כללי

1. התובעים, אב ובן, תושבי העיר נהריה והיו, במועדים הרלוונטיים לתובענה, זכיינים של חברת דלתא טקסטיל שיווק בע"מ, שעוסקת, בין השאר בייצור ושיווק מוצרי טקסטיל (להלן: "דלתא").

2. הנתבעת, הורן את ליבוביץ' בע"מ, היא חברה משפחתית, שהתאגדה ונרשמה כדין בישראל, והיא הבעלים של נכסים רבים בארץ ובכללם קניון העמקים בעפולה. (להלן: "הקניון").

3. הצדדים התקשרו בחוזה שכירות לא מוגנת בכתב בתאריך 1.11.2004, לפיו השכירה הנתבעת לתובעים חנות בקניון בשטח של 150 מ"ר והנמצאת בקומה א' (להלן: "המושכר") למטרת ניהול בית עסק בתחום "הלבשה והנעלה". דמי השכירות המוסכמים היו בשיעור 5% מהפדיון. בנוסף, התובעים/השוכרים שילמו דמי ניהול בהתאם להסכם הניהול בצירוף מע"מ כחוק. תקופת השכירות הייתה בת 24 חודשים, החל מיום 1.12.2004 ועד ליום 30.11.2006, עם אופציה להארכת תוקפו של החוזה לתקופת שכירות נוספת בת 24 חודשים נוספים, קרי עד ליום 30.10.2008. (להלן: "חוזה השכירות הראשון").

4. במהלך חודש פברואר 2005, חתמו הצדדים על חוזה שכירות בלתי מוגנת חדש ,לפיו ובין השאר, התובעים יפנו את עסקם מהמושכר ויעתיקו אל מושכר חדש הנמצא בצד ימין של קומת הכניסה של הקניון, בשטח של 250 מ"ר (להלן: "המושכר השני") (סעיף 2 לחוזה); תקופת השכירות תהא למשך 60 חודשים, החל מיום 1.2.2005, עם אופציה לתובעים/השוכרים להאריך את התקופה לשלוש תקופות נוספות בנות 24 חודשים כל אחת (סעיפים 3, 4 ו- 5 לחוזה); דמי השכירות ודמי הניהול יהיו כאמור ומוסכם בחוזה השכירות הראשון (סעיף 7 לחוזה); ולבסוף, הוסכם והותנה בין הצדדים, כי "כל שינוי בתנאי הסכם זה או ויתור על זכויות מזכויות הצדדים בו ייעשה אך ורק בכתב" (סעיף 10 לחוזה) (להלן: "חוזה השכירות השני").

5. במהלך חודש מאי 2007, ניהלו הצדדים משא ומתן לשם העתקת עסקם של התובעים למושכר חדש, שלישי במספר והנמצא בכניסה הצפונית של הקניון (להלן: "המושכר השלישי"), והכל מטעמים עסקיים-מסחריים. (להלן: "המשא ומתן").

6. בסופו של המשא ומתן, התקשרו הצדדים בחוזה שכירות שלישי במספר (להלן: "חוזה השכירות השלישי") והחנות של התובעים הועתקה למושכר השלישי, הנמצא בכניסה הצפונית של הקניון, בתאריך 1.1.2008.

המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב צורתו ותוכנו של חוזה השכירות השלישי. ויודגש: התובעים העבירו את זכויותיהם במושכר השלישי לדלתא בתחילת שנת 2011.

טענות התובעים

7. התובעים טוענים, כי חוזה השכירות השלישי והמחייב את הצדדים הוא חוזה בעל-פה, ותוכנו, בין היתר, הוא כדלקמן:

א. עסקם של התובעים יועתק למושכר השלישי;

ב. הנתבעת תשפץ ותרהט על חשבונה את המושכר השלישי, בהתאם לדרישותיה של מעצבת מטעם דלתא;

ג. דמי השירות יהיו כדלקמן: עד למחזור מכירות של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה כחוק - יינתן פטור מתשלום דמי שכירות; מעל סכום זה - ישולמו דמי שכירות בשיעור של 10% על יתרת המחזור. דמי ניהול ישולמו כפי שהוסכם בחוזה השכירות השני.

ד. תקופת השכירות תהא למשך 10 שנים.

ה. הנתבעת תעזור לתובעים בפירוק הציוד והעתקת העסק למושכר החדש.

8. התובעים טוענים, כי הם הסכימו, בזמנו, לעבור למושכר השלישי לאחר שהנתבעת הבטיחה להם, כי רשת פוקס (Fox), תשכור את המושכר השני ותמכור במקום את מוצריה, שהם מותגי אופנה מובילים וכן, תיפתח בקניון חנות של צומת ספרים בצמוד לבית עסקם ,ואף תהיה הפחתה ניכרת בדמי השכירות, והחוזה יהא לתקופה של עשר שנים.

