רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. התובע הינו נושה של העמותה האזורית לקידום הילד והנוער (להלן: "העמותה"), אשר גם כיהן, בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, כיושב ראש ומנכ"ל העמותה. התביעה הוגשה מכוח המחאת זכות שהעניקה העמותה לתובע, לגבי כספים לכאורה שחייבת הנתבעת (להלן: "המועצה") לטובת העמותה, בעטיו של הסכם פשרה שנכרת בין השתיים ביום 25.12.07 (להלן: "ההסכם").

2. בתביעה שהוגשה ביום 3.6.07 על ידי העמותה כנגד הנתבעת כאן בת"א (נצרת) 3913/07 העמותה האזורית לקידום הילד נ' מ.מ. כפר מנדא (ניתן פסק דין ביום 12.10.12) (להלן: "התביעה המקבילה"), פורטו בהרחבה הנסיבות אשר הביאו לחתימת ההסכם, יחד עם זאת אביא את עיקרי הדברים כדלקמן.

3. הטענה עליה נשענת העמותה בתביעה המקבילה נוגעת לזכותה לקבלת התקציבים ממשרד החינוך לגבי התקופה שבה הפעילה גני ילדים, כספים אשר נתקבלו במועצה ולא הועברו לידיה, לאחר שהמועצה דיווחה למשרד החינוך שהילדים למדו בגנים שלה ולא בגנים של העמותה.

4. כחצי שנה לאחר הגשת התביעה המקבילה, ולאחר משא ומתן בין העמותה לבין המועצה, נחתם ההסכם שנועד לפצות את העמותה בסך של 1,300,000 ₪ בגין שכר לימוד עבור הילדים אשר למדו בגנים אותם הקימה והפעילה העמותה בתקופה שתחילתה ביום 1.9.05 וסיומה ביום 20.10.06 (להלן: "תקופת ההפעלה"), וכן בגין השימוש בציוד ובמתקנים של העמותה מיום 21.10.06 עד ליום 30.6.08 (להלן: "תקופת השימוש"). עוד הוסכם כי החל מיום 1.9.2008 תפעיל העמותה ותנהל עשרה גני טרום חובה בתחום שיפוט המועצה.

5. ביום 1.1.08 העניקה העמותה לתובע המחאת זכות, לפיה המחתה לתובע את זכותה בכספים המגיעים לה מהמועצה לכיסוי חובותיה בסך של 1,300,000 ₪. המחאת הזכות התקבלה במשרדי המועצה ביום 8.1.08, אולם האחרונה לא שילמה כמוסכם.

6. המועצה טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף לאור התביעה המקבילה אשר הוגשה בבית המשפט בנצרת, וטענה כי היא מצויה בפני סיכון לתשלום כפול מאחר ומדובר בתביעה זהה הנשענת על אותה מסכת עובדתית, ולכן מן הראוי שקודם תתברר התביעה המקבילה. טענה זו הפכה עם הזמן ללא רלוונטית כפי שיובהר בהמשך לאחר שהתביעה המקבילה נדחתה.

7. זאת ועוד, טוענת המועצה לסילוק על הסף מחמת שתביעה זו הוגשה בחוסר תום לב מצד התובע, שעה שהוא העומד בראש העמותה ובד בבד חתום על המחאת הזכות לטובתו, וכל זה נעשה בידיעה שהעמותה מצויה בפני הליכי פירוק, השוללת עבירת הזכות על פי דין.

8. לגופו של עניין, טוענת המועצה כי לאחר החתימה על ההסכם התברר לה, כי אין אפשרות לקיימו בשל מספר סיבות: ראשית, התקבלו במשרדיה עיקולים רבים על שם העמותה העולים על הסכום שמגיע לה מהמועצה. שנית, העמותה נקלעה בין כה וכה להליכי פירוק, ומשכך לא היה ניתן להעביר לידיה סכומים כלשהם.

9. המועצה מוסיפה וטוענת, כי לעמותה לא מגיעים הסכומים אותם המחתה לתובע, שכן הסכום שנועד לפצות בגין שכ"ל עומד על סך של 330,000 ₪ בעוד התובע דורש סכום הגבוה פי כמה. זאת ועוד, המועצה חולקת אף על זכות העמותה להחזר עלויות דמי השכירות. לדבריה, הסכום עליו הוסכם הינו שגוי מאחר והמועצה שילמה זאת ישירות למשכירים, ובמקרים מסוימים אף הסתיימו חוזי השכירות בטרם חלפו 5 השנים.

10. התובע השיב לכתב ההגנה וטען, כי אין המועצה מצויה בפני סיכון לתשלום כפול, שכן התביעה המקבילה הוגשה עובר לחתימת ההסכם נשוא התביעה דנן, ומשכך אין זהות בין שתי התביעות, הגם שהסעד הנתבע על ידי העמותה שונה בתכלית מהסעד הנטען על ידו בתביעה זו. לדבריו, העמותה בתביעה המקבילה מתבססת על זכותה לקבלת התקציבים ממשרד החינוך בגין שכר הלימוד בלבד, ואילו כאן תביעתו נשענת על המחאת הזכות שקיבל מהעמותה על סמך ההסכם אשר כולל בחובו, מלבד תשלום שכר הלימוד, פיצוי בגין השימוש של המועצה בציוד השייך לעמותה, וכן התחייבות להעביר את הגנים לניהול העמותה.

11. לטענת התובע, התנהלותה של המועצה היא שמעידה על חוסר תום ליבה, שכן מחד- לא העבירה לעמותה את התקציבים שקיבלה ממשרד החינוך בטענה שקיימים עיקולים, ומאידך - השיבה להודעות העיקול כי לא קיימים בחזקתה כספים המיועדים לעמותה.

12. ביום 2.7.12 התקיים בפניי דיון בו נשמעו עדויות הצדדים, התובע העיד בעצמו, ומטעם ההגנה העיד מר עלי חד'ר זידאן, מזכיר ומנכ"ל המועצה, אשר בתקופה הרלוונטית שימש כמנהל מחלקת החינוך (להלן: "מר זידאן") וכן העיד מר תייסיר קאסם, אשר שימש כחשב המלווה של המועצה (להלן: "מר קאסם"). הוחלט להמתין עם הגשת הסיכומים עד למתן פסק דין בתביעה המקבילה.

13. ביום 12.10.12 ניתן פסק דין בתביעה המקבילה, בו היא נדחתה. ומשכך הגישו ב"כ הצדדים את סיכומיהם, ונתנו את הסכמתם שכל הראיות בתביעה המקבילה יהיו קבילים בתביעה דנן.

14. התובע העלה בסיכומיו טענה לפיה, לאור תוצאות פסק-הדין בתביעה המקבילה, הרי אין המועצה עומדת יותר בפני סיכון של חיוב כפול. לטענתו, התביעה המקבילה נדחתה מאחר והעמותה לא הוכיחה זכות שבדין לקבלת התקציבים ממשרד החינוך, בעוד שהתביעה דנן הינה לאכיפת ההסכם שנכרת בין העמותה לבין המועצה.

15. עוד טוען התובע להשתק פלוגתא ביחס להכרעת כב' השופט אחסאן כנעאן בפסק הדין שניתן בתביעה המקבילה בעניין המחאת הזכות שניתנה לו, אשר קבע כי המחאת הזכות כשרה.

16. המועצה חזרה והדגישה בסיכומיה, כי לא היה באפשרותה לקיים את ההסכם מאחר והלה לא אושר על ידי מנכ"ל משרד הפנים. על אף עדות מר קאסם בעניין זה, אשר המליץ למועצה להודיע לעמותה בדבר ביטול ההסכם, לטענתה, לא היה בכך כל צורך לאור העובדה שהעמותה עמדה בפני פירוק, וממילא לא היה באפשרותה לקיים ההסכם.

