<#2#>

נוכחים:

ב"כ מאשימה עו"ד אורית אור

ב"כ הנאשמים עו"ד גדעון בן אור

אין הופעה לנאשם (השעה 13:08)

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

הנאשם נמצא בכניסה לבית המשפט.

בשלב זה מתייצב הנאשם (השעה 13:10).

הכרעת - דין

אומר כבר בפתח הדברים, כי הגעתי לכלל מסקנה שיש לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שימוש ללא היתר לפי סעיפים 145(א)(3), ו-204(א), 208, 253 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז-1967.

על פי כתב האישום, עשו הנאשמים שימוש ללא היתר למטרת חדרי אירוח בשטח של כ-2,100 מ"ר במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 9 בגוש 5703 מגרש 44 בישוב בן שמן, שנמצא בתחומה של המועצה האזורית "חבל מודיעין" (להלן: "המקרקעין"), במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, ולכל הפחות החל מחודש ינואר 2010 או בסמוך לכך.

הנאשמת 1 מואשמת בעבירה בהיותה המחזיקה בפועל, מי שאחראית בפועל לשימושים המפורטים בכתב האישום ומי שמוטלת עליה החובה להשיג היתר כדין לביצוע עבודות אלה.

הנאשם 2 הינו מנהלה הפעיל של נאשמת 1 ופקיד אחראי לעניין המקרקעין.

1. לטענת הנאשמים, התביעה לא עמדה בנוטל המוטל עליה להוכיח את הקשר שבין הנאשמים לבין המקרקעין, שכן ראיותיה התבססו אך על עדות שמועה בלתי קבילה, אשר אותה מסר עד התביעה הפקח ארז גיאת. יצוין, כי הנאשמים בחרו שלא להעיד או לזמן מטעמם עד הגנה. הנאשמים לא חלקו על השימושים שנעשו במקרקעין, או בכך שהנאשם 2 הינו מנהל פעיל של נאשמת 1.
2. השאלה הדורשת הכרעה הינה, איפוא, האם הוכח הקשר שבין הנאשמים לביצוע העבירות.

דיון והכרעה

1. במסגרת פרשת התביעה הוצגו על ידי התביעה מספר ראיות המלמדות על השימושים שנעשו במקום. כך, הוגשו תמונות המתעדות את השימוש (ת/2); דו"ח של המפקח ארז גיאת המתעד את השימוש (ת/1); זימונים לגביית עדות לבעלי המקרקעין ולנאשמים; ומזכר של המפקח ארז גיאת מיום 3.5.2010 (ת/5).
2. ואולם הראיות היחידות שהוצגו מטעם התביעה, אשר קושרות לטענתה, את הנאשמים לביצוע העבירות הן כדלקמן:
   1. עדותו של המפקח ארז גיאת, אשר הבהיר לשאלות ב"כ הנאשמים בחקירה נגדית, כי מסקנתו כי השימושים נעשו על ידי הנאשמים מבוסס על כך שגב' בראון, אישה שפגש בעת שביקר במקרקעין, מסרה לו את מספר רשם החברות של החברה.

ואלה דבריו לעניין זה:

"ש. איזה ראיות הצגת לחברה לגבי הקשר של החברה הנאשמת לפעילות המתבצעת שם? כאשר אני מדגיש שהבעלים של המקרקעין זה אבי בראון, שהוא נאשם בנפרד בתיק אחר?

ת. ביקרתי במקרקעין פעמיים, בשתי הפעמים שביקרתי פגשתי את גב' בראון יהודית והיא מסרה לי את מס' רשם החברות וזה העדות שיש לי והקשר של החברה לשימוש במקום.

ש. האם טרחת למשל לראות מי הוציא חשבונית במקום?

ת. גם בתמונות הוצג הקרוואן או המכולה שמשמשת משרד במקום ששם יושבת יהודית, פעמיים פגשתי בפנים את יהודית, היא זאת שיושבת על החשבוניות. להגיד שביקשתי ממנה חשבונית לא עשיתי ואני גם לא רשאי לעשות את זה, להגיד שאני רוצה לשכור חדר בשביל חשבוניות בוודאי שלא. אבל אלה הממצאים שיש לי...

ש. הקשר שקושר את החברה לשימוש זה הח.פ. שנתנה לך יהודית בראון?

ת. אפשר גם להראות את מסמכי הארנונה שהחברה משלמת על המקום.

