לפניי תביעה כספית בסך 400,000 ₪ , לתשלום כספים אשר הוצאו ע"י התובעת לשם איסופם של מכלי הגז השייכים לנתבעת ואחסונם, וכן לתשלום כספי הפיקדון, אשר לטענת התובעת הופקדו ע"י צרכני הגז כנגד מכלי הגז אשר סופקו להם ע"י הנתבעת.

רקע עובדתי;

התובעת והנתבעת הינן חברות העוסקות בשיווק גז ומהוות ספקיות גז מורשות מכוח חוק הגז בטיחות ורישוי תשמ"ט-1989, (להלן: "חוק הגז").

בענף הגז קיימת פרוצדורה סטטוטורית המתווה את אופן החלפת ספק גז במהלכו עובר צרכן גז לצרוך גז מספק הגז הנכנס ומסיים את החוזה עם ספק הגז היוצא.

תקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה (משק הגז-החלפת ספק גז), תשנ"א-1991 (להלן: "התקנות"), מסדירות את אופן החלפת ספק הגז .

בהתאם להוראות אלו יש לבחון את התביעה דנא, אשר עניינה בטיפול במכלים אשר הוחזרו לטענת התובעת לנתבעת, ולכספי הפיקדון אשר לטענת התובעת נותרו אצל הנתבעת למרות החזרת המכלים על ידה.

עוד יצוין כי טרם תביעה זו הגישה הנתבעת שבענייננו תביעה נגד התובעת שבענייננו, תביעה בתיק אזרחי 001184/08, אשר התנהלה בבית משפט שלום בראשון לציון בפני כב' השופטת הלית סילש, להשבת 1,084 מכלים אשר לטענתה הוחזקו על ידי התובעת שבענייננו שלא כדין. במסגרת פסק הדין קבעה כב' השופטת סילש, כי על התובעת שבענייננו להשיב את מכלי הגז לידי הנתבעת שבענייננו לאלתר (להלן: "פסק הדין").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת השיבה לידי הנתבעת את 1,084 מכלים, אשר נדרשה להשיב במסגרת פסק הדין.

טענות הצדדים:

טוענת התובעת כי בעת שצרכן גז מתקשר עם ספק גז נדרש הוא להפקיד פיקדון כנגד הציוד המושאל לו , כשעם סיום היחסים עם ספק הגז צריכה להתבצע השבה של הפיקדון כנגד החזרת הציוד.

טוענת התובעת, כי בענייננו נמנעת הנתבעת באופן שיטתי מאיסוף הציוד המושאל כשמי שנאלץ לטפל בציוד המושאל מהשטח היא התובעת.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת אינה נענית לפניות להשבת הפיקדונות שברשותה כך שהתובעת נותרת עם ציוד אשר אינו שלה והנתבעת עם כספי הפיקדון בידה, וכך מתעשרת הנתבעת שלא כדין .

טוענת התובעת, כי החזירה לנתבעת 1,292 מכלים בגדלים שונים מבלי לקבל עבורם את הפיקדונות. יצוין כי במקום אחר בכתב התביעה דרשה התובעת דמי טיפול וכספי פיקדונות עבור 1,332 מכלים.

מוסיפה התובעת, כי איסוף המכלים ואחסונם עלה לתובעת סכומים לא מבוטלים כשמנגד לנתבעת חסך הוצאות ניכרות.

מנגד טוענת הנתבעת, כי במסגרת ההליכים בתביעה אשר הגישה נגד התובעת להשבת המכלים לידיה, שם נקבע בפסק הדין, כי הוחזקו ע"י התובעת שלא כדין. התובעת הודתה במפורש באותו הליך, כי בניגוד גמור לנוהל החלפת ספק הדין כאמור בתקנות , נוטלת התובעת לידה את מיכלי הגז של ספק הגז היוצא מבלי לאפשר לספק הגז היוצא לאספם בעצמו. לטענתה, התובעת בניגוד לתקנות, החתימה את הצרכנים על התנתקותם מהנתבעת והתחברותם לתובעת פרקה את ציוד הנתבעת ורק אחר כך , בדיעבד, הודיעה לנתבעת על פירוק הציוד שבבעלותה ועל אחסונה במחסני התובעת. לפיכך, לאור התנהלות זו טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לדמי הטיפול אותן היא דורשת בתביעתה.

באשר לכספי הפיקדונות הנטענים ע"י התובעת בתביעתה, טוענת הנתבעת כי בדיקה ברישומים הממוחשבים והמהימנים של הצרכנים המפורטים בכתב התביעה מגלה, כי אינה חייבת לתובעת דבר. טוענת הנתבעת כי ע"פ בדיקה שערכה יש לחלק את הצרכנים המפורטים בתביעת התובעת ל-3 קבוצות. האחת, צרכנים אשר לא היו במועדים הרלוונטיים לתביעה כלל צרכנים של הנתבעת, השנייה, צרכנים אשר הפיקדונות אשר הופקדו על ידם בידי הנתבעת הועברו לתובעת בהתאם להוראות הדין והשלישית אשר מהווה למעשה את החלק הארי של הצרכנים, צרכנים אשר מעולם לא הפקידו בידי הנתבעת את הפיקדונות.

הנתבעת מסבירה זאת בכתב ההגנה, כי דובר בלקוחות מהמגזר הערבי אשר לגביהם הנתבעת ככלל אינה גובה פיקדונות.

מוסיפה הנתבעת כי כעולה מבדיקתה, ייפויי כוח רבים אשר הועברו לידיה מאת התובעת הינם ממילא בלתי חוקיים בהעדר חתימה של הצרכן על גביהם. בנסיבות אלו , טוענת הנתבעת כי הגם אם הופקד פיקדון ע"י הצרכן , דבר המוכחש על ידה, הנתבעת אינה מחויבת להשיבו.

