1. לפניי תביעת השבה לפי סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים"), ולחילופין, לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן "חוק התרופות"), בעקבות ביטול הסכם שנכרת בין הצדדים כפי שיפורט להלן.

2. התובע מר יעקב להב (להלן "התובע"), הינו אזרח ישראלי המתגורר בארצות הברית, העוסק בין היתר, ביעוץ, קשירת קשרים עסקיים, ליווי עסקי ופיננסי וגיוס משקיעים.

בנוסף לעיסוקיו הנ"ל, שימש התובע על פי האמור בתצהיר עדות ראשית שלו (ת/1), כנשיא של אגודת ידידי צה"ל בארצות הברית.

3. נתבע מס' 1 מר גדעון שרון (להלן "הנתבע") הינו מייסדה ובעל מניותיה היחידי של נתבעת מס' 2, חב' אוצר-אחסון ממוחשב בע"מ, העוסקת בפיתוח ומכירה של פתרונות טכנולוגיים לאחסון מידע דיגיטלי (להלן "החברה").

בעת שירותו בחיל האוויר, נפל הנתבע בשבי המצרי במהלך מלחמת יום הכיפורים.

4. את הקשר הראשון בין התובע לנתבע יצר בן משפחה של התובע אשר הכיר את הנתבע משירותם הצבאי. במסגרת אותה היכרות הובא לידיעת התובע כי החברה זקוקה לסיוע כספי באופן דחוף.

לטענת התובע, מתוך אמון עיוור בתובע ורגישות לעברו הצבאי כמתואר לעיל, ומבלי לבצע כל בדיקת נאותות, הוא העביר לחברה, ביום 29.5.2008, סך של 50,000 דולר.

5. בעקבות העברת הסכום הנ"ל נוצר הקשר הישיר בין התובע לנתבע.

לטענת התובע, במסגרת אותו קשר, הודיע לו הנתבע כי החברה אינה מצליחה להגיע להצלחה כלכלית בשל מגבלותיו כמנהל, והפציר בתובע שיכנס כמשקיע ובעל מניות משמעותי בחברה, תוך שהוא מסתיר מעיניו, לטענת התובע, את המצב החמור בו היתה שרויה החברה באותה העת.

6. לאחר מספר שיחות, נענה התובע להפצרותיו של הנתבע, ובמועדים שונים במהלך שנת 2008, הוא העביר לחברה שני סכומים נוספים, בסך של 50,000 דולר כל אחד.

7. ביום 8.3.2009 נחתם בין התובע לבין החברה הסכם אשר העתק ממנו צורף כנספח א' לתצהיר התובע (להלן "ההסכם"). בסעיפים 1 ו-3 להסכם סוכם כי התובע ישקיע בחברה סכום כולל של 500,000 דולר, במספר מנות, כאשר תאריך היעד להשלמת ההשקעה נקבע ליום 30.5.2009. בסעיף 2 נקבע כי לצורך ההסכם, יראו את שווי החברה לאחר ההשקעה כעומד על 1,000,000 דולר. בסעיף 4 להסכם סוכם כי עם העברת כל מנה, יוקצו לתובע מניות בחברה, באופן מידי, בשיעור יחסי שבין סכום ההשקעה שהועבר על ידו כאמור לבין סכום ההשקעה הכולל. בסעיף 8 להסכם הנ"ל נקבע כי לא יוצבו תנאים או דרישות נוספים כלשהם ביחס להשקעה או למשקיע, בזו הלשון:

"There aren't nor there will be any other terms and/or conditions relating to this investment or and/or the investor whatsoever"

8. בעקבות חתימת ההסכם, המשיך התובע להעביר כספים לחברה. לגרסתו, מיד לאחר מכן, נוכח לדעת כי הנתבע הינו מנהל בעייתי, ומשכך, הציע לו למצוא משקיע נוסף לגבי מחצית הסכום שעליו הוא התחייב (500,000 דולר), המצוי באופן קבוע בישראל, על מנת שזה יהיה מעורב מקרוב בעסקי החברה ובניהולה.

9. הנתבע איתר משקיע נוסף, מר עמוס ברזילי, אשר הביע נכונות להשקיע סכום של 250,000 דולר תמורת הקצאת 25% ממניות החברה, ואף העביר סך של 150,000 דולר על חשבון ההשקעה הנ"ל.

