בפניי תביעה נזיקית ע"ס 2,956 ₪ בסדר דין מהיר.

היום נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבה ויתרו הצדדים על סיכום טענותיהם.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה מיום 17.7.09, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבעת הינה הנהגת ברכב, שעפ"י טענת התובעת, התנגש ברכב התובעת בתאונה.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – מכונית פרטית מתוצרת סקודה (להלן – "הסקודה").

רכב הנתבעת – מכונית פרטית מתוצרת טויוטה (להלן – "הטויוטה").

מקום התרחשות התאונה: מגרש חנייה.

הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב התביעה נרשם כך: "תאונת הדרכים אירעה שעה שרכב נהג התובעת חנה בחנייה, כשלפתע רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור".

בטופס ההודעה על התאונה (חלק ממוצג ת/1) נרשם כך: "עמדתי בחניה והנהגת של הטויוטה פשוט נכנסה בי".

בעדותה היום בפניי, העידה נהגת הסקודה, כי עובר לתאונה הסקודה עמדה בחניון, אבל לא בחנייה כי אם במעבר בין החניות בחניון בהמתנה לכניסה לחנייה. ואז, בעוד הסקודה עומדת, יצאה הטויוטה בנסיעה לאחור מחנייה סמוכה, ותוך כדי כך התנגשה הטויוטה בסקודה.

גרסת הנתבעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בכתב ההגנה נרשם כך: "הנתבעת תטען כי בקשה להיכנס לחנייה לפתע הגיחה מכונית התובעת (שכנראה חששה כי מכונית הנתבעת תיכנס לחנייה לפניה), מיהרה להיכנס ברוורס לאותו מקום חנייה אליה בקשה הנתבעת להיכנס ופגעה במכונית הנתבעת כך שלמעשה אחראי נהג מכונית התובעת לנזקי רכבו בעצמו".

בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעת נרשם כך: "רציתי להכנס לחניה. רכב של צד ג' חשש שאתפוס מקום חניה ראשונה במקומו, הוא מיהר להכנס ברברס למקום החניה והתנגש עם רכבי".

בעדותה היום בפניי, העידה נהגת הטויוטה, כי, עובר לתאונה, הסקודה הייתה בחנייה בתוך החניון, כאשר נהגת הטויוטה ביררה (במילים ובסימנים) עם נהגת הסקודה אם זו מתכוונת לצאת מהחנייה, כדי שנהגת הטויוטה תוכל להיכנס אליו במקומה. וכשנהגת הטויוטה הבינה שנהגת הסקודה לא מתכוונת לצאת, החלה הטויוטה בנסיעה לאחור במטרה לעזוב את המקום ולחפש מקום חנייה אחר. בשלב זה, עפ"י הטענה, יצאה הסקודה במפתיע מהחנייה, בנסיעה לאחור, ופגעה בנסיעתה בטויוטה.

הראיות שהציגו הצדדים

הודעות בכתב שנמסרו לשני הצדדים על התאונה.

תמונות שחור לבן של נזקי הסקודה (התמונות אינן כה ברורות, אך, ככל שעלה בידי להבין את הנראה בהן, הרי שהן מצביעות על פגיעה של שפשוף בפינה הימנית אחורית של הסקודה, מעל קו הפגוש האחורי).

עדויות נהגות שני הרכבים בדיון היום בפניי.

שרטוט זירת התאונה שנערך ע"י נהגת הסקודה בדיון היום (מוצג ת/2).

יצוין כי הנתבעת לא הציגה תמונות של הטויוטה.

הכרעה

ניכר כי הצדדים מוסרים גרסות סותרות לחלוטין לגבי נסיבות התאונה. יותר מכך, ניכר גם כי כל אחת משתי הגרסות עברה גלגולים ושינויים, עד כי ניתן לומר, ששני הצדדים גם יחד לא עומדים מאחורי הגרסות שהם עצמם העלו, כתבו וטענו בכתבי הטענות ובטופסי ההודעה.

מסקנתי הינה כי דין התביעה להידחות, משהתובעת לא הוכיחה את העובדות להן טענה בכתב התביעה לגבי נסיבות התרחשות התאונה וגם משלא לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר התובעת לא הצליחה להוכיח כי גרסתה (או גרסותיה), העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת (או גרסות) הנתבעת [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].

נראה, כי, יותר מכל, מעיד תיק זה על החשיבות של הבירור היסודי המוקדם שעל עוה"ד המייצגים לערוך עם עדיהם ולקוחותיהם, בטרם כתיבת גרסה עובדתית בשמם בכתבי הטענות ובהמשך בטרם הגעה לדיון משפטי למתן עדות על הדברים. אני מסתכן בהערכה, כי לו בירור כזה היה נערך בתיק זה, לא היו כל הנוכחים בדיון היום מופתעים לשמוע כל כך הרבה גרסות שונות וסותרות לגבי אופן התרחשות התאונה.