עוד טוענת הנתבעת, כי חרף הקושי המוטל על ספק היוצא להוכיח כי הופקד בידו פיקדון , כנדרש ממנו בתקנות בצעה הנתבעת בדיקה מפורטת ומדויקת של כל הצרכנים מושא התביעה, כשממצאי הבדיקה העלו כי הנתבעת אינה חבה דבר לתובעת.

דיון ומסקנות:

התובעת בתביעתה נוגעת לשני עניינים. האחד, דמי הטיפול עבור מיכלי הגז של הנתבעת אשר פורקו על ידה והיו במחסניה , והשני כספי הפיקדון אשר לטענתה הופקדו עבור מיכלי הגז אשר בידי הנתבעת ולטענתה אמורים לעבור לידה.

דמי הטיפול;

דמי הטיפול נחלקים להוצאות, אשר הוצאו ע"י התובעת עבור פירוקם של מכלי הגז ואיסופם למחסני התובעת ולהוצאות, אשר הוצאו עבור אחסנת המכלים אצל התובעת.

בתביעתה טוענת התובעת, כי החזירה לנתבעת 1,292 מיכלים כאשר 1,084 מיכלים מתוכם הוחזרו במסגרת פסק דין אשר ניתן ע"י כב' השופטת הלית סילש בבית משפט שלום בראשון לציון בתיק אזרחי 001184/08 .

התובעת לא הסבירה מתי הוחזרו 200 מכלים נוספים ואף במקום אחר בתביעה, בס' ג' לכתב התביעה ,בטבלה הסופית דורשת התובעת דמי טיפול עבור 1,332 מיכלים.

משנשאל מר אלברג , ראש אגף התפעול בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בחקירתו הנגדית לעניין זה השיב כי אינו יודע מהיכן נוספו 200 המכלים הנוספים, כי אינו יודע לבצע התאמה בין כל אחד מה-200 מכלים לבין הצרכנים ואף לא ידע לומר מדוע במקום אחד דורשת התובעת דמי טיפול על 1292 מכלים ובמקום אחר על 1332 מכלים.

(פרוטוקול דיון מיום 25.11.13 עמ' 28 שורות 1- 5 , שורות 30- 32, עמ' 29 שורות 1- 4).

לאור זאת, אי הקוהרנטיות מצד התובעת באשר למספר המכלים אשר הוחזרו לתובעת , מבלי שנעשתה כל הבחנה בין מכלים אשר הוחזרו לנתבעת מכוח פסק הדין למכלים שהוחזרו לאחריו, מבלי שהתובעת ידעה לשייך את המכלים הנוספים לצרכנים ספציפיים , אתייחס ל-1,084 מכלים בלבד.

הליך סיום החוזה עם ספק הגז מוסדר בתקנות.

ס' 2(ג) לתקנות קובע כי על צרכן גז אשר החליט לסיים את החוזה שלו להשאלת ציוד ולהספקת גז עם ספק הגז , ליתן הודעה בכתב לספק היוצא, הודעה אשר תימסר לספק הגז היוצא בין באופן אישי ובין על ידי שלוח.

ס' 3 (א) לתקנות קובע כי ספק הגז היוצא חייב לפרק ולפנות על חשבונו את מכלי הגז והציוד המושאל השייך לו תוך 10 ימים ממועד קבלת ההודעה , תוך שמחויב להודיע לצרכן הגז 3 ימים מראש על המועד בו יפרק את הציוד המושאל מטעמו.

ס' 3 (ב) לתקנות קובע כי במידה ולא פרק ספק הגז את הציוד המושאל ומכלי הגז תוך 10 ימים, רשאי צרכן הגז באמצעות ספק הגז הנכנס לבצע את הפירוק בעצמו ליטול לידיו את הציוד ולאחסנו כשבמידה ועושה כן עליו להודיע על כך לספק הגז היוצא, אשר ייטול את מכלי הגז והציוד שפורקו תוך 48 שעות ממסירת ההודעה על פירוקם.

כאמור ע"פ התקנות לאחר קבלת הודעה על החלטה להפסקת החוזה עם ספק הגז, על ספק הגז היוצא מוטלת האחריות לבצע את פירוק מיכלי הגז על חשבונו.

הנתבעת מבקשת להסיר אחריות, באשר להוצאות הפירוק מכוח הטענה, כי התובעת בניגוד לתקנות לא אפשרה לה לבוא לפרק את מכלי הגז בעצמה אלא הודיעה לה על החלפתה כספקית גז רק בדיעבד ולאחר שמכליה פורקו על ידה.

כפי שניתן להיווכח מעדויותיהם של עדי התובעת, התובעת אכן פעלה בניגוד להוראות התקנות באופן בו קודם כל פרקה את המכלים של הנתבעת ורק אחר כך הודיעה לנתבעת על פירוקם.

כך בחקירתו הנגדית העיד מר אלברג מחד גיסא, כי התובעת פועלת ע"פ החוק ומאידך גיסא, באותה נשימה אמר כי כאשר מדובר בלקוחות פרטיים לא ניתן לעבוד ע"פ הוראות החוק מאחר וזה לא מעשי ועל כן קודם כל מפרקים את המכלים ואחר כך מודיעים לספק הגז היוצא (עמ' 27 שורות 8- 20). בענייננו , אין מחלוקת כי המדובר בלקוחות פרטיים.

גם מר נתי עמדה אשר עד שנת 2003 היה מנהל מרחב מרכז בתובעת והחל משנת 2010 שמש כראש אגף שיווק ומכירות של התובעת (להלן: "מר עמדה"), הצהיר והעיד כי ישנם מקרים בהם התובעת אכן פרקה את מכלי הגז, אשר בבעלות הנתבעת טרם הודיעה לנתבעת מראש על החלפת מכלי הגז, ולא ידע לומר איך פעלה התובעת במקרה הספציפי של הלקוחות מושא התביעה דנא.