כעבור זמן, התחרט מר ברזילי ודרש את השבת כספו. כבטחון לכך, משכן הנתבע את דירת בתו וחתנו לטובת מר ברזילי. משלא הצליח הנתבע להשיב את הכסף, פתח מר ברזילי בהליכים למימוש המשכון הנ"ל.

10. על רקע השתלשלות זו, פנה הנתבע אל התובע בבקשה לסיוע דחוף, והתובע נחלץ לעזרתו ופרע את חובה של החברה כלפי מר ברזילי בסך של 150,000 דולר, על חשבון יתרת השקעתו בחברה.

11. ביום 30.6.2009 חתם הנתבע על מסמך בו אישר את תשלום הסכום הנ"ל על ידי התובע, על חשבון השקעתו בחברה. עוד סוכם במסמך הנ"ל כי התובע יעביר לידיו הנאמנות של עו"ד הולדשטיין את יתרת השקעתו בחברה בסך של 85,000 דולר, וכי עו"ד הולדשטיין יטפל בהקצאת 50% ממניות החברה לתובע, וכי עם השלמת ההקצאה הנ"ל, תועבר היתרה לרשות החברה (נספח ב' לתצהיר התובע).

12. ביום 10.7.2009, ובמענה לפנייתו של התובע למימוש ההסדר הנ"ל, הודיע לו עו"ד הולדשטיין כי הוא מייצג את החברה בלבד, ובעקבות הודעה זו, חשש התובע כדבריו, להעביר לידיו את יתרת ההשקעה.

13. ביום 12.7.2009 שיגר הנתבע לתובע מכתב, שבו דרש, בין היתר, שימשיך לכהן כמנכ"ל החברה עם סמכויות ניהוליות עד לתאריך 31.12.2010 (נספח ה' לתצהיר התובע).

14. במענה לכך שיגר התובע לנתבע, ביום 21.7.2009, באמצעות בא כוחו, מכתב שבו דרש את מימוש ההסכם על ידי הקצאת 50% מהמניות לידיו תוך 7 ימים (נספח ו' לתצהיר התובע).

15. בעקבות מכתב אחרון זה התקיימו מגעים בין התובע, הנתבע וגיסו של הנתבע מר אהרון ברנזון, שבמהלכם העבירו האחרונים לתובע טיוטת תקנון חדש לחברה, וכן מסמך המסדיר את תנאי העסקתו של הנתבע בחברה.

16. ביום 12.8.2009 הודיע התובע כי אינו מסכים לתנאים הנ"ל וחזר ודרש שהמניות יוקצו לידיו על פי תנאי ההסכם. באותו היום השיב לו מר ברזנון כי לא תתבצע העברת מניות ללא הסכמה לתנאים הנ"ל (נספח י"ב לתצהיר התובע). בעקבות תשובה זו, שיגר התובע לנתבע, באותו היום, מכתב באמצעות בא כוחו, שבו עמד על דרישתו להקצאת המניות על פי ההסכם (נספח י"ג לתצהירו).

17. לאחר מכתב זה, התנהלו בין הצדדים מגעים נוספים שבמסגרתם הציע הנתבע לתובע להחזיר לו את כספו בכפוף לגיוס משקיעים אחרים אשר יזרימו כספים לחברה, וככל שהדבר לא יצלח, להקצות לו מניות מיעוט בשיעור של 41.5%.

18. לטענת התובע, לאורך כל התקופה הנ"ל, לא גילה לו הנתבע, אפילו לא ברמז, כי החברה מצויה במצב של קריסה טוטאלית.

19. התובע לא הסכים לתנאים שהוצבו על ידי הנתבע כאמור, והגיש ביום 14.9.2009 תובענה בהליך של המרצת פתיחה, לבית המשפט המחוזי בחיפה, יחד עם בקשה לצו מניעה זמני, שבמסגרתה ביקש להורות לנתבעים להקצות לו 50% ממניות החברה (ה"פ 13162-09-09).

20. לאחר הגשת התביעה הנ"ל, פנה הנתבע אל התובע בבקשה להגיע לפשרה. לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, שלח התובע, ביום 20.10.2009, טיוטת הסכם פשרה לאישורו של הנתבע, אולם הנתבע סרב לאשר את ההסכם הנ"ל בטענה כי הוא נועד לדלל את אחזקותיו בחברה ללא הגבלה (ההסכם צורף כנספח 23 לתצהיר הנתבע נ/2).

