התובע, אדם מבוגר ונכה הרתוק לכסא גלגלים, השכיר לנתבעים 1-2 (להלן: ישראל, דליה) מבנה שבבעלותו למטרת ניהול מאפיה, החל משנת 2003. יחסי השכירות נמשכו גם בתקופה הרלוונטית לתביעה, השנים 2008-2009. בתקופה זו נתן התובע הלוואות בריבית בסכומים מצטברים של מאות אלפי ש"ח לנתבע 3 (להלן: גולן), בנם של ישראל ודליה, צעיר שעבד במאפיה ואשר התידד עם התובע. גולן היה שקוע בתקופה זו בחובות בשוק האפור או לגורמים עברייניים ונזקק לכספים בסכומים גבוהים, אותם לווה מהתובע. בתמורה להלוואות מסר גולן לתובע שיקים של דליה.

נגד גולן ניתן פסק דין בהעדר הגנה, והוא מצוי בהליכי פשיטת רגל.

לטענת התובע, ישראל ודליה, הוריו של גולן, היו מודעים לסכומי ההלוואות שנטל בנם, היו מעורבים במספר הלוואות בעצמם, והתחייבו אישית להחזיר לו אותן ולפרוע את השיקים שמשכה הנתבעת 2 לפקודתו.

הנתבעים 6 ו-8 הינם חבריו של גולן ומי שלטענת התובע חתמו בפניו על התחייבויות כספיות בסכומים גבוהים, כערבים לחובות גולן.

מאחר שהשיקים שהינם הנושא והסכום העיקרי של התביעה הינם שיקים של דליה, החתומים על ידה, אדון תחילה בתביעה נגדה, ולאחר מכן בתביעה נגד יתר הנתבעים.

הנתבעת 2 – דליה שבו

גרסת התובע בדבר נסיבות מתן ההלוואות לגולן היא כי גולן ביקש את ההלוואות למטרת מימון "מיזם עסקי", בין של יבוא ציוד למאפיה, ובין מיזם אחר שלא פורט, וכי למרות שגולן לא החזיר לו סכום כלשהו לאורך כל השנה וכל השיקים של אמו חוללו, בין מחמת אכ"מ ובין מחמת הוראת ביטול, המשיך התובע להלוות לו סכומים של עשרות אלפי ש"ח מעת לעת במהלך שנה תמימה, שהצטברו לסכום כולל של מאות אלפי ש"ח.

גרסה זו בכללותה לא עוררה את אמוני, שכן התרשמתי כי התובע אינו פתי אלא מי שמאחוריו נסיון חיים עסקי, ניהל עסקאות נדל"ן ונתן הלוואות בריבית, וכי יחסיו עם גולן היו באותה תקופה קרובים, באופן שהתובע הסתייע בגולן, שהתלווה אליו לעתים מזומנות ושהה במחיצתו שעות ארוכות מדי יום, בשל מגבלותיו הפיזיות הקשות של התובע בניידות, וידע היטב כי גולן נזקק להלוואות לצורך כיסוי חובותיו הלוחצים לגורמים מפוקפקים, ולא למטרות השקעה בעסקים או יזמות.

חרף התמיהות והפירכות בגרסת התובע בדבר נכונותו להמשיך ולתת הלוואות לגולן ולהוריו חרף חילול כל השיקים שקיבל בתמורה, הרי שעובדת מתן ההלוואות לגולן אינה שנויה במחלוקת, וכך גם העובדה כי השיקים נשוא התביעה ניתנו ע"י גולן לתובע בתמורה לאותן הלוואות ולכיסויין.

דליה אינה חולקת על אותנטיות חתימתה על שמונת השיקים נשוא התביעה, אלא טוענת כי חתמה על רובם על החלק והשאירה אותם במגירה במשרד העסק כדי שבעלה ישראל או בנה גולן, שעבדו בעסק המשפחתי, יעשו בהם שימוש לצורך תשלום לספקים. לטענתה, לא ידעה על כך שגולן לקח שיקים אלה ועשה בהם שימוש ללא ידיעתה וללא רשותה, לצורך העסקאות שביצע עם התובע.

לגבי שלושה מהשיקים, לגביהם הודתה כי מולאו בכתב ידה, מסרה דליה גרסה המסבירה באלה נסיבות נרשם כל אחד מהם, וכיצד הוצא מרשותה ע"י גולן.

