כאמור לעיל התובע ביקש לזמן את עו"ד שרים למסירת עדות אולם משיקוליו בחר לוותר על עדותו. עדותו של התובע בתמיכה לטענותיו היא עדות יחידה. לתובע יש אינטרס מובהק בתוצאותיה. בנסיבות אלה אי העדתו של עו"ד שרים פועלת לחובתו, שכן הדברים שנכתבו במכתבו של האחרון לא נסתרו.

לא הייתה גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם ואף לא נוסח הסכם מכר מניות

1. לא הוכח כי הייתה גמירות דעת מצד שני הצדדים להתקשר בעסקה. לא הוצגה כל טיוטת הסכם המפרטת את הסכמות הצדדים והאופן בו הן תצאנה אל הפועל. יש להניח כי גם אם הצדדים היו מסכימים באופן עקרוני לבצע את עסקת רכישת המניות עדיין היה צורך לנסח הסכם מכר מניות מפורט אשר יש להניח כי היה מפרט את סכום התמורה, תנאי התשלום, התייחסות לסוגייה האם התשלום כולל רק מכר מניות או גם מתייחס להחזר הלוואות הבעלים, ויתור על טענות ככל שישנן, ביטחונות ותנאים נוספים שעולים בדרך כלל במשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם כאמור. מכאן שבכל רגע נתון המשא ומתן יכול היה לעלות על שרטון וההסכם לא היה נחתם בסופו של דבר. במילים אחרות, אין המדובר בסיטואציה בה לאחר שנוסחה טיוטה סופית לחתימה, אשר קדמו לה החלפה של טיוטות והערות בין הצדדים ובאי כוחם וכל שנותר הוא להוסיף חתימה של הצדדים על מנת ליתן תוקף להסכם, מסרב הלקוח לפתע ללא כל סיבה ובחוסר תום לחתום על ההסכם.

הנתבעת לא נתנה הסכמתה למכירת המניות

1. מעדותה של הנתבעת אשר כאמור לא חתמה על הסכם שכר הטרחה ולא הייתה מעורבת בכל ההתקשרות עם התובע ו/או עם רו"ח לידר ו/או עם עו"ד שרים עולה כי היא מעולם לא נתנה את הסכמתה למכירת המניות. יתרה מכך היא אף אמרה מפורשות כי לא הייתה לה כוונה למכור את המניות והמנוח מעולם לא שוחח עמה על כך.
2. להלן דברים מעדותה: "לא היו צריכות להימכר שום מניות בשום שלב. אני הייתי עוצרת את זה מיד. כשבית המשפט מבהיר לי את השאלה אני אומרת שאם הייתי יודעת שהוא פועל למכירת המניות הייתי עוצרת את זה. זה בכלל לא הייתה השאלה למכור את המניות וגם לא היה חוזה בעניין הזה". ובהמשך: "אף פעם לא הייתה בנינו שיחה שמכירה (צ"ל: של מכירה). בכל מקרה הוא לא יכול היה למכור בלעדיי כי לי יש חצי מזה" (ראו פרוטוקול הדיון עמוד 22 שורות 10-13 ושורות 23-24).
3. ברור אם כן כי תנאי בסיסי להוצאתה של העסקה לפועל היא הסכמתה של הנתבעת לעסקה. בהסכם שכר הטרחה צוינה גם הנתבעת כלקוחה. התובע כמי שייצג לטענתו את המנוח במכירת המניות ידע כי מחצית המניות מוחזקות ברשותה של הנתבעת וכי נחוץ לקבל גם את הסכמתה לצורך הוצאתה לפועל של העסקה. התובע לא פנה אליה כלל בעניין זה ולא דאג לקבל את הסכמתה. במצב עניינים זה ברור כי התובע לא יכול לבוא בטענה על כך שההסכם לא יצא אל הפועל, כך שלא נתגבשה כלל זכותו לקבל תשלום נוסף.

הימנעות מזימון הרוכשים הפוטנציאלים כעדים פועל לחובת התובע

1. התובע אף נמנע מלהעיד את הרוכשים הפוטנציאלים ה"ה מסטרמן ומילחיקר אשר נטען כי הצעת הרכישה של המניות באה מצדם. מדובר בעדים מהותיים שיכולים היו להעיד על מידת רצינות ההצעה וגמירות דעת הצדדים בקשר אליה. אי העדתם פועלת לחובת התובע ומחזקת את מסקנתי כי לא נתגבשה זכותו של התובע לקבלת שכר נוסף.

השכר שקיבל התובע כולל גם את פועלו למכירת המניות

1. בהתאם להסכם קיבל התובע תשלום שכר בסך של 30,000 דולר. מדובר בסכום נכבד ששולם תמורת הטיפול בהעברת המניות מעוה"ד שרים ומחרז אל התובעים וטיפול בסכסוך ביחס למלונות לוט אשר על פי טענתו של התובע כלל גם את המשא ומתן למכירת המניות אשר לא הסתיים בהסכם. במילים אחרות, התובע קיבל את מלוא שכרו עבור עבודתו. לאחר שהעסקה למכירת המניות לא יצאה אל הפועל אין כל מקום לטענתו כי מגיע לו תשלום נוסף.

התביעה שכנגד הוגשה כמשקל נגד לתביעה העיקרית ודינה להידחות

1. שוכנעתי כי לא היה מקום לתביעה שכנגד וכי זו הוגשה אך כמשקל נגד לתביעה העיקרית. אין ספק בעיני שזו לא הייתה מוגשת אלמלא התביעה העיקרית. כתב התביעה רווי היה בטענות המפנות לחוקים רבים כגון חוק השליחות, חוק הנאמנות ללא צורך וניכר היה כי הוא מנסה למצוא כל טענה בספר על מנת להדוף את תביעתו של התובע גם כשלא היה כל צורך בכך.