21. לטענת התובע, במהלכם של מגעים אלה, לא מסר לו הנתבע כל פרט שיכול היה ללמד על מצבה הקשה של החברה, וכי ביום 26.10.2009, לקראת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, התוודה הנתבע בפניו לראשונה, אודות מצבה הקשה של החברה, לרבות אי יכולתה לשלם שכר לעובדיה, לשלם את מיסיה, ועל חובות של מיליוני שקלים הרובצים עליה. לטענתו, לאור הדברים הנ"ל, לא היה לו עוד ספק כי הנתבע ניצל את האמון האישי הרב שנתן בו, והונה אותו לחשוב כי הוא משקיע בחברה בעלת פוטנציאל כלכלי, בעוד שברור היה כי כבר בשלב שבו העביר את הסכום הראשון על חשבון השקעתו, החברה היתה במצב כלכלי קשה.

22. אי לכך, ולאור גילוי העובדות הנ"ל לטענתו, שיגר התובע ביום 28.10.2009 לנתבע, באמצעות בא כוחו, מכתב שבו הודיע על ביטול ההסכם בשל הפרה יסודית והטעיה חמורה, ודרש את השבת הסכומים שהעביר לנתבע, ואשר הסתכמו לטענתו בסך של 465,000 דולר. משלא נענתה דרישתו הנ"ל, הוגשה התביעה דנן, הן כנגד החברה והן כנגד הנתבע באופן אישי.

23. הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובע, וטענו כי כישלון השקעתו של התובע אינו יותר מאשר "טעות בכדאיות העסקה" כמשמעותה בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים, שאינה מקנה עילה לביטול ההסכם. בנוסף טענו כי התובע היה מודע למצבה הכלכלי של החברה עוד בטרם השקעתו בה, ואף היה מעורב בניהולה, ומשכך אין יסוד לטענת ההטעיה שהועלתה על ידו. בנוסף הכחישו הנתבעים כי היתה מצדם הפרה של ההסכם, וטענו כי התובע הוא זה שנמנע מהעברת מניות החברה אליו, ואף התנה את העברת המניות בעריכת הסכם השקעה מפורט באמצעות עורך דין.

24. הליך גישור שבו השתתפו הצדדים לא צלח, ומכאן הצורך במתן פסק דין.

25. דיון

סכום ההשקעה

למרות שסכום ההשקעה היווה פלוגתא שעליה נסובו חלק מהחקירות של הנתבעים, אלא שבכתב סיכומיהם של הנתבעים ניתן לראות הודאה בסכום השקעה של 415,000 דולר (ראה סעיף 43 לסיכומים).

26. התובע טען כי בנוסף לסכום ההשקעה הנ"ל, הוא פרע התחייבות של החברה בסך של 50,000 דולר, כלפי מר יהודה מנדלסון שהינו שותפו לעסקים שונים, אשר היתה מובטחת בערבות בנקאית, ובכך הגיע סכום השקעתו הכולל בחברה לסכום של 465,000 דולר.

אולם טענה זו לא הוכחה על ידו ונותרה בעלמא, ומשכך לא ניתן היה לקבלה.

27. הנתבעים לעומתו טענו כי סכום ניכר מהשקעתו של התובע בחברה, הושב לו על ידי שותפו לעסקים מר מנדלסון הנ"ל, תוך שהם מפנים למכתב (נספח 25 לתצהיר עדות ראשית שלהם נ/2), שבו כתב התובע לנתבע כי מר מנדלסון:

"Has refunded me a substantial portion of the money which I have forwarded to you"

ברם, מלבד ההפניה למכתב הנ"ל, הנתבעים לא טרחו להביא ראיות ו/או עדויות המוכיחות טענה זו, לרבות סכום ההשקעה שהושב לתובע לטענתם, בשים לב שהטענה בדבר השבת כספי ההשקעה לידי התובע, הינה טענה של "הודאה והדחה", שהנטל להוכחתה רובץ עליהם.

28. לאור האמור הנני קובעת כי סכום ההשקעה שהועבר על ידי התובע לחברה מסתכם בסך של 415,000 דולר.

29. ביטול ההסכם מחמת הטעיה, האמנם?