דליה טענה, כי לגבי חלק מהשיקים נתנה הוראת ביטול לאחר שהבנק התקשר אליה והודיע לה על כך שהגיע שיק שאין יתרה לכיסויו בחשבון, כשמדובר על שיקים בגובה עשרות אלפי ש"ח. לפיכך, כאשר היתה לה אפשרות להפקיד את הסכום בחשבון באופן שיאפשר כיבוד השיק, עשתה כן, ובמקביל נתנה הוראת ביטול, כך שהשיק הוחזר מחמת הוראת הביטול ולא מחמת אכ"מ, ואף לא נכלל ברשימת מושל"כ.

יצויין, כי על גב כל אחד מהשיקים יש רישומים בכתב ידו של התובע לגבי מי מסר לו אותם (גולן) וכי הוצהר ע"י גולן שהשיק נמסר בידיעת אמו דליה. איני מייחסת ערך ראייתי עצמאי לרישומים אלה, שהינם של צד מעוניין.

מבדיקת השיקים המקוריים שהוגשו ע"י התובע, והצלבתם עם גרסאות בעלי הדין ויתר המסמכים שהוגשו, עולים הממצאים הבאים:

א. שיק מס' 697 שנמשך ע"ס 65,000 ש"ח לתאריך 30.10.08 – הוחזר מחמת אכ"מ ביום 28.01.09. החתימה והתאריך הינם של דליה (וגם נעשו באותה עט), ויתר הכיתוב על השיק אינו שלה אלא של גולן ונעשה בעט בגוון אחר.

ב. שיק מס' 700 שנמשך ע"ס 28,000 ש"ח לתאריך 30.11.08 – הוחזר עקב הוראת ביטול ביום 26.1.09. החתימה והתאריך הינם של דליה (וגם נעשו באותה עט, שגוונה שונה מיתר הכיתוב בשיק), ויתר הכיתוב על השיק אינו שלה. שם התובע נכתב על ידו וסכום השיק – ע"י גולן.

ג. שיק מס' 713 שנמשך ע"ס 60,000 לתאריך 12.12.08 – הוחזר מחמת אכ"מ, ביום 29.1.09. החתימה והתאריך הינם של דליה (וגם נעשו באותה עט, שצבעה שחור, בשונה מיתר הכיתוב בשיק) ויתר הכיתוב אינו שלה. שם התובע והסכום במלים נכתבו ע"י התובע, הסכום בספרות – ע"י גולן.

ד. שיק מס' 735 שנמשך ע"ס 84,000 ש"ח לתאריך 31.1.09 – הוחזר מחמת עבר זמנו + התקבלה הוראת ביטול, ביום 1.11.09. החתימה והתאריך הינם של דליה (וגם נעשו באותה עט, שצבעה שחור, בשונה מיתר הכיתוב בשיק) ויתר הכיתוב אינו שלה, אלא של גולן. על גב השיק יש כיתוב בכתב ידו של גולן, לפיו רשם את סכום השיק בידיעת אמו.

ה. שיק מס' 752 שנמשך ע"ס 56,000 ש"ח לתאריך 31.1.09 – הוחזר מחמת אכ"מ, ביום 3.2.09. דליה הודתה כי רשמה את כל השיק (למעט שם התובע, שנכתב על ידו) בכתב ידה. דליה הודתה בכך שרשמה שיק זה במלואו, וטענה כי נועד למוכר של חנות בבניין בו שכנה המאפיה שניהלו, שהיא ובעלה רצו לקנות אך העיסקה לא יצאה לפועל. אני דוחה גרסה זו כמצוצה מהאצבע. לא יעלה על הדעת שמי שרוצה לרכוש נכס מקרקעין ירשום שיק בטרם נערך הסכם, או אפילו זכרון דברים, עם המוכר. לא הובהר כלל מדוע נרשם השיק בטרם עריכת הסכם כלשהו, מדוע לא נרשם שם הנפרע בשיק, מדוע נשאר השיק בפנקס ולא נקרע לאחר שהוברר כי העיסקה הנטענת לא תתבצע, ואף לא זומן בעל החנות הנטען לעדות כדי לצקת ממשות כלשהי בגרסת בדים זו. אני קובעת כי גרסה זו אינה אלא זריית חול בעיני בית המשפט, וכי השיק נרשם על ידי דליה ונמסר לגולן ביודעין כי מדובר בהחזר הלוואה שקיבל מהתובע.

