האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 2.6.2009 בשעה 06:43 לערך, נהג ברכב פרטי מסוג הונדה מ.ר. 9115706 (להלן: "הרכב") ברחוב דובנוב ברחובות לכיוון הצומת עם רחוב פוגל בן ציון (להלן:"הצומת") ממערב למזרח, כשהוא פסול לנהיגה ע"י ביה"מ לתעבורה רמלה (תת"ע 666-05-09) ללא ביטוח תקף וכן שיכור בכך שסירב להיבדק לפי דרישת שוטר ולמסור דגימת דם.

אותה עת בכיוון נסיעת הנאשם, נסע רכב פרטי מסוג מזדה מ.ר. 6985324 (להלן:" הרכב המעורב") נהוג בידי ביילין ארימינש (להלן:"הנהגת המעורבת").

בהגיע לצומת לא ציית הנאשם לתמרור ב 37 "עצור ותן זכות קדימה" המוצב בכניסה לצומת, לא עצר את רכבו ולא נתן זכות קדימה לרכב המעורב שהתקרב אל הצומת מימין, נכנס אל הצומת מבלי להבחין בו, חסם את דרכו ובכך גרם להתנגשות בין כלי הרכב (להלן:"התאונה").כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב ונחבלו בגופם, הנהגת המעורבת ובתה הקטינה.

הנאשם מואשם בכך שנהג רכבו ברשלנות ובקלות ראש, לא שם ליבו אל הדרך, לא ציית להוראות התמרור הנ"ל, לא עצר את רכבו ולא נתן זכות קדימה לרכב המעורב, לא  נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים למניעת התאונה ולא נהג כפי שנהג סביר היה נוהג.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:

1. אי מתן זכות קדימה, עבירה לפי תקנה 64(ד)לתקנות התעבורה וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
2. נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
3. גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב) (2) לתקנות התעבורה.
4. נהיגה בפסילה, עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה.
5. נהיגה ללא ביטוח תקף, עבירה לפי ס' 2 (א) לפקודת הביטוח רכב מנועי.
6. נהיגה בשכרות, עבירה לפי ס' 62(3)וסעיף 39 א לפקודת התעבורה.
7. עזיבת מקום תאונה, עבירה לפי תקנה 144(א)(1) וסעיף 144(א)(2)(ד) וסעיף 144(ב) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
8. אי הודעה למשטרה, עבירה לפי תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה.
9. סירוב להיבדק, עבירה לפי תקנה 169 ו' (א') לתקנות התעבורה וסעיף 64 לפקודת התעבורה.

הכפירה

בישיבת ההקראה בתאריך 12.12.10 שנערכה בפני כב' השופטת טאובר כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען:" כופר בכל האשמה, נגנב לי הרכב, לא הייתי במקום...".

בתאריך 22.6.11 בישיבת הקראה נוספת שנערכה בפני, כפר הנאשם בנהיגה, במקום וטען כי מדובר בטעות בזיהוי. עוד טען כי זו לא שכרות, לא נהיגה בפסילה ולא תאונת דרכים והוסיף:" הייתי בטיפול נמרץ, יש לי קרע בטחול ובריאות".

פרשת התביעה

מטעם המאשימה העידו:

-עת/1 שמעון בן טוב מלול עד ראייה, אשר סיפר כי בעת שהיה בדרכו לבסיס תל נוף כשלפניו שני רכבים שמע קול חבטה חזק מאוד, הסתכל קדימה ולצדדים וראה את שני הרכבים המעורבים בתאונה, עצר בצד, ראה את הנאשם יוצא מרכבו, מסתכל אל רכבה של הנהגת המעורבת, מתכופף, מרים את הטלפון הנייד שלו מהרצפה ומתחיל ללכת כשהוא מתנדנד מצד לצד. אז פנה לחלץ את התינוקת מהרכב והתקשר למשטרה ולמד"א. העד ציין כי הוא זוכר איך הנאשם נראה, ממוצא אתיופי עם רסטות בערך עד הכתפיים, מכנס שלושת רבעי כהה וחולצת טי שרט שחורה.

-עת/2 אירומנש ביליין, הנהגת המעורבת, באמצעותה הוגשו ת/1, ת/2 תעודות רפואיות.