המנוח קיבל תמורה מלאה בגין השכר ששילם

1. אני דוחה את טענת המנוח כי על התובע היה להשיב לו את שכר הטרחה ששילם. התובע ביצע את המוטל עליו במלואו. קרי הוא דאג להעברת המניות מאת עורכי הדין אל המנוח ורעייתו. אין גם מחלוקת שהתובע הגיש בקשה לפירוק החברה בטענה שזו אינה מחזירה למנוח את ההלוואות שנתן. מבלי לדון כרגע בטיב ההליך, ברור שהתובע ביצע פעולות הקשורות לסכסוך שהיה למנוח בקשר עם החברה. יתרה מכך, קביעתי כי התובע פעל למכירת המניות גם היא מהווה חלק מאותה פעילות בגינה היה זכאי לשכר הבסיסי ששולם לו.
2. זאת ועוד, בכתב התביעה שכנגד מודה למעשה המנוח בכך שהתובע ביצע את שנדרש ממנו. בסעיפים 1.33. ו-1.34 לכתב התביעה שכנגד הוא טען כי כנגד שכר הטרחה שכבר שולם לנתבע הוא סיים את הסדרת רישום המניות על שם המנוח והנתבעת וכן שהתובע פנה אל מייצגי מלונות לוט בניסיון לקבל את החזר קרן ההלוואה או הפרשי הריבית. זאת, על אף שניסיון זה נכשל לשיטתו.

הבקשה לפירוק הייתה מהלך טקטי בשיתוף המנוח ובהסכמתו

1. גם הטענה של המנוח בדבר ייצוג לא ראוי של התובע בכל הקשור להגשת בקשה לפירוק נדחית. התובע טען כי מדובר בנקיטת הליך טקטי שכל מטרתו הייתה לגרום ללחץ על החברה והגורמים הפועלים מטעמה על מנת לגרום לכך שאלה ירכשו את מניות המנוח ורעייתו.
2. בעדותו הוא אמר דברים אלה במפורש: "נשכרתי לצורך מכירת המניות אבל לא הייתי בסיטואציה שבא אליי לקוח ואומר לי שהוא רוצה למכור ויש קונה ושאנסח הסכם. הייתי בסיטואציה שהייתי צריך לעשות פעולות כדי לגרום לקונים הפוטנציאליים להעלות את ההצעות שהציעו למנוח ואחת הפעולות שנקטנו הייתה להגיש בקשת פירוק" (עמוד 32 שורות 8-11).
3. בהמשך הוא אף הוסיף כי נמנע מלציין בייפוי הכוח עליו חתם המנוח כי נשכר בין היתר לטפל במכירת מניות על מנת שלא תתגלה הכוונה האמיתית של הבקשה. להלן הדברים: "החברה, מלונות לוט בתגובה שלה לבקשת פירוק טענה שהגשת הבקשה נועדה להפעיל לחץ במסגרת המשא ומתן למכירת מניות אז לא היה שום מקום לציין את זה בייפוי הכוח שנועד להליך הזה" (עמוד 32 שורות 28-30).
4. לדבריו המנוח ידע על כך והיה שותף לכך: "... מטרת ההליך הייתה להפעיל לחץ שהיה ברור למנוח שהסיכוי להגיע לפירוק אין לה סיכוי סביר"(עמוד 42 שורות 28-29 וראו גם עמוד 45 שורות 29-30).
5. המנוח כאמור הלך לבית עולמו ולא ניתן היה לעמת את הדברים עמו. עם זאת מאחר שנחה דעתי כי המנוח אכן ידע על הפעילות שערך התובע לצורך מכירת המניות, שוכנעתי כי הטקטיקה על פיה פעל התובע במקרה דנן ננקטה תוך שיתוף פעולה עמו ובידיעתו. בנסיבות אלה אני סבור כי אין מקום לקבל את טענתו כי מהלך זה גרם לו להוצאות ונזקים אותם תבע במסגרת כתב התביעה שכנגד ולפיכך אני דוחה אותה.

טענת התביעה שכנגד בדבר רשלנות התובע עומדת בסתירה לטענות ההגנה של המנוח

1. יתרה מכך, כאמור לעיל המנוח אף טען שעל התובע היה להשיג ראיות חד משמעיות לעצם קיום ההצעה הנטענת על ידו באופן שהמציע לא יוכל אחר כך להעלות טענות השוללות את תוקפה. לטענתו, בכך הפר התובע את הוראות סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. לאור טענת המנוח כי מעולם לא שכר את שירותיו של התובע לניהול משא ומתן כאמור לא ראוי שטענה זו תועלה על ידו. שכן אם התובע לא היה מוסמך לייצג את המנוח במשא ומתן למכירה הכיצד יכול הוא לטעון כי התובע לא דאג להביא ראיות על כך שהמציע לא יוכל לחזור מהצעתו.
2. אציין שהעדות היחידה עליה מבוססת התביעה שכנגד היא תצהירה של הנתבעת אשר לא הייתה מעורבת בכל האירועים ולא הייתה בקשר ישיר עם התובע ועם הגורמים השונים מטעם החברה. לאור כל האמור אני סבור כי אין כל מקום לתביעה שכנגד ודינה להידחות.

סוף דבר

1. לאור כל האמור החלטתי לדחות את שתי התביעות. לאור התוצאה שאליה הגעתי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א בתמוז תשע"ה, 8 ביולי 2015, בהעדר הצדדים.