ו. שיק מס' 813 שנמשך ע"ס 90,000 ש"ח לתאריך 16.5.09 – הוחזר מחמת אכ"מ + הוראת ביטול, ביום 25.10.09. דליה הודתה כי החתימה שלה, אך מהשוואת כתב היד על השיק עם כתב ידה של דליה בשיקים שהודתה שהיא מילאה, עולה כי כל השיק נכתב על ידה, למעט שם התובע, שנכתב על ידו. גם שיק זה, שלא ניתן כל הסבר ע"י דליה לנסיבות עריכתו ומסירתו לידי גולן, הינו בהכרח שיק שנערך ע"י דליה לצורך מסירתו ע"י גולן לתובע.

ז. שיק מס' 862 שנמשך ע"ס 52,000 ש"ח לתאריך 30.5.09 – הוחזר מחמת הוראת ביטול + חסרה חתימה ליד התיקון, ביום 18.10.09. דליה הודתה כי רשמה את השיק בכתב ידה, למעט שם התובע, אך טענה כי היה רשום בו סכום של 52 ש"ח ולא 52,000 ש"ח, וכי מישהו הוסיף ללא ידיעתה את האפסים ואת המילה "אלף" ובכך זייף את השיק. אני דוחה את גרסתה של דליה לגבי נסיבות רישום שיק זה, כאילו רשמה אותו לפקודת מוכר בשוק עבור חולצה ע"ס 52 ש"ח אך לאחר שרשמה אותו אמר לה המוכר שאינו מקבל שיקים, כגרסת בדים בלתי מהימנה. אני קובעת, כי דליה היא שרשמה את הסכום בספרות בסך 52,000 ש"ח בכתב ידה, אך השמיטה בשוגג את המילה אלף מהסכום במלים. לגבי ההוספה המאוחרת של המילה אלף, איני יכולה לקבוע אם נעשתה על ידי דליה. מכל מקום, הכתב בתוספת נעשה באותו גוון עט של יתר הכיתוב ואינו כתב ידם של גולן או התובע, כך שסביר יותר כי התיקון נעשה ע"י דליה לאחר שהבחינה בהשמטה, באופן מאולתר שניכר בזרימת הכתב, מאשר שמדובר בזיוף ע"י אחר. שם התובע נכתב על ידו.

ח. שיק מס' 888 שנמשך ע"ס 30,000 ש"ח לתאריך 15.6.09 – הוחזר מחמת "טופס השיק בוטל" ביום 22.9.09. דליה הודתה כי רשמה שיק זה (למעט שם התובע, שנכתב על ידו), וטענה כי רשמה אותו לפקודת ספק עלום (שלא נקבה בשמו ולא מילאה את שמו על השיק) וכי גולן לקח אותו ללא רשותה וכשהבחינה בכך אמר לה שהוא נותן את השיק לתובע. לטענתה התקשרה לתובע ואמרה לו כי השיק נלקח ממנה ללא רשותה. אני דוחה גרסה תמוהה ומופרכת זו, שהתובע כלל לא נחקר עליה, כבלתי מהימנה.

דחיית גרסתה של דליה לגבי השיקים שהודתה כי רשמה אותם במלואם בכתב ידה (סכום, תאריך וחתימה) וקביעתי גם שיק נוסף נרשם בכתב ידה, מעלה כי ארבעה מתוך השיקים נרשמו במלואם ע"י דליה (למעט שם הנפרע) וארבעה אחרים נושאים את חתימתה והיא אף רשמה את התאריך עליהם.

הטענה של לקיחת השיקים ללא רשות ע"י גולן ממשרד העסק אינה מתיישבת עם העובדות הללו: לא עם השיקים שמולאו במלואם ע"י דליה, עם סכומים בעשרות אלפי ש"ח ותאריכי פרעון, ולא עם השיקים שמולאו בחלקם, שכן אדם סביר המשאיר במשרד/כספת העסק פנקס שיקים ריק לצורך שימוש מנהליו או עובדיו, אינו רושם תאריכים בפנקס השיקים, שהרי תאריך הפרעון נתון לסיכום ספציפי בין הלקוח לספק שלפקודתו נרשם השיק, ולא ניתן למלאו מראש בלי לדעת למי ועבור מה יימסר השיק, וגם אין כל טעם וצורך בכך.

בנוסף, עולה מהמפורט לעיל, כי כבר בשלהי חודש ינואר 2009 ידעה דליה על שלושה שיקים (מס' 697, 700, 713) שנמשכו ע"י גולן לפקודת התובע, כאשר שניים מהם הוחזרו מחמת אכ"מ מאחר שלא היה לה מזומן כדי להפקיד בחשבון והשלישי הוחזר עקב הוראת ביטול לאחר שהפקידה את הסכום הנדרש לכיסויו.