התובע טען כי הנתבע הטעה אותו באופן מכוון ומתמשך ביחס למצבה האמיתי של החברה, והמשיך לדרוש ולקבל כספים בסכומי עתק, תוך שהוא מסתיר ממנו שהחברה עמדה לאורך התקופה כולה על עברי פי פחת, והיא חבה סכומי עתק לנושים שונים לרבות לרשויות המס ולעובדים. לגרסתו, הוא התקשר בהסכם עקב ההטעיה הנ"ל, וכי אלמלא אותה הטעיה, הוא לא היה מתקשר בהסכם כלל ולא היה מעביר אגורה שחוקה אחת לנתבעים.

30. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע ושל הנתבע בסוגיה זו, ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, לא שוכנעתי בטענתו הנ"ל של התובע, מהנימוקים שלהלן:

התובע הינו איש עסקים המבצע עסקאות במיליוני דולרים כדבריו (ראה עדותו בעמ' 18 ש' 31-21). מעיון בנספחים 2-9 לתצהיר הנתבע עולה כי עובר להשקעה הראשונה שלו בחברה, התנהלו בינו לבין הנתבע התכתבויות שונות שבמסגרתן ביקש התובע מידע אודות החברה, לקוחותיה, פעילותה, מצבה הפיננסי והיקף התחייבויותיה, וחלק ממידע זה אכן הועבר לו על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו. ההתכתבויות הנ"ל משמיטות את היסוד מתחת לטענת התובע שלפיה הוא העביר את סכומי ההשקעה הראשוניים על סמן האמון שרחש לתובע ומבלי לבצע כל בדיקת נאותות. אמנם לא הוכח כי במסגרת ההתכתבויות הנ"ל, הועברו לתובע מאזנים מאושרים ו/או דוחות מאושרים של רווח והפסד, אולם אין בכך בכדי להעלות או להוריד מהמסקנה כי בפני התובע עמד מידע, או לכל הפחות ראשית מידע, אודות החברה שממנו יכול היה ללמוד על מצבה הפיננסי של החברה ועל היקף התחייבויותיה, וככל שלא העמיק בבדיקה הנ"ל, אין לו להלין אלא על עצמו. יודגש כי לא הובאו על ידי התובע ראיות שמהן ניתן היה להסיק כי המידע שהועבר לו במסגרת ההתכתבויות הנ"ל היה מידע לא נכון או מטעה ו/או ראיות אודות מצבה הקשה הנטען של החברה עובר להשקעתו הראשונה.

31. יתרה מכך, במסגרת חקירתו הנגדית התברר כי התובע הוא זה שמינה את המנכלים של החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה, ואף היה מעורב בניהולה ובמתן הנחיות לגבי דרך פעילותה (ראה נספחים 16-12 ו 19-18 לתצהיר הנתבע). עובדה זו אף היא משמיטה את הבסיס מתחת לטענתו שלפיה הוא לא היה מודע למצבה של החברה עד להליך המשפטי שאותו יזם בחודש 10/09 (ראה סעיף 21 לעיל).

32. אוסיף על כך כי התובע התחמק בצורה מגמתית מלהתייחס להתכתבויות המדוברות במסגרת חקירתו הנגדית, והסתתר מאחורי תשובות כגון "איני זוכר" "איני מכיר" ו"לא רוצה לעיין". התנהגות זו אף היא מלמדת על חולשת טענתו בעניין ההטעיה.

33. לאור המפורט לעיל לא שוכנעתי בטענת התובע כי הוא לא היה מודע כלל למצב החברה עובר להתקשרותו בהסכם, וכי העביר את הכספים ממניעים רגשיים בלבד ובהתבסס על האמון שרחש לנתבע לטענתו. נהפוך הוא, מחומר הראיות התברר כאמור כי התקשרותו בהסכם התבססה על מידע אודות החברה שהועבר לו על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו, ואשר לא הופרכה אמיתותו, וכן על שיקולים עסקיים אשר התבטאו, בין היתר, במינוי שני מנכלים לחברה ומתן הנחיות להם לגבי דרך פעילותה.

34. המסקנה היא אפוא שהתובע כשל בהוכחת טענתו שלפיה הוא התקשר בהסכם עקב הטעיה שהטעה אותו הנתבע, ומשכך לא קמה לו עילה לביטול ההסכם עקב פגם בכריתתו, וכפועל יוצא מכך, לא קמה לו עילה להשבה מכח סעיף 21 לחוק החוזים.