העדה סיפרה כי היתה בדרכה לעבודה, הגיעה לצומת, משמאלה הגיע רכב במהירות מטורפת והתנגש בה, כריות האוויר נפתחו ופגעו בה. ברכב היתה גם בתה התינוקת ושתיהן היו חגורות. הרכבים עפו הצידה. בדיוק כשניגשה להוציא את בתה מהמכונית יצא גם נהג הנאשם מרכבו והסתכל עליה . לדבריה, היא מכירה את הבחור כיוון ששבועיים שלושה טרם התאונה הוא היה אצלה במשרד הקליטה שם היא עובדת במשך חצי שעה לשם טיפול לצורך פיתרון דיור ציבורי ושטח לפניה את כל בעיותיו. עוד סיפרה כי הוא הסתכל עליה טוב והחל לברוח מהמקום. לאחר מכן קיבלה עזרה מעובר אורח שהזמין אמבולנס שהעביר אותן לביה"ח. בביה"ח הופיע הנאשם והיא זיהתה אותו. העדה סיפרה כי בעת התאונה הנאשם לבש ג'קט קליל, חולצה לבנה, מכנס ברמודה ונעליים שטוחות, מדובר בבחור ממוצא אתיופי עם רסטות עומדות , קצת ארוכות למעלה. לביה"ח הגיע ללא הג'קט אלא עם הגופייה הלבנה. היא זיהתה אותו והפנתה את בעלה וחברו שהינם שוטרים שהיו בביה"ח עימה.

-עת/3 חגי דברת ,בוחן תנועה, ערך והגיש: תרשים ת/3, סקיצה ת/4, דו"ח בוחן ת/5, דו"ח זכ"ד לעניין הסירוב ת/6, לוח תצלומים ת/7, הודעת נאשם תחת אזהרה ת/8.

העד סיפר כי הגיע לזירת האירוע ולאחר מכן הגיע לביה"ח לפגוש את הנאשם. לדבריו, ביקש מהנאשם דגימת דם והנהג סירב ואמר שהוא רוצה לפגוש עו"ד טרם הבדיקה. העד סיפר כי הסביר לנאשם את משמעות הסירוב בכך שייחשב שיכור אולם הוא עמד על סירובו ולא נלקח דם לבדיקה. העד ציין כי לא ראה לנכון לבצע מסדר זיהוי לאחר שהנהגת המעורבת זיהתה את הנאשם והוא הבעלים של הרכב על פי בדיקתו. לא זו אף זו, הנאשם טען שנפל ונחבל בכתפו אולם לא נראה כל סימן של חבלה בכתפו. העד הסביר כי לא בוצעה לנאשם בדיקת מאפיינים מאחר והיה במצב שכיבה במיטת ביה"ח, נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול והוא טען ששתה רק בקבוק אחד של בירה.

-עת/4 אלון רוזן ,שוטר, ערך והגיש דוח פעולה ת/9.

העד סיפר כי ביום האירוע, לפני משמרת בוקר, התקשר אליו שוטר מהצוות ששמו נגוסה ביילין וסיפר לו כי אישתו היתה מעורבת בתאונה האמורה. הוא אסף אותו, יחד הגיע למקום התאונה שם זיהה את הרכבים המעורבים והמשיכו לביה"ח לשם פונו אישתו של חברו וביתם. כשהיו שם, הנהגת המעורבת זיהתה את הנאשם וצעקה:"הנה הוא הבחור שפגע בנו וברח", אז סיפר העד כי אזק ועצר אותו והחל לתחקר אותו לגבי האירוע. לדבריו, הנאשם שהדיף ריח חריף של אלכוהול סיפר לו כי שתה בבית, חשב שגנבו לו את הרכב, יצא החוצה ונפל ולכן הגיע לביה"ח לקבלת טיפול רפואי, החשוד לבש גופיה לבנה, שערו מקורזל כלפי מעלה, כמו שערותיו של הנאשם שבאולם. העד ציין כי הנאשם אמר לו כי שתה אלכוהול עכשיו. עם מעצרו, הנאשם צרח בכה והשתולל ובדוח הפעולה ת/9 רשם העד כי הנאשם אמר לו: "אני לא יודע מה קורה איתי, אני לא יודע מה אני עושה". אז העביר אותו לשוטרים שהגיעו אח"כ.

-עת/5 גולין ולדימיר, שוטר, ערך והגיש דוח פעולה מודפס ת/10, דוח פעולה ידני ת/11 מזכר ת/12.