שלושת השיקים המאוחרים ביותר כרונולוגית, שנמשכו לחודשים מאי-יוני 2009, נמשכו לאחר מתן הוראת הביטול ביחס לשיק אחד והודעת הבנק לדליה על החזרת שני השיקים האחרים מחמת אכ"מ, בסוף ינואר 2009, כאשר מסקנה זו עולה גם מכך שנמשכו משלושה פנקסי שיקים אחרים, וגם ממועדי הפרעון הרחוקים הרשומים עליהם, כאשר ההלוואות שנתן התובע לגולן היו לחודשיים. כך לדוגמא, ההלוואה ע"ס 50,000 ש"ח ניתנה ב-12.12.08 (שיק של התובע משוך ליום 12.12.08 נספח 5 לתצהירו, התחייבות של גולן נספח 6 לתצהיר התובע) וההחזר ניתן בשיק ע"ס 56,000 ש"ח לתאריך 31.1.09; שני שיקים של התובע בסכום כולל של 80,000 ש"ח שהופקדו בחשבון דליה במרץ 2009, ניתן כנגדם שיק של דליה ע"ס 90,000 ש"ח משוך ל-16.5.09; שני שיקים של התובע בסכום כולל של 40,000 ש"ח שהופקדו בחשבון דליה בתחילת אפריל 2009, ניתן נגדם שיק ע"ס 52,000 ש"ח משוך לתאריך 30.5.09).

מכאן, שגרסתה של דליה על אי ידיעתה שגולן לקח שיקים, בין מלאים ובין ריקים וחתומים, ועשה בהם שימוש ללא רשותה, נסתרת גם בשיקים המאוחרים (ו' – ח' לעיל) שנמשכו בכתב ידה וחתימתה לאחר שכבר הוחזרו שיקים בחשבון בידיעת דליה או על פי הוראתה. ברי כי אילו היתה גרסתה נכונה, הרי שמיד לאחר גילוי העובדה כי גולן לקח שיקים ממשרד העסק ועשה בהם שימוש ללא רשותה, בהיקפים של מאות אלפי ש"ח, היתה חדלה מלהשאיר את פנקסי השיקים שלה בהישג ידו ולשימושו של גולן. יצויין, כי דליה טענה שהגישה תלונה נגד גולן לגבי השיקים שנטל ללא רשותה והעביר לתובע, אך גולן שלל בעדותו טענה זו ואמר כי לא הוגשה נגדו כל תלונה, ודליה אף לא הציגה כל מסמך על הגשת תלונה על ידה נגד גולן, בניגוד להצהרתה כי תעשה כן.

עוד הוכח, כי חלק מהכספים שהעביר התובע לגולן הופקדו בחשבונה של דליה (שיקים ע"ס 60,000 ש"ח ו-20,000 ש"ח שהופקדו בחודש מרץ 2009, שיקים ע"ס 10,000 ש"ח ו-30,000 ש"ח שהופקדו בחודש אפריל 2009) והיא ידעה על כך, ולטענתה משכה את הכסף במזומן והעבירה לגולן. טענתה, כי חשבה שמדובר בכסף שהרוויח גולן מעסקאות תיווך שביצע עם התובע, אינה מהימנה עלי כלל, לנוכח גובה הסכומים וסתמיות הגרסה, שלא נתמכה בתשתית עובדתית כלשהי. גם הטענה, כי משכה את הכסף מהחשבון והעבירה לגולן, לא הוכחה בראיות כלשהן.

לפיכך אני קובעת כי הוכח על פי מאזן ההסתברויות שדליה משכה ארבעה מהשיקים בכתב ידה כולל הסכום והתאריך וידעה כי הם מיועדים לתובע, לצורך החזר הלוואות שלקח ממנו גולן, ולגבי ארבעה אחרים – משכה אותם על החלק תוך מילוי תאריך פרעון וחתימה, ונתנה אותם לגולן לצורך מילויים על ידו כראות עיניו ומסירתם לתובע.

מתן ההלוואות לא נסתר ע"י גולן, אלא להפך, הוא אישר אותו בעדותו הגם שטען כי אמו לא ידעה על כך שלקח את השיקים שלה, ואילו טענתו כי החזיר לתובע את הסכומים העצומים שלווה, טיפין טיפין במזומן, מבלי שנערכה בנדון כל תרשומת ומבלי שהציג מקורות כלשהם להחזרים הנטענים, שהרי המשיך ללוות כספים מהתובע במשך כל התקופה, נדחית על ידי כבלתי מהימנה. התובע העיד כי לא קיבל החזר כלשהו מגולן או מדליה, וכי כל השיקים שלה שנמסרו לו כבטוחה או כהחזר ההלואות הוחזרו ע"י הבנק הנמשך מחמת אכ"מ או סיבות אחרות, וגרסה זו לא נסתרה.