יצוין כי עניין זה בא לידי ביטוי אף בפסק הדין בעניין השבת המכלים שם קבעה כב' השופטת סילש, כי הוכח בפניה בבירו,ר כי לא ניתנה לנתבעת שבענייננו כל התראה טרם פורקו מכלי הגז השייכים לה ע"י התובעת. ההודעה על סיום ההתקשרות נשלחו לנתבעת שבענייננו רק שבועות לאחר מכן .

מה עוד, מציינת כב' השופטת סילש, כי בגוף ההודעה נכתב כי אם לא יפורקו המכלים ע"י צרכן הגז או מי מטעמו ניתנת לה האפשרות לפרקם כשתקופה ארוכה כבר שכנו המכלים במחסני התובעת שבענייננו, עניין המעיד על חוסר תום לב מצד התובעת. במסגרת העדויות בתיק שהתנהל בפני כב' השופטת סילש, העיד מנכ"ל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה ,מר אליהו משגב, כי שעה שספק גז משכנע לקוח לעבור אליו מחברה אחרת הפרקטיקה הנוהגת עם צרכנים אלו היא קודם כל לפרק את מכלי הגז של ספק הגז היוצא ורק לאחר פירוק המכלים להודיע לספק הגז היוצא כי מכלי הגז נמצאים אצלם. (נספח ה' לכתב ההגנה- פרוטוקול דיון מיום 17/5/09 בתיק א 001184/08).

ייתכן ואכן ישנה בעייתיות בהוראות בתקנות בעניין זה, שעה שפעולה ע"פ הוראות החוק עלול ליצור מצב כי צרכן גז יוותר ללא גז , ימים לא מועטים, החל מיום קבלת ההודעה ע"י ספק הגז היוצא ועד לפירוק המכלים על ידו והחלפת מכלי הגז ע"י ספק הגז הנכנס. אלא שפתרון לבעייתיות צריך להיעשות במסגרת חקיקתית ולא ע"פ עשיית דין עצמי ע"י חברת גז זו או אחרת.

עם זאת, סבורני כי הגם והתובעת פרקה את מכלי הגז טרם ספק בידי הנתבעת לפרקם בעצמה בניגוד לאמור בס' 2(ג) ו-3 לתקנות, אין בהתנהלות כדי לאיין את העובדה, כי לו פורקו המכלים ע"י הנתבעת עצמה הייתה היא צריכה לשלם עבור פירוק והובלת המכלים.

מכאן, משאין חולק כי פירוק המכלים והובלתם עולה כסף אשר ע"פ התקנות הנתבעת הייתה צריכה להוציאו, הגם והתובעת הפרה את התקנות היא עדיין הוציאה כספים, אשר הנתבעת הייתה מוצאם אילו פרקה והובילה את המכלים. מסכימה אני עם הנתבעת כי להבדיל מהוצאות אשר הוצאו עבור פירוק המכלים והובלתם ,לאור התנהלות התובעת, אין להטיל עליה את ההוצאות עבור אחסנת המכלים.

התובעת בקשה בכתב התביעה סך של 125 ₪ עבור דמי טיפול למיכל כשלא הציגה כל פירוט לעניין זה. בעדותו הסביר מר אשר אלברג, כי המדובר בהוצאות הכוללות שני עובדים, דלק, בלאי , ביטוחים, אחסון הגלילים והובלתם לנתבעת.

מנגד מר קיסרי אשר העיד מטעם הנתבעת לא ידע לומר בעדותו מהי עלות הטיפול במכל גז, לטעמי הדבר נעשה במכוון כדי להימנע מנקיבת סכום עלות של פירוק והובלת המיכלים, אינני מקבלת את גרסתו לפיה אינו יודע מהי העלות של ירוק והרכבה, ויש בכך משום הימנעות מלפרט מידע שקיים ברשות הנתבעת. (פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 46 שורות 6- 7).

בהמשך עדותו ובמסגרת החקירה הנגדית, אישר מר קיסרי, כי כפי שעולה ממכתב הדרישה אשר הוצא ע"י הנתבעת עצמה והוצג בפניו בעדותו , בשנת 2009 שכר העבודה אותו דרשה הנתבעת היה בסך של 130 ₪ לשעת עבודה אלא שלטענתו דובר בעבודה ביחידות בגז מרכזי, יחידות שמספקות את הגז לבתים משותפים ,עבודה מורכבת יותר הדורשת טכנאי מוסמך יותר ופרקי זמן ארוכים יותר, שלא כן בענייננו שדובר בפירוק מיכלים פרטיים עבודה שניתן לעשותה, בעלויות נמוכות יותר ופרקי הזמן נמוכים יותר(פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 46 שורות 11- 25).

לאור האמור לעיל, משאין בידי התובעת אסמכתא ספציפית אולם הנתבעת נמנעה במכוונת מכוון מלמסור את פרטי העלות, וכאשר היא בעצמה דרשה סכומים הדומים לאלו שהתובעת דרשה במקרים אחרים, סבורני כי שיעור דמי הטיפול על דרך האומדנה , ללא עלות אחסנת המכלים, אשר על הנתבעת לשלם לתובעת עבור 1,084 מכלים הינו סך של 70 ₪ למיכל.

כספי הפיקדון;

השבת כספי הפיקדון קבועים בס' 5(א) לתקנות הקובע כי ספק גז, אשר קבל מצרכן גז הודעה על סיום החוזה צריך להשיב את דמי הפיקדון , לא יאוחר מ-30 יום ממועד קבלת ההודעה.