17. לטענת המועצה, יש לאמץ את פסיקת כב' השופט כנעאן בתביעה המקבילה, לפיה העמותה אינה זכאית לקבלת התקציבים ממשרד החינוך, הגם שהילדים למדו בפועל בגני העמותה, וההסכמה לשלם לעמותה סכום כלשהו בנושא דמי הלימוד הינה לפנים משורת הדין.

18. לאחר מתן פסק הדין בתביעה המקבילה, הסכימו ב"כ הצדדים להמתין לתוצאת הערעור שהגישה העמותה על פסק הדין בתביעה המקבילה, ואשר דחה את תביעתה. ביום 9.6.13 הודיע ב"כ התובע כי העמותה חזרה בה מהערעור, וביקש ליתן פסק דין בתיק דנן.

דיון והכרעה:

אכיפת ההסכם:

19. התרופות בגין הפרת חוזה הינן, בין היתר אכיפתו, כאמור בסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970. השאלה המרכזית הטעונה בירור והכרעה כאן היא בעניין תוקפו של ההסכם, אשר מכוחו ניתנה המחאת הזכות לתובע. במידה ויוכח כי ההסכם בר תוקף, יש לבחון את מהות ותוקף המחאת הזכות.

20. בפסק הדין בתביעה המקבילה, כב' השופט כנעאן קבע מספר קביעות, שיש בהן כדי להשליך על התביעה דנא כדלקמן:

1. בסעיף 20 נקבע כי התביעה לאכיפת ההסכם והמחאת הזכות, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם התביעה המקבילה, ואף מנהל העמותה מודה, שאם יאכף ההסכם, אין תקומה לתביעה המקבילה.
2. בסעיף 24 נקבע כי תקפות ההמחאה וההסכם, תוכרע על-ידי בית-משפט השלום בטבריה במידה ויידרש לכך.
3. בסעיפים 58 ו- 60 נקבע כי בגני העמותה למדו לכל הפחות 240 תלמידים. יחד עם זאת נקבע שם כי מבחינה משפטית אין העמותה זכאית להעברת תקציבים לידיה מהמועצה בשל אי רישום התלמידים במועד החוקי בגני העמותה.

בעניין זה, אומר כי עצם הקביעה אודות התלמידים שלמדו בגני העמותה מזכה לכאורה את העמותה בתקציב עבור כך, אלא שבערבו של יום נפסק בתביעה המקבילה שהעמותה אינה זכאית לכך, מהסיבה המנויה לעיל. ברם, יש להפריד, הפרדה חד משמעית, בין התביעה המקבילה לתביעה דנא, שכן במקרינו אין המדובר בתביעה לקבלת כספים מכוח זכות שבדין, אלא מכוח הסכם והמחאת הזכות, כאשר לטעמי, כפי שיובהר בהמשך, יש לאכוף את ההסכם שמשקף את אומד דעת הצדדים, ואף עד ההגנה מר קאסם ראה לנכון להעיד, כי היה מקום לכבד את ההסכם, אך מסיבות אלו ואחרות, העלו עדי ההגנה נימוקים שבעטיין לא קוים ההסכם. דיון בנימוקים ובסיבות שהועלו ע"י עדי ההגנה יובא בהמשך.

1. בסעיף 61 לפסק הדין בתביעה המקבילה קבע כב' השופט כנעאן כי:

"במקרה זה התובעת דורשת לקבל את הכספים מכח זכות שבדין ולא מכח ההסכם. היא מביאה את ההסכם על מנת להוכיח את טענתה שיש לה זכות שבדין ולא כעילת תביעה בפני עצמה. ההסכם הובא על מנת לחזק את טענתה ולהראות כי המועצה מודה שלתובעת זכות באותם כספים. על בית משפט השלום בטבריה יהיה להתחבט בשאלה האם רשות מקומית יכולה לתת בהסכם כספים אשר התחייבה לשלמם לפנים משורת הדין או כרחמנות".

קודם לכן, ציטט כב' השופט כנעאן את תוכנו של מכתב הממוען לראש המועצה, בעניין קבלת הגנים השייכים לעמותה, והחתום על-ידי מר זידאן. במכתב שתורגם ע"י כב' השופט כנעאן נכתב בין היתר כך:

"בהמשך לישיבת המועצה המקומית מיום 12.6.2006 אשר על פיה ניתנו הנחיות למנות את ועדת החינוך והאדונים עבד אלכרים חוראני ומוסטפא עוראבי חבר מועצה, בהכנת דו"ח בנושא עלויות קבלת הגנים הנ"ל, כאשר העלות הבסיסית כוללת הפעלת הגנים והקמתם על ידי העמותה לשנת הלימוד הנוכחית...קיבלנו ממנהל העמותה דו"ח בכולל עלויות והפעלת הגנים לפי פירוט שלו אישי על מנת שיוצג בפני חברי הועדה לצורך בחינתו ואישורו ולאחר ביצוע בדיקה וביקורת, ולאחר שהוצג הדו"ח בפני הועדה הסתבר כי קיים ניפוח בהוצאות והעלויות ולאחר לימוד הדו"ח מכל היבטיו הוחלט כדלקמן: העברת סך של -.450 ₪ על כל ילד שלמד בעמותה ובסה"כ 240 תלמיד....".

מר זידאן ניסה במסגרת הדיון בתביעה המקבילה להתנער מאותו דו"ח, וטען כי לא נערכה בדיקה כלשהי על ידו, וכל מטרתו בכתיבת המכתב הייתה לעזור לתובעת, אך כב' השופט כנעאן פסק, כי עדות זו לפיה הדו"ח נעשה מתוך רחמנות על מנת להפחית ממהימנותו סותרת האמור בדו"ח עצמו, לפיו המספרים שננקבו בו הם לאחר בחינה ודקדוק. לבסוף הודה מר זידאן כי בוצעו בדיקות לפני עריכת המכתב (ת/2 שם). לכן כאמור לעיל, העדיף את האמור בדו"ח על פני עדות מר זידאן וקבע, כי בגני התובעת למדו לכל הפחות 240 ילדים.

21. אחת מטענות הנתבעת בסיכומיה הינה, שטענתה שהתביעה המקבילה בנצרת, מעמידה אותה תחת סיכון של תשלום כפול, הוכחה כנכונה, והתביעה בנצרת נדחתה בין השאר בגין הנימוק הקבוע שם בעמוד 6, פיסקה 20. עוד טענה, כי קביעות כב' השופט כנעאן, והחלטתו לדחות את תביעת העמותה חייבים להקרין גם על תביעה דנא, לפחות בכל הנוגע לעניין דמי הלימוד בסך 330,000 ₪, ששוכללו בתוך ה- 1,300,000 ₪. הנתבעת טוענת כי התובע מנסה לאחוז במקל בשתי קצוותיו – מחד הגיש תביעה בשם העמותה, ומאידך הגיש תביעה זו, הנסמכת על אותה פרשה ומנסה להסתמך על אותו הסכם, אם כי הפעם נעשה ניסיון להעמיד בחלק הקדמי של התביעה את מנהל העמותה באופן אישי בהתאם להמחאת הזכות, והסיבה לכך הינה כי העמותה התפרקה.

22. יש לציין כי מהות שתי התביעות אינה זהה: בתביעה המקבילה נתבעה המועצה בגין אי העברת התקציבים/כספים לעמותה, שקיבלה אותם ממשרד החינוך, בעוד שהתביעה דנא הינה לתשלום סכום התביעה מכוח ההסכם והמחאת הזכות ו/או מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכוח פקודת הנזיקין או מכוח כל דין אחר (ראה סעיף 8 לכתב התביעה). כך שמבחינה עקרונית אין כל מניעה שהתביעה המקבילה תידחה, בעוד שתתקבל תביעה זו שעילתה במהות היא חוזית.