משמעות הדבר היא שדין תביעתו של התובע בעילה זו להידחות.

35. הפרת ההסכם, האמנם?

מחומר הראיות עלה כי התובע חפץ בהעברת המניות לידיו והפציר בנתבעים למלא אחר התחייבותם הנ"ל בהקדם. לא זו אף זו, בהסכם שנחתם בין הצדדים סוכם על העברת מניות באופן מידי עם קבלת סכומי ההשקעה על ידי התובע (סעיף 4 להסכם), וכי לא יהיו תנאים נוספים בין הצדדים לגבי ההשקעה הנ"ל (סעיף 8 להסכם).

36. אין מחלוקת כי הנתבעים לא הקצו לתובע מניות בחברה למרות העברת סכום כולל של 415,000 דולר על ידי התובע לחברה, גם לא לאחר שהתובע פנה אליהם, באמצעות בא כוחו, בדרישות להקצות לו את המניות הנ"ל לאלתר. לטענתם, הדבר נבע מקיומה של הסכמה בין הצדדים שלפיה הותנתה השלמת העסקה והעברת המניות לידי התובע בחתימה על הסכם השקעה מפורט, ולשיטתם, התובע הוא זה שהכשיל עריכת הסכם כאמור, והתנה אותו בתנאים הפוגעים בזכויותיו של הנתבע בחברה, ובכך סיכל את השלמת העסקה.

37. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, לא שוכנעתי בטענתם הנ"ל של הנתבעים.

לביסוס טענתם שלפיה הקצאת המניות היתה מותנית בחתימה על הסכם השקעה מפורט, וכי התובע הוא זה שסיכל את הקצאת המניות כאמור, הפנו הנתבעים למכתב של מנכ"ל החברה אל התובע מיום 6.10.08, שבו הציע לטפל בהליך העברת המניות, ולתשובת התובע שלפיה הוא הודיע כי הקצאת המניות תתבצע לאחר פנייה לעורך דין לצורך הכנת הסכם אשר יתרגם את ההבנות שהושגו בין הצדדים עד כה בעל פה, לכדי הסכם מחייב (נספח 21 לתצהיר הנתבע). בנוסף הפנו הנתבעים למסמך מיום 27.12.08 אשר נשלח על ידי הנתבע אל התובע ושותפו דאז מר ברזילי, המתאר את סטטוס ההשקעה נכון לאותו מועד (נספח 22 לתצהיר הנתבע). במסמך הנ"ל אשר מבטא לדברי הנתבע את ההבנות שהיו בין הצדדים באותה תקופה, נרשם כי הקצאת המניות כפופה לחתימה על הסכם מפורט המקובל על הצדדים, וכי תנאי להשלמת העסקה הוא חתימה על הסכם מפורט כאמור. עוד נרשם כי לנתבע יהיו זכויות וטו בנושאים המהותיים הקשורים בניהול עסקי החברה והון מניותיה. עוד צוין כי היה ולא יתגבש הסכם מפורט לשביעות רצון הצדדים, יושבו לכל אחד מהתובע ושותפו, הסכומים שהועברו על ידם לחברה, כשסכומים אלה ייחשבו כהלוואה לחברה, וכי מועדי פירעון ההלוואה ותנאיה יסוכמו בהתחשב במצבה התזרימי של החברה, התחייבויותיה ופעילותה העסקית.

ברם, ההסכם נשוא ענייננו אשר קבע כי יוקצו לתובע מניות מיד לאחר כל העברה, וכי לא יוצבו תנאים נוספים לגבי העסקה הנ"ל, נחתם ביום 8.3.09, היינו לאחר ההתכתבויות אליהן הפנו הנתבעים כאמור, וככל שהיה בין הצדדים הסכם בעל פה כמתואר לעיל, הרי ההסכם מיום 8.3.09 בא וביטל אותו מכללא. בע"א 420/65 הלל פולק נ' רחל בראו, פ"מ כ(1), 501 נקבע כי:

"יש והסכם מאוחר מבטל את קודמו מכללא. במה דברים אמורים? כאשר השני חופף בכל הענינים את הראשון או כאשר שניהם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת מחמת שינוים הכלולים במסמך המאוחר והיורדים לשרשו של הענין"