אומר מייד, כי, למרות הבלבול המסוים בעדויות ולמרות חוסר העקביות הכללית שנתגלתה, לא התרשמתי שמי משתי העדות שהעידו מסרו עדות שאינה אמת, ככל שביהמ"ש יכול לקבוע על סמך התרשמות מעדות של דקות ספורות כי מדובר בעדות אמת או שקר. מכל מקום, לא שוכנעתי כי, עפ"י העדויות שנמסרו (ובשים לב לתשתית הראייתית המסוימת שהוצגה לפניי), כי יש לתת אמון רב יותר באיזו משתי העדות והעדויות, על פני האחרת. ההסבר לסתירות יכול להיות נעוץ בסיבות שונות, שאיני סבור שניתן וראוי לשערן. ביהמ"ש מעדיף להניח, כי בשל חלוף השנים הרבות מאז התאונה ועד היום (כמעט 4 שנים) קשה לעדות לזכור במדויק מה התרחש בתאונה, מה גם שלא מדובר בתאונה קשה וטראומטית שאמורה להותיר חותם מובהק וממושך על משתתפיה.

להלן אציין בתמצית מס' נימוקים שהביאוני למסקנתי הנ"ל:

• לא הוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה ובטופס ההודעה שצורף אליו: בכתב התביעה נטען כי הסקודה חנתה בחנייה, ובדיון היום התברר שהדבר לא נכון, לדברי נהגת הסקודה (עדת התובעת עצמה). לדבריה, היא לא הייתה בחנייה אלא בהמתנה בחניון לקראת כניסה לחנייה. בכתב התביעה נטען כי הטויוטה פגעה מאחור בסקודה, אבל גם טענה זו אינה מדויקת: הפגיעה הנראית בתמונות הנזק היא בחלק האחורי-שמאלי של דופן הסקודה, אבל לא מאחור (לא בפגוש או בחלק האחורי ממש). בכתב התביעה ובטופס ההודעה לתובעת לא פורטו עובדות מהותיות מאוד לגבי גרסתה האחרונה של נהגת הסקודה (בדבר יציאתה של הטויוטה מחנייה בנסיעה לאחור) ובהקשר זה יש לציין כי עדת התובעת התנערה במפורש מטופס ההודעה שיוחס לה ("אני חייבת לציין שזו לא ההודעה שלי" בשורה 15 בעמ' 3 לפרוטוקול).
• למרבה המבוכה, גם נהגת הטויוטה התנערה בדיון מטופס ההודעה שיוחס לה, ואמרה במפורש שהגרסה המסוימת למדי שכתובה בה אינה תואמת את מה שמסרה בשעתו.
• חולשות ראייתיות הפועלות לרעת התובעת: לא הוצגו תמונות נזק בצבע, ותמונות השחור לבן שהוצגו אינן ברורות מספיק ואינן מספרות באופן מדויק את סיפור הפגיעה בסקודה; לדברי נהגת הסקודה, טופס ההודעה שהוצג מטעם התובעת אינו שלה, והיא העידה כי כתבה ומסרה הודעה אחרת ומפורטת יותר, שלא הוצגה משום מה; כמו כן לא הוצגו צילום או מפה של החניון המדובר (זירת התאונה).
• גרסאות סותרות: למעשה ובסופו של יום, שתי העדות (הנהגות) מוסרות גרסות הפוכות לחלוטין, באופן מביך מאוד: כל אחת מהשתיים טוענת שהשנייה היא זו שיצאה בנסיעה לאחור מתוך חנייה, ואגב כך פגעה בה. בנסיבות כולן ובהיעדר ראיות מלאות (גם בהיעדר תמונות נזק של הטויוטה לצורך השוואת מיקומי וזוויות פגיעה), קשה ולא ניתן למעשה להעדיף אחת הגרסות על פני רעותה. לגבי גרסת נהגת הסקודה אציין כי חולשתה גם בכך שהנהגת לא ידעה לומר מדוע, עובר לתאונה, הסקודה עמדה דווקא ולא הייתה בנסיעה, ומדוע עמדה דווקא במקום שליד מקום חניית הטויוטה, כאשר נהגת הסקודה לא טענה שהמתינה ליציאת הטויוטה מהחנייה, ולמעשה, לא טענה שהבחינה כלל בקיומה של הטויוטה לפני התאונה. מנגד, חולשתה הגדולה של גרסת נהגת הטויוטה היא (פרט לשינוי הגדול בין הגרסה שבטופס ההודעה ובכתב ההגנה לבין הגרסה שבדיון היום) שהנזק הנצפה בתמונות נזקי הסקודה לא מתיישב עם גרסת נהגת הטויוטה לגבי זווית הפגיעה בין הרכבים, דבר שהביא את נהגת הטויוטה להציע אפשרות לא סבירה כי "אולי הנזק זה מתאונה אחרת ולא ממני" (שורה 31 בעמ' 5 לפרוטוקול).

סיכום

התביעה נדחית.

בנסיבות, נוכח חוסר העקביות גם מצד הנתבעת בהעלאת גרסותיה לאופן התרחשות התאונה וגם משלא הציגה הנתבעת תמונות של רכבה (דבר שפגם בתשתית הראייתית הכללית לבחינת השאלות שבמחלוקת), איני מחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבעת, וכל צד יישא בהוצאותיו.

פסה"ד יישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.