ויודגש, ערה אני לאמור בסעיף 20 לפסק-הדין בתביעה המקבילה, שם נקבע כי: "...התביעה לאכיפת ההסכם והמחאת הזכות אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם התביעה המונחת לפני ואף מנהל התובעת מודה שאם יאכף ההסכם אין תקומה לתביעה המונחת לפני". עם זאת, משנדחתה התביעה המקבילה הרי אין המועצה עומדת יותר בפני סיכון של תשלום כפול.

23. המועצה חלקה על זכות העמותה לקבל סכום כלשהו בגין תלמידים אלו, מאחר ואלו ולטענתה למדו במוסדות המועצה, רישומם אצלה בוצע כדין, ולמועצה נוצרו התחייבויות שונות בגין ההכנות להפעלת הגנים. ברם, לפנים משורת הדין, כנטען, הוסכם ליתן לעמותה סכום בנושא דמי הלימוד, אשר את גובהו ניתן ללמוד מהסכומים המופיעים בפרוטוקול ועדת הבירור שמונתה ע"י המועצה, שם נקבע כי הסכומים שהוועדה ממליצה למועצה לאשרם הינם 970,000 ₪ (ציוד העמותה, עלויות חוזי השכירות וקירוי החצרות). כך שהמועצה הציעה לשלם לעמותה 330,000 ₪ בגין דמי הלימוד הנ"ל. מעדות התובע עלה, כי מדובר באותו רכיב שכר לימוד בשתי התביעות. אין חולק כי בתביעה המקבילה, נדחתה תביעת העמותה במלואה בעניין שכר הלימוד.

24. משנדחתה התביע המקבילה בעניין שכ הלימוד, הרי אין לקבל את טענות המועצה באותו רכיב, במיוחד לאור פסיקת כב' השופט כנעאן, כי בגני העמותה למדו לכל הפחות 240 תלמידים. גם לא נהירה לי הטענה לפיה "לפנים משורת הדין", הוסכם ליתן לעמותה סכום בנושא דמי הלימוד. הטענה כי המועצה כרשות ציבורית מחלקת כספים סתם, ומבזבזת את כספי הציבור לפנים משורת הדין, או מתוך רחמנות מעלה קשיים רבים במספר מישורים, וחוששני כי המועצה מעלה טענות אלו אך במטרה לחמוק מקיום התחייבותה החוזית. חזקה על המועצה כרשות מנהלית שלא תבזבז את כספי תושביה "לפנים משורת הדין", אלא תעשה בהם שימוש כדין ועל-פי הנדרש. לו היו דברים בגו, יש להניח, כי לא הייתה מסכימה בהסכם לפצות עבור שכר הלימוד.

מעדותו של עד ההגנה מר קאסם עולה, כי לא רחמנות היא שעמדה אל מול עיני המועצה בעת שכרתה את ההסכם מול העמותה, אלא שהיא קיבלה תמורה מהעמותה, אשר לא שילמה בגינה, וכך העיד:

"ת. יותר מאוחר כן נכנסתי לעובי הקורה ובדקתי מבחינת התנהלות בקוים הכללים שלה וקיבלתי את התשובות. חלק מהדברים שנמסרו לי ע"י התובע התבררו לי כמדוייקים, שהעמותה הפעילה גנים והיה דיון בבימ"ש במסגרתו הושג סיכום כלשהו שניתן לו תוקף בבימ"ש לעניינים מנהליים, שכן היתה ישיבת מליאת מועצה בשנת 2006 שבה הותווה מתווה לסיום הסוגיה והפרשה בין המועצה לעמותה, ואושר בפניי שהמועצה כן קיבלה מהעמותה 10 גנים כדי שתנהל אותם במקום העמותה.

ש. אימתת את העובדה שהעמותה היתה זכאית לכספים מהמועצה.

ת. זו היתה נקודת המחלוקת.

ש. תבהיר.

ת. ברגע שנמסר לי שכן המועצה קיבלה 10 גנים שהעמותה הקימה אותם וציידה אותם, תחת החלטה של המועצה ובימ"ש לעניינים מינהלים ברור לי שצריך להיות תמורה בגין הגנים והציוד שהמועצה קיבלה, ועל זה לא היתה מחלוקת" (שם, עמ' 15).

ויודגש, מר קאסם היה החשב המלווה של המועצה, שאין להכביר במילים אודות מהות תפקידו. עולה מהעדויות והמסמכים בפניי כי הסכמה זו מחייבת, מששיקפה את אומד דעת הצדדים, ומשההסכם נערך כנדרש, שכן לדברי מר קאסם היועץ המשפטי של המועצה הוא שהכין את ההסכם עם התובע, כאשר על ההסכם חתומים הוא כחשב מלווה, ראש המועצה דאז – עזרא מועלם, וגזבר המועצה – מר עדנאן חלומי.

25. בעניין זה ראוי לציין, כי בסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות(א), תשי"א – 1950, נקבע:

"חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה...".

בסעיף 142ג(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], נקבעו סמכויות החשב המלווה ופעולות הטעונות אישורו, כדלקמן:

"(4) עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהי מטעם העיריה...אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית"– לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת;

(5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור – בטלה"

סעיף זה הוחל על מועצות מקומיות, מכוח סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש].

26. בענייננו, דרישות הסעיפים רובן ככולן התקיימו, שכן על ההסכם קיימת חותמת המועצה (בדף הראשון), לרבות חתימת ראש המועצה, הגזבר והחשב המלווה. אומנם לא נכתב בהסכם, כי מונה לעירייה חשב מלווה, אך אין בכך כדי להשמיט הקרקע מתחת להסכם, משנחתם בין היתר גם על-ידו.

27. מר קאסם נשאל בנוגע לדו"ח שהוכן ע"י משרד הפנים, ותשובתו הייתה בין היתר כך:

"... נטענו שלוש טענות ע"י המבקר, הראשונה - שההסכם הזה נחתם ללא קבלת חוו"ד של היועמ"ש, השניה – שההסכם נחתם בהעדר תקציב מאושר, ושלא היתה החלטת מליאה שמאשרת את ההסכם. שלחתי תגובתי והטענה הראשונה לגבי חתימת הסכם ללא קבלת חוו"ד מהיועמ"ש נסתרה חזיתית במסמך שחתום עליו עו"ד מחאמיד שצורף להסכם בו אומר שזה ההסכם שהוא ממליץ לחתום עליו, ואותה טענה נדחתה ע"י המבקר וקיבלו את העמדה שלי לאחר שעיינו במסמכים...בנושא השני הוברר שהעניין כן תוקצב בתקציב המועצה, זו טענה שהמבקר דחה את העמדה שלנו. בנושא השלישי של קיום ישיבת מליאה הוברר שכן היתה ישיבת מליאה והחלטת בימ"ש המחוזי בעניינים מינהלים. זה מה שמופיע בדו"ח ומתייחס לחוב של העמותה".

הדו"ח לא הונח בפניי, ומשכך לא ידוע לי מדוע המבקר דחה את העמדה שהעניין כן תוקצב. עם זאת, חזקה שהמבקר עשה את עבודתו נאמנה. גם דחיית העמדה לעיל, אין בה כדי להשליך על תוקף התחייבות המועצה, שכן המועצה לא העלתה את הטענה שלא ניתן לאכוף ההסכם מהטעם שלא תוקצב בתקציב המועצה, וגם לא הביא קצה של ראיה בעניין זה.

28. מר קאסם הבהיר את נסיבות חתימת החוזה כדלקמן:

"כמה סיבות, אני כן רציתי לשלם ולסיים את הסוגיה הזו, בתור חשב מלווה, כיהנתי כממלא מקום תקופה של 40 ימים, מתוכם עסקתי בתוכנית הבראה של פיטורי עובדים. אני העברתי את הטיפול ליועמ"ש של המועצה וביקשתי שהנושא יבדק. המועצה קיבלה משהו וצריכה לשלם עבורו. דחפתי שהעניין יוסדר מול היועמ"ש והתובע, ואז נכנסו למו"מ הביאו הסכם מיום 25.12.07 ... וחתמנו עליו מתוך כוונה שכן לכבד אותו". (שם, עמ' 15).