העד סיפר כי בתחילת המשמרת הגיע דיווח על תאונת דרכים עם נפגעים. הוא נסע למקום התאונה ומצא שם את שני הרכבים המעורבים כאשר הפצועות כבר פונו לביה"ח והחשוד ברח ממקום התאונה וזאת עפ"י עדויות של עדים. לאחר שהעביר את הטיפול בזירה לצוות אחר של שוטרים, נסע לביה"ח לשם טיפול בחשוד, בעקבות הדיווח ששמע לפיו הנהגת המעורבת זיהתה את החשוד בביה"ח. לאחר שהחשוד קיבל טיפול רפואי, הביא אותו לתחנת המשטרה. לדבריו, תיאור החשוד שמצא בביה"ח תואם לתיאור הנאשם: מוצא אתיופי, רסטות ומכנס ברמודה.

כן הוגשו בהסכמה דוח מעצר ת/13 והחלטת פסילה ת/14.

פרשת ההגנה:

-הנאשם בחר להעיד וסיפר כי היה בפסילה ולא היה במקום האירוע .בבוקר האירוע גילה כי רכבו נגנב מחצרו וכך דיווח. לטענתו הוא הגיע למשטרה בבוקר האירוע על מנת לדווח על הגניבה ומאחר והשוטרים לא מצאו את הגנב של רכבו הם האשימו אותו שכן בקהילה שלו כולם דומים מאוד.

עוד הוסיף ואמר כי הנהגת המעורבת היא קרובת משפחתו ואין ביניהם סכסוך. לדבריו, לא שתה אלכוהול וביקש שיבדקו אותו אך הוא לא נבדק ולא סירב להיבדק. הנאשם סיפר כי לא שתה מאחר והיה חבול כיוון ש3-4 שבועות קודם לכן היה מעורב באירוע בו נפצע, ארבע דקירות בריאות ובקע בסרעפת ושוחרר מביה"ח שבוע לפני האירוע המדובר והוא לוקח תרופות בשל כך. כשנשאל מדוע סיפר בחקירתו במשטרה ת/8 עמ' 2 כי בבוקרו של האירוע נחבל עקב נפילה מהחומה בחצר ביתו השיב כי החוקר רשם מה שהוא רוצה והוא חתם כיוון שהשוטרים לחצו עליו ואיימו עליו. עוד סיפר כי הגיש תלונה במח"ש באשר למכות שקיבל מהשוטרים בביה"ח. לטענתו החוקר הבחין שהוא פצוע והסיק שזה מהתאונה אך בפועל הוא לא היה שם. עוד סיפר כי אין לו מדרגות בביתו והוא גר בקומת קרקע ולכן הדברים שציין האורתופד לפיהם נפל מהמדרגות אינם נכונים. לדבריו החוקר רשם מה שהוא רוצה מבלי שהיתה ביניהם כמעט שיחה.

דין ומסקנות

אין מחלוקת לגבי התרחשות התאונה ותוצאותיה ושהנאשם אכן היה פסול לנהיגה.

המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי זהות נהג הרכב . בנוגע לשכרות המחלוקת היא בשאלת הסירוב לבצע בדיקה לגילוי אלכוהול עפ"י דרישת השוטר.

זהותו של הנהג

עפ"י גרסת התביעה הנהגת המעורבת ראתה את הנאשם במקום התאונה וזיהתה אותו על פי היכרות מוקדמת עימו (ראה" עמ' 6 שורה 1-5) ומסרה פרטי זיהוי ולבוש (עמ' 7 שורה 1-2).

עת/1 זיהה אף הוא את הנאשם במקום התאונה (עמ' 2 שורה 21-23) ומסר פרטי לבוש שלו: (עמ' 3 שורה 6-7,9) מכנס שלושת רבעי כהה וחולצת טי שרט שחורה וציין כי הבחור ממוצא אתיופי עם רסטות.

פרטי הזיהוי שמסרו העדים תואמים את פרטי הזיהוי של הנאשם.

ב"כ הנאשם מפנה לסתירות בין העדויות הנ"ל הנוגעות לאי דיוק בפרטי הלבוש ולצורת הליכתו של הנאשם בעזיבת מקום התאונה.

לא מצאתי שיש בסתירות הנ"ל כדי להוות סתירה מהותית בזיהויו של הנאשם. ראשית כל באשר למראהו של הנאשם אין העדים הנ"ל חולקים כי מדובר בבחור ממוצא אתיופי עם רסטות. באשר לפרטי הלבוש יש התאמה בזיהוי, מכנס ברמודה בגוון כהה כאשר אין העדים נוקטים בוודאות לגבי צבע המכנסיים (ראה עמ' 7 שורה 6,8 לפרוטוקול).

