התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב: רכב התובעת, רכב הנתבעים 1 – 2 וטרקטור הנתבעים 3 – 4.

התאונה אירעה בכביש מס' 4 מכיוון צפון לדרום. נהג רכב התובעת העיד שהוא נהג רכבו בכביש הראשי וחלף על פני צומת T מרומזרת, אליה מצטלב כביש היוצא מאחד המושבים שמימין הדרך, מושב בצרה או בני ציון. האור ברמזור היה ירוק, והוא המשיך בנסיעה רציפה, בנתיב השמאלי שבכביש. בעודו חולף על פני הרמזור הוא קלט בזווית העין טרקטור סוטה מימין הדרך לנתיב הימני בכביש, ופוגע או כמעט פוגע ברכב אחר הנוסע בנתיב זה. אותו רכב, הוא רכב הנתבעים 1 – 2, סטה שמאלה לכיוון רכבו, והוא מצידו נאלץ לסטות שמאלה כדי להימנע מפגיעה. כתוצאה מכך, נפגע רכבו הן בצידו הימני, מפגיעת הרכב שנסע לימינו, והן בצידו השמאלי מפגיעת מעקה הבטיחות שמשמאל לכביש. הטרקטור עצמו המשיך בנסיעה, והוא דלק אחריו, ועצר אותו לאחר כמה מאות מטרים. אשתו של נהג רכב התובעת ישבה לצידו, והעידה גם היא. לדבריה רכב שנסע מימינה סטה למסלול נסיעתה, וכתוצאה מכך רכבה הועף אל מעקה הבטיחות. העדה לא ראתה כל רכב נוסף המעורב בתאונה.

נהגת רכב הנתבעים 1 – 2 העידה שהיא נהגה רכבה בכביש, בנסיעה "נינוחה" כדבריה. לפתע, חסם את דרכה טרקטור רתום לעגלה, שסטה במפתיע לתוך נתיב נסיעתה בצורה כמעט אנכית לנתיב, כל זאת כ – 20 מ' לפני רכבה. באופן אינסטינקטיבי היא בלמה וסטתה שמאלה, לנתיב שמשמאל לה. כתוצאה מכך היא הצליחה אומנם להימנע ממגע עם הטרקטור, אך פגעה ברכב שהיה בנתיב משמאלה, הוא רכב התובעת. בחקירתה הנגדית נשאלה העדה הכיצד זה לא הבחינה בטרקטור הכבד טרם סטה לנתיב נסיעתה, אך העדה השיבה כי אינה זוכרת, והזיכרון הבולט שלה הוא טרקטור העומד לפתע מולה בזווית מאוד חדה.

נהג הטרקטור לא התייצב לעדות והצדדים הגיעו להסכמה לפיה הודעתו הכתובה לחברת הביטוח, תוגש ללא חקירה. וכך נכתב באותה הודעה: "נסעתי בצד ימין של הכביש כשרכב יצא מכוון בני ציון ללא לעצור. כדי להתחמק מפגיעה סטיתי שמאלה לאמצע הנתיב. רכב שנסע בנתיב לידי נבהל וסטה גם הוא כתוצאה מהסטייה שלו הוא פגע ברכב שלישי. אני לא פגעתי באף אחד לא עם הטרקטור ולא עם העגלה" (נ/1). הודעה זו תומכת למעשה בטענות שני הנהגים האחרים. בהודעה זו מודה נהג הטרקטור כי סטה במפתיע שמאלה, לנתיב נסיעת רכב הנתבעים 1 – 2. בכך גם תשובה לתהיית ב"כ הנתבעים 3 – 4 עת חקר נגדית את נהגת רכב הנתבעים 1 – 2. העדה לא הבחינה בטרקטור מבעוד מועד, מאחר ולפי הודעתו של נהג הטרקטור עצמו, הוא סטה במפתיע לתוך נתיב נסיעתה. לטענה הנוספת המופיעה בהודעה הכתובה, לפיה הגורם לסטייה הפתאומית של הטרקטור, הוא רכב אחר שיצא ממושב בני ציון, אתייחס להלן.