עוד הוסיף בענין הסיבה בגינה לא שולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת כדלקמן:

" כי היה לעמותה עיקולים מצד אחד, שהיתה אמורה להסיר אותם ועל זה היתה לי שיחה עם התובע, בסוף 2007 סיימתי לעבוד שם... וחזרתי בשנת 2009 ואז פגשתי את התביעה בנצרת. בין לבין אחרי חתימת ההסכם היתה ישיבה במשרדו של עו"ד מחאמיד יחד עם עזרא מועלם, זה מספר ימים בודדים אחרי חתימת ההסכם, בה טען עזרא מועלם שההסכם הזה לא אושר ע"י מנכ"ל משרד הפנים, בעיקר בקטע של העברת 10 הגנים למועצה, עמדתי היתה ברורה שיש לכבד את ההסכם, עמדתו של היועמ"ש ומר מועלם שיש לבטל את ההסכם. ביקשתי שתצא הודעה כתובה לעמותה במידה וכן מחליטים לבטל את ההסכם, ואז היועמ"ש אמר שאין צורך כי לעמותה יש עיקולים ואפילו מייצג חלק מהעובדים שהוא האמין שהעמותה הולכת להתפרק". (שם, עמ' 15-16).

בנוסף טען, כי העמותה לא השתתפה בשיחה זו, ואינו יודע אם נשלח בעניין מכתב לעמותה.

בסעיף 12 לתצהירו הצהיר, כי בישיבה זו נאמר ע"י מר מועלם ועו"ד מחאמיד, כי מנכ"ל משרד הפנים לא אישר את ההסכם, ולכן המועצה אינה יכולה לקיימו.

לא זו אף זו, שמר זידאן נשאל בעניין, האם אומר הוא שההסכם בטל, השיב שהוא: "לא יושם", ושנאמר לו, כי לא נשלחה הודעת ביטול ואין מסמך בכתב שההסכם מבוטל, השיב: "יש הליכים משפטיים ומציאות שהוא ידע אותה. אני לא יודע על מכתב כזה" (שם, עמ' 14).

29. לא הוכח בפניי, כי ההסכם לא אושר על-ידי מנכ"ל משרד הפנים, וטענה זו נטענה בעלמא. מה גם, שהמועצה לא טרחה להעיד את עו"ד מחאמיד ואת מר מועלם כדי לאשש טענות אלו. כידוע, הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובת הצד שנמנע מהביאה. לא זו אף זו, היה מקום לשלוח מכתב בנידון לעמותה, ולא להשאיר הדבר "תלוי באוויר". יש להצר על התנהלות זו של המועצה, ואין להשליך את התנהלותה הקלוקלת על התובע, שכן היה עליה, להודיע לעמותה על ביטול ההסכם במידית, במיוחד שעה שנטען שמנכ"ל משרד הפנים לא אישר הסכם זה, ובטח שלא ליצור הרושם כי ההסכם שריר וקיים.

30. טענה זו זוכה למשנה תוקף, הן לאור הקבוע בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול..." והן לנוכח עמדתו הנחרצת של מר קאסם, לפיה יש להודיע לעמותה על ביטול ההסכם. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בע"א 6094/03 וערעור שכנגד זאב שמעון בע"מ ואח' נ' שאול בוקריץ (22/3/05) :

"ברירת הביטול אינה עומדת למתקשר לנצח ועליו להחליט בתוך זמן סביר על עמדתו ... סבירות הזמן תיבחן לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה..."

ויודגש, סעיף 20 מצוי בפרק ב', אשר עניינו ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו. גם אם אין עסקינן בפגם בכריתה, הרי שניתן להקיש מסעיף זה לאמור בענייננו.

ככל שמנכ"ל משרד הפנים לא אישר ההסכם, מחובת המועצה היה להודיע מיידית על ביטולו, ובטח שאין לקבל את טענת מר קאסם שהסתפקו בדברי עו"ד מחאמיד לפיהם אין צורך להוציא הודעה כתובה בנידון (ראה : סעיף 12 לתצהירו). משהמועצה לא עשתה כן, אין לה מה להלין אלא על עצמה.

31. ויודגש, העובדה שהמועצה קיבלה תמורה מהעמותה עולה גם מפסק דינו של כב' סגן הנשיא גינת בעת"מ 3309/06 מוראד מאלק ואח' נ' מועצה מקומית כפר מנדא ואח' (19/10/2006), שם על יסוד המוסכם בין הצדדים ולבקשתם, נמחקה העתירה (ת/3). ב"כ העותרים וב"כ המועצה הגיעו בין היתר להסכמות הבאות :

"7. המועצה המקומית כפר מנדא תשפה את העמותה האזורית לקידום הילד בפיצויים כספיים שעניינם רכישת ציוד ומתקנים ותשלום דמי שכירויות, הכל בהתאם להחלטת מליאת המועצה המקומית שנתקבלה בעניין זה ביום 14/8/06 ומספרה : 20/06"

החלטה מ- 14/8/06 הוגשה וסומנה ת/2.

ויודגש, מה זידאן נשאל בעניין כך:

"ש. נכון שההסכם נספח א' עם העמותה בא על רקע עתירה מנהלית שהגעתם להסכמות שם.

ת. אם זה ההסכם של בימ"ש או פרוטוקול של בימ"ש שהייתי נוכח, זה מדבר בעת עצמו" (פרוטוקול מ- 2/7/12, עמ' 11).

בהערת אגב אוסיף, כי בהסכם ישנה התייחסות לעתירה בביהמ"ש לעניינים מנהליים, מבלי שצוין מספר העתירה.

32. גם אם טענת המועצה בנידון נכונה, הרי שמכורח ההסכם ודברי מר זידאן היה עליה לשלם לעמותה לכל הפחות 970,000 ₪, שאינו כולל שכר לימוד כדלקמן:

"ש. מפנה לסעיף 17 לתצהירך, אתה כותב ש970,000 ₪ זה הסכום שנועד לפיצוי בגין שכר לימוד.

ת. נכון

ש. אם ניקח את ההסכם של מליון שלוש מאות נפחית 970 מגיעים ל 330,000 בגין שכר לימוד.

ת. זה מה שהתייחס אליו ההסכם, וזה מה שהגיע לעורכי ההסכם" (פרוטוקול מ- 2/7/12, עמ' 12).

אלא שהמועצה מטעמיה היא ביכרה שלא לעשות כן, ובעניין זה הסביר מר זידאן מדוע לא שולמו ה- 970,000 ₪, שלא היו שנויים במחלוקת: "התחלנו לשלם לעמותה לפי תזרים המזומנים במועצה, ובסוף בגלל העיקולים שרבצו על חשבון העמותה שהגיעו למועצה לא הצלחנו לשחרר את שאר הכספים" (שם, עמ' 13). מהאמור לעיל משתמע, שהמועצה הכירה בחובתה לפעול על-פי ההסכם, ומכאן שכל טענה כנגדו, דינה להידחות. מעבר לכך, כפי שיובהר להלן, דין טענתה בדבר העיקולים להידחות על הסף.

33. מר זידאן הצהיר, כי הסכום עבור דמי השכירות של גני הילדים לא היה נכון, לאור העובדה כי המועצה שילמה סכומים אלו ישירות לידי המשכירים ו/או במקרים מסוימים אף נסתיימו הסכמי השכירות לפני תום התקופה שנקבעה ל-5 שנים (ראה גם עדותו בפרוטוקול מ- 2/7/12, עמ' 13). מר זידאן צרף העתק מדגמי מכרטיסיות בעלי הבתים מהם שכרה המועצה גני ילדים ושילמה להם תשלומים ישירות (נספח ב' לתצהירו).