לפיכך אני קובעת כי דליה חייבת לתובע את סכום השיקים שמשכה, או חתמה עליהם על החלק והסמיכה את גולן לרשום את סכומם, המצטברים לסך של 465,000 ש"ח (קרן).

אציין, כי מעבר למשיכת השיקים בידיעתה והסכמתה, טען התובע כי דליה עצמה ביקשה ממנו הלוואות לצרכיה העסקיים (סעיפים 25-27 לתצהירו), וכי לגבי כל שיק שלה שנמסר לו ע"י גולן, קיים התובע שיחה טלפונית עם דליה והיא אישרה כי ההלוואה שניתנה לגולן כנגד אותו שיק היא לבקשתה (סעיף 43). גרסה זו עוררה בלבי ספקות רבים, הן לנוכח ההתרשמות השלילית ממהימנות גרסת התובע בנקודות מהותיות, כגון הכחשתו כי לקח ריבית עבור ההלוואות, והן לנוכח העובדה כי בעוד שהקפיד לערוך מסמכי התחייבות ולהחתים לווים אחרים על שטרות חוב, לא החתים את דליה על מסמך התחייבות כלשהו או על הצהרה כי לוותה ממנו כספים. לפיכך, חיובה של דליה מבוסס על קביעותי לעיל לגבי משיכת השיקים לכיסוי ההלוואות שנטל גולן מהתובע, בידיעתה והסכמתה, ולא על נטילת הלוואות על ידי דליה עצמה מהתובע.

הנתבע 1 – ישראל שבו

התביעה נגד ישראל מבוססת על מסמך שנכתב בכתב ידו של התובע (נספח 19 לתצהירו) ועליו חתם על פי הטענה ישראל. כותרת המסמך היא "הצהרה וגם התחיבות" ובו נכתב כי ישראל מאשר, כבעלה הנאמן של דליה, שהשיקים של דליה הנמצאים אצל התובע ידועים לו לרבות סכומיהם, והוא מתחייב כלפי התובע שהשיקים יכובדו במלואם, ומתחייב להחזיר לתובע את סכומם.

המסמך הוצג בצילום ולא במקור. לא הובהר ע"י התובע מדוע לא הוצג המקור והיכן הוא.

כן טען התובע כי ישראל התחייב בפניו בעל פה מספר פעמים שהוא אישית אחראי לכל השיקים של דליה שקיבל התובע מגולן (סעיפים 26, 44 לתצהירו).

ישראל הכחיש מכל וכל כי הוא או דליה נטלו הלוואות מהתובע או כי התחייב לפרוע הלוואות שנטל גולן.

ישראל טען כי מדובר במסמך מזוייף שנערך ע"י התובע ושהודבקה עליו בהעתקה צילומית חתימתו של ישראל שנלקחה ממסמך אחר. כן טען ישראל כי חתם לתובע על החלק על דף נייר לצורך רישום תשלומי השכרות, וכי התובע נטל דף חתום זה ומילא אותו כרצונו.

התובע השיב על כך, כי טענת הזיוף נטענה בעלמא ללא הוכחה כלשהי, וכי ישראל לא הגיש תלונה במשטרה בעניין.

מעיון בחוות הדעת של המומחית הגרפולוגית דבורה הראל שמונתה ע"י בית משפט השלום בת"א בתיק אחר שהתנהל בין התובע לדליה שבו (תא"מ 34998-02-11) בעניין שיקים אחרים, ואשר שני הצדדים הסכימו כי מסקנותיה וממצאיה מקובלים עליהם, התבקשה המומחית לבדוק את האותנטיות של שני מסמכים צילומיים שעליהם חתום לכאורה גולן, והיא קבעה חד משמעית לגבי אחד מהם (שסומן כמסמך א'), כי חתימתו הנחזית של גולן על אותו מסמך אינה אותנטית אלא "הודבקה" ע"י העתקה צילומית ממסמך מקור אחר שהוצג למומחית שאכן נושא את חתימת גולן. לגבי המסמך השני (שסומן כמסמך ב') קבע המומחית כי מדובר במסמך שמהווה שעטנז של גזירה והדבקה ממסמכים אחרים, ועל כן סביר כי גם חתימת גולן אינה מקורית אלא הועתקה ממסמך אחר.