באשר לאי התאמה בצבע החולצה, הרי שעת/1 ראה את הנאשם כשהוא לובש טי שרט שחורה והנהגת המעורבת ציינה שהנאשם לבש ז'קט ואינה זוכרת את צבעו והתייחסותה לצבע החולצה היה בנקודת זמן שונה, כאשר הוא היה בביה"ח ללא ז'קט. (ראה עמ' 7 שורה 1-2 לפרוטוקול). חיזוק לעדותה של עת/2 יש למצוא בהודאתו של הנאשם בת/8 גליון 3 שורה 52:"הלכתי, ניקיתי את עצמי והחלפתי חולצה, התכוונתי להגיד לך שאני ניקיתי את החולצה מחולות ואבק".

לגבי אופן הליכתו עת/2 אמרה כי הנאשם הלך הליכה מהירה (עמ' 7 שורה 23) ואילו עת/1 סיפר כי הנאשם התנדנד בהליכתו (עמ' 4 שורה 31,33, עמ' 6 שורה 27) נוכח נסיבות התרחשות האירוע ובנוסף לעובדה שהנאשם אף התכופף כדי להרים את הטלפון הנייד אין בהכרח סתירות בין עדותם של העדים, כך שעפ"י הנתונים הנ"ל התרשמותי העדים זיהו באופן וודאי את הנאשם כנהג הרכב בעת התאונה. יש למצוא חיזוק לכך בסתירות הרבות שנתגלו בעדותו של הנאשם, כך למשל, בהודאתו במשטרה ת/8 מסר כי מיד הבחין שרכבו לא נמצא, רצה לבוא לתחנת המשטרה להודיע על גניבה, החליק מהמדרגה ונפל מהחומה שהיתה בחצר ביתו. כתוצאה מכך לא יכול היה לזוז מהמקום, שכב כ 20 דקות וכשהתאושש הלך לקבל טיפול בביה"ח.

לעומת זאת בעדותו בפני מסר כי לראשונה הבחין שהארנק והמפתחות שלו אינם על השולחן, אז הלך לבדוק ברכב . באשר לחבלות ציין בפני כי כבר היה חבול כיוון ש3-4 שבועות קודם לכן היה מעורב באירוע בו נפצע, ארבע דקירות בריאות ובקע בסרעפת ושוחרר מביה"ח אסף הרופא שבוע לפני האירוע. נוכח הסתירות המהותיות בגרסתו אינני מוצאת כי ניתן לסמוך על גרסתו של הנאשם והנני קובעת כי עפ"י התרשמותי הישירה מהנאשם הוא אינו אומר אמת וזאת בלשון המעטה.

גרסתו של הנאשם לפיה רכבו נגנב לא נתמכת בראיות מטעמו כאשר יכול היה לזמן עדים כפי שהוא עצמו מסר:"השכנים יכולים לבוא להעיד" (עמ' 26 שורה 2 לפרוטוקול) אף לא העיד את חברתו שחשד כי הזיזה את מפתחות הרכב והארנק מהשולחן.

גרסתו של הנאשם כי תלונתו בעניין גניבת הרכב לא התקבלה במשטרה וכי השוטר רשם בהודעתו את מה שהוא רצה וכי הוכה וחתם על הודעתו במשטרה תחת לחץ (עמ' 26 שורה 15) אינה מתקבלת על הדעת. מעיון בת/8 עולה כי הנאשם תיאר את קורותיו באותו יום, מסר את הכתובת, ענה על השאלות, מסביר כיצד ניקה את עצמו מחול כך שלא נראה כי הדברים נאמרו תחת לחץ או הומצאו ע"י גובה ההודעה. בכל אופן, לא הועלתה במהלך המשפט כל טענה באשר להודעה שלו במשטרה.

מכלול נסיבות האירוע, זיהוי חזותו של הנאשם ע"י שני עדים שאחד מהם מכיר אותו היכרות קודמת, הימצאותו של רכבו של הנאשם במקום התאונה, אי הגשת תלונה למשטרה בעניין גניבת הרכב, פציעתו של הנאשם שאינו קשורות לאירוע הדקירה כגון : חבלות על הפנים, שפה עליונה בצד שמאל נפיחות (ת/11) סתירות מהותיות בגרסתו וחוסר היגיון מצביעים על שרשרת ראיות נסיבתיות אשר מובילות למסקנה הסופית כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב בעת התרחשות התאונה.