ברם, לא די בצירוף מדגמי של כרטיסיות בעלי הבתים ו/או המחאות זכות, אלא היה מקום להעידם על מנת לאשר את טענות המועצה, כי זה הסכום אשר שולם להם בפועל, ובכלל זה היה מקום להעיד, ולו באופן מדגמי, את המשכירים שהסתיימו עמם הסכמי השכירות לפני תום התקופה. טענה הזוכה למשנה תוקף, שעה שהתברר, מעדות מר זידאן, כי אינו בקיא בכרטיסיות, הואיל ואינו מנהל חשבונות, ואף הוסיף וטען : "הכספים הועברו תחת שכר דירה וזה מה שהצלחנו להזרים לעמותה. דברים אחרים צריך לבדוק במח' חשבונות. הנתונים האלה לא הובאו בפני אלה שערכו את ההסכם נספח א'" (שם, עמ' 13).

הנתבעת לא טרחה להעיד את עורך ההסכם מטעמה, שכן לדברי מר קאסם היועץ המשפטי של המועצה הוא שהכין ההסכם עם התובע (שם, עמ' 15), והימנעות זו פועלת לחובתה.

34. בסעיף 8 להסכם נקבע בהאי לישנא:

"המועצה המקומית תפצה את העמותה בסך של 1,300,000 ₪...בגין השימוש בציוד ובמתקנים שלה בתקופת השימוש, וכן בגין שכר הלימוד עבור הילדים שלמדו בגני העמותה בתקופת ההפעלה. הסכום הנ"ל ישולם בשיעורים שלהלן: שלוש עשרה תשלומים שווים שהראשון ביניהם בתום ששים יום מהיום ולאחר מכן מדי חודש בחודשו".

בסעיף 10 להסכם נקבע:

"עם החתימה על הסכם זה לא יהיו לעמותה טענות מכל סוג ומין שהוא נגד המועצה, והיא מתחייבת לבטל את התביעה שהגישה בביהמ"ש השלום בנצרת וטרם הומצאה כדין ע"י למועצה, ומצהירה כי הסכם זה מבטל לחלוטין כל תביעותיה לפי פסה"ד המוסכם בביהמ"ש לעניינים מנהליים ובתביעתה שהגישה לבימ"ש השלום בנצרת נגד משרד החינוך והמועצה המקומית".

המועצה למעשה טוענת כנגד הסכם בכתב, שלשונו ברורה, ובמסגרתו התחייבה לפצות בסך 1,300,000 ₪. אין מקום לטענות אלו, וככל שהיו נתונים שלא הובאו בפני עורכי ההסכם, אין לה מה להלין, אלא על עצמה.

35. לא זו אף זו, למעלה מהצורך אומר שמהאמור לעיל נראה, כי חלק מהסכום שבהסכם חולש על התביעה המקבילה וחלקו לאו, שכן הסכום הנתבע בתביעה המקבילה הינו נכון לחודש 1/06, כאשר בעניין זה ראוי לציין כי יש פער בין הסכום הנתבע בכתב התביעה שם, לבין תצהיר מר חטיב שם, כאשר פער זה הוסבר על-ידו בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 2/11/2011 בתביעה המקבילה, בעמוד 12 (נ/1). מהמקובץ לעיל עולה, כי החישוב בכתב התביעה, בתביעה המקבילה, הינו נכון לחודש 1/06, ואילו שכר הלימוד הקבוע בהסכם מדבר על תקופת ההפעלה שמיום 1/9/05 עד 20/10/06, דהיינו מספר חודשים לאחר 1/06.

36. ערה אני לאמור בסעיף 25(ב) לתצהיר עדות ראשית של התובע בתביעה המקבילה, שם הצהיר בין היתר בנוגע לעיקרי ההסכם כי: "תשלום פיצוי בסך של 1.3 מליון ₪ לתובעת בגין שכר לימוד שקיבלה הנתבעת שלא כדין". דהיינו, מדבריו נראה, כי סכום הפיצוי הנקוב בהסכם הינו רק בעבור שכר הלימוד, מה שמקרא מדוקדק של ההסכם מראה שלא כך פני הדברים, והכוונה לפיצוי גם בעבור השימוש בציוד ובמתקנים בתקופת השימוש. ברם, לא אזקוף אימרה זו לחובת התובע, שעה שלשון ההסכם נהירה לחלוטין, וגם הנתבעת מכירה בכך שציטוט זה אינו נכון (ראה : סעיף 24 לסיכומיה).

37. המועצה טענה עוד בסיכומיה, כי לאחר החתימה על ההסכם, התברר כי העמותה אינה יכולה לעמוד בחלק מתנאיו, ובנוסף התברר כי המועצה לא יכלה להעביר את סכומי הכסף לידי העמותה משום שבמשרדי המועצה התקבלו עיקולים רבים על שם העמותה, בסך של 2,064,730 ₪ (עיקולי תיקי ההוצל"פ בלבד), העולים על הסכום המגיע לעמותה מהמועצה, וכל הבהרות המועצה אל העמותה והעומד בראשה, כי עליו לבטל העיקולים, בטרם תוכל להעביר כספים כלשהם לעמותה, לא נענו. המועצה טענה כי העמותה נקלעה להליכי פירוק ולא ניתן היה להמשיך ההליכים עימה, לא כל שכן להעביר לידיה כספים כלשהם.

מנגד טען התובע בסיכומיו כי ההתנהגות השערורייתית של המועצה נראית בתשובתה ללשכות ההוצל"פ : אין חשבון ואין נכסים. כן, בהתאם למסמכי המועצה ועדות עדי הגנתה, מסתבר שלא הוטלו עיקולים נגדה לאחר שנת 2008 ועד עצם יום זה, ואף לא הוגשה כל תביעה או בקשה לחיובם בהעברת כספים למאן דהוא. פג תוקפם של צווי העיקול שהומצאו לידיה בשנים 2007-2008.

38. איני מקבלת טענות המועצה, שכן נראה שהיא מנסה להיאחז בכל טענה על-מנת שלא לקיים ההסכם, שעה שהעד מטעמה – מר קאסם הודה כי היה מקום לכבדו, וזאת מהנימוקים הבאים.

39. יש בטענות הנתבעת אודות העיקולים ותקפות ההסכם, יותר מחוסר תום לב. הנתבעת, טענה מחד נגד תוקפו של ההסכם, ומאידך בתביעה המקבילה צוין: "במסגרת סיכומיה טענה המועצה כי ההסכם מכסה את השכר הנתבע בתביעה המונחת לפני" (סעיף 14 לפסק הדין). שתי טענות אלו אינן יכולת לדור בכפיפה אחת, הרי אם ההסכם לא תקף, הכיצד מכסה את השכר הנתבע בתביעה שם?

נכון הוא שבכתב ההגנה נטענו מספר טענות מדוע לא תקף ההסכם, אך טענות אלו נדחו על ידי על הסף, ונראה כי למרות שהמועצה הכירה הלכה למעשה בחובה לשלם, שאם לא כן לא הייתה כורתת ההסכם, עשתה כל שלאל ידה משגת כדי לא לעמוד בו.

40. בעניין העיקולים העיד התובע כדלקמן :

"ש. יש לך מכתב שפנית למועצה ואמרת לה בנושא העיקולים שבוטל והסרנו אותו.

ת. זה לא היה בכתב אלא בעל פה בעת חתימת ההסכם נספח א' לכתב התביעה" (ישיבה מיום 2/7/12, עמ' 9).

עוד הוסיף התובע, כי דיברו על העיקולים ולא הכניסו אותם בהסכם, סיכמו שהמועצה תעביר הכספים לעמותה והם יסתדרו עם הנושים. המועצה נהגה בכל הזמנים להשיב לנושים, שאין כספים. התובע לא הכחיש, כי לעמותה היו עיקולים, העיקולים היו צריכים להיות מוסרים מכספי המועצה, והמחזיקים לא רשמו אצל המועצה עיקולים על כספי העמותה:

"ש. המועצה צירפה לתצהירי עדיה כמות מאוד גדולה של עיקולים על כספי העמותה אצל המועצה, אתה צירפת מספר מצומצם של דברים שהמועצה אמרה כן או לא, יש לך את הביטולים של העיקולים ההם.