התובע טוען כי אינו חולק על כך ששני המסמכים הללו זוייפו, אך לטענתו גולן הוא שזייף אותם כדי להכשיל את התובע. טענה זו אינה סבירה, שכן המסמך המקורי שממנו הועתקה החתימה של גולן אל המסמך המזוייף, היה בידי התובע. בנוסף, מעיון בפרוטוקול נ/1 עולה כי ההצהרות שנמצאו כמזוייפות נועדו לשרת את גרסתו של התובע באותו תיק, ולא את גרסת דליה. ממילא, לא היה לגולן כל אינטרס לזייף את המסמכים או את חתימתו עליהם מיד לאחר עריכתם, כפי ההשערה הספקולטיבית שהעלה התובע באותו פרוטוקול, בפרט לאחר שהוכח כי גולן חתם לתובע על גבי מסמכים רבים אחרים וחתימות המקור נמצאות בידי התובע.

בנסיבות אלה אני קובעת כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי שהתובע הוא שביצע את הזיוף באותם מסמכים, לצורך המשפט בתיק האחר.

אשר על כן, איני נכונה להסתמך על מסמך דומה שמציג התובע, שנכתב על ידו, משרת את האינטרס שלו בתיק, ושאינו מסמך מקורי, כאשר ברור מהיחסים העסקיים הממושכים שהיו בין הצדדים (כשהתובע בעלים של העסק שהושכר לדליה וישראל במשך שנים רבות) כי היו מסמכים אחרים שנחתמו ע"י ישראל ונמצאים אצל התובע, ואשר מהם יכול היה התובע להעתיק ולהדביק צילומית את חתימתו של ישראל.

גם גרסתו של התובע על נטילת התחייבות בעל פה על ידי ישראל לפרעון השיקים של דליה ו/או ההלוואות שניתנו לגולן, אין בה כדי להרים את נטל ההוכחה על פי מאזן ההסתברויות, לאור הפגם המוסרי החמור שדבק בתובע, שלא בחל בזיוף מסמכים כדי להוכיח את תביעתו בתיק האחר, כמפורט לעיל, ועל כן איני נכונה להסתמך על גרסתו כאשר זו אינה נתמכת בראיות ברורות לתמיכתה.

לפיכך אני דוחה את התביעה נגד ישראל.

נתבע 6 - אסף חביב

התביעה נגד אסף חביב (להלן: אסף) מבוססת על מסמך מקורי בכתב ידו של התובע ובחתימת אסף (נספח 20 לתצהיר התובע), בו מתחייב אסף כלפי התובע לשלם את סכומו של שיק ע"ס 50,000 ש"ח שמשך אסף לפקודת התובע ואשר חולל מחמת אכ"מ והוחזר לאסף.

אסף הינו חברו של גולן, ומי שלטענת התובע הוצג בפניו כמי שיהיה ערב לחובו של גולן כלפי התובע. בתצהירו טוען התובע כי כאשר גולן ביקש ללוות ממנו כספים לאחר שכבר היה חייב לו סכומים גבוהים, דרש התובע כי יביא ערב. לטענתו, גולן הציג בפניו את אסף והלה אמר לו שהוא חייב לגולן 50,000 ש"ח ומוכן לשלם אותם לתובע במקום לגולן. לפיכך רשם אסף שיק ע"ס 50,000 ש"ח לפקודת התובע, לתאריך 25.6.09. השיק חולל מחמת אכ"מ. לטענת התובע, אסף ביקש ממנו להחזיר אליו את השיק שחולל כי אשתו כמעט התגרשה ממנו בגלל זה והבטיח לחתום על התחייבות לשלם לו את סכום השיק במזומן עד 27.8.09. התובע הסכים להחזיר את השיק לאסף, וערך בכתב ידו מסמך (שנערך לדבריו ביום 1.7.09, בנוכחות גולן) בו אישר אסף בחתימתו כי הוא מסר לתובע את השיק הנ"ל ע"ס 50,000 ש"ח אשר הוחזר מחמת אכ"מ, וכי הוא מתחייב כלפי התובע לשלם לו במזומן את סכום השיק עד 27.8.09. התובע הותיר בידיו העתק של השיק והחזיר את המקור לאסף.