9. וכן, ממשיכים התובעים וטוענים, כי הם קיימו את חיוביהם לפי חוזה השכירות השלישי. הם שילמו לנתבעת את דמי השכירות המוסכמים. דא עקא, הנתבעת הפרה את החוזה השכירות השלישי, אף הפרה יסודית. היא מנעה מהתובעים להעמיד "סטנדים" מחוץ למושכר; ניתקה את מערכת החשמל במושכר וסגרה אותו; דרשה דמי שכירות בניגוד לחוזה המחייב; המושכר השני לא הושכר לרשת פוקס וכיוצא באלה.

וכן, הנתבעת מתנהגת כלפיהם בחוסר תום-לב משווע וברשלנות ואף הציגה להם מצג שווא זדוני.

כתוצאה מהפרת החוזה ומעשיה הנזיקיים של הנתבעת, נגרמו לתובעים נזקים רבים. הם אומדים את נזקיהם בסך של 300,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

טענות הנתבעת

10. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיהם המהותיות של התובעים שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, התביעה מחוסרת כל יסוד עובדתי או משפטי ודינה להידחות.

11. אליבא דנתבעת, הצדדים התקשרו, בסוף חודש מאי 2007, בחוזה השכירות השלישי ,שהוא חוזה בכתב, ותוכנו הוא כדלקמן:

א. בית עסקם של התובעים יועתק מהמושכר השני אל המושכר השלישי;

ב. הנתבעת תשפץ ותתאים, על חשבונה, את המושכר השלישי לפי דרישותיה של מעצבת מטעם דלתא, וזאת עד לסכום של 150,000 ₪.

ג. חוזה השכירות השני עומד בעינו אך בכפוף לכך, כי תינתן לתובעים אופציה נוספת להארכת תוקפו של החוזה, של שלוש תקופות בנות שנתיים כל אחת. מכתבו של יהודה למנכ"ל דלתא שיווק מיום 30.5.2007 (להלן: "המכתב") מסכם את תוכן חוזה השכירות השלישי המחייב את הצדדים.

12. וכן, הנתבעת קיימה את חיוביה לפי חוזה השכירות השלישי והשקעותיה במושכר השלישי אף חרגו מהסכום המוסכם, והגיעו לסך של 224,346 ₪. היא לא התחייבה כלפי התובעים להשכיר את המושכר השני לרשת פוקס. אכן, התנהל משא ומתן בינה ולבין רשת פוקס בקשר לשכירות המושכר השני, אך הוא לא צלח.

13. הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי התובעים הפרו את חוזה השכירות השלישי. הם עושים דין לעצמם. לא משלמים לנתבעת דמי השכירות המוסכמים. מעולם לא הסכימה להוריד דמי השכירות המוסכמים כאמור בחוזה השכירות השני.

מסכת הראיות

14. ארבעה עדים היו לתביעה: מר אשר קינן, סמנכ"ל פיתוח עסקי של דלתא ישראל (להלן: "אשר"); מר יהודה טובי, מנהל תפעולי לשעבר של הקניון (להלן: "יהודה"); מר חיים אקטין, שמאי מקרקעין (להלן: "חיים") והתובע 1.

חיים ערך חוות-דעת בכתב (ת/3). התובע 1 הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (ת/4). וכן, הוגשו שני מוצגים נוספים מטעם התביעה: ת/1 – חשבוניות ו- ת/2 – תצהירו של התובע 2.

15. וכן, שני עדים היו להגנה: מר מילי ליבוביץ', מנהל הקניון ובנו של מר משה ליבוביץ', אחד הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת (להלן: "מילי") ומר שמוליק בן חיים, מנהל תפעולי של הקניון (להלן: "שמוליק"). מילי ושמוליק הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/2 ו- נ/3 ,והכל בהתאמה). וכן, הוגש מוצג נוסף מטעם ההגנה והוא נ/1 – מכתב יהודה לאשר, מיום 7.11.2007.

דיון והכרעה

16. אפתח ואומר, כי התובעים לא הוכיחו כדין את עילת תביעתם. טענתם הקרדינלית של התובעים שביסוד עילת התביעה, כי חוזה השכירות השני בטל ומבוטל, ותחתיו הצדדים התקשרו בחוזה שכירות שלישי בעל-פה במהלך חודש אוקטובר 2007, ואשר תוכנו הועלה על הכתב כאמור ומפורט במכתבו של התובע 1 ליהודה מתאריך 9.10.2007, לא רק שלא הוכחה כדין, אלא שהיא הופרכה מניה וביה ובאופן פוזיטיבי, על-ידי ראיות קבילות ובעלות מלוא המשקל ובכללן ראיות התביעה.