ת. יש לי חלק וזה מה שצירפתי. אין לי אישורים על ביטול העיקולים" (שם, עמ' 10).

מעיון בהודעות העיקול, נראה שחלקן התקבלו במועצה טרם כריתת ההסכם בינה לעמותה, כך למשל בתאריכים הבאים: 5/12/06, 4/12/06, 2/11/06, 23/9/07, 6/5/07, 4/6/07, 16/1/07. בהודעות העיקול נכתב שראש ההוצל"פ ציווה על עיקול כלל נכסי החייב – העמותה – הנמצאים בידה או שיגיעו לידה, תוך 3 חודשים מיום קבלת הצו.

הודעות אלו מצביעות על כך, כי המועצה ידעה, שקיימים עיקולים כנגד העמותה עובר להסכם. משכך, דין טענתה לפיה התברר כי לא יכלה להעביר כספים לעמותה כיוון שהוטלו עיקולים על העמותה, להידחות.

דווקא החתימה על ההסכם יש בכוחה לאשר את דברי התובע לעיל, בדבר ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, שאם לא כן, הכיצד הנתבעת ביודעה כי קיימים עיקולים הסכימה שיחתם הסכם זה. אומנם נכון הוא, שמר קאסם הצהיר, כי מנכ"ל משרד הפנים לא אישר את ההסכם, ולכן המועצה אינה יכולה לקיימו, אך הלכה למעשה לא נראה כי המועצה עשתה דבר כדי לבטלו, כגון משלוח הודעה לעמותה בדבר ביטולו כפי שדרש מר קאסם. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדותו:

"ת. אתה מדבר על עיקולים היסטוריים, הרי כל הסכום היה במחלוקת, עד שהגענו לשלב הזה והיינו מוכנים להכיר. העיקולים הוטלו לפני 25.12.07 וגם אחרי, אבל ידוע שבעת חתימת ההסכם נספח א' ידענו על כך שקיימים עיקולים והתובע היה אמור להסירם.

ש. אתם לא חייבים לכבד את העיקולים.

ת. עיקול הוא עיקול ותמיד נכבד אותו, כל עוד שאין זכות מה לעקל, כי לא רשמו לו את החוב בספרים. עד אז זה היה שנוי במחלוקת. אני לא יודע מה נעשה עם העיקולים שהגיעו אחרי חתימת ההסכם" (שם, עמ' 16-17).

41. יש להניח, כי לו העיקולים היו מונעים מהמועצה להעביר סכומי הכסף, המועצה כרשות שלטונית ביודעה שקיימים עיקולים טרם החתימה על ההסכם, לא הייתה כורתת אותו עד שהתובע לא היה מסירם. עצם הידיעה אודות קיומם ובכלל זה חתימה על ההסכם, יכולה להצביע מעבר להתנהלותה הקלוקלת, על אי רצונה לקיים ההסכם, ורק לאחר מעשה נאחזת בחבל משני צדדיו, מחד מכירה בקיום ההסכם, ומאידך טוענת שלא יכלה להעביר הכסף לעמותה בגלל קיום עיקולים, שכאמור ידעה עליהם מראש עוד טרם ההסכם.

42. איני מקבלת את טענת התובע, שלא הוטלו עיקולים לאחר שנת 2008, שכן עיקולים קיימים גם לאחר מועד כריתת ההסכם וגם לאחר שנת 2008, כמפורט בין היתר להלן : 6/11/08 ,1/6/08, 21/5/08, 11/3/08, 16/10/09, 25/4/10, 9/2/10, אך כאמור לעיל גם קודם לכן היו קיימים עיקולים, ואם העיקולים הם שמנעו העברת הכספים, הכיצד המועצה הסכימה כלל ביודעה כי אלו קיימים קודם לכריתת הסכם לכרותו ?

43. המועצה טענה כי היה על התובע להוכיח כי הוטלו ו/או הוסרו עיקולים שלא מנעו את ביצוע התשלום על פי ההסכם. איני מקבלת טענה זו, שכן אין מדובר פה בהעברת נטל הוכחה, אלא בהוכחת טענת הגנה שהועלתה ע"י הנתבעת, וברור כי הנטל להוכיחה מוטל על הנתבעת. בנסיבות אלו, אין כל חשיבות לאמור בחקירתו החוזרת של מר זידאן, כי עו"ד מינזל לא ביקש שיביא אישורים או תגובות של המועצה לעיקולים (ראה: פרוטוקול מ- 2/7/12, עמ' 14. ראה גם עדות מר קאסם, עמ' 18), שעה שכאמור לעיל המועצה העלתה את טענת העיקולים.

44. ויודגש התובע טען, כי על-מנת שבית המשפט יעמוד על התנהגותה השערורייתית של המועצה, די להראות תשובותיה ללשכות ההוצאה לפועל לעיקולים שקיבלה : אין חשבון ואין נכנסים. התובע צרף אסמכתאות לכך, ששם נכתב תחת סטטוס הליך: "אין נכסים" ו"אין חשבון". בחלק מהעתקי תיקי ההוצל"פ שצורפו נראה, כי חלק מהתשובות ניתנו לאחר ההסכם, כך שככל שעסקינן בתשובות המועצה, יש בכך נדבך נוסף שיש בו להצביע על ההתנהלותה הקלוקלת, שמחד התחייבה כלפי העמותה, ומאידך טענה "אין נכסים" או "אין חשבון". טענה זו זוכה למשנה תוקף נוכח דברי מר זידאן כדלקמן:

"ש. ביום 16.3.08 נתקבל אצלכם עיקול ולמרות שההסכם נספח א' נחתם לפני 3 חודשים דיווחתם לאותו מחזיק שאין לכם כספים עבור העמותה.

ת. ההסכם של מליון 300 של נספח א', הוא קיבל הודעה חד משמעית שלא נוכל ולא נקיים את ההסכם בגלל סיבות משפטיות, חברתיות, קהילתיות וחינוכיות" (שם, עמ' 13).

אין להכביר במילים אודות האמור לעיל ו"די לחכימא ברמיזא", במיוחד שבשורה התחתונה מר קאסם הודה, כי יש לקיים את ההסכם :

"חתמתי על הסכם שצריך לכבד אותו, אני מבין שיש בעיה מבחינת זהות הזכאי וזה משהו משפטי שאני לא מתמצא" (שם, עמ' 17).

טענה זו משמיטה את הקרקע מתחת לטענות הנתבעת.

45. מר זידאן הצהיר, כי במשרדי המועצה התקבלו עיקולים רבים על-שם העמותה בסך 2,064,730 ₪, העולים על הסכום המגיע לעמותה מהמועצה, וכל הבהרות המועצה אל העמותה והעומד בראשה, כי עליו לבטל העיקולים, בטרם תוכל המועצה להעביר כספים כלשהם לעמותה, לא נענו. דא עקא, שבעדותו התברר, כי אינו יודע ליתן יותר מידי פרטים אודות העיקולים, שכן עבד אז כמנהל אגף חינוך ולא היה זה בתחום טיפולו, לטפל בעיקולים וחשבונות :

"ת. ידעתי על עיקולים שרבצו על העמותה שהגיעו למח' החשבונות במועצה.

ש. תסכים איתי שהעיקולים האלו היו בסוף 2007 , ו 2008-.

ת. תאריכים אני לא יודע, אפשר לבדוק במח' חשבונות.

ש. יש לך אישור אחד שרשמתם עיקול אצלכם ודיווחתם לנושים שזה תפס כסף של העמותה.

ת. אני אז עבדתי כמנהל אגף חינוך וזה לא היה בתחום טיפולי, לטפל בעיקולים וחשבונות.

ש. מפנה אותך לסעיף 17 ד' לתצהירך, מדוע אתה מספר על דברים שאתה לא יודע עליהם.