ס' 5(ד) לתקנות קובע כי צרכן אשר לא הפקיד בידי ספק הגז היוצא פיקדון כספי או ערובה אחרת, אינו זכאי להחזר, אולם על ספק הגז היוצא הראיה שלא שולם הפיקדון.

מכאן, שעה שמדובר בצרכנים של הנתבעת, על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא שולמו לה כספי הפיקדון עבור מכלי הגז.

כאמור לעיל, מספר המכלים בגינם תובעת התובעת את הפיקדונות ודמי הטיפול אינו ברור מכתב התביעה במסגרתו במקום אחד מונה התובעת 1,292 מכלים ובמקום אחר 1,332 מכלים.

התובעת מבססת את טענתה על השבת 1,084 מכלי גז במסגרת פסק הדין, אשר אין מחלוקת לגביהם שהוחזרו לידי הנתבעת, וכן מכוח 462 ייפויי כוח של צרכנים אשר לטענת התובעת מייפים את כוחה של התובעת לקבלת הפיקדון מידי הנתבעת (כאמור בתקליטור אשר צורף לכתב התביעה).

התובעת בכתב התביעה ואף במסגרת ההליכים בתיק לא עשתה הבחנה בין המכלים אותם היא תובעת מכוח ייפוי הכוח ובין המכלים אותם היא תובעת מכוח השבתם לידי הנתבעת, ועל כן קשה לדעת כמה מהמכלים אותם תובעת התובעת מכוח ייפוי הכוח נכללים במסגרת המכלים אשר הושבו לנתבעת מכוח פסק הדין.

מנגד טוענת הנתבעת, כי זכאותה של התובעת לתבוע את כספי הפיקדון נובע רק מייפויי הכוח שנמסרו לה ע"י הצרכנים ולא מכוח החזר מכלי הגז , ועל כן שעה שלגבי צרכנים רבים התובעת לא צרפה ייפויי כוח חתומים על ידם , אזי שגם לו היה מופקד פיקדון ע"י צרכנים אלו התובעת אינה זכאית לקבלו.

מר עמדה הצהיר, כי ישנם מקרים בהם הלקוח לא חותם על ייפוי הכוח כשהטופס יוצא ללא חתימה או ע"י חתימה של אדם החותם במקום הלקוח, כאשר אישר זאת אף בעדותו והסביר כי קורה כי לקוח אינו רוצה או לא יכול לחתום על ייפוי הכוח. באותה הנשימה העיד מר עמדה, כי הגם וישנם מקרים בהם לא נחתם ייפוי כוח, הנתבעת מקפידה למלא את טופסי ההעברה כדין כשהנתבעת אינה מעזה להעלות מכלים של חברה אחרת ללא ייפוי כוח. (פרוטוקול דיון מיום 25.11.13 עמ' 21 שורות 31- 32, עמ' 22 1- 13).

לא ניתן לקבל את עמדת התובעת בעניין זה, שכן החוזה לאספקת גז נחתם בין צרכן הגז לבין ספק הגז , כשכל החובות והזכויות בעניין זה חלות על צדדים אלו .

נכון כי ע"פ ס' 4 לתקנות מסירת ההודעה לספק הגז היוצא מטעם צרכן הגז יכולה להיעשות באמצעות שלוח כשכל חובות והזכויות של צרכן הגז יחולו על השלוח לרבות קבלת הפיקדון אשר הפקיד צרכן הגז , אולם כאמור בס' 4(ב) לתקנות על השלוח לפעול ע"פ ייפוי הכוח אשר ניתן לו , בכתב, מאת צרכן הגז.

כאמור בתקנות ישנה דרישה כי ייפוי הכוח יהא בכתב ולא מספיקה הסכמה בע"פ או בהתנהגות מאת צרכן הגז. מכאן כל ההוראות הנוגעות לתקנות הגז, מסירת ההודעה לספק הגז היוצא והפעולות כפועל יוצא מהחלפת ספק הגז, אינן יכולות להיעשות ע"פ ייפוי כוח אשר נחתם ע"י מישהו אחר שאינו צרכן הגז או ייפו כוח אשר מולא אך אינו נחתם כלל.

לאור האמור לעיל, , מקבלת אני את טענת הנתבעת, כי התובעת יכולה לתבוע את הפיקדונות של צרכני הגז רק מכוח ייפויי הכוח בכתב אשר ברשותה, ומשאין בידה ייפוי כוח חתום ע"י הצרכן, זכות זו אינה עומדת לה אלא לצרכן עצמו .

התובעת צרפה לכתב התביעה דיסק המכיל פירוט של הצרכנים, אשר לטענתה הינם צרכנים אשר היו צרכניה של הנתבעת ועברו לתובעת.

לטענת הנתבעת לאחר בדיקה שערכה ברשימת הצרכנים אשר הופיעו בדיסק, אשר צרפה התובעת, יש לחלק את הצרכנים מושא התביעה ל-3 קבוצות כאמור:

• צרכנים אשר לא היו צרכני הנתבעת בעבר או במועדים הרלוונטיים לתביעה,
• צרכנים אשר היו צרכניה של הנתבעת והפקידו פיקדון כשלאחר הגשת התביעה והבירור שנעשה ע"י הנתבעת הפיקדון הוחזר לידי התובעת,
• וצרכנים אשר לא הפקידו פיקדון כלל.

כראייה צרפה טבלת בדיקה אשר ערכה (נספח ד' לכתב ההגנה).

אתייחס לכל קבוצה וקבוצה.

באשר לקבוצה הראשונה, צרכנים שכלל לא היו צרכני הנתבעת בתקופה הרלוונטית;

קבוצה זו מונה לשיטת הנתבעת 58 צרכנים, טוענת הנתבעת כי בבדיקות פנימיות אשר עשתה צרכנים אילו לא היו צרכניה במועדים הרלוונטיים לתביעה ועל כן ממילא לא הפקידו פיקדון.