ראשית, אשר העיד, בין השאר, כי הוא שכנע את התובעים/זכייני דלתא לעבור למושכר השלישי (עמ' 11, ש' 25-24). התובעים קיבלו את המלצתו והסכימו להעתיק את חנות דלתא למושכר השלישי (עמ' 12, ש' 28-20). בתאריך 30.5.2007 ,התקיימה ישיבה, בעניין העתקת חנות דלתא למושכר השלישי, בה השתתפו יהודה, מילי, התובע 1 והוא (להלן: "הישיבה"). בישיבה זו ,סוכמו התנאים למעבר חנות דלתא למושכר השלישי. (עמ' 14, ש' 15-13; עמ' 15, ש' 27-25). הוא חתום על המכתב. המכתב מפרט ומסכם את תוכן חוזה השכירות השלישי ,שמחייב את הצדדים. (עמ' 14, ש' 15-13).

17. שנית, יהודה העיד, לענייננו ובין השאר, כי לפי מיטב זכרונו חוזה השכירות השלישי היה בכתב, אך לא זוכר מי כתבו (עמ' 17, ש' 32-30; עמ' 18, ש' 1). המכתב מפרט סיכום הישיבה ,וככל הנראה גם תנאי מעבר חנות דלתא למושכר השלישי (עמ' 21, ש' 9-4; עמ' 22, ש' 32-27; עמ' 23, ש' 2). המכתב מפרט ומסכם כנראה את תוכן החוזה השלישי (עמ' 23, ש' 26-1; עמ' 24, ש' 13-11; ש' 24-23; עמ' 26, ש' 11-10).

18. שלישית, בחוזה השכירות השני, הותנה והוסכם בין הצדדים, בין השאר, כי "כל שינוי בתנאי הסכם זה או ויתור על זכויות מזכויות הצדדים בו ייעשה אך ורק בכתב" (סעיף 10 לחוזה האמור). יוצא, כי כל חוזה שכירות בעל-פה אחר, לעניין המושכר של התובעים בקניון ובכלל זה המושכר השלישי ,אין בכוחו לבטל או לשנות תנאי כלשהו מתנאי חוזה השכירות השני, ובכלל זה דמי השכירות.

19. רביעית, התובעים עזבו את המושכר השלישי בתחילת חודש ינואר 2011, ודלתא נכנס לנעליהם. דלתא משלמת לנתבעת דמי שכירות, לפי דרישותיה של הנתבעת, קרי – לפי המוסכם לכך בחוזה השכירות השני. (עמ' 15, ש' 15-10; נ/3, סעיפים 16-12; עמ' 49, ש' 15).

20. חמישית, בעסקאות שכירות חנות בקניון, נהגו הצדדים לכרות חוזי שכירות בכתב דווקא ולא בעל-פה. (חוזה השכירות הראשון, חוזה השכירות השני והמכתב).

21. שישית, עדותו של מילי ,הן לעניין המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לקראת כריתת חוזה השכירות השלישי, הן לעניין צורת ותוכן חוזה השכירות השלישי והן לעניין הפרתו על-ידי התובעים וקיומו על-ידי הנתבעת, (נ/2, סעיפים 35-12; עמ' 38, ש' 22; עמ' 41, ש' 33-10; עמ' 42; עמ' 43, ש' 8-1; עמ' 44, ש' 10-3; עמ' 47, ש' 13-11; ש' 26-22) ,הייתה סבירה ומהימנה עלי. בעדות זו, לא מצאתי סתירות כלשהן. ההפך הוא הנכון. מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדות זו בשאר הראיות הקבילות ובעלות משקל, כולל מסמכים שצורפו למוצג נ/2.

22. שביעית, עדותו של התובע 1, בעניינים הקרדינליים שבמחלוקת, אינה סבירה ואינה מהימנה עלי. היא נסתרה, באופן פוזיטיבי ומוחלט ,על-ידי ראיות קבילות ובעלות משקל ,ובכללן עדויותיהם של אשר, יהודה ומילי, והכל כפי שפירטתי דלעיל.

סיכום ביניים

23. מן המקובץ לעיל עולה, כי התובעים לא הוכיחו כדין את עילת התביעה, הן העילה החוזית והן העילה הנזיקית. התשתית העובדתית שביסוד עילת התביעה, לא רק שלא הוכחה כדין, אלא שהיא הופרכה, מניה וביה, על-ידי ראיות קבילות ובעלות מלוא המשקל, ובכלל זה ראיות התביעה.

מסקנתי דנן מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של התובעים, שבאלו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות.

התוצאה

24. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.