ת. ידעתי שהיו עיקולים בתור מנהל מח' חינוך. יש הבדל בין ידיעה לבין טיפול, ידעתי שרבצו עיקולים נגד העמותה שהגיעו למח' החשבונות במועצה. לא טיפלתי בזה.

ש. יכול להיות שתשובות המועצה שאין חשבונות ואין כלום על מנת לעקל.

ת. הנושים לא פנו אליי אלא להנהלת חשבונות ולראש מועצה.

ש. התצהיר הזה אם במידה ודיווחתם משהו למחזיקים היית מצרף את זה לתצהירך.

ת. אם הייתי מוצא תשובות או מחפש תשובות, הייתי מצרף, אני רק חיפשתי עיקולים ולא תשובות. הלכתי למטרה יעודית לבדוק את העיקולים שרבצו על חשבון העמותה במועצה" (שם, עמ' 12).

46. מר זידאן לא ידע לומר, אם מי מהמעקלים הגיש תביעה לאישור עיקול כנגד המועצה, ולא ידע אם בשנים 2007-2008 מי מהזוכים בפעולות כנגד המועצה. אותו הדין בנוגע למר קאסם, אשר השיב לנאמר לו שמשנת 2009 ועד היום אין תביעה כנגד המועצה או בקשה נגדם כצד ג' : "לא יודע מה כוללת חבילת התביעות של המועצה, זה הרבה תיקים חלק מהם נסגרו" (שם, עמ' 17), ולשאלה אם היה להם משהו היו מגישים אותו, השיב : "לא יכול לאשר או לשלול" (שם, שם). מר קאסם הוסיף, כי מי שעוקב אחרי העיקולים זו הגזברות.

המועצה כשלה מלהעיד בנידון מי מטעם הנהלת החשבונות ו/או הגזברות, אשר היה בקיא בנושא העיקולים, במיוחד שטענה זו הועלתה על-ידה.

47. היוצא מכל האמור לעיל הוא כי המועצה לא השיבה למי מהזוכים או הנושים של העמותה כי היא מחזיקה כספים של העמותה בידיה, גם לא לאחר חתימת ההסכם, לא אישרה הטלת עיקול על כספים אלו, לא העבירה כל סכום למי מהנושים הללו, ויחד עם זאת לא שילמה את הכספים על פי ההסכם. היא השאירה את הכספים בקופתה, פשוטו כמשמעו. המועצה "השתמשה" בעיקולים אלו כדי לחמוק מביצוע ההסכם על ידה, שעה שלא פעלה כלל על פי צווי העיקול, ולא מילאה את חובותיה על פי דין בתור "מחזיק" בצו העיקול.

48. מעדות מר זידאן עולה גם, כי הוא מכיר בכך שמגיעים לעמותה כספים (שם, עמ' 12, שורות 27-30). דא עקא, שטענת היעדר היכולת להעביר הכספים לידי העמותה בשל העיקולים, הינה לא יותר מאשר תרוץ קלוש, שכן נראה שהמועצה העבירה כספים לבעלי הבתים מהם שכרה גני ילדים, חרף קיום העיקולים.

מר זיאדן העיד, כי למיטב ידיעתו הגיעו כספים לעמותה, לפי הסעיפים שהועלו בישיבת המועצה, בגין שכר דירה שהגיעו למשכירים ישירות. אלא שהתברר שבזמן שהעבירו את הכספים למשכירים היו קיימים עיקולים, וכך העיד:

"ש. באותו זמן שהעברתם את הכספים הנטענים, נכון שהיו עיקולים על העמותה. מפנה לנספח ד' הליך בתיק הוצל"פ שנשלח אליכם ביום 4.6.07 סטטוס הליך אין חשבון, איך אתם נותנים לאנשים.

ת. העברנו למשכירים ישירות כי הסעיף הזה ירד כדי למנוע, כדי להמשיך את העשייה החינוכית מעבירים למשכירים ישירות.

ש. מתי שבא לכם אתם עושים זאת, אך במקרים מסויימים כן מעבירים את הכספים.

ת. יש שיקול חינוכי ומציאות בפועל, נכון שהיתה הסכמה מסוימת עם העמותה, היו מניעים משפטיים לבצע את ההחלטה ולהעביר את הכספים לעמותה, לכן ערכנו בתמורה הסכמים עם בעלי הבתים, וזו מציאות שמחייבת אותנו וכך ביצענו" (שם, עמ' 13).

(נראה שבפרוטוקול חל בלבול בין שאלה לתשובה, וזה תוקן עתה על-ידי בציטוט זה – ר.נ.)

אין להכביר במילים אודות טענה זו, והטענה אודות "עשייה חינוכית", אינה עולה בקנה אחד עם המוצהר על-ידו בסעיף 4-5 לתצהירו.

מעבר לכך, בכל הנוגע לטענת המועצה בנוגע לעבירות הזכות מכוח הליכי הפש"ר, דינה להידחות כפי שיובהר בהמשך.

49. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש להורות על אכיפת ההסכם, המשקף את אומד דעת הצדדים, ואשר לא הוכח בפניי כי מתקיימים הסייגים הקבועים בסעיף 3 לעיל בחוק החוזים המונעים את אכיפתו, ובכלל זה, ככל שהיה מקום לבטלו, לא בוטל כמתחייב בדין, ועל-כן, הנני קובעת כי הינו תקף.

תוקף המחאת הזכות:

50. בסעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969, נקבע בהאי לישנא :

"(א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה".

51. המלומד לרנר בספרו המחאת חיובים (תשס"ב) בעמוד 326 קבע, כי המחאת זכות אינה טעונה הסכמה מצד החייב, וההנחה היא שחילוף הנושים איננו פוגע בחייב, שכן היקף הגנותיו כלפי הנמחה, נקבע על פי מערכת יחסיו עם הנושה המקורי, הממחה. הנחה זו באה לידי ביטוי בהוראת סעיף 2(א) לחוק.

52. בהמחאת הזכות מיום 1/1/2008 נקבע כי:

"בעלי זכות חתימה בשם העמותה האזורית לקידום הילד והנוער (ע"ר)...מצהירים וממחים בזאת, בשם העמותה, את הכספים המגיעים לה מאת המועצה המקומית כפר מנדא וזאת עפ"י הסכם שנערך בין המועצה המקומית כפר מנדא לבין העמותה בתאריך 25.12.2007 לטובת מר מוחמד חטיב...עד לכיסוי חובות העמותה כלפיו ו/או המגיע לו ממנה עד כדי סך של 1,300,000 ₪...המחאת הזכות הינה ע"ס של 1,300,000 ₪...המחאת הזכות הינה בלתי חוזרת ולא ניתנת לביטול".

53. הנתבעת העלתה בסיכומיה מספר טענות כנגד המחאת הזכות כדלקמן:

א. התובע חתום הן בשם העמותה על המחאת הזכות אליו והן באופן אישי, והוא שביצע כל המהלכים, כדי לנסות ולתקוף את המועצה, למרות שהמדובר בעמותה שהתפרקה, פעולות אלו שנעשו לכאורה בחוסר תום לב, צריכות להביא לדחיית התביעה.

ב. עבירות הזכות שהומחתה נשללה מכוח הליכי הפירוק אליהם נכנסה הממחה (העמותה), זאת ניתן לראות מהחלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 1199/07, על-פיה נעתרה כב' השופטת גלאור לבקשת הכנ"ר ליפות את כוחו של עו"ד בושנאק להמשיך בניהול התיק נוכח פירוק העמותה.

ג. התובע בסיכומיו טען להשתק פלוגתא מכוח פסק הדין בתביעה המקבילה. במקרה דנא, אין המדובר בהשתק פלוגתא. בית המשפט השאיר ההכרעה בעניין תוקף המחאת הזכות לבית משפט דנא (ראה עמ' 7, שורה 24 לפסק הדין). אף הדברים שנאמרו על-ידי בית-המשפט בפסקאות קודמות (21-22), אינם מהווים הכרעה פוזיטיבית, אלא לכל היותר אמרת אגב, כאשר ממילא לא דן בית המשפט בתביעה המקבילה בטענת הנתבעת בעניין פירוק העמותה ושלילת עבירות הזכות מכוח הליכי פירוק.