ואכן זהו המקרה שבפנינו. לא יכול להיות חולק כי שני ההסכמים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, שכן בהסכם הראשון הנטען, הוצבו תנאים לקיום העסקה כגון חתימה על הסכם השקעה מפורט והקניית זכות וטו לנתבע, לעומת ההסכם מיום 8.3.09 שבו נקבע במפורש כי לא יוצבו תנאים או דרישות נוספים ביחס להשקעה ו/או למשקיע (ראה הציטוט בסעיף 7 לעיל). יש להניח כי אין זאת אלא כי התובע חפץ בהאצת מימוש העסקה והבטחת קיומה, וזאת לאחר שעד לאותה תקופה הוא הזרים לחברה סכומי כסף גדולים, ומנגד הנתבעים לא נקפו אצבע בכדי להקצות את המניות לידיו, ומאידך, לנתבעים היה עניין לקבל את יתרת ההשקעה של התובע בהקדם האפשרי. יוצא אפוא, שההסכם למרות ניסוחו הקצר, מבטא מפגש רצונות ואינטרסים בין הצדדים, תוך הטלת התחייבות ברורה וחד משמעית על הנתבעים, ובמידה ומי מהצדדים רצה להתנות את קיומו בתנאים נוספים, חזקה שהדבר היה מקבל ביטוי בהסכם עצמו. אי לכך, אינני מקבלת את טענת הנתבעים בדבר התניית קיומה של העסקה בחתימה על הסכם מפורט או בתנאים נוספים כגון הסדרת תנאי העסקתו של הנתבע בחברה.

38. יתרה מכך, לאחר החתימה על ההסכם מיום 8.3.09, הזרים התובע לחברה סכומים נוספים בסך כולל של 265,000 דולר. בעקבות העברת סך של 150,000 דולר כמתואר בסעיף 10 לעיל, חתם הנתבע ביום 30.6.09 על מסמך המאשר לעו"ד הולדשטיין לטפל בהקצאת 50% ממניות החברה לתובע, ללא כל זכר לצורך בחתימה על הסכם השקעה מפורט (נספח ב' לתצהיר התובע). הדבר אך מחזק את טענת התובע בדבר ניסיונו של הנתבע לסכל את הקצאת המניות, על ידי העלאת דרישות חדשות שזכרן לא בא בהסכם, ובניגוד לאמור בסעיף 8 הסכם.

39. יוזכר כי לאחר העברת הסך של 150,000 דולר הנ"ל, ובמקום לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, החל הנתבע להעלות דרישות חדשות ביחס לתנאי העסקתו בחברה, תוך שהוא מתנה את הקצאת המניות במילוי אחר התנאים הנ"ל (ראה מסמך שכותרתו "הגדרת תפקיד גדעון שרון" שצורף כנספח י' לתצהיר התובע). יש להניח כי לוּ סבר הנתבע כי תנאי העסקתו הם תנאי מהותי להתקשרות בין הצדדים, היה עליו להעלות עניין זה בהסכם שנחתם בין הצדדים, ולהעמיד את התובע על דרישתו הנ"ל עובר להשקעה הראשונה, ולכל המאוחר עובר לחתימה על ההסכם מיום 8.3.09. משלא עשה כן, נתפס הוא כמי שמנסה להתחמק מקיום ההסכם, או לחילופין, כמי שמקיים את ההסכם שלא בתום לב, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים הקובעת כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

40. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא הקצו לתובע מניות בחברה תמורת סכומי ההשקעה שהושקעו על ידו כמתחייב מההסכם, ומשכך קמה לתובע עילה לביטול ההסכם מחמת הפרתו.

41. הנתבעים טענו כי לתובע לא היה עניין בהקצאת המניות, וראיה לכך היא חזרתו מהתביעה ההצהרתית שהוגשה על ידו לבית המשפט המחוזי בחיפה (ראה סעיף 19 לעיל).

אינני מקבלת טיעון זה משני טעמים: הראשון הוא שהוכח כי התובע פעל לכל אורך הדרך למימוש ההסכם ועמד על דרישתו להקצאת המניות לידיו כמתחייב מההסכם. הטעם השני נעוץ בעובדה שסירובו של התובע לקבל את המניות לידיו מחמת שינוי לרעה שחל במצבה של החברה, אינו מבטל את ההפרה המיוחסת לנתבעים, ואינו ממעיט מנפקותה המשפטית של הפרה זו.