הוצג ע"י התובע המסמך המקורי, שאסף אישר כי חתם עליו, ומקריאת הכתוב מעל החתימה עולה כי נכתב ..."אני מסרתי שיק לנסים גאון בסך 50,000 ש"ח (...) שיק זה שמסרתי לנסים גאון לא כובד מצדי והסיבה אין כיסוי מספיק בחשבון מבנק דיסקונט סניף רמלה. נסים גאון החזיר את השיק אלי ליד ואני אסף חביב מאשר את קבלת השיק שלא כובד מצדי סוכם שאני אשלם את כל הטמורה (כך במקור) שמגיעה לנסים גאון מכל הלב אני אסף חביב מאשר את כל הכתוב במסמך זה". (שם וחתימה).

משמע, גם בהתעלם מהשורות שהוספו לאחר החתימה, יש במסמך עליו חתם אסף התחייבות מפורשת לשלם לתובע את סכום השיק שחולל.

התובע טען כי כל מה שהוסף מתחת לחתימה, המתייחס לתאריך לפרעון החוב, הוסף בהסכמה בנוכחות אסף וגולן. בחקירה הנגדית לאסף, הכחיש התובע כי היה שיק נגדי שהוא משך לפקודת אסף או גרושתו ואשר לא נפרע.

גולן אישר בחקירתו הנגדית כי נכח בעת שאסף חתם על המסמך שערך התובע. הוא טען כי התובע הוסיף בדיעבד את השורות שמתחת לחתימה וכי אסף חתם רק על כך שהשיק הוחזר לו.

אסף טען כי לבקשת גולן נתן לתובע את השיק ע"ס 50,000 ש"ח למשמרת ולבטחון בלבד, וכי כשהשיק הוחזר לו, חתם לבקשת התובע רק על הצהרה כי השיק הוחזר, ואילו התוספת שהוספה מעל ומתחת לחתימתו של אסף, בכתב ידו של התובע, לא נעשתה בידיעתו אלא הוספה באופן חד צדדי ע"י התובע לאחר החתימה. לדבריו, המשפט המתחיל במילה "סוכם" ועד לחתימה, הוסף ללא ידיעתו ע"י התובע. זאת, בניגוד לגרסת גולן, כי רק מה שמתחת לחתימה הוסף בדיעבד ע"י התובע.

בנוסף, אמר אסף כי קיבל מהתובע שיק נגדי לבטחון ע"ס 46,000 ש"ח אשר נמצא כיום אצל ב"כ גרושתו ולא נפרע. בחקירתו הנגדית של אסף עלה כי השיק ע"ס 46,000 ש"ח אכן קיים והינו חלק ממוצגי התובע, נספח 36 לתצהירו, ממנו עולה כי מדובר בשיק שנמשך ע"י התובע לפקודת ארז אגייב לתאריך פרעון 27.9.09, כאשר על צידו האחורי של השיק רשומים שמו של אסף חביב, מס' ת"ז שלו ומס' החשבון שלו.

התובע עצמו מאשר כי השיק הנ"ל לא נפרע אלא הוא נתן עליו הוראת ביטול, ומעיון במסמך עולה כי כן הוצג לפרעון שכן יש עליו חותמת של בנק הפועלים עם הכיתוב "המחאה מבוטלת". מכאן, שהכחשתו של התובע כי אסף קיבל ממנו המחאה ע"ס 46,000 ש"ח אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוא עצמו הציג והתרשומות שערך על גבי נספח 36 לתצהירו. גם אם מדובר בשיק שנמשך לפקודת אחר והועבר לאסף, הרי שעולה מנספח 36 כי התובע ידע על כך.

לנוכח העובדה שאין מחלוקת על כך ששיק זה בוטל ע"י התובע, הרי שלא הוכח כי אסף ו/או אשתו דאז קיבלו תמורה כלשהי מהתובע עבור השיק ע"ס 50,000 ש"ח שמסר אסף לתובע.

הטענה, כאילו אסף היה חייב 50,000 ש"ח לגולן וגולן המחה את החוב לתובע, כלל לא הוצגה בחקירתם הנגדית של גולן ושל אסף ע"י ב"כ התובע, ואיני מאמינה לתובע כי כך הוצגו לו הדברים ע"י גולן ואסף.

גם הטענה, כי אסף התנדב לשמש כערב לחובו של גולן לתובע, והתחייב לפרוע 50,000 ש"ח מהחוב, אינה מתקבלת על דעתי. לא מצאתי סבירות בגרסה כי צעיר זה, שלדבריו הינו חסר אמצעים, יסכים למשוך שיק על סכום גבוה כל כך, כדי לשמש לפרעון חובו של גולן, שידע כי הוא מסובך בחובות כבדים. אף לא סביר בעיני כי התובע הסכים להלוות לגולן כספים נוספים על סמך שיק של אסף, שלא הוכחה כל יכולת כלכלית שלו לפרוע שיק בסכום כזה.