בעניין זה הצהיר מר קיסרי, כי אין בטבלה כדי להעיד, כי צרכן היה לקוח שלה בזמנים הרלוונטיים לתביעה , שכן הטבלה הוכנה על ידי הנתבעת שעה שמרבית מהצרכנים המופיעים בה והמשתייכים למגזר המיעוטים הינם צרכנים המשתייכים לסוכנויות של הנתבעת, אשר הרישום לגביהם מתבצע בסוכנות בלבד.

מר ריאד העיד כי שיטת הבדיקה הייתה בדיקה ויזואלית, וכי נבדק, בית, בית לפי רשימת הצרכנים והסתכלו מבחוץ אלו בלוני גז יש להם כשלא נכנסו לתוך הבתים, אולם העיד כי בלוני הגז בין החברות השונות , שונים בצורתם וניתן לזהותם.

התובעת במכתב עדכון מיום 16.12.12 הודתה כי יש לה קושי ראייתי באשר לצרכנים אלו (נספח ה' לתצהירי הנתבעת). לאור זאת איני נעתרת להחזר כספי פיקדון באשר לצרכנים אלו.

באשר לקבוצה השנייה צרכנים שהיו צרכני הנתבעת והפיקדון בגינם הוחזר;

קבוצה זו, מונה לשיטת הנתבעת 36 צרכנים , אין מחלוקת כי הפיקדון הוחזר לידי התובעת ועל כן אין לדון בעניינה בנושא זה אלא לעניין הטענה כי הנתבעת לא שלמה הצמדה וריבית על פיקדונות אלו ( תשלום דמי טיפול מפורט בפרק דלעיל).

במסגרת חקירתו הנגדית לא ידע מר קיסרי ליתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא צרפו ריבית והצמדה לסכומים אשר שלמו עבור הפיקדון אשר הוכרו ע"י הנתבעת והוחזרו לתובעת באיחור (פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 42 שורות 16- 19).

סבורני כי הגם והתובעת לא הודיעה לנתבעת טרם פירוק מכלים אלו אלא לאחריו, שעה שהנתבעת הואילה לעשות בדיקה ובירור האם הופקד אצלה פיקדון, באשר לצרכנים מושא התביעה רק לאחר שהתובעת הגישה נגדה תביעה. הבדיקה העלתה כי באשר לצרכנים אלו אכן הופקד אצלה פיקדון, על הנתבעת לשלם הצמדה באשר למכלים אלו, עד למועד הדרישה, והצמדה וריבית ממועד הדרישה ועד לתשלום בפועל.

הקבוצה השלישית, צרכנים שלעמדת הנתבעת הינם צרכניה אולם לא הפקידו פיקדון;

קבוצה זו מונה לשיטת הנתבעת 367 צרכנים, המהווה למעשה את מרבית הצרכנים, טוענת הנתבעת, כי צרכנים אלו לא הפקידו פיקדון, מאחר והינם שייכים למגזר הערבי בו הנתבעת אינה מקפידה לגבות את כספי הפיקדון. עוד טענה, כי בתוך קבוצה זו ישנם צרכנים לגביהם הועברו ייפויי כוח אשר אינם חתומים ע"י הצרכן ועל כן אינם חוקיים ובנסיבות אלו הגם והופקד פיקדון ע"י אותו הצרכן טענה המוכחשת על ידה, הנתבעת אינה חייבת להשיבו.

(אציין כי בסעיף 4.3 לסיכומי הנתבעת נטענה לראשונה טענה כי ייפוי הכוח נמסרו לאחר המועד שנקבע לכך בדין לצורך השבת פיקדון, טענה המהווה הרחבת חזית אסורה ולכן לא תבוא התייחסותי אליה במסגרת פסק הדין).

ראשית אתייחס לטענה, כי צרכני הנתבעת המשתייכים לקבוצה זו , למעשה לא הפקידו פיקדון מאחר והינם שייכים למגזר הערבי בו הנתבעת אינה מקפידה לגבות את כספי הפיקדון.

על מנת להוכיח טענתה כי לא גבתה פיקדונות מלקוחות במגזר הערבי, אין חולק כי נטל המוטל על כתפיה, הגישה הנתבעת תצהירים של מר קיסרי ושל מר ריאד סארחן מנהל סוכנות הנתבעת בנפח (להלן ולעיל: "מר ריאד"), במסגרתם טענו, כי הנתבעת אינה נוהגת לגבות פיקדון מצרכנים המשתייכים למגזר המיעוטים כשמר קיסרי ומר ריאד אף נחקרו על תצהירם.

מר קיסרי ומר ריאד הסבירו בתצהירם, כי במרבית המקרים לא נחתמים הסכמים עם הצרכנים במגזר המיעוטים ולא נגבים מהם דמי פיקדון לאור תנאי השוק בנושא החלפת מכלי הגז, משהחלפת הגז יכולה להתבצע בקלות ובאקראי ומבלי שהצרכן נדרש להזמין את הספק או מיכל הגז מראש על מנת לעבור לחברה אחרת.

לדבריהם, די שאותו ספק יעבור בכפר בו מתגוררים הצרכנים ויציע לצרכן מחיר נמוך על מנת שאותו צרכן יבקש להתנתק מחברת הגז הקודמת ולעבור לחברה אחרת. עם זאת מציינים כי , במגזר המיעוטים , מרבית הצרכנים נאמנים לספק הגז שלהם מאחר שמכירים באופן אישי את מנהל הסוכנות או המפיץ מטעמו הפועל בכפר בו הם מתגוררים, ומעדכנים את ספק הגז שלהם במחיר המוזל אשר הוצע להם מבלי לעבור לספק גז אחר.