בעניין זה ראוי להזכיר את ע"פ 4086/91 מימון נ' מדינת ישראל (1992), שם התייחס בית המשפט העליון למהותה של הראיה הנסיבתית באומרו:

"הכלל הוא, כידוע, שבבחינת השאלה אם יש בראיות נסיבתיות שהובאו לפניו כדי לבסס הרשעה, מוטל על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם, במבחני ההיגיון וניסיון החיים ורק אם המסקנה המרשיעה, אשר מוסקת מן הבחינה הזאת, גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ואינה נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר"

על כן הנני קובעת פוזיטיבית כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב ללא ביטוח תקף בעת התאונה וגרם לה, עזב את מקום התאונה ולא מסר הודעה למשטרה ובכך הוא אחראי לתאונה ולתוצאותיה.

אוסיף כי הנאשם מודה שהיה בפסילה (עמ' 24 שורה 4).

בנוגע לעבירת השיכרות

הנאשם טען הן בעדותו לפני והן בהודעתו במשטרה כי לא שתה אלכוהול וכי לא סירב למתן בדיקת דם. לטענתו, נהפוך הוא, הוא ביקש להיבדק ולא סירב. מעיון בת/6 עת/3 תיאר כי הגיע לביה"ח קפלן, דרש מהנאשם למסור בדיקת דם לגילוי אלכוהול וכי הנאשם סירב ואמר כי ימסור דם אחרי שידבר עם עו"ד.

העד תיאר כי הנאשם הדיף מפיו ריח חזק של אלכוהול ומסר כי שתה רק בקבוק אחד של בירה

תיאור נוסף על כך יש למצוא בת/9 ות/12. העד פירט בת/6 כי הסביר לנאשם משמעות הסירוב למסור דם וכי אם יסרב ייחשב כנוהג בשכרות והנאשם עמד על סירובו.

טענתו של ב"כ הנאשם באשר לשלילת זכותו של הנאשם להיוועצות עם עו"ד אינה עולה בקנה אחד עם דברי הנאשם כפי שמסר בהודעתו במשטרה גליון 4 שורה 1:"אני לא יודע מאיפה הבאת את העו"ד, אני לא דיברתי על עו"ד בכלל, אני חיכיתי לרופא שיבדוק אותי..." הנאשם אף לא הזכיר את דרישתו להיוועץ עם עו"ד בעדותו בפני.

לסיכום, עפ"י גרסת התביעה היה חשד שהנאשם שיכור שהרי הנאשם מסר כי שתה אלכוהול ומפיו נדף ריח אלכוהול. הנאשם נדרש למסור בדיקת דם וסירב והוסברה לו משמעות הסירוב. על כן הנני מקבלת את עדותו של עת/3.

באשר לטענת ב"כ הנאשם כי לא הוסבר לנאשם באשר לעונש, לעניין זה ביהמ"ש העליון ברע"פ   7217/08 נונה נ' מ"י קבע:

"מעבר לדרוש יובהר כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המבקש טוען אך טענה אחת, והיא כי לא הוסברה לו ההשלכה העונשית של סירוב לבצע בדיקת שכרות. בית המשפט המחוזי קבע כממצאים שבעובדה כי השוטר שעצר את המבקש הסביר לו כי בסירובו לבצע את הבדיקה ייחשב הוא כמי שנוהג בשכרות. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא הייתה חובה על אותו שוטר לציין את סוג הענישה שצפוי לה המבקש, שכן אותו שוטר לא יכול לדעת מהו העונש אשר יוטל על המבקש בבית המשפט."

ברע"פ 155/09 אלי בוארון נ מ"י – בימ"ש עליון, כב' השופט ס. גובראן קבע:

"...לא היתה חובה על אותו שוטר לציין אם סוג הענישה שצפוי לה הנאשם, שכן אותו שוטר לא יכול לדעת מהו העונש אשר יוטל על הנאשם בבית המשפט...".

לא אוכל לסיים את החלטתי מבלי להתייחס לטענת הנאשם כי הנהגת המעורבת הינה קרובת משפחתו. ראשית כל, מדובר בטענה בעלמא, לא הובאה ראייה להוכחת טענתו זו, שנית, גם אם אניח לטובתו כי אכן כך הדבר אין אני רואה כל רלוונטיות לעניין למעט העובדה כי ביכולתה לזהותו בצורה מוחלטת.

מכל הנימוקים הנ"ל מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה ואני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.