ש. אני אומר לך שזה לא חומר ראיות

ת. בסדר, אפשר להוציא" (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 22 עד עמ' 4 שורה 7 ועמ' 4 שורות 20-23).

• 1. דו"חD&B (ת/6) שהוגש מטעם התביעה בהסכמת הנאשם, אשר בו כתובים פרטי הנאשמת 1 וביניהם כתובתה "משק 44 בן שמן מושב 73115" ככתובתה של הנאשמת וכי תחום העיסוק של הנאשמת הוא בקתות נופש (להלן: הדו"ח).

הא ותו לא.

1. איני סבורה כי די בראיות אלה כדי להוכיח את המיוחס לנאשמים.

בנוסף, ולמעלה מן הנדרש אציין, שלא בוצעו פעולות חקירה פשוטות ומהותיות ולא הוגשו ראיות אשר היה בהן כדי לשפוך אור על שאלה זו, השנויה במחלוקת. בעובדה זו יש כדי לפעול לטובת הנאשמים. להלן נימוקיי.

1. הדברים שנמסרו מפי האישה אותה ראה המפקח על המקרקעין, אינם קושרים את הנאשמים לעבירות המיוחסות להם ומכל מקום הם מהווים עדות שמועה פסולה ובלתי קבילה. אחד הכללים היסודיים והבסיסיים של דיני הראיות הינו הכלל האוסר עדות מפי השמועה. אמנם קיימים חריגים לכלל זה, אולם אמרת אותה אישה במקרה זה אינה נכנסת לחריג כלשהו לכלל זה, ואף לא נטען מפי התביעה כי היא נכנסת לגדר חריג כאמור. לאור האמור לא ניתן לבסס על דברים אלה כל ממצא.
2. מבלי להידרש לשאלת קבילותו של הדו"ח, משמעותו ומשקלו, אף בו אין די כדי לבסס את הקשר שבין הנאשמים לשימושים המפורטים בכתב האישום. בדוח כתובה אך כתובתה הרשומה של החברה והעובדה כי עיסוקה בבקתות נופש, אולם לא כתוב במקום כלשהו כי עיסוק זה נעשה בכתובת המפורטת, כי כתובת זו היא המקרקעין המפורטים בכתב האישום או באם נעשה שימוש במועדים הרלוונטיים לכתב האישום.
3. לתשתית הראייתית הדלה ביותר, שאין בה כדי לבסס את המיוחס לנאשמים בכתב האישום, אשר פורטה לעיל, מצטרפת העובדה כי על פי עדותו של הפקח גיאת ולמרות הזדמנויות שניתנו לתביעה, לא נעשו פעולות חקירה פשוטות ולא הוגשו מסמכים אשר ניתן היה להגישם ללא כל מאמץ, ואשר היה בהם כדי לבסס את הקשר שבין הנאשמים לשימושים המפורטים בכתב האישום, ככל שקשר כזה אכן קיים. כך, לא הובאה יהודית בראון לעדות, לא הוגשו חשבוניות של החברה, לא הוגשו תשלומי ארנונה שהפקח ציין בעדותו כי הם קיימים ברשותו וכי הוא יכול להמציאם (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 21-22) ולא הוגשו מסמכים נוספים אליהם התייחסה התביעה בסיכומיה.

העובדה שפעולות אלה לא נעשו פועלת לטובת הנאשמים.

1. עוד יש מקום לציין את אופן התנהלות התביעה במקרה דנן. בנסיבות העניין ונוכח התוצאה אליה הגעתי, מצאתי כי יש מקום לפרט את השתלשלות הדברים בהרחבה.

התביעה בסיכומיה התייחסה למסמכים שלא הוגשו לתיק בית המשפט. נוכח התשתית הראייתית הדלה הקיימת בתיק, ניתנה ביום 15.3.2012 החלטת בית המשפט, בה צוין כי על התביעה להבהיר עד ליום 19.3.2012 כיצד היא מבקשת להסתמך על מסמכים שלא הוגשו במהלך ניהול התיק.

ביום 20.3.2012 נעתרתי לבקשת התביעה להאריך את המועד להגשת התגובה והוריתי לה להגישה עד ליום 27.3.2012.

ביום 15.4.2012, למעלה משבועיים לאחר המועד בו הייתה התביעה אמורה להגיב, הגישה התביעה תגובתה, בה עתרה לצרף מסמכים לתיק לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק. בתגובתו ציין ב"כ הנאשם, כי ככל שהתביעה מבקשת להגיש מסמכים נוספים, עליה להגישם באמצעות עורכם, על פי דיני הראיות.