כמו כן צרפה הנתבעת תצהיר של מאגד חרב (להלן: "מר מאגד"), אשר הצהיר כי הינו לקוח של הנתבעת מזה כ-13 שנה למעט תקופה של ארבעה חודשים במהלך שנת 2009 . בתצהירו טען מר מאגד כי כל שנות התקשרותו לא הפקיד בידי הנתבעת פיקדון ולא נדרש לעשות כן.

סבורני, כי ראיות תצהירים ועדויות אלו אשר הובאו על מנת להעיד על ההתנהלות ההסכמית במגזר המיעוטים בנושא אספקת הגז אינה מספיקה כדי להרים את הנטל להוכיח כי הצרכנים במגזר המיעוטים מושא התביעה דנא לא הפקידו פיקדונות, נטל המוטל על שכמה של הנתבעת.

הנתבעת למעשה לא הגישה כל מסמך אובייקטיבי אשר יאמת את טענתה בדבר העדר פיקדונות.

בחקירתו הנגדית העיד מר קיסרי, כי הנתבעת לא ערכה אי פעם בדיקת התאמה של צרכנים פעילים מול הפיקדונות הרשומים אצלם בספרים, מה גם כי הנתבעת לא מנהלת מרשם של מספר סידורי מול לקוח על אף ועל כל מיכל יש מספר סידורי וזה דבר שאף מר קיסרי העיד כי ניתן לעשותו.

כמו כן, מר קיסרי אישר בחקירתו הנגדית כי לא בדק אישית אם הצרכנים הפקידו פיקדון וכי אף לא צרף את המרשמים של צרכנים אלו שם כתוב כי צרכנים אלו לא הפקידו פיקדון , אלא מסתמך רק על בדיקה שהנתבעת עשתה (עמ' 38 שורות 17- 29).

לטענתו הנתבעת עשתה בדיקה מאד מדוקדקת, בדיקה שמית לכל לקוח שכללה הן בדיקה במערכת הנהלת החשבונות והן פנייה לסוכנים כשרוב הלקוחות היו אצל ריאד, אשר נתן אף את התצהיר מטעם הנתבעת (עמ' 41 שורות 8- 32). אלא שלא ניתן להסתמך על בדיקה זו שכן מר קיסרי בעצמו מציין בתצהירו, כי באשר לבדיקת לקוחות הנתבעת מהמגזר הערבי לא ניתן להסתמך על הרישומים בטבלה אשר נעשתה על ידי הנתבעת וצורפה לכתב ההגנה , שכן החוזים במגזר המיעוטים נעשים מול הסוכנויות של הנתבעת שם רשומים הצרכנים.

מכאן, יש לבחון את עניין הפיקדונות אל מול ריאד, אשר ניהל את הסוכנות בה היו רוב הלקוחות מהמגזר המיעוטים מושא התביעה דנא.

בחקירתו הנגדית הסביר מר ריאד, כי עם חלק מהלקוחות במגזר הערבי נעשים חוזים ועם חלקם לא, מאחר שאם יבוא עם חוזה חלק מהלקוחות לא יחתמו. עוד העיד כי לא עדכן את הנתבעת על בעיה זו, אך כשיש לו חוזים הוא שולח לנתבעת.

אומנם לתצהירו של ריאד צורפו הסכמים, אשר נעשו עם לקוחות המתגוררים בכפרים המשתייכים למגזר המיעוטים , בהם נרשם כי לא נגבה פיקדון (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת), אלא שעיון בהסכמים מגלה כי כל ההסכמים אשר צורפו ע"י הנתבעת הינם כולם הסכמים אשר נעשו לאחר הגשת התביעה.

משנשאל מר קיסרי מדוע לא צורפו חוזים עם צרכנים מהמגזר הערבי, אשר נחתמו טרם הגשת התביעה לא ידע ליתן תשובה, וכל שטען הוא כי המדיניות של הנתבעת לא השתנתה כתוצאה מהגשת התביעה (פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 32 שורות 3- 11).

מכאן כי לא ניתן להתחקות אחר השאלה האם הופקדו פיקדונות מהחוזים עצמם, אשר לא צורפו או לא נחתמו כלל עם הצרכנים.

אלא שלא זו בלבד, הנתבעת לא צרפה כל אסמכתא אחרת אשר תעיד כי אכן לא הופקדו פיקדונות.

מר ריאד העיד כי כל הרישומים הקשורים ללקוחות וביניהם באשר לתשלום הפיקדונות נמצאים אצלו בסוכנות (פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 53 שורות 17- 19).

מכאן מדוע לא צורפו רישומים אלו?

מר ריאד הצהיר, כי התמורה של הלקוחות משולמת לידי הסוכנות ע"י הצרכן, כאשר לאחר מכן נעשית התחשבנות בין הסוכנות לבין הנתבעת. בעדותו הסביר, כי בין הסוכנות לבין הנתבעת יש הסכם במסגרתו הוא נותן לנתבעת שטר חוב עבור המכלים אשר היא מספקת לו. עוד העיד כי הצרכנים משלמים לו את חשבון הגז כשאחר כך נעשית התחשבנות כספית עם הנתבעת.

מכאן, שעה שהנתבעת מבקשת לטעון כי ההתנהלות במגזר זה נעשית ישירות בין הצרכנים לסוכנות כשלאחר מכן נעשתה התחשבנות עמה , מדוע לא צרפה את החוזה אשר נחתם בינה לסוכנות של ריאד ? מדוע לא צרפה דו"ח של רו"ח אשר יעיד כי אכן לא הופקדו פיקדונות בסוכנות של ריאד או כי אלו הועברו לה ? ויצוין כי בחקירתו הנגדית העיד ריאד כי אין לו את החוזה עם הנתבעת.