54. איני מקבלת טענות אלו מהנימוקים הבאים. מרגע שהומחתה הזכות, למעשה העמותה איבדה את זכותה לאכיפת ההסכם, והדבר הועבר לידי התובע, כך שאין כל נפקות לעניין פירוק העמותה. אומנם, בסעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים נקבע כי: "המחאת זכות אין בה כדי לשנות את הזכות או תנאיה, ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה". לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בע"א 8357/03 מינהל מקרקעי ישראל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (8/10/06) :

"ככל שהדבר נוגע לזכויותיו של החייב ולמעמדו של הנמחה כלפיו, "מצלמת" ההמחאה את הזכות ואת תנאיה במועד שנודע לחייב עליה, לרבות כל הטענות שעמדו לחייב כלפי הממחה באותו מועד ואלה עומדות לו גם כלפי הנמחה. היקף טענות ההגנה העומדות לחייב כנגד הנמחה אינן מסתכמות בכך. מקובל להבחין לעניין זה בין טענות המבוססות על העסקה אשר ממנה צומחת הזכות שהומחתה ובין טענות שהינן חיצוניות לאותה עסקה. טענות מן הסוג הראשון רשאי החייב להעלות כנגד הנמחה גם אם נוצרו לאחר מועד היוודע לו דבר ההמחאה והן אינן כפופות להגבלה הקבועה לעניין זה בסעיף 2(א) סיפא לחוק. לעומת זאת לגבי טענות מן הסוג השני חלה הוראת הסיפא ואותן יכול החייב להעלות אך ורק ככל שנתגבשו עד מועד היוודע לו דבר ההמחאה..."

המלומד לרנר כותב בספרו לעיל, בעמוד 330, כי במישור המהותי נובעת שמירת טענות ההגנה גם מהכלל שהממחה אינו יכול להעביר יותר משיש לו, אולם המגמה שלא לפגוע בחייב כתוצאה מההמחאה, מוסיפה לחייב יתרונות פרוצדורליים שאינם נובעים מהכלל האמור.

55. בענייננו, העמותה לא העבירה לתובע יותר ממה שיש לה, אלא העבירה את הכספים המגיעים לה על-פי ההסכם, הסכם אשר נכרת כדין בינה למועצה, כאשר הטענות שהיו למועצה כנגד ההסכם נדחו על ידי. מה גם, שנראה בעיני יותר מחוסר תום לב, ואף עשיית עושר ולא במשפט, שמחד המועצה נהנתה משירותי העמותה, כרתה עימה הסכם בו הכירה בחובתה לפצותה, ומאידך מנסה ככל יכולתה להפוך את ההסכם וכנגזרת מכך את המחאת הזכות לריקים מכל תוכן, כגון העלאת טענות העיקולים לעיל וטענת שלילת עבירות הזכות שהומחתה. התוצאה אליה מתבקשת המועצה להגיע, אינה תוצאה שהדעת סובלת ומנוגדת לתום הלב הנדרש ממנה.

56. למועצה נודע על המחאת הזכות בחודש ינואר 2008. התובע הצהיר, כי ניתן צו פירוק לעמותה בחודש 9/08. נראה אם כן, כי צו הפירוק ניתן לאחר ההמחאה. מה גם, שהתובע הצהיר, כי בזמן החתימה על ההסכם ובזמן מתן המחאת הזכות, ואף חודשים לאחר מכן, העמותה הייתה פעילה וקיימת משפטית, וטענה זו לא נסתרה.

ויודגש, פרק ז' סימן ב' לחוק העמותות, תש"ם – 1980 דן בפירוק לפי צו בית-משפט. בסעיף 53 לחוק נקבע: "תחילת הפירוק לפי צו בית המשפט תהיה ביום מתן הצו, זולת אם נקבע בו יום אחר לענין זה". איש מהצדדים לא התייחס לאמור בסעיף זה.

צו הפירוק ניתן לאחר ההסכם, אותו אמורה הייתה לקיים המועצה, לפחות בחלק לא מבוטל ממנו, הואיל ונקבע בנוגע לפיצוי בסך 1,300,000 ₪, כי זה ישולם ב- 13 תשלומים שווים, שהראשון ביניהם בתוך 60 יום מהיום, דהיינו החל מ- 25/2/08 ועד 9/08 עברו למעלה מ- 6 חודשים.

ויודגש, העד מטעם הנתבעת – מר קאסם, הסכים כי יש לכבד ההסכם, כך שכל טענה כנגד המחאת הזכות, דינה להידחות.

57. הממחים הינם תאופיק חגאזי ווליד עיסאוי. לו היו דברים בגו, כנטען בסעיף א' בנוגע להתנהלות התובע, יש להניח, כי המועצה הייתה מבקשת לקרוא אותם לעדות. משלא עשתה כן, דין טענה זו להידחות. מה גם, שיש להניח, שלו היו דברים בגו, המפרק בהליך פשיטת הרגל, היה טוען כנגד המחאת הזכות. ויודגש בתיק מצויה הודעה שהגיש ב"כ התובע מיום 23/7/12 לה צורפה הודעה מטעם מפרק העמותה, שם נאמר בין היתר בתגובתו כי:

"ב. לעניין התביעה הכספית שהוגשה בת.א. 29767-02-10 הנדונה בפני כבוד בית משפט השלום בטבריה, יטען המפרק כי מהמפורט בכתב התביעה עולה לכאורה כי עילת התביעה בתיק שם הינה שונה מעילת התביעה בתיק זה, וכי יש מקום להותיר לבית המשפט הנכבד בטבריה להכריע בדבר טענות הנתבעת בסוגיית כפילות בתביעות..."

כפי שחזרתי חזור ונשנה שתי עילות התביעה הן כאן והן בתביעה המקבילה שונות זו מזו, ולכן גם מטעם זה יש לאכוף את ההסכם וכפועל יוצא את המחאת הזכות.

58. נראה שהמועצה, שהייתה בעלת דין בתביעה המקבילה, מנסה לשוב ולפתוח את אותה פלוגתא בדבר המחאת הזכות, אשר הוכרעה בתביעה המקבילה. אכן בית המשפט פסק בסעיף 24 בתביעה המקבילה, כי תקפות המחאת הזכות וההסכם, יוכרעו על-ידי בית משפט דנא, במידה וידרש לכך. עם זאת, אין לקרוא את האמור בסעיף זה במנותק מהאמור בסעיף 22 לפסק הדין, שם נקבע כי :

" ... לכן מאחר ומדובר בהמחאת זכות שבוצעה בטרם הפרת ההסכם הוא היה כשיר להמחאה. על כן משהומחתה הזכות בטרם הופר ההסכם ובטרם התגבשה עילת תביעה על פי ההסכם המחאת הזכות מהבחינה הזו כשרה".

59. סיכומו של דבר, לא הוכח בפניי כי הוגבלה עבירות הזכות לפי הדין, וגם אם העמותה נכנסה להליכי פש"ר, הרי שצו הפירוק ניתן לאחר המחאת הזכות.

60. באחרית דבר אומר, שמעבר לאמור לעיל, איש מהצדדים לא טרח לציין את האמור בחוק בעניין זה, כך למשל הסעיפים הדנים בפירוק עמותה בחוק העמותות, ובכלל זה האמור בסעיף 54 לחוק העמותות, כי על פירוק עמותה לפי צו בית-המשפט יחולו, בשינויים המחויבים בין היתר הוראת סעיף 353 לפקודת החברות. משלא מצאו הצדדים לנכון להתייחס לסעיפים אלו ואחרים, לא מצאתי צקום להידרש אליהם.

61. לסיכום, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,300,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 17.2.10 ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.