ס"ע - 30324-02-10

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

החלטה

בבקשה לעיכוב ביצוע

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן ביום 2.13 ובו, בין היתר, נתקבלה תביעת המשיבים לפיצויי פיטורים מהמבקשת.
2. כעולה מהבקשה, המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ולכן מבקשת היא לעכב את ביצועו, תוך שהיא נכונה להפקיד ערבות בנקאית להבטחת התשלום ולחלופין את מלוא הסכום שנפסק לחובתה בקופת בית הדין.
3. לטענת המבקשת, מתקיימות במקרה דנן שתי הדרישות שנקבעו כתנאי לעיכוב ביצוע פסק דין, דהיינו סיכויי הערעור גבוהים וקיים חשש ממשי כי בהעדר עיכוב ביצוע, יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך. המבקשת טוענת כי המסקנות המשפטיות שהוסקו בפסק הדין אינן נובעות מהתשתית העובדית שנפרשו בפני בית הדין וכי מכיוון שמדובר בזוכים שהם אנשים פרטיים ובסכום כסף גבוה שנפסק לזכותם, עולה החשש שיתקשו להחזיר הסכומים שיקבלו, אם כך ייפסק. עוד טוענת המבקשת כי הנזק שייגרם לה גבוה מזה שייגרם למשיבים, שכן בעוד שהיא תאלץ לשלם את סכום פסק הדין מכספיה השוטפים, הרי שהמשיבים שניהם בעלי אמצעים, שלא ינזקו מהמתנה לסכומי הזכיה, עד לאחר הכרעה בערעור.
4. המשיבה, גב' אוסטרובסקי, הגיבה לבקשה וטענה כי אין מעכבים ביצוע כאשר הסעד שנפסק הינו כספי; כי סיכויי הערעור קלושים וכי לא הוצגה תשתית המעידה כי לא ניתן להחזיר המצב לקדמותו, מה גם שככל שנכונה הטענה כי המשיבים הינם בעלי אמצעים ממילא שלא תתקשה המבקשת להשיב המצב לקדמותו.

המשיב 2, מר גביש, הגיב לבקשה וטען כי עיכוב ביצוע יש ליתן במשורה; כי יש לבחון את תום ליבו של המבקש את עיכוב הביצוע; כי יש לגבות בקשה כזו בתצהיר מתאים ואילו במקרה הנדון הוגש תצהיר "בג"צי" בלבד וכי סיכויי הערעור קלושים.

1. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, חלה בבית הדין מכח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 וקובעת כי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור. זהו הכלל. כלל זה מעגן את זכותו של מי שנמצא זכאי לסעד על פי דין לממש את זכייתו ולא להמתין לצורך זה עד להכרעה בערעור.
2. סמכותו של בית הדין לחרוג מן הכלל ולעכב את ביצועה של ההחלטה, נקבעה בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי. על פי הפסיקה, הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף לכך, שיתקיימו שני תנאים מצטברים: שסיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד ושהנזק שייגרם למבקשת, לולא ינתן צו לעיכוב הביצוע, גדול מן הנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה (ראה כדוגמא: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תקדין, תק-על 2000(3), 2459).
3. עיכוב ביצוע של פסק דין כספי, כגון זה נשוא הבקשה, הינו בבחינת החריג שבחריג וביחס אליו נקבע כי על המבקש את עיכוב הביצוע להעמיד "תשתית עובדתית מוצקה, אמינה ומקפת", באשר לנזק שייגרם לו מיישום פסק הדין ומחוסר יכולת הגביה במקרה של קבלת הערעור (בש"א (ארצי) 1362/02 ל.א.ן חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' עזאת עבד אלחלים יאסין, פס"ד מיום 22.8.02 (בנבו), והאסמכתאות שם).
4. אף אם נניח לצורך העניין כי סיכויי הערעור הינם מאוזנים, מכיוון שהתנאים האמורים הינם מצטברים וקיום השניים הכרחי לצורך מתן הצו, דין הבקשה להדחות ולו מן הטעם שאין בה כל בסיס לטענה כי יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך כתוצאה מיישום פסק הדין. הטענה בדבר חשש אין די בה, כאשר אינה מבוססת ולו לכאורהואין היא מקימה "תשתית עובדתית, מוצקה, אמינה ומקפת", באשר לנזקים שיגרמו למבקשת ממימוש פסק הדין.
5. אכן, לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו המיידי של פסק הדין עליו, אך גם במקרים כאלו נדרש המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, וזאת באמצעות תצהיר בו יפורטו כדבעי העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301 (2003); עע 15929-07-12 דחן בע"מ - Peter Ebuka ואח' (1.8.2012)). גם זאת לא נעשה במקרה הנדון.
6. לפיכך ואף כי לעולם יקשה על הערכאה דלמטה לקבוע אם סיכויי הערעור "משוללי יסוד", הרי שבאיזון בין הדרישות המצטברות לצורך קבלת בקשה לעיכוב ביצוע, די לנו באמור לעיל בכדי לדחות הבקשה.
7. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בגין הגשת הבקשה דנן, בסך 1,500 ₪ לכל אחד, בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.