גם עדותו של מר מאגד מטעם הנתבעת כי לא הפקיד פיקדון אין בה כדי להוכיח העדר פיקדונות במגזר המיעוטים, שעה שהעיד כי הוא קרוב משפחה של מפיץ מטעם הנתבעת המטפל בכל ענייניו בנושא החלפת הגז מבלי שמר מאגד מעורב כלל בהחלפת המכלים ע"י חברה זו או אחרת. מר מאגד אף לא ידע לומר, האם חתם על חוזה עם הנתבעת כלל .

זאת ועוד, הטעם המרכזי לתשלום הפיקדון, הינו יצירת סוג מסוים של אחריות אצל הצרכן. לולא תשלום הפיקדון, היינו קבלת מיכל בחינם, עשויה להיווצר אצל הצרכן אדישות לגורלו של המיכל. לא סביר כי הנתבעת מוותרת על שמירה מסוימת זו, בהינתן האפשרות של גניבת מיכלים ואובדנם, שכן לא סביר שהנתבעת מפקירה את רכושה. סביר בעיני כי הנתבעת העבירה את הטיפול בגביית הפיקדונות ממנה לסוכן מטעמה, שהינו איש הקשר שלה עם הציבור הספציפי. כלומר, אותה מערכת הסכמית, של קבלת ייפויי כוח מהצרכנים, חתימה על הסכמים, תשלום פיקדונות, במקום שיעשו ישירות עם הנתבעת הם אמורים להיעשות עם הסוכן מטעמה. אם הנתבעת השליכה את יהבה על הסוכן מטעמה, היה עליה להמציא את המסמכים המבססים את הקשר שבין הסוכן לבין הצרכנים.

מכאן , בהעדר חוזים עם הלקוחות, שעה שהנתבעת לא הגישה כרטיסי רישום הלקוחות , תצהיר ודו"ח של רואה חשבון או כל מסמך אשר ניתן יהא ללמוד ממנו על היעדר פיקדונות, סבורני כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה להוכיח כי אכן לא הופקדו בידה פיקדונות באשר לצרכנים ממגזר המיעוטים.

מכאן אתייחס לטענה, כי מתוך אותם הצרכנים המתייחסים לקבוצה השלישית ישנן ייפוי כוח אשר אינם חתומים ע"י הצרכנים עצמם, ועל כן הגם והופקד פיקדון ע"י הצרכן אין התובעת זכאית לקבלו.

כמפורט לעיל , שעה שאין בידי התובעת ייפוי כוח חתום ע"י הצרכן עצמו, זכות הפיקדון אינה עומדת לה אלא לצרכן עצמו.

עיון בדיסק אשר צרפה התובעת לכתב התביעה בהתאמה לטבלת הבדיקה אשר ערכה הנתבעת אשר נעשה על ידי , מגלה כי מספר הצרכנים אשר למעשה צרפו ייפויי כוח חתומים לגביהם נשלחה הודעה מהתובעת עומד על 344 צרכנים, אשר צרכו סך כולל של 750 מיכלים של 12 ק"ג ו-260 מיכלים של 48 ק"ג.

מכירת המכלים;

טענה נוספת, אשר נטענה ע"י התובעת באשר ללקוחות במגזר הערבי, כי להבדיל מהלוחות במגזר היהודי במקום הפקדת ערובה נהגה הנתבעת עם הלקוחות במגזר הערבי ע"פ הסדר ערובה חלופי מיטיב, אשר במסגרתו המכלים נמכרים ללקוחות ע"י סוכני הנתבעת אשר רוכשים אותם מהנתבעת.

על מנת לבסס טענה זו צרפה התובעת תצהיר של חוקר פרטי מר בוריס וקנין (להלן: "מר וקנין") כשלתצהירו של מר וקנין צרפה סרטון אשר צולם במחסן הנמצא באבו סנאן של סוכנות הנתבעת בנהרייה, שם נצפה מר וקנין קונה מיכל גז .

אלא ששוכנעתי, כי לא ניתן להסיק ממקרה זה כי אכן מדיניות הנתבעת הינה למכור את המכלים. אם כי בהחלט ייתכן שבמקום הפקדת פיקדון מבוצעת מכירה של מיכל לצרכן הסופי על ידי הסוכן, ובדרך זו נעקפות הוראות החוק הנוגעות לפיקדון אולם אינני נדרשת לנושא זה לאור מסקנותיי לעיל.

בתצהירו מבהיר מר קיסרי, כי הנתבעת אינה מוכרת את מכליה, כשאף לא אחד מהצרכנים המופיעים בתביעה משתייך לסוכנות אשר מכרה את המכל למר וקנין.

לעניין מכירת מכל הגז כאמור בסרטון החוקר מטעם התובעת, השיב מר קיסרי בחקירתו הנגדית כי המדובר במקרה חריג של מכירה וכי זו הייתה פעולה אשר הייתה בניגוד מוחלט לכל ההוראות וההנחיות של הנתבעת וטופל על ידה באופן ספציפי (פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 32 שורות 16- 23). מר קיסרי העיד כי אילו החוקר של התובעת היה פונה לסניף אחר של הנתבעת לא היה מצליח לרכוש מיכל.

ניתן להיווכח, כי בחקירתו הנגדית לא ידע מר וקנין להסביר מדוע בחר דווקא בסוכנות אבו סנאן שעה שמרבית לקוחותיה של הסוכנות אליה משתייכת אבו סנאן הינם מהמגזר היהודי וכיצד ניתן ללמוד על ההתנהלות במגזר המיעוטים מסוכנות, אשר משרתת ברובה את המגזר היהודי. עוד העיד מר וקנין, כי לא הודרך לאיזה סוכנות ללכת והיכן מתגוררים הלקוחות הרלוונטיים לתביעה, כשכל שהתבקש היה לקנות בלון גז. (פרוטוקול דיון מיום 25.11.13 עמ' 15, עמ' 16 שורות 1- 2).