42. משקבעתי כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, קמה לתובע זכות השבה מכח סעיף 9 (א) לחוק התרופות, שזו לשונו:

"משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך"

זכות השבה קמה לתובע גם מכח העובדה שהנתבעים לא התנגדו לביטול ההסכם. בע"א 347/67 אוניקו בונה בע"מ ואח' נ' קרלוס פורטוגז גינגס, פ"מ כא (2), 677, נפסק כי:

"עצם ביטולו של חוזה על-ידי צד אחד ואימוץ הביטול על-ידי הצד שכנגד שמים קץ לחוזה ודינם כדין כשלון גמור של התמורה, כשלון שיש בו משום עילה לתביעת "ממון ששולם ונתקבל", ואין נפקא מינה לגבי עילה זאת אם החוזה הופר ועל-ידי מי הופר או אם לא הופר כלל"

ובע"א 467/88 קול אטום מפעלי מתכת וחשמל בע"מ נ' פסח צפורן ואח', פ"ד מה (2), 242, נפסק כדלקמן:

"חובת ההשבה אינה תלויה בשאלה, מי הפר את ההסכם, אלא נובעת מעצם ביטולו (ע"א 352/80 [2], בעמ' 698). לפיכך, בין אם בוטל החוזה על-ידי מי שהיה זכאי לבטלו, ובין אם הודיע על ביטולו הצד המפר והצד האחר הסכים לביטולו - קמה ועומדת זכות ההשבה"

43. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובע זכאי להשבת כספו עקב הפרת ההסכם וביטולו כמתואר לעיל.

44. חיובו האישי של הנתבע

התובע העיד כי הוא רחש לתובע אמון רב, בין היתר בהיותו איש דתי, והנתבע אישר בעדותו את קיומו של האמון הנ"ל, ואף מסר כי התובע סמך עליו בעיניים עצומות כדבריו (ראה עדותו בעמ' 42, ש' 32, ובעמ' 48 ש' 28-24).

בהינתן אמון זה, היה על הנתבע לגלות בפני התובע את דרישותיו לעניין תנאי העסקתו, ערב החתימה על ההסכם, שכן אין ספק כי מדובר בעניין מהותי. במקום זאת, הנתבע עצם את עיניו עד לאחר העברת מרבית סכום ההשקעה על ידי התובע, ואז התנה את הקצאת המניות בהיענות לדרישותיו הנ"ל. יוער בהקשר זה כי חלק מסכומי ההשקעה הנ"ל נועד לכסות את שכרו של הנתבע בחברה ולהגן על מעמדו בה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי המדובר בהתנהגות לא מקובלת וחסרת תום לב בניהול משא ומתן. לא זו אף זו, החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בניהול משא ומתן מקבלת משנה תוקף בענייננו לאור העניין הכלכלי שהיה לנתבע בתוצאות המשא ומתן הנ"ל, בהיותו בעל מניותיה היחיד של החברה. אוסיף על כך כי סכום של 150,000 דולר אשר הועבר על ידי התובע, נועד להסרת המשכון שרבץ על דירת בתו.

במצב דברים זה הנני קובעת כי הימנעותו של הנתבע מלגלות לתובע את דרישותיו בנוגע לתנאי העסקתו בחברה ערב החתימה על ההסכם (להבדיל ממכתב ההבנות, נספח 22 לתצהיר הנתבע), מהווה הפרה של החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, המטילה עליו אחריות אישית על פי הלכת פנידר (ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ ואח' נ' דוד קסטרו, פ"ד לה (2), 713).

45. אחריותו האישית של הנתבע קמה גם מכח הפרת סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, הקובע כדלקמן:

"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון"

בענייננו, הדרישות שהוצבו על ידי הנתבע להבטחת תנאי העסקתו, והתנייתן בהקצאת המניות לתובע בניגוד להסכם, גרמו להפרת ההסכם על ידי החברה כלפי התובע, ביודעין ובלי צידוק מספיק לכך, ומשכך, חב הנתבע באופן אישי כלפי התובע בגין הנזק שנגרם לו עקב כך.

46. סוף דבר

הנני מחליטה לקבל את התביעה כנגד הנתבעים, ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, להשיב לתובע את הסך של 1,555,707 ש"ח (השווה לסך של 415,000 דולר ביום הגשת התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע, אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ה, 09 יולי 2015, בהעדר הצדדים.