ההתרשמות מחילופי השיקים בין התובע לאסף הינה כי היתה אמורה להתבצע ביניהם עסקת החלפת שיקים, בין לבטחון ובין לפרעון, בה היה מעורב צד שלישי (אגייב), בנסיבות שאופיין האמיתי לא נחשף ע"י אף אחד מהעדים, אך עיסקה זו לא יצאה לפועל והשיק שנתן התובע בוטל במועד מאוחר יותר מתאריך עריכת המסמך החתום ע"י אסף.

לפיכך, אין לנתק בין המסמך עליו חתום אסף לבין השיק ע"ס 46,000 ש"ח שבוטל ע"י התובע לאחר מכן, ומשביטל התובע את השיק שהיה אמור להוות תמורה לשיק שנתן אסף לתובע, פקעה התחייבותו של אסף לשלם לתובע את סכום השיק הנגדי שמשך.

לפיכך אני דוחה את התביעה נגד אסף.

הנתבע 8 – אסי בן שטרית

התביעה נגד אסי בן שטרית (להלן: אסי) מבוססת על שטר חוב (נספח 24 לתצהיר התובע) שערך התובע ושאינו חתום על ידי אסי, אך על גבו נכתב "אני אסי מתחייב להעביר לנסים גאון 300,000 אלף שקל בלבד ת"ז (...) את כל הכסף במלואו" ואסי חתם עליו.

המסמך המקורי הוצג ע"י התובע.

התובע טען כי גולן הציג בפניו את אסי כמי שחייב לו כסף ואסי חתם בפניו על שטר החוב ע"ס 300,000 ש"ח. הוא אישר כי לא נתן לאסי הלוואה כלשהי.

אסי טען בעדותו כי הינו חבר טוב של גולן וביקש ממנו הלוואה של 3,000 ש"ח, וכי גולן הבטיח לארגן לו את הסכום. אחרי מספר ימים קבע איתו גולן פגישה בקניון בה נכח התובע, ואמר לו שיקבל 3,000 ש"ח ממנו ויחתום לתובע על התחייבות להחזיר לו את הסכום הנ"ל. הוא הביא מרכבו של התובע שטר חוב ואמר לאסי לחתום על התחייבות להחזיר לתובע 3,000 ש"ח. אסי אמר כי באותה תקופה עבד כשכיר במסעדה והטענה כאילו מאן דהוא הלווה לו 300,000 ש"ח היא מגוחכת והזויה. כלל לא הוצגה לאסי בחקירה הנגדית הטענה כאילו הסכים לשמש כערב לחובותיו של גולן כלפי התובע בסך של 300,000 ש"ח.

גולם תמך בגרסתו של אסי ואמר כי אסי ביקש ללוות מגולן 3,000 ש"ח אותם נטל גולן מהתובע, וכי התובע החתים את אסי על מסמך שלפיו הוא חייב לתובע 3,000 ש"ח אך זייף אותו בדיעבד והוסיף אפסים כך שהמסמך נחזה כחוב של 300,000 ש"ח.

מעיון במסמך המקורי עולה כי יש סבירות ממשית כי בעת שחתם אסי על המסמך היה כתוב עליו סכום של "3 אלף ש"ח", ואילו התוספת של האפסים בצד ימין של הספרה 3, נעשתה באופן חד צדדי ע"י התובע. אפשרות זו מתחזקת בראיות שהוצגו לגבי נתבעים אחרים, על שינויים ותוספות שערך התובע באופן חד צדדי, שבחלק מהמקרים הגיעו לכדי זיוף ממש.

גרסת התובע, כי אסי חתם בפניו על התחייבות לשלם לו 300,000 ש"ח, מבלי שקיבל ממנו הלוואה כלשהי ומבלי שהוכח כי היה חוב של אסי לגולן בסדר גודל של מאות אלפי ש"ח, נראית לי מופרכת ואינה מהימנה עלי כלל.

גרסת אסי הינה סבירה והגיונית יותר ונתמכת בגרסת גולן.

לפיכך אני דוחה את התביעה נגד אסי.

סיכום

התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת על סכום שמונת השיקים, 465,000 ש"ח, כאשר כל סכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפרעון של כל שיק ועד לתשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובע בסך 20,000 ש"ח.

התביעה נגד הנתבעים 1, 6 ו-8 נדחית. התובע ישא בהוצאות כל אחד מהם בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.