התובעת על מנת להוכיח, כי אין מדובר במקרה בודד בקשה במהלך הדיון לצרף תצהיר של חוקר , נוגזה (יעקב) אללשווילי במסגרתו מצהיר החוקר, כי ביום 16.12.13 רכש מיכל בסניף של סוכן אחר של הנתבעת בשם אמיר עטא, תצהיר אשר צורף ליתר התצהירים בהסכמת הצדדים.

בחקירתו הנגדית משעומת מר קיסרי עם תצהיר זה לראשונה, לא שינה מעמדתו ועמד על טענתו כי הגם וכך היה זה בניגוד להנחיות הנתבעת, כי הנתבעת פועלת עם לקוחות רבים ומבצעת פעולות רבות כשבאופן גורף יכול לומר כי מדיניות הנתבעת שלא למכור מכלים מיושמת בשטח עוד העיד, כי אין המדובר במדיניות קבועה אלא בנוהג של עשרות שנים אשר אין צורך לכותבו.

(פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 35 שורות 12- 20).

מר קיסרי העיד, כי מדיניות הנתבעת הינה אחידה בין לקוחותיה השונים כשאין הבדל אם מדובר בלקוח ביתי או לקוח מסוג אחר (פרוטוקול דיון מיום 16.1.14 עמ' 32 שורה 32, עמ' 33 שורה 1).

לדבריו, לאחר מקרה המכירה נפגש עם חלק מן הסוכנים במגזר הערבי על מנת לחדד את הנחיות באשר למדיניות הנתבעת , כשכך פעל אף מול הסוכן אמיר עטא. לטענתו הנתבעת אף עורכת כנסים מידי שנה במהלכם מחדדים את ההנחיות ואף עורכים מידי פעם סיורים.

שוכנעתי כי המקרים הבודדים שהוצגו בפניי, במסגרתם מכר סוכן או מפיץ מטעמה של הסוכנות מכלי גז ללקוחות הפרטיים אין בהם די כדי לבסס את הטענה שהנתבעת מבצעת מכירה של המכילים על ידי הסוכן, במקום לקבל פיקדון ולחתום על מסמך בעניין הפיקדון. מהראיות שהובאו בפניי עולה הרושם כי ייתכן ובמגזר המיעוטים אכן פועל הסוכן בדרך זו, דבר המתקבל על הדעת, היינו מכירה של מיכל, במקום פיקדון והחתמה על מסמכים הנוגעים לפיקדון אולם אין די בראיות כדי להעיד על מדיניות הנתבעת המנהלת סניפים רבים ברחבי הארץ ומשרתת לקוחות רבים , ולכן ייתכן ומקרים אלו הינם מקרים אשר נעשו בניגוד להנחיותיה והוראותיה של הנתבעת.

גם לעניין הטענה, כי מיכלי הגז של הנתבעת נמכרים עם אמצעים להתחברות למערכות של ספקי גז אחרים לכל הפחות אצל הסוכן אמיר עטא, הסביר מר קיסרי בחקירתו הנגדית כי ההברגה של הנתבעת הינה ייחודית בענף כשמכירה של בלון לרבות עם מתאמים לתשתית של חברות אחרות הינה בניגוד להוראותיה של הנתבעת (עמ' 37 שורות 5- 15).

בהמשך עדותו אף הוסיף והסביר, כי מאחר וההברגה של הנתבעת שונה מהברגות אחרות, המתאמים נדרשים למקרים בהם נדרשת החלפת ספק והנתבעת מגיעה עם מיכלי הגז שלה כשנדרש מתאם לצנרת אשר הייתה שם קודם לכן.

מר מאגד, אשר לקוח של הנתבעת זמן רב העיד כי הינו צורך גז ומשלם עבור הגז , כשכל נושא החלפת המכלים והחזרתם מתבצע ע"י מפיץ הנתבעת.

מכל האמור לעיל לא שוכנעתי כי עם הלקוחות במגזר זה אכן נעשה הסדר חלופי בדרך של מכירת המכלים, וטענה זו נדחית על ידי.

בשולי הדברים אציין, כי לאחר קבלת הסיכומים בעודי עמלה על כתיבת פסק דיני זה, הוגשה בקשה הנוגעת להרחבת חזית והעלאת טענות חדשות על ידי התובעת. כפי ניתן להיווכח לא התייחסתי לאותן הטענות החורגות ממסגרת כתבי הטענות אלא רק לנושאים שהובאו פניי במסגרת הראיות ועל פי כתבי הטענות ולכן אינני רואה כל צורך ליתן החלטה בבקשה המסוימת לאור מסקנותיי ופסק דיני זה והנימוקים לו.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל , הנני מורה כדלקמן:

1. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 70 ₪ למיכל עבור 1,084 מכלים, ובסך כולל: 75,880 ₪.
2. הנתבעת תשלם לידי התובעת הצמדה באשר ל-36 מכלים אשר כספי הפיקדון בגינם הוחזרו לתובעת עד למועד הדרישה וממועד הדרישה ריבית והפרשי הצמדה כדין.
3. הנתבעת תשלם עבור כספי הפיקדון באופן הבא: עבור 750 מכלים של 12 ק"ג בסך של 147 ₪ למיכל ובסך כולל של 110,250 ₪. עבור 260 מכלים של 48 ק"ג בסך של 303 ₪ למיכל ובסך כולל של 78,780 ₪.
4. הנתבעת תשלם הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.