המסקנה היא שביחס לשלושת הרכבים המעורבים בתאונה, אין מחלוקת לגבי נסיבותיה. לפיכך, ובהתאם לעדויות ולמסמכים, אני קובעת שטרקטור הנתבעים 3 – 4, לו רתומה עגלה, סטה במפתיע שמאלה לנתיב נסיעת רכב נתבעים 1 – 2. כתוצאה מכך, סטה רכב זה שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובעת, שמצידו ברח שמאלה ופגע במעקה הבטיחות שמשמאל לכביש. כתוצאה מכך נפגע רכב התובעת הן בצידו הימני, מרכב הנתבעים 1 – 2, והן מצידו השמאלי, ממעקה הבטיחות.

ומכאן לאחריות לתאונה. הן נהג רכב התובעת והן נהגת רכב הנתבעים 1 – 2 העידו שכתוצאה מהסטייה הפתאומית של הטרקטור וחסימת נתיב נסיעת רכב נתבעים 1 – 2, נאלצה נהגת רכב הנתבעים 1 – 2 לסטות שמאלה, דבר שגרר סטייה שמאלה של רכב התובעת. שני הנהגים העידו כי פעלו כפי שפעלו כדי להימנע מפגיעה קשה יותר, וכי למעשה לא נותרה בידם כל ברירה אחרת. עדותם לא נסתרה, ואני מקבלת טענתם.

יש להדגיש מספר נקודות. האחת, התאונה אירעה בכביש מהיר, כביש מס' 4. נהגת רכב הנתבעים העידה כי הטרקטור חסם במפתיע את נתיב נסיעתה, כשהוא מצוי במרחק של 20 מ' מרכבה. בנסיבות אלו, יש לקבל טענתה כי היא לא יכולה היתה להספיק לבלום רכבה. השנייה, הטרקטור סטה מימין לשמאל. בנסיבות אלו, וכדי להימנע מפגיעה, לא עמדה בפני נהגת רכב הנתבעים 1 – 2 האופציה לסטות ימינה, אל שול הדרך, והאפשרות היחידה כדי להימנע מהתנגשות עם הטרקטור, היתה סטייה שמאלה, לנתיב הנסיעה שמשמאל לה. השלישית, מדובר בטרקטור גדול וכבד, שפגיעתו רעה, וכפי שהגדירה זאת נהגת רכב הנתבעים 1 – 2 "צריך להבין שמדובר בטרקטור, זה מפלצת, זה לא רכב" (עמ' 5 שורה 23). הרביעית, נהג הטרקטור לא התייצב למסור עדותו, ונשמעה רק גרסתם של שני הנהגים בשני הרכבים המעורבים. בנסיבות אלו, לא נסתרה טענתם כי תגובותיהם היו סבירות והן נועדו להציל חיים.

המסקנה היא, שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע 3, נהג הטרקטור, שחסם במפתיע את נתיב נסיעת רכב הנתבעים 1 – 2. אלא שהנתבעים 3 – 4 טוענים שנהג הטרקטור נאלץ לסטות שמאלה, בשל רכב אחר שחסם במפתיע את נתיב נסיעתו (סעיף 6 לכתב ההגנה). טענה זו מופיעה בהודעתו הכתובה של נהג הטרקטור, נ/1. אלא שהנהג לא התייצב לעדות, ולמרות הסכמתם האדיבה של ב"כ התובעת והנתבעים 1 – 2 להגשת ההודעה, ללא חקירה נגדית, לא ניתן לקבוע על יסוד האמור בה בלבד, כי סטיית הטרקטור שמאלה היתה הכרחית וסבירה. יש לציין כי שני הנהגים האחרים לא ראו את הרכב הנטען, ולא ידעו לומר מה גרם לסטייתו המפתיעה של הטרקטור שמאלה. בנסיבות אלו, ומשאין מחלוקת כי הטרקטור חסם במפתיע את נתיב נסיעת רכב הנתבעים, על הנתבעים 3 – 4 הנטל להוכיח שאין הם נושאים באחריות לתאונה. הנתבעים 3 – 4 לא הרימו נטל זה. לאור האמור, חלה עליהם מלוא האחריות לתאונה.

התוצאה היא שהתביעה נגד הנתבעים 1 – 2 נדחית, ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

התביעה נגד הנתבעים 3 – 4 מתקבלת במלואה, ואני מחייבת את הנתבעים 3 – 4 לשלם לתובעת, באמצעות הנתבעת 4, סך של 16,168 ₪ צמוד מיום 01.06.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. כן יישאו הנתבעים 3 – 4 בשכר בטלת הנתבעת 1 בסך 250 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.