ביום 22.4.2012 ניתנה החלטת בית המשפט כי על התביעה להודיע לבית המשפט עד ליום 25.4.2012, אם היא עותרת להגיש את הראיות הנוספות בהתאם לדיני הראיות.

לאחר שהתביעה לא הגיבה להחלטת בית המשפט, ביום 17.7.2012 ניתנה החלטה נוספת, מיוזמת בית המשפט, בה צוין כי התביעה לא הגיבה בהתאם להחלטת בית המשפט, וניתנה לה הזדמנות נוספת להגיב עד ליום 23.7.2012.

ביום 31.7.2012, הגישה התביעה בקשה לאורכה להגשת התגובה עד ליום 10.8.2012. בית המשפט נעתר לבקשה, תוך שהוא מדגיש כי עליה להגיש תגובתה במועד.

אולם גם במועד זה לא התקבלה תגובת התביעה. ביום 25.11.2012, ניתנה החלטה נוספת ביוזמת בית המשפט, בה ניתנה לתביעה הזדמנות נוספת, ובה צוין כי ככל שהתביעה לא תגיש תגובתה עד ליום 29.11.2012, תינתן הכרעת הדין על סמך הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט.

ביום 28.11.2012 התקבלה תגובתה של התביעה בה ציינה כי על אף ניסיונותיה, לא עלה בידה לאתר את העד שבאמצעותו ניתן להגיש את המסמכים, ועל כן היא חוזרת בה מבקשתה לצרף ראיות, ועותרת כי בית המשפט ייתן החלטתו על פי המסמכים הקיימים בתיק.

עולה מכך, כי על אף הזדמנויות רבות אשר ניתנו לתביעה להגיש מסמכים גם לאחר הגשת הסיכומים, ואף לאחר שלא הגיבה להחלטות בית המשפט פעם אחר פעם, ויתרה התביעה על האפשרות שניתנה לה להגיש מסמכים נוספים, וביקשה כי בית המשפט ייתן הכרעת דינו על סמך המסמכים שהוגשו.

1. לעניין מחדלים הנוגעים לכך שלא נעשו פעולות חקירה ולא הוגשו ראיות, אשר היה בהם כדי לבסס את המיוחס לנאשם בכתב האישום או להפריכו, נקבע כדלקמן:

"כאשר חסרה לתביעה ראיה, ישויך "מחדל חקירתי" זה לחובתה, בעת עריכת מאזן ראיות, על-מנת לבדוק האם הצליחה התביעה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה. מנגד, כאשר חסרה ראיה להגנה, תוכל זו להצביע על המחדל, כשיקול תומך בדבר קיומה של הטענה הנטענת על-ידה, הכול לגופו של העניין הנדון (ראו ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 1988). לכן, נראה כי מה שבית-המשפט צריך לבדוק הוא, האם מחדלי המשטרה, באם באמת בוצעו כאלו, הם חמורים עד כדי כך, שיכול להיות שהגנת המערער נפגעת כתוצאה מהקושי בהתמודדות עם חומר הראיות המצביע לרעתו של המערער, או לחילופין בגלל קשיים להוכיח את אמיתות גירסתו. לפי קריטריון זה, על בית-המשפט להכריע מה המשקל שראוי לתת למחדל, בהנחה שאכן התקיים, לא רק כשעמד לבדו, אלא כחלק ממכלול הראיות" (ראו ע"פ 173/88 אסרף נ' מדינת ישראל, פד"י מד(1), 785 וכן ע"פ 2511/92 חטיב נ' מדינת ישראל).

1. לאור האמור לעיל, נוכח התשתית הראייתית הדלה שהציגה התביעה, אני סבורה כי העובדה שלא נעשו פעולות חקירה מהותיות הנדרשות לחקר האמת בתיק, ולא הוגשו מסמכים מהותיים, פועלת לחובת התביעה.
2. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש אף בהימנעותו של הנאשם להעיד כדי לחזק את התשתית הראייתית הקיימת, באופן זה, שיביא למסקנה כי הוכחה מעבר לכל ספק סביר אשמתם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.

סוף דבר

1. על יסוד כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' טבת תשע"ג, 18/12/2012 במעמד הנוכחים.

קלדנית: איילת סוסן

הוקלד על ידי איילת סוסן